נרקיסיזם שיחתי | על דיאלוג שאי אפשר להכניס בו מילה

 

כמה פעמים מצאתם את עצמכם בשיח עם אדם שדיבר על עצמו במעין שטף דיבור ולא הצלחתם להשחיל מילה בשיחה?

כנראה שמתישהו נתקלתם בזה. תופעה זו היא ביטוי של נרקיסיזם, או ליתר דיוק נרקיסיזם שיחתי.

לפעמים זה מרגיש כאילו לאותו אדם לא אכפת מאיתנו, כאילו הוא לא רואה אותנו.

אנו מרגישים שהוא לא מתעניין בשלומנו לא סתם, בסופו של דבר זה מה שקורה במציאות.

השיח מתרכז בו, ובו בלבד, ואם אותו אדם יוצא לרגע מהפוקוס והופך להיות לרגע שולי, לפעמים נרגיש שהוא משועמם, מפגין זלזול או שדעתו מוסחת.

 

כשאנו מבינים שזהו הלך הרוח בשיח, אפשרי כי נחוש עלבון או פגיעה, שכן כיצורים חברתיים אנו צריכים את הדיאלוג.

בשיח עם נרקיסיסט שיחתי לא נרגיש בדיאלוג, אלא במונולוג בלבד, וכיצורים שצריכים את ההרמוניה וההדדיות, אופן ההתמקדות בצד אחד לא יורד לנו חלק בגרון.

כשמדברים על שיח, מדברים למעשה על כישורים חברתיים. כן, יש אנשים ששיח הוא עניין שקשה להם כי אין להם את הכלים או הידע לאופן בו שיחה מתנהלת. בכישורים החברתיים מדברים, בין היתר, על יצירת עניין באחר, הבעת אמפתיה והתכווננות כלפי הצד השני. באופן זה, אפשר לרגע לתהות האם לאותו אדם אין את הכישורים הנדרשים, אך בשיח עם נרקיסיסט שיחתי מאוד קל לראות את השוני. הנרקיסיסט השיחתי יכול לנהל שיחה בקלות יתרה, ואי-המיקוד באחר לא נובעת מחוסר ידע או הבנה של איך אני משוחח עם האחר אלא מתוך התרכזות עצמית. הדבר יכול לייצר ריחוק במערכות יחסים, שכן התחושה היא שאני רק מיכל שמרוקן מעצמו ולא מתמלא בחזרה. ואז נרגיש מרוקנים, אולי נרגיש גם קצת מרומים. אולי נרגיש שאיננו רוצים עוד.

 

ריחוק במערכת היחסים תבוא לאור פגיעה מסוימת, שכן יחס שכזה מייצר אצלנו תחושה שאנו לא חשובים או לא מעניינים. במקרים בהם הלכנו צעד אחד רחוק מדי, אולי נחוש גם שמשהו לא בסדר בנו. שאם לא מתעניינים בנו אולי משהו בנו לא מספיק מעניין, משמעותי, חשוב או כל דבר אחר. אולי נרגיש גם מרומים, מרוקנים ועייפים. ככל הנראה שנרגיש בצורך לייצר מרחק או חציצה, איזושהי הפרדה בינינו לבין התחושה המעיקה שנוצרת כתוצאה מהשיח.

 

כן, קל מאוד להיפגע מהנרקיסיסט השיחתי, אך אם אנו מצליחים להסתכל על הנושא מזווית אחרת, ניתן למזער את הפגיעה או אפילו להכחידה. הרי אותו אדם לא מתרכז בעצמו מתוך רצון או צורך לפגוע בנו, אלא מתוך רצון וצורך פנימי בהאדרה עצמית. נכון, התוצאה של השיח מייצרת את אותה תחושה, שאנו לא מעניינים או נראים, אך אם אנו מסוגלים לצאת מתחושת הפגיעות ולראות את הלך הרוח כתוצאה מקושי או צורך אינהרנטי של האדם השני, אנו נבין ש"זה לא אני- זה הוא". ההבנה הזו עשויה להביא עמה שחרור מהכעס שנצבר, מתחושת חוסר ההוגנות, ואפילו עשויה לגייס אמפתיה מסוימת מצידנו. ולא, האמפתיה לא חייבת להגיע, אפשר גם לשמור על יחסים פושרים ולשמור עדיין מחרק מאותו נרקיסיסט שיחתי, אבל ההבנה שלא מדובר בניסיון לפגוע באדם שממול יכולה לרכך את התחושות הלא-נעימות שעולות בנו, הצד השני לשיחה.

 

 

לפעמים כל מה שצריך זה להחליף את המשקפיים דרכם אנו רואים את העולם. ההחלפה הזאת תיעשה רק כשנהיה קשובים לעצמנו ונשאל את עצמנו האם אנחנו רואים את התמונה שמולנו באופן מפוקס. אוסיף ואומר, לא תמיד יש לנו את הידע הנוגע למה שמתרחש לנו מול העיניים, והידע התיאורטי כאן מסייע בראיית התמונה כפי שהיא. באשר לנושא זה, הנה כמה סימנים של נרקיסיזם שיחתי:

  1. חד-צדדיות בשיחה: נרקיסיסטים שיחתיים לא מסוגלים להתרחק מסדר היום שלהם מספיק זמן כדי באמת לשוחח עם אדם אחר. זה אף פעם לא באמת דו-שיח אינטראקטיבי; זה יותר כמו נאום יחיד או מונולוג.

  2. הפרעות מרובות: נרקיסיסט שיחתי ייכנס באמצע משפט של מישהו אחר. תחילה, זה יכול להישמע כאילו הם מנסים לעזור או לחלוק מידע רלוונטי, אך מהר מאוד מתברר כי מוקד השיחה מוסט ועובר לנרקיסיסט השיחתי.

  3. שטף דיבור: היות ונרקיסיסט שיחתי מחפש כל הזמן אישור וחסד, דיבורו יישמע יותר כמו הרצאה מאשר שיחה. כלומר, אותו אדם יביע התרברבות ורצון להיראות חכם, מיוחד, ידען ואינטואיטיבי. לא מדובר באדם פטפטן וחברותי שמודע לכך שהוא מדבר הרבה ואף יודה בזה- נרקיסיסט שיחתי לא מודע להיותו משתלט על השיחה. 

  4. חוסר עניין באחר: לנרקיסיסט השיחתי אין עניין בשיחה אם אין הוא מוקד השיח. במידה ואינו עומד במוקד השיחה, נראה אותו חש בחוסר נוחות, משועמם, מפגין זלזול או שדעתו מוסחת.

 

ולעניין הפרקטי, בהתמודדות עם הנושא, הנה מספר דרכי התמודדות:

 

  1. הרחקה רגשית: ברגע שאנו מודעים לכך שהאדם שמדבר איתנו הינו נרקיסיסט שיחתי ננסה להגביל את החשיפה אליו, זאת משום שניסיון לקיים שיחה משמעותית ככל הנראה ירד לטמיון והדבר עשוי להיות מתסכל. במידה ובכל זאת בחרנו לקיים את השיח יש לזכור זאת ולשים לב לכך, ולנסות לטפח מערכת יחסים הדדית ככל הניתן. 

  2. עימות אמפתי ויצירת גבולות: יש לנסות לייצר את הגבולות תוך אמפתיה. אמירה לדוגמה: "אני מעריכה שאתה יכול להבין מה אני עוברת, אך אני מרגישה שאני צריכה לשתף אותך קצת יותר בעניין". לאחר מכן נבקש מהאדם השני להקשיב ונמשיך לדבר. אם נשוחח עם אדם שהוא נרקיסיסט אמיתי, תגובה שכזו ככל הנראה תייצר פגיעה, אך אנשים בעלי נרקיסיזם קל עשויים להגיב בצורה טובה יותר.

  3. לא לקחת באופן אישי: אין לקחת את החוויה באופן אישי, שכן אנשים נרקיסיסטיים נוטים לא להתחשב או לראות את האחר. כשנציין זאת בפניהם הם ככל הנראה יתגוננו ולא ישנו את דפוס התנהגותם, ומשום כך חשוב לזכור לא לקחת את דבריהם באופן אישי.





דנה פיינר msw מכון טמיר תל אביב

 

דנה פיינר, MSW, עו״ס קלינית,

מכון טמיר תל אביב

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


שם מלא(*)

חסר שם מלא

השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין





מה חדש?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

נחלת יצחק 32א׳, תל אביב יפו, 6744824

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר

הצהרת נגישות

שעות פעילות:

יום ראשון, 9:00–20:00
יום שני, 9:00–20:00
יום שלישי, 9:00–20:00
יום רביעי, 9:00–20:00
יום חמישי, 9:00–20:00
 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2024