התמודדות עם חרם ונידוי חברתיים כלפי ילדים ובני נוער

חרם חברתי

חרם חברתי  

איך מתמודדים עם חרם חברתי על ילד?

מה ההשלכות של נידוי חברתי?

האם מתערבים בחרם ואיך עושים את זה נכון? 

 

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון,

לימד בעבר

תהליכים קבוצתיים בכיתה 

במכללת לוינסקי

https://twitter.com/eitan_tamir_psy

 

תודות:

דורון עמרן, MSW

גיא פינקלשטיין, MA

 

 

מה זה חרם חברתי?

חרם מוגדר כדחיה, או נידוי חברתי, המאורגן ומתוכנן על ידי רוב בקבוצה חברתית, כלפי חבר אחד או יותר בתוכה.

חרם חברתי מתבטא בעיקר בנידוי של משתתף מחוץ לקבוצה לה הוא שייך, תוך הימנעות מקשר עמו, לעיתים עד כדי פגיעה בכבוד האדם.

סוגים של חרם חברתי מופיעים לכל אורך ההיסטוריה, כלפי פרטים, תתי-קבוצות, עדות ועמים שלמים. הביטויים העיקריים של חרם חברתי כוללים בידוד, רכילות, ביוש, הפצת מידע שקרי או אמיתי במידה חלקית, תוך שימוש בהבדלה, ענישה, הדרת אדם ממעגל חברתי והרחקתו, הפצת רמזים עמומים ומוטים לרעה בצורה מיתממת ועוד.

 

במאמר זה נתמקד בחרם חברתי על ילדים ובני נוער, בעיקר בכיתות ובקבוצות התייחסות אחרות, ובדרכי ההתמודדות עמו.

 

צפו בפרק מצוין מתוך "סליחה על השאלה" של תאגיד כאן,

על חרם ובריונות אצל ילדים - 7.5.2020

(שימו לב בעיקר לזווית ולדרכי ההתמודדות של הילדים והמתבגרים):

 

 

חרם חברתי כתופעה אנושית

חרם היא מילה הטעונה בפחד, בהזדהות ובכאב.

היא מייצגת את אחד הפחדים הנפשיים הקדומים ביותר לאדם - הדרה, דחיה, נידוי והיעדר קבלה חברתית מכאיבים והרסניים, לעיתים יותר מכל חוסר אחר.

 אקט החרם מופיע במקורות היהודיים (ראו ציטוטים במקורות המאמר) ונוכח, כנראה, בכל תקופה שמתועדת היסטורית.

 

מה השכיחות של מקרי חרם בבתי ספר?

לפי מחקר שהתקיים במרכז טאוב, ב-60% מהכיתות בבתי ספר התרחש לפחות תהליך של חרם נקודתי כלפי אחד מהתלמידים/ת.

תקופת השיא של חרמות כיתתיים היא השנתיים האחרונות של בית הספר היסודי - כיתות ה-ו - לאחר מכן מסתמנת ירידה הדרגתית בשיעור תהליכי חרם בכיתה.

ילד שמתנסה בדחיה חברתית מרגיש חריג, פגוע, לא רצוי ולא אהוב, התנסות שמהדהדת גם אצל ההורים.

 

במכון טמיר מתקבלות מדי חודש פניות רבות של הורים, מורות, יועצות ובני נוער, מרביתם מנסים למצוא מענה פסיכולוגי ממוקד ליציאה מסבך החרם.  

מטרת המאמר היא לעזור לכם, הורים וגורמי תמיכה נוספים, לעזור לילד לעבור את התהליך הקבוצתי הקשה הזה בשלום:

מצד אחד, ילד שמתמודד לאורך זמן עם נידוי חברתי וחרם בקבוצה חברתית עלול לסחוב עימו את השפעות הזיכרון הטראומטי למערכות יחסים בשנות הנעורים וחייו הבוגרים.   מצד שני, באמצעות התערבות הורית נכונה, מושקעת ומדויקת, הילד יכול לצמוח ולהתפתח מתוך האירוע, ואף להתחזק מתוך ההתנסות ולהרגיש בטוח יותר.

חשוב לזכור שכולנו סוחבים זיכרונות כואבים ומציפים מתקופות ילדות והתבגרות רחוקות - מה שמחייב עיבוד מוקדם לפני שניגשים לטפל בבעיה.

   

בואו נקרא:  

 

 

הפסיכולוגיה של החרם הקבוצתי

מבחינה פסיכולוגית, ההיבט הקשה ביותר בחרם אינו ש"לא מדברים איתי", אלא שגורמים לי "להרגיש שאני לא קיים".

חווית ההתעלמות מצד אחרים מעוררת תחושות אימה ומצוקה עצומות כי למרות שיש המון אחרים סביבי, אף אחד מהם אינו רואה אותי ואינו מתייחס אלי.

במושגים של דונלד ויניקוט, הילד פוגש חרדת כיליון.

 

אכזריות של ילדים

כולנו יודעים, מניסיון החיים וכדבר הקלישאה, ש״ילדים הם אכזריים״.

זה נכון - שיימינג מאורגן או חרם כיתתי שמתארגן בגיל בית הספר היסודי כבר ייתקל במידה זו או אחרת של התנגדות מוסרית בקבוצה חברתית שנות התיכון.

אבל הנטייה ל׳עליהום׳ אינה חולפת באף גיל.

היא אנושית להחריד.

 

שמחה לאיד

מחקרים מלמדים אותנו שילדים מראים סימנים של שמחה לאיד כבר בגיל 4, בעיקר כאשר הם מאמינים ש״מגיע לילד אחר״ לשלם מחיר על התנהגות שלילית.

בנוסף, כאשר חוקרים בדקו משיכה לאלימות בתנאי מעבדה, נמצא כי ילדים בני 6 יעדיפו להוציא כסף על צפיה בבובה שמתאכזרים אליה בפסיכופתיות (כי לא הייתה חברותית) במקום לקבל מדבקות אטרקטיביות.

עונש כואב שניתן לאחר עדיף אפילו על חיזוק אישי.

המשמעות היא שחווית ההתאגדות בקבוצת הרוב, בעיקר כאשר קיימת הצדקה מוסרית, מתועדפת על פני תגמול עצמי.

 

ליה רינג MSW מטפלת אישית וזוגית בפתח תקווה מכון טמיר

ליה רינג, MSW,  מטפלת בהתמודדות עם חרם,  פתח תקווה

 

שינאת חינם

חרם מערב לעיתים שינאה עיוורת, בעיקר במדיה החברתית.

שינאה היא רגש אנושי שקשה לנו מאוד לקחת עליו בעלות בזמן אמת וגם בדיעבד.

שינאת חינם, או שינאת זרים, הינה זרז מרכזי בפסיכולוגיה של עונשים קולקטיביים וחרמות קבוצתיים. 

מחקר MRI שפורסם ב-2008 זיהה דפוס פעילות מוחי ספציפי וייחודי שנרשם בשנאה. 

דפוס זה מובחן ושונה מרגשות קשים סמוכים, כמו פחד, קינאה, כעס, תוקפנות ותחושת סכנה וחרדה.

נראה ששנאת האחר מגיעה מאיזורים תת-קורקטיקליים, שמערבים פחות תהליכי חשיבה, כאשר ההיענות וההיסחפות לשינה משותפת כמעט אוטומטית ומיידית.

 

 

גורמים קבוצתיים של חרם חברתי

 

נידוי קבוצתי, Mobbing, מצוי עמנו כבר מתחילת קיומה של הקבוצה האנושית.

 

איך שעירות לעזאזל מציתה חרם בקבוצה?

מעבר לרמה האינדיבידואלית, חרם מושתת על מנגנון קבוצתי לא-מודע, שנקרא שעירות לעזאזל (Scapegoating).

הפסיכולוגיה והסוציולוגיה השאילו את המושג ״שעיר לעזאזל״ מטקס סימבולי שצווה ה׳ על עם ישראל בתורה: השעיר (עז או כבשה) מושלך לתהום, על ידי כהני העדה, כבקשת מחילה על חטאי העם.

במסגרת תהליכים פסיכולוגיים של שעירות לעזאזל, מושלכים תכנים רגשיים שקשה לתקשר אותם בין חברי וחברות הקבוצה, כלפי אובייקט בולט וחריג, באופן זה או אחר.

 

בונאזי (1983) מבחין בין שעירות לעזאזל אקספרסיבית, המתואר כתוקפנות נרחבת שנועדה לשחרר מתח רגשי, לבין שעירות לעזאזל אינסטרומנטלית, שהיא מחושבת ומתוחכמת יותר, ותכליתה לטשטש פגמים במערכת או להדוף האשמה ולקבור אותה עמוק בתוך המערכת.ֿ

 

אם אנחנו מדברים על חרם בית ספרי, אזי הגורמים המקדמים תהליך כזה קשורים בקושי קומוניקטיבי בתוך הקבוצה הכיתתית, מעין דרך לנקז את התוקפנות באמצעות הכפשה והשמצה של ילד אחד בתרומת לחץ קבוצתי, באופן שלא יסכן את לכידות הרוב. עדיף ליצור ׳אנחנו׳ ו׳הם׳ ובלבד שלא נצטרך לדבר על סוגיות קשות מדי (למשל, תחרותיות מושתקת בקבוצה כולה, מיניות מאיימת, כעס כלפי הסמכות ועוד).

 

אבל לתהליך הזה יש מחיר כבד, אותו משלמים כל המעורבים בסביבת הילד - מעבר לבית ספר אחר ובמקרים קיצוניים וחריפים גורם החרם למעבר יישוב של המשפחה כולה.

לא רק קורבן החרם והמקורבים אליו נפגעים. תהליך של שעירות לעזאזל ממשיך להתקיים בקבוצה גם אחרי שההקורבן סוכל והוצא מהתמונה.

אם לא תיפתר בעיית התקשורת הקבוצתית, החרם יהפוך לסימפטום נודד, כמו רוח רפאים בחיי הקבוצה, כאשר בכל זמן מה נבחר אובייקט חדש שנסקל על ידי הרוב.

הדרך להתמודדות היא רק לפרק את הבעיה, לתת לה מילים ולהרכיב מחדש.

 

דר׳ חיים וינברג מתאר

את מאפייני התהליך הסוציודינמי: 

 

 

שעירות לעזאזל בקבוצה 

 

 

מה ההבדל בין חרם אצל מבוגרים לחרם אצל ילדים?

למרות שחרם היא מושג שנקשר אצל רובינו עם שנות הילדות וההתבגרות, שעירות לעזאזל בקבוצות מופיעה בכל שלב בחיים, מהפעוטון ועד לבית האבות.

זהו למעשה ביטוי פרימיטיבי של צורך חברתי בקורבן זמין, סביבו ניתן להתאסף, להתלכד ולהתגבש במצבים שמאיימים על שלמות הקבוצה.

אצל מבוגרים קיימים בדרך כלל מנגנונים אישיותיים וגורמי תמיכה שמסייעים להבין את התהליך ולהתמודד איתו בפרופורציה המתאימה.

במקרה הטוב, מבוגרים הם גם ביקורתיים יותר מילדים, ויודעים להרים דגל אדום כשהם מרגישים את צביעות ההמון.

 

אבל אצל ילדים ובני נוער, הקבוצה המדירה היא מרכז העולם החברתי.

בשנות הילדות, חרם הוא תהליך קשה וראשוני להתמודדות, שכולל חרדה, בושה ואשמה.

קשה להפריז בעוצמת הפוטנציאל כפקטור שמשפיע על התפתחות האישיות. אם האירוע הטראומטי אינו מעובד, הוא עלול להפוך לספק אישיותי עמוק שילווה את הנפגע לכל אורך חייו וישתחזר במסגרות קבוצתיות שונות. 

 

למה ילדים פגיעים יותר?

יחסית למבוגרים, יש לילדים ניסיון חיים מצומצם וקצר, ארסנל המיומנויות והכלים הבין-אישיים באמתחתם מוגבל ועומדים לרשותם מעט מנגנוני הגנה בשלים.

 

סינדרום אשמת השורדים

גם המחרימים, ילדים ומתבגרים שהתבגשו לקבוצה הפוגעת, מתמודדים עם חרטה, אשמה וחרדה קשה, עד כדי רמה של טראומה מוסרית.

כמו בספר ״בעל זבוב״, בו קבוצת ילדים נקלעה לאי בודד, הפוגעים בתהליכי חרם על ילדים לא הפנימו עדיין את הגבולות המוסריים ואת החמלה הנדרשת כלפי האחר, שטרם הבשילו במלואם.

היעדרו של מבוגר אחראי שיווסת את הדחפים בקבוצה, כמו מורה, הורים או יועצת, הופכים את החרם לכלי קבוצתי פרימיטיבי, מליגני ומסוכן.

 

 

הזדהות ההורים עם הילד המוחרם

הורים לילד שעובר חרם כיתתי מוצאים עצמם במצוקה קשה.

הם כואבים את כאב ילדם כאילו היה כאבם שלהם ואף יותר מכך.

אין דבר כואב יותר מלראות את ילדך סובל ולעמוד חסר אונים מול הפגיעה.

ההורים נעלבים ופגועים בשבילו, ולעיתים חסרי אונים כמותו.

הם מרגישים צורך עז להציל את הילד וחווים כעס מוקצן כלפי המעורבים והוריהם, גם על ילדים שהם ״רק״ בעמדת צופים או משתפי פעולה פאסיביים בחרם.

הילדים השותפים לחרם הכיתתי, ההורים שחינכו אותם והצוות המקצועי בבית הספר שלא זיהה וניהל את המקרה בזמן הופכים בעצמם לאובייקטים רעים, גם אם כבני אדם אינדיבידואליים לא היו פוגעים כך באף אחד.

 

האם יש ילדים מועדים יותר להיות קורבנות לחרם?

למעלה ממחצית מהילדים שמתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) חווים דחייה חברתית משמעותית, זאת בהשוואה ל-15% מאוכלוסיית הילדים הכללית בבית הספר היסודי.

ילדים עם ADHD, כמו ילדים שמתמודדים עם הפרעות אחרות על ספקטרום הוויסות הרגשי, נוטים להגיב בעוצמה רבה יותר לפגיעה רגשית ולוקח להם זמן רב יותר לשוב לאיזון המקורי (מצב ה-Baseline הרגשי טרום הפגיעה).

תגובתיות זו רלוונטית במיוחד לילדים אימפולסיביים, המתמודדים עם קשיי ויסות רגשי והתקשורת שלהם עם הסביבה עדיין אינה יעילה דיה בהתמודדות עם מצבי לחץ וחרדה קיצוניים

 

 

איך מתמודדים עם חרם על ילד?

דרכי ההתמודדות במצב של חרם חברתי על ילדכם, דורשת קודם כל קור רוח וקבלה בסיסית שלא תוכלו לפתור את כל הבעיה בעצמכם.

 

להלן כמה דרכי התמודדות וכלים הוריים שבכוחם לעזור לילד לצאת מהמצב הקשה ואפילו ללמוד ולהתחזק ממנו:

 

  • נסו לפעול בזמן אמת, בתוך הקונפליקט ובהתאם לגילו של הילד. כל פעולה מחייבת מחשבה מקדימה ותכנון שמוביל לעבר מטרה שתגדירו מראש. להורים בעלי נטיה אימפולסיבית, אנו ממליצים בחום להתייעץ ולשקול את מעשיהם לפני שמבצעים מהלך כלשהו, שכן לעיתים מתעורר בנו דחף לפעול מתוך עלבון ומצוקה אישיים שלא יתרמו דבר ויתכן שאף יזיקו להמשך החיים החברתיים של הילד בתום המשבר.

 

  • עזרו לילד לתת מילים לרגשות ולמחשבות - פונקציה פסיכולוגית הורית חשובה נקראת תיקוף (ולידציה), דרכה הילד לומד עם הזמן כיצד לתקף את רגשותיו ומחשבותיו בעצמו, מיומנות אנושית חשובה מאין כמוה שנקראת תיקוף עצמי.

 

  • הקריאו סיפורים או המליצו על ספרים (תלוי בגיל הילד/הנער) שעוסקים באופן ממוקד בפתרון קונפליקטים, בדחיה ושיקום מתוכה ובהתמודדות חברתית.  שוחחו עם הילד על חווית הקריאה. נסו לסמן יחד את הנקודות שנמצאות באמצע הציר, בין שינאה כלפי התוקפים לבין האשמת הקורבן. דונו כיצד התמודדו גיבור/ת הספר עם הקושי. 

 

  • נסו למלא את החלל החברתי שנפער בעולמו של הילד.  צריך לחשוב על דרכים יצירתיות לפעילויות בשעות אחר הצהריים של הילד -  במשחק, באהבה, בבילוי עם צעירים אחרים בני גילו (אחים, בני דודים, חברים לחוגים, חברים של שכנים). חשוב לעזור לילד ליצור עולם חברתי אלטרנטיבי שמתקיים מעבר לקבוצת הכיתה. במרבית המקרים תוכלו לראות שישנן קבוצות, כמו חוגים או תנועת נוער, בו הילד מרגיש יותר טוב מבחינה חברתית. בנוסף, למרות הגיל הצעיר, קיימות בוודאי התנסויות חברתיות בעברו בהן הרגיש מוערך ואהוב במסגרות קבוצתיות. 

 

  • הביעו הבנה והזדהות, אך לא רחמים או שיפוטיות. אפילו אם אתם מזהים שהילד שלכם הוא טרף קל (למשל, בגילאים צעירים בנים שפחות אוהבים משחקים "גבריים" עשויים להיות דחויים חברתית, הן מצד הבנים והן מצד הבנות), אסור לשדר לו שיש הצדקה להתעללות החברתית שמעבירים אותו חברי כיתתו. כאשר הדיבור העצמי של הילד על עצמו הוא ביקורתי ושלישי, התגובה האוטומטית שלנו תהיה לעצור אותו, לתת לו אישור והבטחה שלא כך הדבר ולשכנע אותו שהוא טועה. כולנו מעבירים מסר קבוע לכל ילד, במודע או שלא במודע. לעיתים המסר הזה מתקבע בתודעתו והופך לחלק מתפיסתו והערך העצמי שלו.  

 

  • אי אפשר לנתק כיום בין חרם קבוצתי לבין תרומת המרחב האינטרנטי (בו החל החרם או שהוא מועצם במסגרתו). תופעות קשות כמו בריונות ברשת, שיימינג ופגיעה קבוצתית ברשת תדירות באופן יומיומי, בכל בית ספר, כמעט בכל כיתה. באינטרנט קיימת אשליה קיצונית של התרת גבולות, בעיקר באפליקציות חברתיות אנונימיות, המפיגות עכבות התנהגותיות בסיסיות שנמצאות בבסיסן של מערכות יחסים פנים אל פנים. תכונותיו של העדר, אותו המון שתיאר זיגמונד פרויד בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת, קיבלו מאפיינים הרבה יותר ממאירים ודליקים (מוזמנים לקרוא מאמר שכתבתי בפסיכולוגיה עברית על הנושא).

 

  • שמרו על קור רוח. לא להיבהל ולא להבהיל את הילד. אם צריך, הישענו על בן/בת הזוג. זהו בכנות את נקודות התורפה שמסעירות כל אחד מכם, ותנו להורה שני להוביל כאשר הן נלחצות ומופעלות.  שדרו לילד מסר אותנטי (לאחר שתסכימו עם מסר זה בעצמכם): מבחינתכם מדובר בפאזה חולפת שתעברו יחדיו ושתעמדו לצידו תמיד בתבונה וברגישות. זאת, לצד נקיטת משנה זהירות שלא להמעיט בערך סבלו. במילים אחרות - "אנחנו קולטים כמה קשה לך עכשיו. אנחנו תמיד בעדך ונעזור לך להתמודד בדרך הכי טובה שיש כדי שהחרם יסתיים, ומהר"

 

  • תנו דוגמא אישית. אם זה נראה לכם מתאים נכון, שתפו את הילד בקשיים שקשורים בניכור חברתי, אותם עברתם בעצמכם במהלך הילדות, ההתבגרות והבגרות (זוכרים את המילה "מקובל"?) . אם החלטתם לשתף, ספרו לו את התהליך במלואו: כיצד התפתח החרם? מה הרגשתם? מה עזר להתמודד? היכן זיהיתם את נקודת התפנית?  תארו את הדברים בדרך המתאימה לו ומתוך ההיכרות המעמיקה שלכם איתו. תנו לו דוגמאות, עזרו לו להבין שמרבית בני האדם מרגישים לעיתים בודדים או שהם דחויים חברתית באופן זמני ושבמובן מסוים אלה חלק מכללי המשחק. 

 

  • נסחו מחדש את התסריט. אחרי שגיליתם עניין, אחרי שהבנתם את הסיפור מהזוויות השונות שלו והבנתם יחד את הקושי, הגיע הזמן לעבוד בצוותא, יחד עם הילד ולא בנפרד.אנחנו חיים בעולם של נראטיבים והם אלו שנחרטים כזיכרון שנטמע בתוך העצמי .  לכן חשוב שההורים והילד ייצרו משמעויות וביטויים חדשים להשתמש בהם כדי לתאר את המצב. חשוב לזכור גם שהמחקר העכשווי מתייחס לחומרת הטראומות של ילדים גם כפונקציה של המשמעות שהם ייחסו לאירוע הטראומטי. הגיוני. 

 

  • חשוב לדעת כי קשר בטוח בין הילד או הילדה לבין ההורים מספק ערסל פסיכולוגי להתמודדות עם משבר שקשור לחרם קבוצתי, כמו גם להשפעות האירוע בהמשך החיים בקבוצה - בתיכון, בצבא, בעבודה ובכל מרחב בו מתקיימת דינמיקה בין מספר אנשים. היו זמינים עבורם, אפילו אם בני נוער מעבירים את התחושה שלא אכפת להם מה דעתכם - הם זקוקים לכם יותר מתמיד. נסו להיות זמינים לשיחה רגועה כשהילד זקוק לכך, וזכרו שגם אם השיחה מתחילה מתכנים שגרתיים, היא תמיד יכולה להפתיע ולהתפתח לשיחה משמעותית הרבה יותר. 

 

  • במאמר ובו המלצות של פסיכולוגים שמתמחים בפיתוח חוסן בקרב ילדים בסיכון,  מודגש ערכן הרב התערבויות התנהגותיות, של קידום הורות חיובית,  העצמה והעלאת הוויסות הרגשי של הילדים וההורים. גורמי ההגנה הפוטנציאליים שמעודדים חוסן אצל ילדים, אלה שאנחנו רוצים לצייד אותם בהם, כוללים כישורים פרו-חברתיים ומיומנויות בין-אישיות, שליטה עצמית, שיתוף פעולה ואחריות. מעבר לכוחות האישיים של הילד, קיימים גורמי תמיכה משפחתיים  שתורמים לחוסן בקרב ילדים שעברו חרם. הורים שחיים ברווחה נפשית ואינם מתמודדים עם התמכרויות, דיכאון והפרעות נפשיות אחרות, הם גם גורם שמנבא התגברות של הילד על המשבר. 

 

  • מוזר ורחוק ככל שזה נשמע כעת, פתרון מוצלח של התנסות בחרם ונידוי חברתיים בשנות הילדות, עשויים להוות קרקע ללמידה פסיכו-חברתית חשובה ביותר: למעשה, כדי ללמוד לחיות בקבוצות, עלינו לפתח יכולת וחוסן נפשי כלפי האפשרות להיות מנודים ומודרים, או לפחות להיפגע מהן. במובן זה חשוב מאוד לעזור לילד להתמודד עם המשבר תוך שהוא מנכס לעצמו את הכוחות עמם תיקן את הסיטואציה, מבלי שנשען באופן בלעדי על גורמי הסמכות (ההורים והמורים). ילדים ובני נוער שמאמצים סיפור (נרטיב) של קורבניות מועדים לפתח אלטרנטיבות ואסטרטגיות בין-אישיות לא יעילות לתקשורת חברתית בשנות ההתבגרות והבגרות, כמו נטיה להתבודד או לפרוש לגמרי מהקבוצה ברגעים קשים, להשתמש בטקטיקות מניפולטיביות (כמו ״הפרד ומשול״), לפתח תלותיות מופרזת, ללמוד שעליו להסתפק במערכות יחסים דיאדיות בלבד (כמו קשר עם חבר טוב אחד, או קשר רומנטי עם בת זוג), לצד המנעות מלאה מהשתייכות למעגלים קבוצתיים (כמו להיות חלק מחבר׳ה). כל אדם שמשתייך לקבוצה ער לתנודתיות שמובנית בתוכה - כמו גלגל ענק, פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה. יכולת זו, לעמוד בפני שינויים ולנהל את התסכול שמתלווה אליהם, עשויה להתחזק עם סיומו של המשבר הקבוצתי, בתנאי שהילד מייחס את מרבית ההצלחה למסוגלות הפסיכולוגית שלו.  הגישה הפסיכואנליטית רואה את המעבר מקשר בין שניים לבין קשר של שלושה (ויותר) כאתגר התפתחותי משמעותי, שבאופן מסורתי מסכם בהצלחה את הקומפלקס האדיפלי.  

 

  • המחקר והפרקטיקה מלמדים אותנו פעם אחר פעם שילדים ובני נוער אינם נשענים בעיתות מצוקה על נחישות וכוח רצון. מה שהם מחפשים בתוכם זה את קולו האמין והבוטח של ההורים, זה שסומך עליהם, מעצים ומאמין ביכולותיהם להתמודד עם מצבי לחץ קשים. רצוי שהקול הזה יישמע ממקור הורי אותנטי ופנימי, שמאמין ואוהב את הילד. זה נכון גם הפוך: מחקר חדש שופך אור על אחת הסיבות העיקריות לסיום מערכות יחסים אצל ילדים ובני נוער - כאשר ההורים מוטרדים לגבי קשיים נפשיים משלהם, בעיקר דיכאון, עולה שיעור הפרידות המערכות היחסים של ילדיהם עם חברים קרובים. 

 

  • מיומנויות פתרון קונפליקטים: ההורה יכול לעזור לילד לשכלל את היכולת התקשורתית בהתאמה לגיל הילד -לשאול - מה קרה? מה חווית? מסוגלות חברתית תמיד הולכת יד ביד עם יכולת התמודדות עם קונפליקטים. חרם היא סיטואציה קשה מנשוא, אבל מפרספקטיבה של זמן, יש כאן הזדמנות ללמוד מיומנויות לפתרון קונפליקטים - צריך ללמד את הילדים שלנו איך פותרים קונפליקטים, ולא איך להפטר מהם, כי הם תמיד יהיו שם. אגוצנטריות היא ממד קוגניטיבי טבעי שמתפתח ומשתחרר עם השנים -היא מתבטאת בקושי של הילד לראות דברים מחוץ לפרספקטיבה הסובייקטיבית שלו.  במובן מסוים, אגוצנטריות היא ההיפך ממנטליזציה, שהיא היכולת לראות גם את מה שעובר בתודעה של האחר. אפשר וצריך לעזור לו משם. למשל, ניתן להתייחס (בזהירות) לנקודת המבט של כל המשתתפים המעורבים בהחרמה והנידוי.

 

  • להורים, ליועצות חינוכיות ולמורים מחנכים יש תפקיד קריטי בוויסות ועצירת תהליכים כל כך הרסניים. אנחנו כאן כדי לתת הדרכה לצוותים חינוכיים וטיפוליים, מדריכי תנועות נוער וכמובן הורים. חשוב ליידע את כל הצוות הרלוונטי בבית הספר. בשלב ראשון לעדכן את המורה, לאחר מכן את היועצת החינוכית, מנהלת בית הספר, פסיכולוג בית הספר מטעם השפ"ח  וכל בעל סמכות חינוכית ופסיכולוגית רלוונטית. הצוות החינוכי אחראי במידה רבה לאווירה הכיתתית, למיגור תופעות כדוגמת החרם  וכן אחראי לדאוג לפרט שנקלע למצוקה. במידה ויש הורים נוספים בכיתה עימם אתם מיודדים, שווה לדבר איתם וליצור לעצמכם מעגל תמיכה.

 

  • במקרי חרם מורכבים שאינם פתירים, למשל כאשר הילד עצמו מואשם בהתנהגות אנטי חברתית , כמו גניבה, יש להתייעץ עם רכזת השכבה ולזכור שתמיד קיימת אפשרות של מעבר לכיתה מקבילה. 

 

 

צרו עמנו קשר

למפגש הדרכה הורית

לטיפול בחרם כיתתי.

 

צוות מכון טמיר תל אביב,

ירושלים, חיפה, באר שבע

והמטפלים העמיתים בכל הארץ

  

072-3940004

 

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

  

עלות מפגש עם הילד:  

320-380 ש״ח

 

עלות מפגש עם ההורים:

420 ש״ח 

 

לצוותי הוראה וטיפול

ניתן לקיים מפגש/י זום לצוות המורים והייעוץ החינוכי,

לגבי תהליכים קבוצתיים של שעירות לעזאזל

כמקור לתופעות חרם.

ההרצאה / סדנה תקנה לצוות כלים למניעה,

להבנה ולניהול משברי חרם במרחב הכיתתי.

יש לפנות אלינו במייל של האתר

ולציין את הנושא.

עלות: 1,250 ש״ח לשעה

 

 

 

יונתן / יונה וולך, ״דברים״, 1966

 

אֲנִי רָץ עַל הַגֶּשֶׁר

וְהַיְלָדִים אַחֲרַי

יוֹנָתָן

הֵם קוֹרְאִים

קְצָת דָּם

רַק קְצָת דָּם לְקִנּוּחַ הַדְּבַשׁ

אֲנִי מַסְכִּים לְחוֹר שֶׁל נַעַץ

אֲבָל הַיְלָדִים רוֹצִים

וְהֵם יְלָדִים

וַאֲנִי יוֹנָתָן

הֵם כּוֹרְתִים אֶת רֹאשִׁי בַּעֲנַף

גְּלַדְיוֹלָה וְאוֹסְפִים אֶת רֹאשִׁי

בִּשְׁנֵי עַנְפֵי גְּלַדְיוֹלָה וְאוֹרְזִים

אֶת רֹאשִׁי בִּנְיָר מְרַשְׁרֵשׁ

יוֹנָתָן

יוֹנָתָן הֵם אוֹמְרִים

בֶּאֱמֶת תִּסְלַח לָנוּ

לֹא תֵּאַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁאַתָּה כָּזֶה.

 

 

מקורות:

  

אלקובי, א. , אברהם, י. , זיו, ו. , אשד, ט. (2019). פרוטוקול לטיפול בחרם החברתי בגיל החביון. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3792

 

שעירות לעזאזל במקרא:

(1). "וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה" (עזרא י' ח).

(2). "ולקח את שני השעירים והעמיד אותם לפני ה' פתח אהל מועד. ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל" (ויקרא ט"ז ח) 

 

פרופ' יוסי שביט וערן חכים (2017). חרם בין תלמידים. מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל:

https://www.taubcenter.org.il/research/%D7%97%D7%A8%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D/

 

Werner E., Smith R. Overcoming the Odds: High-risk Children from Birth to Adulthood. London, UK: Cornell University Press. 1992

 

Treating Traumatic Stress in Children and Adolescents: Second Edition: How to Foster Resilience through Attachment, Self-Regulation, and Competency. Margaret E. Blaustein and Kristine M. Kinniburgh, 2018. Guilford press

 

Bonazzi, G. (1983). Scapegoating in Complex Organizations: The Results of a Comparative Study of Symbolic Blame-Giving in Italian and French Public Administration. Organization Studies, 4(1), 1–18. https://doi.org/10.1177/017084068300400101

 

Clinical Practice of Cognitive Therapy with Children and Adolescents: Second Edition: The Nuts and Bolts. Robert D. Friedberg and Jessica M. McClure, 2018. Guilford press

 

Lösel F., Bender D. Aggressive, Delinquent, and Violent Outcomes of School Bullying: Do Family and Individual Factors Have a Protective Function? J. Sch. Violence. 2014;13:59–79

 

http://www.apa.org/monitor/2017/09/cover-resilience.aspx

 

https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/cdev.12737

 

https://www.heysigmund.com/building-resilience-children 

 

 

3 תגובות

  • קישור לתגובה דוד סעדון ראשון, 14 יולי 2019 15:16 פורסם ע"י דוד סעדון

    הנושא הזה מאוד מורכב ומאוד כואב,אנו כהורים וכמחנכים צריכים להקדים תרופה למכה , דהיינו לא לחכות שהבן שהתלמיד שלנו יהיה דחוי או מוחרם אנו נבנה אותו וניתן לו את החוסן הנפשי ואת המקום הכי טוב במקום שבו הוא נמצא.
    ואסביר את דברי
    אני כמחנך כתה ב כבר ביום הראשון ללימודים בשיעור הראשון במפגש הראשון שלי אתם עם התלמידים שאלה ראשונה אני שואל את שמו של כל תלמיד ושאלה שניה מה כל תלמיד אוהב לעשות?
    וכבר באותו יום הוא מקבל תפקיד בכיתה המתאים לכישורים שלו
    ובמידה והילד ביישן ואינו יודע להביע את עצמו ואת משאלותיו אני נעזר בהורים כבר באותו יום אני שולח שאלון להורים .
    בנוסף אני מתלווה אליהם בהפסקה ובודק מי יש לו חברים ומי נשאר לבד ודואג לשתף אותו בחברה.
    יתכן והתלמיד דחוי ומגיע עם משקעים מהשנה שעברה .
    שאין לו חברים ,אין לו חשק,אינו יודע טוב לשחק וכו'
    מיד לאחר ההפסקה אני מוצא לנכון לדבר על הנושא כגורם מזמן ,
    ומה שאני עושה בעצם אני מעצים את התלמיד הדחוי בפני החברים ומגביה אותו לשחקים ואז אני שואל מי היה רוצה להיות החבר הראשון של התלמיד הזה מיד כמובן הרבה ידיים מורמות .ואז שואל שוב מי עוד היה רוצה להיות חבר וכו' וכך הילד מוצא את עצמו מוערך ונערץ בפני חבריו.
    אני בטוח שלאחר הקדמה כזו כל התלמידים מגיעים לביתם מלאי סיפוק וחשק להגיע ליום המחרת ולממש את התפקיד החדש שקבלו ,
    כך כל התלמידים רצויים כך לכולם יש מקום וכולם מרגישים מצוין!!!

  • קישור לתגובה איתן טמיר ראשון, 14 יולי 2019 18:08 פורסם ע"י איתן טמיר

    תודה רבה על התרומה דוד!

  • קישור לתגובה Ffff ראשון, 01 מרס 2020 17:12 פורסם ע"י Ffff

    גם אני מרגיש סוג של חרם

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

בית פנינת האילון, יגאל אלון 157, תל אביב יפו, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר

הצהרת נגישות

שעות פעילות:

יום ראשון, 9:00–21:00
יום שני, 9:00–21:00
יום שלישי, 9:00–21:00
יום רביעי, 9:00–21:00
יום חמישי, 9:00–21:00
יום שישי, 9:00–13:00
 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2021