התמודדות עם חרם ונידוי חברתיים - כלפי ילדים ובני נוער 2018

דרג פריט זה
(15 הצבעות)
חרם חברתי אצל ילדים ובני נוער חרם חברתי אצל ילדים ובני נוער

 

 

איך מתמודדים עם חרם חברתי על ילד?

מה ההשלכות של נידוי חברתי?

האם מתערבים בחרם ואיך עושים את זה נכון? 

 

 

מה זה חרם חברתי?

חרם מוגדר כדחיה, או נידוי חברתי, המאורגן ומתוכנן על ידי רוב בקבוצה חברתית מסוימת, כלפי חבר אחד בתוכה.

חרם חברתי מתבטא בעיקר בנידוי של אדם מסוים מחוץ לקבוצה אליה הוא שייך, תוך הימנעות מכל קשר עמו, לעיתים עד כדי מניעה מכוונת של סיפוק צרכים בסיסיים.

 

במאמר זה נתמקד בחרם חברתי על ילדים ובני נוער, בעיקר בכיתות ובקבוצות התייחסות אחרות, ובדרכי ההתמודדות עמו.

 

 

 

סוגים של חרם חברתי

אקט החרם מופיע במקורות היהודיים (ראו ציטוטים בסוף המאמר).

 

סוגי חרם

סוגים של חרם חברתי מופיעים לכל אורך ההיסטוריה, כלפי פרטים, תתי-קבוצות, עדות ועמים שלמים.

הסוגים העיקריים של חרם חברתי כוללים בידוד, רכילות, ביוש, הפצת מידע שקרי /חלקי, הבדלה, ענישה, הפרשת אדם ממעגל חברתי והרחקתו, הפצת רמזים עמומים ומוטים לרעה בצורה מיתממת ועוד.

 

במכון טמיר מתקבלות מדי חודש פניות רבות של הורים, מורות, יועצות ובני נוער, מרביתם מנסים למצוא מענה פסיכולוגי ממוקד ליציאה מסבך החרם.

 

מטרת המאמר היא לעזור לכם, הורים וגורמי תמיכה נוספים, לעזור לילד לעבור את התהליך הקבוצתי הקשה הזה בשלום:

מצד אחד, ילד שמתמודד לאורך זמן עם נידוי חברתי וחרם בקבוצה חברתית עלול לסחוב עימו את השפעות הזיכרון הטראומטי למערכות יחסים בשנות הנעורים וחייו הבוגרים.

מצד שני, באמצעות התערבות הורית נכונה, מושקעת ומדויקת, הילד יכול לצמוח ולהתפתח מתוך האירוע, ואף להתחזק מתוך ההתנסות ולהרגיש בטוח יותר. 

חרם היא מילה הטעונה בפחד, בהזדהות ובכאב. היא מייצגת את אחד הפחדים הנפשיים הקדומים ביותר לאדם - הדרה, דחיה, נידוי והיעדר קבלה חברתית מכאיבים והרסניים, לעיתים יותר מכל חוסר אחר.

 

לפי מחקר שהתקיים במרכז טאוב, ב-60% מהכיתות בבתי ספר התרחש לפחות תהליך של חרם נקודתי כלפי אחד מהתלמידים/ת. תקופת השיא של חרמות כיתתיים היא השנתיים האחרונות של בית הספר היסודי - כיתות ה-ו - לאחר מכן מסתמנת ירידה הדרגתית בשיעור תהליכי חרם בכיתה.

 

ילד שמתנסה בדחיה חברתית מרגיש חריג, פגוע ולא אהוב, התנסות שמעלה במרבית ההורים זיכרונות כואבים ומציפים מתקופות ילדות והתבגרות רחוקות (מה שמחייב עיבוד מוקדם לפני שהם ניגשים להגיש יד לילדכם המתמודד).

 

 

 

 

בואו נקרא:  

 

הפסיכולוגיה של החרם הקבוצתי

מבחינה פסיכולוגית, ההיבט הקשה ביותר בחרם אינו ש"לא מדברים איתי", אלא שגורמים לי "להרגיש שאני לא קיים". חווית ההתעלמות מצד אחרים מעוררת תחושות אימה ומצוקה עצומות כי למרות שיש המון אחרים סביבי, אף אחד מהם אינו רואה אותי ואינו מתייחס אלי. במושגים של דונלד ויניקוט, הילד פוגש חרדת כיליון.

 

אכזריות של ילדים

כולנו יודעים, מניסיון החיים וכדבר הקלישאה, ש"ילדים הם אכזריים". זה נכון - שיימינג מאורגן או חרם כיתתי שמתארגן בגיל בית הספר היסודי כבר ייתקל במידה זו או אחרת של התנגדות מוסרית בקבוצה חברתית שנות התיכון.

 

שמחה לאיד

מחקרים מלמדים אותנו שילדים מראים סימנים של שמחה לאיד כבר בגיל 4, בעיקר כאשר הם מאמינים ש"מגיע לילד אחר" לשלם מחיר על התנהגות שלילית. בנוסף, כאשר חוקרים בדקו משיכה לאלימות בתנאי מעבדה, נמצא כי ילדים בני 6 יעדיפו להוציא כסף על צפיה בבובה שמתאכזרים אליה בפסיכופתיות (כי לא הייתה חברותית) במקום לקבל מדבקות אטרקטיביות.

 

שינאת חינם

חרם מערב לעיתים שינאה עיוורת, רגש אנושי שקשה לנו מאוד לקחת עליו בעלות בזמן אמת וגם בדיעבד. שינאת חינם, או שינאת זרים, הינה זרז מרכזי בפסיכולוגיה של עונשים קולקטיביים וחרמות קבוצתיים. 

מחקר MRI שפורסם ב-2008 זיהה דפוס פעילות מוחי ספציפי וייחודי שנרשם בשנאה. דפוס זה מובחן ושונה מרגשות קשים סמוכים, כמו פחד, קינאה, כעס, תוקפנות ותחושת סכנה וחרדה. נראה ששנאת האחר מגיעה מאיזורים תת-קורקטיקליים, שמערבים פחות תהליכי חשיבה והחוויה שלהם אוטומטית ומיידית. 

 

 

גורמים קבוצתיים

נידוי קבוצתי, Mobbing, מצוי עמנו כבר מתחילת קיומה של הקבוצה האנושית. מעבר לרמה האינדיבידואלית, החרם מושתת מנגנון קבוצתי לא-מודע, שנקרא שעירות לעזאזל. הפסיכולוגיה השאילה את המושג "שעיר לעזאזל" מטקס סימבולי שצווה ה' על עם ישראל בתורה: השעיר (עז או כבשה) מושלך לתהום, על ידי כהני העדה, כבקשת מחילה על חטאי העם (1).

במסגרת תהליכים פסיכולוגיים של שעירות לעזאזל, מושלכים תכנים רגשיים שקשה לתקשר אותם בין חברי וחברות הקבוצה, כלפי ילד או ילדה שבולטים באופן זה או אחר. הגורמים המקדמים תהליך כזה קשורים בקושי קומוניקטיבי בתוך הקבוצה הכיתתית, מעין דרך לנקז את התוקפנות באמצעות הכפשה והשמצה של ילד אחד בתרומת לחץ קבוצתי, באופן שלא יסכן את לכידות הרוב. אלא שלתהליך כזה יש מחיר, אותו משלמים כל המעורבים בסביבת הילד - במקרים קיצוניים וחריפים גורם החרם למעבר יישוב של המשפחה כולה.

 

MOBBING in Children Groups

 

למרות שחרם היא מילה שנקשרת אצל רובינו עם שנות הילדות, שעירות לעזאזל בקבוצות מופיעה בכל שלב בחיים. זהו למעשה ביטוי פרימיטיבי של צורך חברתי בקורבן סביהו ניתן להתאסף, להתלכד ולהתגבש במצבים שמאיימים של שלמות הקבוצה.

אצל מבוגרים קיימים בדרך כלל מנגנונים אישיותיים וגורמי תמיכה שמסייעים להבין את התהליך ולהתמודד איתו בפרופורציה המתאימה. אבל אצל ילדים ובני נוער, שהקבוצה המדירה מהווה את מרכז עולמם החברתי, שניסיונם בחיים מצומצם וקצר ושבארסנל הכלים באמתחתם קיימים מעט מנגנוני הגנה בשלים ומיומנויות חברתיות, מהווה החרם התמודדות מאוד קשה וראשונית, שיש בכוחה להשפיע על התפתחות האישיות. גם המחרימים, הילדים והמתבגרים שטרם הפנימו את הגבולות המוסריים ואת החמלה כלפי האחר, שטרם הבשילה במלואה, הופכים את החרם לכלי קבוצתי פרימיטיבי ומסוכן.

 

הזדהות ההורים 

הורים לילד שעובר חרם כיתתי מוצאים עצמם במצוקה קשה. הם כואבים את כאב ילדם כאילו היה כאבם שלהם ואף יותר מכך. באמת, אין דבר כואב יותר מלראות את ילדך סובל ולהיות חסר אונים מול הפגיעה. ההורים נעלבים ופגועים בשבילו, חסרי אונים כמוהו, מרגישים צורך עז להציל אותו וכעס נוראי על המעורבים, גם אם "רק" בעמדת צופים - הילדים בכיתה, הוריהם שחינכו אותם להיות כל כך אכזריים, והצוות המקצועי בבית הספר שלא מזהה ומשתלט על המקרה ואף מונע אותו מלכתחילה.

 

הפרעות נפשיות בילדות  

למעלה ממחצית מהילדים שמתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) חווים דחייה חברתית משמעותית, זאת בהשוואה ל-15% מאוכלוסיית הילדים הכללית בבית הספר היסודי. לילדים עם ADHD, כמו לילדים המתמודדים עם הפרעות אחרות על ספקטרום הוויסות הרגשי, נוטים להגיב בעוצמה רבה יותר לפגיעה רגשית ולוקח להם זמן רב יותר לשוב לאיזון המקורי (מצב ה-Baseline הרגשי המקורי טרם הפגיעה).

תגובתיות זו רלוונטית במיוחד לילדים אימפולסיביים, המתמודדים עם קשיי ויסות רגשי והתקשורת שלהם עם הסביבה עדיין אינה יעילה דיה בהתמודדות עם מצבי לחץ וחרדה. 

 

 

 CHILDHOOD TRAUMA

 

 

איך מתמודדים עם חרם על ילד?

דרכי ההתמודדות במצב של חרם חברתי על ילדכם, דורשת קודם כל קור רוח וקבלה בסיסית שלא תוכלו לפתור את כל הבעיה בעצמכם.

להלן כמה דרכי התמודדות וכלים הוריים שבכוחם לעזור לילד לצאת מהמצב הקשה ואפילו ללמוד ולהתחזק ממנו:

  • נסו לפעול בזמן אמת, בתוך הקונפליקט ובהתאם לגילו של הילד. כל פעולה מחייבת מחשבה מקדימה ותכנון שמוביל לעבר מטרה שתגדירו מראש. להורים בעלי נטיה אימפולסיבית,  אנו ממליצים בחום להתייעץ ולשקול את מעשיהם לפני שמבצעים מהלך כלשהו, שכן לעיתים מתעורר בנו דחף לפעול מתוך עלבון ומצוקה אישיים שלא יתרמו דבר ויתכן שאף יזיקו להמשך החיים החברתיים של הילד בתום המשבר.

 

  • עזרו לילד לתת מילים לרגשות ולמחשבות - פונקציה פסיכולוגית הורית חשובה נקראת תיקוף (ולידציה), דרכה הילד לומד עם הזמן כיצד לתקף את רגשותיו ומחשבותיו בעצמו, מיומנות אנושית חשובה מאין כמוה שנקראת תיקוף עצמי.

 

  • הקריאו סיפורים או המליצו על ספרים (תלוי בגיל הילד/הנער) שעוסקים באופן ממוקד בפתרון קונפליקטים, בדחיה ושיקום מתוכה ובהתמודדות חברתית.  שוחחו עם הילד על חווית הקריאה. נסו לסמן יחד את הנקודות שנמצאות באמצע הציר, בין שינאה כלפי התוקפים לבין האשמת הקורבן. דונו כיצד התמודדו גיבור/ת הספר עם הקושי. 

 

  • נסו למלא את החלל החברתי שנפער בעולמו של הילד.  צריך לחשוב על דרכים יצירתיות לפעילויות בשעות אחר הצהריים של הילד -  במשחק, באהבה, בבילוי עם צעירים אחרים בני גילו (אחים, בני דודים, חברים לחוגים, חברים של שכנים). חשוב לעזור לילד ליצור עולם חברתי אלטרנטיבי שמתקיים מעבר לקבוצת הכיתה. במרבית המקרים תוכלו לראות שישנן קבוצות, כמו חוגים או תנועת נוער, בו הילד מרגיש יותר טוב מבחינה חברתית. בנוסף, למרות הגיל הצעיר, קיימות בוודאי התנסויות חברתיות בעברו בהן הרגיש מוערך ואהוב במסגרות קבוצתיות. 

 

  • הביעו הבנה והזדהות, אך לא רחמים או שיפוטיות. אפילו אם אתם מזהים שהילד שלכם הוא טרף קל (למשל, בגילאים צעירים בנים שפחות אוהבים משחקים "גבריים" עשויים להיות דחויים חברתית, הן מצד הבנים והן מצד הבנות), אסור לשדר לו שיש הצדקה להתעללות החברתית שמעבירים אותו חברי כיתתו. כאשר הדיבור העצמי של הילד על עצמו הוא ביקורתי ושלישי, התגובה האוטומטית שלנו תהיה לעצור אותו, לתת לו אישור והבטחה שלא כך הדבר ולשכנע אותו שהוא טועה. כולנו מעבירים מסר קבוע לכל ילד, במודע או שלא במודע. לעיתים המסר הזה מתקבע בתודעתו והופך לחלק מתפיסתו והערך העצמי שלו.  

 

  • אי אפשר לנתק כיום בין חרם קבוצתי לבין תרומת המרחב האינטרנטי (בו החל החרם או שהוא מועצם במסגרתו). תופעות קשות כמו בריונות ברשת, שיימינג ופגיעה קבוצתית ברשת תדירות באופן יומיומי, בכל בית ספר, כמעט בכל כיתה. באינטרנט קיימת אשליה קיצונית של התרת גבולות, בעיקר באפליקציות חברתיות אנונימיות, המפיגות עכבות התנהגותיות בסיסיות שנמצאות בבסיסן של מערכות יחסים פנים אל פנים. תכונותיו של העדר, אותו המון שתיאר זיגמונד פרויד בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת, קיבלו מאפיינים הרבה יותר ממאירים ודליקים (מוזמנים לקרוא מאמר של איתן טמיר בפסיכולוגיה עברית על הנושא).

 

  • שמרו על קור רוח. לא להיבהל ולא להבהיל את הילד. אם צריך, הישענו על בן/בת הזוג. זהו בכנות את נקודות התורפה שמסעירות כל אחד מכם, ותנו להורה שני להוביל כאשר הן נלחצות ומופעלות.  שדרו לילד מסר אותנטי (לאחר שתסכימו עם מסר זה בעצמכם): מבחינתכם מדובר בפאזה חולפת שתעברו יחדיו ושתעמדו לצידו תמיד בתבונה וברגישות. זאת, לצד נקיטת משנה זהירות שלא להמעיט בערך סבלו. במילים אחרות - "אנחנו קולטים כמה קשה לך עכשיו. אנחנו תמיד בעדך ונעזור לך להתמודד בדרך הכי טובה שיש כדי שהחרם יסתיים, ומהר"

 

  • תנו דוגמא אישית. אם זה נראה לכם מתאים נכון, שתפו את הילד בקשיים שקשורים בניכור חברתי, אותם עברתם בעצמכם במהלך הילדות, ההתבגרות והבגרות (זוכרים את המילה "מקובל"?) . אם החלטתם לשתף, ספרו לו את התהליך במלואו: כיצד התפתח החרם? מה הרגשתם? מה עזר להתמודד? היכן זיהיתם את נקודת התפנית?  תארו את הדברים בדרך המתאימה לו ומתוך ההיכרות המעמיקה שלכם איתו. תנו לו דוגמאות, עזרו לו להבין שמרבית בני האדם מרגישים לעיתים בודדים או שהם דחויים חברתית באופן זמני ושבמובן מסוים אלה חלק מכללי המשחק. 

 

  • נסחו מחדש את התסריט. אחרי שגיליתם עניין, אחרי שהבנתם את הסיפור מהזוויות השונות שלו והבנתם יחד את הקושי, הגיע הזמן לעבוד בצוותא, יחד עם הילד ולא בנפרד.אנחנו חיים בעולם של נראטיבים והם אלו שנחרטים כזיכרון שנטמע בתוך העצמי.  לכן חשוב שההורים והילד ייצרו משמעויות וביטויים חדשים להשתמש בהם כדי לתאר את המצב. חשוב לזכור גם שהמחקר העכשווי מתייחס לחומרת הטראומות של ילדים גם כפונקציה של המשמעות שהם ייחסו לאירוע הטראומטי. הגיוני. 

 

  • חשוב לדעת כי קשר בטוח בין הילד או הילדה לבין ההורים מספק ערסל פסיכולוגי להתמודדות עם משבר שקשור לחרם קבוצתי, כמו גם להשפעות האירוע בהמשך החיים בקבוצה - בתיכון, בצבא, בעבודה ובכל מרחב בו מתקיימת דינמיקה בין מספר אנשים. היו זמינים עבורם, אפילו אם בני נוער מעבירים את התחושה שלא אכפת להם מה דעתכם - הם זקוקים לכם יותר מתמיד. נסו להיות זמינים לשיחה רגועה כשהילד זקוק לכך, וזכרו שגם אם השיחה מתחילה מתכנים שגרתיים, היא תמיד יכולה להפתיע ולהתפתח לשיחה משמעותית הרבה יותר. 

 

  • במאמר ובו המלצות של פסיכולוגים שמתמחים בפיתוח חוסן בקרב ילדים בסיכון,  מודגש ערכן הרב התערבויות התנהגותיות, של קידום הורות חיובית,  העצמה והעלאת הוויסות הרגשי של הילדים וההורים. גורמי ההגנה הפוטנציאליים שמעודדים חוסן אצל ילדים, אלה שאנחנו רוצים לצייד אותם בהם, כוללים כישורים פרו-חברתיים ומיומנויות בין-אישיות, שליטה עצמית, שיתוף פעולה ואחריות. מעבר לכוחות האישיים של הילד, קיימים גורמי תמיכה משפחתיים שתורמים לחוסן בקרב ילדים שעברו חרם. הורים שחיים ברווחה נפשית ואינם מתמודדים עם התמכרויות, דיכאון והפרעות נפשיות אחרות, הם גם גורם שמנבא התגברות של הילד על המשבר. 

 

  • מוזר ורחוק ככל שזה נשמע כעת, פתרון מוצלח של התנסות בחרם ונידוי חברתיים בשנות הילדות, עשויים להוות קרקע ללמידה פסיכו-חברתית חשובה ביותר: למעשה, כדי ללמוד לחיות בקבוצות, עלינו לפתח יכולת וחוסן כלפי האפשרות להיות מנודים ומודרים, או לפחות להיפגע מהן. במובן זה חשוב מאוד לעזור לילד להתמודד עם המשבר תוך שהוא מנכס לעצמו את הכוחות עמם תיקן את הסיטואציה, מבלי שנשען באופן בלעדי על גורמי הסמכות (ההורים והמורים). ילדים ובני נוער שמאמצים סיפור (נרטיב) של קורבניות עצמית מועדים לפתח אלטרנטיבות ואסטרטגיות בין-אישיות לא יעילות לתקשורת חברתית בשנות ההתבגרות והבגרות, כמו נטיה להתבודד או לפרוש לגמרי מהקבוצה ברגעים קשים, להשתמש בטקטיקות מניפולטיביות (כמו"הפרד ומשול") וללמוד שעליו להסתפק במערכות יחסים דיאדיות בלבד (כמו קשר עם חבר טוב אחד, או קשר רומנטי עם בת זוג), לצד המנעות מלאה מהשתייכות למעגלים קבוצתיים (כמו להיות חלק מחבר'ה). כל אדם שמשתייך לקבוצה ער לתנודתיות שמובנית בתוכה - כמו גלגל ענק, פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה. יכולת זו, לעמוד בשינויים ובתסכול שהם מביאים עמם, עשויה להתחזק עם סיומו של המשבר הקבוצתי, בתנאי שהילד מייחס את מרבית ההצלחה למסוגלות הפסיכולוגית שלו.  הגישה הפסיכואנליטית רואה את המעבר מקשר בין שניים לבין קשר של שלושה (ויותר) כאתגר התפתחותי משמעותי, שבאופן מסורתי מסכם בהצלחה את הקומפלקס האדיפלי.  

 

  • המחקר והפרקטיקה מלמדים אותנו פעם אחר פעם שילדים ובני נוער אינם נשענים בעיתות מצוקה על נחישות וכוח רצון. מה שהם מחפשים בתוכם זה את קולו האמין והבוטח של ההורים, זה שסומך עליהם, מעצים ומאמין ביכולותיהם להתמודד עם מצבי לחץ קשים. רצוי שהקול הזה יישמע ממקור הורי אותנטי ופנימי, שמאמין ואוהב את הילד. זה נכון גם הפוך: מחקר חדש שופך אור על אחת הסיבות העיקריות לסיום מערכות יחסים אצל ילדים ובני נוער - כאשר ההורים מוטרדים לגבי קשיים נפשיים משלהם, בעיקר דיכאון, עולה שיעור הפרידות המערכות היחסים של ילדיהם עם חברים קרובים. 

 

  • מיומנויות פתרון קונפליקטים: ההורה יכול לעזור לילד לשכלל את היכולת התקשורתית בהתאמה לגיל הילד -לשאול - מה קרה? מה חווית? מסוגלות חברתית תמיד הולכת יד ביד עם יכולת התמודדות עם קונפליקטים. חרם היא סיטואציה קשה מנשוא, אבל מפרספקטיבה של זמן, יש כאן הזדמנות ללמוד מיומנויות לפתרון קונפליקטים - צריך ללמד את הילדים שלנו איך פותרים קונפליקטים, ולא איך להפטר מהם, כי הם תמיד יהיו שם. אגוצנטריות היא ממד קוגניטיבי טבעי שמתפתח ומשתחרר עם השנים -היא מתבטאת בקושי של הילד לראות דברים מחוץ לפרספקטיבה הסובייקטיבית שלו.  במובן מסוים, אגוצנטריות היא ההיפך ממנטליזציה, שהיא היכולת לראות גם את מה שעובר בתודעה של האחר. אפשר וצריך לעזור לו משם. למשל, ניתן להתייחס (בזהירות) לנקודת המבט של כל המשתתפים המעורבים בהחרמה והנידוי.

 

  • להורים, ליועצות חינוכיות ולמורים מחנכים יש תפקיד קריטי בוויסות ועצירת תהליכים כל כך הרסניים. אנחנו כאן כדי לתת הדרכה לצוותים חינוכיים וטיפוליים, מדריכי תנועות נוער וכמובן הורים. חשוב ליידע את כל הצוות הרלוונטי בבית הספר. בשלב ראשון לעדכן את המורה, לאחר מכן את היועצת החינוכית, מנהלת בית הספר, פסיכולוג בית הספר מטעם השפ"ח וכל בעל סמכות חינוכית ופסיכולוגית רלוונטית. הצוות החינוכי אחראי במידה רבה לאווירה הכיתתית, למיגור תופעות כדוגמת החרם וכן אחראי לדאוג לפרט שנקלע למצוקה. במידה ויש הורים נוספים בכיתה עימם אתם מיודדים, שווה לדבר איתם וליצור לעצמכם מעגל תמיכה.

 

  • במקרי חרם מורכבים שאינם פתירים, למשל כאשר הילד עצמו מואשם בהתנהגות אנטי חברתית, כמו גניבה, יש להתייעץ עם רכזת השכבה ולזכור שתמיד קיימת אפשרות של מעבר לכיתה מקבילה. 

 

 

צרו עמנו קשר למפגש הדרכה הורית:

1-800-509-809

צוות מכון טמיר תל אביב

ומטפלי הקליניקות העמיתות בכל הארץ

 


יונתן / יונה וולך, "דברים", 1966

 

אֲנִי רָץ עַל הַגֶּשֶׁר

וְהַיְלָדִים אַחֲרַי

יוֹנָתָן

הֵם קוֹרְאִים

קְצָת דָּם

רַק קְצָת דָּם לְקִנּוּחַ הַדְּבַשׁ

אֲנִי מַסְכִּים לְחוֹר שֶׁל נַעַץ

אֲבָל הַיְלָדִים רוֹצִים

וְהֵם יְלָדִים

וַאֲנִי יוֹנָתָן

הֵם כּוֹרְתִים אֶת רֹאשִׁי בַּעֲנַף

גְּלַדְיוֹלָה וְאוֹסְפִים אֶת רֹאשִׁי

בִּשְׁנֵי עַנְפֵי גְּלַדְיוֹלָה וְאוֹרְזִים

אֶת רֹאשִׁי בִּנְיָר מְרַשְׁרֵשׁ

יוֹנָתָן

יוֹנָתָן הֵם אוֹמְרִים

בֶּאֱמֶת תִּסְלַח לָנוּ

לֹא תֵּאַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁאַתָּה כָּזֶה.


 

(1). "וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה" (עזרא י' ח).

(2). "ולקח את שני השעירים והעמיד אותם לפני ה' פתח אהל מועד. ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל" (ויקרא ט"ז ח) 

 

 

 

כתבו: איתן טמיר ודורון עמרן

סיכמה: גיא פינקלשטיין 

מקורות:

 

פרופ' יוסי שביט וערן חכים (2017). חרם בין תלמידים. מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל: http://taubcenter.org.il/he/social-ostracism-among-pupils-heb/

 

Werner E., Smith R. Overcoming the Odds: High-risk Children from Birth to Adulthood. London, UK: Cornell University Press. 1992 

Treating Traumatic Stress in Children and Adolescents: Second Edition: How to Foster Resilience through Attachment, Self-Regulation, and Competency. Margaret E. Blaustein and Kristine M. Kinniburgh, 2018. Guilford press

Clinical Practice of Cognitive Therapy with Children and Adolescents: Second Edition: The Nuts and Bolts. Robert D. Friedberg and Jessica M. McClure, 2018. Guilford press

Lösel F., Bender D. Aggressive, Delinquent, and Violent Outcomes of School Bullying: Do Family and Individual Factors Have a Protective Function? J. Sch. Violence. 2014;13:59–79. doi: 10.1080/15388220.2013.840644

http://www.apa.org/monitor/2017/09/cover-resilience.aspx

https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/cdev.12737

https://www.heysigmund.com/building-resilience-children/

Google

חרם חברתי ונידוי אצל ילדים ובני נוער
Rated 5/5 based on 14 reviews
יגאל אלון 157
תל אביב, <spanitemprop="addressRegion">ישראל 6745445
Phone: 972-3-6031552
Email: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

%MCEPASTEBIN%

המלצה על פסיכולוג בתל אביב


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





חדשות ועדכונים

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר ממוקם בתל אביב ובקליניקות עמיתות בכל הארץ

רח' יגאל אלון 157

תל אביב, 6745445 

972-3-6031552

 info@tipulpsychology.co.il