מכון טמיר לפסיכותרפיה
וירג׳יניה אקסליין (1911-1988) היתה פסיכולוגית חלוצה בתחום הטיפול במשחק, שנשארה עד היום שיטה פופולרית וישימה לטיפול בילדים.
השיטות בהן השתמשה אקסליין הפכן ברובן לחלק מתכניןת הלימודים במגמות הכשרה קליניות באוניברסיטאות ובמוסדות לימוד שמכשירים מטפלים לילדים.
בניגוד למלאני קליין, אקסליין הציעה סביבה טיפולית פרמיסיבית, בה המטפל רק משקף את רגשות הילד, בלי פרשנויות, בלי ניתוח של יחסי ההעברה ובלי סימבוליזציה.
המטרה של טיפול במשחק, לטעמה, היא לשקף את הרגשות, בעיקר את הרגשות השליליים.
כיום אנחנו רואים הרבה יותר הגיון בעמדה טיפולית, אבל בתקופת בה פעלה אקסליין השיקופים נשמעו טכניים ולכן לא מספיק אנליטיים.
דיבס
ב-1964 פרסמה אקסליין סיפור אמיתי די מהפכני ומעורר השראה שנקרא ״דיבס, הילד המחפש את זהותו״.
הספר תיעד את מערכת היחסים הטיפולית שלה עם ילד בן 5 שהיה מתבודד ולא תקשורתי.
למרות שההורים שלו חשדו שהוא אוטיסט או שיש לו פיגור שכלי חמור, דיבס הצליח למצוא את עצמו דרך טיפול במשחק שנמשך כמה חודשים.
כשהוא פיתח את המיומנויות הנדרשות להראות את עצמי האמיתי שלו לעולם, אקסליין הבינה שהוא גאון עם ציון IQ של 168.
עד היום מתייחסים אל הספר בהתלהבות כאחד הטקסטים משפיעים ביותר על ראיית עולם טיפולית בתחום של טיפול במשחק.
אקסליין חיברה עוד כמה ספרים בקריירה הפוריה שלה.
בתחילת שנות ה-40 היא התחילה לחקור טיפול במשחק ובסוף פיתחה את הטכניקה שלה לטיפול לא ישיר במשחק (non-directive Play Therapy).
החיבור לגישה ההומניסטית
עקרונות ותיאוריות הליבה שלה נוצרו מתוך גישת ״האדם במרכז״ שהתפתחה ע״י קארל רוג׳רס.
טיפול במשחק מבוסס על תקשורת לא מילולית דרך משחק והוא חותר להקל על התהליך הטיפולי ועל השינויים הפסיכולוגיים וההתנהגותיים של המטופל, לרוב אצל ילדים.
מבחינת אקסליין, המטרה הקלינית היא לאפשר לילד, על ידי עידוד לקיים משחק מובנה ולא מובנה, הזדמנות ללמידה רגשית וחברתית מחד, והתנהגותית קוגניטיבית מאידך.
טיפול במשחק יכול להיות לדידה גם כלי אבחוני:
המטפל יכול לקבל הבנה עמוקה של הבעיות החבויות של הילד מלצפות בו משחק ולהעריך את האינטראקציה בינו לבין הילד.
טכניקה נפוצה בטיפול במשחק היא הקהיית רגישות, שמכוונת לעזור לילד לתכנת מחדש התנהגויות מפריעות, ומשתמשים בה לא רק לילדים אלא גם לאנשים מאותגרים ורבלית או קוגניטיבית.
8 העקרונות של אקסליין
אקסליין עבדה המון לפיתוח הגישה הלא-מונחה שלה לטיפול במשחק, שבו היא זיהתה 8 עקרונות ליבה:
1. היחסים הטיפוליים חייבים להיות מעורבים ומזמינים ולספק חום וידידות כבר מהרגע המוקדם ביותר האפשרי.
2. המטפל חייב לקבל את הילד באופן בלתי מותנה.
3. הסביבה הטיפולית חייבת להיות לא שיפוטית, כדי שהילד ירגיש חסר עכבות לבטא את הרגשות, התחושות וההתנהגויות שלו.
4. המטפל חייב להיות קשוב ומודע להתנהגויות של הילד כדי לספק לו בחזרה התנהגויות רפלקטיביות, שיאפשרו לו לפתח מודעות עצמית.
5. המטפל מסתמך על היכולות של הילד למצוא פתרונות לבעיות שלו כשאפשר, ולהבין שרק הוא אחראי על ההחלטות המעצבות שהוא עושה או לא עושה.
6. המטפל פועל כצל ומאפשר לילד להוביל את המסע הטיפולי דרך דיאלוג ופעולה.
7. המטפל מזהה שהתהליך יציב וצריך להתקדם בקצב הפנימי שלו, לא בקצב שהמטפל מחליט.
8. המגבלות היחידות שמוצבות הן כאלה שנועדו להבטיח שהתהליך הטיפולי יישאר אותנטי והילד יישאר בתחום המציאות, מודע לתפקידו ותכליתו בטיפול.
העקרונות הללו מדגישים את החשיבות של הצטיידות ושימוש ב'ערכת כלים לטיפול במשחק׳.
הערכה הזו אמורה לעמוד לרשות מטפל הילדים, ולאפשר לו להתחקות אחר צעדי המשחק של הילד.
פסיכולוגים לילדים עדיין מתווכחים לגבי יעילות הגישה הטיפולית של אקסליין.
הרבה מומחים מאמינים שזה לא באמת אפשרי לטפל באופן כל כך לא מובנה.
טיפול פסיכולוגי, בגדול, נועד להנחות את כוונת השיטה, הגבולות והבטיחות. אבל בטיפול במשחק המטפל צריך לחתור להיות לא-מנחה ביחס לפרשנות, לגילוי ולפתרון.
חוץ מזה ילדים, כמו מבוגרים, פתוחים לקבל הרבה גישות טיפול ואין טכניקה בלעדית שמתאימה לכל אחד.
האם ״משחק כמשחק״, נניח משחק טאקי בין הילד למטפל, הוא טיפול?
בגדול, כן, משחק מובנה בין-אישי, תחרותי, יכול להיות אמצעי מצוין טיפולי, גם כאשר המשחק אינו השלכתי.
מלאני קליין התנגדה למשחקים מובנים, אבל לא בהכרח צדקה.
גם משחק קופסה הוא השלכתי, למרות הכללים המוכתבים מראש.
כל זמן שיש חיבור בין חוץ (העולם האובייקטיבי, ככל המשחק) לבין הפנים (הדרמה הסובייקטיבית של הרצון לנצח את הצד השני), התהליך אינו נייטרלי.
אלא שאם כל משחק מובנה הוא טיפול עולה כאן השאלה -
מה ההבדל בין משחק קופסא עם המטפל לבין משחק דומה של הילד עם חבר?
הרעיון שבטיפול נוצר אוביקט חדש, מיטיב, ממשי, שהוא המטפל.
נכתב ע״י מומחי מכון טמיר
עדכון אחרון:
1 באפריל 2022
