מכון טמיר לפסיכותרפיה
מיכאל אלימלח
שמי מיכאל ואני עובד סוציאלי קליני (MSW), עמית במכון טמיר בתל אביב, מטפל במבוגרים ומתבגרים, בגישה דינמית ומשלב כלים טיפולים נוספים בהתאם לצורכי המטופל.
השכלה והכשרות
מתמחה בפסיכותרפיה פסיכודינמית – בית הספר לפסיכותרפיה "יישומים קליניים".
תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית (בהצטיינות)- בי"ס לעבודה סוציאלית אוניברסיטת בר-אילן.
תואר ראשון בעבודה סוציאלית- בי"ס לעבודה סוציאלית מכללת אשקלון.
קורס הדרכה ניהול וייעוץ- הדרכת עובדים סוציאליים/ראש צוות, והדרכת סטודנטים, בי"ס לעבודה סוציאלית אוניברסיטת בר-אילן.
ניסיון תעסוקתי
הניסיון המקצועי שלי כולל שנים רבות של טיפול במגוון רחב של אוכלוסיות במגזר הציבורי.
עיקר עיסוקי בשנים האחרונות מוקדש לטיפול פרטני וקבוצתי בגברים ונוער המתמודדים עם משברים ומעברי חיים, כגון נישואין, הריון, לידה, קשיי פריון, הורות, הורות לילדים עם צרכים מיוחדים, גירושין, אובדן, גיל ההתבגרות ועוד. כמו כן, אני מטפל באנשים אשר חווים קשיים ביחסים בתוך המשפחה ובמערכות הזוגית. כך צברתי ניסיון רב ואני מנחה קבוצות ייעודיות וייחודיות בתחום.
לצד זאת, למעלה מעשור אני עובד גם בתחום בריאות הנפש, וצברתי ניסיון רב בעבודה עם נשים וגברים המתמודדים עם קשיי מצברוח, פוסט-טראומה, חרדה, דיכאון, קשיים בוויסות הרגשי ועוד. למעשה, בשנים האחרונות אני מנהל מסגרת ייחודית אשר מטרתה הנה מתן מענה רגשי ושיקום היכולות התפקודיות ושילוב מחודש בקהילה של מתמודדי נפש.
כמו כן, אני גם מנחה קבוצות לאבות בגיל הרך המתמודדים עם המעבר המרגש והמאתגר להורות והשינויים הנלווים בזהות ובמערכת הזוגית והמשפחתית.
במקביל לכך, אני מדריך צוותים של עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, ומדריך סטודנטים לעבודה סוציאלית מטעם אוניברסיטאות שונות, הן בתחום בריאות הנפש, והן בתחום האלימות במשפחה.
בעברי המקצועי, עבדתי גם עם נוער קצה והוריהם, עבודה אשר אפשרה לי להכיר לעומק את הדילמות, המחשבות, הפחדים והאתגרים עמם מתמודדים מתבגרים והוריהם, שאלות זהות מהותיות וקשיי תקשורת ביחסי הורים ילדים.
בקליניקה שלי בשכונת בבלי בתל אביב, אני מתרגם את הניסיון הנ"ל לעבודה פרטנית עם נשים, גברים ומתבגרים.
תחומי טיפול
מעברי חיים נורמטיביים ומשברי חיים.
קשיים במערכות יחסים.
חרדה.
דיכאון והפרעות מצב רוח.
האני מאמין הטיפולי שלי
הרגע בו מחליט אדם לבקש עזרה, הוא רגע מכונן. אני מאמין שתחושת הסבל האינסופי, הבדידות, והדחק בזמן מצוקה יכולים לעבור ריפוי רק באמצעות קשר וחיבור בין שני אנשים. אני מאמין בריפוי והחלמה דרך קשר, ומאמין כי כל חיבור אינטימי מייצר שינוי בחיים. אני מאמין כי כל אחד מאיתנו, זקוק לאדם אחר, שיקשיב לו, שיאזין לו, שיראה אותו כמו שהוא, שידבר איתו בגובה העיניים, ללא שיפוט ובעיקר עם קבלה בלתי מתפשרת.
אני מאמין כי לכל מטופל שפה ייחודית משלו, שפה דרכה הוא חווה את כאבו, מביע אותו לעולם, ודרכו ניתן לרפא את הפצעים הרגשים המדממים טרם הגעה לטיפול.
איתור השפה הזו, והתקשורת דרכה, הנה המסע המרכזי של הטיפול. אני מזמין אתכם למסע משותף, מסע מכיל, קשוב פתוח וכן, הנוגע במקומות המורכבים והכואבים של החיים.
אני מזמין אתכם לא להישאר לבד.
עוד כמה מילים על טיפול בגברים ואבות
דרישות העולם המודרני מהגבר בן זמננו, מייצרות מצב בלתי אפשרי עבור גברים, בו חונכו מצד אחד להיות קשוחים, לשגשג כלכלית, לדאוג לפרנסת המשפחה, ולהגן על סביבתם, ומצד שני להיות רגישים ואמפתיים, זמינים, אבות אידיאלים ומעורבים עבור ילדיהם, בני זוג אולטימטיביים ועוד.
הסתירה המובנת הזו היא הבסיס לגישה הרווחת בחברה המדגישה את הליקויים בתפקודם או באבהותם של גברים. הלכה למעשה, לגבר יש לקות מובנת, הבאה לידי ביטוי בחוסר מודעות וחוסר מעורבות, או בניתוק רגשי. כך, גברים רבים מפנימים תפיסות אלו, מקבלים על עצמם "פגימות" מובנת, המייצרת תחושת חוסר מסוגלות ואמונה תמידית כי הם מאכזבים אל מול הציפיות הבלתי אפשריות של סביבתם.
מצב זה שם גברים בסיכון גבוה לחוות חרדה ודיכאון, ולהרגיש תחושות כואבות של בדידות ומצוקה. עם השנים, הבנתי כי התבוננות על גברים מתוך גישה של "פגימות" לא תאפשר הבנה של המצב ובטח לא תסייע ביצירת תהליכי צמיחה. ההתנסות הקלינית אפשרה לי להבין כי הדיבור בשפה המצוקה הגברית הייחודית, היא זו אשר יכולה לייצר קשר, אותו קשר ההכרחי לריפוי.
מענה לכל שאלה
(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):
