ביטחון עצמי מופרז: הגדרה, מחקרים והשלכות טיפוליות

כשמעלים את המונח ביטחון עצמי, הדיון נוטה להתמקד בד״כ בביטחון עצמי נמוך, ובדרכים אפשריות לשפר אותו.

יחד עם זאת, הפסיכולוגיה מתייחסת גם למצבים בהם הערכה עצמית גבוהה רחוקה מדי מהמציאות, ומתבססת יותר על מנגנוני הגנה.

במצבים כאלה חשוב להבחין בין ביטחון עצמי גבוה, שנשען על היכרות מפוכחת עם יכולות ומגבלות, לבין ביטחון שמשרת פערים במודעות העצמית.

ביטחון עצמי מופרז והטיות בהערכה עצמית

ביטחון עצמי מופרז קשור לעיתים קרובות להטיות קוגניטיביות, שמשפיעות בשיטתיות על האופן בו אדם מעריך את הידע, המיומנות והשליטה שלו במצבים שונים.

אחת ההטיות המרכזיות היא הטיית דאנינג-קרוגר, לפיה אנשים בעלי מיומנות מוגבלת בתחום מסוים נוטים להעריך את יכולותיהם מעבר למציאות, משום שחסרה להם היכולת המטא־קוגניטיבית לזהות את פערי הידע שלהם. תחושת הביטחון נוצרת מתוך עיוורון לפער, ולא מתוך שליטה אמיתית בחומר. מבחוץ היא עשויה להיראות כעודף ביטחון, אך למעשה היא משקפת קושי בהערכה עצמית מדויקת.

תופעה נוספת קשורה בצורך מתמשך בהערכה חיצונית.

כאן תחושת הביטחון נשענת על אישור מהסביבה. הצלחה, מחמאות או הכרה ציבורית מעלות את הערך העצמי; ביקורת או כישלון מערערים אותו במהירות. מדובר בביטחון תלוי־הקשר, תנודתי, כזה שאינו נשען על עוגן פנימי יציב.

ביטחון עצמי גבוה מדי במרכזי הערכה

מנקודת מבטו של הפסיכולוג המעריך במרכז הערכה, ביטחון עצמי מופרז עשוי להישפט תחילה לחיוב:

מועמד שמדבר בשטף, מנהיג, עונה בלי היסוס ומשדר שליטה. 

אלא שבמבחן מצב קבוצתי התמונה מורכבת יותר. מועמד בטוח מדי נוטה להשתלט על הדיון, להציע פתרונות בנחרצות לא מותאמת, לעיתים מתקשה להקשיב, לשלב עמדות של אחרים או להתאים את המפרשים לשינויים בכיוון הרוח.

הקריטריון המבחין לבחינת ביטחון עצמי במרכז הערכה מצוי על הספקטרום שבין ביטחון המלווה בגמישות ושיתוף פעולה לבין ביטחון המצמצם קשב וביקורת עצמית.

במבחן דינמיקה קבוצתית, הפער הזה עולה אל פני השטח מהר מאוד.

גם אשליית שליטה רלוונטית להבנת ביטחון שנראה גבוה. האדם עשוי להאמין שיש לו שליטה רחבה על אירועים חיצוניים, גם כאשר בפועל קיימים משתנים רבים שאינם בשליטתו. תחושת המסוגלות מועצמת, אך היא אינה משקפת בהכרח הערכה ריאלית של סיכונים ומגבלות.

לצד זאת קיימת אשליית העליונות המדומה, שבה רוב האנשים נוטים להעריך את עצמם מעל הממוצע בתחומים שונים. זוהי נטייה מוכרת בהערכה עצמית, והיא מסבירה כיצד ביטחון גבוה יתר על המידה נשען על השוואה מוטה ולא על מדדים אובייקטיביים.

אפקט הקונצנזוס השגוי מחזק תחושת ודאות דרך ההנחה שאחרים חושבים ופועלים באופן דומה, ואילו אפקט הייחודיות השגוי מעצים תחושת מיוחדות כאשר תכונות חיוביות נתפסות כנדירות יותר מכפי שהן בפועל. הטיית קשה–קל מוסיפה נדבך נוסף: במשימות מורכבות אנשים נוטים להעריך ביתר את סיכויי ההצלחה שלהם, מה שמייצר ביטחון שאינו תואם בהכרח את רמת המיומנות.

המכנה המשותף לכל התופעות הללו הוא פער בין תחושת הביטחון לבין הערכה עצמית מציאותית.

ביטחון עצמי יציב נשען על מודעות עצמית קרובה למציאות, הכוללת גם הכרה בחוזקות וגם הכרה בגבולות.

אנשים שיודעים מעט על הרבה נושאים, במקום הרבה ידע על מעט נושאים

נניח אדם שמאזין להרצאה בתחום רפואי. הוא שומע כמה מושגים מוכרים, מחבר נקודות ומרגיש שנבנית בו תחושת בקיאות בנושא. כשהוא יוצא מהאולם הוא משוכנע לחלוטין שיוכל להסביר לאחרים את עיקרי הדברים ואף להמליץ על דרכי טיפול. כאשר חבר שואל אותו שאלה בנושא, הוא משיב בכובד ראש, בניסוח מסודר ובטון בטוח, באופן שמשכנע גם אותו וגם את הסביבה.

רק כאשר מתבקשים ממנו לפרט את המנגנונים המדויקים ולניואנסים  צפה החלקיות ומתברר שההבנה חלקית מאוד ואפילו חלולה.

תחושת הביטחון שלו קדמה ליכולת ממשית, והיא נבעה מהיכרות שטחית עם מונחים וז׳רגון ולא משליטה אמיתית בהם.

כאשר הביטחון מתבסס בעיקר על הטיות קוגניטיביות או שימוש יתר במנגנוני הגנה, הוא עשוי להיראות מרשים כלפי חוץ, אך להישען על יסוד פחות יציב מבפנים.

בטיפול פסיכולוגי העבודה מכוונת לצמצום הפער הזה, ולבניית תחושת ערך שמבוססת על מודעות, אחריות והבנה ריאלית של של האדם בתוך ההקשר.

האם ביטחון עצמי מוגזם הוא תכונת אישיות קבועה או תגובה מצבית?

יש אנשים שמפגינים ביטחון גבוה גם בתחומים שבהם הידע שלהם חלקי מאוד. הם משוכנעים שהם יודעים לתקן תקלה, לפרש ממצא רפואי או לזהות מידע שגוי, ולעיתים מתברר שטעו. השאלה שמעסיקה פסיכולוגים שנים היא האם מדובר בקו אישיות יציב, כזה שמופיע בעקביות במצבים שונים, או בתגובה נקודתית למצבים שבהם היכולת בפועל מוגבלת.

מחקר עדכני שפורסם ב־Psychological Science ניסה להכריע בשאלה הזו.

האתגר המרכזי של החוקרים (Binnendyk et al, 2025) היה לבודד ביטחון עצמי מהשפעת ידע, ניסיון או כישרון. לשם כך נבנו משימות ניחוש טהור. המשתתפים התבקשו לבחור בין שתי אפשרויות כאשר לא הייתה דרך של ממש לדעת מה התשובה. אחרי כל תשובה הם דירגו את רמת הביטחון שלהם ובהמשך העריכו את הביצועים הכוללים שלהם ואת מיקומם ביחס לאחרים.

הרעיון הוא שאם אין ידע שיכול לסייע, רמת הביטחון משקפת נטייה פנימית יותר מאשר מומחיות. כך ניתן לבחון האם אדם שנוטה לביטחון גבוה במצב אחד יפגין נטייה דומה גם במצבים אחרים, שאינם קשורים.

הממצאים מלמדים כי משתתפים שהביעו ביטחון גבוה במשימה אחת נטו להביע ביטחון גבוה גם במשימות אחרות.

גם הערכות היתר לגבי הביצוע הכולל חזרו על עצמן בין תחומים שונים.

התמונה המצטיירת היא שביטחון עצמי מופרז אינו רק תגובה רגעית לתחום מסוים, אלא עשוי לשקף נטייה אישיותית רחבה יותר.

עם זאת, הממצאים קצת סיבכו הנחות עבודה אינטואיטיבית שקשורות להטיית ביטחון:

למשל, לא נמצא קשר ברור בין ביטחון עצמי מופרז לבין נרקיסיזם, וגם לא לבין סגנון חשיבה פתוח המאתגר הנחות קיימות.

אפשרות שנותרה פתוחה היא תפקידה של אופטימיות כללית, שעשויה להזין תחושת ביטחון גם כאשר הביסוס העובדתי דל.

המשמעות הקלינית עדינה.

אם אכן קיימת נטייה אישיותית לביטחון מופרז, טיפול בהערכה עצמית לא אמורה להצטמצם לתחום תוכן מסוים אלא לגעת בנושאים נוספים כמו ייחוס הצלחות וכישלונות וסגנון קבלת החלטות.

חשוב לזכור שגם נטייה יציבה מתבטאת בתוך הקשרים מצבים ויכולה להשתנות דרך מודעות, משוב וחוויה מתקנת.

האם ביטחון עצמי מוגזם הוא בהכרח בעיה?

שאלה טובה.

קודם כל, ביטחון עצמי מופרז הוא לא סוג של פסיכופתולוגיה.

להיפך, אפשר לראות בו כמה יתרונות, למשל מחקרים על “אשליות חיוביות” מצביעים על כך שמידה מתונה של הטיה לטובת העצמי קשורה לבריאות נפשית תקינה. אנשים נוטים לראות את עצמם מעט מעל הממוצע, לפרש הצלחות באופן מחזק ולהמעיט בכישלונות. הנטייה הזו מספקת חוסן רגשי מסוים.

תופעה מעניינת בהקשר זה היא “ריאליזם דיכאוני”. אנשים הסובלים מדיכאון מעריכים לעיתים את יכולותיהם באופן מדויק יותר מאחרים.

הדיוק אינו בהכרח יתרון תפקודי. הוא מלווה בירידה במוטיבציה ובתקווה. מכאן עולה שאשליה חיובית מתונה עשויה לתמוך בהתמודדות, כל עוד היא אינה חורגת מהקשר למציאות.

הקושי מתחיל כאשר ביטחון עצמי מוגזם גובה מחיר ממשי:

• הוא עלול להוביל להחלטות שגויות, במצבים בהם אדם פועל מתוך ודאות שאינה תואמת את הידע או המיומנות בפועל.

• הוא עשוי לצמצם את הרצון ללמוד, משום שתחושת הידיעה המסולפת מחליפה סקרנות ובדיקה.

• הוא עלול לפגוע ביחסים, כאשר קשה להכיר בטעות, לשמוע ביקורת או לשאת עמדה אחרת.

ממה נובעת ההטיה, ואיך מטפלים?

אם באישיות עסקינן, הרי שביטחון עצמי מופרז עשוי להתגבש כדפוס מתמשך שנבנה לאורך שנים, למשל בסביבה שבה ספק נתפס כחולשה, שבה חסר משוב מתקן, או שנוצר בה צורך מוקדם להחזיק עמדה נחרצת כדי לווסת תחושת ערך. במצבים מסוימים הוא מתפקד כמנגנון הגנה, שמרחיק מגע עם חוסר ביטחון בסיסי או עם חוויות מוקדמות של ביקורת ופגיעות.

במסגרת של טיפול פסיכולוגי העבודה אינה מכוונת לערער את הביטחון, אלא לדייק אותו.

בטיפול CBT ניתן לזהות דפוסי חשיבה מעוותים לגבי הערכת יתר ולפתח גמישות קוגניטיבית.

גישות מבוססות מיינדפולנס מאפשרות להבחין בין תחושת ודאות פנימית לבין בדיקה ריאלית של בסיס הידע.

בטיפול דינמי ניתן לחקור את מקור הצורך החזק בוודאות ואת המחיר שהוא גובה, מבלי לבטל את תפקידו ההיסטורי כהגנה.

 Binnendyk, J., Li, S., Costello, T., Hale, R., Moore, D. A., & Pennycook, G. (2025). Is Overconfidence a Trait? An Adversarial Collaboration. Psychological Science, 36(12), 941–951. https://doi.org/10.1177/09567976251401538