התמודדות פסיכולוגית עם אלצהיימר - תסמינים וטיפולים 2020

דרג פריט זה
(10 הצבעות)
אלצהיימר - היבטים פסיכולוגיים אלצהיימר - היבטים פסיכולוגיים

 

מהי מחלת אלצהיימר?

אלצהיימר היא מחלה נוירולוגית פרוגרסיבית שעם הזמן גורמת לחוסר יכולת של המוח לתפקד כשורה. 

הסימפטומים המרכזיים של המחלה הם אובדן זיכרון ובלבול, והיא מהווה את הסוג הנפוץ ביותר של דמנציה ולרוב נצפית אצל קשישים. 

נכון להיום, לאלצהיימר אין מרפא, אך ניתן לנהל את התדרדרות התסמינים באמצעות אסטרטגיות התנהגותיות וטיפול תרופתי.

תסמיני המחלה כוללים בעיות בזיכרון, בתקשורת, בהבנה ובשיפוט, ועשויים גם להתפתח שינויים באישיות. 

 

שלבי המחלה

עם התקדמות המחלה דועכת היכולת לתפקד מנטלית, חברתית ופיזית, ובעוד שהתפתחות המחלה יכולה להשתנות מאדם לאדם - לרוב היא עוקבת אחר דפוס דומה, המאופיין בשלושה שלבים: 

  • שלב מוקדם – קושי ללמוד מידע חדש, למצוא את המילה המתאימה לתיאור דבר, לזכור אירוע שארע הרגע (פגם בזיכרון קצר הטווח) או לתכנן ולארגן פעילות הדורשת תפקוד ניהולי. 

  • שלב ביניים – היכולת לחשוב בצלילות הופכת קשה יותר, לעתים קרובות זיכרונות ארוכי טווח מתעמעמים, יכולה להיות ירידה ביכולות הוויזואליות והמרחביות (שעשויה להביא את החולה לשיטוט או להליכה לאיבוד), וגם שינויים רגשיים והתנהגותיים, כמו חרדה או סערת נפש, נפוצים בשלב זה ויכולים להיות מאתגרים עבור החולה ועבור הסובבים אותו כאחד.

  • שלב מאוחר – ירידה משמעותית בתפקודים גופניים, ההופכת משימות כמו הליכה, התלבשות ואכילה לקשות. לבסוף החולה הופך תלוי לחלוטין במי שמטפל בו. 

 

 

אובדן עמום

ישנם שני סוגים של אובדן עמום (ambiguous loss):

  • אדם שנעדר מבחינה פיזית אבל נוכח מבחינה פסיכולוגית

  • אדם שנעדר פסיכולוגית, אבל נוכח מבחינה פיזית

חולי אלצהיימר ובני משפחותיהם מתמודדים עם הסוג השני של אובדן עמום: התהליך הפרוגרסיבי של דמנציה מביא עמו תחושות של אובדן ורגשות צער על האבחנה, שמתעצמים לאורך התקדמות המחלה.

בני המשפחה המטפלים בחולה וסועדים אותו מתאבלים על אובדן חלומות ותוכניות בעתיד, אובדן של הורה או בן זוג, אובדן תפקידים מסורתיים ואחריות משותפת ועל הכשלים הקוגניטיביים המזדחלים בחייו של האדם שמתמודד עם דמנציה.

 

אטיולוגיה

מבחינת הסיבות למחלה, ידועים שינויים במוח המאפיינים חולי אלצהיימר, אך לא ידוע עד הסוף מה גורם להם. ככל הנראה, מעורבים בכך שילוב של גורמי סיכון גנטיים וסביבתיים וכאלה הקשורים לסגנון החיים. אלצהיימר אינה חלק נורמלי מתהליך ההזדקנות, אך עם ההזדקנות הסיכוי לפתח אותה גדל. ואולם, אין זה נכון שהמחלה משפיעה רק על קשישים. למעשה, ישנם שני סוגי אלצהיימר: 

  • התפרצות מאוחרת, הפוגעת באנשים מעל גיל 65

  • התפרצות מוקדמת, המוגדרת על ידי סימפטומים המתחילים לפני גיל 65

 

קשר בין זיהום אוויר לאלצהיימר

יש גורמים רבים ומגוונים להתפתחות דמנטיה ומחלת אלצהיימר.

למשל, במחקר אנגלי, ביקשו החוקרים לבחון קשר פוטנציאלי בין איכות אוויר ירודה לבין התפתחות דמנציה. הם השתמשו באומדנים של זיהום אוויר ורעש וגילו קשר חזק בין רמות גבוהות של זיהום לבין דמנטיה. 

 

דלקת חניכיים ואלצהיימר

מחקר אחר מלמד כי החיידק שאחראי על דלקות חניכיים, קשור בצורה חזקה למחלת אלצהיימר. החיידק המזהם, שמצית דלקות חניכיים נקרא Porphyromonas gingivalis.

המשמעות של המחקר מרתקת ואף יישומית: ייתכן כי ניתן לחסן נגד החיידק ולמנוע את המחלה, או לפחות להפחית את ההסתברות להתפתחותה.

 

גורמי סיכון לפיתוח אלצהיימר

ישנו סיכוי מוגבר לפתח אלצהיימר בהינתן קרובי משפחה הלוקים במחלה, וזוהו גנים מסוימים העלולים להגביר את הסיכוי לחלות בה. 

מחלת לב וכלי דם (מחלה קרדיווסקולרית) ופגיעת ראש קבועה נקשרו גם הן לסיכון מוגבר. גורמי סיכון הנעוצים בסגנון החיים יכולים להיות מופחתים על ידי פעילות גופנית, תזונה בריאה, המנעות מעישון והגבלת צריכת האלכוהול. הרגלי שינה דלים או דום נשימה בשינה עלולים אף הם להגדיל את הסיכוי ללקות באלצהיימר.  

 

 

אבחון

אבחון המחלה נעשה על ידי שלילת מחלות וגורמים אחרים, סקירת ההיסטוריה המשפחתית וביצוע בדיקה מנטלית לבחינת תפקוד המוח. יש רופאים שיבצעו גם בדיקות דימות, כמו MRI, היכולות להראות שינויים בגודל ומבנה המוח, שעשויים לרמז לכיוון של אבחנת אלצהיימר. בעוד שלעתים קרובות רופאים כלליים מאבחנים אלצהיימר, ניתן לבקש הערכה גם מפסיכולוג, גריאטר או נוירולוג. ירידה ביכולת הקוגניטיבית יכולה להיגרם גם מסיבות אחרות, חלקן הפיכות, ולכן אבחון מוקדם ומדויק הוא חיוני. 

אלצהיימר הוא הגורם הנפוץ ביותר לדמנציה, אך ישנם גם סוגי דמנציה אחרים, כמו דמנציה וסקולרית, דמנציה עם גופיפי לואי, דמנציה פרונטו-טמפורלית ועוד. 

 

טיפול באלצהיימר

כיום הטיפול באלצהיימר מתמקד בהפחתת התסמינים, כולל קוגניטיביים, התנהגותיים ורגשיים, על ידי תרופות וגישות לא-תרופתיות. 

הטיפולים הלא-תרופתיים מתמקדים בטיפול בסימפטומים ההתנהגותיים והרגשיים על ידי שינוי הדרך בה מבינים ומתקשרים עם החולה. הגישות הללו מתבססות על ההבנה שעבור חולי אלצהיימר התנהגות היא לעתים קרובות דרך תקשורת, כך שהמטרה היא להבין את פשר התנהגותם ואת הסיבות לה. למשל, ההבנה שחוסר מנוחה עשוי לנבוע מרצון לצאת להליכה או לעשות צרכים, ומתן מענה לכך, יביאו לתגובה אפקטיבית בהרבה מאשר לבקש מהאדם הדמנטי להתיישב בחזרה במקומו. יש לנסות גישות לא-תרופתיות לסימפטומי אלצהיימר לפני הפנייה לטיפול תרופתי, שכן אין להן תופעות לוואי. 

בגזרת הטיפול התרופתי, מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) אישר שני סוגי תרופות לטיפול באלצהיימר: מעכבי כולין אסטראז (אריספט [דונפזיל], אקסלון [ריבסטיגמין] ורזדין [גלנטמין]), ונוגדי NMDA (נמנדה [ממנטין]). בעוד שנראה כי תרופות אלה אכן משפרות תהליכי חשיבה ועשויות להאט את ההתדרדרות עבור חלק מהאנשים, האפקטיביות הכללית שלהם משתנה באופן ניכר. תרופות פסיכוטרופיות יכולות להירשם כדי לכוון אל הסימפטומים ההתנהגותיים והרגשיים של המחלה. 

עם אבחון אלצהיימר, תגובות של אבל, עצב ודאגה הן נורמליות, למרות שלעתים יש כאלה שיחושו הקלה מגילוי הסיבה לתסמינים שהם או אדם יקר להם חווים. חשוב לזכור שגם נוכח האבחנה עדיין ניתן לקיים חיים מלאי משמעות. כדאי לחפש תמיכה חברתית וייעוץ, במידת הצורך, לשמור על הבריאות הגופנית ככל הניתן, לעקוב אחר דרכים מעשיות לשיפור הזיכרון (למשל קביעת שגרה), לשמור על בטיחות ולדאוג לקבל את הטיפול הטוב ביותר באמצעות חתימה מראש על ייפוי כוח, להמשך הדרך. לקיחת אחריות על העתיד היא הדרך הטובה ביותר לנהל את אורח החיים והאתגרים הרגשיים שתביא עמם המחלה. 

 

מניעה

כיום לא ידועה דרך מוכחת למניעה מוחלטת של אלצהיימר, אך ניתן להפחית משמעותית את הסיכוי לחלות במחלה. תזונה בריאה ללב ואורח חיים אקטיבי עם פעילות גופנית מרובה, אינטראקציות חברתיות ותרגילים למוח על בסיס קבוע הם אסטרטגיות שהוכחו מחקרית באופן עקבי כאפקטיביות בהפחתת הסיכון לחלות באלצהיימר. 

 

 

עמותת עמדא - קו סיוע וקבוצות תמיכה למתמודדים עם מחלת אלצהיימר ולבני משפחותיהם <

 

כתיבה: 

עפרה טרוים וצוות מכון טמיר

 

 








מקורות:




 Pedersen, T. (2018). Air Pollution May Be Linked to Higher Alzheimer’s Risk. Psych Central. Retrieved on October 3, 2018, from https://psychcentral.com/news/2018/09/28/air-pollution-may-be-linked-to-higher-alzheimers-risk/139043.html




%MCEPASTEBIN%

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2020