מכון טמיר לפסיכותרפיה
פול סלקובסקיס (salkovskis) הוא פסיכולוג קליני וחוקר מוביל מאוניברסיטת בת׳ באנגליה , אחד הכותבים הראשונים שפיתחו הסתכלות משולבת, מקיפה ואינטגרטיבית (קוגניטיבית והתנהגותית) על הפרעה טורדנית כפייתית (OCD).
סלקובסקיס שילב את התיאוריה ההתנהגותית המוכרת לבין התיאוריה הקוגניטיבית היחסית חדשה.
לפניו, התיאוריה הרחבה המקובלת ביותר הייתה התיאוריה הביהביוריסטית / התנהגותית, שהתעלמה מהקשר (הברור) בין חשיבה לבין קשיים נפשיים.
סלקובסקיס האמין, ובצדק, ששילוב בין התיאוריות והמודלים הקוגניטיביים וההתנהגותיים לבין הטיפולים הפסיכולוגיים הרלוונטיים, יוכלו קלינאים להשתמש בגישה חדשה להתערבות מוצלחת יותר לטיפול ב-OCD.
לפי סלקבוסקיס, כל אדם נפגש כל יום (ולעיתים כמה פעמים ביום) עם איזשהו גירוי בעל פוטנציאל להפוך לטריגר טורדני, אלא שאנשים שסובלים ממחשבות אובססיביות יעשו הכל כדי להימנע פיזית מסיטואציות שעלולות להוות טריגר מחריד עבורם.
סלקובסקי הגדיר את המחשבות החודרניות הללו כאגו-דיסטוניות מיסודן ("התוכן לא עקבי עם האמונות של מערכת הפרט, ונתפס כלא רציונאלי") ולכן תגובת האדם נקבעת על פי רמת ההשפעה של המחשבות החודרניות עבורו.
כאשר המחשבות החודרניות נתפסות כחשובות והאדם מייחס להן משמעות, מערכת האמונות שלו משתנה בהתאם - האדם חש אחראי ואפילו אשם בגין המחשבות החודרניות, שהופכות למחשבות אוטומטיות אגו-סיטוניות. מכל התהליך הזה נוצרת בסופו של דבר הפרעה רגשית.
בשלב הבא במודל של סלקובסקיס, עלול המטופל לעסוק במאמצים לנטרול התנהגויות מסוימות, במטרה להפחית את רמת הלחץ הנפשי, ולרוב הם מצליחים, רק שההצלחות הללו מחזקות ומנציחות את ההתנהגות הנמנעת.
עבור רבים מדובר בחיזוק משמעותי שמעודד נטרול התנהגויות רבות דומות בעתיד. אם אף אחת מהסיטואציות הקודמות לא מתרחשת, נטרול ההתנהגות עלול להפוך גורם מעורר עוצמתי ובלתי נמנע בפני עצמו.
יש להודות כי סלקובסקיס זיהה מספר קשיים במודל הקוגניטיבי התנהגותי שלו ל-OCD, אך אין ספק כי התיאוריה של סלקובסקי מהווה בסיס לחידושים נוספים של ההבנה הקוגניטיבית התנהגותית של ה-OCD.