מה הקשר בין OCD לדלקות? מארקרים, אבחון וטיפול

 

 

במשך עשרות שנים נתפסה הפרעה טורדנית־כפייתית (OCD) כהפרעה מחשבתית - פסיכולוגית -רגשית, אבל בשנים האחרונות הולכת ומתחזקת ההבנה כי מתחת לטקסים, לאובססיות ולחרדה פועלים גם תהליכים ביולוגיים של דלקת מוחית ותגובה חיסונית.

 

מחקרים עדכניים חושפים קשר הדוק בין פעילות יתר של תאי מיקרוגליה, עלייה בציטוקינים פרו־דלקתיים ושיבוש במעגלי המוח המעורבים בבקרה ובוויסות.

 

 

העדויות הללו משנות את הדרך שבה אנו מבינים את הסיבות ל-OCD:

 

לא עוד תופעה פסיכולוגית גרידא, אלא הפרעה נוירו־אימונולוגית מורכבת, בה מערכת החיסון ומערכת העצבים משתלבות זו בזו.

 

 

 

דלקתיות ומערכת החיסון בבריאות הנפש

 

בשנים האחרונות הולך ומתחזק הקשר בין מערכת החיסון, דלקתיות גופנית והפרעות נפשיות.

 

תחום זה, המכונה לעיתים נוירו-אימונופסיכיאטריה, עוסק בהשפעתם של תהליכים חיסוניים על תפקוד המוח ועל ביטויים רגשיים והתנהגותיים.

 

רוב המחקרים עד כה התמקדו בקשר שבין דיכאון לתהליכים דלקתיים, אך בשנים האחרונות מתחזקת ההנחה כי דלקת מוחית ממלאת תפקיד מרכזי בפגיעות נוירופסיכיאטריות, ובהן גם OCD - הפרעה טורדנית כפייתית.

 

 

מה הקשר בין OCD לדלקת מוחית?

 

מחקר שפורסם ב־JAMA Psychiatry מצא כי בקרב אנשים עם הפרעה טורדנית־כפייתית (OCD) נצפתה פעילות דלקתית גבוהה בכ־30% יותר מאשר אצל קבוצת ביקורת בריאה.

 

המחקר התמקד בתאי מיקרוגליה, תאים במוח האחראים להגנה חיסונית ולתגובה דלקתית. בעזרת סריקות PET נמדדה רמת הפעילות של תאים אלו באזורים במוח המזוהים עם OCD – במיוחד בקליפת המצח האורביטופרונטלית, בגרעין הזנבי (caudate) ובתלמוס.

 

הממצאים הצביעו על עלייה של כ־32% במדדי הדלקת באזורים אלו לעומת נבדקים ללא OCD.

 

 

 

מתי תגובה דלקתית מועילה ומתי היא מזיקה?

 

באופן טבעי, דלקת היא מנגנון הגנה אדפטיבי של הגוף שנועד להתמודד עם זיהום, פציעה או גורם זר.

כאשר היא מתרחשת בצורה מבוקרת, היא תורמת לריפוי ולשיקום.

עם זאת, תגובה חיסונית מופרזת או ממושכת עלולה לגרום לנזק משני, במיוחד במערכת העצבים המרכזית, בה עודף פעילות של תאי מיקרוגליה עלול לפגוע ברקמות עצביות ולשבש תהליכי ויסות רגשי וקוגניטיבי.

 

  

 

מרקרים דלקתיים בדם של מתמודדים עם OCD

 

מחקר רחב-היקף שנערך בטורקיה ופורסם ביולי 2025 בכתב העת Bratislava Medical Journal מצביע על קשר ביולוגי מובהק בין דלקת מערכתית לבין OCD. 

 

 

במסגרת המחקר נותחו נתונים מ-500 מטופלים שאובחנו ב-OCD ומ-309 נבדקי ביקורת בריאים. החוקרים מאוניברסיטת Harran בחנו ארבעה מדדי דם פשוטים וזולים לזיהוי דלקת:

 

• יחס נויטרופילים-לימפוציטים (NLR)

• יחס טסיות-לימפוציטים (PLR)

• מדד SII (Systemic Immune-Inflammation Index)

• מדד SIRI (Systemic Inflammatory Response Index)

 

 

נמצא כי כל המדדים – ובייחוד SII ו-SIRI – היו גבוהים משמעותית בקרב הסובלים מ-OCD בהשוואה לבריאים (p < 0.001).

מדד SII נמצא כמנבא מובהק להימצאות OCD (רגישות 62%, סגוליות 61%).

 

לפי החוקרים, מדדים אלה עשויים לשמש ביומרקרים קליניים חדשים להערכת דלקת מערכתית ב-OCD, ואף כבסיס ל-אבחון מוקדם ומעקב טיפולי בעתיד.

הממצאים גם מוסיפים נדבך להבנת הקשר בין המערכת החיסונית לבריאות הנפש ומחזקים את הגישה הנוירו-אימונולוגית במחקר הפסיכיאטרי.

 

 

 

טיפול באינפרה אדום להפחתת דלקת ב-OCD

 

סקירת מחקרים מקיפה שפורסמה במרץ 2024 בכתב העת Journal of Neuroscience Research מציעה כיוון טיפולי חדשני להפרעה טורדנית־כפייתית, המתמקד בהפחתת דלקת מוחית באמצעות גירוי באור אינפרה־אדום.

 

החוקרים, Coelho ועמיתיו מאוניברסיטת הרווארד, מציינים כי בשנים האחרונות זוהו ב-OCD שיבושים חיסוניים מרובים – עלייה בציטוקינים פרו־דלקתיים כמו IL-6, TNF-α, IL-1β ו-CRP, הפעלה של תאי מיקרוגליה, ושינויים ברמות תאי T ומונוציטים. 

 

בהתבסס על עדויות אלה, מציעים החוקרים טכנולוגיה ניסיונית בשם Transcranial Photobiomodulation (t-PBM)  טיפול לא פולשני המשתמש באור באורך גל קרוב לאינפרה-אדום במטרה לווסת תהליכים ביולוגיים עדינים במוח.

 

 

על פי ההשערה, גירוי t-PBM עשוי:

 

להפחית סטרס חמצוני ולהקטין נזק חמצוני לתאי עצב, לווסת את פעילות תאי החיסון במוח ולהפחית רמות ציטוקינים דלקתיים ולגרום לעלייה בביטוי של BDNF – חלבון המעודד צמיחה והגנה עצבית.

 

הסקירה מדגישה כי יש צורך בניסויים קליניים מבוקרים כדי לבדוק האם טיפול באור אינפרה-אדום יכול להפחית תסמיני OCD דרך מנגנוני אנטי-דלקתיים.

אם תוצאות ראשוניות אלו יאומתו, ייתכן ש-t-PBM יסמן פריצת דרך טיפולית לא פולשנית בהבאת תקווה חדשה למתמודדים עם OCD עמיד לטיפול.

 

 

 

טיפול תרופתי ממוקד במסלולי דלקת ב-OCD

 

סקירה שפורסמה בפברואר 2024 בכתב העת Metabolic Brain Disease מציעה התבוננות חדשה בתפקידם של מסלולי דלקת ב־OCD.

 

החוקרים מתארים עלייה בציטוקינים פרו־דלקתיים כמו TNF-α, IL-6 ו־IL-1β, יחד עם שינויים במעגלי ה־CSTC ובמוליכים העצבים סרוטונין ודופמין.

 

ממצאים אלה מובילים להשערה כי תרופות נוגדות דלקת ממוקדות ל-OCD או טיפולים המווסתים סטרס חמצוני ופלסטיות מוחית עשויים בעתיד לשפר את יעילות הטיפול.

 

 

 

קשר בין זיהומים, דלקת מוחית ו-OCD בילדות

 

הקשר בין OCD לתהליכים חיסוניים מתבהר עוד יותר כשבוחנים מצבים דלקתיים-זיהומיים בילדים, כמו PANDAS ו-PANS - תסמונות נוירו-פסיכיאטריות אוטואימוניות שמתפתחות לעיתים לאחר זיהום חיידקי (בעיקר סטרפטוקוקלי).

 

במקרים אלה תגובה חיסונית מוגברת עלולה להוביל להיווצרות נוגדנים שחוצים את מחסום הדם-מוח ומשבשים את פעילות הגרעינים הבזליים (Autoimmune OCD).

 

ההשערה הנוירו-אימונולוגית של PANDAS מחזקת את ההבנה שהפרעה אובססיבית-כפייתית יכולה להיות קשורה לא רק במנגנונים נפשיים אלא גם במנגנוני דלקת וזיהום מערכתיים.

 

 

 

סיכום: המשמעות הקלינית והתקווה לעתיד

 

הממצאים החדשים מצביעים על כך ש־OCD עשוי להיות מושפע לא רק מגורמים פסיכולוגיים או גנטיים, אלא גם מתהליכים ביולוגיים־חיסוניים.

 

הבנת הקשר בין דלקת מוחית להפרעה עשויה לסלול את הדרך לפיתוח טיפולים חדשים ל-OCD, המבוססים על ויסות פעילות חיסונית או על הפחתת דלקת עצבית.

 

מגמה זו משתלבת בגל המחקרי הרחב יותר שמחפש חיבורים בין גוף לנפש – ובמקרה של OCD, ייתכן שהיא תוביל בעתיד לטיפול ביולוגי ממוקד יותר.

 

 

 

טיפול ב־OCD במכון טמיר

 

במכון טמיר אנו מלווים ילדים, נוער ומבוגרים המתמודדים עם OCD - בגישה המשלבת עומק רגשי עם כלים קוגניטיביים־התנהגותיים מבוססי מחקר.

 

העבודה שלנו מתמקדת לא רק בהפחתת טקסים ומחשבות טורדניות, אלא גם בהבנת הסיפור הייחודי של כל אדם – הרקע, החרדה, מערכות היחסים והמשאבים האישיים.

 

בטיפול בילדים ובמתבגרים עם OCD אנו משלבים CBT ממוקד, הדרכת הורים ותמיכה משפחתית מתמשכת; עם מבוגרים עובדים בטיפולים פרטניים ותוכניות שיקום רגשי מותאמות.

 

המכון הוא  מקום מקצועי, עדכני ואמפתי, עם טיפול ב-OCD שמתחבר אל האדם שמאחורי הבעיה, מתוך אמונה שעם הכלים הנכונים, כל אחד יכול ללמוד להתיידד עם המחשבות שלו ולהשיב שליטה ותקווה. 

 

 

 

שאלות נפוצות

 

האם OCD נגרם מדלקת במוח?

לא בהכרח. אך מחקרים מצביעים על כך שדלקת מוחית עשויה להוות גורם תורם ל-OCD או מחמיר אצל חלק מהמתמודדים עם ההפרעה.

 

איך ניתן לבדוק דלקת מוחית?

באמצעות הדמיות מתקדמות כמו PET או MRI, הבוחנות את פעילות תאי המיקרוגליה והתגובה החיסונית באזורים ספציפיים במוח.

 

האם יש טיפולים שמפחיתים דלקת ב־OCD?

נכון להיום אין טיפול מאושר רשמית להפחתת דלקת ב־OCD, אך המחקר בתחום מתקדם במהירות.

מחקרים עדכניים בוחנים שילוב של תרופות אנטי־דלקתיות, כגון נוגדי ציטוקינים ונוגדי חמצון, כתוספת לטיפול הפסיכולוגי או התרופתי הסטנדרטי.

בנוסף, גישות חדשניות כמו Photobiomodulation טרנס־קרניאלית (t-PBM) - טיפול באור אינפרה־אדום לא פולשני — נבדקות כיום כמסלולים מבטיחים לוויסות דלקת מוחית ולשיפור בתסמיני OCD.

 

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

כתיבה:

 

מומחי מכון טמיר

 

 

 

 

מקורות: 

 

Atilan Fedai, U., & Baziki Cetin, S. (2025). New inflammation markers in patients with obsessive–compulsive disorder. Bratislava Medical Journal, 126, 2680–2687. https://doi.org/10.1007/s44411-025-00255-w

Attwells, S., Setiawan, E., Wilson, A. A., et al. (2017). Inflammation in the neurocircuitry of obsessive-compulsive disorder. JAMA Psychiatry, 74(8), 833–840. https://doi.org/10.1001/jamapsychiatry.2017.1567

 

Bhatt, S., Anitha, K., Chellappan, D. K., Mukherjee, D., Shilpi, S., Suttee, A., Gupta, G., Singh, T. G., & Dua, K. (2024). Targeting inflammatory signaling in obsessive compulsive disorder: a promising approach. Metabolic brain disease, 39(2), 335–346. https://doi.org/10.1007/s11011-023-01314-3

 

Coelho, D. R. A., Salvi, J. D., Vieira, W. F., & Cassano, P. (2024). Inflammation in obsessive-compulsive disorder: A literature review and hypothesis-based potential of transcranial photobiomodulation. Journal of neuroscience research, 102(3), e25317. https://doi.org/10.1002/jnr.25317