מה הקשר בין השמנה להפרעה טורדנית כפייתית (OCD)?

נועה, בת 29, הגיעה למכון טמיר אחרי שנים של מאבק כפול - מצד אחד טקסים טורדניים יומיומיים סביב ניקיון וסדר ומהצד השני בולמוסים קשים של אכילה רגשית.

היא תיארה תקיעות כפולה: מחשבות טורדניות שאינן מרפות ודחף לאכול עד אובדן שליטה. עם הזמן עלה המשקל, ויחד איתו גם האשמה והבושה. רק כאשר המטפלת עמדה על הקשר הנוירולוגי והרגשי שמשותף ל-OCD ולהפרעות אכילה - התמונה החלה להתבהר.

הקשר בין השמנה או עודף משקל ל- OCD (ֿהפרעה טורדנית־כפייתית) הוא קשר מורכב, שלרוב מתחבר דרך קיומה של הפרעת אכילה נלווית, כמו הפרעת אכילה בולמוסית (BED).

אף על פי ששתי ההפרעות שונות מבחינה אבחונית, מחקרים מצביעים על חפיפה משמעותית בתסמינים, במנגנונים קוגניטיביים, ובבסיס נוירוביולוגי משותף חלקי.

לרוב ניתן לשלב בין טיפול ב-OCD לבין טיפול CBT-E להפרעות אכילה, כדי להשיג תוצאות יפות.

נלמד על הקשרים והחפיפות המרכזיות בין השמנה - ובפרט הפרעות אכילה הקשורות למשקל - לבין תסמיני OCD: 

תחלואה נלווית (Comorbidity) של הפרעות אכילה ו-OCD

קיימת שכיחות גבוהה של תחלואה נלווית בין הפרעות אכילה (EDs) לבין OCD:

תסמיני OCD בהפרעות אכילה

תסמיני OCD – כולל כפייתיות, מחשבות טורדניות (Obsessing), בדיקה (Checking) וסדר (Ordering) - נפוצים בקרב מתמודדים/ות עם הפרעות אכילה, בעיקר אנורקסיה, בולימיה ואכילה כפייתית. תסמיני OCD אלו יכולים להחמיר על רקע תת-תזונה או מצבי הרעבה, מצב שמשתנה אחרי שהושג משקל תקין.

שכיחות OCD בקרב אנשים עם הפרעות אכילה

השכיחות המצטברת (Lifetime prevalence) של OCD בקרב אנשים עם הפרעת אכילה עומדת על כ-13.9% והשכיחות הנוכחית (Current prevalence) היא כ-8.7%.

OCD אצל מטופלי BED

הפרעת אכילה בולמוסית היא הפרעת האכילה הנפוצה ביותר ויש לה קשר חזק להשמנה.

בקרב קבוצת מטופלים שאובחנו עם BED בלבד, שיעור הסובלים מתסמיני OCD נמוך יותר מאשר בקבוצות הסובלות מאנורקסיה או בולימיה, אך עדיין גבוה יותר בהשוואה לקבוצת ביקורת.

שאלות ותשובות נפוצות על OCD, אכילה והשמנה

האם קיימים טקסים כפייתיים שקשורים באכילת יתר?

כן. אצל חלק מהמטופלים עם OCD מופיעים טקסים הקשורים לאוכל – למשל ספירה מדויקת של קלוריות, לעיסה במספרים קבועים, סדר נוקשה בצלחת, או צורך “לאזן” בולמוס על ידי צום.
בחלק מהמקרים ההתנהגויות האלה נראות כמו דיאטה או שליטה עצמית, אך הן מוּנעות מתחושת איום ואשמה – לא מרעב או בחירה.

האם שקילה חוזרת ונשנית יכולה להיות טקס OCD?

בהחלט. שקילה יומיומית או רבת־פעמים ביום עשויה להפוך לטקס כפייתי, במיוחד כאשר היא משמשת להפחתת חרדה ולא למעקב בריאותי.
מטופלים רבים מדווחים על מחשבות טורדניות סביב “המספר הנכון” במשקל, ועל תגובה רגשית חריפה לשינוי קטן במדדים.

מה ההבדל בין אובססיות לטקסים בתחום האכילה?

האובססיות הן מחשבות חודרניות – לדוגמה, “אם אוכל את זה אפגע בעצמי”, או “אני מאבד שליטה”.
הטקסים הם פעולות חוזרות שמטרתן לנטרל את החרדה – למשל בדיקת רכיבים שוב ושוב, סידור המזון, ניקוי מופרז, או הימנעות מוחלטת ממזונות מסוימים.
ב־CBT וב־ERP עובדים על שבירת המעגל בין מחשבה לטקס – לא על מניעה של האכילה עצמה.

האם OCD יכול לגרום גם לתת־משקל וגם להשמנה?

כן. מנגנוני שליטה, פרפקציוניזם וחרדה יכולים להתבטא בשני כיוונים:
יש מטופלים שמגבילים אכילה באופן כפייתי (כמו באנורקסיה), ואחרים שאוכלים ביתר כפייתיות כדי להרגיע מתח.
המכנה המשותף: קושי בוויסות רגשי ותחושת שליטה דרך מזון.

מה עושים כש-OCD והפרעת אכילה מתקיימות יחד?

הגישה המומלצת היא טיפול משולב: ERP לתסמיני ה-OCD לצד CBT-E לדפוסי האכילה.

במכון טמיר מטפלים בשילוב זה בעדינות ובמדידה, תוך שיתוף פעולה הדוק בין המטפל הקוגניטיבי־התנהגותי לדיאטנית קלינית.

מטרת הטיפול אינה רק ירידה במשקל או הפחתת טקסים,  אלא חזרה לאיזון ולשליטה עצמית אמיתית.

האם השמנה מגבירה את הסיכון להופעת OCD?

העדויות אינן חד־משמעיות. מחקרים חדשים מצביעים על כך ש-BMI גבוה דווקא מפחית מעט את הסיכון ל-OCD “טהור”, אך דיכאון נלווה מבטל את ההשפעה הזו. לכן, הקשר הוא כנראה דו־כיווני: מוח, דלקת, מטבוליזם וחרדה פועלים במעגל אחד.

האם טיפול ב-OCD עוזר גם לאכילה כפייתית?

כן. טיפול CBT ו־ERP משפרים לא רק תסמינים כפייתיים “קלאסיים”, אלא גם התנהגויות סביב אוכל, משקל ודימוי גוף.

מחקרים עדכניים מראים שיפור משולב בשני התחומים בכ־80% מהמטופלים בתוכניות אינטגרטיביות.

מה כדאי לעשות אם אני מזהה אצל עצמי אובססיות סביב אוכל או משקל?

ראשית, לא לנסות להפסיק את ההתנהגות בכוח - זה רק מחזק אותה.

צעד ראשון הוא שיחה קצרה עם מטפל CBT מנוסה, כדי לבדוק אם מדובר ב-OCD, בהפרעת אכילה, או בשילוב בין השניים.

ברוב המקרים אפשר להשיב שליטה הדרגתית, בלי אשמה ובלי ויתור על ההנאה מאוכל.

מהם הסימנים שכדאי לשים לב אליהם?

• עיסוק מחשבתי אינטנסיבי באוכל, משקל או אכילה “נכונה”.
  
  
• טקסים סביב הכנה, ניקיון או סדר בצלחת.
  
  
• חרדה מוגזמת משינוי במשקל או מפספוס ארוחה “מתוכננת”.
  
  
• תחושת הקלה רגעית אחרי טקס, ואחריה חזרת חרדה.
  
  

אם סימנים כאלה מפריעים לשגרה או גורמים למצוקה – כדאי לפנות להערכה מקצועית.

מנגנונים קוגניטיביים ונוירוביולוגיים משותפים

החפיפה בין OCD להפרעות אכילה (ובמיוחד אנורקסיה, הקשורה למנגנונים קוגניטיביים דומים) מרמזת על גורמי פגיעות משותפים.

קוגניציה והתנהגות

• פרפקציוניזם: פרפקציוניזם לא מסתגל (Maladaptive Perfectionism) הוא מאפיין בולט המשותף ל-AN ול-OCD, וקושר לחומרת תסמינים מוגברת (כגון דיכאון ותסמינים טורדניים-כפייתיים) באוכלוסיות עם הפרעות אכילה.

• נוקשות קוגניטיבית: שתי ההפרעות חולקות קשיים קוגניטיביים, כולל ליקויים בתפקודים ניהוליים כמו גמישות קוגניטיבית (Cognitive Flexibility) ושליטה מעכבת (Inhibitory Control).

• אובססיביות כללית: התסמין הטורדני הנפוץ ביותר בקרב אנשים עם הפרעות אכילה הוא מחשבות טורדניות (Obsessing), אשר משקפות מחשבות חודרניות כלליות, כולל אלו הקשורות למזון ולדימוי גוף.

מנגנונים נוירוביולוגיים

• מעגלים עצביים: גם הפרעות אכילה וגם OCD מראות הפרעות חופפות בתפקוד המוח, במיוחד במסלולים הקורטיקו-סטריאטליים-תלמיים-קורטיקליים (CSTC).

• נוירוטרנסמיטורים: בשתי ההפרעות מעורבות הפרעות באיתות סרוטונרגי.

• פגיעות גנטית: מחקרים גנטיים מצאו פגיעות גנטית משותפת חלקית בין AN ל-OCD.

הקשר להשמנה ולהפרעת אכילה בולמוסית (BED)

OCD קשור באופן הדוק למאפיינים הכפייתיים והאימפולסיביים המאפיינים הפרעות אכילה (כגון BED), הקשורות לעיתים קרובות להשמנה.

• אימפולסיביות וכפייתיות ב-BED: BED מאופיינת כהפרעה אימפולסיבית/כפייתית, עם רגישות משתנה לתגמול, במיוחד כלפי גירויים הקשורים למזון. אנשים עם BED מציגים אימפולסיביות מוגברת המקושרת לחוסר השליטה במהלך האכילה הבולמוסית.

• שינויים מוחיים בהשמנה וב-BED: שינויים במעגלים הקורטיקו-סטריאטליים, הכוללים את האינסולה (Insula), הקורטקס הפרי-פרונטלי (PFC), והסטריאטום (Striatum), נמצאו בדפוסי אכילה בולמוסית וכן במצבים דומים להפרעות התמכרות.

השמנה אצל ילדים ותסמיני OCD

מחקרים בחנו את הקשר בין עודף משקל בילדות לבין OCD, אם כי העדויות נותרו בלתי מספיקות לקביעת קשר ישיר ומובהק.

• דפוסי תפקוד מוחי: סריקות MRI של מוחות של ילדים הסובלים מהשמנה מראות הבדלים בקורטקס האורביטופרונטלי (OFC) הדומים לאלו הנצפים ב-OCD אופייני. תבנית פתולוגית זו עשויה לשקף תפקוד לקוי במערכת התגמול, בדומה לזה הנצפה ב-OCD.

• תרומה פסיכיאטרית כללית: השמנת ילדים נמצאה כתורמת לצמיחתן של הפרעות נפשיות שונות, כולל OCD.

הערה לגבי BMI במבוגרים: בעוד שבמחקרים בילדות נמצא דמיון מוחי, בקרב אוכלוסיות מבוגרות, קיימות עדויות סותרות המצביעות על כך ש-BMI גבוה יותר קשור דווקא לסיכון מופחת ל-OCD, אם כי קשר זה נעלם בנוכחות דיכאון נלווה.

השלכות קליניות

השכיחות הגבוהה של תסמיני OCD בכל סוגי הפרעות האכילה (AN, BN ו-BED) מחייבת ערנות קלינית.

• אבחון וטיפול: מטפלים המטפלים ב-OCD צריכים לבצע הערכה יזומה ומפורטת לנוכחות של הפרעת אכילה, שכן זו עלולה להיות מוסווית או לא מדווחת באופן ספונטני על ידי המטופל.

• השפעה על הפרוגנוזה: תחלואה נלווית של OCD נקשרה למשך מחלה ארוך יותר של AN ו-BN, מה שמרמז על השפעה אפשרית על הפרוגנוזה של הפרעת האכילה.

• טיפול משולב: נכון לעכשיו, אין פרוטוקול טיפולי מאוחד ומאושר אמפירית עבור תחלואה נלווית של OCD והפרעות אכילה, אך קיימים פרוטוקולים טרנס-דיאגנוסטיים המתייחסים למנגנונים קוגניטיביים ורגשיים משותפים. לדוגמה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי מורחב (CBT-E) והימנעות מחשיפה ותגובה (ERP) הותאמו לטיפול בתסמיני הפרעות אכילה.

בסופו של יום, ההבנה ששתי התופעות - OCD והשמנה - חולקות מנגנונים מוחיים ורגשיים דומים, מאפשרת טיפול משולב וממוקד יותר.

במכון טמיר אנו פוגשים מטופלים רבים עם שילוב של כפייתיות, בולמוסים או דימוי גוף כפייתי, ומציעים טיפול CBT-E או ERP המותאם אישית לכל אחד ואחת.

אם חלק מהתיאורים מזכירים אותך או אדם קרוב –

מומלץ לפנות לשיחת ייעוץ ראשונית עם מטפל/ת מנוסה במכון טמיר, בתל-אביב או בזום ולבחון יחד איך להתחיל שינוי מבוקר ובר-קיימא.