מכון טמיר לפסיכותרפיה
ארנסט ג׳ונס
אלפרד ארנסט ג׳ונס היה פסיכואנליטיקאי משפיע, מתומכיו הקרובים ביותר של זיגמונד פרויד.
לג׳ונס שמורה זכות אנושית יוצאת דופן.
הוא היה מעורב אישית בהברחתם של זיגמונד פרויד ובתו אנה מאוסטריה הנאצית והציל אנליטיקאים נוספים,
שמו נצרב בדפי ההיסטוריה גם על שכתב את הביוגרפיה הראשונה של פרויד ועל שהקים מרפאה פסיכואנליטית בתעריף מוזל עבור אתושבי לונדון שידם אינה משגת.
נראה שתרומתו של ג׳ונס אינה מוגבלת לפיתוחים תאורטיים בלבד.
בתקופה בה פעל מקצועית, ניכרת נוכחותו בכל צמתים הקריטיים בהם התפתחתה הגישה הפסיכואנליטית.
למרות מעורבותו במצבים מעוררי מחלוקת, מאמציו הבלתי נלאים של ג׳ונס להרחבה, קידום וביאור הפסיכואנליזה היו מרכיב משמעותי בהתפתחות והפצה של התחום, בעיקר בארופה ובצפון אמריקה.
הנה ראיון עמו, בימיה הראשונים של הטלווייזיה:
חייו של מר ג׳ונס
ג׳ונס נולד ב-1879, בגוורטון, ויילס ולוארך השנים ייסד את האגודה הבריטית לפסיכואנליזה ואת האיגוד האמריקאי לפסיכואנליזה.
הוא גם ייסד את כתב העת הבינלאומי לפסיכואנליזה, והיה נשיא ה-IPA פעמיים.
הוא נפטר בלונדון ב11 לפברואר 1958, וגופתו נשרפה בקרמטוריום גולדרז גרין.
האפר שלו נקבר בוויילס, על חצי האי גובר שהיה אהוב עליו במיוחד.
מרפואה לפסיכואנליזה
ג׳ונס למד רפואה באוניברסיטת קארדיף ו-UCL. תחילה התמחה ג׳ונס בגניקולוגיה ואחר כך בנוירולוגיה.
מהר מאוד החל לגלות עניין בהתפתחויות החדשות בפסיכיאטריה והשיטה הפסיכואנליטית החדשה שצצה בוינה ומערב אירופה.
ג׳ונס התחקה אחר עבודותיהם של פרויד וברוייר והחל להשתמש בטכניקות היפנוטיות בעבודתו הקלינית עם פציינטים.
״האויב העיקרי של האדם הוא הטבע הסורר שלו
והכוחות האפלים הקיימים בתוכו״.
-- ארנסט ג'ונס
התחלה בעייתית
הקריירה המקצועית של ארנסט ג׳ונס התחילה לא טוב:
הוא הואשם ב 1906 בתקיפה מינית של שתי נערות בהן טיפל, ולמרות שזוכה בבית המשפט, הוא הואשם בשנית בביצוע אבחון פסיכואנליטי לשיתוק ממנו סבלה מתבגרת, ועשה זאת ללא הסכמת הוריה.
רצף האירועים שפגעו בשמו הטוב אילצו את ג׳ונס להתפטר, עד כדי כך שב 1908 החליט להגר לקנדה ולהתחיל מחדש.
הוא עבד במחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת טורונטו, ולאחר מכן הפך לפרופסור עמית לפסיכיאטריה.
שנותיו בצפון אמריקה היו יצרניות ומלאות מוטבציה ככל שאר שנות הקריירה שלו.
ב1911 הקים את האיגוד האמריקאי לפסיכואנליזה, וב 1912- פרסם את עבודתו הפסיכואנליטית הראשונה בשפה האנגלית, "מאמרים על פסיכואנליזה".
המפגש של ג׳ונס עם פרויד
ב 1908, לפני שעזב את קנדה, ג׳ונס נפגש לראשונה עם דמות מפתח בתחום, קארל יונג.
הוא ויונג ארגנו יחד את הקונגרס הפסיכואנליטי הראשון בזלצבורג.
במהלך אותו כנס פגש ג׳ונס לראשונה את פרויד.
כך החל הקשר האישי והמקצועי שלהם, שהיה עמיד ועם הרבה מסירות, גם אם לא תמיד שגרתי.
אחרי התקופה שלו בקנדה דילג ג׳ונס לאנליזה קצרה אצל שנדור פרנצי בבודפשט.
ב 1913 שב ללונדון והקים פרקטיקה פרטית לפסיכואנליזה.
באותה שנה ג׳ונס התחתן עם קתרין ג'וקל, לאחר שאשתו הראשונה מתה לאחר שנה וחצי של נישואים בלבד. לו ולקתרין היו 4 ילדים יחד.
תרומתו של ג׳ונס לקידום המניפסט הפסיכואנליטי
ג׳ונס עמל רבות על מנת להפיץ את רעיונות הפסיכואנליזה ועשה זאת עם התלהבות ויצירתיות.
למשל, הוא ועמיתיו פיתחו והפיקו סדרת תשדירי רדיו על הגישה.
לצד הקליניקה בלונדון הוא ייסד את האגודה לפסיכואנליזה בלונדון והמשיך לכתוב וללמד על התיאוריה הפסיכואנליטית.
לצד ג'ון ריקמן, ג׳ונס ייסד את המכון לפסיכואנליזה של האגודה הבריטית, גוף שהכתיב את הכשרת הדורות הבאים של האנליטיקאים.
ב 1920 הוא ייסד את כתב העת הבינלאומי לפסיכואנליזה אותו גם ערך עד תחילת שנות ה-30.
ב 1921 הוא ייסד את הספרייה הפסיכואנליטית הבינלאומית, ותרגם בעצמו או דאג לתרגום של כמה שיותר עבודות פסיכואנליטיות לאנגלית.
ב 1924 שני הכרכים הראשונים של כתביו של פרויד פורסמו בתרגום לאנגלית שערך ג׳ונס ופוקח על ידי ג'ואן רבייר.
הישג פוליטי שרשום במידה רבה על שמו של ג׳ונס הוא שב 1929 קיבל איגוד הבריאות הבריטי באופן רשמי את הפסיכואנליזה כ"ענף מדעי רציני".
ג׳ונס, קליין והמיניות הנשית
ג׳ונס התרשם ממלאני קליין מהרגע שגילה את עבודתה, וכתיבתו הפכה יותר ויותר מושפעת מרעיונותיה וההתפתחויות היצירתיות שהציעה.
לאור תאוריית יחסי האובייקט שפיתחה, הוא החל לחקור את ההתפתחות הנפשית המוקדמת, ובפרט את התפתחות הסופר אגו ואת חרדת הסירוס אצל נשים.
קליין וג׳ונס הבינו שהפסיכואנליזה סובלת מהטיה גברית, וכי הדגש על הפין, הסירוס ותסביך אדיפוס לא איפשר הבנה מספקת ומתאימה לתיאור ההתפתחות המיניות הנשית.
פאלוצנטריות
פאלוצנטריות היא ראיית עולם לפיה הפאלוס, או איבר המין הגברי, הוא המרכיב המרכזי בארגון העולם הפסיכולוגי והחברתי.
ג׳ונס טבע ב-1927 את המונח "פאלוצנטריות" בהקשר של פסיכואנליזה ובכך הציע אלטרנטיבה לתפיסתו של פרויד לגבי חשיבות השלב הפאלי בהתפתחות האישיות בילדות.
בכך עמד לצידן של קליין וקרן הורני בטענתן לקיומה של נשיות ראשונית.
אפאניזיס
בהמשך, בחשיבה המחודשת שהציע לגבי תסביך הסירוס של פרויד, הגה ג׳ונס את הרעיון של אפאניזיס שמשמעו פחד מהכחדה מוחלטת של היכולת (וההזדמנות) להנאה מינית.
ג׳ונס גרס כי אפאניזיס עומדת בבסיס כל הנוירוזות. לדידו, פחד מאפאניזיס קיים בתודעת שני המינים והשפעתה מהותית יותר מחרדת הסירוס.
בהיבט של התפתחות האישיות, ג'ונס חיבר את הרעיון של אפאניזיס עם תסביך אדיפוס.
הוא טען כי חלק מהמאמץ לפתור את הקומפלקס האדיפאלי מתבטא בעימות לא מודע עם איום האפאניזיס, שמאלץ את הילד לוותר על אחד מהשניים - המיניות האינדיבידואלית או המשאלה לגילוי עריות (1991,Schuker & Levinson).
בהקשר של המיניות הנשית ג׳ונס התמקד בשתי שאלות מרכזיות (Jones,1927):
מה בדיוק מתכתב אצל נשים עם חרדת הסירוס המיוחסת לגברים?
מה מבדיל בין התפתחות הומוסקסואלית להטרוסקסואליות אצל נשים?
הקשר בין קליין לג׳ונס העמיק והתרחב וב-1925 הזמין אותה ג׳ונס להעביר סדרת הרצאות בלונדון, ולאחר מכן הציע שתעבור לאנגליה לצמיתות ותצטרף לאגודה הבריטית.
כך באמת עשתה.
ג׳ונס כמבריח אנליטיקאים יהודים בשואה
כוחו של היטלר גדל והלך בגרמניה ומעבר לה, מתחילת שנות ה-30 ועד לשואה ולמלחמת העולם השנייה.
ארנסט ג׳ונס התגייס אישית לעזור לפסיכואנליטיקאים רבים מווינה ומכלל אירופה, רבים מהם יהודים, לעקור לאנגליה.
לאחר האנשלוס ב 1938, ג׳ונס הגיע לוינה בעצמו כדי לארגן את בריחתם של זיגמונד ואנה פרויד לבריטניה.
ג׳ונס בדיוני המחלוקת
ארנסט ג'ונס היה אדם ביקורתי למדי.
נדמה שלא כדאי היה להסתבך איתו, במיוחד אם הייתם אנליטיקאים שהעזו לצאת מן השורה.
במהלך הכנס הפסיכואנליטי בצ׳כיה ב-1936, למשל, הוא חתך באמצע, בפרץ חימה, את הרצאתו של לאקאן על ״שלב המראה״.
לאקאן לא התאושש מעולם מהטראומה שהסב לו ג׳ונס, תהליך שהחל באותו כנס, המשיך בגירוש לאקאן מהאגודה הפסיכואנליטית, והסתיים בגלות בצרפת.
עם התפוררות הוועדה הסודית של פרויד ההתרחבות של קהילת האנליטיקאים בלונדון צף פולמוס משמעותי בין הזרם הפרוידיאני לזרם הקלייניאני.
הקונפליקט האינטלקטואלי והאידיאולוגי הזה הוביל לקרע עמוק באגודה הבריטית.
ג׳ונס תמיד צידד בתפיסתה של קליין, לעומת עמדותיהם של אנה פרויד ועמיתיה.
ההעדפה הברורה הזו הביאה את פרויד להאשים את ג׳ונס בכך שהטיל ספק בעבודתה של בתו.
העוינות הגוברת בין הפרוידיאנים לקלייניאנים הוביל בראשית שנות ה 40 ל"דיוני המחלוקת", תקופה מאוד לא מחמיאה - בלשון המעטה - של הפרדיגמה הפסיכואנליטית.
תפקידו של ג׳ונס בדיונים הסוערים הללו פחת ככל שמצבו הבריאותי הרע, והוא בילה יותר מזמנו בביתו בססקס.
ב-1944 הוא פרש מתפקידו כנשיא האגודה הבריטית, דווקא בשנה בה תמה סוף סוף הפלוגתא בין שתי הגישות באגודה, שהגיעו סוף סוף להסכמה (הפשרה, אגב, לא התבטאה בשיתוף פעולה, אלא בפיצול לשלוש קבוצות מקצועיות: הפרוידיאנים, הקלייניאנים, וקבוצה שלישית של עצמאים. סוכם שכל אחד תפתח לעצמה תכנית לימודים והכשרה, ללא תלות באחרות).
בשנותיו המאוחרות כתב ג׳ונס ביוגרפיה בעלת שלושה כרכים על פרויד, זאת בעזרת אשתו דוברת הגרמנית שתרגמה הרבה מהמכתבים והמסמכים של פרויד.
כתיבה:
איתן טמיר, MA,
ראש המכון
תודות:
נעם מזרחי,
מתאמת טיפול, מכון טמיר
מקורות:
דורית שישינסקי (2009). הוועדה הסודית של פרויד : חקירה בעקבות תיאוריית הקבוצות של ביון. תל אביב: רסלינג.
Eleanor Sawbridge Burton (2015). Ernest Jones. In https://psychoanalysis.org.uk/our-authors-and-theorists/ernest-jones
Peter W Fettner Comments on Ernest Jones and Melanie Klein. https://www.academia.edu/9827747/_Comments_on_Ernest_Jones_and_Melanie_Klein_
Jones, E. (1927). The early development of female sexuality. The International Journal of Psychoanalysis, 8, 459–472.
Schuker, E., & Levinson, N. A. (Eds.). (1991). Female psychology: An annotated psychoanalytic bibliography. Analytic Press, Inc.