ראשון, 19 אפריל 2020 16:46

מצוקה רגשית בתקופת הקורונה - יכול להיות שאנחנו מתאבלים?

נכתב ע"י איתן טמיר
דרג פריט זה
(1 הצביע)
קשיים רגשיים במשבר הקורונה קשיים רגשיים במשבר הקורונה Photo by Anna Shvets from Pexels

 

טראומה, אבל ואובדן בימי הקורונה

מגיפה בתוך מגיפה

מגפת הקורונה העולמית יצרה מציאות קלינית חדשה, כזו שחוצה את גבולות הנזקים הגופניים והסיכון מתמותה כתוצאה מסיבוכים במחלה פיזית.

חוקרים מזהירים כי מגיפת הקורונה עלולה לגרום לטראומה רגשית מתמשכת וחסרת תקדים בקנה מידה עולמי. 

לדבריהם, כפי שהשפל הכלכלי הגדול בארה"ב ואירועי 11 בספטמבר 2001 הביאו לשינויים דרמטיים  באופן בו אנשים חיו את חייהם, יותיר גם וירוס הקורונה את חותמו התודעתי והפסיכולוגי, הן על מבוגרים והן על ילדים. 

ההערכה היא ששירותי בריאות הנפש בעולם יעמדו מול מיליוני מטופלים חדשים עם הפרעות פסיכולוגיות, בחסות משבר כלכלי חמור. 

 

כבר עכשיו, מחקר של החברה האמריקאית Express Scripts מלמד כי מספר המרשמים לשבוע לתרופות נגד דיכאון, לתרופות נוגדות חרדה ולכדורי שינה עלו ב -21% בין ה -16 בפברואר ל -15 במרץ 2020, והגיעו למספר שיא בשבוע שהסתיים ב -15 במרץ, הזמן בו הוכרזה הקורונה כמגיפה עולמית.

 

לפחות על שני סוגי אובדנים ראוי להתעכב בעת משבר הקורונה:

  • אובדן מציאותי של אדם יקר שנפטר כתוצאה ממחלה על רקע הדבקה בנגיף הקורונה או מסיבוכים שנובעים ממנו.

  • אובדן סימבולי של ייצוגים פנימיים, כפי שחווינו אותם מתוך עצמנו ובעולם;  שגרה של מציאות מסוימת שהיינו מורגלים בה ואיננה עוד.

פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים נמצאים בקו האש של בריאות הנפש בתקופת המגיפה, מרביתם נחשפים יומיום לסיפורים כואבים בזום, על חרדה ואובדן מכל סוג אפשרי: 

אובדן אנשים יקרים שנפטרו, אובדן של אשליית בטחון בריאותי, אובדן של מקומות עבודה, אובדן של תחושת יציבות, אובדן הנוכחות הפיזית והמגע הבינאישי, אובדן של לו"ז יומיומי, אובדן של חתונות מתוכננות, אובדן של טקסי סיום תואר, אובדן של ליל הסדר ויום העצמאות, ואפילו אובדן של היכולת לחייך לרגע לשכנים, עטויי מסיכה מסתירת שיניים, תוך צעידה עם הכלב ברדיוס של 100 המטרים המותרים. 

נתחיל מהאובדן הסימבולי, נמשיך אל האובדן המציאותי ולבסוף נערבב ביניהם כדי להמחיש מה רב הדימיון בין השניים. 

 

ניתן לראות שלושה שלבים גלובליים בה מתקדמת האנושות לאורך המשבר, החל מינואר 2020 ועד ימים אלו:

 

הלם ותדהמה

השלב הראשון התאפיין בשוק כלל עולמי, ממש כמו בתגובה לטראומה.

המציאות נראתה כמו סרט הוליוודי שהתגשם, רק בלי הזומבים.

ברמה ההתנהגותית, כולנו חווינו חוסר שליטה מבהיל, שבעקבותיו מאמצים להשיב שליטה באמצעות הצטיידות קומפולסיבית בקניות, הצטמצמות למרחב של הישרדות והתכנסות פנימה לתוך ד' אמותינו. 

 

אבל ויגון

בשלב השני ניתן היה להרגיש בעיקר דיכאון ועצב, לפעמים מידה של ייאוש נטול התלהמות.

הבעות הפנים הלכו והשתנו, הצער ניכר בבני האדם והתחושה הייתה שמה שהיה שלנו כבר לא ישוב.

 

בשורות הבאות אתמקד בתהליכי האבל והאובדן הקבוצתיים הללו, אך תחילה אתייחס לשלב השלישי, בו אנו מצויים היום:

 

הסתגלות לשינוי

מה שמדהים בנו, בני האדם, הוא היכולת להתאמה והטמעה, לפי צרכי השעה. עם אסטרטגיית יציאה ובלעדיה, ברור שהאבולוציה מתגמלת את אלו שמצליחים להסתגל לשינויים ולא את מי שנאחז בלעדית במוכר.

בשלב זה אנחנו מתחילים לראות שאנשים חוזרים להיעזר נפשית, מה שנתפס קודם כמותרה שאינה הכרחית, ואף אינה נחויית כנדרשת. במכון טמיר אנחנו רואים עליה בשיעור הפניות של ישראלים לטיפול פסיכולוגי מרחוק, בזום, כאשר חלק מהפונים מבקשים כבר להיפגש פנים אל פנים. 

 

התמודדות רגשית עם טראומה, אבל ואובדן בקורונה

 

התקופה מתאפיינת בעצב, יגון, אבל ואובדן, ולעיתים גם תנודתיות במצב הרוח. 

הריחוק החברתי כופה על כולנו דחייה של אירועים, הופעות, פגישות, טיולים ועוד מפגשים אחרים שבוטלו. 

אנחנו נאלצים לעבד עצב, אישי וקולקטיבי כאחד, נוכח אי-הוודאות שבעתיד, בו אין ביכולתנו לשלוט. 

 

ההפרעות בשגרה ובקצב הספונטני של חיי היומיום תורמות לאי-נוחות ולעצב יומיומי שכולנו חווים. אנחנו מתאבלים גם על אובדן הנורמליות, על מחסור במגע מקצועי עם קולגות ועל רוטינות התנהגותיות שלקחנו בעבר כמובנות מאליהן. 

אבל הוא תהליך פסיכולוגי שנקשר במוות, אך יכול לנבוע מכל סוג של אובדן, כמו גירושין או פיטורים. בעטיה של המגפה אנו עשויים להיות אבלים, למשל, כתוצאה מאובדן עבודה, חרדה, אובדן הבטיחות, דאגה ליקירינו, ריחוק חברתי, הסגר ותחושות בידוד, שינויים בהרגלי ושגרות היומיום, ביטול אירועים ותכניות מיוחדות, עימותים עם בני משפחה סביב השאלה כיצד להגן על עצמנו, דאגות בנוגע לתשלומים השוטפים, עצב סביב השאלה כיצד המגפה תשפיע על העולם ופחדים לגבי העתיד.

בנוסף למאבק באובדן השגרה, אנשים אף חווים אבל מקדים, או תחושה שעוד צפוי להם אובדן גדול יותר.

אבל מקדים הוא סוג של עצב שמתרחש לפני אובדן, לעתים קרובות לאחר שאדם לוקה במחלה ממושכת. החולה והקרובים לו עשויים לחוות תקופה של אבל במהלכה הם מתכוננים נפשית למוות הבלתי נמנע. אנשים החווים סוג זה של אבל יכולים לחוש עצבות בנוגע לאובדן הממשמש ובא, פחד מפני הבאות, כעס על המצב ותחושות של בידוד ובדידות.

על רקע מגפת הקורונה, פחד מפני ההשלכות הקצרות וארוכות הטווח של המגפה יכול לתרום לתחושות של אבל וחרדה.

נוסף על האבל המקדים שאנשים עשויים לחוות, הם עלולים להיאבק באבל הנגרם על ידי מוות בלתי צפוי של אדם יקר.

בנסיבות רגילות, אנו פונים לקרובים אחרים לתמיכה, מתקבצים יחדיו באירועים שמחים ועצובים ומציעים זה לזה תמיכה ועזרה.

מגפת הקורונה זרעה הרס ברבים מהריטואלים הללו וחוסר היכולת להשתתף במסורות התומכות בתהליך האבל עלול להפוך את ההתמודדות לקשה הרבה יותר.

זאת ועוד, גורמים הקשורים לטבע הנגיף עצמו יכולים לסבך את הרגשות שאנשים חווים. 

מי שחווה אובדן של אדם קרוב בעקבות נגיף הקורונה עשוי לחוות אשמה, בעיקר לאור תחושת חרטה שעולה כאשר האדם לא יכול היה לתמוך בחולה הקרוב לו ברגעיו האחרונים.

למרות שזוהי תחושה קשה, חשוב לזכור שמדובר במצב שאינו בשליטתנו. 

 

קושי לסגור מעגל

תהליך האבל כולל במקרים רבים תקופה של פרידה לאחר שהאדם מת, או שהמצב השתנה.

במצבים בהם מדובר באובדן פתאומי, עלול להתרחש אובדן טראומטי, ובעקבותיו תהליך אבל קשה ומורכב יותר, שבפסיכולוגיה מכונה אבל פתולוגי

כאשר מתמודדים עם מחלה מדבקת מאוד, כמו הקורונה, לעתים קרובות צעד חשוב זה נבצר מהאדם השכול. 

 

אובדן הזיקה למסורת

לא משנה אם אתם יהודים, מוסלמים, נוצרים או אתאיסטים -  טקסים ומסורות שלאחר המוות מתקיימים כדי לחלוק כבוד למת ומציעים תמיכה רגשית ואינסטרומנטלית לאבלים. 

יש מי שמייחסים משמעות רוחנית עמוקה למסורות הללו, אבל גם בלעדיה, כך חוסר היכולת לקיים אותן עלול להיות עבורם מקור נוסף למצוקה ואובדן. 

 

בידוד

אחד מקשיים הנפשיים הדומיננטיים של התקופה הוא הבידוד, אתגר רגשי פסיכולוגי קשה במשבר הקורונה.

בנסיבות רגילות, עיבוד אבל עשוי להיות חוויה מבודדת, אך ריחוק חברתי והסגר הפכו את התהליך לבודד עוד יותר. 

אובדן הוא תזכורת לאופן בו דברים יכולים לצאת משליטה, ואובדן פתאומי יכול להביא לתחושות של חרדה ופחד, לצד האבל.

אחרים אינם יכולים להיות שם כדי לנחם את המתאבל, והוא חווה זאת במנותק ממערכת התמיכה החברתית שלו, דווקא ברגעיו הקשים ביותר.

 

חשוב לזכור שאבל הוא תגובה נורמלית לאובדן, שכולנו נחווה במהלך חיינו.

בעוד שאפשרי לצפות לרגשות של הלם, חוסר תחושה, עצב, כעס וחרדה, הסימנים עשויים להיות ברורים פחות אצל מי שחווה אבל מקדים.

חלק מהסימנים שיכולים לאפיין התמודדות עם אבל לאור המגפה הם קושי להתרכז במטלות נורמליות, שינה מוגברת או מופחתת משמעותי מהרגיל, כעס ועצבנות, כאבי ראש ומעי רגיז, עייפות או אנרגיה נמוכה, חוויה מחודשת של רגשות אבל מהעבר, פנייה לפעילויות כמו אכילה, שתייה או קניות אונליין כדי להתמודד עם חרדה והימנעות מחשיבה או דיבור על המגפה.

 

החדשות הטובות הן שאנשים נוטים להתאושש מהר מאבל.

לאחר שהמשבר המיידי חלף, לרוב אנשים יכולים להגיע לקבלה המאפשרת להם להסתגל ולמצוא דרכי התמודדות עם האובדן.

לא משנה מהו סוג האובדן שנחווה, חשוב לזכור שרגשותינו הגיוניים ושאיננו לבד בכאב. 

 

התמודדות עם אובדן סימלי ומציאותי בימי הקורונה

 

אם אינכם בטוחים כיצד לנהל את רגשות האבל, יש כמה דברים שיכולים לעזור:

 

תרגלו חמלה עצמית

בפרק הזמן המיידי שלאחר האובדן, דאגה וחמלה עצמית עשויה להיראות כמו משימה כבירה. 

בכל זאת, התרכזו בדברים הבסיסיים ו-ודאו שאתם אוכלים, שותים מספיק ונחים מספיק ואל תשימו את עצמכם תחת לחץ רב מדי. 

 

תנו לעצמכם זמן 

אל תאיצו בעצמכם בתהליך. 

עבדו את הכאב והאובדן. הגעה למקום של השלמה לוקחת זמן, עד שתכירו בכך שמה שיקר לכם כבר אינו נוכח פיזית, אך תמיד יישארו לכם הזיכרונות, השמחה והאהבה שחלקתם אתו, או ההתחלה של מציאות חדשה. 

 

זכרו שהרגשות שלכם הגיוניים ומותאמים למצב

אין דרך נכונה או שגויה להרגיש לאחר אובדן של אדם קרוב או  לאחר אובדן של מציאות  מוכרת. 

ההלם שנלווה לאובדן בלתי צפוי יכול להקדים פעמים רבות חוסר תחושה. כעס, חרטה עצב ודיכאון גם הם נפוצים.

שלבי האבל המוכרים לא צריכים להיות ליניאריים. בעוד שהבנת שלבי האבל השונים עשויה להועיל, חשוב לזכור שהרגשות הללו אינם חייבים להחוות ברצף עוקב, ובתהליך האבל אפשר לנוע אחורה וקדימה. חשוב שתתנו לעצמכם זמן להרגיש את הדברים - על אחת כמה וכמה כאשר שגרת היומיום מופרעת - עד שתוכלו לשלב את האובדן בחייכם.

גם אם לא חוויתם מוות שקשור למגפה, אל תבטלו את מה שאתם חשים. חשוב לא לערוך השוואות של אובדן. אדם עשוי שלא לאבד אדם יקר אך לחוות אובדנים אחרים בתקופה זו, ורגשותיו לגיטימיים לחלוטין ויש לו זכות להתאבל. 

 

פנו לחברים ומשפחה

 המגיפה פגעה במערכת התמיכה הנורמטיביות באבל, זו שאנחנו מסתמכים עליה בתגובה לאובדנים. למרות שהפיתוי להתנתק ולהתבודד בתקופת האבל מוכר וטבעי, חשוב ליצור קשר עם קרובים, ממש באופן פרואקטיבי. 

אם עולה מצוקה רבה ועקבית, שתפו ברגשותיכם מישהו שאתם סומכים עליו. 

 

מצאו עזרה נפשית

כשמתמודדים עם תחושות של אבל, שיחה עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש יכולה להועיל. לאור המגפה, מטפלים רבים מציעים אופציות של טיפול פסיכולוגי אונליין. 

בייחוד חשוב לפנות לאיש מקצוע במקרה של קשיי התמודדות. 7% מהאבלים חווים אבל מורכב, מצב המתאפיין בחוסר יכולת לחשוב על דבר מלבד האובדן, הימנעות מופרזת מכל דבר שמזכיר את האובדן ואף מחשבות על פגיעה עצמית או התאבדות. במקרה של מחשבות על פגיעה עצמית או התאבדות יש לפנות לעזרה באופן מיידי. 

 

חקרו טכניקות התמודדות חדשות

אם מסיבה זו או אחרת אין אפשרות לדבר עם איש מקצוע, ניתן לתרגל לבד אסטרטגיות התמודדות. 

למשל, מיינדפולנס, כתיבת יומן קורונה, ויזואליזציה ומדיטציה יכולים לעזור לניהול חלק מהחרדות, המתח והכעס שאתם עשויים להרגיש. 

כתיבה אודות ההתנסויות לאורך התפתחות המגפה יכולה אף היא לעזור. 

חלק מהאבל והחרדה עשויים להיגרם מאובדנים שנראים מעורפלים או גדולים מכדי לחשוב עליהם. 

תנו קול לחוויות באמצעות כתיבה אודות מה שקורה בחייכם, דברים שראיתם, כיצד העולם משתנה ואיך אתם מרגישים נוכח האירועים. 

ציינו גם כיצד אתם מנהלים את המצב. שימת לב למאמצים ולחוזקות שלכם עשויה להביא לתחושה של חסינות נפשית ויכולות גדולות יותר נוכח התהפוכות הרגשיות. 

 

דרשו בשלומם של אחרים

נכון למגבלות הטכנולוגיות הקיימות, פגישות וירטואליות אינן מסוגלות להחליף באופן מלא את התמיכה החברתית בחיים האמיתיים, אך שיחות טלפון והודעות טקסט על בסיס קבוע יכולות לעזור לגשר על הפער. 

אם אתם מעבדים אבל, צרו הרגל לתקשר פעם ביום עם היקרים לכם. 

אם אתם רוצים להציע תמיכה למישהו שחווה אובדן, נסו ליצור קשר כמה שיותר. 

הודעות טקסט הן דרך נהדרת להראות שאתם שם, אך שיחות טלפון תמיד יספקו קשר אישי יותר. 

נסו להאזין בלי שיפוטיות. ניתן גם לעזור לאחרים על ידי הנחת ארוחות חמות על סף דלתם, איסוף מצרכים עבורם ועוד. 

תמיכה אונליין יכולה לעזור לגשר על הפער אצל אנשים הנמצאים בבידוד.

אבל הוא תחושה נורמלית לאובדן, אך מגפת הקורונה הפכה על פיהם אספקטים רבים של תהליך האבל הרגיל. אפילו אם לא חוויתם אובדן ישיר, אין להניח שמה שאתם חשים אינו אבל. תנו לעצמכם להתאבל והתייחסו אל עצמכם ואל אחרים בחמלה בימים הקשים הללו.

נקרא 408 פעמים עודכן לאחרונה ב שני, 04 מאי 2020 14:53

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2020