יגון משולל זכויות | האובדן הכפול של מתמודדים עם ״אבל לא מוכר״

אבל לא מוכר

 

מהו יגון משולל זכויות?

 

כשאנו מאבדים דבר שאנחנו אוהבים, אנחנו מתאבלים. 

 

היכן שקיים אובדן, קיים גם אבל. זה חלק ממעגל החיים. 

 

אלא שלפעמים אין לגיטימציה לאבל, גם לא מבפנים וגם לא מבחוץ.

 

למשל, תחושה שלא צריך להתאבל על אובדן עבודה כל עוד המשפחה עדיין שלמה ובריאה, או תהיות שמא אנחנו ״עצובים מדי״ בגלל אובדן של כלב, אחרי שמישהו מבהיר לנו שאחרי הכל – לא איבדנו ילד, חלילה.

חשוב לדעת שלא משנה מהו האובדן – האבל בתוקף

 

ועדיין, לפעמים החברה אינה מזהה סוגים מסוימים של אבל ובכך הופכת ביטויי עצב או ניווט בתהליך ההחלמה למאתגרים עוד יותר. 

 

אבל לא-מוכר, הידוע גם כאבל או עצב חבוי, מתייחס לכל סוג של אבל שאינו מוכר או אינו תקף ע״פ הנורמות החברתיות.

 

לרוב, אבל כזה ימוזער או לא יובן ע״י אחרים, מה שיהפוך את עיבודו ואת ההתמודדות איתו למאתגרים במיוחד. 

 

גם טראומה עלולה להיות משוללת, כיוון שהאדם שעבר טראומה (כמו תקיפה מינית או אלימות במשפחה) עלול לחשוש שאחרים לא יבינו, או שאחרים ימזערו את חשיבות ועוצמת החוויה הטראומטית שלהם  (Hall & Hall, 2017).

 

 

 

בר אורקין פסיכולוג במכון טמיר תל אביב בהתמחות קלינית

בר אורקין, פסיכולוג בהתמחות קלינית,

ליווי ועיבוד תהליכי אבל, מכון טמיר תל אביב

 

 

אבל לא-מוכר נוטה להופיע ב-5 דרכים עיקריות (אך אינו בהכרח מוגבל להן): 

 

 

מערכות יחסים שאינן מוכרות

אדם שהחליט מסיבה כלשהי להשאיר מערכת יחסים שהיה מעורב בה מחוץ לידיעתם של אחרים, עשוי שלא לדעת כיצד לבטא עצב כאשר בן הזוג מת.

למשל, רק בשני העשורים האחרונים החלה להתפתח מודעות רבה יותר כלפי בנות זוג של חללי צה״ל, עם.הקמת עמותה לתמיכה נפשית עבורן

 

עוד מקרה שהחברה עשויה להתקשות להבין הוא אבל על אדם שהמתאבל לא הכיר.

דוגמאות לכך הן אנשים מהקהילה הלהט״בית שמצויים ״בארון״ ואיבדו פרטנר, פוליאמורים שאבדו את הפרטנר שאינו העיקרי (בעיקר כשאף אחד לא ידע על מערכת היחסים האחרת), אובדן של פרטנר מזדמן, ״יזיז״ או פרטנר לשעבר (בעיקר כשהיחסים נותרו קרובים), מוות של חבר אונליין או חבר לעט, או מוות של מישהו שהמתאבל לא הכיר מעולם, למשל אח שלא הכיר או הורה נעדר. 

  

 

אובדן שנתפס פחות משמעותי

רבים אינם רואים פרידות או ניכור כאובדן משמעותי, למרות שאפשר לאבד מישהו לצמיתות גם אם הוא עדיין בחיים.

סוג זה של אובדן יכול גם הוא לגרום למצוקה עמוקה ומתמשכת.

 

סוגים של אובדן שאינו נגרם כתוצאה ממוות הם אימוץ שאינו צולח, דמנציה או אלצהיימר, אובדן רכוש, הפיכה שלטונית במדינת המוצא או גירוש ממנה, אובדן הביטחון, העצמאות או שנות חיים שבהן נחוו התעללות או הזנחה (למשל, תקופת הילדות), אובדן הניידות או הבריאות. 

 

החברה נוטה גם למזער אבל הקשור לאובדנים מסוימים, כמו מוות של מנטור, מורה, תלמיד, מטופל, חיית מחמד, קולגה או אדם שהוא ״כמו משפחה״, למשל ילד של חבר. 

 

אבל משולל זכויות בצוותים רפואיים

ומה קורה אם את/ה למשל עובד בבית אבות, במחלקה אונקולוגית, במחלקת מונשמים בקורונה או בהוספיס?

אבל לא מוכר אצל צוותים רפואיים יכול לתרום למה שמוגדר בדרך כלל כשחיקה מקצועית

לעיתים מדובר בחולים שטופלו שבועות וחודשים ובמקרים רבים הרופא - מתאבל שאינו מוכר - צריך להיות מי שמוסר את הבשורה המרה למשפחה.

לא חסרות דוגמאות בהן הצער והסבל של רופאים ואחיות נשללים ע״י המערכת עצמה, בתואנה מרומזת או גלויה על היעדר חוסן נפשי מתבקש (Lathrop, 2017).

 

 

אובדן המוקף בסטיגמה

בנסיבות שבהן האובדן מוביל לשיפוט וביקורת, המתאבל עשוי לקבל מסר שהוא אמור להתאבל לבדו.

 

למרבה הצער, יש סוגים של אובדן שמושכים אליהם יותר סטיגמה מחמלה, תגובה שעלולה לגרום למתאבל לחוש אשמה או מבוכה במקום שינחמו אותו.

 

זאת ועוד, יש אנשים שרוצים להציע אהבה או תמיכה אך אינם יודעים איך להגיב לאבל הקשור לדברים שלא תמיד מדברים עליהם, כמו עקרות, מוות בהתאבדות או ממנת יתר, הפלה טבעית או מלאכותית, לידה שקטה, ניכור ע״י בן זוג שסובל מהתמכרות,

 

אובדן תפקוד קוגניטיבי או בעיות נפשיות אחרות, או אובדן של אדם אהוב שהורשע ונכלא. אבל לאחר הפלה מלאכותית יכול להיות דוגמה מורכבת במיוחד לאבל לא-מוכר: אם החברה מתעלמת מהאבל והאדם החווה אותו עלול שלא לתקף את האבל של עצמו, כי האובדן נבע מהחלטה שהוא לקח. 

 

 

הדרה מתהליך האבל

מי שאיבד אדם אהוב שלא היה פרטנר רומנטי או בן משפחה קרוב עשוי להיתקל ברמיזות שזכותו להתאבל על האובדן משוללת.

בפועל, נורמלי לחלוטין להתאבל על אובדן של כל אדם שעמו היה קשר משמעותי, כולל חבר טוב, בן משפחה מורחבת, חבר לכיתה או לצבא, או בן זוג לשעבר.

  

הנחה שגויה נוספת היא שקבוצות מסוימות ״נעדרות יכולת להתאבל״, בהן ילדים, אנשים עם לקות קוגניטיבית או שאיבדו את התפקוד הקוגניטיבי (למשל עקב דמנציה) מתמודדים עם קשיים התפתחותיים או אנשים עם בעיות נפשיות חמורות.

 

 

אבל שאינו מתיישר עם נורמות חברתיות

לכל תרבות יש ״חוקים״ לא-רשמיים משלה לניהול תהליך האבל.

המניפסט הלא כתוב הזה כולל ציפיות מסוימות, רובן אינן מדוברות, לגבי האופן בו מתאבלים אמורים לעבד אבל עקב האובדן שחוו. 

 

למשל, החברה מצפה ממתאבלים לבכות, או לפחות להפגין עצב בדרכים אחרות, לפרוש מאירועים חברתיים, לאבד תיאבון, לישון המון, להתבודד, לאבד תשוקה לחיים. 

מי שמבטא אבל בדרכים אחרות קצת מבלבל את הסביבה.

זה משפיע על רובנו - נניח, אדם שאינו מזיל דמעה בהלוויה של אדם יקר. זה מצב שמעורר אצל חלק מהמשתתפים הנחה מוטעה על כך שהאבל אינו כואב את האובדן.

אצלנו, וגם במדינות אחרות (כמו בריטניה), נהוג להזמין נשים מקוננות הנוכחות בהלוויה ומגבירות את ביטויי הכאב (מתוך המשפחה או בתשלום). 

ניתן לראות את הקינון היזום כצעד כניסה לתוך תהלךיך האבל, אבל בהקשר שלנו הוא מתקף ציפייה חברתית למצוקה רגשית גלויה. 

 

עוד דרכי התאבלות שהחברה נוטה לא לתקף הן כעס וביטוי זעם, הקהיה רגשית, השתקעות טוטאלית בעבודה או שימוש אינטנסיבי בסמים ואלכוהול כדרך להתרחק מהכאב. 

 

במציאות, אנשים מבטאים רגשות במגוון דרכים, כך שההנחה שכולם יגיבו לאובדן בצורה דומה גורמת תורמת לביטול החוויה האישית של המתאבל. 

 

המחירים הפסיכולוגיים של אבל לא מוכר

לצד רגשות אופייניים המיוחסים לאבל, כמו עצב, כעס, אשמה וחוסר תחושה רגשית, אבל לא מוכר עלול לתת רוח גבית לבעיות פסיכולוגיות וגופניות נוספות:

 

  • אינסומניה.

  • התמכרויות.

  • חרדה.

  • דיכאון.

  • תסמינים גופניים של חרדה כמו מתח בשרירים, כאב שאינו מוסבר או מצוקה בבטן.

  • ירידה בביטחון העצמי ובושה.

 

חוויות אחרות שיכולות להיות קשורות לאבל לא-מוכר הן בעיות במערכות יחסים, קושי להתרכז, הצפה רגשית או תנודתיות במצב הרוח.

 

מובן מאליו שאנשים שאינם מצפים מאדם להתאבל, כנראה לא יבינו את הצורך שלו בתמיכה בשעה שהוא מעבד את האובדן, מה שיכול להקשות על קבלת חופשה מהעבודה או מהלימודים.

כשאחרים מבטלים את האבל או רומזים שהאדם אינו צריך להרגיש ״כל כך עצוב״, הוא עשוי להתחיל לתהות אם הם צודקים.

 

ע״י הפנמת המסרים הללו,  תהליך האבל נשלל מבפנים, מה שמוביל לספק ואלשמה ביחס לתגובה ה״לא נאותה״ שלו, קושי מוגבר בהתמודדות עם המצוקה וגם בקושי בהתמודדות עם אובדנים עתידיים.

 

 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

עדכון אחרון

2 באפריל 2022   

 

בדיקת עובדות והצהרה לגבי אמינות המאמר מדיניות כתיבה

 

 

 

מקורות:

 

In Doka, K. J. (1989). Disenfranchised grief: Recognizing hidden sorrow. Lexington, Mass: Lexington Books.

 

Hall, M., & Hall, S. (2017). Managing the psychological impact of medical trauma: A guide for mental health and health care professionals. Spring Publishing Company.

 

Lathrop D. (2017). Disenfranchised Grief and Physician Burnout. Annals of family medicine, 15(4), 375–378. https://doi.org/10.1370/afm.2074

 

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


שם מלא(*)

חסר שם מלא

השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

בית פנינת האילון, יגאל אלון 157, תל אביב יפו, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר

הצהרת נגישות

שעות פעילות:

יום ראשון, 9:00–21:00
יום שני, 9:00–21:00
יום שלישי, 9:00–21:00
יום רביעי, 9:00–21:00
יום חמישי, 9:00–21:00
יום שישי, 9:00–13:00
 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2022