מכון טמיר לפסיכותרפיה
הפרעת מציצנות
Voyeurism
מהי מציצנות?
הפרעת מציצנות (Voyeuristic Disorder), הידועה גם בשם Peeping Tom, מוגדרת ב-DSM-5 כהפרעה פאראפילית (Paraphilic Disorder), שהמרכיב הפאראפילי בה מעורר סבל, לחץ ומצוקה משמעותיים וגורם נזק לאדם עצמו או לאנשים אחרים.
ההפרעה מערבת חיפוש חזרתי אחר גירוי מיני אינטנסיבי באמצעות צפייה בגבר או אישה בזמן שהוא או היא עירום/ה, מתפשט/ת, או עוסק/ת בפעילות מינית כלשהי, מבלי שהוא או היא חושד/ת בכך. מציצנות במובן הזה נחשבת להתנהגות מינית הסוטה מן הנורמה, ואף עלולה להוביל להתנהגות פלילית. חשוב להבחין כי הגדרה קלינית זו שונה מאוד מהאופן שבו מתייחסים למציצנות בלשון הדיבור.
מבחינה דיאגנוסטית, הפרעת מציצנות היא אחת מההפרעות על רצף הפאראפיליות:
פאראפיליה כוללת עניין מיני אינטנסיבי ותמידי, הכולל פנטזיות חוזרות, התנהגויות או דחפים בעלי אופי מיני, באחרים, באובייקטים לא אנושיים, כמו חיות, עצמים ובדים ספציפיים, או בגרימת נזק עצמי או לאחרים במהלך פעילות מינית.
לעיתים העניין המיני קשור לפעילויות המיניות או ארוטיות של האדם עצמו, בעוד שבמקרים אחרים הוא קשור לאוביקט המעורר את העניין המיני.
אבחון הפרעת מציצנות
כדי לאבחן מטופל כסובל מהפרעת מציצנות, צריכים להתקיים הקריטריונים הבאים:
אדם בן 18 ומעלה שחווה במהלך תקופה של 6 חודשים או יותר פנטזיות מיניות חוזרות ואינטנסיביות, התנהגויות או דחפים מיניים מצפייה באנשים ללא ידיעתם כאשר הם עירומים, מתפשטים או עוסקים בפעילות מינית. האדם פועל מתוך הדחפים המיניים ללא הסכמת האדם האחר או שהפנטזיות והדחפים המיניים גורמים למצוקה משמעותית או לפגיעה בתפקוד היומיומי, החברתי או התעסוקתי.
נמצא כי אנשים המאובחנים עם הפרעות פאראפיליות כמו מציצנות או אקסהיביציוניזם - חשיפת איברי המין בפומבי - פעילים יותר מבחינה מינית בהשוואה לאנשים שאינם מתמודדים עם הפרעות אלו.
שכיחות ההפרעה
שכיחות ההפרעה איננה ידועה בוודאות אך קיימת ההערכה לשכיחות של 12% בקרב גברים ו-4% בקרב נשים.
במחקר שנערך בשוודיה נמצא כי צפייה בפורנוגרפיה קשורה להפרעת המציצנות (כש-80% מהצופים הינם גברים). הגורם שניבא בצורה הטובה ביותר את ההפרעה היה תדירות השימוש/הצפייה בפורנוגרפיה.
מה אומר החוק?
ברוב המדינות מציצנות או אקסיביציוניזם אסורים על פי החוק ונחשבים לסטיה מינית. אולם, ישנן מדינות שבהן המציצנות והאקסהיביציוניזם חוקיים במקומות מסוימים כמו חופים נודיסטיים, מועדוני סקס, מועדוני חשפנות ופסטיבלים שונים.
מה הם גורמי הסיכון לפיתוח ההפרעה?
גורמי הסיכון האפשריים הינם התעללות מינית בילדות, שימוש בחומרים ממכרים, עיסוק מיני מוגזם והיפר-סקסואליות (התנהגויות מיניות או דחפים מיניים עוצמתיים, פתאומיים ותכופים).
אילו הפרעות מופיעות בדרך כלל לצד הפרעה ווייוריסטית?
המחקר בנושא זה התמקד בגברים שנחשדו או הורשעו במעשים של מציצנות.
לפי המחקר, ההפרעות הנלוות הן היפר-סקסואליות, הפרעות פאראפיליות אחרות (בעיקר אקסיביציוניזם), דיכאון, הפרעה דו-קוטבית, הפרעות חרדה, התמכרויות, ADHD, הפרעת התנהגות והפרעת אישיות אנטי-סוציאלית.
איך מטפלים בהפרעה?
לרוב, אנשים עם הפרעת מציצנות אינם פונים לטיפול מיוזמתם ואינם מכירים בכך שיש להם בעיה עד שהם מגיעים לבית המשפט ונדרשים לפנות לקבלת טיפול.
הטיפולים הנפוצים כוללים פסיכותרפיה וטיפול תרופתי.
טיפול התנהגותי מסייע לאותם אנשים לשלוט בדחפים שלהם ולהשתמש באמצעים מקובלים יותר להתמודדות עם הדחפים.
טיפול קוגניטיבי עשוי לסייע למטופל לזהות את הגירויים שמעוררים את הדחפים המיניים של המטופל ובהמשך ללמדו מיומנויות להתמודדות עם אותם דחפים בדרכים יעילות ובריאות יותר. מיומנויות אלו כוללות הבניה קוגניטיבית מחודשת (זיהוי ושינוי מחשבות המובילות להתנהגות הבלתי רצויה), הרפיית שרירים ומיינדפולנס (להפחתת עוצמת הדחפים המיניים) והקניית כישורי התמודדות בין אישיים ומווסתי דחפים (למידת התנהגויות חדשות כאשר הדחפים מופיעים).
כמו כן, קיימות מספר תרופות הגורמות לעיכוב הורמונים מיניים, כמו טסטוסטרון או אסטרוגן, במטרה להפחית את החשק המיני.
גם תרופות SSRI, כמו פרוזק (פלואקסטין) המשמשות בדרך כלל לדיכאון או להפרעות מצב רוח אחרות, עשויות להגביר את רמות הסרוטונין במוח אשר גורמות לדחף מיני מוגבר, ובכך להפחית את החשק המיני.
מציצנות וצפייה בתכניות ריאליטי
דר' וונדי פטריק העלתה דיון מרתק באתר פסיכולוגיה היום , באשר לקשר בין צפיה בתכניות מציאות לבין נטיה למציצנות:
תוכניות ריאליטי מספקות לצופיהן מידה רבה מאוד של ריגוש ודרמה, החורגת מגבולות המציאות שאותן תוכניות מתיימרות לייצג. אף על פי שהצופים, חלקם סובלים מהתמכרות לטלוויזיה, מודעים לכך שההתפתחויות הדרמטיות שלפניהם הן ערוכות ומלאכותיות ברובן ולעיתים אף מזויפות כליל על ידי ההפקה, חווים הנאה רבה מצפייה בוויכוח סוער המתרחש בבריכה בבית 'האח הגדול' או בדינמיקה בין בני זוג שמגיעים זה אחר זה לנקודת הסיום של המקטע האחרון ב'מירוץ למיליון'.
גם אנשים שהדיאטה הטלווזיונית שלהם מוגבלת בדרך כלל לתוכניות תרבות, אקטואליה וחדשות, חשים מדי פעם "רעב לריאליטי", אותו הם מספקים באמצעות תכנים טלווזיונים "מעודנים" יותר כמו תוכניות מציאות על טיולים מסביב לעולם, שיפוץ בתים ובישולים.
האם צפיה בתוכניות ריאלטי היא סוג של מציצנות?
תוכניות ריאלטי אמנם מספקות אמצעי להציץ באופן בטוח (וחוקי) אל תוך חייהם של אחרים, אך האם יש בכך טעם לפגם?
צופי תוכניות ריאליטי מודעים היטב לכך שהם אינם צופים במעקב חשאי, וכי המשתתפים בתוכניות רחוקים מלהיות לא-מודעים לעובדה שצופים בהם.
מנגד, מחקר שבחן את המידה בה נטיות מציצניות משפיעות על העדפות טלוויזיוניות העלה כי אנשים בעלי ציון גבוה במציצנות העדיפו תוכניות ריאליטי על פני ז'אנרים טלוויזיונים אחרים.
תוכניות ריאילטי נצפות בבתים רבים ברחבי העולם, ומהוות את אחד מסימני ההיכר (חלק יאמרו הידוע לשמצה) של התרבות המערבית מודרנית. צפייה בתכניות ריאליטי מספקת סוג מסוים של מציצנות המתמקדת בהשגת דרכי גישה בטוחות ועקביות לחוויות ומידע שלא היו ברי השגה בדרך אחרת או היו מושגים רק באופן אקראי ובלתי צפוי.
נטיה זו מתעצמת לאור הייצוג הדמוגרפי המוטה שבתוכניות אלו, המעדיפות משתתפים המשתייכים למעמד הגבוה בחברה. מחקרי עבר הראו גם כי אנשים בעלי מידה פחותה יותר של אינטראקציות חברתיות צפו בריאליטי לא רק כדי לספק צרכים מציצניים, אלא גם כדי לספק את הצורך שלהם בחברה ובאינטראקציה אנושית.
חשוב להדגיש כי שימוש מציצני בטלוויזיה אינו שקול לצריכת תכנים טלוויזיוניים למטרת סיפוק מיני. המשתתפים מודעים לחלוטין לכך שצופים בהם והתכנים המוצגים אינם בעלי אופי מיני מכוון (ישנן חריגות גם לכלל זה). הז'אנר ההולך ומתרחב ממשיך לעורר את סקרנותם של צופים ושל חוקרים העוסקים בשאלת הבחנה זו, ובטיבה של הנטיה האנושית למציצנות.
נכתב ע״י מומחי מכון טמיר
עדכון אחרון:
1 באפריל 2022
תודות:
שיר אינדיג, MA
גיא רומח, MA
מקורות:
Sussman, S., & Moran, M. B. (2013). Hidden addiction: Television. Journal of Behavioral Addictions, 2(3), 125–132
https://sites.la.utexas.edu/dfw12fall/voyeurism-and-reality-television