גורמים גנטיים לדיכאון - מה התרומה של גנטיקה ותורשה בדיכאון?

דרג פריט זה
(18 הצבעות)
דיכאון וגנטיקה דיכאון וגנטיקה

גנטיקה של דיכאון

העובדה שלדיכאון  יש תרומה פסיכולוגית משפחתית רבת-השפעה ידועה עשרות שנים.

 

טשרניחובסקי כבר כתב מזמן שהָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹאלא שיותר ויותר עדויות משלושת העשורים האחרונים מציפים ראיות לכך שדיכאון עשוי להיות תורשתי, ולא רק תולדה של סביבה.

למעשה, מה שמועבר כתורשה גנטית הוא ״רגישות״ לדיכאון, או נטיה לפתחו, אך אין פירוש הדבר שנגזר עלינו להתמודד עם התפרצות ההפרעה בגלל תורשה גנטית. 

גן הוא רצף מסוים של נוקלאוטידים לאורך מקטע של DNA,שכל שינוי בו מייצר וריאנט גנטי או מוטציה שיכולים בתורם להשפיע על הסיכון לפתח הפרעה או מחלה.

הרבה מוטציות משפיעות על הסיכון ללקות בהפרעות פסיכיאטריות מסוימות, אך וריאנטים כאלה הם לעתים קרובות פליאוטרופיים, כלומר - בעלי השפעות שונות רבות.

  

איך גנטיקה משפיעה על בריאות הנפש?

 

יש פה שאלה גדולה, רחבה יותר מגנים ומדיכאון.

למעשה, במקביל לכניסה לעידן הגנום, קיימת גישה מחקרית מקבילה הטוענת כי גנים מאוד חשובים, אבל אינם קובעים הכל. מטאפורית, גנים מתפקדים כשן אחת מיני רבות על גלגל השיניים שמכתיב את מסלול החיים הנפשי של בני אדם. חלק מהשיניים הללו עודו סמוי מן העין. 

התרומה היחסית של גורמים גנטיים לדיכאון היא נמוכה למדי בהשוואה לסכיזופרניה, עם תורשתיות של 30%. למרות הבדלי תורשתיות גדולים אלה, קיימת חפיפה ניכרת בנטיה הגנטית להפרעות נפשיות, בכלל זה דיכאון, סכיזופרניה, הפרעה דו-קוטבית, הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות והספקטרום האוטיסטי.

הראיות הטובות ביותר שקיים מרכיב גנטי בהפרעות מצב רוח, ובכללן דיכאון, מגיעות ממחקרי תאומים – השוואה בין תאומים זהים היא דרך מתודולוגית מצוינת לבחינת הגורמים להפרעות נפשיות, כי כידוע תאומים חולקים 100% מהמטען הגנטי, בהשוואה לתאומים שאינם זהים וחולקים 50% מהגנים.

למעשה, לתאום זהה יש סיכוי גבוה פי 2 עד 3 להתמודד במהלך חייו עם הפרעת מצב-רוח, במידה שהתאום סובל מהפרעה כזו, וזאת השוואה לתאום לא זהה. למעשה, הסיכוי שלתאום אחד תהיה הפרעה דו-קוטבית בעוד שלתאום השני תהיה הפרעה חד-קוטבית (דיכאון) שואף לאפס.

ממצא מחקרי מעניין אחר מצביע על כך שלהפרעות מצב-רוח חמורות יותר יש בסיס גנטי חזק יותר (ביחס להפרעות פחות חמורות).

ועוד אחד - ככל שרמת הדיכאון אצל תאום א' חמורה יותר, כך עולה ההסתברות שתאום ב' – בין אם זהה או לא זהה – יתמודד אף הוא עם הפרעה. 

זאת ועוד, ל-50% מהחולים בהפרעה דו-קוטבית יש הורים עם היסטוריה של דיכאון, כאשר אם אחד מההורים הוא דו-קוטבי יש סיכוי של 25% שילדם יפתח את המחלה, בעוד שכאשר שני הורים דו-קוטביים יורישו לילדם סיכוי גנטי של 50-75% לפתחה.

אחים לדו-קוטביים הם בעלי סיכוי גבוה פי 8-18 לחלות במחלה, וסיכוי הגבוה פי 2-10 לפתח דיכאון עמוק. ראייה נוספת לטובת הקשר הגנטי היא העובדה לפיה בקרב תאומים זהים, שהם בעלי אותו רצף DNA - אם אחד יפתח דיכאון קליני יש סיכוי של 76% שגם אחיו ילך בעקבותיו, וסיכוי של 67% אם התאומים גדלו בנפרד. 

במחקר שבוצע לאחרונה ניתחו החוקרים מידע אודות יותר מ-200,000 מאובחנים בלפחות הפרעה אחת מבין 8 הפרעות שנבדקו. הנתונים הושוו עם מידע אודות כמעט חצי מיליון אנשים בריאים.
8 ההפרעות שנבדקו הן אנורקסיה נרבוזה, הפרעת קשב וריכוז, הספקטרום האוטיסטי, הפרעה דו-קוטבית, דיכאון קליני, הפרעה טורדנית כפייתית, סכיזופרניה ותסמונת טורט.

בניתוח המידע זוהו 109 וריאנטים גנטיים הקשורים לשתי הפרעות פסיכיאטריות לפחות, כולל 23 וריאנטים שלהם היתה השפעה פליאוטרופית על 4 הפרעות או יותר ו-11 שהיו בעלי השפעה אנטגוניסטית הפרעות רבות. בשל העובדה שנמצא כי הפרעות מסוימות חולקות וריאנטים משותפים, החוקרים הצליחו לחלק אותן לשלושה מצבים בעלי קשר גנטי:

  • כאלה המאופיינים בהתנהגויות כפייתיות - אנורקסיה נברוזה, הפרעה טורדנית-כפייתית ובשיעור נמוך יותר – תסמונת טורט
  • הפרעות מצב רוח והפרעות פסיכוטיות  - הפרעה דו-קוטבית, דיכאון קליני וסכיזופרניה
  • הפרעות נוירו-התפתחותיות המתפרצות מוקדם - הספקטרום האוטיסטי, הפרעת קשב וריכוז ותסמונת טורט

לממצאים הללו השלכות חשובות על נוזולוגיה פסיכיאטרית (סיווג הפרעות נפשיות), תחזית סיכונים ופיתוח תרופות וטיפולים חדשים שיוכלו לסייע במקרים של ריבוי מצבים פסיכיאטריים.

 

GENETIC RISK FACTORS DEPRESSION

 

איך גנטיקה משפיעה על דיכאון?

ואולם, מכיוון שלא מדובר בשיעור של 100%, הגורם הגנטי אינו היחיד במשוואה. גורמים אחרים עשום להיות חוויות ילדות, גורמי לחץ עכשוויים, שימוש בחומרים ממכרים ועוד. גם מחקרים שנערכו על תאומים שאינם זהים, החולקים רק כ-50% מה-DNA, העלו שבמקרה ואחד האחים לוקה בדיכאון יש סיכוי של 19% שהאחר יפתחו גם כן, שיעור המרמז אף הוא על קשר גנטי בתחלואה.

למרות שטרם נמצא גן ספציפי הגורם לדיכאון קליני, מחקרים העלו שייתכן וישנם גנים ספציפיים הגורמים לדיכאון במשפחות מסוימות ולא באחרות. ככלל, סביר יותר שמדובר בשילוב של מספר גנים האחראים לתופעה. עוד רב הנסתר על הגלוי, אך היות בעל נטייה גנטית לתחלואה בדיכאון איננה גזירת גורל. כיום האמונה הרווחת היא שישנם גורמים נוספים המשחקים בכך תפקיד משמעותי.

מחקר עדכני  שבוצע על מוחות של מתמודדים עם דיכאון לאחר מותם, חושף את הבנה המולוקולרי השונה בין גברים לנשים שסובלים מדיכאון, מה מעלה שאלות מעניינות לגבי הצורך לטפל בדיכאון באופן שונה אצל גברים ואצל נשים.  


לפני 20 שנה בערך, בלימודי התואר הראשון שלי בפסיכולוגיה, פגשתי חבר יקר לספסל הלימודים שאמו התמודדה עם דיכאון כרוני. כך הוא זוכר אותה מיום היוולדו, עם עליות וירידות על הספקטרום של מצבי רוח, החל מקושי לצאת מהמיטה ולטפל בו ובאחיו וכלה בביקורים שקיים עמה בעקבות אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי. כבר בשנה הראשונה למדנו על תרומת הגנטיקה לדיכאון (והפרעות נפשיות אחרות) ובשיחה עמו הוא סיפר לי על החלטתו הנבונה "לשמור על עצמו". מבחינתו נדרשה דריכות רבה יותר למצבו הנפשי בהשוואה לאנשים אחרים. הוא דאג לא למהר לקרוס פנימה, למרות שהייתה לו נטייה אישית ואישיותית להתבודדות. במצבים כאלה, כאשר הופיע דכדוך, עצב או משבר, הוא חיפש ממשקים חברתיים ותמיכה מקצועית, לצד טיפוח מתמיד של תזונה בריאה ופעילות גופנית. כיום הוא פסיכולוג קליני בירושלים, אבא נהדר, בן זוג אוהב ומרצה לפסיכולוגיה. גנטיקה בבריאות הנפש, למדתי ממנו, איננה גזירת גורל.


כמו צבע שיער, גם נטייה למחלות מסוימת נרכשת גנטית. כל תא בגופנו מכיל את הרצף הגנטי שלנו, ה-DNA, כאשר הגנים ממוקמים בכרומוזומים שמצויים בגרעינו של כל תא. פרט לתאומים זהים, אין שני אנשים בעולם עם אותו DNA. מחקרים בתורשה הראו שעבור אדם שאחד מהוריו או אחיו לוקה בדיכאון עמוק הסבירות שיפתח בעצמו את המחלה, כמו גם הפרעה דו-קוטבית , גדולה פי 1.5 עד 3 ביחס לכלל האוכלוסייה.

DEPRESSION GENETIC FACTORS RESEARCH

 

מצבי הרוח שלנו מושפעים ממאות גנים

למעשה, במחקר פורץ דרך שפורסם לאחרונה באנגליה מדווחים החוקרים כי זוהו עד כה לא פחות מ-80 גנים המקושרים לדיכאון, מה שעשוי לעזור מאוד בפיתוח תרופות נוגדות דיכאון מדור חדש לגמרי.  

התקווה היא שכאשר ימופו הגנים המעורבים ותפקידיהם בדיכאון יובנו יותר, הטיפול התרופתי יוכל להיות אישי, מותאם ומוצלח יותר מהיום: התקווה של החוקרים היא שהמטופלים יוכלו לקבל את התרופה הכי מדויקת עבור הדיכאון הספציפי ממנו הם סובלים ושבשנים הבאות נוכל לדעת מי האוכלוסיות המועדות ומצויות בסיכון לפתח דיכאון.

מחקרי גנטיקה עדכניים וממוקדים מרמזים גם על תשתית גנטית לבדידות, כזו שמציעה מנעד נרחב של שונות בין-אישית, החל מנטיה קיצונית להתכנסות ולהסתגרות חברתית וכלה בנטיות פרו-חברתיות ומוחצנות.

זיהוי התשתית הגנטית של בדידות עשויה לחשוף חוליה מתווכת חשובה ביותר בהבנת ההתפרצות של דיכאון.

 

DEPRESSION GENETIC FACTORS

  

טיפול מותאם גנטית בדיכאון

מדענים עובדים גם על מודל שינבא טוב יותר את התגובה של אנשים שונים לתרופות השונות.

בניסוי אחד נבדק הפרופיל הגנטי, כמות הפרוטאין בדם והתפקוד מוחי, וכמו כן נערכים מבחנים קוגנטיביים ביותר מ-300 אנשים, כדי לבדוק את השפעת התרופה סרטרלין (Sertraline) עליהם. מחקר אחר בודק מאפיינים ביולוגיים אצל הנבדקים ואת תגובתם ל-3 תרופות אנטי דכאוניות. כבר נמצאו מספר מנבאים לתגובה לתרופות אלה, בין היתר מאפיינים גנטיים, פעילות מוחית וקשרים מוחיים וטראומת ילדות.

 

Epigenetic Aging and DEPRESSION

עריכה גנטית Gene Editing

אחת הטכנולוגיות המבטיחות ביותר להתערבויות גנטיות נקראת CRISPR-Cas9 - שיטת ביו-טק פורצת דרך בהנדסה גנטית. 

CRISPR-Cas9 פועלת בפשטות יחסית באמצעות חלבון ייחודי. היא מאתרת ומתעדת בעיות ויראליות בתוך התאים, מסוגלת 'לחתוך' ולהסיר רצפי DNA ספציפיים, ואז להחליפם במולקולות RNA בריאות בעלות מאפיינים דומים. ממש כמו תיקון מכני נקודתי של החלפת חלק פגום. 

הדרך עוד ארוכה, אך המשמעות הרפואית וטיפולית של עריכת גנים נחשבת לא פחות ממהפכנית. היא עשויה לסייע בטיפול בכל סוג של מחלה והפרעה גנטיות, וכמובן גם לדיכאון ולהפרעות נפשיות נוספות בעלי רקע גנטי., כמו חרדה, סכיזופרניה והפרעה ביפולרית.

ספציפית, חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון החלו להשתמש ב-CRISPR-Cas9 כדי לבחון את מנגנון הפעולה הטיפולי של הנוירוטרנסמיטור GABA בהקשר של דיכאון והפרעות מצב רוח.

 

הטכנולוגיה הוכחה כבר ביישומים קליניים בהתערבויות עם עוברים, חולי HIV ומחלת הנטינגטון ובעלי חיים גבוהים (כמו קופים).

כצפוי, סוגיות אתיות עולות לדיון, בעיקר מתוך חשש של שימוש לרעה למטרות בעייתיות, כמו שיבוט בני אדם. 

 

אפיגנטיקה ודיכאון

נראה כי דיכאון משפיע על הזדקנות גופנית מוקדמת, מה שתורם לחזות בוגרת ביחס לנורמה. יתכן שלא במקרה שואפים מרביתנו ל"מראה צעיר", אשר מקושר אסוציאטיבית לשמחה, לאושר ולשביעות רצון.

אפיגנטיקה היא תת-תחום מחקרי בעולם המחקר הגנטי, שעוקב אחר התפתחויות ושינויים ברצפים גנטיים לאורך החיים, תוך מאמץ לזהות את הסיבות לאותם שינויים.

מחקר הולנדי שפורסם לאחרונה, עקב אחר התפתחויות אפיגנטיות בקרב מעל 800 נבדקים, באמצעות בדיקות דם וסריקת רקמות. צוות המחקר בחן את השינויים ב-DNA של הנבדקים עם העלייה בגיל.

המחקר מצא כי שינויים אפיגנטיים - המתבטאים בהזדקנות ביולוגית - התרחשו במהירות גבוהה יותר בקרב נבדקים הסובלים מדיכאון קליני.

המיפוי הגנטי של הדיכאון עודנו רחוק מפענוח, רב בו הנסתר על הגלוי. ועם זאת, אין ספק כיום שהמחקרים הקליניים ילמדו אותנו יותר ויותר על הסיבתיות, התהליכים ודרכי הטיפול המתאימות להתמודדות יעילה עם דיכאון. 

בואו נזכור: להיות בעל נטיה גנטית לתחלואה בדיכאון איננה גזירה משמיים. ישנן דרכי מניעה, התמודדות וטיפול מרשימות, לא פחות מהידע האטיולוגי המצטבר. 

 

 

 

כתיבה:

 

איתן טמיר, מ.א., ראש המכון

 

עריכה אחרונה - 4.4.2020 ☑️

 

 

 

מקורות: 

 

דיויד דובס (2018). הקץ לגן האנוכי. מתוך אתר אלכסון: https://alaxon.co.il/article/%D7%94%D7%A7%D7%A5-%D7%9C%D7%92%D7%9F-%D7%94%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%99/

Day F.R. et al (2018). Elucidating the genetic basis of social interaction and isolation. Nature Communicationsvolume 9, Article number: 2457

Flint, J., & Kendler, K. S. (2014). The Genetics of Major Depression. Neuron, 81(3), 484–503

Han KLM, et al (2018). Epigenetic Aging in Major Depressive Disorder. Am J Psychiatry. 2018 Aug 1;175(8):774-782

http://benyehuda.org/tchernichowsky/haadam_eino_ela.html

https://psychcentral.com/news/2018/04/18/nearly-80-genes-linked-to-depression/134719.html

https://ghr.nlm.nih.gov/condition/depression

https://www.news-medical.net/news/20180314/Study-highlights-divergent-molecular-mechanisms-contributing-to-depression-in-men-and-women.aspx

 

 

 

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2020