ראשון, 09 פברואר 2020 11:46

אהבה נכזבת | הפסיכולוג סיון פלג בפוסט מיוחד ליום האהבה

סיון פלג, פסיכולוג סיון פלג, פסיכולוג

הצד האפל של אהבה

סיון פלג, פסיכולוג בהתמחות קלינית 

 

 

מה זאת אהבה? (לפחות מנקודת מבט מדעית-אבולוציונית)

"אהבה היא הרגש החיובי העוצמתי ביותר שיש לנו... סמים ממריצים, מצבים מאניים ודברים שאנו חושקים בהם – יכולים לעורר שינויים עוצמתיים במוחנו, אך לא באופן כה מתמשך, נשגב שאפשר להסתמך עליו כמו מציאת בן זוג "נכון" עבורנו. במידה ולא נוצרת מערכת יחסים, או שהיא איננה בטוחה – מתחים, חרדות וסבל רב נחווים אצל הסובייקט, אשר נע בסערת רגשות בין תקווה לעינויי" (Liebowitz, 1983).

מנקודת מבט אבולוציונית, תשוקה (דחף מיני) מניעה אותנו למצוא בני זוג פוטנציאליים כדי לקיים עמם יחסי מין. אהבה רומנטית, לעומת זאת, מניעה אותנו לבחור בן זוג אחד בו נשקיע את כל האנרגיות והזמן. מערכות המוח של התקשרות (attachment) התפתחה כך שתאפשר לתחושות האלו להמשך זמן ארוך מספיק בכדי שזוג יוכל לגדל ילד ביחד למשך תקופת הינקות (Fisher, 2006).

חוקרים מתחום הנוירופיזיולוגיה עמלים להבין את המכניזם המורכב הקשור להתנהגויות ולרגשות המאפיינות אהבה רומנטית בשלביה הראשונים. אלו, לדוגמה, מתארים פעילות רבה יותר במערכת התגמול (reward systems) כמאפיין בולט. פעילות דופאמינרגית מוגברת באזור זה מקושרת לדחף עז ליצור חיבור רומנטי ומיני. נראה שככל שהפעילות הזו גבוהה, הרמה של הסרוטונין (5-HT) פוחתת. בהתאם, נוצרים שינויים בפעילות הקוגניטיבית, כמו למשל חשיבה אובססיבית על הבן זוג הפוטנציאלי. פעולות אלו, ככל-הנראה, מקושרות גם לשינויים במצב הרוח ולתיאבון. ממצא מעניין נוסף הינו נוכחותו של חומר אמפתמיני (Phenylethyamine) במוח בשלב הראשוני של האהבה. חומר זה קשור לתחושת התרוממות הרוח והאנרגיות הגבוהות.

שינויים פיזיולוגים נוספים אשר מתרחשים בשלבים הראשונים של האהבה קשורים בריכוזים הגבוהים יותר של נוירו-הורמונים כמו Oxytocin ו-Vasopressin. אלו מקדמים התנהגויות התקשרות והתחברות. נראה מעניין שככל שרמות ההורמונים הללו עולות, כך מספר הרצפטורים הרלוונטיים עולה. ממצא המצביע על החשיבות שבהדדיות שבקשר רומנטי. עם-זאת, חוקרים כמו Schneiderman et al, (2011)  הצביעו גם על אספקטים שליליים של Oxytocin כאשר נמצא בריכוזים גבוהים באזורים פריפריאליים (שלא במערכת העצבים המרכזית). אלו כוללים תחושות שליליות, מתחים, חרדות ומצוקה בקשר הזוגי. ישנם אנשים שנמצאו אצלם רמה גבוהה של קורטיזול (Cortisol) בשלבים ראשוניים של אהבה. ממצא אשר מצביע על כך שישנם אנשים שחווים מצב זה כמעורר תחושות של מתחים גבוהים. ישנם נבדקים שאצלם נמצאה פעילות נמוכה באמיגדלה ובאונה המצחית. ממצא אשר יכול להסביר התנהגויות אשר מאופיינות בהשעיית היכולת לשיפוט רציונאלי תקין. 

האהבה היא עיוורת

היכולת להתאהב לעתים כרוכה בהשהיית כושר השיפוט והשימוש בדרכי חשיבה רציונאליים שבד"כ מאפיינים אותנו. לדוגמה, אנו יכולים להתאהב על סמך תפישה שלמושא האהבה כושר התרבות טוב, גנים בריאים, וכו. אלו יכולים להסתמך על אינדיקטורים כמו מראה חיצוני, ריחות, ועוד. מלבד הפן הפיזי, אשר תופס מקום מרכזי בשלב ראשוני, ישנם קריטריונים נוספים על פיהם נתאהב. 'סטטוס חברתי' או התפיסה של 'מה האדם הזה מייצג בעיניי' יכולה בהחלט לשמש מקדם התאהבות. מהכיוון הזה ניתן להתחיל להבין כיצד עלולה להתפתח התאהבות שאיננה הדדית. גם אם אצל צד אחד ההתאהבות התפתחה ממקום של ידידות אפלטונית חזקה, עדיין לא בטוח ששאר הרכיבים שיצרו את אותן תחושות מתקיימות גם אצל הצד האחר, למשל, המשיכה המינית.

אהבה נכזבת

התשוקה עלולה להיות חד צדדית, והאהבה נכזבת. תחושת האבדן הגדולה מלווה כמעט תמיד בתחושות שליליות עוצמתיות. יש הנתפסים לפאניקה, אובססיביות, דיכאון ובמקרים מסוימים קיימת סכנת אבדנות. הפגיעה בערך העצמי עוצמתית ומהירה. תפיסות (או אשליות) קודמות לגבי היכולת שלי למשוך פרטנרים פוטנציאלים, ובכלל, הבנת החוקיות של העולם משתנה ועלולה לקרוס באבחה ולהותיר את המתאהב מתבוסס בשברון לב. הכאב הנפשי נחווה גם ככאב גופני (Eisenberger et al, 2003). שהרי מבחינה אבולוציונית, כאב נועד לאותת על סכנה. כלומר, באותו אופן שכאב גופני מאותת על סכנה לקיום הפיזי, אבדן הפוטנציאל להתרבות הינו סכנה הישרדותית, לא פחות. המסלולים העצביים של שני סוגי הכאב הנ"ל נמצאו כמשותפים בחלקם עקב העובדה שחומרים המשככים כאבים פיזיים, עוזרים לשכך גם כאב נפשי.

מערכת התגמול המופעלת בתקופת התאהבות אינה יכולה "להיכבות" כל-כך מהר. גם אם במציאות, אנו מגלים שהאהבה שלנו היא חד צדדית. ישנם התנהגויות שמזכירות התמכרות לסמים (פישר 2010) במצבים שכאלה. אותה מערכת דופמינרגית ממשיכה לפעול ולייצר התנהגויות מכוונות מטרה, לעתים קיצוניות, שמטרתן השגת אובייקט האהבה הפוטנציאלי. בשלבים ראשוניים אלו יכולות לכלול עוררות גבוהה מאוד ותגובות של זעם (מה שקורה למכור שמונעים ממנו את מימוש ההתמכרות). בשלבים מאוחרים יותר אלו יכולות לכלול תסמיני דיכאון וייאוש. 

טיפול

אהבה נכזבת נחשבת בעיני חוקרים רבים כפרדוקסאלית. ונשאלות שאלות חשובות כגון מה ההיגיון בהשקעת האנרגיה הרבה כל-כך ביחסים שהם אשלייתיים? ישנן תשובות מכיוונים של פסיכולוגיה חברתית (תפקידים חברתיים), פסיכולוגיה התנהגותית (חיזוקים לא קבועים), ועוד... כפסיכולוג מטפל חשוב לא פחות להבין - כיצד מתמודדים עם הכאב? 

אהבה נכזבת איננה זהה לפרידה מבן/בת זוג. התחושה הרווחת של ההשפלה לא מאפשרת לרבים להביע את צערם ולשתף בחווייתם. הצורך לשמור את תחושת ההשפלה והבושה בסוד מגבירות את המצוקה האדירה. פניה לטיפול איננה מובנת מאליה.

מחקר שביצעתי בנושא העלה כי ישנם מאפיינים אישיותיים המאפשרים לאנשים לצמוח מתוך הטראומה. אנשים אשר נוטים לצמוח מתוך משברים באופן כללי הם אותם אנשים שיפנו לקבל סיוע לא יראו בכך חולשה. אנשים אלו אינם נוטים להכחיש את המשמעות של החוויה הרגשית השלילית. הם אנשים בעלי גמישות מחשבתית המאפשרת להם לשים את המשבר בפרספקטיבה של למידה ויצירת שינוי. וכן, אלו אנשים בעלי תפיסת עצמי מגובשת ויציבה יחסית, אשר אינה נוטה לקרוס לנוכח הטלטלה. לחילופין, נראה כי ישנם אנשים שחווים התאהבות חד-צדדית בחיים יותר מפעם אחת. אצל אלו, נראה שהטראומה מבקשת להשתחזר פעם-אחר-פעם, ולעתים לא רק בתפקיד הקורבן. בקליניקה אני מגלה שאהבה נכזבת מותירה משקעים לא פשוטים המלווים את האדם במשך כל חייו. בין אם נפגעת היכולת לקחת סיכון ולהתאהב שוב, ובין אם בניתוק רגשי ביחסים רומנטיים. 

הניסיון הטיפולי שלי מלמד שקשיבות אשר איננה נחווית כשיפוטית, שרואה את הסבל של הסובייקט ומכילה אותו מסייעת לתהליך העיבוד של החוויה הכואבת. הפרספקטיבות על העצמי ועל הסיטואציה מקבלות מימדים נוספים והן משתנות. הצורך להציף את הפרטים, לסדר ולארגן את החוויה מול אדם אחר בצורה סבלנית מייצרת גם היא שינוי. היכולת של אנשים רבים לחמלה עצמית מתפתחת בזכות הטיפול והם מפסיקים להיות קורבנות של האשמות עצמיות. והכאב? גם הוא הופך להיות אחר. בטיפול מוצלח הוא הופך לנסבל, ומזכיר את היותנו בני אנוש. 



 

 

מקורות: 

 

Liebowitz,M. R. (1983). The Chemistry of Love. Boston: Little, Brown & Co.

Schneiderman, I. Zagoory-Sharon, O. Leckman, J. F., & Feldman, R. (2011). Oxitocin during the initial stages of romantic attachment: Relations to couples’ interactive reciprocity. Psychoneuroendocrinology.

Eisenberger, N. I., & Lieberman, M. D., Williams, K. D. (2003). Does rejection hurt? Am FMRI study of social exclusion. Science, 302 (5643), 290-292.

Fisher, H. E. (2006). Lost Love: The Nature of Romantic Rejection. In booth, A., & Crouter, C., (Eds), Romantic and Sex in Adolescence and Emerging Adulthood: Risk and Opportunities. Hillsdale, NJ: Erlbaum.

נקרא 719 פעמים עודכן לאחרונה ב ראשון, 09 פברואר 2020 12:21

1 תגובה

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





חדשות ועדכונים

לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

972-72-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2019