מה זה Malingering? | על מחלות מדומות והִתחלות פיזית מזויפת

דרג פריט זה
(21 הצבעות)
מלינגרינג -   Factitious disorder ומצבי Malingering מלינגרינג - Factitious disorder ומצבי Malingering

 

Malingering | מחלות מדומות | הִתחלות מכוונת

 

מה זה מלינגרינג?  

Malingering, על פי ה- DSM, מתייחס לייצור מכוון ומוגזם של סימפטומים פיזיים או פסיכולוגיים, שבבסיסו מוטיבציה לזכות בתגמולים חיצוניים.  

ה-DSM, ספר ההפרעות הפסיכיאטריות האמריקאי, מדריך אבחוני לאנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש בכל העולם, מגדיר 3 סימפטומים עיקריים להפרעה, ש ניתן לאבחנה בהימצא שלושתם:

 

  • האדם יוצר באופן אקטיבי ומכוון מטרה תסמיני מחלה, נפשיים או פיזיים

  • האדם עושה זאת מתוך רצון לגלם את תפקיד החולה, ולא תפקיד אחר

  • אין אינטרס אחר המשרת את האדם בהתנהגותו הזו, כמו למשל רווח כלכלי

 

מדובר באנשים המעמידים פני חולים על מנת להשיג רווח כלשהו, כלכלי למשל. פעם קראו להם "ארטיסטים".

בקטגוריות אבחוניות, כמו בסולמות התוקף של המבחן הפסיכודיאגנוסטי MMPI, מתוארת התחזות גם כ- Faking bad, התנהגות שתכליתה קבלת ציונים גרועים מהמציאות, באופן יזום על ידי הנבחן. 

 

שופטים, חברי ועדות החלטה, קציני בריאות נפש בצבא (קב״נים) ודיינים עוברים סדנאות כדי ללמוד כיצד לזהות מתחזים ולהבחין בינם לבין ״סובלים אמיתיים״.

 

התופעה רווחת ומצערת: 

מטופלים עם דפוסי Malingering שמפיקים רווחים שאינם חומריים כונו בספרות המקצועית "רווח משני", חיזוק בין אישי או חברתי שבאמצעותו האדם רואה יתרונות בהמשך החולי.

עד כמה המאמץ להיראות חולה עשוי להיות בעצם ביטוי לכאב נפשי עצום שמסתתר מאחורי התחזות והתחלות?

זו סוגיה חשובה.

 

 

אבחנה מבדלת

 

בשונה ממחלה פסיכוסומטית, אבחנה של Malingering מתייחסת להפרעה נפשית שקשורה בחולי שנגרם על ידי האדם באופן מכוון.

האבחנה שונה מכמה הפרעות נפשיות קרובות:

  • היפוכונדריה - הפרעה נפשית בה האדם מאמין בכל ליבו שהוא חולה ועסוק בפנייה מרופא לרופא ומבדיקה לבדיקה על מנת לחשוף מחלה שכלל אינה קיימת.

  • תסמונת מינכהאוזן - הפרעה נפשית בה האדם יוצר סימפטומים של מחלה או פציעה, על מנת לעבור הליכים רפואיים, בדיקות ואף ניתוחים. חשוב להדגיש כי האדם פוגע בעצמו במכוון, מזייף בדיקות וכיוצא באלה- על מנת לקבל טיפולים רפואיים. מדובר בהפרעה מודעת, האדם מודע למניפולציה שלו, אך עם זאת היא חפה מאינטרסים חיצוניים.

  • תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח/באמצעות צד שלישי - כאן מדובר בהפרעה חמורה ביותר, בה אדם יוצר סימפטומים רפואיים אצל אחר על מנת ללוות אותו לטיפול רפואי, כאשר לרוב מדובר באדם הנמצא תחת חסותו- כמו ילד או הורה מבוגר.

  

FACTITIOUS DISORDER

 

 

גורמי סיכון ל-Malingering

גורמי סיכון ללקות בהפרעה מסוג זה הם:

 

  • פגיעות מוחיות
  • גברים ונשים עם נטיה למזוכיזם
  • חסכים רגשיים קשים

 

קשה לומר האם טיפול CBT יכול לסייע פה, אבל טיפול פסיכולוגי הכרחי ומומלץ.

 

אנשים הסובלים ממחלות מדומות, הם אנשים בריאים לרוב, המרגישים שיש להם בעיה רפואית אמיתית או יוצרים אותה, וחשים צורך עז לטיפול רפואי.

הסובלים מהפרעה זו עלולים להביא על עצמם אשפוזים, הליכים רפואיים ולעיתים גם ניתוחים שלא לצורך, וללא כל בסיס רפואי, בגלל התחושה הכפייתית של מחלה.

הסובלים מההפרעה מייצרים תסמינים של מחלות רפואיות אמיתיות, למרות שכלל אינם חולים.

הם עלולים לפצוע את עצמם, לנסות לגרום לעצמם לחולי, להשפיע על תוצאות של בדיקות, לדמיין תחושות כאב, לשקר באמצעות דיווחי שווא לרופאים ולעוות את תיאור מצבם הרפואי וההסטוריה הרפואית במטרה לעבור הליכים שהם חותרים אליהם. במקרים רבים הם מפעילים לחץ רב על אנשי המקצוע הרפואיים.

 

מה גורם ל-Malingering?

עדיין לא ברורה הסיבה לפרוץ ההפרעה הזו, אך הלוקים בה אינה מודעים אליה כהפרעה (על אף שכן מודעים לכך שהם משקרים ומרמים) ובמקרה שאנשי מקצוע שמים לב לזיופם - הם מכחישים.

עם זאת, הגילוי לא גורם להם להיכנע:

הם עוברים מרופא לרופא עד שהם זוכים לאבחון הרצוי ו/או לטיפול רפואי.

ככל הנראה, הסובלים מההפרעה חשים סיפוק מהזדהות עם דמות של אדם חולה ומהסעד שמוענק לו על ידי מערכת הרפואית.

 

בעולם הפסיכולוגיה קיימות השערות שונות באשר לסיבות הנפשיות המביאות את האדם לסבול מההפרעה.

יש האומרים שמדובר בניסיון קריאה לתשומת לב, לקריאה ליחס ולטיפול הולם על מנת להזין חסכים מהילדות, בעיקר במקרה של היעדר דמות הורית.

אחרים מדברים על נטיה למזוכיזם, בה נמשך האדם לבדיקות ולטיפולים מכאיבים.

בנוסף, יש פסיכולוגים ופסיכיאטרים שמתחקים אחר דמיון בין אנשים מתחלים, הסובלים ממלינגרינג, לבין סובלים מהפרעת אישיות גבולית, וטוענים שקיימת חפיפה בין שתי ההפרעות.

 

 

 

MALINGERING

טיפול פסיכולוגי במלינגרינג

חשוב להגיד כי מדובר בהפרעה לא שכיחה, ולכן הדעות חלוקות באשר לטיפול הפסיכולוגי המומלץ שמסייע לסובלים ממנה.

במרבית המקרים הטיפול הנפשי בסובלים מההפרעה ילווה גם בטיפול תרופתי, לרוב של תרופות אנטי-פסיכוטיות (המשמשות לעיתים גם לסובלים מהפרעות אישיות). 

כאמור, ההפרעה נדירה יחסית, ששיעור לוקים בה אינו ברור, ולרוב קשורה בהפרעות נפשיות נוספות.

בגלל שהאדם למעשה מבצע אקט של הונאה בקשר עם אנשי המקצוע, רבים מהמטפלים מתקשים להמשיך ולתמוך במטופל, כיוון שהם חשים מרומים וכעוסים.

לכן חשוב כל כך להכיר את ההפרעה ולהבין את עצמת חוסר השליטה של המטופל בה, וכן את המצוקה הרבה שנמצאת בנפשו של המתמודד.  

 

תסמונת מינכהאוזן

סינדרום מינכהאוזן היא הפרעה מדומה - הפרעה נפשית שבה באופן חוזר ומכוון אדם מתנהג כאילו הוא סובל ממחלה גופנית או נפשית, בה בעת שאיננו באמת חולה. 

תסמונת מינכהאוזן נחשבת לחולי נפשי מכיוון שהיא נקשרת לקשיים רגשיים חמורים, והיא קרויה על שם הברון ממינכהאוזן, קצין גרמני בן המאה ה-18, שהיה ידוע בקישוט הסיפורים אודות חייו והתנסויותיו. 

תסמונת מינכהאוזן היא הסוג החמור ביותר של הפרעה מדומה, ומרבית התסמינים אצל אנשים הלוקים בה קשורים לחולי גופני (כאבים בחזה, בעיות במערכת העיכול או חום), ולא לסימפטומים של הפרעה נפשית. 

אנשים עם תסמונת מינכהאוזן מייצרים או מגזימים סימפטומים במתכוון, במספר דרכים: 

  • הם עשויים לשקר או לבדות תסמינים

  • לפגוע בעצמם על מנת לגרום לסימפטומים

  •  לשנות תוצאות בדיקות (למשל לזהם בדיקת שתן)

 

סימני אזהרה אפשריים לתסמונת מינכהאוזן כוללים:

 

  • היסטוריה רפואית דרמטית אך לא עקבית

  • סימפטומים לא ברורים שלא ניתן לשלוט בהם ומחמירים או משתנים עם התחלת הטיפול

  • התדרדרות צפויה לאחר שיפור המצב

  • ידע כללי נרחב אודות בתי חולים ו/או טרמינולוגיה רפואית

  • תיאורי מחלה על ידי המטופל הלקוחים מתוך ספרי לימוד

  • נוכחות של צלקות ניתוח מרובות

  • הופעה של תסמינים חדשים או נוספים לאחר תוצאות בדיקה שליליות

  • נוכחות סימפטומים רק כאשר המטופל נמצא אחרים או כשמסתכלים עליו

  • מוכנות או רצון עז לעבור בדיקות רפואיות

  • ניתוחים או פרוצדורות אחרות

  • היסטוריה של חיפוש טיפול במספר רב של בתי חולים, מרפאות ורופאים, לעתים אפילו בערים שונות

  • אי-רצון של המטופל לאפשר לרופאים לשוחח עם בני משפחתו, חבריו או רופאיו הקודמים 

  • בעיות בזהות ובהערכה העצמית

 

גורמים

הגורם המדויק לתסמונת אינו ידוע, אך חוקרים מחפשים אחר התפקיד הביולוגי והגורמים הפסיכולוגיים להתפתחות ההפרעה.

יש תיאוריות המציעות שהיסטוריה של ניצול או הזנחה בילדות, או היסטוריה של חולי תכוף שדרש אשפוז, עשויות להוות גורמים בהתפתחות התסמונת.

חוקרים לומדים גם את הקשר האפשרי להפרעות אישיות, הנפוצות בקרב אנשים עם תסמונת מינכהאוזן.

תסמונת מינכהאוזן נחשבת למצב נדיר, אך קשה לדעת מהי תפוצתה במדויק, זאת בשל האופי מוליך השולל המאפיין את הלוקים בה.

נוסף על כך, מכיוון שאנשים עם התסמונת נוטים לחפש טיפול במוסדות רבים, הדבר עלול להוביל לסטטיסטיקה שגויה.

עם זאת, ידוע כי התסמונת נפוצה יותר בקרב גברים, ולמרות שהיא יכולה להתרחש בקרב ילדים - לרוב היא תופיע אצל בוגרים צעירים.

 

אבחון

בשל אותו מרמה המאפיין את ההפרעה, קשה מאוד לאבחנה. ראשית יהיה על הרופא לשלול כל מחלה גופנית ונפשית אפשרית לפני שישקול אבחון של תסמונת מינכהאוזן. אם לא ימצא כל סיבה גופנית לסימפטומים, או במצב בו דפוס הסימפטומים הגופניים המתוארים על ידי המטופל ירמז על כך שהוא עצמו הגורם להם, סביר שהמטופל יופנה לפסיכיאטר או לפסיכולוג המומחה באבחון ובטיפול בהפרעות נפשיות, וזה ישתמש בראיונות וכלי הערכה שתוכננו במיוחד עבור אדם עם תסמונת מינכהאוזן.

אבחון ההפרעה יתבסס על שלילת האפשרות של חולי פיזי או נפשי ממשי ועל גישתו והתנהגותו של המטופל.

 

 

טיפול

למרות שאדם הלוקה בתסמונת מחפש אחר טיפול להפרעות השונות שהוא ממציא, לעתים קרובות הוא יסרב להודות או לחפש טיפול דווקא לתסמונת מינכהאוזן עצמה. הדבר הופך את הטיפול בלוקים בהפרעה לאתגר גדול וצפי ההחלמה אינו מעודד.

כאשר מתחילים בטיפול, המטרה הראשונה תהיה לשנות את התנהגותו של המטופל ולהפחית את השימוש הלא ראוי או המופרז במשאבים רפואיים. כאשר המטרה מושגת, ימשיך הטיפול ויכוון לפתור את הבעיות הפסיכולוגיות שבבסיס ההפרעה, אלה שגורמות להתנהגויותיו. מטרת מפתח נוספת היא לסייע למטופל להימנע מאבחנות והליכים רפואיים מסוכנים ולא חיוניים. כמו בהפרעות מדומות אחרות, הטיפול העיקרי בתסמונת מינכהאוזן הוא פסיכותרפיה וטיפול שיחתי.

לרוב הטיפול מתמקד בשינוי החשיבה וההתנהגות (טיפות קוגניטיבי-התנהגותי). טיפול משפחתי יכול גם הוא לסייע בלימוד בני המשפחה כיצד לא לתגמל או להעצים את ההתנהגות שמייצרת ההפרעה.

אין תרופות להפרעות המדומות עצמן, אך ניתן לרשום טיפול תרופתי להפרעות נלוות, כמו דיכאון או חרדה. השימוש בתרופות אצל אנשים עם הפרעות מדומות דורש השגחה קפדנית, בשל החשש שהמטופל יעשה בתרופות שימוש מזיק.

אנשים עם תסמונת מינכהאוזן נמצאים בסיכון לבעיות בריאותיות ואפילו למוות הקשורים לפגיעה עצמית והם עשויים גם לסבול מתגובות או בעיות בריאותיות הקשורות לבדיקות, לטיפולים ולהליכים הרפואיים הרבים שהם עוברים.

עוד הם נמצאים בסיכון גבוה לשימוש בחומרים ממכרים ולניסיונות התאבדות.

מכיוון שרבים הלוקים בהפרעות מדומות מכחישים את הזיוף או את העובדה שהם גורמים לסימפטומים בעצמם ולא יחפשו טיפול או יעקבו אחר הוראות המטפל, החלמתם תלויה ברופא או באדם קרוב שיזהו או יחשדו במצב ויעודדו את הלוקה בהפרעה לקבל טיפול רפואי מתאים ולהיצמד אליו. ישנם אנשים עם תסמונת מינכהאוזן הסובלים מאפיזודה קצרה או שתיים של סימפטומים, אך במרבית המקרים התסמונת היא כרונית וקשה מאוד לטיפול.

 

 

כתיבה:

 

יעל טל וצוות מכון טמיר

 

 

מאמר זה נסקר מקצועית ע״י איתן טמיר, MA, ראש המכון. עריכה אחרונה -16.2.2020☑️

https://eitan-tamir.co.il/

 

 

 

 

 

 

 

מקורות:

 

 

Bass, Christopher et al. (2014). Factitious disorders and malingering: challenges for clinical assessment and management. The Lancet , Volume 383 , Issue 9926 , 1422 - 1432

 

Bogousslavsky J (ed): Neurologic-Psychiatric Syndromes in Focus. Part II - From Psychiatry to Neurology. Front Neurol Neurosci. Basel, Karger, 2018, vol 42, pp 72-80

 

Feuerstein, S., Coric, V., Fortunati, F., Southwick, S., Temporini, H., & Morgan, C. A. (2005). Malingering and Forensic Psychiatry. Psychiatry (Edgmont), 2(12), 25–28

 

Schnellbacher, S. & O’Mara, H/ Identifying and Managing Malingering and Factitious Disorder in the Military. Curr Psychiatry Rep (2016) 18: 105

 

 

 

תסמונת מינכהאוזן היא הפרעה מדומה - הפרעה נפשית שבה באופן חוזר ומכוון אדם מתנהג כאילו הוא סובל ממחלה גופנית או נפשית, בה בעת שאיננו באמת חולה.
תסמונת מינכהאוזן נחשבת לחולי נפשי מכיוון שהיא נקשרת לקשיים רגשיים חמורים, והיא קרויה על שם הברון ממינכהאוזן, קצין גרמני בן המאה ה-18, שהיה ידוע בקישוט הסיפורים אודות חייו והתנסויותיו.
תסמונת מינכהאוזן היא הסוג החמור ביותר של הפרעה מדומה, ומרבית התסמינים אצל אנשים הלוקים בה קשורים לחולי גופני (כאבים בחזה, בעיות במערכת העיכול או חום), ולא לסימפטומים של הפרעה נפשית.
אנשים עם תסמונת מינכהאוזן מייצרים או מגזימים סימפטומים במתכוון, במספר דרכים:
הם עשויים לשקר או לבדות תסמינים
לפגוע בעצמם על מנת לגרום לסימפטומים
לשנות תוצאות בדיקות (למשל לזהם בדיקת שתן)

סימני אזהרה אפשריים לתסמונת מינכהאוזו כוללים:
היסטוריה רפואית דרמטית אך לא עקבית
סימפטומים לא ברורים שלא ניתן לשלוט בהם ומחמירים או משתנים עם התחלת הטיפול
התדרדרות צפויה לאחר שיפור המצב
ידע כללי נרחב אודות בתי חולים ו/או טרמינולוגיה רפואית
תיאורי מחלה על ידי המטופל הלקוחים מתוך ספרי לימוד
נוכחות של צלקות ניתוח מרובות
הופעה של תסמינים חדשים או נוספים לאחר תוצאות בדיקה שליליות
נוכחות סימפטומים רק כאשר המטופל נמצא אחרים או כשמסתכלים עליו
מוכנות או רצון עז לעבור בדיקות רפואיות
ניתוחים או פרוצדורות אחרות
היסטוריה של חיפוש טיפול במספר רב של בתי חולים, מרפאות ורופאים, לעתים אפילו בערים שונות
אי-רצון של המטופל לאפשר לרופאים לשוחח עם בני משפחתו, חבריו או רופאיו הקודמים
בעיות בזהות ובהערכה העצמית.

גורמים
הגורם המדויק לתסמונת אינו ידוע, אך חוקרים מחפשים אחר התפקיד הביולוגי והגורמים הפסיכולוגיים להתפתחות ההפרעה. יש תיאוריות המציעות שהיסטוריה של ניצול או הזנחה בילדות, או היסטוריה של חולי תכוף שדרש אשפוז, עשויות להוות גורמים בהתפתחות התסמונת. חוקרים לומדים גם את הקשר האפשרי להפרעות אישיות, הנפוצות בקרב אנשים עם תסמונת מינכהאוזן. תסמונת מינכהאוזן נחשבת למצב נדיר, אך קשה לדעת מהי תפוצתה במדויק, זאת בשל האופי מוליך השולל המאפיין את הלוקים בה. נוסף על כך, מכיוון שאנשים עם התסמונת נוטים לחפש טיפול במוסדות רבים, הדבר עלול להוביל לסטטיסטיקה שגויה. עם זאת, ידוע כי התסמונת נפוצה יותר בקרב גברים, ולמרות שהיא יכולה להתרחש בקרב ילדים - לרוב היא תופיע אצל בוגרים צעירים. בשל אותו מרמה המאפיין את ההפרעה, קשה מאוד לאבחנה. ראשית יהיה על הרופא לשלול כל מחלה גופנית ונפשית אפשרית לפני שישקול אבחון של תסמונת מינכהאוזן. אם לא ימצא כל סיבה גופנית לסימפטומים, או במצב בו דפוס הסימפטומים הגופניים המתוארים על ידי המטופל ירמז על כך שהוא עצמו הגורם להם, סביר שהמטופל יופנה לפסיכיאטר או לפסיכולוג המומחה באבחון ובטיפול בהפרעות נפשיות, וזה ישתמש בראיונות וכלי הערכה שתוכננו במיוחד עבור אדם עם תסמונת מינכהאוזן. אבחון ההפרעה יתבסס על שלילת האפשרות של חולי פיזי או נפשי ממשי ועל גישתו והתנהגותו של המטופל. למרות שאדם הלוקה בתסמונת מחפש אחר טיפול להפרעות השונות שהוא ממציא, לעתים קרובות הוא יסרב להודות או לחפש טיפול דווקא לתסמונת מינכהאוזן עצמה. הדבר הופך את הטיפול בלוקים בהפרעה לאתגר גדול וצפי ההחלמה אינו מעודד. כאשר מתחילים בטיפול, המטרה הראשונה תהיה לשנות את התנהגותו של המטופל ולהפחית את השימוש הלא ראוי או המופרז במשאבים רפואיים. כאשר המטרה מושגת, ימשיך הטיפול ויכוון לפתור את הבעיות הפסיכולוגיות שבבסיס ההפרעה, אלה שגורמות להתנהגויותיו. מטרת מפתח נוספת היא לסייע למטופל להימנע מאבחנות והליכים רפואיים מסוכנים ולא חיוניים. כמו בהפרעות מדומות אחרות, הטיפול העיקרי בתסמונת מינכהאוזן הוא פסיכותרפיה וטיפול שיחתי. לרוב הטיפול מתמקד בשינוי החשיבה וההתנהגות (טיפות קוגניטיבי-התנהגותי). טיפול משפחתי יכול גם הוא לסייע בלימוד בני המשפחה כיצד לא לתגמל או להעצים את ההתנהגות שמייצרת ההפרעה. אין תרופות להפרעות המדומות עצמן, אך ניתן לרשום טיפול תרופתי להפרעות נלוות, כמו דיכאון או חרדה. השימוש בתרופות אצל אנשים עם הפרעות מדומות דורש השגחה קפדנית, בשל החשש שהמטופל יעשה בתרופות שימוש מזיק. אנשים עם תסמונת מינכהאוזן נמצאים בסיכון לבעיות בריאותיות ואפילו למוות הקשורים לפגיעה עצמית והם עשויים גם לסבול מתגובות או בעיות בריאותיות הקשורות לבדיקות, לטיפולים ולהליכים הרפואיים הרבים שהם עוברים. עוד הם נמצאים בסיכון גבוה לשימוש בחומרים ממכרים ולניסיונות התאבדות. מכיוון שרבים הלוקים בהפרעות מדומות מכחישים את הזיוף או את העובדה שהם גורמים לסימפטומים בעצמם ולא יחפשו טיפול או יעקבו אחר הוראות המטפל, החלמתם תלויה ברופא או באדם קרוב שיזהו או יחשדו במצב ויעודדו את הלוקה בהפרעה לקבל טיפול רפואי מתאים ולהיצמד אליו. ישנם אנשים עם תסמונת מינכהאוזן הסובלים מאפיזודה קצרה או שתיים של סימפטומים, אך במרבית המקרים התסמונת היא כרונית וקשה מאוד לטיפול.

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2020