פירומן | מהי פירומניה? גורמים, אבחון וטיפול פסיכולוגי מתאים

דרג פריט זה
(13 הצבעות)
פירומניה פירומניה

מהי פירומניה?

 

פירומניה – שיגעון האש – היא מושג המתאר אנשים שחשים משיכה עוצמתית לאש,

הבאה לידי ביטוי בהתבוננות בשריפות ובאש ובמקרים קיצוניים – גם בהצתה מכוונת של שריפות.

 

 

Pyromania

 

 

 אבחון ותסמינים

הקריטריונים לאבחנה קלינית של פירומניה הינם:

  • האדם גרם לפריצת שריפה במכוון לפחות פעמיים.

 

  • לפני מעשה ההצתה חלה עליה ברמת הריגוש והמתח.

 

  • האדם חווה התלהבות, סקרנות או משיכה לאש ומתעניין באופן מיוחד בתוצאות דליקות או בחפצים הקשורים אליהן.

 

  • לאחר הצתת אש או לנוכח תוצאותיה הוא חווה תחושת סיפוק, הנאה או הקלה.

 

  • המטרה להצתה אינה רווח כלכלי, השמדת ראיות פליליות, מעשה אידיאולוגי וכיוב'.

 

  • ההצתה אינה קשורה להזיות, שיפוט מציאות לקוי או שימוש בסמים.

שכיחות ההפרעה היא כ-3% ורוב הפירומנים הם גברים.

הפירומניה פורצת לרוב בילדות או בגיל ההתבגרות וללא טיפול מתמשכת גם לבגרות. חלק גדול מן הפירומנים הינם בעלי מנת משכל ממוצעת-נמוכה, עם נטיה להתנהגות אנטי סוציאלית או התמכרות. פעמים רבות מתבגרים שמפתחים פירומניה נוטים להתנהגות עבריינית או להתעללות בבעלי חיים.

 

 

פירומן

 

 

אטיולוגיה

אין כיום מחקרים שמצביעים על הגורמים לפירומניה באופן מובהק, אך נראה שקיים קשר בין אירועים טראומטיים בגיל הילדות, התעללות בתוך הבית או מחוץ לו, לקויות למידה וחוויות אחרות של חוסר שייכות, לבין ההפרעה. יחד עם זאת, המשיכה לאש בגיל הילדות הינה נורמטיבית ולרוב חולפת על-ידי התערבות מבוגרים וחינוך להתנהגות בטוחה עם אש.

 

אם המשיכה אינה דועכת ומלווה בהתנהגות מסוכנת, חשוב להתערב.

 

פירומניה נחשבת לאחת מהפרעות השליטה בדחפים , ביניהן קלפטומניה (גניבה כפייתית), הימורים כפייתיים, טריכוטילומניה ועוד. הסובל מהפרעה זו מתקשה להתנגד לדחף להדליק אש, גם כשהוא יודע כמה הדבר מסוכן. הדחף גורם לו לעוררות-יתר מבחינה רגשית, לחרדה ולמתח. רק ההיענות לדחף על-ידי הצתה, מביאה עמה הקלה או סיפוק.

מדובר למעשה בתהליך למידה. הפירומן למד, כילד, שכאשר הוא נענה דחף להדליק אש, קורה לו משהו נעים וטוב: הוא מרגיש הקלה, סיפוק, תחושת כוח ועניין. התחושה הטובה הזו היא כמו חיזוק, ולכן משכנעת את הילד שכדאי לו להמשיך בהתנהגות זו. תהליך זה דומה לתהליכי למידה רבים: תינוק לומד לחייך כאשר הוא רואה שאנשים סביבו מגיבים בצורה נעימה כאשר הוא מעווה את פניו בצורה זו. ילד שמקבל שבחים על נגינתו בקונצרט, לומד שכדאי לו להשקיע ולהתאמן. תהליך זה יכול לעמוד גם בבסיס דפוסי התנהגות בעייתיים. לדוגמא, ילד שהוריו נענים לדרישותיו אם הוא שוכב על הרצפה, צורח ומכה ברגליו ובידיו, לומד שהשימוש בהתפרצויות זעם הוא יעיל. ההיענות של ההורים היא חיזוק להתנהגות הילד. ההרגשה הטובה שחווה הפירומן לאחר ההצתה, היא חיזוק להיענות שלו לדחף להצית. ולכן, הוא ימשיך לנקוט באותו דפוס התנהגותי בכל פעם שיעלה הדחף.

לצד האפקטיביות של החיזוק בשימור ההתנהגות, ישנן המחשבות או האמונות שמתלוות לדחף. האמונות השכיחות בהפרעות דחף הן "אני חייב להיענות לדחף", "אני לא יכול לסבול את החרדה/העוררות/המתח", "לא יקרה כלום, אני אצליח לשלוט באש, זה לא מסוכן באמת".

"דיבור עצמי" מסוג זה, מעלה את הסיכוי להיענות לדחף ולהצתה. הפיתוי גדול מדי והאמונה בדבר היכולת לעמוד בו נמוכה מדי.

 

 

טיפול

הטיפול היעיל בפירומניה, כמו טיפול בהפרעות דחף אחרות, הוא טיפול התנהגותי קוגניטיבי . בטיפול זה, המטופל לומד לזהות את מרכיבים השונים של ההפרעה: הטריגרים, הדחף, האמונות, "הדיבור העצמי", התוצאה הרגשית והתוצאה ההתנהגותית. המטופל, ביחד עם המטפל בוחנים את הרווחים של המשך ההיענות לדף ואת המחירים שלה. כמו כן, הם בוחנים את האמונות בהן מחזיק המטופל ופועלים בכדי להגמיש את העמדות המוקשות והקיצוניות שלו.

הטיפול כולל גם התערבות התנהגותית, שעיקרה הוא דרכים שונות להימנע מההיענות לדחף. ישנם כלים מגוונים לסייע למטופל בתהליך קשה זה: השהיית התגובה, דיבור עצמי חלופי, הפניית הקשב ותשומת הלב, נקיטת פעולה נגדית לדחף ועוד.

לעיתים פירומנים לא מעוניינים בטיפול, משום שההצתה גורמת להם לתחושה טובה מאוד, ולכן חלק גדול מהטיפול מוקדש להעלאת המוטיבציה שלהם לשינוי. מדובר בתהליך קשה, אשר דורש התגייסות ונכונות לשינוי, אך בהחלט אפשרי.

התקשרו כעת להתאמת מטפל/ת בתל אביב או

בקליניקות העמיתות של מכון טמיר בכל הארץ

1-800-509-809

שלכם,

צוות המכון

 

 

 

 

כתבה:  אפרת גרדי, מטפלת קוגניטיבית התנהגותית בתל אביב

 

 

Lindberg, N., Holi, M. M., Tani, P., & Virkkunen, M. (2005). Looking for pyromania: Characteristics of a consecutive sample of Finnish male criminals with histories of recidivist fire-setting between 1973 and 1993. BMC Psychiatry, 5, 47. http://doi.org/10.1186/1471-244X-5-47

Merrick, J., Howell Bowling, C., & Omar, H. A. (2013). Firesetting in Childhood and Adolescence. Frontiers in Public Health, 1, 40. http://doi.org/10.3389/fpubh.2013.00040

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





מה בא לך לקרוא היום?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים כמוסד שמכשיר ובוחן מתמחים בפסיכולוגיה קלינית

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

972-3-6031552

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר