פירומן | מהי פירומניה? גורמים, אבחון וטיפול פסיכולוגי מתאים

דרג פריט זה
(13 הצבעות)
פירומניה פירומניה

מהי פירומניה? (Pyromania)

פירומניה (Pyromania) מסווגת ב-DSM-5 כהפרעת שליטה בדחפים.

הפירומן חש משיכה עוצמתית לאש, שבאה לידי ביטוי בהתבוננות בשריפות ובאש ובמקרים קיצוניים גם בהצתה יזומה של שריפות. 

שכיחות ההפרעה היא כ-3% ורוב הפירומנים הם גברים, והיא פורצת לרוב בילדות או בגיל ההתבגרות ומתמשכת ללא טיפול גם לבגרות.

חלק גדול מן הפירומנים הם בעלי מנת משכל ממוצעת-נמוכה, עם נטיה להתנהגות אנטי סוציאלית או להתמכרות, נטיה להתנהגות עבריינית ו/או להתעללות בבעלי חיים. 

 

Pyromania

 

מהם התסמינים לאבחון פירומניה?

 

הקריטריונים לאבחנה קלינית של פירומניה הינם:

 

  • הפירומן (מַצִּיתָן לפי האקדמיה ללשון עברית) גרם, לפחות פעמיים, לפריצת שריפה במכוון, באופן מחושב ומכוון.

  • לפני מעשה ההצתה נראית עליה ברמת הריגוש והמתח.

  • הוא חווה התלהבות, סקרנות או משיכה לאש ומתעניין באופן מיוחד בתוצאות דליקות או בחפצים הקשורים אליהן (כמו אביזרי הצתה, שימושים באש, צפייה בהשלכות של הצתת האש)

  • לאחר הצתת אש, או נוכח השפעתה, הוא חווה סיפוק, הנאה או הקלה.

  • המטרה ליזימת השריפה אינה נובעת מרווח כלכלי, השמדת ראיות פליליות, מעשה אידיאולוגי, ביטוי כעס או נקמה, שיפור תנאי חיים ועוד.

  • ההצתה לא קשורה למצב פסיכוטי: הזיות, דלוזיות, שיפוט מציאות לקוי או שימוש בסמים, הפרעת התנהגות (conduct disorder), אפיזודה מאנית או הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית

     

מה גורם לפירומניה?

אין כיום מחקרים שמצביעים על הגורמים לפירומניה באופן מובהק, אך נראה שקיים קשר בין אירועים טראומטיים בגיל הילדות, התעללות בתוך הבית או מחוץ לו, לקויות למידה וחוויות אחרות של חוסר שייכות, לבין ההפרעה.

יחד עם זאת, המשיכה לאש בגיל הילדות נחשבת נורמטיבית ולרוב חולפת על-ידי התערבות מבוגרים וחינוך להתנהגות בטוחה עם אש.

 

 

אם המשיכה אינה דועכת ומלווה בהתנהגות מסוכנת, חשוב להתערב מקצועית.

 

כיצד פירומניה קשורה לקושי לשלוט בדחפים?

פירומניה נחשבת לאחת מהפרעות השליטה בדחפים, ביניהן קלפטומניה (גניבה כפייתית), הימורים כפייתיים, חיטוט כפייתי בעור, טריכוטילומניה ועוד.

הסובל מההפרעה, הפירומן, מתקשה להתנגד לדחף להדליק אש, גם כאשר הוא מודע היטב כמה הדבר מסוכן.

הדחף גורם לו לעוררות-יתר מבחינה רגשית, לחרדה ולמתח.

רק ההיענות לדחף על-ידי הצתה, מביאה עמה הקלה או סיפוק.

 

 

מדובר למעשה בתהליך למידה:

הפירומן למד, כילד, שכאשר הוא נענה דחף להדליק אש, קורה לו משהו נעים וטוב. הוא מרגיש הקלה, סיפוק, תחושת כוח ועניין. התחושה הטובה הזו היא כמו חיזוק, ולכן משכנעת את הילד שכדאי לו להמשיך בהתנהגות זו.

תהליך זה דומה לתהליכי למידה רבים: תינוק לומד לחייך כאשר הוא רואה שאנשים סביבו מגיבים בצורה נעימה כאשר הוא מעווה את פניו בצורה זו. ילד שמקבל שבחים על נגינתו בקונצרט, לומד שכדאי לו להשקיע ולהתאמן.

 תהליך למידה עומד גם בבסיס דפוסי התנהגות בעייתיים אחרים. לדוגמא, ילד שהוריו נענים לדרישותיו אם הוא שוכב על הרצפה, צורח ומכה ברגליו ובידיו, לומד ש״השימוש״ בהתפרצויות זעם הוא יעיל.

ההיענות של ההורים מהווה חיזוק להתנהגות הילד.

ההרגשה הטובה שחווה הפירומן לאחר ההצתה, היא חיזוק להיענות שלו לדחף להצית ולכן, הוא ימשיך לנקוט באותו דפוס התנהגותי בכל פעם שיעלה הדחף.

לצד האפקטיביות של החיזוק בשימור ההתנהגות, ישנן המחשבות או האמונות שמתלוות לדחף. האמונות השכיחות בהפרעות דחף הן "אני חייב להיענות לדחף", "אני לא יכול לסבול את החרדה/העוררות/המתח", "לא יקרה כלום, אני אצליח לשלוט באש, זה לא מסוכן באמת". "דיבור עצמי" מסוג זה, מעלה את הסיכוי להיענות לדחף ולהצתה. הפיתוי גדול מדי והאמונה בדבר היכולת לעמוד בו נמוכה מדי.

 

 

מה הטיפול הפסיכולוגי שהכי עוזר לפירומנים?

 

הטיפול היעיל ביותר בפירומניה, כמו טיפול בהפרעות דחף אחרות, הוא טיפול התנהגותי קוגניטיבי.

בטיפול זה, המטופל לומד לזהות את מרכיבים השונים של ההפרעה:

הטריגרים, הדחף, האמונות, "הדיבור העצמי", התוצאה הרגשית והתוצאה ההתנהגותית.

המטופל, יחד עם המטפל בוחנים את הרווחים של המשך ההיענות לדף לעומת המחירים שלה.

כמו כן, הם סוקרים את האמונות בהן מחזיק המטופל ופועלים בכדי להגמיש את העמדות המוקשות והקיצוניות שלו.

הטיפול כולל גם התערבות התנהגותית, שעיקרה בלמידה של דרכים יעילות להימנע מההיענות לדחף.

 

ישנם כלים מגוונים לסייע למטופל בתהליך מאתגר זה: השהיית התגובה, דיבור עצמי חלופי, הפניית הקשב ותשומת הלב, נקיטת פעולה נגדית לדחף ועוד.

לעיתים קרובות פירומנים לא מעוניינים בטיפול, משום שההצתה גורמת להם לתחושה טובה מאוד, ולכן חלק גדול מהטיפול מוקדש להעלאת המוטיבציה שלהם לשינוי.

מדובר בתהליך טיפולי קשה, שדורש התגייסות ונכונות לשינוי, אך בהחלט אפשרי.

 

התקשרו כעת להתאמת מטפל/ת בתל אביב או

בקליניקות העמיתות של מכון טמיר בכל הארץ.

  

072-3940004

 

 

שלכם,

 

צוות המטפלים במכוןטמיר

 

 

 

 

כתיבה:

אפרת גרדי, MSW ,  מטפלת קוגניטיבית התנהגותית בתל אביב

 

 

עריכה מקצועית:

איתן טמיר, מ.א., ראש המכון

https://www.hebpsy.net/showprofile.asp?id=19776

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מקורות:

 

 

 

Lindberg, N., Holi, M. M., Tani, P., & Virkkunen, M. (2005). Looking for pyromania: Characteristics of a consecutive sample of Finnish male criminals with histories of recidivist fire-setting between 1973 and 1993. BMC Psychiatry, 5, 47

 

 

 

Merrick, J., Howell Bowling, C., & Omar, H. A. (2013). Firesetting in Childhood and Adolescence. Frontiers in Public Health, 1, 40

 

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2020