למה אנחנו חושדים בכוונות של אחרים בזמן התקף כעס?

למה אנחנו מייחסים לאחר כוונת זדון בזמן התקף כעס?

בזמן התפרצות כעס, המערכת הקוגניטיבית נוטה לפרש את התנהגות האחר כאיום או פגיעה מכוונת - גם כשאין לכך ראיות ברורות. 

ההסבר לכך טמון בהטיה קוגניטיבית שנקראת הטיית ייחוס עוינות / כוונת זדון (Hostile Attribution Bias)  - עיוות חשיבה בו אדם מפרש התנהגות עמומה של אדם או קבוצה, כאילו נבעה מתוך רצון לפגוע בו. מחקרים מראים כי ההטיה הזו גוברת בעת עוררות רגשית, במיוחד בעת כעס, ומפעילה תגובות פיזיולוגיות אוטונומיות של לחימה או בריחה.

בסקירה שיטתית מ-2019 נמצאה קורלציה מובהקת אצל מבוגרים, בין עוצמת ייחוס העוינות לבין נטייה להתנהגות תוקפנית. 

כלומר, ככל שאדם נוטה יותר לייחס כוונת זדון לאחרים, כך הוא צפוי יותר להגיב בתוקפנות מילולית או פיזית במצבי קונפליקט, וגם להיפך.

בטיפול CBT, ובפרט בהתערבות טיפולית לניהול כעס, מתמקדים בזיהוי ההטיה ובהפחתה של עיוות חשיבה של ״קריאת מחשבות״. המטרה היא להשתהות לפני תגובה ולא לקפוץ למסקנות עקב ייחוסים עוינים שלא נבדקו.

הטיית ייחוס כוונת זדון משפיעה בפועל בחיים הבוגרים על מערכות יחסים, על סביבת העבודה ועל דפוסי הורות. יתרה מכך, מחקרים מראים כי מבוגרים עם רמות גבוהות של הטיה זו מצויים בסיכון תמותה גבוה פי 4 עד גיל 50, נוטים יותר לקונפליקטים זוגיים ולקשיים תעסוקתיים ולעיתים מפעילים כלפי ילדיהם גישות נוקשות ואגרסיביות.

כך נוצרת העברה בין-דורית של חשדנות ותגובה עוינת, שניתן למצוא גם שנים רבות אחורה. השרשרת ניתנת לשבירה באמצעות מודעות עצמית, וויסות רגשי ותרגול קוגניטיבי ממוקד בטיפול פסיכולוגי.

Barefoot, J. C., Dodge, K. A., Peterson, B. L., Dahlstrom, W. G., & Williams, R. B., Jr (1989). The Cook-Medley hostility scale: item content and ability to predict survival. Psychosomatic medicine, 51(1), 46–57. https://doi.org/10.1097/00006842-198901000-00005

Klein Tuente, S., Bogaerts, S., & Veling, W. (2019). Hostile attribution bias and aggression in adults: A systematic review. Aggression and Violent Behavior, 46, 66–81. https://doi.org/10.1016/j.avb.2019.01.009