התאבדות, תהליכי שיימינג (ביוש) וטיפול פסיכולוגי במשבר | איתן טמיר

דרג פריט זה
(1 הצביע)
התאבדות בעקבות שיימינג התאבדות בעקבות שיימינג

 

שיימינג והתאבדות

הפסיכולוגיה של ביוש (שיימינג) באינטרנט

 

איתן טמיר

 

 

ספרו של ג'ון רונסון, "So You've Been Publicly Shamed" ("אז בויישת באופן פומבי", בתרגום חופשי) עוסק בהרחבה בתופעת הביוש (shaming) באינטרנט.

הספר מתמקד בהשלכות על קרבנות שעברו ביוש בטוויטר, פייסבוק, בכתבות מכפישות בעיתונות, או בביקורת המונית במדיה חברתית אינטרנטית אחרת. 

מה שמעניין אותי בספר, ועל זה נדבר גם במאמר זה, הוא העיסוק בשאלה- 

האם יש אנשים ששיימינג הוא עונש לגיטימי עבורם? 

אבל השאלה האמיתית והחשובה שרונסון מעלה היא בעיניי - 

האם התועלת של תרבות הביוש עולה על המחיר?

 

הנה רונסון בהרצאה ב- TED על הפסיכולוגיה של השיימינג:  
 
 

 

מה זה שיימינג?

ביוש, או שיימינג, הוא סוג של שליטה חברתית. כאשר אדם כלשהו מפר נורמה מקובלת, אנשים אחרים מגיבים באמצעות ביקורת, התעלמות או חרם פומבי.

הביוש היה מאז ומעולם אקט מרכזי- לעתים אף יותר מהמענה של מערכת החוק הרשמית, ומקור משמעותי להשלטת סדר חברתי.

בין מערכת החוק לבין הבושה קיימת מערכת יחסים מעניינת.

מצד אחד, ביוש הוא האנטיתזה לחוק: העקרון הבסיסי של החוק הוא שלאדם נשמרת זכות ההגנה העצמית והערעור בטרם הממשל יפעיל סנקציה כלשהי כנגדו. בניגוד לכך, הביוש קורה בהעדר הליך שכזה. כמו במערכת החוק, הביוש פועל בתגובה למעשה לא מקובל חברתית, אך אנשים מגיבים אליו באופן אינסטינקטיבי וקשוח, לעתים על מנת להדגיש את המעלות הטובות שלהם עצמם באמצעות הכפשת האחר.

התוצאה היא תגובה שדומה יותר להתנפלות של ההמונים, ולעיתים עד כדי סקילה של ממש.

זו הסיבה לכך שאנשים יכולים לעבור ביוש גם אם הם לא עשו שום דבר רע. זה גם מסביר למה אנשים לעתים נענשים בדרך שלא משקפת את חומרת ה"עבירה" שלהם. זו מערכת כאוטית, שעלולה לעשות יותר נזק מתועלת.


עם זאת, גם מערכת החוק משתמשת לא אחת בכוח הבושה. כך לגבי משפטי ראווה, רישומים פליליים ואמצעים נוספים המבטיחים שמי שנפגש עם מערכת החוק יהיה נתון לבושה פומבית. לעתים הרשויות רואות בביוש כדרך זולה ונוחה להחלת עונשים פליליים. האיום על מי שמתכוון לבצע פשע הוא לא רק ענישה כגון מאסר או קנס, אלא גם הבושה הכרוכה במעשה הפלילי, שעלולה להשפיע גם על מעמד המשפחה.

 

שיימינג ככלי ענישה ציבורי

האם אכיפת נורמות מוסריות ללא חוקים מוסדרים היא דרך חיובית לשיפור המוסר החברתי? 

שאלה טובה... 

ג'ניפר ג'קט, פרופסור ללימודי סביבה באוניברסיטת ניו יורק, מציעה בראיון לאתר הגרדיאן, כי ביוש מציע לציבור הרחב אפשרות אלטרנטיבית להשיב אש כלפי אנשים וארגונים חזקים, שמפרים נורמות מוסריות.

ג׳קט טוענת שניתן להשתמש בביוש למטרות טובות, למשל כדי לאלץ איגודי להפסיק לזהם את הסביבה.

באתר שלה היא מקדמת "גלריית בושה" שיוצאת, בין היתר, במחאה נגד המסורת היפנית לצוד לוויתנים. היא מוחה גם נגד גופים דומיננטיים אחרים, כמו הבנק המרכזי של אמריקה, רשת פוקס ניוז וענקים מרכזיים אחרים.

 

ארגוני זכויות אדם משתמשים לא אחת בטקטיקת ביוש כלפי גופים פוגעניים, כמו דיקטטורים ומבצעי עינויים,  מתוך אמונה שבהפניית דעת הקהל אל מעשים לא מוסריים, ניתן להפעיל לחץ ואף לקדם חקיקה.

עקרון דומה מוביל את הביוש ברשתות החברתיות -

לעתים מערכות החוק לא מביאות את הצדק המיוחל בגלל הסטנדרט הנדרש להוכחת אשמה, עלות ההליך המשפטי או כוחם של תאגידים מול האזרח הקטן.

באמצעות הרשתות החברתיות הנורמות מועברות באופן ישיר, ללא צורך לחכות למערכת החוקית. הביוש נתפס לעתים כדמוקרטי, חסכני ונוח כדי להילחם בתופעות כגון גזענות והומופוביה- וליצור חברה מוסרית.

 

אבל האמת היא הפוכה. בפועל, לפחות עד 2016, הקבוצה הכי מבוישת ברשתות החברתיות הן נשים שהעזו להביע את דעתן האמיתית או להיפרד מבני הזוג שלהן.

הכוח של ההמונים לפגוע באדם היחיד עולה על המטרות הנעלות שהביוש מבקש לעתים לקדם.


פרופ׳ דיויד באס (Buss), פסיכולוג אבולוציוני מצוין, ערך פעם סקר בקרב 5,000 בני אדם.

הוא בדק כמה מהם דמיינו את עצמם, באופן ויזואלי, רוצחים אדם אחר.

ממצאיו העלו כי 91% מהגברים ו-84% מהנשים חוו לפחות פנטזיה בהירה אחת שבה הם מחסלים מישהו.

עד כאן לא הכי מפתיע, אנחנו יודעים על התוקפנות הטמונה בנו עוד מימי פרויד. 

הנקודה המרתקת היא שאף לא אחד מהנבדקים פינטז על רצח של אדם אחר בגלל סכנה פיזית, חיזור מסוכן או קונפליקט גופני אלים.

הם רצחו בדמיונם אדם שחוו ממנו השפלה, בד״כ ביוש.



ביוש של שמנים (Body Shaming) 

בזמן האחרון התקיים ברשת דיון ער לגבי ביוש (שיימינג) הנוגע לשמנים.

הכוונה היא להטרדה או ביקורת כלפי אכילת יתר או השמנת יתר.

לדיון הזה הובילו שני סרטונים שהופצו ברשת, האחד רציני והשני הומוריסטי, הנוגעים להשמנה. יש המאמינים כי גרימת תחושות של בושה או מבוכה לאנשים שמנים יכול לסייע להם להפחית במשקל, לאכול פחות או להתאמן יותר- אבל זה רחוק מאד מהאמת, כפי שמחקרים שונים שנעשו בנושא מוכיחים חד משמעית: מחקרים הוכיחו כי ההשפעה של הביוש גורמת לאנשים עם משקל יתר להרגיש רע יותר לגבי עצמם, מה שמביא אותם לאכול יותר וכך כמובן לעלות במשקל.

מרבית המביישים הם אנשים רזים, שאינם מכירים מקרוב את הקושי שבהתמודדות עם משקל עודף. הקלות שבלחיצה על ״שלח״ להפצת סרטונים מביישים של שמנים, קשורה לעיתים באמונה שהדבר יוביל את בעלי משקל היתר להפחתת משקל, ורובם פשוט לא מקדישים לכך מחשבה, או מתכוונים לפגוע ולגרום בושה וסבל לאותם אנשים שמנים, ולעיתים אף לבייש ילדים שמנים.

המחקר מוכיח כי אחוז גבוה מהדיון על משקל יתר במדיה החברתית, במיוחד בטוויטר ובפייסבוק, הם בעלי אופי של ביוש שמנים.

זה יכול להפוך בקלות להטרדה בתפוצה רחבה או לבריונות רשת- במיוחד כזו שמופנית כלפי נשים. הסטיגמה על אנשים שמנים והאפליה נגדם גורמים נזק פסיכולוגי משמעותי ומחמירים את הבעיה. אחת ההשפעות היא עלייה ברמת הסטרס, מה שמביא אנשים הנוטים ממילא לאכילת- יתר, לצרוך יותר קלוריות ולהעלות במשקל. בנוסף, הדבר גורם לתחושת חוסר שליטה באכילה.

למשל במחקר מסוים שנערך על 73 נשים במשקל יתר, הנשים שצפו בסרטונים שבהם סטיגמות והשפלה כלפי השמנת יתר, אכלו פי 3 קלוריות לעומת נשים שצפו בסרטונים נייטרלים.


התאבדות כתוצאה משיימינג

פרופ׳ יוסי לוי-בלז, פסיכולוג קליני מומחה, מרצה במגמה בקלינית בחוג לפסיכולוגיה במכללת רופין, מומחה בנושא התנהגות אובדנית, התייחס לשאלותיי:

 

מה דעתך על מקרים של התאבדות של רקע של שיימינג ברשת?


כל התאבדות היא שונה, ייחודית וטראגית מאוד וכך גם זו.

קשה לתת דעה מנומקת על מקרה ייחודי, לאור העובדה שאנחנו ניזונים מהתקשורת וללא מספיק פרטים, אבל לעיתים קרובות מדובר במקרה של טריגר מאוד חריף, משברי, שזיעזע את האדם והחריף מצב קיים ככל הנראה והוביל לבחירה בהתאבדות.

צריך לזכור, התאבדות לעולם לא מתרחשת בשל אירוע ספציפי. זה תמיד שילוב של גורמים, מאפיינים, היסטוריה ונסיבות שמצטרפים יחד. על פני השטח מסתמן אירוע חריף וקשה של פרסום שמשחיר את שמו של האדם, אבל ניתן לשער שזה מגיע על רקע של מאפייני אישיות ושל היסטוריה מורכבת של התמודדות. כך למשל, אפשר לשער כי ייתכן ואדם שנקלע למשבר כזה הינו אדם בעל מאפיינים של נוקשות חשיבתית, של פרפקציוניזם, אדם שניזון מאוד מערכו העצמי ומההערכה אליו.

מאפיינים נוקשים אלו, שהינם חלק מפרופיל מוכר של מתאבדים – הפרופיל הדיכאוני-פרפקציוניסטי, הופכים את האדם המתאפיין בהם לפגיע מאוד לאירועים של כישלונות, הפסדים או מצבים אחרים של ירידה חריפה בערך העצמי.

במקביל, קיים קושי עז לבקש עזרה, קושי עז להודות בקושי.

כשאלו מצטרפים לאלו נוצר כאב נפשי בלתי נסבל, שעל פי שניידמן יוצר מחשבות אובדניות.

ומה הופך מחשבות לביצוע- סיבות שונות, חלקן פרוזאיות. כך למשל, העובדה שיש לאדם שנפגע כלי נשק חם זמין, מגבירה את הסיכון.

העובדה שאין בקרבתו  דמויות קרובות שניתן לחשוף עצמו בפניהן ולקבל פרספקטיבה- מגבירה גם היא את הסיכון לצערנו.

 

 

מה לדעתך עובר לאדם בראש בכזה מצב?


השילוב של היסטוריה וטריגר יוצרת כאב נפשי בלתי נסבל שהוא שילוב נורא של כאב, עצב, פחד, חרדה, כעס, אימה ועוד.

אולם, כאב נפשי בלתי נסבל הוא בדרך כלל יותר מסך כל הרגשות הקשים המכילים אותו.

במצב זה החיים כואבים יותר מאשר המוות.

כשכאב זה מצטרפת נוקשות חשיבתית- הסיכון גדל.

אנחנו קוראים למצב זה ראיית מנהרה, Tunnel Vision, מצב בו אין היכולת לראות מהלכים אלטרנטיביים כלשהם של פעולות או תוצאות. 

במצב זה האדם האובדני מרגיש כי יש רק אפשרות אחת לפתרון - וזוהי הפעולה האובדנית.

 

האם ידועים מקרים של אובדנות על רקע ביוש בארץ ובחו"ל?

יש לא מעט מקרים בהם הרשת הופכת להיות קטלנית.

בשנים האחרונות היו מספר מקרים בארץ , אך הם היו של ילדים ובני נוער שעברו בריונות ברשת, Cyber bulling בשפה המקצועית.

רשת האינטרנט מאפשרת חסם מהמפגש עם האדם עצמו, ולכן אין בה עכבות בפני ההאשמות, החרמות, הדברים הקשים הנאמרים בה שכן אין צורך לעמוד בפני האדם, הילד ולחוש בתוצאות הדברים הנאמרים.

לכן, בני נוער וילדים יותר אלימים ברשת ולכן התוצאות עלולות להיות קשות הרבה יותר במצבים של אלימות שכזו.

 

 

מה זה סלאט שיימינג?

סלאט שיימינג (slut shaming), או "ביוש-שרמוטות" במחוזותינו, הוא ביטוי המתייחס לענישה או שיפוטיות המופנים כלפי נשים (ולפעמים גם גברים), בתגובה להתנהגותן המינית, סגנון לבושן, המראה החיצוני או שמועות לגביהן.

ניתן לטעון שהמילה "ביוש" מיותרת כיוון שהמילה שרמוטה (או slut) מכילה בתוכה מראש קונוטציה שלילית.

עם זאת, פעילות ופעילים בארץ ובעולם החלו בתהליך של ניכוס מחדש של המונח (לדוגמא, ״צעדת השרמוטות" שנערכת מדי שנה). המילה שרמוטה נועדה לתאר ולבייש נשים מיניות הנוקטות גישה אקטיבית לסיפוק צרכיהן. אם נודה באמת, אין לנו מילה המתאימה לתיאור חיובי של אישה פעילה מינית (אולי חוץ מ"הרה" על שלל הטיותיה...).

 

למי קראת שרמוטה?

מה פירוש המילה "שרמוטה"?

המשמעות נראית מובנת מאליו, אבל נראה שמציאות מעט יותר מורכבת. מחקר אורך שפורסם לאחרונה עקב אחר התנהגויות המוגדרות כ"סלאט שיימינג" (slut shaming -  ביוש שרמוטות בעברית), בקרב סטודנטיות בארה"ב, חשף שהמונח מקפל בתוכו גם התייחסות למעמד כלכלי. יתרה מכך, גבולותיו עמומים ומשתנים בהתאם למעמד של המביישת.

שתי חוקרות אמריקאיות מתחום הסוציולוגיה, הלכו לבחון את החיים והעמדות של סטודנטים מתוך השטח במקום מהמעבדה (going native, כפי שמכנים זאת אנתרופולוגים).

שתי החוקרות נכנסו לג'ונגל האקדמי, וליוו יותר מ-50 סטודנטיות לאורך שנות לימודיהן. למרות שהחוקרות לא התכוונו לחקור את הקשר ביןן רקע סוציואקונומי לבין המסלול האקדמי והקריירה שאחריו, הן הופתעו לגלות שהמצב הכלכלי של הסטודנטיות עיצב גם את עמדותיהן כלפי מיניות נשית בכלל והמשמעות של המילה "שרמוטה" בפרט.

 

החוקרות הבחינו שהסטודנטיות התחלקו לשתי קבוצות – בעלות הגב הכלכלי לעומת אלו שנאלצות להתמודד בעצמן עם שכר הלימוד הלא מבוטל.
 
בין המעגלים הייתה מעט מאוד אינטראקציה, אך לא היה מחסור בביוש הדדי על התנהגותן המינית.
 
בתחקור הסטודנטיות מהקבוצות השונות לגבי ההגדרה של המילה שרמוטה (slut), התברר שהמונח לא מתייחס רק להתנהגות מינית, ושנשים ממעמדות שונים העניקו לו משמעות שונה.סטודנטיות עשירות פירשו את המילה כמתייחסת למי שלבושה ומתנהגת באופן זול ("טראשי") ומקיימת יחסי מין מלאים עם פרטנרים מחוץ לקשר רומנטי ומונוגמי.
 
מבחינתן, פעילות מינית שאינה כוללת חדירה וגינאלית  אינה נכנסת תחת הגדרה זו (כמו מין אוראלי).
 
מנגד, סטודנטיות מרקע עני לא הבדילו בין סוגים של פעילות מינית כל עוד היא אינה במסגרת מערכת יחסים קבועה, וייחסו את הכינוי "שרמוטות" למי שמתגודדות בקליקות סגורות ולא ידידותיות.
 
לפי מסקנות המחקר, לא היה הבדל בין הקבוצות בסלאט שיימינג בשיחות פרטיות, אבל בנות המעמד הנמוך נאלצו להתמודד יותר עם ביוש פומבי, זאת למרות שהסטודנטיות העשירות היו יותר פעילות מינית.
 
נראה שהאחרונות לא היו מוטרדות מהאשמות בסגנון מצד קולגות ממעמד נמוך יותר, ואף הרוויחו מכך הון חברתי. 
 
המחקר אומנם נערך בארה"ב, אבל גם בארץ מתנהל דיון סוער על משמעות המילה שרמוטה. האם מדובר בביטוי המתייחס למי שהתנהגותה המינית מופקרת, או בדיכוי של נשים ממעמד נמוך או מוצא שאינו אשכנזי? מקור המילה הוא  בערבית, אך היא משמשת גם להשפלה של נשות העלייה הרוסית, להן מיוחסת התנהגות מיניות מוקצנת.אז מי היא "שרמוטה"? בעלת סגנון לבוש מסוים? מיניות מוחצנת? או שאולי בכלל מדובר בדיכוי של מעמד במסווה של מוסרנות ודרך לסמן את האחרת? הנשים במחקר היו בטוחות שהשרמוטה היא דבר שריר וקיים והשקיעו כדי מאמץ להימנע מן התגית. בפועל, הדבר אינו אפשרי. המונח עמום ודינאמי עד שנדמה שמדובר ביצור מיתולוגי ורב פנים. דבר אחד מוסכם על כולן – הוא נועד לפגוע, והשלכותיו החברתיות על נשים מכל המעמדות עמוקה ומזיקה.  

 

״הזקנים נשמטו אט אט״ - שיימינג במקורות

מקורו של המשפט ״הזקנים נשמטו אט אט״,  הוא בפרשנות  חז״ל למפגש הדרמטי בין מנהיגי עם ישראל לבין פרעה: 

ככל שהתקרב מועד הפגישה גברה עוצמת הביוש והחרדה בקהילה, ויחד אתם ״נשמטו״ יותר ויותר חכמים ונביאים שהיו אמורים להשתתף במפגש. לבסוף נותרו רק משה ואהרון, בעוד הנוטשים מפנים אליהם את גבם ומתנכרים.

 

בפועל, משמעות המשפט דומה לעכברים הנמלטים מספינה טובעת.

יש כל מיני תופעות פסיכו-חבריות קשות מנשוא שעוברים קורבנות של תהליך שיימינג. אחת מהן היא התרחקות של מכרים ואנשים, ולפעמים גם על ידי מי שנתפסו כחברים.

ובמקרים הקשים ביותר מנצלים מקורבים את ההזדמנות כדי לקדם את המוטיבציות האישיות שלהם.

זה מזעזע, אבל מי שעובד עם נפגעי ביוש, עורכי דין ומקצוענים בבריאות הנפש, שומעים המון על נעיצת הסכין בגב הנפגע.

 

אני לא כאן כדי לשפוט, אבל בהחלט יש הגיון בטיעון שקשר חברי נמדד בעת קושי ומשבר.

 

מוזמנים/ות לפנות אלינו להכוונה

לקראת ייעוץ פסיכולוגי באינטרנט או בקליניקה,

על התמודדות

עם שיימינג אצל ילדים, בני נוער ומבוגרים.

עלות מפגש: סביב 320 ש״ח -- 

 

072-3940004

 

 

 

 

 

 

קריאה מומלצת על שיימינג ברשת

 

מאמר של איתן טמיר על תהליכי ביוש בקבוצות אינטרנט - מתוך פסיכולוגיה עברית <

 

הגר בוחבוט, 80,000 מקרי ביוש בשנה,  מתוך אתר YNET <

 

 

 

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2020