מכון טמיר לפסיכותרפיה
מחקר שפורסם ב-2024 בכתב העת JAMA Psychiatry מציג ממצאים מפתיעים לגבי הקשר בין ניסיונות התאבדות להפרעות נפשיות.
המחקר מצא כי כמעט 20% מהמשתתפים במחקר, אוכלוסיה של מבוגרים שניסו להתאבד בעברם, לא אובחנו עם בעיה נפשית כלשהי לפני האירוע המשברי, או שלא עמדו בקריטריונים האבחוניים באותה עת.
המחקר, בהובלת ד"ר מריה אוקנדו מאוניברסיטת פנסילבניה, עקב אחר כ-2,000 מבוגרים עם היסטוריה של ניסיון התאבדות.
החוקרים מצאו ש:
6.2% מהמשתתפים לא קיבלו אבחנה של הפרעה נפשית כלל, לא לפני הניסיון ולא אחריו.
**13.4% נוספים ניסו להתאבד לפני שהתפתחה אצלם הפרעה נפשית, וחלקם אובחנו רק שנים לאחר מכן.
אתגור הנחות היסוד לגבי אוכלוסיית הסיכון לביצוע התאבדות
המחקר מאתגר את ההנחות הרווחות לגבי אוכלוסיית הסיכון להתאבדות בכמה מישורים:
טווח רחב יותר של אוכלוסיית הסיכון
המחקר מציג נתונים מפתיעים:
כמעט 20% ממי שניסו להתאבד לא אובחנו עם הפרעה נפשית לפני האירוע. נתון זה מאתגר את התפיסה הרווחת לפיה רק אנשים הסובלים מהפרעות נפשיות מצויים בסיכון להתאבדות.
חשיבות הבדיקה לאבחון מוקדם
המחקר מדגיש את חשיבות ההערכה והאבחון המוקדם של סיכון להתאבדות, גם בקרב אנשים שאינם סובלים מפסיכופתולוגיה קודמת.
זיהוי מוקדם יכול להציל חיים, הן באמצעות טיפול ממוקד והן באמצעות מעקב ותמיכה.
הצורך בהרחבה של גורמי הסיכון
ממצאי המחקר מצביעים על הצורך ברענון גורמי הסיכון להתאבדות מעבר לאוכלוסיות פסיכיאטריות.
לפי הגישה המקובלת כיום, הדגש האבחוני והטיפולי לגבי אובדנות מתמקד במטופלים עם רקע של הפרעות נפשיות, מה שעלול לפספס אנשים הנמצאים בסיכון משמעותי.
הממצאים מחייבים בדיקה מחודשת של האסטרטגיות למניעת התאבדות, כאלה שיתחשבו בטווח נרחב יותר של מאפייני האוכלוסיה המצויה בסיכון.
המחקר קורא למקבלי ההחלטות בתחום הבריאות לשקול את היתרונות והחסרונות של הרחבת הניטור הקליני, מעבר לאוכלוסיות המוכרות כבעלות סיכון.
החוקרים מציעים לשקול בדיקות לכלל האוכלוסיה על מנת למנוע ניסיונות התאבדות המהווים שיא של משבר עבור אנשים במצוקה.
כתיבה:
איתן טמיר, MA, ראש המכון
מקורות:
Oquendo, M. A., Wall, M., Wang, S., Olfson, M., & Blanco, C. (2024). Lifetime suicide attempts in otherwise psychiatrically healthy individuals. JAMA Psychiatry. https://doi.org/10.1001/jamapsychiatry.2023.5672