האם ODD עובר?
התשובה אינה חד-משמעית.
אצל חלק מהילדים אכן נצפית ירידה טבעית בתסמיני ODD עם הזמן, אבל אצל אחרים ההפרעה ממשיכה ואף מנבאת קשיים נוספים בבגרות, כמו בעיות רגשיות או שימוש בחומרים.
גורמים מגנים כמו יכולת טובה לוויסות רגשי עשויים לשפר את הסיכוי ליציאה מהדפוס המתנגד, בעוד ששילוב עם ADHD או אוטיזם מקטין את הסיכוי להחלמה ספונטנית.
החדשות המעודדות הן שטיפול מבוסס ראיות - בעיקר כזה המערב את ההורים והסביבה - יכול להפחית משמעותית תסמינים ולשפר את עתיד הילד.
לכן, להורים לא כדאי להמתין בתקווה שההפרעה תחלוף מעצמה; פנייה לאבחון מוקדם והתערבות מתאימה הן המפתח למהלך חיים בריא ויציב יותר.
תוכן עניינים:
למה חשוב לדבר על סיכויי ההחלמה?
הפרעת התנגדות (ODD – Oppositional Defiant Disorder) היא אחת ההפרעות ההתנהגותיות השכיחות בילדות.
היא מתבטאת בכעס מתמשך, ויכוחים עם דמויות סמכות, חוסר שיתוף פעולה והתנהגות מתריסה.
בתוך הסרט בהמשכים הזה, של לגדל ילד עם ODD, ההורים שואלים את עצמם:
האם הילד פשוט "ייצא מזה"? או שמא מדובר בהפרעה שתלווה אותו גם בבגרות.
השאלה הזו נוגעת לא רק לדאגה לעתיד הילד אלא גם להחלטות טיפוליות - מתי לפנות לעזרה מקצועית, איזה טיפול לבחור, ועד כמה דחוף להתחיל.
האם ODD חולפת מעצמה? הפרעת התנגדות בבגרות
מחקר רחב היקף שבחן מתבגרים במשך כעשור מצא כי אין תשובה אחת.
או כמו שאנחנו אוהבים לומר - ״תלוי״.
Leadbeater וחבריו (2023) עקבו אחרי בני נוער מגיל ההתבגרות ועד סוף שנות ה-20 וזיהו שלושה מסלולים עיקריים:
3 המסלולים של ODD לאורך החיים
ממצאים ממחקרי אורך מקיפים (Leadbeater וחוקרים נוספים) מראים כי ישנם שלושה מסלולים עיקריים של הפרעת ODD במהלך החיים:
קבוצה נמוכה ויציבה
ילדים שבתחילת המחקר הציגו מעט מאוד תסמיני ODD ונשארו יציבים לאורך זמן.
- מעט מאוד תסמיני ODD בתחילת המחקר
- התסמינים נשארו באותה רמה נמוכה לאורך השנים
- לא נצפתה החמרה או שינוי משמעותי
- קבוצה יחסית קטנה באוכלוסייה
- לא סבלו מהשלכות קשות בבגרות
קבוצה בינונית עם ירידה
ילדים שהתחילו עם תסמיני ODD ברמה בינונית וחוו שיפור משמעותי עם הזמן.
- התחילו עם תסמיני ODD ברמה בינונית
- עצבנות, ויכוחים, התנהגות מתריסה חוזרת
- ירידה ניכרת בעוצמת התסמינים בגיל ההתבגרות
- שיפור נוסף בכניסה לבגרות הצעירה
- גורמים מגנים: תמיכה משפחתית, טיפולים, ויסות רגשי
קבוצה גבוהה ויציבה
ילדים שהראו רמות גבוהות של ODD והתסמינים נשארו בעוצמה רבה גם בבגרות.
- רמות גבוהות של ODD בילדות
- כעס מתפרץ, עקשנות קבועה, חוסר שיתוף פעולה קיצוני
- התסמינים נשארו בעוצמה רבה גם בבגרות הצעירה
- סיכון גבוה לבעיות נלוות: דיכאון, חרדה
- סיכון לשימוש בסמים והסתבכויות התנהגותיות
תובנה מרכזית
ממחקרי האורך עולה כי אצל חלק מהאנשים ODD כן הולכת ונחלשת עם הזמן, במיוחד אם היו להם גורמים מגנים כמו תמיכה משפחתית, טיפולים מתאימים ופיתוח כישורי ויסות רגשי. עם זאת, קבוצה משמעותית נשארת עם תסמינים קבועים הדורשים התערבות מתמשכת.
הממצא המשמעותי הוא שלא כל הילדים משתחררים מכבלי ההפרעה.
אצל חלקם ההפרעה ממשיכה ואף מנבאת בעיות נוספות כמו שימוש בחומרים וקשיים נפשיים. המשמעות להורים היא שבלי התערבות מתאימה, קיים סיכוי שהתסמינים לא ייעלמו מאליהם.
לפי מחקרים עדכניים, ODD אינה תמיד “בעיה של ילדים בלבד”. לרוב האבחנה נעשית בילדות (בין 6 ל-12), אבל חלק מהאנשים ממשיכים לשאת תסמינים גם בגיל ההתבגרות ובבגרות הצעירה.
במקרים כאלה, ODD יכולה להתבטא בדרכים שונות:
-
עקשנות ועוינות כלפי סמכות (מורים, מנהלים בעבודה).
-
ויכוחים תכופים, נטייה לפרש אינטראקציות כעוינות.
-
עצבנות, כעס וחוסר סובלנות לביקורת.
-
קשיים ביצירת קשרים יציבים בגלל סגנון מתריס ומתנגד.
מחקרי אורך כמו זה של (Leadbeater, (2023), הראו שחלק מהמתבגרים עם ODD ממשיכים להפגין תסמינים גם בגילאי 20-30, במיוחד אם יש גם ADHD, אוטיזם או הפרעות מצב רוח.
עם זאת, חשוב לציין שבגיל מבוגר לרוב לא מקבלים את האבחנה הרשמית של ODD, כפי שהיא ניתנת בילדות, אלא מתייחסים לתסמינים כחלק מההיסטוריה ההתפתחותית.
במקרים רבים מאבחנים בהמשך הפרעת אישיות, דיכאון, חרדה או התמכרויות – כאשר שורש הדפוס היה ODD בילדות.
מבחינה טיפולית, גם מבוגרים יכולים להיעזר בגישות כמו CBT, DBT או טיפול דינמי-אינטגרטיבי, תוך התמקדות בוויסות רגשי, כישורי תקשורת ופתרון קונפליקטים.
גורמים מגנים: התפקיד של ויסות רגשי
מה מסביר את ההבדלים בין הילדים?
מחקר עדכני של Nobakht ועמיתיו (2024) מציע תשובה חשובה:
ילדים שמתקשים לנהל כעס, ועומדים נוכח תסכול ועצבנות בצורה לא גמישה, נוטים להמשיך לסבול מתסמיני ODD לאורך זמן.
לעומת זאת, ילדים ללא קשיי ויסות רגשי נמצאים בסיכון נמוך יותר לשמר או להעצים התנהגות מתנגדת.
כאן נכנסת ההמלצה הטיפולית:
שילוב של תוכניות שמלמדות מיומנויות רגשיות, CBT ממוקד רגשות, ועבודה משפחתית שמחזקת יכולות ושליטה עצמית - עשויות לשנות את המסלול.
כלומר, לא מדובר רק ב״האם ODD עובר או לא״, אלא בשאלה אילו כלים הילד מקבל כדי להתמודד.
מה קורה כש-ODD מתמשכת?
השכיחות של הפרעת התנגדות אופוזיציונית (ODD) נוטה לרדת עם הגיל, אך עצם האבחנה מעלה את הסיכון להתפתחות הפרעות מצב רוח, חרדה והפרעות שימוש בחומרים בשלבי חיים מאוחרים יותר.
ההשערה שלפיה ODD חמור מהווה שלב הכרחי בדרך להתפתחות הפרעת התנהגות (Conduct Disorder) הופרכה על ידי ממצאים עדכניים יותר.
יחד עם זאת, גם אם הסימפטומים מתונים יחסית, הם עלולים להשאיר חותם ארוך טווח.
מחקר פיני (Seppä et al., 2023) עקב אחרי בני נוער עם ODD, ADHD ושילוב של שתיהן, עד גיל 32.
נמצא כי מתבגרים עם ODD – במיוחד בשילוב עם ADHD – נטו להישגים אקדמיים נמוכים יותר בגיל 16, ופחות סיכוי להגיע להשכלה גבוהה בהמשך.
ההשפעה לא נעלמת עם סיום בית הספר; היא ניכרת גם בבחירות תעסוקתיות וביציבות תעסוקתית בבגרות הצעירה. זהו איתות ברור לכך ש-ODD שלא מטופלת כראוי עשויה להשפיע על מהלך החיים כולו, הרבה מעבר לגבולות הבית והכיתה.
ODD עם אוטיזם ו-ADHD
שאלה חשובה נוספת היא מה קורה כאשר ODD מופיעה לצד הפרעות נוירו-התפתחותיות אחרות.
מחקר של Mayes ועמיתיו (2024) בחן ילדים עם אוטיזם ו-ADHD, ומצא כי השילוב עם ADHD-Combined (הצורה המאובחנת ביותר, עם חוסר קשב והיפראקטיביות יחד) מעלה משמעותית את הסיכוי ל-ODD.
כאשר נוסף גם אוטיזם – שיעור ה-ODD הגיע לכ-62%.
מעבר לכך, נמצא שהמרכיב הדומיננטי הוא רגזנות וכעס, לא רק ויכוחים עם סמכות.
כלומר, אצל ילדים עם קומורבידיות יש פחות סיכוי שהתסמינים ייעלמו מעצמם, והטיפול צריך להיות מותאם- חינוכית, התנהגותית ורגשית.
ODD לא תמיד עוברת, אבל טיפול תמיד עוזר
כאן עולה השאלה המעשית: אם ODD לא תמיד חולפת, האם טיפול יכול לשנות את התמונה?
סקירה מקיפה של Kaminski ועמיתיו (2024) מראה שכן. התערבויות פסיכו-סוציאליות מבוססות הוכחה – אימון הורים (Parent Management Training), תוכניות CBT לילדים, ושילוב בית-ספר ומשפחה – מובילות לשיפור משמעותי בתסמיני ODD בילדים עד גיל 12.
ההשפעות ניכרות בטווח הקצר והבינוני, במיוחד כאשר ההורים מעורבים באופן פעיל. חשוב להדגיש שהטיפולים אינם "מרפאים" במובן של העלמות מוחלטת, אלא מסייעים להפחית תסמינים, לשפר יחסים משפחתיים ולמנוע הסלמה להפרעות נוספות.
נסכם?
אז האם ODD יכול לעבור?
התשובה מורכבת:
-
כן, אצל חלק מהילדים נצפית ירידה טבעית בתסמינים לאורך השנים.
-
אצל אחרים ההפרעה נמשכת ואף מנבאת קשיים נוספים.
-
גורמים מגנים כמו ויסות רגשי טוב יכולים להטות את הכף לכיוון חיובי.
-
שילוב עם ADHD או אוטיזם מקטין את הסיכוי להחלמה ספונטנית.
-
טיפול מבוסס ראיות הוא הדרך המשמעותית להפחית תסמינים ולשפר את עתיד הילד.
עבור הורים, המשמעות ברורה: לא כדאי להמתין בתקווה ש"זה יעבור".
פנייה לאבחון וטיפול מוקדם יכולה לעשות את ההבדל בין מסלול חיים רצוף קשיים לבין שיפור אמיתי באיכות החיים של הילד והמשפחה.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
להתאמה אישית -
עם ראש המכון
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
כתיבה:
מקורות:
Leadbeater, B. J., Merrin, G. J., Contreras, A., et al. (2023). Trajectories of oppositional defiant disorder severity from adolescence to young adulthood and substance use, mental health, and behavioral problems. Journal of the Canadian Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 32(4), 224-235.
Nobakht, H. N., et al. (2024). Development of symptoms of oppositional defiant disorder: the role of emotion regulation. Journal of Child Psychology and Psychiatry. https://doi.org/10.1111/jcpp.13845
Seppä, S., et al. (2023). Effects of symptoms of ADHD and ODD in adolescence on academic performance at age 16 and educational attainment by the age of 32. Child and Adolescent Psychiatry and Mental Health, 17(1). https://doi.org/10.1007/s10578-023-01598-7
Mayes, S. D., Pardej, S. K., & Waschbusch, D. A. (2024). Oppositional Defiant Disorder in Autism and ADHD. Journal of Autism and Developmental Disorders. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39066970/
Kaminski, J. W., et al. (2024). Evidence-Based Psychosocial Treatments for Disruptive Behavior among Children up to Age 12. Journal of Clinical Child & Adolescent Psychology, 53(4), 1-20. https://doi.org/10.1080/15374416.2024.2405988
מכון טמיר לפסיכותרפיה

