שיעור הדיכאון משתנים לפי מקצוע ותחום תעסוקה

מה עומד מאחורי המספרים?

יש המוני אנשים שקמים בבוקר והולכים לעבודה שמעיקה עליהם. במקרה הטוב, מקום עבודה והפעילות בו אמורים לשלב בין מקור פרנסה לבין חיבור לחוויית יצרנות, יצירתיות ומשמעות. אבל יש מצבים בהם שעות העבודה הופכות למצוקה מנטלית יומיומית. זה בדיוק מה שחוו מאות אלפי עובדים שהשתתפו במחקר מקיף שנערך על ידי מכון הבטיחות התעסוקתית האמריקאי.

החוקרים פנו לכיוון שונה מהרגיל - במקום לבדוק רק את המצב הקליני ולהעריך טיפולים, הם החליטו לבחון איך המקום בו אנחנו מבלים את מרבית שעות הערות לאורך היום משפיע על חיי הנפש. התוצאות מפתיעות ומעמידות סימן שאלה על האופן בו פסיכולוגים תעסוקתיים ומנהלים מבינים את הקשר בין עבודה לאושר ושביעות רצון.

הפתעות שחשפו החוקרים

כשמסתכלים על מקצועות ספציפיים, רואים שאמנים, מעצבים ואנשי תקשורת (אלה שאמורים לכאורה להיות הכי יצירתיים ומאושרים)  הם בקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר. העוסקים בתחומים מלאי היצירה סובלים ממצוקה נפשית שכיחה ב-32% יותר מהממוצע. 

גם בתחום הרפואה הסיפור מורכב: עובדי סיוע רפואי, כמו אחיות, סניטרים ופרמדיקים (לא הרופאים עצמם) סובלים משיעורי מצוקה גבוהים ב-19%, מה שמעלה שאלות על הלחץ הנפשי הגבוה במערכת הבריאות.

למה נשים סובלות יותר?

אצל נשים קיימים שיעורי דיכאון כפולים פי שניים מגברים (20% לעומת 10%). זה לא רק ההבדל המגדרי הסטטיסטי הידוע בדיכאון  - אעלא שיקוף של מציאות בה נשים מתמודדות עם עומס כפול של עבודה ובית, פערי שכר וסביבות עבודה שאינן תמיד מותאמות.

גם הגיל משחק תפקיד חשוב: עובדים צעירים בגילאי 18-34 חווים ממוצע של 11.3 ״ימים שחורים״ כל חודש. זה יכול להיות קשור ללחץ בקריירה, חוסר ניסיון בהתמודדות עם לחצים או פשוט השינויים הגדולים שמתרחשים בשלב החיים הזה.

אם אין לך ביטוח בריאות פרטי, ודאי בארה״ב, המצב הרבה יותר קשה. עובדים בלי ביטוח רפואי פרטי מתמודדים עם שיעורי מצוקה גבוהים ב-56%-75% מעובדים מבוטחים. זה לא מפתיע - הדאגה הכלכלית והפחד ממחלות או תאונות יוצרים הקשר קבוע של חרדה.

מה אפשר לעשות? יש תקווה!

הידיעה הטובה היא שהמצב לא נידון לנצח. ישנן דרכים מוכחות שיכולות לשפר את המצב, והן לא דורשות מהפכות גדולות במקום העבודה.

מגבלות המחקר ומחקר עתידי

המחקר מבוסס על דיווח עצמי של המשתתפים, מה שעלול להוביל להטיה בזיכרון ולכן במהמינות הדיווח. המחקר מגביל גם את היכולת להסיק קשר סיבתי ברור בין סוג העבודה לבין בעיות פסיכולוגיות.

החוקרים אומרים שצריך מחקר נוסף כדי להעריך את הגורמים שקשורים בעבודה ויעילות של התערבויות פסיכולוגיות במקום העבודה. בנוסף, יש צורך לפתח ולבדוק תוכניות טיפוליות בארגונים שמותאמות לענפי העיסוק השונים.