הגנתיות | סוגים, גורמים ודרכים לתקשר ביעילות עם אנשים מתגוננים

תקשורת הגנתית

 

אנשים הגנתיים 

 

מהי הגנתיות?

  

אנשים מגיבים בהתגוננות כאשר הם תופסים איום פסיכולוגי בסביבתם,. 

 

לרוב, גיוס הגנתיות מופיע במצב בו אנו חווים מתקפה על הערך העצמי בנוכחות אחרים, מה שמוליד רגשות בושה, חרדה, עצב וכעס.

 

תגובות הגנתיות מופיעות ברוב המוחלט של המקרים כתגובה שאינה מודעת באופן מלא ואם היא מודעת אינה כנה דיה. 

 

התנהגות הנגנתית מתבטאת בד״כ בסרקזם, בהתעלמות,בהשתבללות פנימה,ף בהיצמדות לפרוטוקול, ניסיון להצדקת העצמי באופן מלא או בביקורת נגד. 

 

הבעיה היא שתנהגות הגנתית תכופה מדי יוצרת מעגל של איום ותגובה, מה שעלול לצמצם את הרווחה האישית. 

 

 

מה הפונקציה הפסיכולוגית של הגנתיות?

מטרת ההגנתיות היא להסיח את הדעת מתחושות של פגיעה, כאב נפשי ובושה ולהעביר את הקשב, במודע או שלא במודע, אל האחר, אל נושא שונה, להמנעות, נתק, מתקפה או בריחה. 

 

הגנתיות משפרת את ההרגשה בטווח הקצר, אך בטווח הארוך היא בד״כ גורמת לתחושה רעה יותר.

 

 

 

כשאנו מצביעים על פגמיו של אחר ע״מ להימנע מהתקפה, אנו הופכים גם אותו להגנתי.

 

הדבר יוצר מעגל קסמים של התנהגות הגנתית שאף אחד מהצדדים לא צפה (או אפילו מבין).

כאשר הגנתיות מגיעה מבפנים, לעתים קשה לזהותה, אך יש כמה סימנים נפוצים שיכולים להעיד על כך שנוקטים בדרך הגנתית כאשר חשים ביקורת: מפסיקים להקשיב לדובר, ממציאים תירוצים בנוגע לדבר העולה מהביקורת מאשימים את הדובר בביקורת שהוא משמיע ובכך שהוא עושה את אותו הדבר עצמו, מנסים להצדיק את הפעולות העולות מהביקורת, מסיטים את השיח כדי להימנע מלדבר על הנושא הנוכחי או אומרים לדובר ש״אין צורך שירגיש כפי שהוא מרגיש״. 

 

 

למה אנחנו נוטים להגנתיות-יתר?

 

להגנתיות יש כמה גורמים אפשריים: 

 

תגובה לתחושת חוסר ביטחון או כעס

מי שסבל מבריונות בילדות, למשל, לאורך תקופות ממושכות או בפרק זמן ממוקד, עלול להפוך בעצמו לבריון, בתהחיך הגנתי שנקרא הזדהות עם התוקפן

המציאות האכזרית היא שמתעללים היו לפני כן, ברוב המקרים, קורבנות של תוקפנות מהסביבה הקרובה. 

 

תגובה לחרדה או לקושי באסרטיביות

מי שחסר מיומנויות לתקשר באופן אסרטיבי או שחש חרדה בחברה עלול לתרגם אינטראקציות מסוימות, כמו ציניות, כהתנהגות המחייבת לשלוף ״קוצים הגנתיים״.

בקצה האחד של רצף התגובות הלא יעילות קיימת התנהגויות של קפיאה והימנעות, בעוד בקצה השני שכיחות מתקפת נגד או התפרצות זעם.

 

תגובה לבושה

מי שחש בושה עלול לחוות גם בושה מהבושה עצמה. 

המתביישים להתבייש יעשו הרבה כדי לא להיות במגע עם רגש הבושה, קל וחומר מול הסיכון שהבושה תיחשף בפני אחרים. 

 

תגובה לאשמה

אבים נוטים להאשים אחרים בעוד אחרים מאשימים את עצמם.

שתי הווריאציות הללו הגנתיות, משום שבכל מצב בינאישי קיימת תרומה משותפת, לפחות במידה מסוימת. 

״נוח יותר״ להתמקם בצד מצומצם ואשם או חף מפשע ומאשים.

הרבה יותר מאתגר לראות את המורכבות של המצב ולחלק את האחריות באופן הדדי יותר. 

 

תגובה להסתרת האמת

מי שמנסה להסתיר את האמת, או ממש לשקר, מוצא את עצמו במצב הגנתי תמידי.

מרק טווין אמר שאדם דובר אמת לא חייב לזכור שום דבר, כי אין לו סיפור כיסוי להיזכר בו. 

אם אני מספר דברי רהב בדייט הראשון, במטרה לחפות על חוסר ביטחון מול פרנטרית פוטנציאלית, אני יוצר מצג שווא שמאפשר לעבור את הערב, אבל כופה על עצמי את משקלה של זהות מזויפת.

ההגנתיות שסוככה על החרדה של הערב הראשון עלולה להפוך במפגש העשירי לחרב פיפיות.

 

תגובה להתקפות על האופי או ההתנהגות

מי שחש שהוא צריך להצטדק על פעולותיו או על היבטים של אופיו עשוי להגיב בהגנתיות. 

 

תגובה לתחושת חוסר אונים נוכח שינוי

אם מישהו מצביע על חלק בנו שאנו רוצים לשנות אך מרגישים חסרי אונים לגביו, התגובה עשויה להיות הגנתית. 

  

התנהגות נלמדת

הגנתיות יכולה להיות משהו שלומדים מהורה או בן זוג כדרך לתקשר עם אחרים.

 

בד״כ הגנתיות היא תוצאה של גורמים פסיכולוגיים ולא ביולוגיים או כימיים.

זוהי דרך להתקשר עם העולם, שלרוב נעוצה בחוויות ובקונטקסט חברתי. 



 

סוגים ודפוסים של התגוננות

 

  • התקפה אד הומינם - תקיפת האדם האחר בצורה שמטילה בו ספק. 

  • העלאת העבר – כאשר מזכירים לאחר את הפעמים שבהן הוא עשה טעות. 

  • טיפול בשתיקה – הימנעות מלדבר עם אדם כדי לגמול לו על הביקורת. 

  • גזלייטינג – לגרום לאחר לפקפק בשפיותו או בזיכרונו ע״י הכחשה של פעולות שנעשו או אמירת שקר לגביהן. לרוב הדבר כולל רמיזה שהאחר אינו רציונלי או אינו חושב בצלילות. 

  • האשמה/התקפה – העברת האשמה לדובר ביחס לדבר שעליו הוא משמיע ביקורת.  

  • זעם צדקני – התנהגות כאילו ישנה סיבה לאי-הטלת ספק בהתנהגות שבמוקד הביקורת (למשל אם האדם שעליו מועברת ביקורת טוען שהסיבה לכך שהוא לא מבלה זמן עם המשפחה היא שהוא עובד קשה). 

  •  קורבן תמים – הסכמה עם הביקורת לצד בכי והאשמה עצמית כדי לגרום לאחר לחוש אשמה וחמלה (ולהימנע מביקורת עתידית).

 

להגנתיות יכולה להיות השפעה שלילית על החיים. אדם שנוהג לנקוט בגישה זו עשוי להרגיש תקוע וחסר יכולת לשנות את התנהגותו, למרות שבטווח הארוך התחושה הרעה מחריפה. 



מהן ההשפעות השליליות של הגנתיות?

 

  • גרימת תחושה רעה לאחרים מבלי להתכוון לכך, מה שרק מחמיר את תחושתו הרעה של המתגונן.

  • הפיכת סיטואציות למתוחות ועוינות יותר ותחושה שכל דבר מסלים לוויכוח או ריב.

  • תחושת נידוי חברתי, עד כדי פיתוח אמונה ש״אני לא מסתדר עם אף אחד לא משנה איפה אני״.

  • עצם ההתנהגות ההגנתית רק מחמירה את התחושה הרעה של המתגונן.

  • הבעיות לעולם אינן נפתרות. אותן בעיות שבות ו״נטחנות״ שוב ושוב.

  • עם הזמן נשחקים הרצון הטוב והאמפתיה כלפי אחרים.

  • הגעה למצבים של היאטמות, בהם אחרים מסרבים לשינוי עקב התנהגות המתגונן.

  • תחושה שלילית ואובדן יכולת לראות צדדים חיוביים בחיים. 

 

 

מה לעשות אם אתה מבין שאתה הגנתי מדי?

 

ישנן כמה אסטרטגיות וטכניקות התמודדות למי שמבקש להרגיש פחות הגנתי: 

 

לפתח יותר מודעות להתנהגות ההגנתית

השלב הראשון בעצירת ההתנהגות ההגנתית היא פשוט להפוך מודעים אליה כשהיא מתרחשת. קל להימנע מהכרה בהתנהגות הזו, אבל במקום זאת צריך לתת לכך תשומת לב כשמרגישים ומגיבים בהגנתיות לאחרים. אפשר גם לנהל יומן של רגשות בסוף כל יום ולחקור איך מצבים שונים גרמו לנו להרגיש ואיך הגבנו. 

 

לתקף רגש

מרגע שמתחילים להרגיש את ההפיכה להגנתיים, חשוב להתחיל לתקף את הרגשות שלנו בזמן קבלת הביקורת. המעשה הפשוט של הכרה בכך שאנו פגועים, דואגים, מתביישים, מפוחדים או חסרי ביטחון יכולה לעזור לנטרל את הסיטואציה. במקום להרגיש רע יותר בנוגע לתחושות הללו, יש להימנע מלהפוך את הבעיה למורכבת יותר, ובמקום זאת להכיר ברגשות באופן שלא יאפשר ריכוז-יתר בהן. 

 

להימנע מלפעול בהתאם לרגשות

 לאחר שמתקפים את תחושות הפגיעה והבושה, אפשר להכיר גם בעבודה שלא צריך לפעול בהתאם לדחף להגיב בהגנתיות. למרות שהגיוני להרגיש הגנתי, אין פירוש הדבר שחייבים לפעול כך. במקום זאת, אפשר לחמול על עצמנו ולהכיר בעובדה שכל אחד מרגיש כך לפעמים. 

 

לבחור ליישר קו עם הערכים שלנו

אם התנהגות הגנתית אינה מתיישבת עם האדם שאנחנו רוצים להיות, הגיע הזמן להבהיר לעצמנו איך אנחנו רוצים להתנהג. כאשר אנו מרגישים שאנחנו הופכים הגנתיים, עלינו לחשוב כיצד הגרסה הטובה ביותר שלנו תטפל במצב. אם אין לנו תשובה חותכת לכך, אפשר לכתוב ביומן האישי רשימה של דברים שניתן לעשות ברגע כזה, במקום להתנהג בהתאם לרגשות ההגנתיים. 

 

 

איך למנוע התנהגות הגנתית בעתיד?

 לומר למעביר הביקורת איך ההערות שלו גורמות לנו להרגיש ומדוע הן פוגעות בנו, להתנהג באסרטיביות ולבקש כבוד מהאחר ללא קשר לביקורת שהוא מעביר ולהיצמד לנושא ולדון בפתרונות לבעיה במקום לסטות למקומות אחרים. 

 

לצפות את המצבים שבהם סביר להפוך להגנתיים – כדאי להכין רשימה של מצבים שבהם ידוע לנו שהכי סביר שנהפוך להגנתיים. אם נרגיש שנתפסנו לא מוכנים, סביר יותר שנגיב בהגנתיות, אך אם נצפה את המצבים, נוכל לתכנן איך לחמול על עצמנו ואיך נרצה להגיב. 

 

לחזק את ההערכה העצמית – אם יש נושאים או תחומים מסוימים בחיינו שבנוגע אליהם סביר יותר שנהפוך להגנתיים, יועיל לנו לעשות דברים שיחזקו את הביטחון העצמי וההערכה העצמית שלנו. למשל, אם אנו מרגישים רע כשמישהו מעלה את נושא הבריאות הגופנית שלנו, אנו עשויים להרגיש יותר ביטחון אם נדע שאנו כבר עושים כל שביכולתנו להיות הגרסה הבריאה ביותר של עצמנו. 

 

לראות מטפל

מי שנאבק בהגנתיות ולא מצליח לשלוט בה בעצמו, עשוי להחליט להשקיע בתרפיה או ייעוץ, כדי לעבוד על הנושא. הדבר יכול להועיל במיוחד למי שחווה הגנתיות במערכות יחסים, ואפשר אפילו ללכת לייעוץ זוגי כדי לעבוד על התקשורת כזוג. 

 

לקחת אחריות

זה פשוט להגיד, אבל חשוב:

במקום להגיב מיידית לרגשות שלנו כשאנו חווים פגיעה רגשית, מומלץ לנסות לקחת אחריות ובעלות על החלק שאחראי למצב.

למשל, אם מבקשים מאיתנו לעשות משהו ולא עשינו אותו, אפשר פשוט לומר ״נכון, אתה צודק, הייתי צריך לעשות זאת. אני מתנצל״.

הכרה בכך שיש לנו תפקיד כלשהו בבעיה תעזור לנטרל את המצב ותאפשר לעבוד ביחד עם האחר לפתרון הבעיה. 

 

לשפר מיומנויות בינאישיות ולהפחית תקשורת הגנתית

אם אנו יודעים שנושא מסוים תמיד גורם לנו להרגיש פגועים או כועסים, מתקבל על הדעת לומר לאחר שאיננו רוצים לשוחח על הנושא אלא אם כן המטרה היא למצוא פתרון למצב.

 

להמשיך ולעבד בעיות רק לשם הוויכוח אינו דבר המהווה תקשורת מועילה.

 

לשם השגת תקשורת טובה יותר כדאי להתחיל מתרגול בסיטואציות ״בסיכון נמוך״ או לדמיין את האופן בו נרצה לתקשר לפני שסיטואציה מתרחשת.

כדאי לדמיין כיצד אנו נותרים רגועים ואסופים בזמן שדנים על בעיות, במקום להגיב בהגנתיות.

 

אבל מה קורה כשהאחר מתנהג בהגנתיות?

 

מה ניתן לעשות כדי שיפסיק להגיב כך?

 

למרות שכל אחד אחראי לרגשותיו ולתגובותיו, האופן בו תבחרו לתקשר יכול להכשיר את הקרקע לאפן בו אחרים יגיבו.

 

 

איך לצמצם הגנתיות אצל אדם שאוהבים?

 הנה כמה דרכים למניעת התנהגות הגנתית של סובבינו:

 

לבקש בקשות, לא לבקר

במקום לבקר, אפשר לנסות למסגר את מה שאנו רוצים בצורת בקשה. ניתן לעשות זאת ע״י ביטוי דבר חיובי שאנו צריכים מהאדם השני.

 

למשל, אם אנו רוצים שבן הזוג יעזור לנו בעבודות הבית, במקום לומר ״אתה אף פעם לא מנקה״, אפשר לבקש בקשה ספציפית: ״תוכל בבקשה לעזור לי ולהוריד את הזבל ביום שלישי?״ או ״תוכל בבקשה לעזור לי ולשאוב אבק בשישי?״.

במקרה הראשון זה נשמע כאילו אתם רק רוצים להתלונן, בשני יש מטרה ברורה לתקשורת ודרך פשוטה שבה האחר יכול לציית.

אם תרצו להוריד עוד יותר את הסיכון לתגובה הגנתית, תוכלו להוסיף משהו לסוף הבקשה, למשל ״זה יהיה נהדר אם תעזור לי״  או ״אני אעריך מאוד את העזרה שלך״. 

 

להפסיק לנסות לשלוט באחרים

אם אתם מנסים לשלוט באחר, סביר להניח שהדבר יוביל להתגוננות. זכרו שאתם אחראים להתנהגותכם ולתגובותיכם, והאחר אינו צריך להתנהג באופן מסוים כדי שתרגישו טוב יותר. הדבר עשוי להיות בעייתי במיוחד אם אתם מרגישים שאתם ״עוזרים״ לאחר ואינכם מסוגלים להבין מדוע הוא מתגונן. כל עוד ההתנהגות שלו אינה משפיעה ישירות על חייכם, חשוב שתאפשרו לאחרים את החופש לבחור את דרכם בחיים.

 

להכיר בפגמים שלנו

אם אינכם מוכנים להודות שייתכן ואתם טועים, ובתקשורת שאתם מקיימים אתם מתנהגים כאילו אתם עליונים, הדבר עשוי להוציא מהסובבים אתכם התנהגות הגנתית. מעל לכל, חשוב להיות מודעים ולהכיר בפגמים שלכם. הדבר לא רק יגרום לכם להיראות חביבים וצנועים יותר, אלא גם יסיר מהדרך את ההגנתיות של אחרים שמרגישים שהם מותקפים בגלל הבעיות שלהם. הכרה בכך שלכולם יש בעיות היא נתיב בטוח לתקשורת טובה יותר. 

 

להימנע משיפוטיות

במקום להיות שיפוטי, אפשר לתאר בצורה ניטרלית את מה שתרצו לדבר עליו. למשל, אם השכן משמיע מוזיקה בווליום חזק, בקשו שינמיך אותה, במקום לשפוט את מה שהוא עושה. תקשורת ישירה תמיד תתקבל טוב יותר מגישה שיפוטית. 

 

להביע דאגה ואמפתיה

להראות אכפתיות כלפי מישהו שמגיב בהגנתיות זוהי דרך טובה יותר מאשר להתגונן בעצמכם. כאמור, הגנתיות היא תוצאה של תחושות בושה, כאב, אשמה ועוד, ואם אדם שמרגיש כך ייתקל בביקורת נוספת, הדבר יכול להסתכם רק בהיאטמות או ויכוח. במקום זאת, אמפתיה או דאגה למצב שהוא חווה עשויה לכבוש את לבו. 

 

לפתור בעיות

במקום לגשת לסיטואציות מעמדה לוחמנית, כדאי שתראו אתכם ואת האחר ככאלה שבוחרים בגישה חוקרת: שקלו את כל נקודות המבט ונסו להגיע לפתרון של הבעיה ביחד. כשמתרכזים בפתרונות במקום בלהתווכח או להתקיף, הדבר עוזר לנטרל את המתח. אבל מה עושים אם למרות שהתנהגתם בצורה הטובה ביותר שיכולתם, האחר מגיב בהגנתיות? 



איך להתמודד עם  אדם הגנתי?

להתעלם מההגנתיות שלו ולהתמקד בפתרון הבעיה ובתקשורת טובה, גם אם זה קשה; להישאר רגועים גם אם מתחשק לכם להפך להגנתיים בעצמכם (שכן זה לא יפתור דבר); למצוא משהו ששניכם מסכימים עליו לפני שתנסו לפתור את הבעיה, כך שתתחילו מקרקע משותפת. 

 

בטווח הארוך, מי שנאבק בהתנהגות הגנתית באינטראקציות שלו עם אחרים, חשוב שייתן מחשבה לתחושות שיושבות בבסיס התגובות הללו.

 

ייתכן וכאשר הוא מתנהג בהגנתיות הוא פשוט אינו מזהה שהוא פגוע, כועס, עצוב, מתבייש או מרגיש שמזלזלים בו.

 

הצעד הראשון להפסקת התגובות ההגנתיות הוא להפוך מודעים למתי הן קורות ולרגשות שלכם באותו הרגע.

 

דרך טובה להיות יותר מודעים לרגשות היא לכתוב עליהן ביומן. ככל שתהיה מודעות גדולה יותר לדפוסים, כך יהיה קל יותר לזהות מתי ניתקל במכשול ולתכנן מראש איך להגיב.

 

לבסוף, אם אנשים סביבנו מגיבים בהגנתיות, אולי אנחנו אלה שבהתנהגותנו גורמים להם לעשות זאת.

 

במצב כזה, חשוב לזהות את היתרונות של גישה למצבים כבעיות שיש לפתור, במקום כוויכוחים. היכולת להציע אמפתיה וכבוד לסובבינו גם היא דרך טובה להימנעות ממלכודת ההגנתיות ההדדית.

 

מכיוון שהגנתיות היא התנהגות נלמדת, ניתן גם להיפטר ממנה. אם למרות מאמצים כנים להיפטר ממנה נוחלים כישלון, כדאי להיעזר באיש מקצוע.

מדובר ברגשות נורמליים, אך אם הם מונעים מאיתנו להיות האנשים שאנחנו רוצים להיות, אין כל בושה בעבודה לשינוי תגובותינו. הדבר יועיל לנו ולסובבינו כאחד.

 

 

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

בית פנינת האילון, יגאל אלון 157, תל אביב יפו, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר

הצהרת נגישות

שעות פעילות:

יום ראשון, 9:00–21:00
יום שני, 9:00–21:00
יום שלישי, 9:00–21:00
יום רביעי, 9:00–21:00
יום חמישי, 9:00–21:00
יום שישי, 9:00–13:00
 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2022