כאשר מתרחשת לידה שקטה, המבוגרים סביב ילד בן שנתיים-שלוש מתמודדים עם כאב וצער, לצד הצורך לשמור על תחושת ביטחון ויציבות עבור הילד.
פעוטות אינם תופסים עדיין את תופעת המוות כבלתי הפיכה, אבל מרגישים מצבי מתח, עצב ושינוי באווירה.
הדרך הנכונה ביותר לעזור לו לעכל את הבשורה אינה דרך הסתרה או הסחת דעת, אלא בתיווך פשוט, כן ורגיש, במילים שילד בגילו יכול להבין, ובנוכחות רגועה שמבהירה לו שההורים איתו.
שיידע שגם כשעצובים, הוא מוגן ואהוב.
פעוטות חווים רגש, אבל עדיין אין להם תפיסה קבועה של מושג המוות
בגיל שנתיים-שלוש הילד עדיין לא מסוגל לתפוס את המוות כמצב קבוע, אבל מרגיש היטב אווירה, מתח ובכי.
לכן כאשר עולה משבר של לידה שקטה, חשוב לא להסתיר את המציאות, אלא לתווך אותה ברגש ובמילים פשוטות שהוא מסוגל להבין.
שפה קונקרטית, לא מופשטת
מילים כמו „נפטרה“, „נרדמה ולא קמה“ או „הלכה למקום אחר“ עלולות לבלבל ואף להפחיד.
עדיף ניסוח ישיר וברור:
„התינוק/ת שהייתה בבטן לא יכלה לגדול ולהיות תינוקת רגילה שנולדה“
מענה לשאלות – לא יוזמה להסבר
מומלץ לענות למה שהילד שואל, כלומר הוא קובע את הקצב ואת עומק המידע שהוא מסוגל ונכון לשאת, ולא המבוגר.
כך נשמרת תחושת ביטחון ונמנעת הצפה רגשית.
דגשים להורים ולמבוגרים מטפלים
ניסוח בסיסי מוצע:
„אתה יודע שהתינוקת הייתה בבטן של אמא? הרופאים גילו שהיא לא יכולה לחיות, והיא לא תצא. עכשיו היא לא איתנו, ואמא ואבא מאוד עצובים“
כדאי להימנע מלומר:
- „היא נרדמה“ - עלול לעורר אצל הפעוט פחד משינה.
- „אלוהים לקח אותה“ - רק במידה וזוהי שפה אמונית מקובלת במשפחה.
- הימנעות מפרטים רפואיים.
- לא להעמיד פנים שלא קרה דבר.
התנהלות יומיומית מול הילד
-
לתת תוקף לרגשות: „גם אתה מתגעגע? גם אתה עצוב קצת?“
-
לשדר שההורים איתו, שהוא לא לבד.
-
לאפשר לדבר, וגם לא לדבר אם לא בא לו.
-
לשמור על שגרה לצד העצב; השגרה מחזירה ביטחון.
שאלות שילדים נוטים לשאול
|
שאלה |
תשובה מומלצת |
|
איפה היא עכשיו? |
„היא לא איתנו, היא לא יכולה להיות תינוק/ת כמו שקיווינו״ |
|
היא תחזור? |
„לא, היא לא יכולה לחזור“ |
|
אמא עצובה? |
„כן, אמא עצובה כי היא אהבה את התינוק/ת מאוד“ |
למבוגרים אחרים בסביבה
- לכבד את הדרך של ההורים ולתאם את המסרים.
- לא לנסות להסיח באופן מלאכותי – הילד זקוק למרחב לביטוי.
- לזהות שינויים כמו קושי בהירדמות, רגרסיה או בכי מוגבר - אלה תגובות צפויות שדורשות סבלנות, לא תיקון מיידי.
מוזמנים/ות לשיחת ייעוץ להדרכה הורית
על העברת בשורה מרה לילדים ופעוטות,
ושלא תדעו צער
עם ראש המכון
בזום או פנים אל פנים
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
מכון טמיר לפסיכותרפיה