התנהגות מינית של ילדים | איך לדבר עם ילדים ובני נוער על מיניות?

שיחה עם ילדים

ובני נוער על מין 

נקודת המוצא בחשיבה על מיניות אצל ילדים ממקמת את המיניות בעולם הדחפים של הילד.

כפי שמתקיימים בו דחפים ביולוגיים הקשורים לרעב, הישרדות ותוקפנות, כך קיימים בו דחפים מיניים.

הדחפים השונים נבדלים זה מזה במידת התמדתם במהלך התפתחותו של הילד.

הדחפים שאינם חיוניים לקיומו של הילד יפנו את מקומם לדחפים ההכרחיים לקיומו.

מסיבה זו נראה את המיניות נדחקת בשלבים מסוימים של ההתפתחות ומפנה את מקומה לדחפים אחרים.

בשעה שתחל הבשילה הפסיכולוגית והפיזית של גיל ההתבגרות, תשוב המיניות ותתפוס את מקומה.

מיניות אצל ילדים

מיניות הילד באה לידי ביטוי באופנים שאינם מזכירים בהכרח את המיניות הבוגרת.

פרויד ראה בפעילות המינית אצל ילדים ביטוי לצורך ביולוגי.

הדחפים המיניים בגיל הרך מופנים כלפי העצמי והילד יחפש פורקן באופן פיזי, דרך פעולות שונות המכוונות אל גופו ולא אל גופם של אחרים.

עם זאת, ישנם מרכיבים במיניות בגיל הרך, המכוונות את הילד לחפש ביטויים נוספים למיניותו, המערבות אנשים אחרים – לדוגמא הילד עשוי להתפשט ולהתעקש על כך שישאר עירום, או לגלות סקרנות כלפי אברי מין של אחרים.

לקראת גיל ארבע מופיעה אוננות אצל ילדים, אשר תמשך עד לגיל בית הספר.

עם ההתמסרות ללמידה וליחסים החברתיים ידחק עיסוק זה בגוף הצידה וישוב בגיל ההתבגרות.

לעיתים חוזרת האוננות ומופיעה בכיתות הראשונות של בית הספר. התנהגות זו דורשת התייחסות שכן היא עלולה להעיד על מצוקה ולחץ שהילד נתון בהם.

השימוש באוננות בשלב זה מקל על הילד ומשמש להרגעה ונחמה, שכן הוא איננו מצליח להתנחם באופן אחר.

התייעצות מקצועית או בחינת מצבו של הילד במסגרת בית הספר הינה בעלת חשיבות במידה וההתנהגות מתמידה.

ובדרך של משחק וסקרנות הילד או הילדה מגלים את האיזורים בגופם מהם הם מפיקים הנאה.

בשלב זה מתעוררת סקרנות בנוגע למיניות והילד או הילדה יעלו שאלו ביחס להבדלים בין המינים, הריון, לידה ויחסי מין בין ההורים.

כל אלו מהווים חידה עבורם ופעמים רבות הם יגלה ספקנות כלפי התשובות המהוססות שהוריהם מספקים להם.

ילדים מבחינים מוקדם משאנו משערים בשינויים הקשורים בהריון, וחושדים ביחסים מיסתוריים בין ההורים, שהם עצמם אינם כלולים בהם.

כאשר הילד אינו מקבל תשובות מספקות לשאלות העולות בו הוא יחל לפרש את הדברים ע"פ דרכו וליצור לו תיאוריות פרטיות משלו (סמירנוף, 1966).

לא נדיר לפגוש ילדים המאמינים שאמם תכנס להריון כתוצאה מחיבוק או נשיקה עם אביהם.

התמודדות עם שאלות על מיניות אצל ילדים

בהתמודדות עם שאלות אלו העינין אינו האם יש או אין למסור לילד מידע.

ילדים קולטים באופן לא מודע מידע על נושאים אלו, ותשובות ההורים יסייעו לו במידה ויתאימו לידע זה.

הורים רבים נוטים מתוך עמדה של פתיחות לספק לילד מידע והסברים מפורטים. הם יגלו לא פעם כי לאחר ההסבר המפורט הילד ישוב וישאל את אותן השאלות כאלו מעולם לא פירטו דברים אלו בפניו. במקרים אחרים הילד יסרב להאמין להסבר המפורט שניתן לו ויטען שהוריו "מדברים שטויות".

השכחה או אי האמון של הילד מצביעים על אי יכולתו לקלוט ולעבד מידע זה כיוון שאינו בשל לכך מבחינה רגשית.

יש לאפשר לילד להחזיק בדעותיו וברעיונות שהוא מעלה, ולא לנסות להעמידו על טעותו, שכן ככל הנראה זהו המידע שהילד בשל להתמודד עמו.

ילדים בגיל הרך עשויים לא לסבול את העובדה שהוריהם מקיימים יחסי מין וימציאו הסברים הנסבלים עבורם (כניסה להריון מחיבוק וכו').

מעבר לכך, הסברים פיזיולוגים מפורטים מטבעם מזניחים את מימד החושניות והאהבה שביחסי המין בין ההורים, והילד ידחה אותם שכן הוא מחפש אישור לגילויו כי איבר המין שלו קשור בהנאה.

למיניות אצל הילד תפקיד חשוב שכן היא תורמת להתפתחות דימויי גוף מורכב המשלב את היכולת לעונג ולסיפוק צרכים. אלו היסודות לאינדבידואליות של האדם וליכולתו לבנות יחסים עם האחר, לגשר על הפערים שבין הפיזי לנפשי.

כתבה: עפרה טרוים, פסיכולוגית קלינית מומחית

מקור:

ו. סמירנוף, הפסיכואנליזה של הילד (1994). תל אביב: הוצאת רשפים.

בואו לייעוץ והדרכה הוריים - למפגש ייעוץ ליד הבית >

אוננות אצל ילדים

לקראת גיל ארבע מופיעה אוננות אצל ילדים, אשר תימשך עד לגיל בית הספר. עם ההתמסרות ללמידה וליחסים החברתיים יידחק עיסוק זה בגוף הצידה וישוב בגיל ההתבגרות. לעיתים חוזרת האוננות ומופיעה בכיתות הראשונות של בית הספר. התנהגות זו דורשת התייחסות שכן היא עלולה להעיד על מצוקה ולחץ שהילד נתון בהם. השימוש באוננות בשלב זה מקל על הילד ומשמש להרגעה ונחמה, שכן הוא איננו מצליח להתנחם באופן אחר. התייעצות מקצועית או בחינת מצבו של הילד במסגרת בית הספר הינה בעלת חשיבות במידה וההתנהגות מתמידה.

ובדרך של משחק וסקרנות הילד או הילדה מגלים את האיזורים בגופם מהם הם מפיקים הנאה - האיזורים האירוגניים. בשלב זה מתעוררת סקרנות בנוגע למיניות והילד או הילדה יעלו שאלו ביחס להבדלים בין המינים, הריון, לידה ויחסי מין בין ההורים. כל אלו מהווים חידה עבורם ופעמים רבות הם יגלה ספקנות כלפי התשובות המהוססות שהוריהם מספקים להם. ילדים מבחינים מוקדם משאנו משערים בשינויים הקשורים בהריון, וחושדים ביחסים מיסתוריים בין ההורים, שהם עצמם אינם כלולים בהם. כאשר הילד אינו מקבל תשובות מספקות לשאלות העולות בו הוא יחל לפרש את הדברים ע"פ דרכו וליצור לו תיאוריות פרטיות משלו (סמירנוף, 1966). לא נדיר לפגוש ילדים המאמינים שאמם תכנס להריון כתוצאה מחיבוק או נשיקה עם אביהם.

ילדינו נולדים עם מוטיבציה לחקור את עולמם מיום היוולדם. יכולת חקירה זו משתכללת ומתפתחת ככל שהם רוכשים כישורים כדוגמת זחילה, הליכה ומוטוריקה, עדינה וגסה. כחלק מחקירת עולמם, הילדים מגלים סקרנות לדעת כמעט הכל, ובתוך ה'הכל' הזה, נכנס כמובן גם גופם האישי.

אוננות ילדית מתחילה במסגרת חקירת הילד את גופו, בהתחלה מתרחשת במקרה ולאחר מכן חוזרת על עצמה, בדומה לכל פעילות מהנה שמגלה הילד. אין בפעילות זו כל רע, כי אם נטייה טבעית לחקור, לגעת ולחזור על פעילויות מהנות. הורים רבים דואגים לשווא כאשר תופסים את ילדם במצבים אלה, למרות שמדובר בחלק אינטגרלי וטבעי מהתפתחותם. חשוב להבין כי לאוננות הילדית אין כל משמעות מינית, לא במחשבות המובילות לאוננות ולא במטרה לשמה מאוננים. כאמור, הילדים חוזרים על פעולת האוננות בדיוק כמו שחוזרים על כל פעולה שמסבה להם הנאה. האוננות יכולה לקרות כרצון לשחק בהיעדר משחקים זמינים, יכולה לקרות כאשר הילדים משתעממים, חסרי עיסוקים אחרים או שקועים במחשבות.

לעיתים, הילדים נתפסים מאוננים גם בזמנים שאינם הולמים לכך, אינם מבינים שמדובר בפעולה שצריכה להיעשות באופן פרטי ולא בציבור. במצב כזה, חשוב להסביר לילדים את חשיבות השמירה על פרטיות גופם ועל ההתנהגות הנהוגה בחברה, ולסייע להם בהגדרת גבולות הנורמה בהן ניתן לבצע את ההתנהגות. אין לצפות מהילדים להבין לבדם כי בסיטואציות מסוימות, האוננות היא לגיטימית ובסיטואציות אחרות היא לא, ובמידה והם ננזפים על הפעולה עצמה ולא על הפעולה בדגש על הסיטואציה- הם יחשבו שיש רע באוננות עצמה, ועלולים לחוש בושה או תסכול. לכן, חשוב מאוד ללמדם שמדובר בפעולה לגיטימית ואף רצויה כל עוד היא מהנה עבורם, אך אמורה להיעשות בפרטיות ולא לעיני אחרים.

אוננות ילדית מפסיקה להיות לגיטימית כאשר הילד מתקשה להפנים את הגבולות גם לאחר שהוריו חזרו על כך כמה פעמים, ממשיך לאונן במקומות שאינם הולמים לכך, אם כניסיון התרסה או מתוך דחף עז שהילד מתקשה להתגבר עליו. בנוסף לכך, כאשר האוננות נמשכת למשך זמן רב בשעות היום, כאשר הופכת לפעילות שהילד מתעסק בה יתר על המידה, ובעיקר כאשר מגיעה על חשבון פעילות שגרתית מהנה אחרת כדוגמת משחקים- יש מקום לפנות לייעוץ. במקרים אלו, כאשר האוננות תופסת חלק נכבד מידי מחיי הילד או כאשר הוא מתקשה להבין את גבולות ההתנהגות, ייתכן כי האוננות מבטאת מצוקה כלשהי, קושי בויסות הרגשות, ניסיון להרגיע עצמם או להתמודד עם תסכול שחשים.

ההתמודדות עם האוננות הילדית צריכה להיות נטולת שיפוטיות. על ההורים לשלוט באופן בו מגיבים, לא להגיב מתוך אימפולסיביות, ולהבין את נקודת מבטו של הילד, אשר חסרה כל משמעות מינית. כאשר הילדים קטנים מלהבין את גבולות ההתנהגות, יכולת שמתפתחת לרוב סביב גיל 3, ניתן להפסיק את האוננות בעזרת הפעלת הילדים, יצירת עיסוק אקטיבי שיעסיק את ידיהם. בגילאים מאוחרים יותר, כאשר הילדים כבר מסוגלים להיות שותפי שיחה, חשוב להסביר להם את גבולות התנהגותם, כאמור, תוך שימת דגש על המקומות בהם לגיטימי לאונן, ולא על הפעולה עצמה. במקרים בהם הילד אינו מסוגל לשלוט ברצונו לאונן, בהם האוננות הופכת להרגל או לעיסוק עיקרי, או שהילד מתקשה להבין את גבולות הנורמה, יש מקום לפנות לייעוץ הורי ולעיתים גם לטיפול נפשי. לרוב, הכוונה נכונה של ההורים תפתור את הבעיה. כאשר האוננות נובעת מתוך מצוקה, לעיתים המענה מורכב יותר, מצריך כלים טיפוליים בשילוב עם ההדרכה ההורית, אשר יסייעו לילד לרכוש דרכים אדפטיביות יותר להביע את דחפיו, תסכולו ורגשותיו.

 כתבה: יעל טל

דיבור עם בני ובנות נוער על סקס

זיגמונד פרויד, באחרית ימיו, היה די סקפטי לגבי חינוך מיני.

מבחינתו שיחה על מין היא כאין וכאפס לעומת החוויה של המפגש עצמו עם גירוי ליבידינלי: 

״אינני טוען כלל שמתן הסברה מינית היא פעולה מזיקה או מיותרת, אך אין ספק שהערכנו יתר על המידה את ההשפעה המונעת של הכלל הליברלי הזה.

הילדים יודעים עתה משהו שלא ידעו קודם לכן, אבל אינם עושים כלום עם הידע החדש שהוענק להם.

אני משוכנע שהם אפילו אינם מזדרזים להקריב בעבורו את התיאוריות המיניות שלהם, שצמחו אצלם באופן טבעי, כפי שאפשר לומר, ושאותן פיתחו בהתאמה לארגון הליבידו הבלתי מושלם שלהם; תיאוריות על תפקידה של החסידה, על טבעם של יחסי המין, על הדרך שבה נולדים ילדים.

זמן רב לאחר שקיבלו את ההסברה המינית הם ממשיכים להתנהג כמו העמים הפרימיטיביים שדחקו בהם לקבל עליהם את הנצרות, אך הם המשיכו בסתר לעבוד את אליליהם הישנים״

-- פרויד, "אנליזה סופית ואינסופית" (1937)

 ובכל זאת, חלפו מאז 90 שנה בערך. 

מהם אתגרי המיניות של מתבגרות בתקופתנו? 

ולמה חשוב כל כך שהורים יימצאו דרך לדבר עם המתבגרים שלהם על מיניות? 

קודם כל חינוך מיני אינו מספק:

למשל, לפי מחקר שפורסם ב-Journal of Adolescent Health רק מחצית מהמתבגרים בארה"ב מקבלים חינוך מיני העומד בסטנדרט המינימלי על פי יעדי בריאות הציבור הלאומיים (Lindberg et al, 2022).

נערות חוות באופן קיצוני יותר דילמות וקונפליקטים הקשורים בדימוי גוף והתמודדות עם הצלחה וכישלון בבית הספר. המדיה הדיגיטלית, שנמצאת בכל פינה, חושפת את הבנות למודלים עם דימויי גוף אידיאליים ותכנים מיניים ופוגענים, שמעמידות את הנערות מול בלבול, תחושת בדידות וחוסר אונים.

כאשר תיכנס הנערה לחיי המין הבוגרים, התוצאות  עלולות להיות הרסניות ולבוא לידי ביטוי במגוון התנהגויות והשלכות, שחשוב לעשות הכל כדי להפחית את היתכנותן. למשל, מיניות לא מבוקרת, הדבקות במחלות מין והריונות לא מתוכננים.

מתוך Big Mouth:

מחקרים

ניתוח מחקרים שנערך לאחרונה (מטא- אנליזה) מעלה תוצאות קצת מאכזבות: 

תקשורת מינית בין מתבגרים להורים, בעיקר אמהות, מספקת הגנה מוגבלת יחסית מפני התנהגות מינית בעייתית בקרב מתבגרים. ובכל זאת, אפקט ההגנה הזה עובד יותר עם בנות ופחות אצל בנים, מה שמחזק את חשיבותה של תקשורת על סקס בין אמהות לבין בנות נוער. 

שיחות על מיניות מפחיתות פחד ואשמה - אמהות רבות חוששות לדבר עם בנותיהן על סקס מתוך חשש כי הן מעלות את הנושא למודעות מוקדם מדי. אולם מחקרים מגלים כי 62% מהנערות נחשפות לפורנוגרפיה לפני גיל 18. כמו כן, רק 17% מהנערות מציינות כי לא ראו אף סוג של תמונות מיניות לפני סיום התיכון. יש חשיבות גבוהה ליזום שיח כדי לתקשר מסרים ברורים מבית ולא לחכות למסרים המבלבלים מבחוץ. 

מחקרים מלמדים אותנו גם כי הפרעת דיכאון קליני אצל בני נוער הרבה יותר נפוצה אצל בנות (כמו אצל המבוגרים), בהשוואה לבנים, כאשר הטריגר העיקרי אצלן להתפרצות דיכאון הוא הגעה לבגרות מינית. באופן מעניין, השונות המגדרית הזו אינה מופיעה בדיכאונות יותר קלים, כמו דיסתימיה (דיכאון כרוני מתון יותר). 

מניעה

לאחרונה הוקמה תכנית התערבות לנערות בבתי ספר ובחטיבות הביניים, ביוזמת ג'וינט ישראל ו"אשלים", אבל הסכום שהשקיעה בה המדינה הוא מליון ש"ח בסך הכל, מה שמציע תהודה ציבורית מצומצמת ומעלה שאלה לגבי היקף ההשפעה שלה. 

בואו נדבר על הדברים

שחשובים באמת

מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

 לייעוץ קצר, ממוקד וחד-פעמי - 

הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

עלות: 140 ש"ח

הרשמה מהירה:

 בתל אביב / אונליין בזום

מענה לכל שאלה

(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):

כתיבה:

עפרה טרוים,

פסיכולוגית קלינית מומחית

אביגיל וינר, פסיכולוגית,

המסלול לדוקטורט ישיר בפסיכולוגיה קלינית

עם כותבי מכון טמיר

מקורות:

ו. סמירנוף, הפסיכואנליזה של הילד (1994). תל אביב: הוצאת רשפים. 

מרי סקרפה ותרזה רנדולף (2011).מיניות בגיל הרך – איך לתקשר אותה לילדים? Young Children, July 2011 p.p 32-38

פרויד, זיגמונד. אנליזה סופית ואינסופית (1937). מתוך: הטיפול הפסיכואנליטי. הוצאת עם עובד, 2002, 201-227

Ajlouni, H. K., Daoud, A. S., Ajlouni, S. F., & Ajlouni, K. M. (2010). Infantile and early childhood masturbation: Sex hormones and clinical profile. Annals of Saudi Medicine, 30(6), 471–474

DiIorio C, Kelley M, Hockenberry-Eaton M. (1999). Communication about sexual issues: mothers, fathers, and friends. J Adolesc Health. 1999 Mar; 24(3):181-9

Gagnon JH. (1985). Attitudes and responses of parents to pre-adolescent masturbation. Arch Sex Behav. 1985 Oct;14(5):451-66

Hutchinson, M.Katherine et al. (2003). The role of mother–daughter sexual risk communication in reducing sexual risk behaviors among urban adolescent females: a prospective study. Journal of Adolescent Health , Volume 33 , Issue 2 , 98 - 107

Lindberg LD, Kantor LM. Adolescents' Receipt of Sex Education in a Nationally Representative Sample, 2011-2019. J Adolesc Health. 2022 Feb;70(2):290-297. doi: 10.1016/j.jadohealth.2021.08.027. Epub 2021 Nov 4. PMID: 34743916.

Sexuality in Adolescence and Emerging Adulthood. Raymond Montemayor, 2018. Guilford press 

Potter, J., Soren, K., & Santelli, J. (2017). Predictors of parental knowledge of adolescent sexual experience: United States, 2012. Preventive Medicine Reports, 6, 94–96 

Widman, L., Choukas-Bradley, S., Noar, S. M., Nesi, J., & Garrett, K. (2016). Parent-Adolescent Sexual Communication and Adolescent Safer Sex Behavior: A Meta-Analysis. JAMA Pediatrics, 170(1), 52–61

http://www.mako.co.il/home-family-kids/education/Article-47e7e22955e8541006.htm

https://www.haaretz.co.il/blogs/talipeleg/1.3886900

https://club31women.com/talk-daughters-sexuality/

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5225001,00.html