מהי חרדה מרחפנים עקב טראומה בלחימה (דרונופוביה)?

מהי פוביה מרחפנים (דרונופוביה)?

דרונופוביה היא חרדה חזקה וממושכת הנגרמת מחשיפה ישירה או עקיפה למתקפות של מל״ט מתאבד, כטב״מ או רחפן נפץ. מדובר בתופעה חדשה המתועדת בספרות הפסיכיאטרית, והיא נפוצה בעיקר באזורי עימות מהעשור הנוכחי (כמו אוקראינה וישראל). דרונופוביה מופיעה בעיקר אצל לוחמים שנחשפו ישירות למתקפה של כלים לא מאוישים מהאוויר,  אך היא שכיחה גם במעגלים רחבים יותר דרך חשיפה בתקשורת ותיעוד מקוון בדיגיטל.

הרחפן יוצר איום ייחודי:

הזמזום החד, התנועה הבלתי צפויה והעובדה שהוא תוקף מלמעלה מעוררים תחושה קיצונית של חוסר שליטה.

הנפגעים מדווחים על דריכות מתמדת לרעשי זמזום, הימנעות ממרחבים פתוחים, שינה מקוטעת, סיוטים, התקפי חרדה כתוצאה מכך שימוש בתרופות הרגעה.

בתחילת מלחמת חומות ברזל, ממש ב-7 באוקטובר, מתקפת הפתע של חמאס כללה שימוש ברחפני נפץ כלפי כוחות לוחמים וכלים. לא הייתה זו הפעם הראשונה, אבל צה״ל נתפס לא ערוך דיו בפני התקלויות עוינות עם רחפנים שמשחררים מגובה רב רימון או מטען נפץ. תוך מספר ימים הותקנו גגות ארעיים על כלי הרק״ם, במטרה לבלום פצצות שנופלות מהשמיים. חלק מהאירועים הקשים תועדו בסרטונים ופורסמו בטלגרם, ממש מעין מצלמת הרחפן. ניכרה בה היטב הבעתה של קבוצות חיילים שנתפסו לא מוכנות. 

בשונה מתסמינים פוסט-טראומטיים מוכרים, כאן מדובר באיום חמקמק ובלתי נראה, שעצם הרעש שלו עלול לשמש טריגר פוסט-טראומטי. 

בדומה לירי צלפים, בו לא ידוע מה מקור הירי, גם החרדה מכלי טיס מתאבדים, חוויית הפחד מערערת את תחושת הביטחון ואת היכולת להבחין מתי באמת נשקפת סכנה.

המטוס הגרמני Ju-87, שכונה "שטוקה" (Stuka – קיצור של Sturzkampfflugzeug, כלומר "מטוס קרב צלילה"), הפך לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם מלחמת העולם השנייה. הצלילות התלולות שלו לוו בצפירה חדה ומבעיתה, שנשמעה מרחוק עוד לפני שפצצותיו פגעו במטרה.

מקור הצפירה היה במתקן אווירודינמי פשוט שהורכב על כני הנסע של המטוס. וכונה "צופר יריחו" (Jericho-Trompete) .  מטרת הטכניקה לא הייתה מבצעית גרידא אלא פסיכולוגית: בדומה לחרדה שמעוררים רחפני נפץ בימינו סירנת השטוקה נועדה לעורר בהלה, לשתק אזרחים ולהפחיד חיילים עוד לפני הפגיעה עצמה.

הצליל הצורם שנשמע בעת הצלילה יצר חוויה חושית טוטאלית של אימה, שאף תועדה כמרכיב מכוון בתורת ה"בליצקריג" – לוחמת הבזק הגרמנית. כך הפכה השטוקה, במובנה הסמלי, לכלי נשק כפול: לא רק מפציץ מדויק, אלא גם מכונת פחד שתכליתה לערער את חוסן הנפש של מי ששמע אותה.

איך מטפלים בחרדה מרחפני נפץ?

•  טיפול קוגניטיבי־התנהגותי (CBT) בשילוב חשיפה הדרגתית (PE).

•  טיפול באמצעות עיבוד טראומה, בשיטות מבוססות מחקר כמו EMDR.

•  טכניקות ויסות גופני כמו מיינדפולנס ונשימה סרעפתית.

• לעיתים - שילוב טיפול תרופתי נוגד חרדה.

העבודה הטיפולית מתמקדת בחיזוק תחושת השליטה, בעיבוד הזיכרון הטראומטי ובהחזרת תחושת ביטחון בסיסית.

שילוב תמיכה משפחתית וקהילתית תמיד כקדם משמעותית את הטיפול והשיקום.

דרונופוביה ממחישה היטב איך חוויות מלחמה בעידן דיגיטלי חודרות גם למרחב האזרחי: 

פחד עמום, שאינו תלוי מקום, אלא פלאשבק של צליל או דימוי שמחזירים שוב ושוב את הגוף למצב עוררות הישרדותי שמאפיין תגובה כרונית לטראומה.  

The Lancet. (2025, November 8). Understanding the health threats of drone warfare. The Lancet, 406(10516), 2191. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(25)02521-7

עריכה מקצועית:

איתן טמיר, MA, ראש המכון,

לשעבר מנחה צוותים מקצועיים על טיפול פוסט-טראומה

במסגרת עמותת נט"ל, בריאות הנפש בצה״ל, ועוד