טיפול בעבריינות ואלימות בני נוער | עומר אנדר - פסיכולוג ומטפל CBT

דרג פריט זה
(14 הצבעות)
טיפול פסיכולוגי בעבריינות, אלימות ופשיעה של בני נוער טיפול פסיכולוגי בעבריינות, אלימות ופשיעה של בני נוער

טיפול בעבריינות ואלימות בני נוער

 

תקופת גיל ההתבגרות היא תקופה של שינויים רבים.

אחד השינויים הוא עלייה בתוקפנות והתנהגות אלימה. השינויים בממדי הגוף, בעיקר אצל בנים, מאפשרים שימוש בכוח הרסני יותר על הסביבה מאשר בעבר. בנוסף ישנה התערות גדלה והולכת בקבוצת השווים והשפעתה של קבוצה זו על התנהגות האינדיבידואל. ישנה עליה חדה ביכולות הקוגניטיביות והמילוליות בפרט, מה שמאפשר להשפיע באופן מניפולטיבי על אחרים. ההתפתחות הפיזית והקוגניטיבית מאפשרות בין השאר נגישות גדולה יותר לחומרים פסיכו-אקטיביים, מה שעשוי להיות מוגבר על ידי לחצים מקבוצת השווים. כל אלה ועוד משפיעים על העלייה בעבריינות בתקופת גיל ההתבגרות, ומחייבים לעיתים מעורבות מקצועית. ניתן ליצור עמנו קשר לתיאום מפגש עם פסיכולוג מומלץ לבני נוער בתל אביב, ובקליניקות העמיתות של מכון טמיר בישראל.

 

מהי עבריינות אצל בני נוער?

עבריינות (Delinquency) בני נוער ניתנת להגדרה כמעשה של קטין, בגינו הועמד למשפט ונמצא אשם, ואשר היה מתויג כפשע באם היה מבצע אותו בגיר. זוהי הגדרה משפטית ומצומצמת. במונחים פסיכודינמיים ההגדרה נושאת משמעות רחבה, ומתקשרת לאחריות ויושר ביחס לאחרים ולעצמי. העבריין אינו מסוגל או אינו מעוניין להתנהל באופן בו הוא מחויב כלפי הקבוצה, הקהילה או החברה. לפיכך, התנהגות עבריינית אינה מוגבלת למיעוט פושע, אלא מתייחסת לכשל בנטייה בסיסית בהתפתחות של קשרי חברתיים. הרוב הגדול של הילדים נוהג מידי פעם להמרות את פי הוריהם, לא לציית, למתוח את הגבולות. כחלק מהתפתחותם ומסקרנותם הם מנסים דברים שעד כה היו אסורים או נראים בלתי אפשריים, לעיתים בניגוד להוראות וחוקים ברורים. בכך ניתן לומר שעבריינות היא חלק מלהיות ילד או מתבגר. מכיוון שלמלה העברית – עבריינות –קונוטציות משפטיות, מעתה אשתמש המונח הלועזי (Delinquency).

Delinquency מתבטאת בעיקר בגניבה, מרמה ואלימות פיזית או מילולית (על כל מופעיהן השונים). כל אלה מכילות התקפה או "נטישה" של האחר, ועם זאת, לא בהכרח כוללות התנהגות פושעת ועבירה על חוק. המידה בה התנהגויות אלה יתפסו כבעייתיות תלויה בהגבלות החברה, או במילים אחרות בסובלנות הקבוצה.

 Delinquency psychotherapy

בהקשרה הרחב Delinquency, ככשל בהתאקלמות חברתית, היא עניין של בריאות נפש, בכך שהיא מייצגת את חוסר היכולת להוציא לפועל ולשמר מערכות יחסים תקינות ומספקות באופן הדדי לאדם ולאחר. פיתוח של שליטה עצמית ומצפון חברתי הוא הכרחי להתפתחות התקינה של ילדים וליכולתם לנוע בחברה במסגרת הנורמות והחוקים החברתיים. בעיות פסיכולוגיות והפרעות פסיכיאטריות, מייצגות במידות שונות את הכשל ביכולות הללו. ישנן התנהגויות המהוות הופעה קיצונית של כשלים אלה, בין השאר מכיוון שהן  נדמות חסינות לסנקציות חברתיות מקובלות. הופעתן גורמת לדחייה חברתית ולהפרעה משמעותית בתפקוד האינדיבידואל. במונחים פסיכיאטריים אותם צעירים יקבלו אבחנה של הפרעת התנהגות (Conduct Disorder) , המעידה על מידת הסטייה מן הנורמה וחומרתה.


 מצב סיכון של המתבגר? קווי סיוע למקרי חירום אצל ילדים ובני נוער <

לחצו על השפופרת לקבלת עזרה נפשית לילדים ולנוער SOS !

קו חירום לטיפול באלימות במשפחה:

1-800-220-000

 

 


גורמי סיכון לעבריינות נוער

על פי מחקרים בספרות המקצועית ישנם מספר גורמי סיכון וחוסן המשפיעים על בריאות הנפש ועל התפתחות Delinquency. אלו ניתנים לחלוקה בין גורמים מולדים, גנטיים או ביולוגיים לבין משפחתיים וחברתיים. בקבוצה הראשונה ישנם גורמים גנטיים או מולדים שיוצרים רגישות מסויימת. הבדלים במזג אצל ילדים משפיעים על מידת רגישותם, נטייתם לעצבנות או להתנהגות רגרסיבית. אינטליגנציה, גמישות אגו, התפתחות כישורים חברתיים, כל אלה משפיעים על המידה בה הילד יכול להסתגל לאירועים בחייו ולחוש מסוגלות עצמית ושליטה במתרחש. הגורמים החברתיים כוללים פסיכופתולוגיות הוריות וסביבת פשע, קשרים משפחתיים בלתי יציבים וגירושין, חוסר בהשגחה הורית, ענישה קשה ובלתי צפויה, התעללות והזנחה.

 

 

גורמי חוסן לעבריינות נוער

בניגוד לאלה ישנם גורמי חוסן מרכזיים, ביניהם התקשרות בטוחה, הורות סמכותית ויציבה, ערך בסיסי של חינוך במשפחה וסביבת מגורים יציבה. היכולת של האם להתמודד במצבים קשים גם היא ככל הנראה משפיעה, אך תלויה בתורה ביציבות הקשר הזוגי ובתמיכה המשפחתית או הקהילתית.

 

וילפרד ביון (ביון, 1962) מציין את החשיבות של היכולת המשפחתית להכלה רגשית ביצירה של תחושת בטחון וקוהרנטיות אצל הילד, מה שמניח את היסודות לאמון בסיסי וציפייה חיובית.

כאשר התנאים הללו מתקיימים, הילד מרגיש מובן ומקובל. הוא מסוגל לחשוב וללמוד, ובעל נכונות לבסס מערכות יחסים תוך קבלה של מגבלות ואיסורים, אשר הם מן ההכרח בתהליכי סוציאליזציה. חוויות בהמשך החיים, בהן הילד חש מוחזק ומוערך בסביבה משפחתית בעלת ציפיות ואיסורים ברורים, הן חיוניות ליצירה של שליטה עצמית, ביסוס ערכים וחוש מוסרי. יכולתם של ילדים להפיק ממסגרות קהילתיות ובית ספריות מושפעת מאוד מן התנאים ההתחלתיים הללו. ללא תאים אלו אותם ילדים יתקשו להפיק משמעות מחוויותיהם.

 

 

ההסבר של ויניקוט להתנהגות אנטי חברתית

כפי שציין דונלד ויניקוט, "ילד נורמלי, אם הוא בוטח באמו ובאביו, משחרר את כל המעצורים. עם הזמן הוא מנסה את כוחו בלשבש, להרוס, להפחיד [...]. לכל דבר המוביל בני אדם אל בתי המשפט [...] קיימת מקבילה בינקות או בילדות המוקדמת המתרחשת בביתו של הילד. אם הבית מסוגל לעמוד בכל מה שהילד עושה כדי לשבש את התנהלותו, יתיישב זה ויתחיל לשחק" (ויניקוט, 1956).

חוויות טראומטיות, כמו גם חוסר יציבות וקוהרנטיות סביבתית, עשויות לגרום להצפה רגשית, לתחושות בלתי ניתנות "לעיכול" ולחוסר שליטה. חרדות איון ודחייה עשויות להיות נפוצות. הילד שסמך על הוריו שיגנו עליו, חש נבגד, וכתגובה הוא נמלא טינה ודריכות, מאבד את האמונה בסובבים לו ומסרב לציית לדרישותיהם. Delinquency מייצגת את הניסיון של הנער להגן על עצמו מפני תחושות אלו , ואת ביטוי תחושת הטינה הנלווית להן. באמצעות מנגנונים השלכתיים הוא מנסה לפתור עצמו מהן, בכך שגורם לאחרים לחוש את הזעם, פחד או הבלבול שהוא עצמו חווה כבלתי נסבלים. הקושי להכיל תחושות חרדה, וחוסר היכולת לעשות שימוש בפנטזיה על מנת לעבד תכנים קשים, מביאים את הנער להתנהג, להבדיל מלחשוב או לדמיין (יש לציין שכאשר מדובר בזיכרונות טראומטיים, לעיתים דווקא השימוש בפנטזיה, העשויה לעשות בתכנים הקשים באופן כפייתי, עלול בעצמו להביא לתחושת טינה ובלבול). כתוצאה מכך התנהגותם נשלטת על ידי הדחף לפעול והצורך למציאת מיכל חיצוני לתכנים אלו באמצעות פרובוקציות ותחמנות.

חוויית ההתבגרות עצמה היא משתנה מרכזי ביכולת של הנער להתגבר על קשיים באופן אדפטיבי. באופן טבעי תקופת גיל ההתבגרות רצופה בשינויים, חלקם מעוררים ומלהיבים וחלקם מעוררי חרדה. לאותם נערים שהושפעו מאותם גורמי סיכון וגדלו בסביבה לא מאורגנת או אלימה, חוויית ההתבגרות עלולה להיות מפחידה. יהיה להם קשה יותר להסתגל למטלות ההתפתחותיות החדשות ולנהל את תהליך האינדיבידואציה השנייה. הם עשויים להיות חרדים מן המיניות שלהם ומגופם המתפתח ויתקשו לקחת אחריות על מעשיהם. האתגרים החדשים הללו, והקושי להתייצב מולם, עלולים ליצור פער התפתחותי, שכשלעצמו עשוי לגרור פחד ורתיעה. התנהגות אלימה והרסנית עשויה להיות הניסיון להתמודד עם מצב בעייתי זה.

ויניקוט תאר את הנטייה האנטי-חברתית כתוצר ותגובה לכישלון הסביבתי. כבחינה של הסביבה וכמרד וטרוניה כלפיה. הוא טוען כי לילד או נער האנטי-סוציאלי, כמו גם למבוגר הפסיכופת, היתה תקופה בה היה "תקין" או "טוב-דיו", אך המחסור הסביבתי הביא לכך שמה שהיה כבר לא מתקיים היום. הוא מוסיף ואומר שיש היגיון בהתנהגות האנטי-סוציאלית, בכך שהיא מסמלת את טענת הנער, שאומר "הסביבה חייבת לי משהו" (ויניקוט, 1956). הוא גורס כי הילד המוזנח או היתום מבלה את זמנו בחיפוש אחר הוריו. אותו ילד עשוי להעמיד את הסביבה במבחן, ובכך לחפש הוכחה ליכולת של האפוטרופוסים לשנוא אותו. רק לאחר שאותו ילד מגיע להיותו שנוא, נראה שהוא יכול להאמין שהוא אהוב. וויניקוט מעלה דברים אלו בדברו על העברה נגדית ורגש השנאה למטופל. החשיבות בדברים מונחת בין השאר בהבנה שרגשות כאלה עלולים להתקיים בטיפול בילדים בעלי נטייה ל Delinquency, ושקבלתם והתמודדות עמם מאפשרת לצלוח את הטיפול, כמו גם הענקת תחושת קבלה למטופל.

 

 

טיפול בעבריינות נוער

כאמור, הטיפול בנוער בעל נטיות אלו הוא מאתגר במיוחד, בין השאר מאחר ולעיתים קרובות הנער אינו מעוניין בטיפול ובשינוי בפרט. בעיה זו קיימת בעיקר אצל אלו אשר הפרעתם גורמת ליותר נזק וכאב לסביבתם מאשר להם עצמם. בנערים אלו יש מחסור במוטיבציה לשינוי. מעבר לכך המטפל עשוי לייצג בעבורם את הסביבה שאכזבה אותם, ועל כן מגיבים בחוסר אמון מלכתחילה.  ועם זאת, מתחת לפסאדה לקשיחה, נערים אלו עלולים להחזיק באשמה ובושה בהרסנות שלהם. כישלונותיהם התכופים במסגרות חינוכיות ותעסוקתיות, כמו גם ביחסי חברות עם השווים, הם המקור לכך.

רובין ויליאמס, באחד מתפקידיו הגדולים ביותר, מכיל ומציב גבולות לנער עברייני (מאט דיימון). מתוך הסרט "סיפורו של ויל האנטינג":

 

 

על המטפל לקחת זאת בחשבון, ולהימנע מגישה שיפוטית ומתנשאת. עליו, בין השאר, לסייע לנער להבין את חווייתו הפנימית וכך להשיג שליטה עצמית טובה יותר. פונגי ואחרים (2002) טוענים כי חוסר בסביבת Mirroring, המוכוונת לרגשות הילד והכרחית לפיתוח ייצוגים שניוניים למצבי-עצמי של התינוק, היא אחת השלכות החמורות של הזנחה, התעללות וחוסר קוהרנטיות בהחזקה הורית. ללא אותם ייצוגים שניוניים, הדחפים הרגשיים של העצמי המנץ (Constitutional) נשארים בלתי נגישים ולא מודעים, וגורמים בכך לתחושת ריקנות וחוסר ארגון, ומותירים את הילד עם יכולת פגומה לשליטה על דחפים. ילדים ונערים בעלי נטייה ל Delinquency לעיתים קרובות מציגים קשיי ויסות ואימפולסיביות , אודות לחוסר ההבנה והיכולת לתת משמעות לחוויה הפנימית.

אחת המטרות הראשוניות בטיפול עם בני נוער אלו היא ביסוס סביבה טיפולית בטוחה, על מנת שאלו יוכלו לחוש בטחון לחקור ולשתף בקשייהם. זאת נעשה דרך השקעה בקשר הטיפולי, במסגרתו יוכלו להבין את חרדותיהם, המטרפדות את התפתחותם ותורמות ל Delinquency. במסגרת הקשר הטיפולי יש לבסס גבולות ברורים, אמינות ויכולת חיזוי.

 

על טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT) למתבגרים <

 

כאמור, המרכיב הראשון במעלה במסגרת הטיפול ב Delinquency הוא ביסוס הקשר הטיפולי. מיקס (1971) טוען כי ללא ביסוס ברית טיפולית, לא יתכנו שיתוף פעולה ואקספלורציה. הוא מציין מספר מכשולים, אותם הוא מכנה Unholy Alliances, אשר על המטפל להיזהר מהם. במקרה של טיפול באוכלוסיה זו, נערים הנוטים ל Acting Out, יש להיזהר במיוחד מכריתת ברית עם הסופר-אגו. יש לאפשר לנער להציג התנהגויות בעייתיות מידי פעם, ולהימנע מענישה וביקורתיות.

ברית נוספת שיש להיזהר מפניה היא ברית עם האיד. המטפל, על מנת להתחבב על הנער ולא להיתפס כעוד דמות סמכות, עשוי למצוא את עצמו מאשר את התנהגויותיו הפרועות, תכנים מיניים לא תואמים וכיוב'. ההשלכות לכך יהיו התחזקות הדחפים והפחתה ביכולת הנער לשלוט עליהם.

על המטפל להחזיק את המתח בין הצגת גישה סובלנית להתנהגויות העברייניות, שבמקרים רבים ימשיכו גם בתקופת הטיפול, ובין אי-שיתוף פעולה עם ניסיונות הנער לחבל בטיפול על ידי התנהגות מניפולטיבית והסתרה של מעשיו.

העברה בטיפול עם בני נוער עבריין

מרכיב חשוב נוסף הוא העבודה עם העברה וההעברה הנגדית.

נוער עבריין עשוי להחיות בהעברה חוויות ילדות. הנער עשוי לחוות את המטפל כפי שחווה דמויות הוריות באינטראקציות טראומטיות בעודו ילד. כמו כן הוא עשוי לגרום למטפל לחוש כפי שהוא חש באותן סיטואציות. המתחים הגלומים בשחזור אותן חוויות עשויים גם ללוות אותו מחוץ לפגישה הטיפולית, מה שעשוי להגביר את הנטייה להתנהגות עבריינית. על המטפל לקחת את כל אלו בחשבון. עליו לנסות ולהשתמש בהחייאה של אותו מתח ותחושות קשות על מנת לסייע לנער לחקור אותן ולטעת בהן משמעות.

לבסוף יש גם לקחת בחשבון את הפגיעה הנרקיסיסטית העמוקה שמציגים נערים אלו בהתנהגויותיהם הפרועות. על כן יש לתת להם את המסגרת הבטוחה בה יוכלו לגעת בתכנים הקשים, עם בטחון שלא תופנה אליהם ביקורת, זלזול או אדישות. נראה כי המאבק המרכזי כאן הוא על בטחון ואמון: "להכיר ולחקור את שאמיתי ואותנטי" ולמרות הפחד והרצון של המטופל להמנע מכך, יש לסייע לו למצוא את זה.

 

כתב: עומר אנדר

 

 

 

 

 

 

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





מה בא לך לקרוא היום?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים כמוסד שמכשיר ובוחן מתמחים בפסיכולוגיה קלינית

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

972-3-6031552

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר