דחיינות עקב פרפקציוניזם | משאיפה לשלמות להמנעות מביצוע

כשאנשים ניגשים לראיון עבודה ומתבקשים לשתף בתכונה לא טובה שלהם, לא מעט אנשים נוטים לדבר על פרפקציוניזם.

פרפקציוניזם זו הרי תכונה שיש בה גם פן חיובי, ואם כבר מדברים על משהו שלילי, עדיף להגיד משהו שאפשר להוציא ממנו את הטוב.

אז כן, פרפקציוניזם הוא דבר אדפטיבי כאשר האדם פועל מתוך רצון להשיג מטרה, אך הוא הופך להיות שלילי כאשר בבסיסו עומד הפחד מכישלון.

ומה קורה כאשר הפחד מכישלון הוא המכתיב את הטון?

לרוב, הפחד משתק, ובמקום לפעול ולרוץ קדימה, אנו נתקלים בתופעת הדחיינות.

פרפקציוניזם מדבר על שאיפה לשלמות.

מדובר על הצורך לעשות את הדברים בצורה הטובה ביותר, בעמידה ביעדים המצופים- הן של האדם מעצמו והן של הסביבה ממנו.

אותו צורך משפיע על תחומי חיים רבים של האדם, החל מקשיים בעבודה, קשיי התארגנות ועד לתחום הזוגי. אותו צורך אינהרנטי של שאיפה לשלמות מפעיל את האדם בכך שאם לא מצליח לעמוד ביעד שהוא מציב לעצמו, הדבר מעלה בו רגשות שליליים רבים.

הפרפקציוניזם עלול לייצר חרדה, אפשר שגם דיכאון.

הלחץ הנפשי הרב המופעל על האדם מקשה על התפקוד, וכך נוצרת ההימנעות; הפרפקציוניזם מעלה חרדה, החרדה משתקת את האדם והוא נשאר תקוע במקום.

החשש מפני אי-עמידה ביעדים שהאדם מציב לעצמו עשוי להביא לרגשות שליליים ומכאן להימנעות מעשייה.

המפגש עם כישלון מעורר בקרב האדם רגשות כמו בושה, אכזבה, כעס, פגיעה בביטחון העצמי, צורך בתלות, עצבות, חוסר הנאה ועוד.

נוסף על כך, השאיפה לשלמות ברוב המקרים לא מגיעה לסיפוקה, כלומר, הצורך להרגיש סיפוק ושלמות אינו מגיע.

למעשה, ניתן לראות כאילו אותו אדם צועד במקום; הוא עושה ופועל על-מנת לחוש בסיפוק שמגיע לאור השלמות המיוחלת אך זו אינה מגיעה.

הפרפקציוניסט מוצא עצמו מתוסכל ומרגיש בלחץ נפשי שהולך וגדל.

העמידה מול הצורך בשלמות אינו פשוטה ולעתים גם מסרסת.

אני רוצה שדברים יהיו מושלמים, אך אני לא מצליחה להרגיש שהם כאלו. ואם אני לא מצליחה להביא את הדברים לכדי שלמות, אז עדיף שלא אעשה בכלל מאשר שאעשה עבודה שאינה מוגמרת ומושלמת.

ואם מסתכלים על זה מזווית נוספת, פן נוסף של פרפקציוניזם מדבר על ריצוי.

כלומר, מדובר על הרצון לספק את רצונותיו וצרכיו של אדם אחר ובכך לעורר בו תחושות חיוביות ואהדה. אם מסתכלים גם על הפן הזה, הצורך לא לאכזב או לגרום לאי-שביעות רצון אצל אדם אחר עשויה אף היא לשתק ולהביא לדחיינות.

דחיינות נוגעת לאופן בו אנו מקדישים תשומת לב למשימה שעלינו לבצע. אדם בעל נטייה לפרפקציוניזם עשוי למצוא את עצמו בהימנעות ממשימה ובכך להפוך לדחיין, זאת בשל הסטנדרטים הגבוהים שמציב לעצמו והחשש שלא לעמוד באותם סטנדרטים. אצל האדם הפרפקציוניסט, הדחיינות תנבע לרוב מציפיות עצמיות וסביבתיות ופחות כתוצאה מבעיה של משמעת עצמית, זאת משום שהרצון להשיג את המטרה הנעלה יגרום לו לעבוד על המשימה. 

כאשר אנו קובעים לעצמינו רף מסוים אליו אנו רוצים להגיע, אנו נעבור דרך ציפיות.

אנו עורכים תכנית עבודה, קובעים תאריכי יעד ויוצאים למשימה. ומה קורה כשאנו מגלים בשלב מסוים בדרך שאיננו עומדים ביעדים שהצבנו לעצמנו? מה קורה כשאיננו עונים על הציפיות שלנו מעצמנו? ככל הנראה שנפגוש בתחושות לא נעימות ובסטרס שיתלווה אליהן. כאן, כאשר האדם לא עומד בציפיות שלו מעצמו, נשתל אצלו ספק עצמי ומכאן איזשהו חוסר ביטחון בנוגע ליכולת שלו לבצע משימה. הספק שנשתל משפיע על הביטחון והאמונה העצמית, ומכאן הוא מוביל לרצון להימנע מביצוע משימה חדשה, כדי שלא להיתקל שוב באותן תחושות שליליות.

ואכן, איך אפשר לבצע משימה כשכ"כ הרבה לחץ מופעל מסביב? איך ניתן להתרכז במשימה כשהראש טרוד בצורך אינהרנטי להיות תמיד אחד שעונה על כל הציפיות?

אין ספק שהלחץ לא רק אינו תורם לסיטואציה, הוא גם מעכב את ההתפתחות האישית. לכן, כדי להתמודד עם התופעה, חשוב לרכוש דפוסי התנהגות מועילים יותר עם התחושות השליליות שעולות, לצד עבודה על הפן הקוגניטיבי, העוסק באופן החשיבה שלנו. עבודה זו נעשית בטיפול, לכן אנו ממליצים לפנות לטיפול במידה ואתם מרגישים את הדחיינות כמי שתופסת נתח רב מדי מחיי היומיום. 

כתיבה:

דנה פיינר, MSW, עו״ס קלינית,

מכון טמיר תל אביב