טיפול בהתמכרות לקנאביס | קונצנזוס מומחים קליניים | מכון טמיר

מה אומרים מטפלים מנוסים בהתמכרות בקנאביס? 

מעניין להקשיב לאנשי מקצוע שפוגשים שמכירים את אתגרי השימוש והגמילה מקנאביס כחלק מהפרקטיקה המקצועית השוטפת.

פנינו ל-4 מטפלים/ות מוסמכים, עובדים סוציאליים קליניים שמביאים עמם ניסיון עשיר כמטפלים בהתמכרות לקנאביס. 

בדקנו מהי חוות דעתם על עישון קנאביס, בעיקר בהקשר של התקווה לגבי לגליזציה וההשלכות על הקליניקה. 

אופיר ברגמן, לשעבר מנהלת קהילת העמיתים במכון טמיר, איתגרה אותם עם השאלה הבאה:

כולנו מרגישים את תנועת המטוטלת של השימוש בקנאביס בתודעה הציבורית: מחומר מסוכן ואסור, נראה כי עישון מריחואנה הופך לנחלת הכלל. מהי דעתך האישית והמקצועית על המורכבות של שימוש בגראס?

שירה שטראוס, MSW, מטפלת בהתמכרויוית, מכון טמיר בפרדס חנה

יותר ויותר אנשים מגיעים לקליניקה כיום עם התמכרות לקנאביס.

כולם החלו את השימוש בקנאביס כ״טיפול עצמי״ להפחתת חרדה, או לדבריהם: "כדי להרגיע את עצמם".

לטווח קצר זה אכן עובד, אך הבעיה מתחילה בשימוש לטווח ארוך, שימוש יומיומי שבהדרגה הופך להתמכרות.                                                                

רבים מהמטופלים המכורים לקנאביס מדווחים על אובדן זיכרון וחוסר תפקוד קוגניטיבי נאות, עייפות, ירידה במוטיבציה, אדישות וחרדות. 

כלומר, החומר שהחל כ "טיפול עצמי" להפחתת חרדה הןפך עם הזמן למעורר חרדה.            

חשוב לי להוסיף -

לקליניקה מגיעים גם לא מעט אנשים שצרכו קנאביס פעמים אחדות בלבד ואפילו פעם בודדת, כלומר הם אינם מכורים כלל וכלל, אך מדווחים על התקפי חרדה שהחלו בסמוך ואף תוך כדי השימוש בקנאביס.

אם כן, מניסיוני הקליני אוכל לומר שהשפעת הקנאביס הינה אינדיבידואלית ולא ניתן לנבא כיצד תתבטא אצל אדם זה או אחר.

יתכן שאחד יחווה חרדה לאחר שימוש ארוך טווח ואחר יחווה חרדה לאחר שימוש חד-פעמי.

אבל מה שבולט לי יותר ויותר הוא שקנאביס לרוב מקושר כחומר שמעורר חרדה ולא מרגיע אותה.

שירה שטראוס, MSW, פסיכותרפיסטית בחדרה

 אבי יקיר, MSW, מטפל בהתמכרויות בתל אביב

א. עפ"י מחקרים רמת ההתמכרות לגראס היא 9%. זה אומר שמתוך 250,000 משתמשים יהיו כ-22,000 מכורים.

ב. כמות החומר הפעיל כיום במריחואנה גבוהה פי כמה ממה שהיה עד לפני 7-8 שנים.

ג. מכיון שלא כמו באלכוהול, ניתן לעשן כבר מהבוקר, יהיו מכורים צעירים יותר. ההגדרה של אלכוהוליסט היא שתיית בוקר.

ד. הסחף החברתי ושטיפת המוח בתקשורת לגבי הרעיון שגראס אינו ממכר, יגרמו לעלייה בהיקף הצריכה ואיתו מספר המכורים.

ה. תופעות הגמילה קשות ודומות במקרים מסוימים לגמילה מהרואין. למשל, ניסיונות אובדניים, בעיות של חרדה ודיכאון ועוד.

ו. התפרצות של מחלות נפש, כמו מאניה דיפרסיה או סכיזופרניה, שכיחות פי 6 בהשוואה לאוכלוסיה שאינה מעשנת קנאביס, כך עפ"י מחקר של הצבא השבדי.

ולא אוסיף.

מאיה בלום, מטפלת בהתמכרויות, מכון טמיר בבאר שבע

השימוש בגראס עלול להיות מטעה ומבלבל בעיקר בשל קלות הדעת אשר מיוחסת אליו והשימוש הנפוץ בו כאמצעי ריפוי עבור מכאובים שונים שלרוב הינם אובייקטיביים.

פעמים רבות ניתן רישיון לשימוש בקנאביס רפואי ובשל כך, ישנה עליה בסחר בקנאביס תחת כובע חוקי לכאורה.

עובדות אלה, בניגוד לעבר, גורמות לכך שאנשים הסובלים מבעיות רפואיות כלשהן, פונים באופן די מהיר בבקשה לאשר שימוש בקנאביס כדרך פתרון עבור מכאוביהם, ללא פנייה לדרכי פתרון אלטרנטיביות.

התפיסה הרווחת הנוגעת להתמכרות לקנאביס, הינה כי הוא אינו ממכר ברמה הגופנית פיזית. אכן, ההתמכרות אינה בהכרח פיזית אלא התנהגותית, האדם המשתמש בקנאביס, חש הקלה גופנית מהכאבים מהם הוא סובל, אולם במקביל מתרחש תהליך של התמכרות נפשית. לפתע, המכור חש הקלה לא רק במישור הגופני, אלא מבין כי השימוש תורם לו לשינוי מצב הרוח או התודעה, שכן למרות הכל מדובר בחומר פסיכואקטיבי. כאן נכנסת לתמונה התחלה של תלות רגשית. לפתע רגש שנתפס ע"י המכור כשלילי מקבל גם הוא מענה והקלה זמנית וכך למעשה נוצר מעגל קסמים שהיציאה ממנו כרוכה בין היתר בגמילה פיזית מהשימוש בקנאביס.

במקביל לתופעות אלה, מתקיים בעולם תהליך חיובי של לגליזציית השימוש בקנאביס, תהליך שתורם לבלבול נוסף בקרב המשתמשים. כך, נקודת ההנחה שלהם נובעת מכך שישנן מדינות בהן השימוש בקנאביס הינו חוקי. כמובן שבדומה לכך גם האלכוהול הינו חוקי ועלול לגרום להתמכרות קשה מאד, כמו גם הימורים  (״וינר״, ״לוטו״ ודומיהם) שעלולים לגרום להתמכרות לא פחות קשה. ההתמכרות קשורה בתהליכים נפשיים לא פחות מאשר תהליכים גופניים. ידוע ממחקרים בעולם כי אף סקירת מוח שונות מצביעות על איזורי במוח דומים המושפעים משימוש בקנאביס כמו גם שימוש באלכוהול או התנהגויות מתמכרות אחרות. הורמונים המופרשים בזמן שימוש מוגבר בחומרים או התנהגויות מתמכרות כמו הימורים או מין, דומים בזמן השימוש בקנאביס כך שלמעשה מדובר בהתמכרות לא פחות מורכבת מהתמכרויות אחרות.

שימוש בגראס, פעמים רבות מתקיים בנסיבות חברתיות וקיים פחות שימוש של אדם בגפו. מציאות זו, עשוייה להעלות שימוש בגראס בהקשרים חברתיים כסוג של פתרון עבור אנשים אשר חווים קשיים חברתיים. הקשר זה של שימוש בגראס עלול לגרום לתלות מוגברת בשימוש בגראס, כחלופה לעבודה אישית, או קבוצתית הנוגעת לפיתוח כישורים חברתיים יעילים יותר.

מרגנית כרמי מדינה, מטפלת בהתמכרויות, מכון טמיר בכפר סבא 

לתפיסתי אין מושג כזה שמבדיל בין ״סמים קשים" ל״סמים קלים".

כאשר יש וקיימת התמכרות, היא גורמת בסופו של דבר להרס חייו של המשתמש.

הסם, ולא משנה אם זה גראס, הרואין, כדורים משככי כאבים ועוד, הם רק הסימפטום, זו בסך הכל דרך ההתמודדות עם סיפור חיים קשה, טראומטי, שהמשתמש מתאמץ להדחיק כדי לא להרגיש את הכאב, הצער והכעס.

מניסיוני, לאורך שנות עבודה רבות עם מטופלים משתמשי קנאביס וגראס, שהגיעו אלי לטיפול, הם מביעים סוג של הקלה ושמחה על כך שנתפסו ונפתח להם תיק פלילי ובעקבות כך נאלצו להפסיק את השימוש ולהתנקות.

נשמע מוזר, אבל מטופלים אלו מדברים על כך שקרה להם דבר קשה אבל טוב, כיוון שהשימוש דרדר אותם לתפקוד לא יעיל ולא ממוקד בכל תחומי חייהם,

היום, כאשר הם נקיים, הם מרגישים הרבה יותר טוב, ממוקדים, יעילים, בני זוג  והורים טובים יותר.

יתכן שאלמלא היו נתפסים היו ממשיכים בשימוש ואינם יודעים לאיזו תחתית היו מגיעים בחיים.

ברור לי הן כאדם והן כאשת מקצוע שיש לאסור באופן חוקי את השימוש בגראס, קנאביס וכל החומרים הנרקוטיים שאין בהם שום טוב.

אני נגד לגליזציה של קנאביס. יש להציע למכורים דרך התמודדות שונה עם הקשיים והסבל, באמצעות טיפול בשיחות, בו יוכלו להביע את הכאב, הצער והתסכול ויילמדו להתמודד עמו ללא חומרים מסוכנים, לעיתים בשילוב טיפול תרופתי מבוקר עם פסיכיאטר (באמצעות תרופות שאינן ממכרות).

נורית אלנהורן, MSW, מטפלת cbt ומטפלת בהתמכרויות,

מכון טמיר בבאר שבע ובמזכרת בתיה

השאלה שהעלית נפגשה עם ההתחבטות שלי בנושא.

כעו״ס שטיפלה בהתמכרויות, התפיסה הראשונית היתה ברורה וחד משמעית.

בהמשך, ראיתי את התנועה והתחלת הגמישות.

נראה שעישון גראס מקבל כיום לגיטימציה חוצת גבולות - בתקשורת - כולל בתוכניות הבוקר, בפוליטיקה, ובחברה כולה. כדאי לזכור כי מדובר גם בסוגייה כלכלית רחבת היקף.

אין ספק שהמסר עובר ומחלחל לציבור כולו.

מחד, מוצגות הסגולות של הקנאביס הרפואי כמענה המשפר את איכות החיים - בהתמודדות עם כאב, טראומות ועוד.

האם  הגראס הפך לתרופת פלא? וככזה השימוש בו מקביל מבחינת הלגיטימצינ לשימוש באקמול. 

מנגד, כמטפלת במכורים נפגשתי עם מטופלים שהשימוש השפיע אצלם על ההתנהלות ועל התפקוד, אנשים שעברו הליך גמילה מעישון גראס ושיקמו את חייהם.

למותר לציין כי הגראס הוביל לשימוש בחומרים אחרים.

מבחינה חברתית עולה השאלה האם השימוש בגראס הוא מרכיב נוסף ב׳חברת האינסטנט', הרצון במענה מיידי וסיפוק מיידי, בצמצום וזילות הצורך בהתמודדות, חיזוק כוחות האגו, הרחבת ארגז הכלים הרגשי, התפקודי.

השאלה מתרחבת במפגש הזוגי, המשפחתי וההורי - האם וכיצד העישון משפיע על המרחב הזוגי?

מהו תפקיד העישון בתפקוד ההורי, מהו המסר החינוכי-תפקודי של ההורים?

מנגד, מהם המקומות בהם הגראס מסייע  וברור שישנם מצבים בהם הוא מסייע ומשפר מאוד את איכות החיים.

שאלה נוספת שעולה היא האם וכיצד גראס משתלב בחדר הטיפול - האם כמענה תרופתי טיפולי או כחסם במרחב הטיפולי.

בואו נדבר על הדברים

שחשובים באמת

מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

 לייעוץ קצר, ממוקד וחד-פעמי - 

הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

עלות: 140 ש"ח

הרשמה מהירה:

 בתל אביב / אונליין בזום

מענה לכל שאלה

(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

דינמיקת ההכחשה והשקרים העצמיים בהתמכרות לקנאביס

״היא הבטיחה להביא לו חמישית קילוגרם מריחואנה, 200 גרם מריחואנה טובה במיוחד, תמורת 1,250 דולר. הוא ניסה להפסיק לעשן מריחואנה אולי 70 או 80 פעם לפני זה. לפני שהאישה הזאת הכירה אותו. היא לא ידעה שהוא ניסה להפסיק. הוא תמיד החזיק מעמד שבוע, או שבועיים, או אולי יומיים, ואז היה חושב ומחליט שיהיה לו קצת בבית עוד פעם אחת אחרונה. פעם אחת אחרונה בהחלט הוא היה מחפש מישהו חדש, מישהו שהוא עדיין לא אמר לו שהוא חייב להפסיק לעשן גראס ושבבקשה בשום אופן לא ישיג לו שום גראס. זה היה חייב להיות צד שלישי, כי הוא אמר לכל דילר שהכיר להפסיק לספק לו. והצד השלישי היה חייב להיות מישהו חדש לגמרי, כי כל פעם שהוא השיג משהו הוא ידע שהפעם הזאת צריכה להיות הפעם האחרונה, ולכן אמר לו, ביקש ממנו, בתור טובה, אף פעם לא להביא לו יותר, לעולם. והוא אף פעם לא ביקש מאף אחד שוב מרגע שאמר לו את זה, כי הוא היה גאה, וגם מתחשב, ולא היה מעמיד אף אחד בעמדה סותרת כזאת. חוץ מזה הוא החשיב את עצמו קריפּי בכל הנוגע לגראס, והוא פחד שגם אחרים יראו שהוא קריפי ביחס אליו. הוא ישב וחשב וחיכה באיקס לא סימטרי של אור משני חלונות שונים. פעם או פעמיים הסתכל בטלפון. החרק נעלם בחזרה לתוך החור בקורת הפלדה שמדף הורכב עליה״.

דיויד פוסטר וואלאס, מהתלה אינסופית, 2022, ספריית פועלים, עמ׳ 19