הדרכת הורים בהרצליה | המלצות, מומחים והכוונה מדויקת 2020

דרג פריט זה
(22 הצבעות)
המלצות על הדרכת הורים בהרצליה והשרון המלצות על הדרכת הורים בהרצליה והשרון

 

הדרכת הורים בהרצליה

 

הורים יקרים,

 

כולנו עומדים בפני אתגרים הוריים

וטיפול מקצועי יכול לעזור בתקופות מסוימות.

 

אלא שיש כל כך הרבה היצע של גישות טיפוליות ומטפלים שם בחוץ -

אז איך תמצאו את הטיפול הטוב ביותר עבורכם?

 

אנחנו יכולים לעזור.

צוות המתאמות שלנו יעזור לכם להחליט

איזה טיפול והדרכה הורית

הכי מתאימים לך ולבני משפחתך -

התקשרו עכשיו ותאמו שיחה עם מתאמת טיפול

מהצוות שלנו,  עוד היום.

 

הכי חשוב שתפגשו מישהו שאתם בוטחים בו

שבמידת הצורך יידע גם להפנות אתכם להדרכת הורים אונליין.

 

אנו בוחרים את המטפלים שלנו

מכיוון שיש להם הרבה הכשרה וניסיון,

אך גם כיוון שאנחנו מאוד סומכים עליהם. 

 

תודה ובהערכה,

 

איתן טמיר, ראש המכון

וצוות מכון טמיר

 

072-3940004

  

מטפלי ומטפלות הקליניקות העמיתות בהרצליה

 

 

מכון טמיר מציע הדרכת הורים איכותית עם מומחים בכל איזור השרון:

בהוד השרון, כפר סבא, רעננה, חדרה, נתניה, רמת השרון,

עמק חפר, לב השרון, חוף השרון ודרום השרון

hasharon psychotherapy

 

הורים רבים נרתעים מאנשי מקצוע שתפקידם להגיד להורים מה לעשות. הם מרגישים, ובצדק, שהם אלו שבעלי הידע אודות ילדיהם, מכירים אותם טוב יותר מכל אחד אחר ואוהבים אותם יותר מכל, ולכן מדוע שאדם מבחוץ יוכל לפתור בעיה שלא הצליח לפתור ההורה. הדרכת ההורים, בניגוד למה שחושבים רבים, אינה מערערת על הנחות אלה, כי אם להפך- מחזקת אותן ומשתמשת בהן.

אנשי מקצוע המוסמכים להדרכת הורים, במרבית המקרים אינם מפקפקים לרגע בכך שההורים הם המומחים הגדולים ביותר בכל הנוגע לילדיהם הפרטיים, והם אלה שרוצים את טובת ילדיהם יותר מכל. הדרכת ההורים משתמשת בדיוק בהיכרות הזאת, בתיאור ההורים את קשיי ילדיהם ואת אישיותם הייחודית, על מנת לחשוב על הדרכים בהן יוכל ההורה לסייע לילד, מתוך היכרות מעמיקה עימו. למעשה, הדרכת הורים כלל אינה יכולה להתממש מבלי אהבתו האינסופית של ההורה לילד, ומבלי הידע המעמיק שברשותו בכל הקשור בילדו.

פסיכולוגים מומלצים בהרצליה

 

 

בעזרת תיאור ההורים את ילדם, מקבל איש המקצוע תמונה של המצב בו נמצא הילד, הקשיים עימם מתמודד, דרכי ההתמודדות שלו ומה הן מעידות על מצבו הנפשי. כל הידע הזה, המתקבל בזכות ההורים, מאפשר לאיש המקצוע לזהות איפה ניתן ליצור שינוי בהתנהגות למול הילדים או במערכת היחסים עימם, כך שיטיב עם התמודדותם ויסייע להם בהתפתחות תקינה. איש המקצוע משקף להורים את תמונת המצב, אשר לעיתים, מעצם חוסר האובייקטיביות שלהם, הם מתקשים לראותה, וכאשר תמונת המצב ברורה יותר- הדרך להקלה ולפיתרון נגישים יותר.


 

 

ראיון עם שיר דרור

מטפלת רגשית בהרצליה

מראיינת: מור צח

היי שיר, ספרי לי על עצמך

שמי שיר דרור, עובדת סוציאלית קלינית עם התמחות בטראומה. אני עובדת בעיקר עם ילדים ונוער אבל גם בהדרכות הורים, בטיפול דיאדי ולפעמים גם עם מבוגרים. אני עובדת בקליניקה פרטית בהרצליה ובנוסף במערך הטיפולי המשלים מיסודה של העמותה לילדים בסיכון, עם ילדי ASD (הספקטרום האוטיסטי) בתוך בית הספר.

 

 shir dror

 

 

אני מבינה שהגישה הטיפולית שלך היא דינמית. הורים רבים שפונים למכון טמיר שואלים כיצד מטפלים בילדים הסובלים מחרדות בגישה דינמית?

 

נכון, הגישה שלי היא אכן דינמית. חרדות הרבה פעמים יושבות על קשר לא בטוח, על יחסים שהם לא מספיק יציבים מבחינת הילד. לפעמים, לא תמיד, זה גם משהו שמצריך איזון תרופתי, בייחוד בשלבים הראשוניים כדי שהילד יהיה פנוי לטיפול, אבל הרבה פעמים זה משהו שקשור ליחסים המופנמים אצל הילד, כך שאני עובדת על הקשר עם הילד דרך טיפול באמצעים השלכתיים בגילאים הצעירים (משחק, יצירה, דרמה וכדומה) ובשיחות פסיכותרפיה עם בוגרים יותר. בתוך החדר, המטרה הראשונית שלי היא לבסס יחסי אמון ואז בתוך הקשר עולים כל הקשיים והדפוסים המופנמים ואפשר להתחיל להתבונן בהם: הילד אט אט לומד להכיר את עצמו - להבין מה מעורר בו חרדה, מה הוא מרגיש במצבים שונים (של תחרות, של הפסד, ניצחון, כשאין מה שרוצים...). בגישה הטיפולית שלי, הטיפול בילד תמיד מלווה בהדרכת הורים בתדירות משתנה בהתאם לצורך ולנכונות, כשבפגישות עם ההורים, אנחנו עושים חשיבה משותפת בהתאם לצרכים של הילד והיכולות של ההורים - איך כדאי להתנהל מול הילד כדי לעזור לו להרגיש יותר טוב (בטוח, רצוי, מסוגל). לדוגמה: אם יש זוג הורים לא עקביים ויש להם ילד שמלכתחילה יש לו בסיס חרדתי - הרי שיש כאן מתכון להחרפת החרדה של הילד, שמצדו זקוק להתנהלות ברורה ומוגדרת, וחוסר העקביות והעמימות של ההורים שלא במתכוון מעצים את חרדותיו. בסיטואציה כזו, שילוב של עבודה פרטנית עם הילד ובמקביל הדרכת הורים במטרה להמשיך את העבודה בבית, מאפשר תיקון לאורך זמן.

 

 

 

נשמע מרתק. אותה שאלה נשאלת רבות על ילדים עם הפרעת קשב וריכוז עם או בלי היפראקטיביות. יש הורים המספרים שהומלץ להם על טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). איך מטפלים בגישה דינמית ב-ADHD?

 

קודם כל, ילד שמאובחן עם ADHD  ברמה שמפריעה לו תפקודית ומפריעה למורה (התפרצויות, הליכה בכיתה וכדומה), לרוב מוצע לו טיפול תרופתי על ידי המערכת. ההורים לא תמיד מעוניינים, אבל גם אם הם נענים לזה, הרי שבינתיים, בזמן שחלף, המצב גבה מהילד מחיר (דימוי שלילי בעיניי המורה או החברים, פערים לימודיים, דימוי עצמי נמוך או תחושת מסוגלות נמוכה ועוד), כך שכשההורים מגיעים עם הילד לטיפול, הם מגיעים לרוב על רקע של קשיים לימודיים, או קשיים חברתיים וכו'. בדרך כלל זה לא ה-ADHD כשלעצמו, אלא מצבים שהתפתחו כתוצאה מכך, ואז הטיפול בכל הקשיים הללו נעשה באותה הדרך: דרך עבודה על יחסים. הילד פעמים רבות בכלל לא מבין מה מפעיל אותו, מה מניע אותו, מתי זה קורה לו. העבודה שלי היא גם מערכתית - אני תמיד מעודדת קשר ביני לבין גורמים טיפוליים, אם ישנם בתמונה, באופן רציף. קשר עם הצוות החינוכי והדרכת הורים לפחות פעם בחודש. אז אם, למשל, מגיע אלי ילד עם אבחנה של ADHD, ונניח שהילד מטופל תרופתית וכרגע כבר התגבשה לגביו תדמית שלילית בקרב החברים לכיתה שמתייגים אותו כ-trouble maker משום שעד שקיבל את הטיפול התרופתי הוא התנהג בצורה שקשה לסביבה להתמודד איתה, הרי עכשיו הוא צריך לעבור תהליך של שיקום התדמית החברתית שלו ויצירת  קשרים חברתיים עם קבוצת השווים ממקום אחר. כשאני עובדת עם ילד כזה, אני נוטה להחצין במילים ובשפת הגוף שלי מה אני מרגישה מול ההתנהגות שלו, כדי לעזור לו להבין איך מה שהוא עושה משפיע על הצד השני ואז יש אפשרות לדבר על זה. יש גם כל מיני משחקים שהם יותר ייעודיים, כלומר, משחקים שהם ממש מכוונים למקום של הבירור הרגשי ושל קריאת סיטואציות חברתיות ומה היא התגובה שתוביל לקרבה, להנאה ולחיזוק הקשר, כמו המשחקים "משימות הלב" ו-"מה קורה כאן".

 

 

 

יש החוששים שבטיפול דינמי/רגשי "רק מדברים" ולא נותנים כלים, להבדיל מטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), למשל,  מה דעתך על כך?

 

אני לא חושבת ככה. אני מסכימה עם האמירה שטיפול CBT נותן כלים מוגדרים, ואני אכן משלבת לעיתים כלים מעולם ה-CBT בעבודתי הטיפולית, אבל אני מאמינה שברוב המקרים הקשיים יושבים על מקומות הרבה יותר עמוקים, גם אם במקור הם נבעו ממשהו טכני. אגב, שמעתי לא מעט מטפלי CBT אומרים שטיפול CBT עובד הרבה פחות טוב עם ילדים, כי ב-CBT צריכים להיות מסוגלים להבין בין העובדות, אילו מחשבות עלו בי אל מול האירוע (העובדתי), איזו פרשנות אני נותן לזה ומה התגובה שלי כתוצאה מכך. לילד מאוד קשה לעשות את התהליך המחשבתי הזה. זה נכון שיש איזשהו ניסיון לעשות בירור של מה יושב שם, אבל לפעמים, כדי להגיע למקום שהילד בכלל יכול לשתף בדברים האלה, יש צורך לעבור דרך בניית קשר ודרך חשיבה דינמית של הילד, של מה שקורה לו ושל סוג הקשר שלו עם הוריו, שבגילאים הצעירים הם סוכני החיברות הכי משמעותיים בחיים שלו.

 

 

 

בהמשך לאמירתך החשובה לגבי ההורים כסוכני החיברות המשמעותיים ביותר בחיי הילד - אשמח אם תספרי קצת על הטיפול הדיאדי

 

קודם כל, גילוי נאות:

אני לא למדתי טיפול דיאדי בצורה סדורה.

עם זאת, אני כן מכירה את הגישה מתוך למידה עצמית, התנסות והדרכה/

טיפול דיאדי הוא טיפול שמכוון לקשר הורה-ילד, כלומר, אנחנו לא מדברים על טיפול בהורה ולא על טיפול בילד, אלא על טיפול בקשר של ההורה עם הילד, כשהילד הוא במרכז.

במודל הקלאסי יש מפגש שבועי של  הורה 1-ילד, שבוע לאחר מכן הורה 2-ילד, ובשבוע שלאחר מכן הדרכת הורים וחוזר חלילה.

הטיפול מתאים בעיקר לילדים בגיל הרך, בדגש על גילאי 0 עד 5, אבל אפשרי גם לגילאי 6-7.

טיפול דיאדי לא מתאים לכל אחד/ת - הורים שיכולים לקחת חלק בטיפול מהסוג הזה צריכים להיות מסוגלים לפנות מקום לילד שיהיה במרכז, שתהיה להם המסוגלות להתבונן על הצרכים של הילד ובכלל להסכים להיות בסיטואציה הזו -  שלא כל אחד מסוגל לה: ההורה יושב עם הילד בחדר על הרצפה ומשחק איתו, ויש עין נוספת, אוהדת אמנם, אבל מתבוננת בכל מה שקורה בחדר.

מה שטוב בטיפול הדיאדי זה שלי כמטפלת יש אפשרות לזהות את הדינמיקה בזמן אמת ולא רק דרך סיפורי ההורים, שעוברים מסנן של ריצוי חברתי ושל התפיסה האישית של ההורה.

יש לי גם אפשרות להתערב בעדינות, לתווך להורה את הילד ולילד את ההורה באופן שיהיה להם קל יותר להתחבר ולעכל אותו.

למשל, אמא צועקת על הילד שמתכוון לגעת בשקע חשמלי ואני רואה שהילד מאוד נבהל ממנה, אז אני יכולה להגיד: "אני רואה שאמא מאוד דאגה לך ואני רואה שאתה מאוד נבהלת" ואז יש פה מסגור מחדש של הסיטואציה למקום שהוא יותר מעורר חמלה, יותר אמפתי. הילד מקבל אפשרות נוספת להתבונן על הצעקה של אמא  כביטוי של דאגה במקום כעס, מה שמהווה גם מודלינג עבור ההורה. כלומר, זה מאפשר להורה להתבונן בתגובה אחרת לאותה סיטואציה וללמוד מה ההשפעה שלה על הילד. אחר כך, בפגישות של הדרכת ההורים ניתן לנתח את מה שקרה, להבין אילו רגשות עולים אצל ההורים במהלך הסיטואציות הללו ומה מניע אותם. לפעמים עולה בירור לגבי ההיסטוריה האישית שלהם וההורות שחוו בעצמם, כדי להבין אותם טוב יותר ולחשוב יחד על דרכים לפעול אחרת כדי שלכולם בבית יהיה יותר טוב.

 

 

 

באילו סיטואציות היית ממליצה ובאילו לא היית ממליצה לפנות לטיפול דיאדי?

 

קודם כל, מומלץ לפנות לטיפול דיאדי כשמדובר בגיל הרך. זה קריטי במיוחד בשלוש השנים הראשונות. למשל, תינוקות שמזהים אצלם עיכוב התפתחותי שאין לו בסיס רפואי - ידוע כיום שהקשר בין האם לתינוק (או ההורה המטפל העיקרי) הוא קריטי להתפתחות הנפשית והפיזית התקינה של הילד. כמו כן, בגיל צעיר מאוד, כשהילד עוד לא וורבלי, קשה לטפל בו בלי נוכחות ההורה ואני גם לא בטוחה שזה נכון. עם זאת, כדי לצאת למסע הזה, ההורה מוכרח להבין שלא מדובר פה בילד שצריך "לתקן" על מנת לפתור את הבעיה, אלא שהבעיה היא בדינמיקה שביניהם.                                                                      

מפתח לזיהוי כשל בקשר שיכול להתאים לטיפול דיאדי הוא כשהורה חש רגשות שליליים כלפי הילד: לא אוהב אותו, מאוכזב ממנו, הילד הוא הכבשה השחורה בבית - כל האלה מהווים אינדיקציה לכך שיש מקום לעבוד על הדינמיקה בקשר הורה-ילד. לא הייתי ממליצה לפנות לטיפול דיאדי כשמדובר בילדים שהם כבר בגיל החביון או בגיל ההתבגרות (7 ואילך).

לפעמים, אגב, כל מה שצריך זה הדרכת הורים. כלומר, לפעמים, ברגע שההורים משנים את הפרספקטיבה שלהם על הילד ומתוך כך את התנהלותם מולו - הילד בתורו מגיב לזה ומשנה גם הוא את התנהלותו. עם זאת, זו לא החלטה שכדאי לקבל מראש, אלא מתוך בירור עם הגורם הטיפולי, כי, לרוב, הורים פונים לטיפול בשלב שבו הם כבר מוצפים, ואז, בסיטואציה הזאת, גם לילד כבר יש משקעים ואז לפעמים הוא זקוק למקום משלו לעבד בו את הדברים, להרגיש מוכל, להיות זה שמחליט מה עושים בחדר.

 

 

 

 

באיזו סיטואציה אחרי שיחה טלפונית/פגישה ראשונית את מבינה שהטיפול המתאים הוא רק הדרכה הורית?

 

אני בדרך כלל לא יודעת להגיד את זה לפני האינטיק (הפגישה הראשונה) ולפעמים גם אחרי האינטיק זה לא במאה אחוז ברור.

אני יכולה לומר לך מתי בכלל לא רלוונטי לטפל בילד:

ילד שמבטא התנגדות מאוד גדולה לטיפול וההורים אינם נותנים לטיפול רוח גבית, כלומר, הם בעצמם אמביוולנטיים. בסיטואציה כזו הייתי מציעה להישאר עם הדרכת הורים.

סיטואציה נוספת היא כשההורים גרושים ואחד מהם לא מוכן לשלוח את הילד לטיפול. מבחינה חוקית נדרשת הסכמה של שני ההורים אם האם או האב פונים בנפרד, אני מציעה להגיע להדרכת הורים. אם משהו ישתנה בתוך הדינמיקה המשפחתית כתוצאה מהדרכת ההורים,  אפשר יהיה להזמין גם את הילד לטיפול. אבל כל עוד זה לא אפשרי מבחינה חוקית, גם הדרכה הורית יכולה להועיל.

 

 

 

לסיכום, ציינת שאת עובדת עם ילדים על הרצף, האם יש מאפיינים ייחודיים לטיפול בילדים על הרצף?

 

לילדים על הרצף, בהגדרה, יש קושי תקשורתי. הם מתקשים לבטא ולפענח מסרים תקשורתיים בינאישיים ולכן הטיפול מכוון לעודד את הילדים הללו להתפתחות רגשית דרך יצירת קשר עימם. הפוקוס בטיפול הוא בתקשורת, בהתנהגויות ובתפקוד החברתי. יש ניסיון מתמיד לעודד את הילד להדביק פערים ולהתנהג בצורה התואמת את גילו (למשל, לעודד התנהגויות עצמאיות בנושאי היגיינה אישית). פעמים רבות, הורים לילדים על הרצף זקוקים להדרכת הורים בתכיפות גבוהה יותר, בשל האתגרים המלווים אותם כתוצאה מהלקות. 

 
 
 
 

מקורות תמיכה מקצועיים להורים בקהילה: 

 
 
 
 
 
 
 
 

 

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2020