הריון מדומה | psuedocyesis | תסמינים, היסטוריה, אבחון וטיפול

דרג פריט זה
(23 הצבעות)
הריון מדומה הריון מדומה

​​

מה זה הריון מדומה?

כתיבה:

איילת צמח, פסיכולוגית קלינית

מה זה הריון מדומה?

Psuedocyesis  (להלן – הריון מדומה) הינו סינדרום קליני שבו אישה שאינה פסיכוטית מאמינה באופן נוקשה בכך שהיא הרה ומפתחת סימנים פגיעים אך אובייקטיביים של הריון, בהעדר התעברות אמיתית (O'Grady, Burkman & Gimovsky (1998.

ההגדרה המורחבת של סינדרום זה כוללת בתוכה נשים במתעקשות על כך שהן בהריון, מבלי שיפגינו סממנים פיזיולוגיים (Hendricks-Matthews & Hoy, 1993).

מקור המושג Psuedocyesis נעוץ בשורש המילה היוונית Kyesis שמשמעו הריון והמילה Pseudes שמשמעה שקרי (O'Grady et al., 1998).

ב-(DSM-IV-TR (2000 מסווגת ההפרעה כ- (300.82)   Somatoform Disorder Not Otherwise Specified.

האפיון המשותף להפרעות סומטופורמיות הוא נוכחות סימפטומים פיזיים שמצביעים על מצב רפואי כללי ואינם יכולים להיות מוסברים במלואם ע"י מצב רפואי כללי, ע"י השפעת חומרים או ע"י הפרעה נפשית אחרת. הסימפטומים גורמים למצוקה קלינית משמעותית או לפגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי או בתחום תפקוד אחר. בניגוד ל-Factitious disorders  ומ-Malingering הסימפטומים הפיזיים אינם נוצרים מתוך מחשבה מכוונת (קרי, אינם נשלטים רצונית). תת הקטגוריה של הפרעות סומטופורמיות NOS כוללת הפרעות עם סימפטומים סומטופורמים שאינם ממלאים אחר הקריטריונים עבור איזושהי הפרעה סומטופורמית ספציפית. הפרעת ההריון המדומה ניתנת כדוגמה לאבחנה זו, ומתוארת כאמונת שווא של היות האדם בהריון, הקשורה לסימנים אובייקטיביים של הריון, אשר עשויים לכלול בטן מוגדלת (אם כי הטבור אינו מתהפך), זרימה ווסתית מופחתת, היעדר ווסת, תחושה סובייקטיבית של תזוזת עובר, בחילה, גודש בשדיים והפרשות, וצירי לידה בתאריך המיועד ללידה. יתכנו שינויים אנדוקריניים, אך לא ניתן להסביר את הסינדרום על ידי מצב רפואי כללי אשר גורם לשינויים אנדוקריניים (למשל, גידול המפריש הורמונים) (DSM, 2000).

 

ההיסטוריה של הריון מדומה

בשבעה ביוני 1882, שנה בדיוק לאחר שאושפזה בכפיה בבית כפרי מחוץ לווינה, החליטה בּרתה פּפּנהיים, המכונה אנה אוֹ, לסיים את הטיפול של ד"ר ברויאר. הטיפול היה מוצלח, וכמעט כל הסימפטומים ההיסטריים מהם סבלה סולקו. באותו הערב נקרא ברויאר בדחיפות לשוב אל ביתה של המטופלת הצעירה, ומצא אותה מתפתלת כיולדת מהתכווצויות בבטנה וצועקת: "עכשיו מגיע התינוק של ד"ר ברויאר". הוא הרגיע אותה באמצעות היפנוזה, והעביר אותה לטיפולו של רופא אחר. ברויאר, רופא יהודי מצליח ואהוד בסוף המאה התשע-עשרה, לא ידע כיצד להתמודד עם המסר המיני הבוטה בדבריה של המטופלת שלו, וחשש מדימויו המהוגן ומאשתו הקנאית. הוא לא ניסה להבין את דבריה התמוהים של בּרטה פּפּנהיים, אותה כינה בשם 'אנה אוֹ', ולאחר שסיפר על כך לפרויד, כשנה לאחר מכן, לא שב לדבר על כך לעולם (גרין, 2005). הריון מדומה תואר לראשונה על ידי היפוקרטס, בסביבות 300 לפני הספירה. בזמנים קדומים ובימי העבר היה הריון מדומה תופעה נפוצה למדי בקרב בני המעמד הגבוה. כך לדוגמה ל-Mary Tudor , מלכת אנגליה, היו שני מקרים של הריון מדומה, שבבסיסם עמד ככל הנראה דיכאון שנבע מחוסר שביעות רצונה מנישואיה הפוליטיים למלך ספרד, פיליפ השני. דרך ההריון המדומה ניסתה המלכה לקשור את בעלה אליה, ולשפר את הקשר ביניהם (Flanagan & Harel, 1999, Marušić, Karlović, Zoričić, Martinac, & Jokanović, 2005).

 

סוגים של הריון מדומה

 

ידועות מספר וריאציות קלינית של הריון מדומה:

  • הריון מדומה דלוזיונלי – יופיע אצל מטופל דלוזיונלי או פסיכוטי.

  • הריון מדומה התחלותי (Factitious) – יופיע אצל מטופל שמנסה להוליך שולל

  • הריון מדומה מוטעה (Erroneous) – יופיע אצל מטופל הסובל ממחלה אורגנית, כגון Thyrotoxicosis, Malignancy או צריכת סמים.

  • הריון מדומה וורה ("אמיתי") – סוג זה מחולק לשני תתי סוגים: Form Fruste (הצורה הבסיסית) ו-Advanced form (בו מופיעים סימנים וסימפטומים מאז'וריים).

הריון מדומה וורה היא ההפרעה הנפוצה ביותר מבין סוגי ההריון המדומה. 

חוסר סדירות במחזור הוסת והפרשות מהשדיים המלווים בהגדלה של הבטן ובגידולים מסוימים ותוצאה חיובית של בדיקת הורמוני הריון – כולם מתכנסים למצב אותו המטופלת ו/או הסובבים אותה מפרשים באופן זמני ושגוי כהריון (O'Grady et al., 1998).

 

תיאור מקרה קליני

 

(Flanagan& Zeev (1999  מתארים את המקרה של LR, נערה היספנית בת 17 שחוותה הריון מדומה. LR השתמשה ב-Depo-Provera במשך 18 חודשים, מאז לידתו של בנה הראשון.

בעת מתן אחת הזריקות, הביעה חשש באשר לאפשרותה להיכנס להריון משום שחדלה לקבל מחזור חודשי באופן סדיר.

הובטח לה כי הפסקת המחזור החודשי הינה תופעת לוואי נפוצה בקרב המשתמשים ב- Depo-Provera.

כ-8 שבועות לאחר מכן היא ביקשה הפניה לשירות להורה בטענה שעשתה בדיקות הריון שאיששו את חששותיה בדבר הריונה.

היא התלוננה על רגישות באזור החזה, עייפות והשתנה לעיתים קרובות.

כמו כן, היא העלתה במשקל מאז ביקורה הקודם. בבדיקה נראתה בטנה התחתונה בולטת, וניכר שינוי בצבע העור (linea nigra).

שדיה היו גדושים, אך לא היתה מהן הפרשה של חלב. כמו כן, לא היה כל שינוי מבחינת מבנה הרחם.

מבדיקות שנערכו לה במרפאה הובטח לה כי היא אינה בהריון.

LR חזרה כשבועיים עם אימה והחבר שלה, לבושה בבגדי הריון, ודיווחה על תנועות עובריות.

גם האם והחבר העידו כי ראו את העובר בועט מספר פעמים. משקלה לא השתנה, אך היקף המותניים שלה עלה. על אף הופעתה החיצונית ושאר השינויים הפיזיולוגיים, שוב התגלה בבדיקה כי לא חל כל שינוי במבנה רחמה.

היא עברה בדיקת אולטרה-סאונד שתוצאותיה היו נורמליות, ללא נוזלים או מסות בחלל הרחם. LR הביעה שמחה על "הריונה" הקרב. נעשו מספר נסיונות להביאה להערכה פסיכיאטרית.

היא הסכימה להערכה שכזו, אף כי לא ראתה בה צורך, אולם לא הגיעה לאף אחת מפגישות ההערכה שנקבעו עבורה, וסירבה להמשיך לקבל זריקות Depo-Provera מחשש שהדבר יפגע בעובר (Flanagan & Harel, 1999). מקרים כאלו נפתרים בד"כ באמצעות פרוצדורה רפואית פשוטה כגון בדיקות הריון באמצעות השתן או הסרום או שיקוף אולטרסאונד (O'Grady et al., 1998).

מחזור הרביה הנשי מורכב מסדרת תהליכים של הפרשות הורמונים ע"י בלוטת יותרת המוח והשחלות. בלוטות אלו מצויות באיטראקציה ביניהן עם השפעות הדדיות.

המחזור החודשי מתחיל עם הפרשת הורמונים גונדוטרופינים על ידי בלוטת יותרת המוח האנטריורית. הורמונים אלו, ובעיקר FSH, מגרים יצירה של זקיקי שחלה. כשמבשילים זקיקי השחלה, מופרש מהם אסטראדיול, הגורם להתפתחות של רירית הרחם, כהכנה לשתילה של הביצית, במקרה ותופרה על ידי זרע. משוב המתקבל עקב העליה באסטרדיול, מעורר שיחרור של LH על ידי בלוטת יותר המוח האנטריורית. עליה זו ב- LH מביאה לביוץ. זקיקי השחלה נקרעים ומשחררים את הביציות. תחת ההשפעה המתמשכת של ה- LH הופכים זקיקי השחלה לגופיפים צהובים המייצרים אסטרדיול ופרוגסטרון. תפקידו של הפרוגסטרון הוא לאפשר הריון. הוא שומר על רירית הרחם, מונע מהשחלות לייצר זקיק נוסף. בו בזמן, נכנסת הביצית לחצוצרות, ומתחילה להתקדם לעבר הרחם. במידה ומתרחשת הפריה, מתחילה הביצית להתחלק, ולאחר מספר ימים נצמדת לאחד מדפנות הרחם. במקרה בו לא מתרחשת הפריה של הביצית, או שההפריה מתבצעת מאוחר מדי, יפסיק הגופיף הצהוב לייצר אסטרדיול ופרוגסטרון, ורירית הרחם תיפרד מדופן הרחם, ותשתחרר בתהליך הווסת החודשית (Carlson, 1998).

לא קיים מידע מהימן בנוגע לשכיחות ההפרעה באוכלוסיה, אך רוב המחברים מסכימים שתופעת ההריון המדומה אינה נפוצה, אך עם זאת אינה נדירה. כהערכה גסה ניתן לצפות לכבערך מקרה אחד בשנה על כל אלף לידות (O'Grady et al., 1998). דיווח שונה של  Whelan & Stewart (1990) מספר על ששה מקרים במהלך עשרים שנות ייעוץ ליחידה המיילדת 2,500 נשים בשנה (Ritvo, Hales & Yudofsky, 2002).

בכל זאת, מספר הבחנות קליניות יכולות להיעשות בנוגע למאפיינים חשובים של מקרים אלה. מן הספרות המחקרית עולה כי גיל הופעת ההפרעה נע בין 5 ל-79 שנים, כשהגיל הממוצע הוא 33. ב-95 אחוזים מהמקרים מתרחשת ההפרעה בגיל הפוריות (בין 13 ל-39), היא אינה נפוצה בילדים ובמתבגרים, ואף נדירה מכך בקרב גברים. כמו כן ידוע כי קיימת אפשרות להישנות התופעה (O'Grady et al., 1998).

קיימים מספר סימנים וסימפטומים הידועים כרווחים במקרי הריון מדומה. ראשית לכל, חווה המטופלת בטחון סובייקטיבי בקיומו של הריונה. סימן זה מאפיין את כל המקרים של הריון מדומה. אצל כ-97% מכלל המטופלות ניתן להבחין בהתרחבות של חלל הבטן ועליה במשקל וכ-75% מהן מדווחות על תחושה בתנועת העובר. מבדיקה רפואית ניתן להבחין בסימנים וסימפטומים הנוספים. אלו כוללים שינויים בחזה (59%) כולל גדילה, רגישות ושינויים בפיגמנטציה, אי סדירות של המחזור החודשי (98%), העדר מוחלט של הוסת, היסטוריה של בעיות בפוריות (59%), הפרשת חלב אם (56%), עלייה במשקל (44%), התרככות של צוואר הרחם (40%) והתרחבות של הרחם (25%). במקרים רבים חווה האישה בחילות בוקר, כמו גם הקאות חוזרות המפורשות ככאלו המאפיינות הריון. באחוז אחד מן המקרים עשויה להתרחש לידה מדומה (O'Grady et al., 1998, Hendricks-Matthews & Hoy, 1993

משך ההריון המדומה מגוון. כ-50% מהם ממשיכים לאורך תשעת החודשים המסורתיים, אולם מקרים לא מטופלים עלולים להמשיך שנה-שנתיים ותחת נסיבות לא רגילות, אף יותר. מקרה מפורסם שתואר ע"י Dupuytren במאה ה-19 נמשך כ-18 שנים. הריון מדומה עשוי להישנות ועלול להוות המשך להריון נורמלי (O'Grady et al., 1998).

 

מה גורם להריון מדומה?

בספרות המחקרית ניתן למצוא מגוון רב של הסברים להפרעה. אף כי חלקם מתמקדים במאפיינים הפיזיולוגיים המלווים את ההפרעה, ואחרים דנים בהסברים פסיכולוגיים אפשריים, ברור לכל החוקרים כי לשני המקורות תפקיד בהיווצרותה וביטוייה.

קיימים מחקרים נוירופיזיולוגים רבים המתארים את קיומו של ההריון המדומה, בכלבים, עכברים, חולדות, ארנבות ובע"ח אחרים, אשר לו דפוס דומה באספקטים מסוימים לזה של ההריון המדומה האנושי. בעקבות גירויים מסוימים, בע"ח אלו מפתחים סימנים פיזיים אופיניים להריון בשילוב עם התנהגויות הריוניות מורכבות כגון התנקות ובניית קן. הריון מדומה שכזה יכול להתרחש באופן ספונטני או שעשוי לנבוע כתוצאה מהזרקה של גונדוטרופין כרוני, גירוי עורפי כתוצאה מהזדווגות או שוק חשמלי או חשיפה לפרומונים שתניים (O'Grady et al., 1998).

(Guillemin (2004 סוקר את המחלות הידועות כבעלות מוצא נוראנדוקריני בבני אדם באופן מסורתי, יחד עם הבנות חדשות בנוגע להשתתפות פפטידים מסויימים ושל הרצפטורים שלהם בסדרת מחלות, הן ברפואה הפנימית, והן בפסיכיאטריה.

לטענתו, המולקולות של הנורפפטידים מפוזרות בחלקים נרחבים של המח ובפריפריה.

פפטידים היפותלמיים היפופיזיוטרופיים נחשבים כיום למעורבים באופן אולטימטיבי באספקטים רבים של מחלות אנושיות רבות, חלקם באופן צפוי, וחלקם באופן בלתי ניתן לניבוי.

האנדוקרינולוגיה של נוירונים כאלה אינה עוד ייחודית לנוירונים היפותלמיים, אלא בעלת תפוצה נרחבת, ולא רנדומלית, במערכת העצבים המרכזית והפריפריאלית.

יתרה מזאת, מה שבעבר זוהה כנוירופפטידים, ידועים כיום כפעילים ובאים לידי ביטוי ברקמות של מערכת העיכול, של הריאות, של המערכת ההמטופיוטית (המעודדת ייצור כדוריות הדם) ומערכת החיסון. הדבר נכון גם בנוגע לידע שנרכש לאחרונה לגבי הרצפטורים המרובים של אותם פפטידים.

כיום ידועה מעורבותה של המערכת הנוראנדוקרינית במצבים כגון מחלת הסכרת, סינדרום קלמן, השמנת יתר ואנורקסיה נרבוזה. את ההריון המדומה רואה הכותב כמחלה הפסיכונוראנדוקרינית האולטימטיבית (Guillemin, 2004).

גם ֿ(O'Grady et al. (1998 רואים בהריון מדומה אנושי הפרעה פסיכונוראנדוקרינית ומציינים כי לא קיים דפוס נוירופיזיולוגי בודד.

נשים רבות, אם לא כולן, אשר מפתחות התצורה המתקדמת יותר של הריון מדומה עלולות להיות בעלות תפקודים אנדוקרינולוגיים מקדימים אבנורמליים.

 

הממצא העקרוני בנוירופיזיולוגיה של הריון מדומה הוא אובדן מערכת המשוב המחזורי הרגיל של ציר ה-(HPO (Hypothalamic-Pitutary-Ovarian.

מדיווחים המבוססים על תיאורי מקרה רבים עולה כי מערכת ה-HPO נותרת פונקציונלית,

כך שהמטופלת מגיבה לגירויים אנדוקרינולוגיים שונים, אולם האינטראקציות המעגליות, הנורמליות, אובדות.

עם הירידה באמונה בקיומו של ההריון המדומה, תפקוד נורמלי – לפחות ברמת הנורמה עבור אותה אישה – חוזר.

בסקירת מידע המגיע מטכניקות של radioimmunoassay זוהו מספר קבוצות של מטופלות.

באחת מהן המידע הגונדוטרופיני מקביל להפחתת וסת היפותלמית קלאסית. בנבדקות אלו נמצאו ערכים ירודים של FSH ו-LH, בעוד רמת הפרולקטין משתנה, ולעיתים קרובות עולה באופן מתון. ועם זאת, בלוטת יותר המוח שומרת על יכולתה להגיב ל-releasing factors.

קבוצת המטופלות השניה היא בעלת מאפיינים זהים ל-(Anovulatory Polycystic Ovary Syndrome (PSO.

במטופלות אלה רמות LH ופרולקטין מוגבהות, בעוד שרמות ה-FSH נמוכות. לפחות חלק ממטופלות אלו סובלות גם מתגובה מוחלשת ל-TSH (הורמון המגרה את בלוטת המגן), וכן מתגובה פרדוקסלית של שחרור מוגבר של GH (הורמון גדילה) לשחרור (TSH – Releasing hormone (TRH.

כמו כן, נרשם דיכוי לא מלא של Dexamethasone את ה-Adrenocorticotropin) ACTH).

ממצאים אלה זהים לאבנורמליות הביוכימית המתרחשת בדיכאון.

(O'Grady et al. (1998 מניחים כי החוליה המקשרת כאן היא הדופמין. לדידם, ריכוזי דופמין מרכזי מדוכאים עלולים להוביל לדפוסים אנדוקרינולוגיים אבנורמליים הדומים ל-PSO.

ברוב מקרי המחקר האחרונים לא תועדה נוכחות של גופיף צהוב. זאת בשונה ממקרים שדווחו בעשורים הקודמים בהם צוין גופיף צהוב, או שלחילופין נמצאו עדויות לרמות פרוגסטרון גבוהות. במספר מקרים מודרניים, ביופסיות של רירית הרחם גילו התפתחות מהירה של הרירית, דבר המצביע שוב על כך שפעילות כרונית של גופיף צהוב אינה מאפיינת נשים רבות, וסביר להניח שאינה מצויה ברוב המקרים. עם זאת, הפרופילים ההורמונליים בקרב אותן מטופלות כללו ריכוז מוגבה של פרוגסטרון בסרום, אשר פורש כמשקף פעילות הקשורה לגופיף הצהוב.

מידע זה מצביע על מגוון הממצאים האנדוקריניים האפשריים במטופלות הסובלות מהריון מדומה. יש להתייחס למידע זה בזהירות, שכן מדגמי המחקרים הינם מצומצמים, לא כל המטופלות מצויות באותה נקודה של מהלך ההפרעה שלהן ודפוסים הורמונליים אבנורמליים שהיו קיימים קודם לכן בקרב אותן נבדקות אינם ידועים. עם זאת, הראיות לעבר דיספונקציה היפותלמית הינן עקביות, אם כי דפוס אבנורמלי זה אינו ייחודי להריון מדומה. יתרה מכך, קיימת הסברה שנבדקות המפתחות הריון מדומה הינן בעלות דפוסים אבנורמליים מוקדמים בתפקוד הגונדוטרופי. מה שראוי לציון הם המקרים המזדמנים בהם הריכוזים הגונדוטרופיים נמדדו לפני ואחרי הופעת ההפרעה. תוצאות של מידע זה מתעדות חזרה מהירה באופן מרשים לתפקוד נורמלי. הנקודה החשובה לקלינאי היא שהאבנורמליות בתפקוד הוסתי היא מרכזית, והדפוס של רבים מתיאורי המקרה הטובים ביותר הינם עקביים עם ההיפותזה האמין-ביוגנית של דיכאון אנושי.

חוסר העקביות הקיימת במקרים מסוימים שדווחו הוביל את Forsbach ועמיתיו לשער שהאבנורמליות במסלולי הנויורוטרנסמיטורים עשויה להסביר חלק ממידע זה.

למידע זה ישנן מספר השלכות מעשיות:

  • מניפולציות מאז'וריות אנדוקרינולוגיות או השפעת ביוץ אינן הכרחיות ברוב המטופלות לשם החזרת תפקוד מחזורי נורמלי.

  • רוב המטופלות, אם כי לא כולן, אמורות להגיב, ואכן מגיבות לטיפול פשוט בפרוגסטרון.

  • לא נדרשת כל התערבות אנדוקרינולוגית נרחבת במידה וקיימת חזרה של וסת נורמלית, לאחר קביעה קלינית של הריון מדומה.

  • אם הדפוסים הוסתיים האבנורמליים ממשיכים לאחר קביעת ההפרעה, סביר שהם יחקו את סידרום ה-PSO והם אמורים להיות קלים לטיפול.

  • במקרים חריגים של הריון מדומה כרוני, מצב ההיפואסטרוגן האנדרוגני עלול להתקיים זמן כה רב עד כי יתכן ותתפתח פגיעה ברירית הרחם. במקרה כזה יתכן ויעלה צורך בטיפול מיידי באסטרוגן ופרוגסטרון בכדי להביא לדימום וסתי מופחת נורמלי.

  • במטופלות עם דיכאון אנדוגני "אמיתי", דפוסים אבנורמליים כרוניים בגירוי הגונדוטרופין עלולים להצריך תיקון של האבנורמליות של האמין הביוגני המרכזי, בכדי להבטיח חזרה של תפקוד וסתי תקין (O'Grady et al., 1998).

     

 

עד היום לא גובשה הסכמה בנוגע לתהליכים פסיכודינמיים מזוהים בבירור המאפיינים נשים המפתחות הריון מדומה.

ניתן לשער כי מקור הקושי נעוץ הן במיעוט המקרים והן בהטרוגניות שלהם. עם זאת, נראה כי רובן של נשים אלו אינן מופרעות באופן חמור או פסיכוטיות, ולולא ההפרעה חלקן הגדול היו נחשבות לנורמליות באופן פסיכולוגי (O'Grady et al., 1998).

נהוג לחשוב כי הריון מדומה קשור פעמים רבות למשאלה חזקה להתעברות ולידה, הכרוך עם קושי בכך. במקרים אחרים צוינה יראה מפני הריון, או אמביוולנטיות חזקה הכרוכה בנושא. יתכן וההריון המדומה, במקרים כאלה מופיע כממלא משאלה, או פיתרון לא יעיל לקונפליקט מאיים ומכאיב (8).

כפי שכבר צוין, סווג הריון מדומה ב-DSM-IV-TR כהפרעה סומטופורמית (NOS (DSM, 2000 . עם זאת, הפסיכופתולוגיה במקרים האינדיבידואליים הינה מגוונת ופעמים רבות הפורמולציה היחידה אינה מתאימה בקלות למידע הקליני, כך שדרושה גישה אקלקטית.

יתכן וניתן להחשיב הריון מדומה כהפרעה קונברסיבית. עדות לחשיבה זו ניתן למצוא בכך שב-DSM-III וב-DSM-III-R היתה הפרעת ההריון המדומה רשומה כסימפטום קונברסיבי (Ritvo et al., 2002).

זהו מצב פסיכיאטרי המביא עצמו לידי ביטוי במסווה של אבנורמליות פיזית.

בעוד שהפרעות קונברסיביות מאופיינות בד"כ במשך הפרעה קצר, הן עלולות להיות נשנות או כרוניות. הן מתרחשות בתדירות גבוהה ביותר באינדיבידואליים עם אישיות לא בשלה, היסטריונית או תלותית.

יתכן ובדומה להפרעה קונברסיבית, הסימפטומים של הריון מדומה אינם מיוצרים במכוון, אלא שהדיספונקציה הגופנית משמשת להפחתת חרדה או אפקטים דיספוריים אחרים ופעמים רבות מסמלת או מתקשרת קונפליקט המצוי בבסיסם (O'Grady et al., 1998).

Hendricks-Matthews ו-(Hoy (1993 גורסים כי יש להוסיף לרשימת הגורמים המעמידים נשים בסיכון ללקות הפרעה של הריון מדומה גם את הנושא של היסטוריה של גילוי עריות, שכן נוכחות של היסטוריה מסוג זה, במיוחד אם אינה מעובדת, עשויה להעלות את הסיכון לסוג מיוחד זה של קונברסיה.

ניתן להבין סימפטום זה כתוצר של גילוי עריות אם מבינים גילוי עריות כהפרה חמורה ועמוקה ביותר של העצמי הפיזי, הרגשי, הפסיכולוגי והרוחני של הילד.

אף שגילוי עריות עשוי בהחלט להוות פגיעה פיזית באדם, מדובר גם בפגיעה פסיכולוגית בעצמי ובעקבות זאת, קריסה של האוטונומיה והשליטה, המביאים בתורם לנזק כה רב עד כי הפרעה קונברסיבית עשויה לשמש כמנגנון הגנה יעיל.

הפרעות קונברסיביות משמשות כמנגנון הגנה לשם שמירת קונפליקטים, דחפים או טראומות עבר מחוץ למודע. על ידי ההתמקדות בסימפטום הפיזי, לא נותרת למטופלת די אנרגיה לחשיפת זכרונות וסודות מעברה.

החוקרים מביאים במאמרם תיאור מקרה של נערה בת 16 שעברה במהלך ילדותה והתבגרותה גילוי עריות מצד אביה.

באותו מקרה, היתה הנערה כה עסוקה בהיותה ב"הריון", עד כי לא התעסקה בגילוי העריות שעברה. חשוב לציין כי אצל אותה נערה, הופיעו הסימפטומים הראשונים של ההריון המדומה באותו החודש בו שוחרר אביה מן הכלא.

הפרשנות של החוקרים היא כי נפשה של הנערה לא היתה מסוגלת להתמודד עם הנושאים הקשורים לשחרורו של אביה, ולכן היוו הסימפטומים שלה דרך ייחודית להסחה עצמית מעיסוק באותם נושאים.

מטרה נוספת שעשויים היו הסימפטומים לשרת היא הפחתה זמנית של פעילותה המינית המתירנית.

קיימים מחקרים המעידים על קשר בין הישרדות של גילוי עריות לבין מתירנות מינית. עבור נערה זו, איפשר ה"הריון" דרך מוצא נשלטת וקלה לסירוב להשתתפות בפעילות מינית. כמו כן, עשוי היה ה"הריון" להגן עליה מפני חיזוריו של אביה.

תפקיד פרדוקסלי של הסימפטומים עשוי להיות אילוץ עבור ניצולת גילוי העריות להתמודד עם הפגיעה הנפשית, אם ברצונה שנפשה תחלים. אף כי במקרה הנוכחי, תבע ה"הריון" תשומת לב רבה, הבטיחו הסימפטומים כי גילוי העריות ייחשף, ברגע שתובן מהותו האמיתית של "הריון" זה. במילים אחרות, ניתן לראות בהריון מדומה דרך לא מילולית לתביעה להתייחסות לרגשות הנערה, בנוגע לגילוי העריות (Hendricks-Matthews & Hoy, 1993).

קונפליקטים נפוצים שנמצאו במקרים של נשים עם הריון מדומה כללו נושאים של בעיות בחיי הנישואין, רצון לפיצוי במקום העבודה, צורך בתשומת לב רבה מצד המשפחה, צורכי תלות בלתי מסופקים, צורך בהוכחה לפוריות, ביסוס זהות מינית ותחרותיות עם ההורים (O'Grady et al., 1998). יתכן ודבר ההריון המדומה מבטא קונפליקטים אלה, ומסמן ניסיון להביאם לידי פיתרון לכאורה.

מספר מחברים מאמינים שהריון מדומה מהווה ביטוי להפרעת מצב רוח או דכאון מאז'ורי שבה מעורב ציר ה-HPO באופן בולט.

 

יתכן וישנו גם קשר לדיספונקציה באונה הפרונטלית או באונה הטמפורלית.

למעשה, פגיעות או אובדנים רגשיים כולל אובדן אדם אהוב, אובדן הפריון או אירועים שונים המורידים את ההערכה העצמית הינם שחקנים נפוצים בהריון מדומה. כמו כן, כפי שנזכר בסקירה הנוירופיזיולוגית, הנוירופיזיולוגיה של מקרי הריון מדומה שנחקרו כוללים אינדיבידואליים שהדפוסים האבנומרליים שלהם מקבילים לאבנורמליות המאפיינת דיכאון (O'Grady et al., 1998). נראה כי ניתן לתפוס הריון מדומה בצורה שלמה יותר הריון מדומה כסינדרום מורכב המופיע המשלב קונברסיה המלווה בדיכאון (Hendricks-Matthews & Hoy, 1993).

נראה כי במקרים מסוימים ניתן להבחין גם בקונטקסט תרבותי ספציפי המהווה מצע להתפתחות הריון מדומה.

לחצים תרבותיים בכיוון ציווי מוחלט להבאת צאצאים, המאפיין קבוצות חברתיות ודתיות מסוימות, עלולים להחריף קונפליקטים בנושא, או להעצים את הכאב הכרוך בקשיים בפריון. הריון מדומה בגברים אומנם מוגבל בדרך כלל לאנשים מופרעים מאוד עם בעיות הקשורות לזהות מינית, אלכוהוליזם או פסיכוזה. עם זאת, בסינדרום couvade, מחקים גברים סימפטומים מסוימים של לידה או צירים. ה-couvade מתייחס לגילום של התנהגות הריון (בחילה, הקאות, דיכאון, אינסומניה וכו') ע"י גברים במקביל לסימפטומים של ההריון של זוגתו.

במספר תרבויות לא מערביות ה-couvade ממוסד בפרקטיקות ריטואליות המבוצעות ע"י האב בזמן הלידה ומיד לאחריה (O'Grady et al., 1998).

פרקטיקה כזו עשויה לעזור בהתמודדות עם הסטרס אותו חווה בן זוגה של היולדת, ובביטוי סולידריות שלו עימה. אף כי לא מדובר בהפרעת הריון מדומה per se, נראה כי טקסיות זו עשויה להעיד על מיסודה של התנהגות אבנורמלית שאכן שהיתה ועודנה קיימת, כמו גם על הפונקציונליות שבה.

בנוסף לאמור לעיל, ניתן לראות דמיון בין הפירוש המוטעה והלא הגיוני של תחושות גוף בהריון מדומה לבין הפרעה דלוזיונלית. עקב השינויים הגופניים הקשורים והנסיבות החברתיות, המשפחה והחברים מקבלים את הדלוזיה של המטופלת ותומכים בה (follie a deux או follie en famille). הריון מדומה יכול להתפרש גם כמצב היפוכונדרי מונו-סימפטומטי או כהפרעה אובססיבית כשההריון הוא idée fixe. במיעוט של המקרים, פסיכופתולוגיה חמורה ובד"כ קלה לזיהוי, מלווה הריון מדומה. המטופלת הפסיכוטית או הסכיזופרנית עם הריון מדומה סובלת מאובדן בוחן מציאות נרחב ומהתנהגות ביזארית. מטופלת כזו מזוהה מייד. אם כי, מטופלות מסוימות עם הריון מדומה נופלות בקטגוריה זו, רובן לא (O'Grady et al., 1998). Michael et al. (in Hrdlička, 1998) הציע שיש להבחין בין דלוזיה של הריון לבין הריון מדומה.

  

נראה כי למרות האמצעים המתקדמים העומדים כיום לרשות הרופאים בבואם לאבחן הריון, מתן אבחנה נכונה ע"י בדיקת רופא עשויה להטעות את הרופא הטוב ביותר. עפ"י כמה מקרים מוקדמים, דווח כי שליש מהנשים עם הריון מדומה אובחנו כהרות ע"י הרופא הבודק. מרבית הטעויות הללו, אך לא כולן, תועדו בתקופה שקדמה לבדיקות האולטרסאונד ולהתפתחות בדיקות הריון מדויקות של גונדוטרופין בשתן ובסרום. בראיה רטרוספקטיבית, כשלון רופאים לאבחון הריון מדומה נעוץ בבחינה לא שלמה של המקרה שלפניהם. במקרים אחרים לא בוצעה בדיקה של אגן הירכיים לפני תחילת הצירים המדומים. היענות דלה מצד המטופלת, השמנת יתר וחוסר נסיון של הבוחן מסבירים את יתר האבחנות השגויות. דיווחים על תנועות עובר לכאורה, נפוצים ופעמים רבות מאושרים ע"י המשפחה, חברים ולעיתים אף רופאים. עם זאת, סימפטומים אלו הם בד"כ בעלי דפוס או עוצמה א-טיפיים ונראה כי מקורם מהמעי ו/או מהתכווצויות של שרירי הבטן של האישה.

אפילו רופאים מנוסים מדווחים לעיתים על פעימות של העובר במטופלות עם הריון מדומה (O'Grady et al., 1998). דיווחים מן התקופה האחרונה אומדים את שיעור הטעויות באבחנה בכ-18% (Hendricks-Matthews & Hoy, 1993). נראה כי דיווחים אלו משקפים מחשבה משאלתית או חוסר תשומת לב לפרטים מצד הרופא ו/או האסיסטנטים. ההשלכה של אבחנות שגויות אלו היא חיזוק עוצמתי לאמונה המוטעית של המטופלת בדבר קיום ההריון. במקרים מסוימים בהם ההריון המדומה לא אובחן, מטופלות מסוימות נחשדו כחוות סיבוכים ועברו בדיקות לא הכרחיות כשחלקן אף נותחו. טעויות קשות מסוג זה באבחון אינן נפוצות כיום. עם זאת, צירים מדומים עדיין מתרחשים ופעמים רבות הם משכנעים עבור צוות צעיר ולא מיומן (O'Grady et al., 1998).

הקושי שקיים עד היום באבחנה שבין הריון מדומה להריון אמיתי מצביע לדעתנו על החשיבות שבהתבוננות הוליסטית ואינטגרטיבית, עד כמה שניתן, במקרים המוצגים בפני הרופא. נראה כי אין די בבדיקה רפואית בלבד, שכן, כפי נסקר לעיל, מוכרת פעילותם של מנגנונים הקשורים להריון, גם כאשר לא התרחשה התעברות בפועל. מאידך, לא ניתן להסתפק בהסתכלות על הגורמים הפסיכולוגיים. זאת משום שהמטופלת אינה מגיעה אל הרופא עקב תלונות בדבר מצבה הנפשי, וסביר להניח שאינה מודעת אליו כלל, ובנוסף, גם אם מאובחנת מצוקה נפשית, אין בכך כדי לשלול את קיומו של הריון אמיתי. אני מניחות כי אצל אישה הסובלת מהריון מדומה, ישנו שילוב בין הגורמים הנוירופיזיולוגיים לגורמים הפסיכולוגיים, המביא לכדי התהוות ההפרעה. ניתן לשער כי כאשר נוצר מפגש בין הפרה-דיספוזיציה של אבנורמליות הנוראנדוקרינית לבין מצוקה נפשית קשה, נוצרים התנאים לפירוש המשרת את צרכיה הרגשיים של המטופלת, ומכאן להתהוות ההפרעה הספציפית. על כן, נראה כי רק שילוב של בדיקות נוירופיזיולוגיות מתאימות, יחד עם רגישותו של הרופא למצבה הרגשי של המטופלת ולמידת הרקע הפסיכולוגי שלה, יכולים להביא לאבחון המלא והמדויק ביותר של הריון מדומה.

 

 

 

 

טיפול בהריון מדומה

בהתאם לכך, הדגישו (Whelan & Stewart 1990, in Ritvo et al., 2002 שני עקרונות בטיפול בהפרעת הריון מדומה:

ראשית, יש לייעץ למטופלת בבהירות, אך באמפטיה, שהיא אינה הרה. אם עצה פשוטה כזו אינה יעילה, מומלץ לנקוט בפרוצדורות אובייקטיביות, כגון אולטרסאונד, בכדי להמחיש למטופלת שאין כל ראיה עובדתית לעובר. לחילופין, יש לגרום להופעת וסת. באופן ראוי לציון, גישות ישירות שכאלה, הן פעמים רבות אפקטיביות (Cohen, 1982 in Ritvo et al., 2002).

העיקרון השני, אשר הולך יד ביד עם הראשון, הוא שיש לחקור את הציפיות, פחדים ופנטזיות של המטופלת, בכדי לגלות את הסיבה שעוררה את ה"צורך" במחשבת השווא של הריון.

כמו כן הם מייעצים לספק פיתרון, אשר ישמור על כבודה של המטופלת, להיעדר ההיריון שלה, כגון לאפשר למטופלת להיות בעמדה בה כביכול בוצעה הפלה.

עם זאת, חסר מידע סיסטמטי אודות היעילות של גישות אלה ושדומות להן.

יהא הטיפול אשר יהא, הפלות חוזרות נפוצות.

בהתאם לפורד (1995), קיים מידע מוגבל בלבד לגבי פרוגנוזה עבור נשים עם הריון מדומה (Ritvo et al., 2002).

 

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) <

טיפול בחרדות <

 

 

 

עריכה מקצועית:

 

איתן טמיר, מ.א., ראש המכון

https://psychologists-tel-aviv.business.site/

 

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2020