מותר לפסיכולוג לפגוש קטין ללא אישור הורים?

התשובה הקצרה:

במרבית המקרים, פסיכולוג אינו רשאי לפגוש קטין/ה (מי שטרם מלאו לו 18) לפגישה טיפולית ראשונה ללא הסכמה של אחד מהוריו או אפוטרופוס חוקי.

הסכמה זו נדרשת לפי החוק (בעיקר "חוק זכויות החולה", תשנ"ו-1996) והקוד האתי של הפסיכולוגים בישראל.

מה זה אומר בפועל?

החוק מחייב לקבל הסכמה חתומה של אחד ההורים לפחות לפסיכותרפיה של קטין.

אם מדובר בעניין דחוף (למשל סכנה מיידית לעצמו או לאחרים), קיימת לעיתים גמישות, אבל מדובר במצבים ממש חריגים.

מתבגרים (גילאי 14-18) יכולים במצבים מסוימים לקבל טיפול פסיכולוגי בלי ידיעת ההורים, אך רק במקרים חריגים ובהתאם לשיקול דעת מקצועי ובנסיבות מיוחדות – וגם אז הפסיכולוג לרוב יידרש לנמק, לתעד, ולפעול אקטיבית כדי לערב את ההורים בהמשך.

יש יוצאים מהכלל בחוק הנוער (טיפול והשגחה) כאשר יש חשש לפגיעה מהותית מהמעורבות ההורית (למשל במקרים של התעללות).

ההמלצה המעשית היא שברוב המקרים יש לקבל הסכמה מהורה או אפוטרופוס לפני תחילת טיפול, כולל שיחת היכרות ראשונית.

בכל מקרה גבולי, כדאי להתייעץ עם עו"ד המכיר את התחום או עם היועץ המשפטי של מקום העבודה.

ניקח לדוגמה מצב בו נער בן 17 פונה ביוזמתו לפסיכולוג/ית, מבקש לשוחח על הזהות המגדרית שלו ועל התאמה מגדרית לקראת גיוס לצה״ל, כאשר הוריו אינם מיודעים כלל לנטיה המינית ולזהות המגדרית.

חוקית ואתית, הכלל הוא שיש לקבל הסכמה מהורה לטיפול פסיכולוגי בקטין. עם זאת, אצל בני נוער בגיל 17 (קרוב לבגרות), ובפרט בנושאים רגישים כמו מגדר ומיניות, יש לעיתים מקום להפעלת שיקול דעת מקצועי.  אם חשיפת הפנייה להורים צפויה לגרום לנער נזק משמעותי (למשל, חשש ממשי לדחייה, פגיעה רגשית קשה, או סיכון אחר), ניתן במקרים מסוימים להתחיל בשיחות קצרות לצורך הערכת מצב, מתן תמיכה ראשונית ובחינת דרכי פעולה.

הפסיכולוגית/הפסיכולוג יתעדו היטב את השיקולים, וישאפו במידת האפשר לערב את ההורים בהמשך, כאשר זה לא מסכן את הנער.  ניתן ואף מומלץ להתייעץ עם איגי (ארגון נוער גאה).  

בכל אופן כל החלטה לפגוש נער ללא הסכמת ההורים צריכה להישען על עקרונות "טובת הקטין" ועל פי ההנחיות של משרד הבריאות והקוד האתי.

פרקטית:

בדרך כלל תינתן תמיכה ראשונית והערכה מקצועית זהירה, תוך עידוד הנער להיעזר במבוגר תומך, או לבדוק כיצד (ואם) ניתן לערב את ההורים בהמשך הדרך. גם אח או אחות גדולים יכולים להיות לעזר עבורו.

יש להתייעץ מקצועית/משפטית לפני התחלת תהליך ארוך טווח ללא מעורבות הורים.

חוק זכויות החולה, תשנ"ו–1996

סעיף 6 (א):

“לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם נתן לכך הסכמה מדעת, לאחר שקיבל את המידע הדרוש לו, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול או לסרב לו.”

לגבי קטינים (סעיף 6(א)(3)):

“היה המטופל קטין או פסול דין, תינתן ההסכמה על ידי האפוטרופוס שלו.”

הקוד האתי של הפסיכולוגים בישראל

סעיף 9.1 – הסכמה מדעת:

“על הפסיכולוג להבטיח כי מטופליו יטופלו על בסיס של הסכמה מדעת... לגבי קטינים, יש לקבל הסכמה מההורים או מהאפוטרופוס החוקי, אלא אם יש הוראה אחרת בחוק.”

סעיף 9.6 – טיפול בקטינים ובחסרי ישע:

“בעת טיפול בקטין או בחסר ישע, יפעל הפסיכולוג לפי כל דין, וינהג בזהירות יתרה במיוחד כאשר אין בידו הסכמה מההורים או מהאפוטרופוס החוקי.”

חוזר מנכ"ל משרד הבריאות 4/2013 – טיפול בקטינים ללא ידיעת הורים

(לסיטואציות חריגות):

“בנסיבות מסוימות, כאשר מסירת מידע או קבלת הסכמה מההורים עלולה לפגוע בקטין או לסכל טיפול חיוני, ניתן במצבים חריגים לשקול מתן טיפול בקטין ללא ידיעת ההורים, בכפוף לשיקול דעת מקצועי, תיעוד והיוועצות.”