מכון טמיר לפסיכותרפיה
שמי רותם, אני מאמינה כי בכוחו של טיפול לייצר החזקה נפשית ולהוות קרקע לצמיחה והתפתחות אישית ובינאישית בריאה.
אני מאמינה כי קשר טיפולי יציב שנבנה בתוך מרחב המספק ביטחון, מכיל פוטנציאל להפנמות מיטיבות ובכך גם להתמרה ולשינוי. הכמיהה של המטופל להבנה ולנראות על מגוון חלקיו פוגשת אותי כמטפלת המחויבת להקשבה פעילה, סקרנות והדהוד תוך שאני משלבת במידת הצורך גם כלים הבעתיים שונים וכלים מתחום ה CBT לצרכי ויסות והרגעה.
את דרכי האקדמית התחלתי ב 2005 בלימודי התואר השני ותעודת מטפלת באוניברסיטת חיפה במסלול לביבליותרפיה אותו סיימתי בהצטיינות.
ביבליותרפיה היא ענף בתוך משפחת הטיפול באומנויות אשר מציבה בדיאלוג הטיפולי גם תהליכי קריאה בטקסטים וכתיבה מסוגים שונים. במשך השנים בהן אני עוסקת בטיפול,
אני מגלה ומופתעת כל פעם מחדש כי שילוב הכלים הביבליותרפיים בטיפול חושף את האזורים היצירתיים בנפש ומעודד התפתחות והתבוננות עצמית באופן שאינו מאיים ואף מסקרן ומרחיב את הנרטיב האישי.
במהלך שנות עבודתי הרחבתי את הכשרתי גם לתחום הטיפול הדיאדי המבוסס קשר הורה- ילד ומעמיק את המבט הטיפולי על היחסים ועל חוויות של התקשרות לסוגיה השונים. הטיפול הדיאדי מרתק, מעניין ויעיל בהיותו in vivo של הקשר ודינמיקת היחסים החיה בין ההורה לילדו.ה.
את לימודי הפסיכותרפיה בגישה פסיכודינמית עשיתי בחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב בתכנית למבוגרים ובמהלכם העמקתי והרחבתי את הידע המקצועי שלי ואת המיומנות הטיפולית.
במסגרת עבודתי בבית חולים "לב השרון" תחת המערך לטיפול בטראומה מינית, למדתי גישות ממוקדות טראומה כגון EMDR שלב 1 ו-2 וגם את פרוטוקול ה- PE לטיפול ב PTSD. בעבודתי זו השתלבתי במחלקה המשפטית, במחלקה פסיכו-גריאטרית, במרפאת "נובה" ובעבודה אינטנסיבית עם נפגעות ונפגעי טראומה מינית במערכים השונים של בית החולים.
בעבר עבדתי כתרפיסטית וכמדריכה בצוות המוביל במערכת החינוך והתנסיתי בעבודה עם ילדים על הרצף התקשורתי, עם ילדים המתמודדים עם חרדה, קשיי הסתגלות וקשיים במיומנויות החברתיות.
לצד עבודתי כמטפלת בקליניקה ועמיתת מכון טמיר בצור יגאל, אני חלק מצוות ההכשרה בתכנית ללימודי תואר שני בביבליותרפיה במכללת סמינר הקיבוצים ומרצה בשנים א', ו- ג' (הדרכה על ההכשרה המעשית וקורס "סיפורי ילדים בטיפול") כיום אני עובדת גם בנט"ל בהנחייה תחת מערך הנפגעים של צה"ל ובחוסן ארצי.
העיניים רעבות
והאזניים צמאות
לדבר הזה.
אני לא יודע
איך קוראים
לדבר הזה.
אולי קוראים לו
משהו,
לדבר הזה.
והלב צמא- פועם,
והלב רעב- נושם,
מחכה למשהו
שאין לו שם.
משהו/ שלומית כהן אסיף ( מתוך "הצבע השמיני", 2014 בהוצאת צלטנר ספרים)
תאמו שיחת ייעוץ
עם ראש המכון:
