האם שיתוף באובססיה עוזר או מחמיר את המצב?

שיתוף אנשים קרובים באובססיה עשוי להעניק הקלה ולהגביר קרבה, אבל כדאי להתייחס לכך בזהירות.

אם השיתוף נועד להרגיע ספקות או לקבל מענה ארעי למצב בלתי נסבל של אי-ודאות (“אתה בטוח שזה לא נורא?”), השיתוף עלול להפוך לטקס קומפולסיבי שמחזק את המעגל האובססיבי.

בטיפול CBT לומדים לזהות מתי השיתוף במחשבה טורדנית תורם לחיבור בינאישי שמפחית מצוקה ומתי הוא למעשה משתלב במעגל הטורדני.

לפעמים הדילמה נובעת משאלה רחבה יותר: האם עצם העיסוק במחשבה מגביר את נוכחותה במודעות.

מחקרים מראים שכשמנסים להפסיק לחשוב על משהו, התוצאה הפוכה – המחשבה חוזרת בתדירות גבוהה יותר (“אפקט הדוב הלבן”). בטיפול ACT לומדים איך לא להילחם במחשבה אלא לאפשר לה להיות שם מבלי לפעול לפיה.

הרעיון אינו הימנעות משיחה אלא שינוי של הכוונה – משיתוף להרגעה לשיתוף מודע. לדבר על הקושי מבלי לחפש פתרון לסוגיית חוסר הוודאות שבבסיס המחשבה. כך ניתן לשמור על קרבה מבלי לתדלק את הלולאה הקוגניטיבית שמזינה את האובססיה.

מטפלי CBT ב-OCD משתמשים בתרגול מיינדפולנס ובטיפול ERP כדי להרגיל את המטופל לשהות בתחושת הספק בלי לחפש הרגעה מבחוץ.

Najmi, S., & Amir, N. (2024). Cognitive control, reassurance-seeking, and thought suppression in obsessive-compulsive symptoms. Journal of Obsessive-Compulsive and Related Disorders, 35, 100869. https://doi.org/10.1016/j.jocrd.2024.100869

ישראלי, י'. (2020, 20 במאי). יש דברים נסתרים: איך מתמודדים עם אי ודאות? ynet בריאות. https://www.ynet.co.il/health/article/5733673