הפסיכולוגיה של טראומת הלידה השקטה | שיחה עם ד״ר איה גולן

התמודדות עם

לידה שקטה  

שיחה אישית של ד״ר איה גולן, 

עם אופיר ברגמן פרי, MA,

לשעבר מנהלת קהילת העמיתים במכון טמיר

דר׳ איה גולן, מומחית וחוקרת לידה שקטהן, מכון טמיר תל אביב 

היי איה, אשמח לשמוע על ניסיונך המקצועי ופועלך

היי אופיר, אני עובדת סוציאלית, מטפלת במרכז טיפולי ובקליניקה פרטית ומרצה באוניברסיטת תל אביב. אני מטפלת במבוגרים ובילדים, כשחלק מרכזי מהעבודה שלי נוגע בטיפול בתקופות משבר ובכלל זה במקרי אובדן ושכול. 

עבודת הדוקטורט שלי הוקדשה לנושא של לידה שקטה. 

במהלכה פגשתי נשים שחוו לידה שקטה, במטרה לבדוק את משמעות האובדן עבורן ותוך התמקדות בעולם הרגשי שלהן ובתהליכי האבל בעקבות אובדן ייחודי זה. 

אלה היו שנים מאוד מלמדות וחשובות עבורי ואני מקווה ומאמינה שהן תרמו ותורמות עדיין למטפלים שעובדים עם נשים שחוו לידה שקטה, החל מהצוותים הרפואיים בבתי החולים וכלה במטפלים מהתחום הרגשי שפוגשים את הנשים מאוחר יותר בקהילה.

מהי לידה שקטה?

לידה שקטה (באנגלית stillbirth) היא המונח המקובל בציבור בהתייחס למצב של אובדן תינוק בשלבי הריון מתקדמים או במהלך הלידה עצמה. 

מבחינת ההגדרה המקצועית, לידה שקטה מתייחסת לאובדנים המתרחשים אחרי שבוע 22 להריון ו/או כאשר המשקל של התינוק הוא מעל 500 גרם.

לידה שקטה אינה נדירה כפי שנהוג לחשוב - בישראל,  6 מכל 1,000 לידות מסתיימות עם יילוד מת. 

׳במספרים מוחלטים׳, המשמעות היא שמדי שנה, בישראל, 933 תינוקות נולדים מתים. 

הסיבות לאובדן הזה הן מגוונות וכוללות בין היתר רעלת הריון, סכרת הריון, הפרדות שליה, קשר בחבל הטבור ודימומים.

בכשליש מהמקרים הסיבה אינה ידועה.

לידה שקטה היא אובדן טראומטי- היא פתאומית, לא צפויה, לא נשלטת ומנפצת סדרי טבע בסיסיים של לידה, חיים ובסופם מוות.

כאשר לידה שקטה מתרחשת, הורים מטולטלים באופן מיידי וחד בין שני קטבים: ההיכרות עם התינוק מוחלפת בפרידה ממנו, האושר מוחלף בכאב גדול, התקווה והציפייה מומרות באובדן.

הלידה השקטה מהווה לעיתים קרובות תחילתה של תקופת אבל המלווה בלחץ רגשי משמעותי.

כיצד נשים מגיבות לאובדן שכרוך בלידה שקטה?

התגובות לאובדן הן מגוונות ותלויות במגוון רחב של גורמים, ביניהם העולם הרגשי האישי של הנשים, משמעות ההריון עבורן והתמיכה מצד הסביבה. חשוב לומר שכל תגובה לאובדן היא לגיטימית. 

תכופות, נראה שנשים חוות אבל אינטנסיבי וממושך בעקבות האובדן. הן מרגישות כעס, בושה, כישלון, אשמה, עצב, חרדה וקנאה. הן חוות התקפי בכי, סיוטים, אובדן הנאה וחוסר עניין בדברים שהעסיקו אותן קודם לכן, כמו עבודה, מפגש עם חברים ופעילות פנאי. שאלות רבות מתעוררות בהן לגבי הסיבה לאובדן ומשמעותו, שאלות שתכופות נותרות ללא מענה.

למעשה, האבל בעקבות לידה שקטה הוא ייחודי. בעוד שבמצבי אובדן אחרים תהליך האבל מתבסס על חוויות משותפות ועל זיכרונות שנצרבו בעקבות אירועי עבר הקשורים בדמות שאבדה, בלידה שקטה קיימים מעט מאוד זיכרונות ממשיים מהתינוק והמוקד של האבל הוא בעתיד- האבל הוא על פנטזיות, חלומות, ציפיות ותקוות שלא יתרחשו עוד. האובדן מהווה לעיתים קרובות התנפצות של הנחות עולם בסיסיות והוא שולח את הנשים למסע של חיפוש והבניית משמעות לאובדן הלא-צפוי שהתרחש בחייהן.

מהניסיון שלך, מהם התכנים המרכזיים שנשים שחוו לידת שקטה עוסקות בהן?

נשים שפגשתי שחוו לידה שקטה מספרות על תחושה של שבר גדול בעקבות האובדן ושל חוסר אונים. צריך לזכור שעבור נשים שנמצאות בשלבי הריון מתקדמים, לרוב תסריט סיומו שלא באופן משמח, שלא בלידה של תינוק חי ובריא, לרוב לא קיים. הצימוד של מתן חיים ומוות אינו נתפס עבורן. דממת התינוק למול קול הבכי לו ציפו והפגישה עמו המומרת בפרידה ממנו מותירים אותן עם תחושת לחץ רגשי חזקה. נשים מספרות שבעקבות האובדן חוו ניפוץ של הנחות העולם הבסיסיות ביותר שתכופות מלוות את חיינו ומגינות עלינו, הנחות לגבי יכולת שליטה במתרחש בחיינו ולגבי קיומם של סדר, הוגנות וצדק. לעיתים קרובות עולות בהן שאלות כמו "למה דווקא לי?" או "מה עשיתי לא נכון?", שאלות שמובילות לתחושות אשם כבדות.

נשים גם מדברות על הרגשה של נוכחות גדולה של האובדן ושל התינוק שאיבדו בחיים האישיים שלהן, למול העדר מקום עבורם בחיים החברתיים. הן מתייחסות בכאב לאמרות שונות אליהן הן נחשפות, כגון "את עוד צעירה, יהיו לך ילדים", "טוב, לא ילדת עוד, זה לא תינוקת שהכרת אז לא נורא, אז תעשי חדש", "בסדר, אבל מה זה לעומת לאבד ילד? בכל זאת, יש לך עוד ילד". אמרות אלו, שטומנות בחובן הקטנה של האובדן ותפיסה של התינוק המת כבר החלפה תכופות מותירות אותן עם תחושה של נתק מהסביבה ושל בדידות.

לעיתים מעורר האובדן בנשים שאלות שנוגעות במשמעות הדמות שאיבדו:

האם היא עובר? תינוק? ובהתאם- מהי הזהות העצמית בהקשר אליה?

האם הן אמהות עבורה?

האם היא נכללת במניין הילדים?

תגובות מקטינות או מבטלות מצד הסביבה עלולות להקשות על הנשים במציאת מענה לשאלות אלו.

למה הנושא של לידות שקטות לר מקבל מקום מצומצם יחסית בשיח הציבורי?

לידה שקטה שונה מכל אובדן אחר.

אנשים בסביבת ההורים טרם זכו להכיר את התינוק המת ובהתאם האובדן עבורם אינו ממשי או מוחשי.

עובדה זו מובילה לעיתים לעיוורון כלפי האובדן וכלפי האבל בעקבותיו, לאי מתן לגיטימציה לאבל ואף לביטולו, מצב המכונה בספרות המקצועית "אבל לא מוכר".

מעבר לכך, לדעתי לידה שקטה היא אובדן שנוגע באנשים בנקודה רגישה ביותר - מוות של תינוקות - ואחת מדרכי ההתמודדות עם מצבים אלו הינה לנסות להניחו בצד, להדירו מהשיח. 

חשוב לומר שבצד דברים אלו, בשנים האחרונות אנו עדים לתחילה של תהליכי הכרה במשמעות של לידה שקטה ובקשיים שחווים הורים בעקבותיה.

לשמחתי ישנה תחילת התעוררות שיח בנושא, מתקיימים מחקרים, ימי עיון, שינויי חקיקה ואנו שומעים יותר ויותר את הקולות של נשים אשר בוחרות לחשוף את סיפורי אובדנן בציבור.

אני מצפה ומקווה שמגמה זו תמשיך ללוות אותנו ושהנושא של לידה שקטה יתפוס בעתיד יותר מקום בשיח הציבורי.

למה נשים רבות שעוברות לידה שקטה אינן מגיעות לטיפול פסיכולוגי?

אי-מתן לגיטימציה מצד הסביבה לאובדנן של הנשים ולאבלן לאחר לידה שקטה, בשילוב עם העדר מנהגי האבלות הנהוגים בארץ, כגון העדר שבעה, מעביר להן את המסר שלמעשה לא חוו אובדן שהינו אמיתי ומשמעותי. 

נשים שנחשפות לתגובות כאלה לעיתים חשות כי תגובתן האישית לאובדן אינה "נורמלית" או אינה תקינה ובשל תחושה של בין היתר בושה, נמנעות מלדבר על האובדן ולפנות לעזרה, כולל זכויות סוציאליות רלוונטיות שמגיעות לה. 

לעיתים קרובות נשים שחוו לידה שקטה מספרות כי האובדן והתינוקות המתים נותרים חלק מהן שממשיך ללוות אותן, חלק שהינו- בהחלטה מודעת- סגור בפני סביבתן, ללא חשיפה גם לגורמים טיפוליים.

את מאמינה שכל אישה שעברה לידה שקטה זקוקה לטיפול נפשי?

לעיתים נשים נבהלות מעוצמת התגובות שלהן ללידה השקטה.

צריך לזכור שכל התגובות שדיברנו עליהן מוקדם יותר -  עצב, אובדן הנאה והתקפי בכי  - הן תגובות נורמטיביות לאחר האובדן. 

לתפיסתי, חשוב שכל אישה תמצא מקום בטוח בו תוכל לדבר בפתיחות על הרגשות, המחשבות והשאלות המתעוררות בה בעקבות האובדן.

לצד המשמעות הפוטנציאלית המכריעה שיש לטיפול נפשי ביצירת מקום בטוח זה ובליווי תהליך עיבוד האובדן, לדעתי לא כל אישה תזדקק בהכרח לטיפול וחלקן תמצאנה את הדרך הנכונה עבורן להתמודד עם האובדן שלא על ידי פניה לטיפול.

באיזה שלב את ממליצה לפנות לטיפול נפשי?

פניה לטיפול מומלצת כאשר קיימת פגיעה תפקודית, אם הרגשות הקשים לא חולפים, אם עוצמתם חזקה או אם נשים חשות קושי לעבדם ולהתקדם לבד.

עיבוד של האובדן במקום בטוח יכול לטווח הארוך לסייע בכך שהמחשבות והרגשות הקשורים בו לא יודחקו ויתפרצו מאוחר יותר, לעיתים בצורה שאינה מתאימה או מובנת גם לנשים עצמם.

חשוב לומר שלא ניתן אמנם לבטל את עובדת מות התינוק, אבל בכוחה של פסיכותרפיה לאפשר קיום של מרחב בו ניתנת לגיטימציה לתהליך האבל ובו מתאפשר לנשים למצוא את דרכי ההתמודדות האישיים המתאימות עבורן.

מה מידת החשיבות של מעורבות של בני משפחה בטיפול?

על פי רוב נראה כי הנשים הן הפונות לטיפול בעקבות לידה שקטה.

אולם, עם הזמן גוברת ההבנה כי לאובדן לעיתים השלכות רחבות היקף גם על יתר בני המשפחה.

במיוחד, בעת האחרונה גוברת המודעות לכך שגם גברים חווים כאב, אשמה, כשלון ובדידות בעקבות הלידה השקטה. בהתאם, חשוב לאפשר גם לגברים לעבד את אובדנם, לבטא את כאבם ולא רק להוות מקור תמיכה עבור בנות זוגן.

חשוב להתייחס גם לנושא המערכת הזוגית אשר לעיתים עוברת טלטלה משמעותית בעקבות האובדן.

תכופות (בהחלט לא תמיד) נראה פער בדפוסי ההתמודדות בין גברים ונשים לאחר הלידה השקטה, כאשר נשים יטו יותר לדבר על האובדן ועל השלכותיו עליהן וגברים יטו לצמצם באופן יחסי בדיבור אודותיו ולשאוף לשוב לשגרת היומיום במהירות האפשרית. פערים אלו בדפוסי ההתמודדות עם האובדן עלולים להוות כר לאי-הבנות בין בני הזוג, לקונפליקטים בזוגיות ולקרע.

במילים אחרות, במסגרת טיפול לאחר לידה שקטה חשוב, אם עולה הצורך, לערב גם בני משפחה נוספים.

הדרך הנכונה ליצור מערך טיפולי הולם, שמשתנה כמובן ממשפחה למשפחה.

מהן הגישות הטיפוליות שבהן את משתמשת ומהן התיאוריות שהשפיעו עלייך כמטפלת?

אני מאמינה בשילוב גישות טיפוליות שונות במסגרת הטיפול.

אני מטפלת באמצעות שיחות ועבודתי מושפעת בעיקר מהגישה הדינמית, מהגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית ומהשיטה הנרטיבית, זאת בהתאמה לצרכים של כל אדם ולמקום בו הוא נמצא.

את עבודתי הטיפולית אני מבססת על תאוריות הבנייתיות, על המודל הדו-מסלולי לאובדן ושכול ועל ההבנות הקיימות אודות מצבי אבל לא-מוכר.

הטיפול כולל נגיעה בהיבטים פיזיים, קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים. 

לתפיסתי, בכוח תהליך טיפולי הכולל התערבויות מסוג זה לסייע לנשים החוות לידה שקטה בשילוב האובדן בחייהן וביצירת סיפור אישי אינטגרטיבי חדש שיאפשר להן להמשיך בחייהן, עם האובדן ובצד הכאב.

תודה רבה איה, אני מקווה שנשים וכלל האנשים ייתרמו מראיון זה.

התייעצו איתנו על טיפול

מוזמנים לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי,

לשעבר חבר בצוות הקהילתי בנט"ל

הירשמו לשיחת ייעוץ קצרה,

ממוקדת וחד-פעמית - 

הערכה מהירה, עם חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

עלות: 140 ש"ח

הרשמה:

 בתל אביב / אונליין בזום

מענה לכל שאלה

(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):