רביעי, 14 אוקטובר 2015 19:54

איך לדבר עם ילדים על נפילת הרקטות בדרום? | הנחיות להורים 2019

דרג פריט זה
(18 הצבעות)
איך להסביר לילד על המצב הבטחוני ? איך להסביר לילד על המצב הבטחוני ?

חרדות של ילדים עקב המצב הבטחוני

הורים יקרים,

הסבב החדש שהלך בסופ״ש ברצועת עזה וביישובי הדרום מעלה בכולנו לחץ, חרדה ודאגות.

העובדה כי המצב הביטחוני מגיעים לכל רחבי הארץ מכניסה אותנו לחרדה ממשית, ממנה מושפעים גם ילדינו.

לא תמיד אנו יודעים עד כמה ילדינו קולטים את המידע ששומעים בבית וכיצד הם מפרשים אותו, ובמרבית המקרים התשובה לכך היא שהם קולטים המון, אך לא בהכרח מבינים.

הילדים שומעים הכל, גם אם אינם מגיבים לנשמע באופן אקטיבי.

הם שומעים את הרדיו, החדשות, את שיחות ההורים והגננות. הם קולטים את הטון, את הדאגה והלחץ בו נמצאים ההורים, ומבינים שיש מעין מצב חירום, אך אינם בהכרח מסוגלים להבין אותו.

גם חוברות שהפיץ פיקוד העורף יחד עם משרד החינוך לתלמידי כיתות ה' בתל אביב, לא בדיוק הפיגו את הפחד... (ראו למטה).

 

alone with terrorist

כולנו רגישים לאירועים מעוררי טרור:

אפילו פעוטות בני שנתיים-שלוש מסוגלים לקלוט הלך רוח, על אף שאינם מסוגלים להבין אותו או לתארו במילים.

הם קולטים את הסטרס בו נמצאים הוריהם ומאמצים אותו, הדבר עלול לגרום להם להתנהגות חרדתית יותר, תלותית יותר, עצמאית פחות מהרגיל.

הורים רבים תוהים האם כדאי לשתף את הילדים במצב הביטחוני, וכיצד לעשות זאת באופן שלא יכניס בילדים פחד ודאגות מיותרות.

אז מה כדאי לעשות (הורים הזקוקים לייעוץ, מוזמנים להתייעץ עם פסיכולוג ילדים):

  • במידה והילד קולט את הפחד והדאגה, אך צעיר מכדי להבין את המצב או לשאול עליו- חשוב מאוד להקנות לילד תחושת וביטחון, לא להביע דאגה או חרדות לידו, להקפיד לחייך, לחבק, להקנות תחושת שליטה במצב. במקרי אובדן שליטה של אחד ההורים, של התפרצות דאגה, בכי וכיוצא באלה- חשוב להימנע מחשיפת הילד למצב.

 

  • במידה והילד מבין את המצב ושואל עליו- חשוב להסביר ולשקף לו את המצב בהתאם לגילו, למידע אליו נחשף וליכולתו להבין. ילדים שומעים בגן את המתרחש, אך אין הדבר אומר שביכולתם לשאת את כובד המידע כפי שהוא. לכן, חשוב לשקף לילדים את המתרחש בסיפורים, ציורים, להסביר את המצב באופן פשטני אך שיספק מענה. אפשר לחסוך מהילד פרטים קשים לעיכול כמו הרוגים, דקירות ואלימות, אך בהחלט אפשר לשקף לו את התסכול שחשים שני הצדדים בדרך סיפורית וקלה להבנה. חשוב לתת לילד תשובות מלאות לשאלותיו, גם אם הן חוזרות על עצמן. חזרתיות על שאלות עוזרת לילדים רבים לעכל ולעבד את המידע שקולטים.

 

  • כשהילדים רוצים פרטים, גם את אלה המפחידים והכואבים- ילדים, ובעיקר גדולים יותר, לרוב בגילאי בית הספר היסודי, מסוגלים לשמוע, לקרוא ולהבין טוב יותר את המתרחש. מעבר לכך, המידע עתה אינו מגיע רק מההורים ומהדמויות החינוכיות, הם מסוגלים לקרוא בעצמם, לשמוע בעצמם ולהגיע למידע המפחיד המסתובב ברשת. כשהילדים שואלים בישירות על הפיגועים, הדקירות, ההרוגים, חשוב שלא לבטל את העיסוק בזה ולא לשלול אותו. ניתן להגיד משפטים כמו "כן, היו הרוגים, זה מאוד עצוב וכואב", הנותנים לגיטימציה לרגשות שמעלה הילד ולקושי שבמצב. זו התמודדות ראשונה עם אירועים בלתי נסבלים שאין לילד או להוריו שליטה עליהם, היא קשה ומעוררת חרדה.

 

  • יש חשיבות עליונה לשמירה על שגרת יום תקינה, גם כשהמצב מסוכן. כלומר, להמשיך לשלוח את הילדים לגן, לבית הספר, לחוגים ולחברים, לא להשאירם בבית במיוחד, אלא אם יש הנחיה מפורשת לכך. הפרעה בסדר היום התקין מבלבלת ומלחיצה מאוד את הילדים, במיוחד הצעירים יותר, ובמיוחד אם הם מבינים שהשינוי בשגרה נובע מפחד. יתרה על כן, לאחר יציאה מהשגרה במקרי חירום, החזרה לשגרה עשויה להיות קשה ומפחידה הרבה יותר. לכן, עדיף לשמור במידת האפשר על השגרה אליה רגילים הילדים.

 

  • חשוב מאוד להקנות תחושת שליטה במידת האפשר. כלומר, לצייד את הילדים ב'עוגני ביטחון' למיניהם. למשל, ניתן לתאר לילדים אילו אנשים נראים חשודים, אילו סממנים ניתן להחשיב כמחשידים. לצד זה, ניתן להראות להם סרטוני הגנה עצמית המופצים ברחבי הרשת והחדשות ובמקרה הצורך גם לשלוח אותם להדרכות בסיסיות בנוגע להגנה עצמית. הידע הבסיסי הזה נותן תחושת שליטה, אפילו אם בפועל קלוש הסיכוי שנצליח להגן על עצמינו. עוגני הביטחון צריכים להיות מותאמים ליכולותיו של הילד ומטרתן להקנות ביטחון, לא נתיב להגנה עצמית.

 

  • פרופורציות- ילדים אינם יודעים כיצד לפרש את המצב שקולטים סביבם במידה כזו או אחרת. יש כאלה שחשים שמדובר בסוף העולם, יש כאלה שהמצב "עובר לידם". במיוחד עבור אלה המפחדים מאוד- חשוב להגיד משפטים המכניסים את המצב לפרופורציות, כדוגמת "המדינה שלנו עברה תקופות קשות מאלה ושרדה", "אמא ואבא וכל המשפחה כבר עברו הרבה תקופות כאלה, הן קשות אבל עוברות והשקט יחזור".  

 

מה לא לעשות?

  • מוטב שלא להגיד לילדים משפטים כמו "הכל בסדר, אין מה לדאוג". כאמור, הילדים קולטים ומבינים שהמצב אינו כתמול שלשום, מהתנהגות הוריהם וסביבתם, ואין טעם לבטל את שקולטים בחושיהם. יתרה על כן, הילדים מפרשים נכונה את המצב, לוקחים למקום הנכון את המסרים שקולטים מהסביבה. לשקר לילד זה למעשה להטעות אותו ולבלבל אותו, כך שבפעם הבאה לא ידע כיצד לפרש את אותם המסרים.

  • חשוב להפעיל שיקול דעת לפני שמציידים את הילדים באמצעים להגנה עצמית המופצים בחנויות כמו גז פלפל וכלי נשק קר. ילדים במרבית הגילאים אינם יודעים להפעיל שיקול דעת מתי נכון להשתמש בו, מתי נקלעו למצב של סכנה ממשית, ייתכן שעצם נשיאת כלי ההגנה יעורר בהם חרדה רבה. לצד זה, הם נמצאים ליד ילדים אחרים שאין לדעת כיצד ינצלו את כלי ההגנה, שבמקרים רבים הופכים לכלי נשק כלפי חסרי אונים.


     

חרדה אצל ילדים ונוער בעקבות המצב הבטחוני

לאה מרקו

לאה מרקו, פסיכולוגית קלינית מומחית במכון טמיר בתל אביב

 

מה ההבדל בין לחץ לחרדה?

 

שאלה חשובה, אולי באמת כדאי לעשות קצת סדר במונחים ולהבדיל בין חרדה, לחץ ופחד. לחץ הוא מצב שכיח בחיים של ילדים, נוער ומבוגרים כאחד. ניתן להגדיר אותו כפער בין הציפיות לבין תחושת המסוגלות של האדם. לדוגמה, תלמיד שיש לו בחינה במתמטיקה- עד כמה הוא ירגיש בלחץ יהיה תלוי ברמת הקושי הצפויה של המבחן, כמה חומר יכלל במבחן וכו'. אבל אולי יותר חשוב מכך רמת הלחץ תהיה תלויה בכמה אותו תלמיד מאמין שהוא טוב במתמטיקה, כמה מרגיש מוכן, כמה למד, כלומר תחושת המסוגלות הכוללת שלו לגבי המבחן. הגורם הזה יכול לעשות את כל ההבדל בין תפיסה של המבחן כמלחיץ או פשוט כמאתגר.

לגבי פחד, מדובר בתגובה ספציפית לגירוי מסוים אשר תלויה בעצם בניסיון הקודם שלנו עם אותו גירוי. לדוגמה, אם נכשלתי במשך שנתיים במתמטיקה ופיתחתי כבר סוג של פוביה מהמקצוע שלא מופיעה במקצועות אחרים- זה פחד. פחד הוא תגובה טבעית של הגוף והנפש, זה חשוב שנדע לפחד כדי שנדע ממה להישמר, זה מנגנון הישרדותי. אם לא היינו יודעים שנחשים עלולים להיות ארסיים והיינו ניגשים ללטף כל נחש שאנחנו פוגשים או אם לא היינו מפחדים מאש ונוגעים בגחלים רותחות בשמחה – לא היינו שורדים הרבה כמין אנושי.

חרדה לעומת זאת היא תגובת פחד יותר מוכללת ופחות ספציפית. הסיבות להתפתחותה של חרדה הן רבות אך תמיד יופיעו סימנים מגוונים לכך: מחשבות, רגשות, תחושות גוף והתנהגויות. חרדה היא בעצם מעין תגובת יתר, יציאה משליטה של מנגנוני הפחד הטבעיים שלנו. דוגמה קלאסית היא חרדת בחינות. במצב כזה כבר לא נלחצים ממבחן מסוים או ממקצוע מסוים אלא מפתחים תגובת חרדה לכל המבחנים. במצב כזה של חרדת בחינות עלולות להופיע מחשבות כמו "אין לי שום סיכוי עדיף להגיש את המבחן ריק", רגשות של מצוקה ונחיתות, סימפטומים גופניים כמו כאב בטן, הזעה או קשיי נשימה ולעיתים אף "בלק אאוטים" או הימנעות מלגשת למבחנים.

 

איך מסבירים לילד מציאות של מלחמה?

 

חשוב לקחת בחשבון את גיל הילד כאן. ההסבר צריך להיות תואם את רמת ההבנה שלו. שפה של ילדים היא שונה משפה של מבוגרים במובנים רבים. ילדים, במיוחד קטנים יותר, נוטים לא להבדיל בין מציאות ודמיון ולכן חשוב קודם כל לראות מה הילד כבר יודע על למשל מה זאת מלחמה, איך הדיוק הוא תופס את זה וכמה הוא מבין. כך ניתן "לארגן לו את הראש" ולהסביר שמצב של מלחמה הוא דומה למצב של ריב בין ילדים. אפשר להדגים לו זאת בדוגמה של ריב שחווה לאחרונה כדי ליצור תפיסה יותר מציאותית של הדברים ולעזור לו להתחבר לזה.

בכל מקרה, חשוב שהמסר יהיה בסופו של דבר מרגיע וצריך לכלול הסבר על כך שיש למדינת ישראל צבא אשר מגן עלינו, שהמלחמה מתרחשת באזורים שהם רחוקים יותר ושלא נשקפת סכנה מיידית בכאן ועכשיו. חשוב שהילד יבין וירגיש שהוא מוגן, לכן חשוב שמי שיסביר לו את הדברים בעצמו לא יגיע ממקום מפוחד אלא משרה ביטחון. לאחר מכן חשוב לאפשר לילד לבוא ולשאול שאלות אם יש דברים שהוא חושש מהם או לא מבין.

 

איך מתמודדים עם פחדים / לחץ / חרדה אצל ילדים ונוער?

 

קודם כל חשוב לומר שבאופן כללי פחדים אצל ילדים הם דר נפוץ ואף טבע  אצל ילדים. רוב הילדים חווים את זה בשלב כזה או אחר ומדובר בחלק מההתפתחות שלהם. שוב, אמרנו שילדים פחות מפרידים בין מציאות לדמיון לכן עבורם מה שנראה למבוגר כתרחיש בדיוני עבורם הוא מציאותי: מכשפות, חייזרים, מפלצות מתחת למיטה ולצערנו גם מחבלים שפורצים הביתה הם הצורות שהפחד תופס. לכן כמו שבסרטי אימה יש הגבלת גיל חשוב שתהיה גם הגבלה ופיקוח על חדשות וסיקורים שילדים נחשפים אליהם. אותו ההגיון לגבי בני נוער – יש סרטים שמוגבלים מגיל 12, 14, או 18 מסיבה טובה. לצערנו אין אזהרה בעיתון או בטלויזיה לגבי מידת החשיפה של זוועות שונות לכן חשוב שהמבוגר האחראי ישים לב מה הם רואים. כשמדובר בבני נוער, שיש להם יותר אוטונומיה ושיקול עצמאי חשוב שנער או נערה ישימו לב גם בעצמם מה עושה להם לא טוב לראות או לשמוע.

אז איך מתמודדים כשיש פחד? חשוב לתת לילד או לנער תחושת ביטחון, הבנה ושותפות. בין אם מדובר בתרחיש דמיוני כמו מפלצת מתחת למיטה ובין אם בתרחיש מציאותי אך לא סביר כמו מחבל בבית, הילד בעיקר צריך להרגיש שמישהו נמצא איתו בזה, תומך ומנסה להבין אותו. חשוב לשוחח עם הילד על החרדה שלו ולנסות להבין את זה מתוך העולם שלו בלי לשפוט או לנסות להוכיח לו שאין בסיס לפחד שלו. מתוך עמדה כזאת ניתן לחפש עם ילדים פתרונות, יצא לי לטפל בילדים ונוער שמצאו מתוך עצמם פתרונות חכמים ויצירתיים ביותר לגירוש המפלצות הפרטיות שלהם אך תמיד יש צורך בדמות שתבין, תרגיע ותאפשר לו להתמודד עם הפחד שלו בסביבה תומכת ומכילה.

 

לחץ וחרדה מובילים לטראומה, כדי להתגבר עליה יש לעבור תהליך. מהם השלבים להתמודדות?

 

טראומה היא אירוע זמני או מתמשך שסביבו תחושות הלם, כאב ואו מצוקה. זוהי למעשה חוויה קשה במיוחד שאדם עובר שאכן מעוררת פעמים רבות חרדה. לפעמים טראומה עלולה להוביל לתסמינים של פוסט טראומה, כלומר קושי פסיכולוגי להסתגל מחדש לאחר הטראומה שיש לו מגוון תסמינים כגון מחשבות טורדניות על האירוע לאורך זמן, סיוטים, הסתגרות ועוד. אולם לא כל לחץ או חרדה מובילים לטראומה ובטח שלא להפרעה פוסט טראומטית. זהו דבר שניתן ורצוי למנוע. טראומה מתוך אירוע מפחיד או מלחיץ עלולה להיגרם כשיש לצד האירוע עצמו גם תחושה של חוסר שליטה, בדידות, חוסר הבנה או חוסר אונים וכאן שוב יש דגש על אותם עקרונות של להסביר באופן שמתאים לגיל ולאופי הילד או הנער, לייצר תחושת שותפות ואוזן קשבת ולמצוא ביחד פתרונות.

רוב האירועים המלחיצים בחיינו לא משאירים אצלנו טראומות. המערכת הפסיכולוגית האנושית בנויה כדי להתמודד עם דברים כאלה וכן אנחנו כחברה, במיוחד כשמדובר בילדים ונוער, צריכים להוות מערכת תמיכה במצבים כאלה.

אם מסיבות שונות כן יש סימנים לטראומה או למצוקה מתמשכת אחרת בעקבות פחדים או חרדה עולם הטיפול הפסיכולוגי מציע היום מגוון פתרונות שמותאמים לכל אדם וחשוב לדעת שאפשר וצריך לפנות לעזרה מקצועית במצבים כאלה. אין בכך שום בושה ואפשר להגיד אפילו ההפך, צריך להיות ילד או נער אמיצים במיוחד כדי לבקש עזרה ולשתף בקשיים ומצוקות.

אין תשובה אחת נכונה ומנצחת להגיד לילדים, בדיוק כפי שאין דרך אחת נכונה להתמודד עם המצב ולפתור אותו.

המצב מורכב, וכמו שאנו חיים לצד המורכבות- בואו נעזור לילדינו להתמודד ולעבור אותו בשלום.

אנא תרמו מניסיונכם והוסיפו משלכם !

 
 לאה מרקו ויעל טל, מכון טמיר
 
 

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





מה בא לך לקרוא היום?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים כמוסד שמכשיר ובוחן מתמחים בפסיכולוגיה קלינית

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

972-3-6031552

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר