איך לדבר עם ילדים על על המצב הביטחוני בארץ? | הנחיות להורים

שיחה עם הילדים על המצב הביטחוני

חרדות של ילדים עקב המצב הבטחוני

הורים יקרים,

המצב הביטחוני התורן מעלה בכולנו לחץ, חרדה ודאגות.

העובדה כי המצב הביטחוני מגיעים לכל רחבי הארץ מכניסה אותנו לחרדה ממשית, ממנה מושפעים גם ילדינו.

לא תמיד אנחנו יודעים עד כמה ילדינו קולטים את המידע ששומעים בבית ובחוץ וכיצד הם מפרשים אותו.

במרבית המקרים התשובה לכך היא שהם קולטים המון, אך לא בהכרח מבינים.

הילדים שומעים הכל, גם אם אינם מגיבים לנשמע באופן אקטיבי.

הם שומעים את הרדיו, החדשות, את שיחות המורים והגננות.

הם קולטים את הטון, את הדאגה והלחץ בו נמצאים ההורים, ומבינים שיש מצב חירום, אך אינם בהכרח מסוגלים לתפוס למה.

 

כולנו רגישים לאירועים מעוררי טרור:

אפילו פעוטות בני שנתיים-שלוש קולטים את הסטרס בו נמצאים הוריהם ומאמצים אותו, הדבר עלול לגרום להם להתנהגות חרדתית יותר, תלותית יותר, עצמאית פחות מהרגיל.

הורים רבים תוהים האם כדאי לשתף את הילדים במצב הביטחוני, וכיצד לעשות זאת באופן שלא יכניס בילדים פחד ודאגות מיותרות.

 

אז מה כדאי לעשות (הורים הזקוקים לייעוץ, מוזמנים להתייעץ עם פסיכולוג ילדים):

 

  • במידה והילד קולט את הפחד והדאגה, אך צעיר מכדי להבין את המצב - חשוב מאוד להקנות לילד תחושת ביטחון, לא להביע בהלה או חרדה בולטת לידו, להקפיד לחייך, לחבק, להסביר, להקנות תחושת שליטה במצב. להתחיל משפט ב״מפחיד שתהיה עוד פעם אזעקת צבע אדום״ ולהמשיך ב״אבל אנחנו נתגונן יחד בממ״ד וכיפת ברזל תיירט כנראה את הרקטות״.

  • במידה והילד מבין את המצב ושואל עליו - יש להסביר ולשקף לו את המצב באופן מותאם לגיל, למידע אליו נחשף וליכולתו להבין. חשוב לשקף לילדים את המתרחש בסיפורים, ציורים, להסביר את המצב באופן פשטני אך אמיתי ומספק מענה. אפשר לחסוך מהילד פרטים קשים לעיכול כמו הרוגים, פצועים, נפילות טילים, דקירות ואלימות, אך בהחלט אפשר לשקף לו את התסכול שחשים שני הצדדים בדרך סיפורית וקלה להבנה. חשוב לתת לילד תשובות מלאות לשאלותיו, גם כאשר הן חוזרות על עצמן. חזרתיות על שאלות מסייעת לילדים לעכל ולעבד את המידע שהם קולטים. 

  • הילדים רוצים פרטים, גם את אלה המפחידים והכואבים - ילדים, ובעיקר גדולים יותר, לרוב בגילאי בית הספר היסודי, מסוגלים לשמוע, לקרוא ולהבין טוב יותר את המתרחש. מעבר לכך, המידע עתה אינו מגיע רק מההורים ומהדמויות החינוכיות, הם מסוגלים לקרוא בעצמם, לשמוע בעצמם ולהגיע למידע המפחיד המסתובב ברשת. חשוב לא לבטל את השיח ולא לבטל אותו. ניתן להגיד משפטים כמו "כן, היו הרוגים, זה מאוד עצוב, מפחיד וכואב", תוך מתן לגיטימציה לרגשות שמעלה הילד ולקושי שבמצב. זו התמודדות עם אירועים בלתי נסבלים שאין לנו שליטה עליהם, היא קשה ומעוררת חרדה.

  • יש חשיבות עליונה לשמירה על שגרת יום תקינה ומסודרת, גם כשהמצב מסוכן. כלומר, אם לומדים, לשלוח את הילדים לגן, לבית הספר, לחוגים ולחברים, לא להשאירם בבית במיוחד בגלל המצב, אלא אם יש הנחיה מפורשת לכך. הפרעה בסדר היום התקין מבלבלת ומלחיצה את הילדים, במיוחד הצעירים יותר, ובמיוחד אם הם מבינים שהשינוי בשגרה נובע מפחד. יתרה על כן, לאחר יציאה מהשגרה במקרי חירום, החזרה לשגרה עשויה להיות קשה ומפחידה הרבה יותר. לכן, עדיף לשמור עד כמה שאפשר על השגרה אליה רגילים הילדים. 

  • חשוב מאוד להקנות תחושת שליטה ככל הניתן. כלומר, לצייד את הילדים ב'עוגני ביטחון' שנותנים הסבר קוגניטיבי, רציונלי, למה שמתרחש. למשל, ניתן לתאר לילדים כיצד כיפת ברזל מגנה עלינו בהצלחה ומיירטת את מרבית הטילים. עוגני הביטחון צריכים להיות מותאמים ליכולותיו של הילד ומטרתן להקנות ביטחון, לא נתיב להגנה עצמית. 

  • פרופורציות- ילדים אינם יודעים כיצד לפרש את המצב שהם קולטים סביבם וזקוקים לפרספקטיבה. יש כאלה שחשים שמדובר בסוף העולם, יש ילדים שהחרדה "עוברת לידם". אל תשפטו לא את אלה ולא את אלה. חשוב להגיד משפטים המכניסים את המצב לפרופורציות, כמו "המדינה שלנו עברה תקופות קשות מאלה ושרדה", "אמא ואבא וכל המשפחה כבר עברו הרבה תקופות כאלה, הן קשות אבל עוברות והשקט יחזור".  

 

 

מה לא לעשות?

  • מוטב לא להגיד לילדים משפטים כמו "הכל בסדר, אין מה לדאוג". כאמור, הילדים קולטים ומבינים שהמצב אינו כתמול שלשום ואין טעם לבטל את תחושת הבטן שלהם.

  • יתרה על כן, הילדים מפרשים נכונה את המצב, ולרוב לוקחים למקום הנכון את המסרים שהם קולטים מהסביבה. להמתיק את המציאות עבור הילד זה למעשה להטעות ולבלבל אותו, כך שבפעם הבאה ייטה לפקפק בפרשנות שהוא מעניק למסרים מבחוץ.

 

 

חרדה אצל ילדים ונוער בעקבות המצב הבטחוני

לאה מרקו, 

פסיכולוגית קלינית מומחית

 

מה ההבדל בין לחץ לחרדה?

שאלה חשובה, אולי באמת כדאי לעשות קצת סדר במונחים ולהבדיל בין חרדה, לחץ ופחד.

לחץ הוא מצב שכיח בחיים של ילדים, נוער ומבוגרים כאחד. ניתן להגדיר אותו כפער בין הציפיות לבין תחושת המסוגלות של האדם.

לדוגמה, תלמיד שיש לו בחינה במתמטיקה- עד כמה הוא ירגיש בלחץ יהיה תלוי ברמת הקושי הצפויה של המבחן, כמה חומר יכלל במבחן וכו'.

אבל אולי יותר חשוב מכך רמת הלחץ תהיה תלויה בכמה אותו תלמיד מאמין שהוא טוב במתמטיקה, כמה מרגיש מוכן, כמה למד, כלומר תחושת המסוגלות הכוללת שלו לגבי המבחן. הגורם הזה יכול לעשות את כל ההבדל בין תפיסה של המבחן כמלחיץ או פשוט כמאתגר.

 

לגבי פחד, מדובר בתגובה ספציפית לגירוי מסוים אשר תלויה בעצם בניסיון הקודם שלנו עם אותו גירוי. לדוגמה, אם נכשלתי במשך שנתיים במתמטיקה ופיתחתי כבר סוג של פוביה מהמקצוע שלא מופיעה במקצועות אחרים- זה פחד. פחד הוא תגובה טבעית של הגוף והנפש, זה חשוב שנדע לפחד כדי שנדע ממה להישמר, זה מנגנון הישרדותי. אם לא היינו יודעים שנחשים עלולים להיות ארסיים והיינו ניגשים ללטף כל נחש שאנחנו פוגשים או אם לא היינו מפחדים מאש ונוגעים בגחלים רותחות בשמחה – לא היינו שורדים הרבה כמין אנושי.

 

חרדה לעומת זאת היא תגובת פחד יותר מוכללת ופחות ספציפית. הסיבות להתפתחותה של חרדה הן רבות אך תמיד יופיעו סימנים מגוונים לכך: מחשבות, רגשות, תחושות גוף והתנהגויות. חרדה היא בעצם מעין תגובת יתר, יציאה משליטה של מנגנוני הפחד הטבעיים שלנו. דוגמה קלאסית היא חרדת בחינות. במצב כזה כבר לא נלחצים ממבחן מסוים או ממקצוע מסוים אלא מפתחים תגובת חרדה לכל המבחנים. במצב כזה של חרדת בחינות עלולות להופיע מחשבות כמו "אין לי שום סיכוי עדיף להגיש את המבחן ריק", רגשות של מצוקה ונחיתות, סימפטומים גופניים כמו כאב בטן, הזעה או קשיי נשימה ולעיתים אף "בלק אאוטים" או הימנעות מלגשת למבחנים.

 

 

איך מסבירים לילד מציאות של מלחמה?

חשוב לקחת בחשבון את גיל הילד כאן. ההסבר צריך להיות תואם את רמת ההבנה שלו. שפה של ילדים היא שונה משפה של מבוגרים במובנים רבים. ילדים, במיוחד קטנים יותר, נוטים לא להבדיל בין מציאות ודמיון ולכן חשוב קודם כל לראות מה הילד כבר יודע על למשל מה זאת מלחמה, איך הדיוק הוא תופס את זה וכמה הוא מבין. כך ניתן "לארגן לו את הראש" ולהסביר שמצב של מלחמה הוא דומה למצב של ריב בין ילדים. אפשר להדגים לו זאת בדוגמה של ריב שחווה לאחרונה כדי ליצור תפיסה יותר מציאותית של הדברים ולעזור לו להתחבר לזה.

בכל מקרה, חשוב שהמסר יהיה בסופו של דבר מרגיע וצריך לכלול הסבר על כך שיש למדינת ישראל צבא אשר מגן עלינו, שהמלחמה מתרחשת באזורים שהם רחוקים יותר ושלא נשקפת סכנה מיידית בכאן ועכשיו. חשוב שהילד יבין וירגיש שהוא מוגן, לכן חשוב שמי שיסביר לו את הדברים בעצמו לא יגיע ממקום מפוחד אלא משרה ביטחון. לאחר מכן חשוב לאפשר לילד לבוא ולשאול שאלות אם יש דברים שהוא חושש מהם או לא מבין.

 

איך מתמודדים עם פחדים / לחץ / חרדה אצל ילדים ונוער?

קודם כל חשוב לומר שבאופן כללי פחדים אצל ילדים הם דר נפוץ ואף טבע  אצל ילדים. רוב הילדים חווים את זה בשלב כזה או אחר ומדובר בחלק מההתפתחות שלהם. שוב, אמרנו שילדים פחות מפרידים בין מציאות לדמיון לכן עבורם מה שנראה למבוגר כתרחיש בדיוני עבורם הוא מציאותי: מכשפות, חייזרים, מפלצות מתחת למיטה ולצערנו גם מחבלים שפורצים הביתה הם הצורות שהפחד תופס. לכן כמו שבסרטי אימה יש הגבלת גיל חשוב שתהיה גם הגבלה ופיקוח על חדשות וסיקורים שילדים נחשפים אליהם. אותו ההגיון לגבי בני נוער – יש סרטים שמוגבלים מגיל 12, 14, או 18 מסיבה טובה. לצערנו אין אזהרה בעיתון או בטלויזיה לגבי מידת החשיפה של זוועות שונות לכן חשוב שהמבוגר האחראי ישים לב מה הם רואים. כשמדובר בבני נוער, שיש להם יותר אוטונומיה ושיקול עצמאי חשוב שנער או נערה ישימו לב גם בעצמם מה עושה להם לא טוב לראות או לשמוע.

אז איך מתמודדים כשיש פחד? חשוב לתת לילד או לנער תחושת ביטחון, הבנה ושותפות. בין אם מדובר בתרחיש דמיוני כמו מפלצת מתחת למיטה ובין אם בתרחיש מציאותי אך לא סביר כמו מחבל בבית, הילד בעיקר צריך להרגיש שמישהו נמצא איתו בזה, תומך ומנסה להבין אותו. חשוב לשוחח עם הילד על החרדה שלו ולנסות להבין את זה מתוך העולם שלו בלי לשפוט או לנסות להוכיח לו שאין בסיס לפחד שלו. מתוך עמדה כזאת ניתן לחפש עם ילדים פתרונות, יצא לי לטפל בילדים ונוער שמצאו מתוך עצמם פתרונות חכמים ויצירתיים ביותר לגירוש המפלצות הפרטיות שלהם אך תמיד יש צורך בדמות שתבין, תרגיע ותאפשר לו להתמודד עם הפחד שלו בסביבה תומכת ומכילה.

 

לחץ וחרדה מובילים לטראומה, כדי להתגבר עליה יש לעבור תהליך. מהם השלבים להתמודדות?

טראומה היא אירוע זמני או מתמשך שסביבו תחושות הלם, כאב ואו מצוקה. זוהי למעשה חוויה קשה במיוחד שאדם עובר שאכן מעוררת פעמים רבות חרדה. לפעמים טראומה עלולה להוביל לתסמינים של פוסט טראומה, כלומר קושי פסיכולוגי להסתגל מחדש לאחר הטראומה שיש לו מגוון תסמינים כגון מחשבות טורדניות על האירוע לאורך זמן, סיוטים, הסתגרות ועוד. אולם לא כל לחץ או חרדה מובילים לטראומה ובטח שלא להפרעה פוסט טראומטית. זהו דבר שניתן ורצוי למנוע. טראומה מתוך אירוע מפחיד או מלחיץ עלולה להיגרם כשיש לצד האירוע עצמו גם תחושה של חוסר שליטה, בדידות, חוסר הבנה או חוסר אונים וכאן שוב יש דגש על אותם עקרונות של להסביר באופן שמתאים לגיל ולאופי הילד או הנער, לייצר תחושת שותפות ואוזן קשבת ולמצוא ביחד פתרונות.

רוב האירועים המלחיצים בחיינו לא משאירים אצלנו טראומות. המערכת הפסיכולוגית האנושית בנויה כדי להתמודד עם דברים כאלה וכן אנחנו כחברה, במיוחד כשמדובר בילדים ונוער, צריכים להוות מערכת תמיכה במצבים כאלה.

אם מסיבות שונות כן יש סימנים לטראומה או למצוקה מתמשכת אחרת בעקבות פחדים או חרדה עולם הטיפול הפסיכולוגי מציע היום מגוון פתרונות שמותאמים לכל אדם וחשוב לדעת שאפשר וצריך לפנות לעזרה מקצועית במצבים כאלה. אין בכך שום בושה ואפשר להגיד אפילו ההפך, צריך להיות ילד או נער אמיצים במיוחד כדי לבקש עזרה ולשתף בקשיים ומצוקות.

 

 

אין תשובה אחת נכונה ומנצחת להגיד לילדים,

בדיוק כפי שאין דרך אחת נכונה להתמודד עם המצב ולפתור אותו.

המצב מורכב, וכמו שאנו חיים לצד המורכבות-

בואו נעזור לילדינו להתמודד ולעבור אותו בשלום.

 

אנא תרמו מניסיונכם והוסיפו משלכם !

 

 

072-3940004

 

 

 

כתיבה:

 לאה מרקו ויעל טל,

מכון טמיר

 

 

 

עוד חומרים להורים - התמודדות עם חרדה עקב המצב הבטחוני:

 

התמודדות של ילדים בצל האיום בטרור - נט״ל

גלים של חוסן - ערכת התמודדות להורים וילדים במצבי מתח ולחץ בטחוני - מרכז חוסן, עמותה לילדים בסיכון  

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין





דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

בית פנינת האילון, יגאל אלון 157, תל אביב יפו, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר

הצהרת נגישות

שעות פעילות:

יום ראשון, 9:00–21:00
יום שני, 9:00–21:00
יום שלישי, 9:00–21:00
יום רביעי, 9:00–21:00
יום חמישי, 9:00–21:00
יום שישי, 9:00–13:00
 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2021