טוני סופרנו | איך נכון היה לטפל בו? | ניתוח פסיכולוגי מרתק

דרג פריט זה
(4 הצבעות)

 

טוני סופרנו -

ניתוח פסיכולוגי של "הסופרנוס"

 

כתבה: אילת צמח, פסיכולוגית קלינית מומחית

 

 

א. הצגת המשפחה

1. מבוא

טוני סופרנו אינו איש רגיל מן השורה. הוא עובד מסביב לשעון, תמיד נקרא לטפל במקרים דחופים, היד שלו תמיד על הדופק ואוזנו תמיד קשובה לנעשה סביבו.

טוני סופרנו מנהל את עסקי המאפיה האיטלקית בצפון ניו-ג'רזי, בנם האמצעי של ג'וני בוי וליביה סופרנו, נולד בניו-ג'רזי ב-1959. סבו של טוני, קוראדו סופראנו, היגר לארה"ב מהעיר אבלינו שבאיטליה, בשנת 1910. הוא היה סתת אבנים במקצועו ובנה את הכניסה בשכונה בה גדל טוני כילד. שאיפתו של הסב היתה להעניק לילדיו ולנכדיו עתיד טוב יותר ויציב מבחינה כלכלית.  כבר בגיל צעיר נחשף טוני לחיי הפשע. אביו ודודו, קוראדו "ג'וניור" סופרנו, היו Capos (להלן - ראשי צוותים) במשפחת דה-מיו, ששלטה על עסקי המאפיה בחלק הצפוני של ניו-ג'רזי משנות ה-50'. את יחסיו עם אביו מתאר טוני כטובים וקרובים, ויש לו מספר זכרונות אודות מעשיו (כך למשל, הוא זוכר מקרה אחד בו היכה בחור צעיר מכות קשות משום שהיה חייב כסף. כמו כן, זכורה לו הפעם הראשונה בה ראה גופה – כשאביו הרג את הקצב השכונתי, ובאותו ערב, נהנתה אימו לספר לכולם על כך שקיבלה במפתיע בשר בחינם). טוני מעיד על עצמו שמעולם לא היה תלמיד טוב, ואימו יודעת לספר כי בילתה את רוב שנות התבגרותו בחדרו של מנהל בית ספר. גם דודו ג'וניור זוכר כיצד גנב טוני את המכונית של אביו, כשהיה רק בן 10. בתיכון, הכיר טוני את שניים מחבריו הטובים ביותר, שמלווים אותו עד היום: דייבי סקאטינו וארטי בוקו, כיום שף במקצועו. ארטי היה בעל מסעדה מוצלחת, בה נהג טוני לבקר לעיתים קרובות ולקיים רבות מפגישותיו העסקיות, עד שנאלץ לפוצץ אותה על מנת שדודו ג'וניור, לא יבצע במקום רצח של אחד מיריביו.

אדם נוסף שהיה קרוב לטוני הוא בן דודו, טוני בלונדטו (טוני ב.). בצעירותם, נהגו לקרוא להם הילדים בשכונה Tony Uncle-Al ו-Tony Uncle-Johnny, על שמות אבותיהם, כדי להבדיל ביניהם. כנערים, נהגו השניים לבלות את חופשות הקיץ שלהם בחווה של דודם, פאט בלונדטו. לעיתים היה מצטרף אליהם בן דודם הצעיר כריס מולטסנטי (אשר הולך בעקבות דודו טוני, ועושה בימים אלו את צעדיו הראשונים במעלה הארגון).

טוני היה חלק מקבוצת פושעים לא רשמית, בה היו חברים בין היתר גם ג'קי אפריל וסילביו דאנטה. מניותיו של טוני במשפחת דה-מיו עלו לאחר שהשלושה שדדו רווחים ממשחקי קלפים אשר היו שייכים לאחד מיריביה הגדולים של המשפחה.

אביו של טוני פרש עליו את חסותו, עד למותו, בשנת 1986 מאמפיזמה. עד אז, הגיעו ג'וני בוי וג'וניור לרמת ראשי צוותים. לאחר מותו של ג'וני בוי, לקח על עצמו ג'וניור את תפקיד האב הרוחני של טוני, והמשיך להתוות את דרכו, לייעץ לו ולהדריכו. עם השנים עברו חלק מאנשיו של ג'וניור לצוותו של טוני והוא הפך להיות ראש הצוות במקום אביו, ואילו חברו, ג'קי אפריל, הפך להיות ה"בוס הפעיל" של עסקי המאפיה בניו-ג'רזי. במהלך השנה האחרונה חלה ג'קי בסרטן, והיחסים בין טוני לג'וניור, שנותרו נעימים ומנומסים מעל פני השטח, הופכים למעשה מתוחים ביותר על רקע השאלה מי יירש את מקומו של ג'קי. בסופו של דבר מחליט טוני כי יאפשר לדודו להתמנות לתפקיד ה"בוס", אך באופן שמותיר בידיו את מרבית השליטה על העסקים, ואת ג'וניור כמי שיאלץ לשאת באשמה במידה וה-FBI יגיש כתבי אישום נגד אנשי המאפיה. כשהדבר מתגלה בסופו של דבר לג'וניור (על ידי לא אחרת מאשר אימו של טוני, ליביה), הוא חש כי אין לו ברירה אלא לחסל את בן אחיו. לשם כך הוא שולח שני רוצחים שכירים, אך נסיון ההתנקשות נכשל, וטוני מגלה (בעזרתם "האדיבה" של אנשי ה-FBI) כי מאחורי נסיון ההתנקשות עומדים דודו ואימו. כתגובה, דואג טוני לחיסולם של אנשי ימינו של ג'וניור, ואף מגיע לבית האבות של אימו כדי להורגה בעצמו, אך מגלה כי קיבלה שבץ מוחי.

ליביה סופרנו היא אישה תככנית, מניפולטיבית, נצלנית ומתעללת. לאורך השנים היו היחסים של טוני וליביה אמביוולנטיים. מחד, אוהב טוני את אימו, ועושה כל שביכולתו בכדי להיטיב עימה. הוא בא לבקרה לעיתים קרובות, דואג לפנקה במיני מטעמים, ולאחר שמתברר שאין היא מסוגלת להמשיך לגור בביתה, הוא דואג להעבירה לאחת מבתי האבות היוקרתיים ביותר בניו ג'רזי (4000$ בחודש). מאידך רוויים יחסים אלו מתחים וכעסים. עוד כשהיה ילד, ליביה נהגה להתעמר בטוני, ולאיים עליו כי תעקור את עיניו עם מזלג. טוני חש כי אין היא מעריכה את מאמציו כלל, וכי הוא זוכה ממנה רק להשמצות ולתלונות. ליביה לעומת זאת, חשה כי הקדישה את כל חייה לילדיה, וכעת, לעת זקנה, במקום להביאה לגור עימו בביתו המפואר, משליך אותה טוני להירקב לאיטה בבית האבות. עלבונה וזעמה של ליביה על כך כה גדולים עד כי היא רומזת לדודו של טוני, ג'וניור, כי הוא מנסה לחתור תחת מרותו, ובדרכי מניפולציה ומרמה מביאה אותו לתכנן את רצח בנה. כשנסיון ההתנקשות בחייו של טוני נכשל, מתחילה ליביה להפגין סימפטומים של אלצהיימר (שאמיתותם מוטלת בספק, וישנו חשד שהיא מזייפת אותם בכדי שטוני לא יתנקם בה). לדבריו, גם באביו נהגה ליביה להתעלל, והוא מספר כי היא שחקה אותו והפכה אותו מגבר חזק, לשבר כלי, חלש ועייף.

 

האם ליביה סבלה מהפרעת אישיות גבולית? שפטו בעצמכם <

מאמר של מכון טמיר ב״גלובס״ - פסיכולוגיה של מתן ולקיחת שוחד <

 

לטוני שתי אחיות – ג'אניס, הגדולה ממנו בשנתיים, וברברה, הצעירה ממנו ב-7 שנים. היחסים בין טוני לבין אחיותיו רופפים למדי, שכן שתיהן עזבו את ניו-ג'רזי ובאות לבקר לעיתים רחוקות בלבד. לאור זאת, טוני ומשפחתו נושאים בנטל הטיפול באימו.

במקביל לעלייתו במשפחת הפשע מאורגן, הקים טוני את משפחתו הגרעינית. בשנת 1981 הוא התחתן עם אהובתו מימי התיכון, כרמלה דה-אנג'ליס. לזוג נולדו שני ילדים – מדו, בת 18 ואנת'וני ג'וניור, בן 14. כרמלה מצטיירת כאשת מאפיונר טיפוסית. היא עקרת בית נעימה, חביבה לכולם, המקרר אצלה תמיד מלא בכל טוב, היא נוהגת לארגן מסיבות צדקה למטרות נעלות (גון תרומות לאגף הילדים בבית החולים המקומי) והיא לעולם לא שואלת או מתעניינת בפרטי עסקיו של טוני. עם זאת, ברור לחלוטין כי היא יודעת במה הוא עוסק, ובאחת הפעמים אף מסייעת לו להבריח כספים ונשקים מביתם, ולהחביאם בבית האבות בו שוהה אימו (עקב שמועות אודות צווי מעצר שה-FBI עומד להוציא). כרמלה באה מבית קתולי, וניכר עליה כי היא מתקשה ליישב את הסתירה בין אמונותיה לבין משלח היד של בעלה.

יחסיהם של טוני וכרמלה ידעו עליות ומורדות רבים במהלך השנים. על אף העובדה שטוני אוהב מאוד את אישתו, לאורך השנים היו לו מספר פילגשות. כרמלה ניסתה להתעלם מקיומן ולהמשיך לפקד כרעיה האוהבת, אך היא מתקשה להשלים עם בגידותיו החוזרות ונשנות. בשנה האחרונה התקרבה כרמלה מאוד לכומר המשפחה (דבר אשר לא היה לרוחו של טוני), עד שגילתה כי הכומר נוטה להתקרב לרבות מנשות הקהילה. כרמלה, שחשה נבגדת ע"י גבר נוסף, הודיעה לכומר כי נוכחותו בביתה אינה רצויה עוד.  

הקשר של טוני עם ילדיו הוא קרוב ואוהב. הוא משתדל להיות מעורה בחייהם ולגונן עליהם ככל שרק ניתן, חששו הגדול ביותר הוא כי הם יגלו מהו תחום עיסוקו וילכו בעקבותיו. מספר פעמים הביע טוני באוזני חבריו את משאלתו, שחייהם יהיו שונים משלו.

מדו, בתו הבכורה של טוני, מצטיינת בלימודיה, שרה במקהלת בית הספר, משחקת בנבחרת הכדורעף והכדורגל ומתכננת ללכת בשנה הבאה לקולג'. טוני מפגין נוכחות במרבית משחקי הנבחרת, תמיד מעודד את בתו ומגיע לסף דמעות כשהיא שרה ברסיטל בבית הספר. כחלק מנסיונותיו להגן על בתו, הוא כמעט "מעלים" את מאמן קבוצת הכדורגל בה מדו משחקת כשהוא מגלה שמאמן קיים יחסי מין עם אחת מבנות הקבוצה. מדו היא בחורה חכמה וחריפה, ואף כי הוריה מנסים להסתיר זאת ממנה, היא כבר יודעת זה זמן מה על מעורבותו של אביה במאפיה. כשטוני נוסע איתה לראיונות קבלה לקולג'ים, היא שואלת אותו בצורה ישירה האם הוא קשור למאפיה. טוני, שנותר המום לנוכח השאלה, מגמגם תשובה קלושה, המבהירה למדו, כי אביה אכן קשור לארגון.

אנת'וני ג'וניור (המכונה על ידי כולם A.J.) לעומת זאת, הוא סיפור שונה לגמרי. הוא מתקשה בלימודים ומרבה להסתבך בצרות  (הוא היכה את אחד מחבריו הטובים לשעבר ונתפס שיכור בשיעור התעלמות לאחר שגנב יין מהכנסייה). בשלב מסוים הוא נשלח לאבחון מטעם בית הספר בכדי לנסות לברר האם הוא סובל מ-ADD, בו מתגלה כי הוא מפגין חמישה מתוך תשעת הסימפטומים של ADD (קריטריון הסף למתן אבחנה הוא שישה סימפטומים). הוא אוהב לשחק במשחקי וידאו ולשמוע מוזיקת רוק כבד. הוא מעריץ את הוריו הערצה עיוורת, ומאמין באמת ובתמים כי אביו עוסק בפינוי פסולת, עד שמדו מאירה את עיניו לכך שאביהם מעורב בעסקי המאפיה. לנוכח התנהגותו הפרועה של A.J. עולה אצל טוני החשש כי בנו ילך בעקבותיו ויצטרף לשורות המאפיה.

 

הלחצים השונים בחייו של טוני היוו מעמסה רגשית כה גדולה עבורו, עד כי החל לסבול מהתקפי פניקה. בעקבות התקפים אלו היפנה אותו רופא המשפחה לפסיכיאטרית, ד"ר ג'ניפר מלפי. עצם פנייתו של טוני לטיפול היוותה למעשה נדבך נוסף לעומס הרגשי בו הוא נמצא, שכן היה לו ברור שאם יוודע לאיש על כך שהוא שופך את ליבו לפסיכיאטרית, קיים סיכוי סביר שיחוסל (למרות שבפועל אינו מספר לה פרטים על עסקיו, אלא משתמש בשמות קוד ובתיאורים כלליים בלבד) במהלך הטיפול, שידע עליות ומורדות, החל טוני לחוש הקלה מסוימת, אך עם היוודע דבר הימצאותו של טוני בטיפול, הוא חרד לחייה של ד"ר מלפי, והורה לעזוב את העיר. ד"ר מלפי החליטה להישמע לעצתו, אך על מנת שלא יישאר תלוש ונטול מסגרת לחלוטין, היא השאירה לו את האופציה ללכת לאחד משני מטפלים משפחתיים. זאת לאור הגעתה למסקנה כי יתכן שהוא ומשפחתו יפיקו תועלת ממסגרת טיפולית משפחתית. הייתה ביניהם דינמיקה תנודתית וחזקה.

 

קראו עוד על יחסי מטפל-מטופל בפסיכותרפיה >

2. סיבת הפניה

כאמור, ד"ר מלפי נאלצה להפסיק את הטיפול הפרטני בטוני עקב חשש לחייה. טוני, שחש כי הטיפול החל לעזור לו ולהאיר נקודות מסוימות בחייו באור חדש, החליט לתת צ'אנס למסגרת טיפולית שלא תכלול רק אותו אלא גם את בני משפחתו הקרובה. באחרונה החל טוני להפגין סימפטומים דיכאוניים (הוא אינו אוכל, ישן כל היום, אינו חווה הנאה מאף אחד מהדברים שנהגו להסב לו עונג).

 

האם טוני סבל מדיכאון של ממש? על טיפול בדיכאון וסימפטומים של ההפרעה >

 

כמו כן, הוא שם לב לכך שאנת'וני ג'וניור מבלה שעות רבות מחוץ לבית, ציוניו מתדרדרים והתנהגותו הופכת אימפולסיבית ביותר.  

המתחים בין טוני לכרמלה סביב בגידותיו החוזרות ונשנות הגיעו לשיאים חדשים, אך נראה כי איחדו כוחות לנוכח עזיבתה הקרבה של מדו לקולג'. הם הופכים להיות נוקשים יותר בתביעותיהם כלפיה שתבלה יותר זמן בבית, ומנסים לשכנעה ללמוד בקולג' הקרוב לבית, בכדי שלא תצטרך לגור במעונות (מה שמכונה תסמונת הקן המתרוקן, או הקן הריק).

מדו עצמה מתקשה להתמודד עם תובענות זו של הוריה. בנוסף לכך, ניתק טוני עם אימו כל קשר ואינו מוכן לדבר איתה או לבקרה בבית החולים.

 

 

3. תרשימי ג'נוגרם

תרשימים היפוטתיים, במקרה זה. תרשים של קשרי דם ותרשים תפקידי האנשים השונים בארגון. כך נראה בדרך כלל ג'ינוגרם:

 genogram

4. דפוסים משמעותיים

מהתבוננות על תרשים הג'נוגרם, עולים מספר דפוסים שחוזרים על עצמן בקרב מרבית המשפחות, ולעיתים אף אצל כולן.

ראשית, ניתן לראות כי לכל המשפחות שורשים איטלקיים חזקים. המשפחות בדור הראשון היגרו כולן מאיזורים שונים באיטליה לארה"ב, ומשפחות הדורות הבאים שימרו שורשים אלו באופן כמעט קנאי בשני אמצעים עיקריים. ראשית, ניתן לראות שכל המשפחות גרות באותו איזור בארה"ב (ניו-ג'רזי). אמצעי שני המאפשר שימור של התרבות והשורשים האיטלקיים הוא קשרי הדם הקרובים בין המשפחות. מהג'נוגרם עולה  כי כל קשרי הנישואין הם עם אנשים הבאים מאותו רקע, וכי איש אינו מגיע מתרבות או רקע שונים. המקרה היחיד היוצא דופן בהקשר זה היא הפילגש של טוני, אירינה, שהיא ממוצא רוסי. עם זאת, ברור לחלוטין כי עניינו של טוני בה הוא מיני בלבד, וכי אין בכוונתו לפרק את משפחתו ולבנות איתה תא משפחתי חדש. בהקשר זה ראוי לציין כי אף אחת מהמשפחות לא חוותה גירושין, וסיבה היחידה לסיום קשר בין בני זוג הוא עקב פטירתו של אחד מהם (לרוב הגבר). בהקשר זה ראוי לציין כי תוחלת החיים של הנשים נוטה להיות ארוכה מזו של הגברים, ונראה כי הדבר קשור דווקא למחלות ופחות למוות בנסיבות לא טבעיות. פרט נוסף העולה מהתבוננות על קשרי הנישואין הוא כי פערי הגיל בין הנשים לגברים קטנים מאוד, אך לעולם יהיה הגבר מבוגר מן האישה.   

באופן כללי, ניתן לראות חלוקה ברורה מאוד בין דפוסים גבריים לדפוסים נשיים בג'נוגרם, המאפיינת את התפיסה המסורתית לפיה על הגבר לפרנס את משפחתו בעוד על האישה להישאר בבית ולטפל במשפחה. באופן פרטני יותר ניתן לראות כי מעבר לקשרי הדם הקרובים, מרבית הגברים עוסקים בפשע מאורגן (משפחת דה-מיו). בקרב הנשים ניתן לראות כי מרביתן עקרות בית, וכי אף אחת מהן אינה מעורבת ישירות בעסקי המאפיה (גם אם מודעת לעיסוקיו של בעלה). הנשים היחידות שאינן עקרות בית הן אחיותיו של טוני, שנאלצו להתרחק פיזית מן המשפחה בכדי לשבור את הדפוס המסורתי, ומדו, המתעתדת אף להתרחק מבית הוריה בכדי שתוכל לממש את שאיפותיה. פרט נוסף המאפיין את הגברים בג'נוגרם הוא כי הם מפגינים נטיה אצל הגברים לאיבוד עשתונות, אימפולסיביות, חוסר שקט, רגזנות ועצבנות ומרביתם כבר יש תיק פלילי במשטרה. פרט נוסף המאפיין חלק מן הגברים הוא שמם – הגברים נקראים על שמות אבותיהם (ג'וניור נקרא על שם אביו, קוראדו, AJ נקרא על שמו של טוני, ובנו של ג'קי אפריל נקרא ג'קי ג'וניור).

באשר להשכלה, ניתן לראות כי למרבית הפרטים במשפחה אין השכלה גבוהה מעבר ל-12 שנות לימוד. היחידה העומדת לשבור דפוס זה היא מדו, המתכננת ללכת ללמוד בקולג'.

מהתבוננות על הקשרים הרגשיים והבינאישיים, עולה דפוס אחד ברור לפיו לליביה יכולת השפעה ומניפולציה על כל הגברים הקרובים לה – החל מבעלה, ג'וני בוי, דרך גיסה ג'וניור וכלה בבנה טוני.

5. אובדנים משמעותיים ואירועים מיוחדים

כמו בכל משפחתה, גם משפחותיהם של טוני, כרמלה וקרוביהם חוו אובדנים ואירועים משמעותיים אשר עיצבו את חייהם. ראשית, הן משפחתו של טוני והן משפחתה של כרמלה הן משפחות מהגרים, אשר הגיעו לארצות הברית מתוך שאיפה לעושר, יציבות כלכלית ורצון לחיים טובים יותר מאלו שהיו להם באיטליה. אף כי שאר דורות המשפחה גדלו בארצות הברית, ניכר כי הם משמרים את התרבות האיטלקית ונאחזים בה בכל מאודם ולמעשה מהווים מעין בן כלאיים איטלקי-אמריקאי. הדבר ניכר בחיים נוצצים ומפוארים (בית גדול, בריכה, מכוניות יוקרתיות, משחקי גולף ועוד) מחד, לעומת אלמנטים איטלקיים מובהקים מאידך (למשל, שימוש בשפה האיטלקית והקפדה על מאכלים הקשורים למטבח האיטלקי).

מוות ואובדן הם חוויות מרכזיות בחייו של טוני ואף כי מדובר במוות טבעי, הרי שלרוב מדובר במוות בגילאים צעירים למדי. סבו של טוני, קוראדו סופרנו, נפטר בגיל צעיר (מנסיבות בריאותיות לא ידועות) ואילו אביו, ג'וני בוי סופרנו, נפטר בגיל צעיר ממחלת האמפזימה. טוני היה קשור מאוד לאביו, שפרש עליו את חסותו והשגיח אליו בשנותיו הראשונות במשפחת דה-מיו. אובדן נוסף שחווה טוני לאחרונה אשר הסב לו צער רב הוא מותו של חברו הטוב, ג'קי אפריל, אשר נפטר השנה מסרטן המעי הגס. טוני וג'קי עלו יחד בשורות המאפיה והקשר ביניהם היה חם ואמיץ. סוג אחר של אובדן שחווה השנה טוני הוא אובדן האמון שנתן באימו ובדודו ג'וניור, זאת לאור התכנון של השניים להתנקש בחייו. טוני חש נבגד עד עמקי נשמתו, ואינו מסוגל לסלוח לשניים על בגידתם בו. אירוע זה מסב לטוני כאב רב, והוא נעשה כה זועם עד כי בתגובה לגילוי הוא מחסל את עוזריו של דודו, ואף מתכוון להרוג את אימו (תכנית אשר לא יוצאת לפועל משום שהיא סובלת משבץ מוחי).

באופן כללי, חייו של טוני רוויים תמות של בושה, סודיות ושקרים לנוכח הצטרפותו לשורות המאפיה. הוא מסתיר את עיסוקו מילדיו ושואף בכל מאודו כי לא יגלו במה הוא עוסק ולא ילכו בעקבותיו. עם זאת, שני ילדיו מודעים היטב לכך שאביהם נמצא במאפיה. בתו מדו אף הגדילה לעשות ושאלה את טוני באופן ישיר האם הוא מעורב במאפיה. בנו של AJ מודע אף הוא למעורבותו של אביו במאפיה, אך הוא אינו מספר זאת לאביו.

כמו כן, גורר עיסוקו של טוני תחושת מתח חרדה תמידיות לנוכח החשש שייתפס ויאלץ להיכנס לכלא, ואף גרוע מכך. תחושות אלו אופפות גם אשתו כרמלה ואת ילדיו.

 

 על אובדנים בחיים והטיפול בהם >

 

ב. ניתוח מערכתי של דפוסי המשפחה והצעת תכנית התערבות טיפולית

לאור אופי הבעיות שמעלה טוני והדפוסים המשפחתיים העולים מן הג'נוגרם, נראה כי גישות טיפוליות שיתאימו למשפחת סופרנו צריכות להיות קונקרטיות באופיין, אקטיביות וקצרות טווח. עם זאת, ישנם נושאים מהותיים בהם על המטפל המשפחתי לגעת בכדי להביא לשינוי אמיתי, ודבר זה עשוי לקחת זמן רב. לאור זאת, מובאות להלן שתי גישות השונות זו מזו, מתוך נסיון לתת מענה לכלל התמונה שמציג משפחת סופרנו (עד כמה שהדבר אפשרי).

1.הגישות האסטרטגיות - בגישות זו הדגש הוא על טיפול פסיכותרפויטי קצר וממוקד ביותר. מייסדי הגישה הם מילטון אריקסון, ג'יי היילי וקלואי מאדאנס. גישות אסטרטגיות מקיפות מגוון רחב של רעיונות וטקטיקות שהמכנה המשותף ביניהן הוא ההתמקדות בדינמיקות של יחסי הגומלין במשפחה. הבעיות נתפסות כחלק בלתי נפרד מדפוסי יחסי גומלין חוזרים על עצמם או מעגליים (ניכר כאן דמיון רב לתפיסה הביהביוריסטית) (דאלוס ודרייפר, 2004). לטענתם של מטפלים משפחתיים היוצאים מגישות אלו, מטרת הסימפטומים היא לשמר את ההומאוסטזיס המשפחתי וכי הם משקפים את הדינמיקה המתרחשת בין שני אנשים או יותר. מכאן שהסימפטומים נתפסים כ"אדפטיביים לקשר". הבעיה היא שהנסיון לשמר את ההומאוסטזיס נעשה ע"י שימוש בפתרון שאינו אדפטיבי (Gehart & Tuttle, 2003). המטפל והמטופלים נתפסים כמי שמנסים להשפיע זה על זה (למשל – בני המשפחה מנסים לגייס את המטפל שיראה את הדברים מנקודת מבטם). על המטפל להיות מודע לנסיונות ההשפעה הללו ולנהוג באופן אסטרטגי כדי לכוונם ולא להסתבך בהם ללא מוצא (דאלוס ודרייפר, 2004). מכאן, שהאחריות בסוג טיפול זה מוטלת על המטפל. עליו למצוא פתרונות לבעיות בעטיין הגיעה המשפחה לטיפול. השלכה אחת של חשיבה זו היא כי אם הטיפול נכשל, הרי שהנושא העיקרי באחריות הוא שוב המטפל. בגישה זו מושם פחות דגש על רגשות ותובנה ויותר על פעולה. משום כך, מאופיינת גישה זו בריבוי טכניקות טיפוליות ופחות תשומת לב לתיאוריה. עיקר העבודה היא על חשיבה ומציאת פתרון למצב ופחות על הבנת האופן בו נוצרה הבעיה (ההבנה היא תוצר השינוי ולא הכלי ליצירתו). הגישות האסטרטגיות מציעות גישה טיפולית קצרה יחסית המתמקדת בבעיות הליבה ומנסה לשבור את דפוס ההתנהגויות המנציח את הבעיה ואת הפתרונות הכושלים שניסו בני המשפחה ליישם עד כה.

גישות אסטרטגיות כוללות את השלבים העיקריים הבאים:

  1. הראיון הראשוני - שלב זה מורכב ממספר תתי שלבים שמטרתם חקירה מקיפה והגדרה של הקשיים שיש לפתור.

        בשלב זה נדרשת נוכחות מלאה של כל בני המשפחה, בכדי לבסס מסגרת טיפולית.

  1. בניית תכנית פעולה אסטרטגית ע"י המטפל, שנועדה לשבור את רצפי יחסי הגומלין שבהם טמונה ומונצחת הבעיה.

  2. התערבויות אסטרטגיות – הכרוכות לעיתים קרובות ב"מטלות" או ב"שיעורי בית" שהמשפחה מתבקשת לעשות בין מפגש אחד למשנהו. מטלות אלו נועדו ספציפית לשבור את הרצפים הבעייתיים.

  3. הערכה במונחים של משוב לגבי תוצאת ההתערבויות.

  4. הערכה מחדש של האוריינטציה או התכנית הטיפולית, לרבות המשך או שינוי של המטלות וצעדי התערבות אחרים שנעשה בהם שימוש.

ישנן מספר טכניקות עיקריות בהן משתמשות הגישות האסטרטגיות.

הטכניקה הראשונה נקראת מטלות מנחות – מטלות אלו כוללות עפ"י רוב שיעורי בית שבני המשפחה מתבקשים לעשות. בכל פעם שהדבר אפשרי, כדאי מאוד לשתף את כל בני המשפחה במטלות אלו. לעיתים קרובות מטלות אלו נראות מובנות מאליהן ומבוססות על שכל ישר, אך הכוונה מאחורי המטלה מתרכזת בשבירת דפוסים מזיקים. לעיתים יעשה שימוש במטלות מטפוריות.

טכניקה נוספת היא מטלות פרדוקסליות , בהן נעשה שימוש כשמשפחות מתקשות לקיים את ההנחיות שניתנו ע"י המטפל. מדובר בעידוד לכאורה של התנהגות לא רצויה כדי להפחית את תדירותה או להביאה לכלל שליטה. מטלות אלו עשויות לכלול לעיתים יסוד של הומור (דאלוס ודרייפר, 2004).

סוגי טכניקות אלו כוללים מטלות המבוססות על כך שהמשפחה תסכים לבצען (compliance-based) , מטלות המבוססות על התרסה (defiance-based) ומבוססות שליטה (control-based). כמו כן, נעשה שימוש בטכניקת העמדת פנים בה מעמידים בני המשפחה פנים כי הם סובלים מסימפטומים מהם סובלים בני משפחה אחרים. בנוסף, ניתן לעשות שימוש ב-positioning, טכניקה בה המטפל מגזים בהערכת חומרת המצב ומצהיר כי המשפחה חסרת תקנה, מתוך שאיפה להביאם לכדי התמרדות ע"מ שיוכיחו למטפל כי הם מסוגלים לשינוי בדיוק כמו כל משפחה אחרת (Gehart & Tuttle, 2003). עפ"י רוב ישתתף בטיפול יותר ממטפל אחד, או שחלק מהפגישות יוקלטו בוידאו, בכדי לתת למשפחה לראות כיצד הם מתנהגים.

עפ"י גישה זו, ישנן מספר בעיות במשפחתו של טוני. ראשית, קיים ריחוק בינו לבין כרמלה, הנובע ככל הנראה ממעגל התנהגויות ותגובות המזין את התחושות השליליות ביניהן. ניתן להעלות השערה כי אנת'וני ג'וניור מתקשה לשאת את המתח הגובר בין הוריו ועקב כך "מושך אליו את האש", מתוך נסיון נואש לקרב בין הוריו. בנוסף לכך, ניכר כי טוני וכרמלה מתקשים להתמודד עם עזיבתה הקרבה של מדו לקולג', ועושים מאמצים אדירים לקרבה בחיק המשפחה, דבר הגורם לה לרצות להתרחק עוד יותר ובתמורה מביא לכך שהשניים ירדפו אחריה ויגבירו את מאמציהם להשאירה בבית ביתר שאת. מאחר והגישה האסטרטגית אינה מתייחסת לאנשים מחוץ למשפחה הגרעינית, נראה כי תכנית שתצא מגישה טיפולית זו, לא תטפל בבעיות שיש לטוני עם אימו ודודו. כמו כן, יש להתייחס לדיכאון ממנו סובל טוני ולהראות לו כיצד משפיע דכאונו על שאר בני הבית.

בהתאם לעקרונות גישה זו, יש לפתח תכנית טיפולית קצרה שמטרתה שיפור מעגלי ההתנהגות וההתקשרות בין בני המשפחה השונים. ראשית, תיערך פגישה עם כל המשפחה בכדי לשמוע כיצד מגדיר כל בן משפחה את הבעיה ולבסס מסגרת טיפולית. לאחר מכן יש לבנות תכנית פעולה בהתאם לבעיות שהוגדרו. כך למשל, אם הוגדר כי אחת הבעיות היא הריחוק בין טוני לכרמלה, ניתן לקבוע כי בכל יום בשבועיים הקרובים, הם מקדישים לעצמם זמן איכות, הרחק מן הבית ומעסקיו של טוני. עליהם להתחיל ב-15 דקות ולהעלות את מספר הדקות שהם מקדישים זה לזה בהדרגה. באשר לבעית ההתנהגות של אנת'וני, יכול המטפל להנחות את טוני וכרמלה לשים לב מתי מתעוררות בעיותיו של אנת'וני ולבחון האם הם מאווררים את בעיותיהם בנוכחותו ובאיזה אופן הם עושים זאת (למשל, האם הם דנים על בעיותיהם או צועקים וטורקים דלתות). במקביל לכך, עליהם להתחיל לשבח התנהגויות חיוביות של אנת'וני ג'וניור. טכניקה נוספת בה יכול המטפל לעשות שימוש היא טכניקה פרדוקסלית בה הוא מציע לטוני לבקש מאנת'וני ג'וניור רשות בכל פעם שברצונו לעשות דבר מה, מתוך מחשבה שטוני יתמרד, יכעס על המטפל ודרך כעס זה יתחיל להפגין יותר סמכות הורית כלפי אנת'וני ג'וניור. בכדי לנסות לפתור את הבעיה בין טוני וכרמלה לבין מדו, יש לשבור את המעגל בו הם נמצאים. נראה כי לשם כך, יש ראשית להגדיר בפניהם את הבעיה כקושי להיפרד מבתם ולהכיר בכך שהיא מתבגרת והופכת לאדם עצמאי, ויחד איתם להכיר בכך שהם נכנסים לשלב חדש בחייהם כמשפחה. לאחר שתוגדר הבעיה במונחים אלו, ניתן להתחיל לחשוב על פתרונות אופרטיביים כגון – הקצאת זמן מסוים ביום בו יכולים טוני וכרמלה לדאוג למדו. במסגרת הזמן המוקצעת הם יכולים לדאוג למדו כאוות נפשם, אך מעבר לכך, אסור להם לדאוג לה או לדבר איתה על דאגותיהם. טכניקה העשויה לסייע למשפחה להתמודד עם דכאונו של טוני היא ה-pretend technique. עפ"י טכניקה זו, בכל יום אחד מבני המשפחה מעמיד פנים כי הוא סובל מהבעיות שמפגין טוני, בעוד שעל כל בני המשפחה האחרים לטפל בו.

כך יתאפשר לטוני לראות כיצד משפיעים הסימפטומים שלו על תפקוד הבית.

 

2.הגישה הבין-דוריתהגישה הבין דורית מערבת עקרונות פסיכואנליטיים. אבי הגישה הוא מורי בואן . גישה זו מתבוננת על המשפחה, התנהגויותיה ובעיותיה מבעד לעדשה בין-דורית ורואה בכל התנהגות תוצר של תהליכים התפתחותיים בין דוריים. גישה זו מונחית ע"י מספר מושגי מפתח:

* מחוברות (togetherness) ואינדיבידואליות – שני כוחות החיים המנוגדים שאדם בעל דיפרנציאציה מסוגל לאזן. מחוברות מתייחסת ליכולתו של האדם להיות בקשר בעל משמעות עם אנשים אחרים. אינדיבידואליות מתייחסת ליכולתו של האדם שמור על תחושת עצמי קוהרנטית וזהות ברורה. הדינמיקה בין הכוחות הללו היא בעלת חשיבות לכל הקשרים הרגשיים המשמעותיים של האדם.

* דיפרנציאציה של העצמי – זהו תהליך בו האדם מנסה לשמור על איזון לכל אורך חייו, באמצעות תהליכים הדדיים של הגדרה עצמית וויסות עצמי, ולמעשה לעולם לא מגיעים לסיומו. דיפרנציאציה קשורה ל-2 סוגי תהליכים.  הסוג הראשון הוא תהליכים אינטרפסיכיים – ברמה זו מדובר על היכולת להפרדה בין רגשות למחשבות. אנשים חסרי דיפרנציאציה מתקשים להבדיל בין רגשותיהם למחשבותיהם. הסוג הנוסף הינו תהליכים בין-אישיים – הבט זה מתייחס ליכולתו של האדם לעשות הפרדה ברורה בינו לבין האחר. אנשים שיש להם קושי ברמה זו של דיפרנציאציה יתקשו לעשות הפרדה בין מחשבותיהם ורגשותיהם לבין אלו של אחרים.

מארי טען כי אנשים שרמת הדיפרנציאציה שלהם נמוכה חווים חרדה כרונית ברמות גבוהות לאור חוסר יכולתם לאזן בין מחוברות לאינדיבידואליות. לדבריו, בכל דור, הילד המעורב ביותר בהיתוך המשפחתי הוא זה שרמת הדיפרנציאציה שלו תהיה הנמוכה ביותר ואילו הילד שמעורבותו היא הנמוכה ביותר, נע לקראת דיפרנציאציה גבוהה יותר. לדבריו, בעיות הן למעשה תוצר של דפוסים יחסיים בין-דוריים.

* משולשים – המערכת הבסיסית בין בני אדם היא דיאדית. בין כל זוג אנשים יש מימד של קרבה ומרחק. כשהקשר קרוב, רמת החרדה נמוכה. אך אם לעומת זאת, קורה משהו המביא לעליה במרחק בין בני הזוג, מוכנס אדם שלישי לקשר, מתוך מטרה לאזנו ולנקזו מרמות החרדה הגבוהות. המשולש מפחית את החרדה המיידית אך מקטין את הסיכוי שהזוג הדיאדי המקורי יימצא פתרון לבעיה.  

* ניתוק רגשי – כשאדם נמצא במצב של חוסר דיפרנציאציה, הוא עשוי לנסות לווסת את העוצמות הרגשיות על ידי "ניתוק רגשי של העצמי שלו מהם". אין מדובר כאן בניתוק שהוא תוצר של בגרות נפשית, אלא ניתוק שנובע כתוצאה מנושאים לא פתורים ורמות דיפרנציאציה נמוכות.

 

על ניתוק רגשי >

 

מטרות הטיפול בגישה הבין-דורית כוללות הן הפחתה של החרדה הכרונית והן העלאה של רמת הדיפרנציאציה של אחד או יותר מבני המשפחה (הנמדדת ביכולת להתבוננות רפקלסיבית על מצבים טעונים רגשית).

הטיפול בגישה הבין-דורית כולל מספר שלבים. הראשון הוא שלב ההערכה הראשונית, בו שומע המטפל על ההיסטוריה המשפחתית והרקע לגבי הבעיה בעטיה הגיעה המשפחה לטיפול. כמו כן כולל שלב זה הקשבה למניעים השונים שהביאו את בני המשפחה לטיפול, והתייחסות להקשר ברחב יותר בו המשפחה חיה כגון המשפחה מורחבת ואספקטים תרבותיים. בשלב השני בונים המטפל והמשפחה ג'נוגרם והמידע המוצא ממנו מוערך עפ"י מספר קריטריונים. השלב השלישי של הטיפול שם דגש על תהליכי מחוברות, אינדיבידואליות ודיפרנציאציה(Gehart & Tuttle, 2003). לאחר שהמטפל עובד עם הרכב כלשהו מהמשפחה, הוא מלמד את בני המשפחה לקחת עמדת I position. עמדה זו היא המאפשרת למעשה את הפחתת החרדה והעלאת רמת הדיפרנציאציה.

 

בהתבוננות על חייו של טוני מנקודת המבט של הגישה הבין-דורית, ניתן לראות כי טוני נמצא במצב של חוסר דיפרנציאציה מאימו, ליביה. טוני, הילד שנותר מאחור בכדי לטפל בהוריו בעוד אחיותיו התרחקו ממנה ובנו את חייהן בנפרד ממנה, הגיעו לרמת דיפרנציאציה גדולה יותר משלו, בעוד הוא נותר קרוב להוריו ואי לכך, ברמת דיפרנציאציה נמוכה יותר. מצב זה מוביל אותו לחרדה כרונית הבאה לידי ביטוי בהתקפי הפניקה מהם סובל טוני. בעקבות היעדר הדיפרנציאציה בין טוני לאימו, נוצר מצב של חוסר איזון בקשר ביניהם, דבר שהוביל לכניסתו של הדוד ג'וניור, כצלע שלישית בקשר ביניהם. כתוצאה ממשולש זה, נוצרה דיאדה חדשה בין ג'וניור לליביה, אשר הולידה בסופו של דבר את נסיון ההתנקשות בחייו של טוני. כתגובה לגילוי הנפשות הפועלות שעמו מאחורי נסיון החיסול, מנתק טוני כל קשר אימו, דבר המוביל לעליה ברמת החרדה ולהופעת הסימפטומים הדכאוניים שהחל להפגין באחרונה.

תכנית טיפולית היוצאת מתוך הגישה הבין-דורית תתמקד על יצירת דיפרנציאציה גדולה יותר בין טוני לבין אימו. כשלב ראשון יצטרך המטפל לסייע לטוני להוריד את רמות החרדה הגבוהות שהוא חווה. מאוחר יותר יהיה על אימו של טוני להצטרף למפגשים ועל המטפל לשאול את שני הצדדים  שאלות המכוונות מתוך מטרה ששניהם יוכלו לראות את חלקם בהעדר הדיפרנציאציה ביניהם (למשל, כשהיא אומרת לו שהיא רוצה למות משום שאיש אינו טורח לבקר אותה, ובתגובה תדירות הביקורים שלו בבית האבות עולה). כמו כן, על ליביה להתבונן על מערכות יחסים אחרות מלבד זו שהיא מנהלת עם טוני בכדי לראות האם דפוס יחסים זה קיים בינה לבין קרובי משפחה נוספים. במקביל לכך, על המטפל להקפיד על עמדה אובייקטיבית ולבחון האם גם בטיפול יהיה נסיון ליצור יחד עימו משולש. תפקידו של המטפל בסוג טיפול זה הוא כשל מאמן – עליו לסייע לטוני וליביה ללמוד כיצד לדבר אחד עם השני מבלי לחרוג מהגבולות אחד של השני. בנוסף לכל אלו, יהיה על המטפל לבנות יחד עם טוני וליביה ג'נוגרם משפחתי, ולנסות יחד איתם לעמוד על הדפוסים המשמעותיים העולים ממנו.

נראה כי שימוש בכל הטכניקות הללו יסייע להגדרה מחודשת וברורה יותר של הגבולות בין טוני לאימו, וכתוצאה מכך, לעליה ברמת הדיפנציאציה שלו מאימו, כמו גם להפחתת הסימפטומים הדכאוניים והחרדתיים שהוא מציג.

ג. דיון

מתיאור הגישות ומאופן הטיפול הנגזר מהן, ניכר כי ישנו שוני רב ביניהן. הגישה הטיפולית האסטרטגית מתעסקת בכאן ועכשיו בחייו של טוני, היא פונה לבעיות הבוערות בחייו בהווה, אינה מסכלת על העבר או על המשפחה המורחבת. יתרונה העיקרי של גישה זו היא היותה קצרת טווח. משך הטיפול הקצר עשוי להוות יתרון משמעותי למשפחת סופרנו בכלל, הידועה כנוטה לקוצר רוח, ולטוני בפרט, לאור הקושי שלו עם טיפול ארוך טווח, המגדיל את הסיכוי שדבר הטיפול ייחשף, וחייו של טוני יהיו בסכנה. כמו כן, מבחינתו של טוני, מדובר בטיפול שידבר הרבה יותר את השפה שלו – שפה של עשייה, ופחות שפה של דיבור 'על דברים'. העובדה כי אין כניסה לעובי הקורה וכי הבעיות מוגדרות במונחים אופרטיביים של בעיה-פתרון, עשויים להוות נקודת חוזק בטיפול בו ובמשפחתו. עם זאת, יתכנו מספר בעיות עם גישה זו. ראשית, הגישה האסטרטגית מעמידה את המטפל במנהיג הטיפול, הנושא הבלעדי באחריות לו. דבר זה עלול להיות בעייתי עבור טוני, הרגיל להיות 'הבוס', המכריע הסופי באשר לביצוען או ביצוען של מטלות. כמו כן, יתכן כי טוני ושאר בני המשפחה יתקשו למלא אחר המטלות הרבות שיוטל עליהם לבצע. לטוני דפוס של חוסר סבלנות, עצבנות ואימפולסיביות. אי לכך, עלול להיווצר מצב בו מתן שיעורי הבית יביא לעליה נוספת במתחים שעל טוני לשאת במקום להקלה והטבה.  כרמלה לעומת זאת, עשויה לחוש כי אינה מקבלת אוזן קשבת דיה, וכי המטלות הקטנות הללו הן רק מעמסה נוספת ברשימת המטלות הארוכות שעליה לבצע בכדי לרצות את טוני.

באשר לגישה הבין-דורית, ניכר כי יתרונה העיקרי הוא בהתבוננותה על דפוסים ארוכי טווח, חזרתיים, המופיעים שוב ושוב במעבר בין הדורות, מתוך החשיבה כי אלו שאינם לומדים את ההיסטוריה, סופם שיחזרו עליה. יצירת דיפרציאציה גדולה יותר בין טוני לאימו תאפשר לו להשתחרר מאחד ממקורות המתח הגדולים ביותר בחייו, תאפשר לשניים ללמוד לשוחח זה עם זו באופן חופשי יותר, טוב כבוד אחד לגבולות השני. כמו כן, יוכל טוני ללמוד כי לא בכל פעם שהוא אומר לאימו 'לא' עלול הדבר לגרור השלכות מרחיקות לכת, וליביה תלמד להכיר בכך שבנה אינו שלוחה שלה, אלא אדם בזכות עצמו. יתרון נוסף שיאפשר הטיפול הינו פירוק המשולש טוני-ליביה-ג'וניור, ואפשרות לתקשורת חופשית בין הצדדים, מבלי לחשוש להשלכות שעשויות להיות לדבר. פרט נוסף העשוי להוות יתרון בסוג זה של טיפול הוא עמדת המטפל. בטיפול היוצא מן הגישה הבין-דורית, המטפל אינו מנהיג, אלא מאמן. תפקידו לסייע, לא להדריך או להנחות. עמדה זו של המטפל עשויה להקל הן על טוני והן על אימו (שניהם אנשים מאוד חזקים ודומיננטיים) לשתף פעולה עם הטיפול. בנוסף לכל אלו, ניתן לראות כי הגישה הבין-דורית, מעצם התבוננותה על דורות קודמים, נותנת משקל ויחס גם להתקשר התרבותי הרחב יותר בו גדל המטופל. אין ספק כי במקרה של משפחת סופרנו, הרקע התרבותי הינו בעל חשיבות רבה, ויש לקחת אותו בחשבון בעת תכנון הטיפול במשפחה. חסרונה העיקרי של גישה זו הוא בכך שהיא מצריכה את שיתוף הפעולה של אימו של טוני. ליביה היא אישה זקנה, שעברה לא מזמן שבץ מוחי. גם אם בריאותה תשוב ותהיה תקינה כבעבר, לא נראה כי תסכים לקחת חלק בטיפול. בנוסף, טיפול זה הוא טיפול ארוך טווח, אשר אינו נוגע בבעיות הבוערות שמעלה טוני כרגע, ויתכן שגם נקודות אלו עשויות להיות בעוכריו של הטיפול.

באופן כללי, ניתן לראות כי לכל טיפול יתרונות וחסרונות משלו. יתכן כי גישה המשלבת בין הסוגי הטיפולים השונים, אשר אינה הולכת באופן דוגמטי אחרי תיאוריה אחת, תהווה את הפתרון הטוב ביותר עבור משפחת סופרנו, המפגינה מספר רב של בעיות בהן יש לטפל. עם זאת, לאור מאפייניה של משפחת סופרנו, נראה כי במצב הנוכחי בו נמצאת המשפחה, עדיף יהיה כשלב ראשון לשים יותר דגש על טיפול אסטרטגי, שיאפשר לטפל בבעיות הבוערות יותר מבחינתו של טוני (בעיות ההתנהגות של אנת'וני ג'וניור, המתח בינו לבין כרמלה, ההתמודדות עם עזיבתה של מדו את הבית והדיכאון ממנו הוא סובל). בשלב מאוחר יותר, כשמצבו של טוני יתייצב, ניתן יהיה לשקול את האפשרות של עבודה מעמיקה עם טוני בכדי ליצור דיפרנציאציה בינו לבין אימו, כמו גם העמקה לעברו של טוני ועברה של משפחתו באופן מקיף ורחב יותר, בכדי לנסות לראות האם ישנם דפוסים שהוא מפגין, אשר הופיעו בעבר אצל קרובי משפחה אחרים (אך כאמור, טיפול מסוג זה כרוך בשיתוף פעולה מצד אימו של טוני, ובעת הנוכחית לא נראה כי היא מעוניינת בכל או מסוגלת לכך). טיפול באוריינטציה בין-דורית יאפשר לטוני ולמשפחתו לא רק ללמוד על העבר, אלא לפתח דרכים חדשות להתמודדות, ובכך לשבור את דפוסי העבר.

*            *            *

מקורות ומאמרים:

1. דאלוס, ר. ודרייפר, ר. (2004). מבוא לטיפול משפחתי: תאוריה ושיטות עבודה משפחתיות. חולון, הוצאות אח.

2. Gehart, D.R., & Tuttle, A.R. (2003). Theory-based treatment planning for marriage and family therapists. Pacific Grove, CA:  Brooks/Cole.

3. http://www.hbo.com/sopranos/

4. http://www.the-sopranos.com/

5. http://en.wikipedia.org/wiki/The_Sopranos

 

 

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2020