כשהמטופל ״מתחזק״: מה קורה כשהמטופל מתקרב לאמונה?

מטופל מספר בפגישה שבחודשים האחרונים הוא "התחזק".

אם אתם מטפלים, מה התגובה הראשונה שעולה בכם?

ואם אתם מטופלים, איך הייתם רוצים שהמטפל שלכם יגיב?

יש מטפלים שיחושו שמחה על מקור חדש של משמעות ותמיכה, ויש מי שיחושו דאגה מפני התגוננות יתר, תלות או ניסיון להיחלץ ממשבר. התגובה האוטומטית הזו מלמדת בעיקר על המטפל עצמו ועל הפער האפשרי בינו לבין המטופל. 

מבחינה קלינית, ההתחזקות היא נקודת פתיחה לסקרנות:

מה הוביל אליה, מה היא מעניקה למטופל, מה היא דורשת ממנו, וכיצד היא משפיעה על הקשרים, על התפקוד ועל תחושת החופש שלו. אצל אדם אחד היא עשויה להיות דרך לשאת אובדן ולמצוא השתייכות קהילתית, ואצל אחר ביטוי לניסיון להשיג ודאות מול חרדה.

זווית אישית | איתן טמיר

גם לי יש תשובה אישית לשאלה הזו. אני מגדיר את עצמי כאדם מאמין, ולמרות האמונה אני מתקשה להשתייך באמת לקהילה יהודית דתית. את המסגרת המתאימה לי עדיין לא מצאתי. אני מרגיש שחלק מהמצוות משמשות עבורי כטקס מרגיע, שבטווח הארוך מחזק את החרדה ולכן אני מנהל את מערכת היחסים שלי עם אלוקים באופן עצמאי.

לרוב זה עובד. האתגר בבחירה הזו הוא שבהיעדר מערכת כללים ברורה, השאלות של מה מותר ומה אסור נפתחות מעת לעת לדיון פנימי.

השנה, למשל, בילינו כמעט שבועיים בניו יורק, מערב ראש השנה ועד יום כיפור. בערב יום כיפור הלכתי לבית חב"ד בצ'לסי שבמנהטן ונהניתי מהחיבור הרוחני עם המתפללים. למחרת בצהריים, בהתאם לצורכי המציאות, עליתי לטיסה.

מהו הפער בין מטפלים למטופלים?

דת ואמונה הן חלק מרכזי בזהות, בתרבות ובחיי הנפש של תושבי ישראל, ורוב המטופלים, במיוחד הצעירים, מגיעים היום לטיפול עם אמונה שממלאת תפקיד משמעותי בחייהם.

לפי סקר של המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן מ-2025, ‏78% מהישראלים מאמינים באלוקים, 69% מדווחים שלאלוקים יש חשיבות בחייהם ו-59% מייחסים חשיבות גם למנהגי הדת. בקרב בני 18–34 שיעור המדווחים על חשיבותו של האל בחייהם מגיע ל-76%, לעומת 51% בקרב בני 55 ומעלה. בסקרים שערך המכון בזמן מלחמת חרבות ברזל, קרוב לשליש מהישראלים העידו שהמלחמה חיזקה את אמונתם (אפרת, 2025).

נתונים מארה"ב מלמדים על פער בין מטפלים למטופלים. רוב הציבור שם מאמין באלוקים או מזדהה עם מסורת דתית, ואילו בקרב פסיכולוגים, חוקרים ומטפלי CBT שיעור החילונים, האגנוסטים והאתאיסטים גבוה בהרבה. 

סביר שפער דומה קיים גם בישראל. מטופל דתי עשוי לפגוש מטפל שמבין היטב חרדה, דיכאון או יחסים, ובו בזמן מכיר מעט את העולם הדתי שבתוכו הוא חי. כך המטפל עלול לפספס חלק משמעותי בעולמו של המטופל: הן את מקורות הכאב שלו והן את המשאבים שיעזרו לו להתקדם.

למה מטפלים נמנעים מהנושא, ומה המחיר?

לפסיכולוגיה מורשת היסטורית של תיאורטיקנים שנטו לראות בדת מקור לאשליה, לנוקשות או למצוקה.

בראשם עומד פרויד, אבל גם בעולם ה-CBT אפשר למצוא עמדה דומה, למשל בכתיבתו של אלברט אליס. הכשרות טיפוליות רבות מקדישות מקום מועט לעבודה עם אמונה ורוחניות, ומטפלים רבים חוששים לכפות על המטופל את תפיסת עולמם. גם מטפל דתי וגם מטפל חילוני עשויים לחשוש שהשיחה תהפוך לוויכוח אמוני במקום לעבודה טיפולית.

בסקר שנערך בארה״ב נמצא בין מחצית ל-80% מהפסיכולוגים האמריקאים דיווחו על הכשרה מועטה או חסרה ב-16 מיומנויות הנוגעות לדת ולרוחניות (Vieten et al., 2016).

בתוך הפסיכואנליזה התפתח גם קול אחר. מייקל אייגן, מהבולטים בקוראיו של ביון, הציע לראות באמונה ממד יסודי של החוויה האנושית ושל עצם העבודה הטיפולית. בעקבות וילפרד ביון הוא קשר את האמונה לפתיחות כלפי O, האמת הרגשית של הרגע, שאינה ניתנת לידיעה מלאה, וראה בה את העיקרון המנחה של העמדה הטיפולית. לדבריו, האמונה נמצאת במתח מתמיד עם שימוש הגנתי בשליטה ובמנגנוני השלכה והפנמה, ובמתח הזה היא יכולה להתפתח (Eigen, 1981).

ההבחנה הזו מחדדת את השאלה שבפתיחה: מול מטופל שמספר שהתחזק, אפשר לבדוק אם האמונה שלו פותחת אותו אל הבלתי ידוע, או משמשת בעיקר לשליטה בו.

למורשת כזו יש מחיר בחדר.

אישה מגיעה לטיפול שחוקה מנישואים קשים. כשהמטפל שואל מדוע היא נשארת, היא משיבה שנתנה הבטחה לפני אלוהים. המטפל רואה בכך אמונה לא רציונלית ומכוון את העבודה לחיזוק יכולתה לעמוד על שלה. אחרי הפגישה הרביעית היא מפסיקה לקבוע תורים. איש בחדר לא נהג בה בגסות, ובכל זאת הטיפול נקטע (Open Therapy Institute, 2026).

כאשר מטפל רואה באמונה בעיקר סימפטום, מנגנון הגנה או ביטוי של נוקשות, המטופל עלול להרגיש ששופטים אותו, או שמנסים להסביר את אמונתו במונחים של פסיכופתולוגיה.

לעיתים המטפל בוחר להתרחק מהנושא, והמטופל מצדו שומר לעצמו התלבטויות, אשמה, ספקות, מנהגים וחוויות רוחניות.

כך עלולה להיפגע הברית הטיפולית, והטיפול מחמיץ היבטים עמוקים שיכולים לעזור להבין את האדם.

למה היכרות עם הדת חשובה מבחינה קלינית?

אמונה משפיעה על האופן שבו אנשים מפרשים סבל, אשמה, אחריות, מוות, זוגיות, מיניות, תקווה ומשמעות.

היא עשויה לעצב גם את התוכן של מחשבות שווא, הזיות, אובססיות ופחדים. ידע דתי בסיסי עוזר להבחין בין מנהג מקובל בקהילה לבין התנהגות חריגה או פתולוגית.

תפילה ממושכת, למשל, יכולה להיות מנהג רוחני, טקס כפייתי או שילוב של שניהם, וההבחנה תלויה בהקשר, בחופש הבחירה, בתפקוד ובחוויה הסובייקטיבית.

איך אמונה עשויה לסייע לבריאות הנפש?

סקירת מחקרים עדכנית מלמדת שהשתייכות ואמונה דתית קשורות למספר יתרונות פסיכולוגיים אפשריים:

• תחושת משמעות וכיוון

• תקווה ויכולת לשאת אי־ודאות

• קהילה ותמיכה חברתית

• דרכי התמודדות עם מחלה, אובדן ומשבר

• מודלים לחיקוי ומסגרת ערכית

• הפחתה אפשרית בשימוש בחומרים ובהתנהגויות מסכנות

• יכולת לשלב אובדן בתוך סיפור חיים רחב יותר

מדובר בקשרים סטטיסטיים מורכבים, וההשפעה תלויה בסוג האמונה, בקהילה, בפרשנות האישית ובאופן שבו האדם משתמש בדת.

איך דת עלולה להחריף מצוקה?

אמונה עלולה להתחבר לבושה, לאשמה ולפחד מעונש, וסמכות דתית עלולה לשמש כבסיס מנטלי לשליטה או לפגיעה.

מסרים דתיים מסוימים עלולים להעצים קונפליקט סביב מיניות, זהות או עצמאות.

כאשר מדובר על OCD דתי, הניסיון להשיג ודאות מוחלטת לגבי חטא, כוונה, כשרות או טוהר עלול להזין טקסים ובקשת אישורים. וקהילה דתית יכולה להעניק שייכות ובו בזמן לייצר לחץ, חרם או קושי להביע ספק.

לכן השאלה הקלינית החשובה היא כיצד הדת פועלת בחייו של האדם המסוים: האם היא מרחיבה את חייו, מצמצמת אותם, או עושה את שניהם גם יחד.

במה חשוב להצטייד כמטפלים ישראלים?

הבסיס, שקיים לדעתי, הוא אמפתיה וכבוד כלפי מטופלים דתיים, רוחניים וחילוניים כאחד, לצד בחינה כנה של האופן שבו העמדה האישית של המטפל כלפי דת משפיעה על עבודתו הקלינית.

כדאי להתוודע לחוויות דתיות, קצת מעבר לברית ולבר מצווה, ולהתעדכן במחקר על דת ובריאות הנפש. כבר באינטייק אפשר לשאול על אמונה, רוחניות וקהילה, בעיקר כאשר הן רלוונטיות, ולזהות משאבים דתיים שיכולים לסייע בהתמודדות.

כאשר נדרש ידע ייחודי, ובהסכמת המטופל, אפשר להתייעץ עם רב, איש דת או מומחה מדת אחרת. כך ניתן להתאים את ה-CBT ואת הגישות הטיפוליות האחרות לעולמו הערכי של המטופל.

חשוב לציין כי הרעיון לא חדש בארץ. לפני כעשרים שנה תיאר יששכר עשת, פסיכולוג קליני, כיצד בקשה פשוטה מהמטופל להרחיב את דבריו כאשר הוא מזכיר את אלוקים יכולה לפתוח צוהר לעולם הערכים, האמונות והמושגים המכוונים את חייו.

המטפלת מרב אושר, אישה דתייה, הוסיפה כי ספקות הם חלק טבעי גם מחיים אמוניים מחייבים, וכי תפקידו של הטיפול הוא לספק מרחב בטוח לבירור שלהם, גם כשהקונפליקט נשאר פתוח (אושר ועשת, 2006).

ד"ר אסתר הס, שעובדת כשלושים שנה עם מטופלים שומרי מצוות, בעיקר מהקהילה החרדית, מיפתה ארבעה אופנים שבהם מטופלים פונים לאלוקים בשעת מצוקה:

כהשלכה של היחס להורים, כאידיאליזציה שמגינה מפני חוסר אונים, כיחס הדדי של "תן וקח", וכאובייקט קונקרטי שעומד לרשותם. לדבריה, אופן הפנייה לאל בחדר מלמד על מצב העצמי ועל הקונפליקטים של המטופל (הס, 2025).

איפה עובר הגבול המקצועי?

המטפל עוסק במשמעות הפסיכולוגית של האמונה עבור המטופל, והסמכות הדתית עוסקת בהכרעות הלכתיות.

תפקיד המטפל הוא לסייע למטופל לברר איך הוא רוצה לחיות בהתאם לערכיו, תוך שמירה על בחירה חופשית ועל תפקוד.

כאשר עולה שאלה כמו "האם חטאתי?", המטפל יכול לבחון את החרדה, את הצורך בוודאות ואת התגובה הכפייתית, ואת ההכרעה ההלכתית אפשר לברר עם סמכות דתית מתאימה. שיתוף פעולה כזה מחייב הסכמה ברורה של המטופל והגדרת תפקידים מדויקת.

חשוב שאנשי מקצוע בבריאות הנפש בישראל יראו בדת רכיב תרבותי וזהותי מרכזי, בדומה לשפה, משפחה, לאום ומגדר. טיפול איכותי מאפשר לאמונה להיכנס לחדר כפי שהיא נחווית אצל המטופל: לעיתים כמקור למשמעות, לעיתים כמוקד של קונפליקט, ולעיתים, כמו אצלי, כשיח ער בין השניים.

אייגן, מ. (2010). תחושת מוות נפשי. תולעת ספרים.

אפרת, א. (2025, 27 באוקטובר). הצעירים בישראל מתחזקים באמונתם. המכון לחירות ואחריות, אוניברסיטת רייכמן.

הס, א. (2025). אלוקים ואני אלוקים הוא אני – דיאלוג עם הדת כמנגנון התמודדות עם מצוקה נפשית. בינינו – כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה פסיכודינמית.

אושר, מ., ועשת, י. (21 בדצמבר 2006). אמונה בחדר הטיפולים. פסיכולוגיה עברית. https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1064

Kressel, N. J. (2026, March 16). How therapists often fail religious clients. Open Inquiry in Mental Health. https://openinquirymentalhealth.substack.com/p/how-therapists-often-fail-religious

Pew Research Center. (2025). 2023-24 U.S. Religious Landscape Study Interactive Database. https://doi.org/10.58094/3zs9-jc14

Vieten, C., Scammell, S., Pierce, A., Pilato, R., Ammondson, I., Pargament, K. I., & Lukoff, D. (2016). Competencies for psychologists in the domains of religion and spirituality. Spirituality in Clinical Practice, 3(2), 92–114.