מכון טמיר לפסיכותרפיה
המחקר העדכני מתייחס לדז׳ה־וו כזיהוי לא מודע של מבנה מוכר בזיכרון.
כשסצנה חדשה דומה מאוד במבנה שלה לסיטואציה שנצפתה בעבר, המוח מפיק תחושת מוכרות (familiarity) חזקה, גם בלי לזכור מאיפה. מחקר חדש מראה שהמוכרות הזו יוצרת אשליית ניבוי, כלומר תחושה שאדם ״יודע מה עומד לקרות עכשיו, למרות שאין כל יכולת ניבוי בפועל.
לפי נקודת המבט המדעית, לא מדובר באירוע מסתורי או על-טבעי, אלא תוצאה של מנגנון רגיל במוח שמזהה דפוסים:
במקרה זה הוא מזהה דמיון לא משמעותי, מפרש אותו בטעות כמוכרות חזקה, ויוצר את תחושת הדז׳ה־וו.
רבים מאיתנו מכירים את תופעת ה-דז׳ה־וו דרך המטריקס: שם היא מוצגת כסימן שמשהו השתנה בקוד של הסימולציה - גליץ’ במערכת.
ניאו רואה חתול שחור חולף פעמיים, באותו אופן והצוות מיד קולט שהמציאות הווירטואלית עברה שינוי שמבשר על מלכודת.
טעות בניבוי - בגלל תחושה שזה מוכר מאיפשהו
החוקרים השתמשו בסיורים תלת־ממדיים במציאות מדומה. המשתתפים צפו במסלולים במקומות שונים, כמו מבואת קניון או שביל מקורה, ואז הוצגו להם סצנות חדשות ששיתפו את אותו מבנה מרחבי עם סצנות שלמדו, אבל הפעם בלי התוכן המקורי.
מה העלו החוקרים?
ככל שהמסלול החדש דמה יותר למסלול שנלמד קודם, המשתתפים הרגישו שהוא מוכר - ומכאן גם נדמה היה להם שהם יודעים לאן תוביל הפנייה הבאה. בפועל הם לא ניבאו טוב יותר מניחוש.
התחושה הייתה חזקה, אבל היכולת האמיתית לא השתפרה בכהוא זה.
בניגוד למחקרים קודמים, החוקרים לא שאלו כלל על דז׳ה־וו, ובכל זאת המשתתפים דיווחו על תחושת ניבוי.
המשמעות הייתה שהמערכת הקוגניטיבית מזהה דמיון מבני ומייצרת באופן אוטומטי תחושת “זה מוכר”, והתחושה הזו מתורגמת בטעות לביטחון בניבוי העתיד.
לסיכום, כנראה שדז׳ה־וו הוא לא “שחזור” של אירוע קודם וגם לא רמז ליכולת חיזוי. מדובר בתוצר של מנגנון פמיליריות מרומז, שמופעל כשהמוח מזהה התאמה בתבנית, גם אם התוכן שונה לגמרי.
התחושה באמת חזקה ומשכנעת, אבל היא אשליה קוגניטיבית שנובעת מהפעלת יתר של מערכת זיהוי התבניות.
Huebert, A. M., Myers, S. J., & Cleary, A. M. (2025). Experimental evidence that illusory feelings of prediction can be caused by familiarity detection. Consciousness and Cognition, 133, 103904. https://doi.org/10.1016/j.concog.2025.103904