האם אפשר לשנות אופי ואישיות בטיפול פסיכולוגי?

כיצד מודדים את השינוי במחקרים?

 

מהי אישיות?

אישיות מתייחסת למכלול התכונות, הנרכשות והמולדות, באמצעותן אנשים חושבים, מרגישים, וחשים את חייהם. פסיכולוגיה של האישיות היא התחום הנרחב והעשיר ביותר בפסיכולוגיה קלינית, בעיקר מכיוון שהוא כולל בתוכו את מרבית התחומים האחרים. 

 

IS PERSONALITY STABLE

 

מה משפיע על עיצוב ושינוי אישיות?

מה משפיע יותר על ההתנהגות שלנו, תכונות האופי או הסיטואציה?

אנו נוטים לייחס את ההתנהגויות שלנו, ושל אחרים, למה שאנו מכנים "תכונות אופי" או "מאפייני אישיות" - מבנה שאנו תופסים כקבוע, שייך לנו ויציב לאורך זמן. יחד עם זאת, מחקרים רבים עוסקים בשאלה האם יתכן שתכונות אופי ואישיות אינן דטרמיניסטיות כפי שנהוג לחשוב, ויש אף שמרחיקים לכת ומציעים כי תכונות אופי או אישיות כלל אינן קיימות, וכן כי כל התנהגות היא פשוט תולדה של סיטואציה ספציפית.

השאלה אינה פתורה עד הסוף, אבל זה לא ממש קריטי. בעשורים האחרונים גוברת הסברה האינטואיטיבית כי תכונות אישיות אכן קיימות, וכי האופן בו אדם מתאר את האישיות שלו אכן עשוי לנבא את תגובתו למצב רלוונטי נתון.

 

איך מזהים אישיות?

פסיכולוגים מזהים תכונות אישיות באמצעות שאלונים, מבחנים להערכת האישיות, ראיונות וכלי אבחון מקצועיים נוספים, לצד תצפית בדפוסי ההתנהגות של אדם לאורך מגוון סיטואציות. חשוב לזכור, כאמור, שכל התנהגות מושפעת משילוב בין תכונות האישיות, מאפייני הסיטואציה ומאפיינים נקודתיים - הגדרת מטרות זמניות, מצב רגשי, מצב גופני, עייפות ועוד. כאשר צופים באדם לאורך זמן, ניתן לנטרל משתני סביבה רבים ולזהות דפוסים יציבים מתוכם ניתן להסיק על תכונות האישיות שלו.

 

 

האם אישיות יכולה להשתנות לאורך החיים? 

למרות שתכונות אישיות נחשבות יציבות, הן יכולות להשתנות רבות במהלך החיים, כאשר לרוב השינוי הוא לטובה. עם טיפול פסיכולוגי או בלעדיו, אֲבָנִים שָׁחְקוּ מַיִם: השנים, בגדול, עושות אותנו יציבים ורגועים יותר, אבל השינויים הללו מתמשכים לאורך עשורים רבים ולכן קשים לזיהוי בנקודת זמן אחת.

מחקר אורך מעניין שנמשך 50 שנה ודווח לאחרונה באתר Psycentral, עקב בעקשנות ובהתמדה אחר מדדי שינוי אישיות לאורך החיים: החוקרים בדקו תלמידי תיכון בשנות ה-60, בהיותם בני 16, על בסיס שאלוני אישיות של מודל ה-BIG-5  וכעבור 50 שנה בדקו החוקרים שוב את אותם משתנים אישיותיים.

ובכן, מה הממצאים?

  • ברמה האישית, תכונות האישיות שנמדדו נותרו יציבות למדי לאורך החיים. למשל, משתתפים שהיו מצפוניים יותר מהממוצע בגיל הנעורים נשארו בעלי מצפון גבוה יותר מהמדגם גם לקראת הגיעם לגיל 70.
  • החוקרים מצאו הבדלים אינדיבידואליים מצומצמים יחסית לשני הכיוונים - חלק מהמשתתפים נטו מעט לכיוון חיובי ומסתגל ואילו אחרים לכיוון שלילי והרסני.
  • הבדלים מגדריים - לא נמצאו הבדלים בעצמת התנודתיות בין גברים לנשים.
  • החוקרים מציינים כי ברמה הכוללת, נסיון החיים תורם להגברה של מידת היציבות הרגשית, המצפוניות והנועם (agreeableness). נשמע מבטיח... 

PERSONALITY CHANGE

ניבוי הצלחה על בסיס תכונות אופי

תכונות אישיות מעצבות במידה רבה את מסלול החיים של האדם, הן בשל יציבותן היחסית לאורך זמן והן בגלל האופן בו הן משפיעות ומעצבות את ההתנהגות.

ואכן, מחקרים רבים מראים כי תכונות אישיות מסוימות יכולות לנבא הצלחה בלימודים ובעבודה, בריאות פיזית והיבטים רבים וחשובים נוספים. כמובן שאין להתעלם ממשתני הסביבה, אשר משפיעים משמעותית על מסלול החיים האינדיבידאולי, אבל תכונות אישיות יכולות בהחלט להסביר מדוע שני אנשים שגדלו בסביבה דומה ובנסיבות חיים קרובות, התפתחו להיות שני בני אדם שונים בתכלית.

 

 

אינטארקציות אישיות-סביבה

אחד הדברים שמעצבים את השינוי בתכונות האישיות שלנו הוא המסגרות אליהן אנו משתייכים. למשל, עבודה שמצריכה אחריות וסמכותיות גוררת התנהגות כזו מצד האדם, אשר עם הזמן הופכת לחלק אינטגרלי מתכונות האישיות שלו גם אם לא הייתה שם מלכתחילה.

מחקרים גם מראים כי אפילו הצבת מטרות בפני עצמה, ועצם קבלת ההחלטה להשתנות עשויים לייצר שינוי יציב בתכונות האישיות, כאשר השקעת מאמץ בכך מגבירה את הסיכויים לאין שיעור.

  

 

זיהוי מאפייני אישיות אצל אחרים

גם כשאיננו שמים לב לכך, אנו משתמשים ביכולתנו לאבחן תכונות אישיות כל הזמן, ויש מקרים בהן יכולת זו חשובה במיוחד. למשל, מחקרים מראים כי כאשר אנשים בוחרים באנשים יציבים רגשית, אחראיים ונחמדים כבני זוג לחיים, גוברים הסיכויים שמערכת היחסים תהיה מספקת ויציבה.

גם היום, כאשר קיים ברשות העולם המדעי ידע רב אודות תכונות אישיות, מדובר בנושא נחקר מאוד אשר מעסיק אנשי מקצוע רבים. זאת, בשל היותו כה חשוב ומכריע במסלול חייו של האדם, רווחתו הנפשית, בחירותיו ומערכות היחסים שמקיים.

 

מבחנים להערכת אישיות

באמצעות מבחן TAT  

ובאמצעות מבחן HTP (עץ, בית, אדם)

 

שינוי במהלך טיפול נפשי יושג, בהיתכנות הגבוהה ביותר,

כאשר המטופל בוחר בעצמו

להתחיל תהליך טיפולי ויש לו רצון עז להשתנות.

או אז מוכשרת הקרקע לפסיכותרפיה מוצלחת ביותר.

דברו איתנו על שינוי ועל טיפול פסיכולוגי

צוות המטפלים והמטפלות - 

מכון טמיר

 

072-3940004

 

 

כתיבה: יעל טל וצוות מכון טמיר

עריכה: איתן טמיר, MA, ראש המכון 


 

 

 

מקורות:

 

DeYoung, C. G., Carey, B. E., Krueger, R. F., & Ross, S. R. (2016). 10 Aspects of the Big Five in the Personality Inventory for DSM-5. Personality Disorders, 7(2), 113–123. http://doi.org/10.1037/per0000170

Traci Pedersen (2018). How Much Do Personalities Change in 50 Years?. In Psycentral, retrieved 27/8/2018: https://psychcentral.com/news/2018/08/18/how-much-do-personalities-change-in-50-years/137970.html

 תמונות: Shutterstock

 

טיפול DBT בהתמכרויות

המאמר נכתב ע״י איתן טמיר, MA בפסיכולוגיה, פסיכותרפיסט מומחה וראש מכון טמיר לפסיכותרפיה; 
טמיר למד טיפול דיאלקטי-התנהגותי בארה״ב, במסגרת תכנית ההכשרה של פרופ׳ מרשה לינהן, מפתחת שיטת ה-DBT, והתמחה בטיפול במבוגרים ובני נוער; בשנת 2016 אירח בישראל את פרופ׳ ג׳יל ראתוס ופרופ׳ אנדרה איוונוף מאוניברסיטת קולומביה, לכנס הכשרה בן 3 ימים על DBT, בו השתתפו כ-300 אנשי מקצוע בארץ, בשיתוף פעולה עם המחלקה לרפואה פסיכולוגית במרכז הרפואי שניידר בפתח תקווה;
השתתף בקורס הכשרה בטיפול dbt במסגרת קורס הקיץ של היחידה להפרעות אכילה במחלקה הפסיכיאטרית של מרכז הרפואי זיו בצפת, כותב ומרצה על השיטה ומנחה כיום קבוצות מיומנויות בטיפול דיאלקטי-התנהגותי.
 
eitan

  

 

DBT-SUD - טיפול DBT בהתמכרויות

פרופ' מרשה לינהן, מפתחת גישת ה-DBT, החלה לפתח בעשור האחרון גם את הפרוטוקול היישומי של DBT לטיפול בהתמכרויות. את המלאכה היא עושה יחד עם שני חוקרים מוערכים ופורים: פרופ' סת' אקסלרוד מאוניברסיטת ייל וד"ר לינדה דימף מפורטלנד, מדריכה מוסמכת בתחום מטעם BTECH (מוסד ההדרכה הבינלאומי לטיפול דיאלקטי-התנהגותי).

טיפול בהתמכרויות לחומרים ובהתנהגויות מתמכרות, הוא אחד התחומים המתאגרים ביותר למטפלי בריאות הנפש, בעולם וגם בישראל. 

בהיות שיטת DBT מצטיינת ביעילותה לטיפול בהפרעות רבות על הספקטרום של ויסות רגשי, מתאמצים חוקרים בתחום לבחון, ליישם ולחקור את העקרונות הדיאלקטיים של השיטה בשילוב המיומנויות ההתנהגויות שנלמדות בה, על אוכלוסיית המכורים. 

 

גישת מזעור הנזקים ו-DBT 

בניגוד לעמדותיהן של גישות טיפול מסורתיות בהתמכרות, אשר דורשות התנזרות מלאה משימוש לפני תחילת הטיפול ואיסור מלא על שימוש במהלכו (כמו גישת 12 הצעדים, או AA), שיטת DBT מאמצת עמדה שנקראת בשפה המקצועית גישת מזעור נזקים (Harm reduction approcah).

המאפיינים העיקריים של עמדה זו הם התמקדות במניעת נזק, במקום התמקדות במניעה מוחלטת של שימוש בחומר, תוך המשך העבודה הטיפולית גם כאשר מטופלים אינם מצליחים, או שאינם מספיק רוצים, להפסיק להשתמש בסם ולהיגמל.

הרציונל הקליני של גישת מזעור הנזקים מתבססת על ההכרה בכוחם העצום של חומרים ממכרים ליצור קריסה מיידית במחשבות, בהתחייבויות, ברגשות ובתחושות של מטופלים, גם כאשר הם מאוד מעוניינים להתקדם לעבר גמילה, החלמה ושינוי. תפיסה זו, של גישת מזעור הנזקים, מצויה בהלימה עם אחת הנחות היסוד הכי בסיסיות של טיפול DBT, לפי כל שינוי חיובי שאנשים עושים בחייהם ראוי לתיקוף ולחיזוק.

במציאות, כל פסיכולוג מנוסה שמטפל בהתמכרויות יודע כי כמה רבה עצמתה של הכמיהה לסם - כמיהה זו מיידית ומהירה וכוחה חזק במקרים רבים הרבה יותר מכל מאמץ מוטיבציוני שמתבסס על הברית הטיפולית שהמטפל והמטופל מייצרים.

מציאות מתסכלת זו מביאה מטפלים מגישות רדיקליות של פסיכותרפיה בהתמכרויות להיכשל פעם אחר פעם בדרך למטרה, בגלל "תחרות עם הסם", תחרות נואשת בה גם מטפל מצטיין ומטופל נחוש יתקשו מאוד לנצח.

 

התנזרות דיאלקטית

DBT ניגשת לבעיית ההתמכרות באופן שונה, שיש שיאמרו אלגנטית, מקבלת ומכבדת יותר:

בטיפול דיאלקטי התנהגותי עם מטופלים שסובלים מהתמכרויות, או התנהגויות מתמכרות, הסינתזה בין הפכים מכונה "התנזרות דיאלקטית".

המקורות של תפיסה טיפולית זו בגישת הטיפול הקוגניטיבית התנהגותית, במודל מניעת הנפילה (Relapse Prevention model), שפותח על ידי הפסיכולוגים מארלט וגורדון.

הרציונל של מודל מניעת הנפילה הוא תחזוקתי - חשוב לטפל מראש במעידות אפשריות, כדי למנוע נפילה מלאה לסם.

 

הביטוי הדיאלקטי המרכזי בטיפול DBT להתמכרויות חותר לגמילה מלאה מההתמכרות באמצעות שתי דרכים מקבילות:

  • אסטרטגיות שינוי שמטרתן להוביל להפסקה מיידית וקבועה של השימוש.
  • אסטרטגיות קבלהשאינן רואות הישנות ככישלון הטיפול, גם כאשר לא מצליחים להשיג את התוצאה הרצויה. 

בהתנזרות דיאלקטית, המטופל עובר שינוי מכוון, בין היותו מתנזר ב-100 אחוז ברגע הנוכחי, לבין ניהול מעידה, יכולת מוקדמת להתארגן לקראת האפשרות שהצורך לחומר יגבר על הלמידה בטיפול.  

 Dialectic abstinence

 

היררכיית המטרות

בטיפול DBT למכורים לחומרים, מתקיימת הערכה ראשונית לגבי ההתמכרות המרכזית, תוך בחינת ההיסטוריה האישית של המטופל ומצבו הקליני הנוכחי. 

הגמילה מהשימוש בסמים מסומנת כמטרה הטיפולית המרכזית בתהליך, אך כנהוג ב-DBT, מטרה זו מצויה בקטגוריית המטרות השניוניות בהיררכיה:

התנהגויות שמפריעות לאיכות החיים מטפל DBT תמיד ייגש להתמודד קודם עם שתי המטרות הממוקמות בראש ההיררכיה.

המטרה הראשונה היא מניעת סיכון אובדני או פגיעה בעצמי ו/או באחרים, והשניה, התמודדות עם התנהגויות שמפריעות לטיפול

 

לוכדת הפרפרים ומיסדת שיטת DBT, פרופ' מרשה לינהן

 

מטופלים פרפרים

בעוד שמטופלים מכורים ידועים בהתמסרות חזקה כמעט מיידית לטיפול נפשי, כוחותיהם להחזיק את המוטיבציה לאורך הדרך הרבה יותר מאתגרת. קשה להם להתמיד לאורך זמן, בעיקר עקב קשיים שכרוכים בתנודתיות במצבי הרוח.

מרבית מטופלי שיטת DBT בהתמכרויות נרתמים במהרה למשימה: הם מתמסרים ומתחייבים ברצינות למטרות הטיפוליות ולמערכת היחסים הטיפולית המתבססת בינם לבין המטפל. המטפל מקדיש 4 מפגשים הטרום-טיפול לבניית הבית המשותפת, תוך שימוש באסטרטגיות מחויבות התנהגותיות ויצירתיות. 

ואף על פי כן, המציאות מלמדת שבדרך לניקיון נערמים קריסות, מעידות ומכשולים - מבפנים ומבחוץ. מסיבה זו, DBT מתייחסת למעידה ולחזרה לשימוש בסם כבעיה הניתנת לפתרון ולא כהוכחה להיעדר מוטיבציה של מטופלים. אחד מעקרונות היסודיים של התפיסה טיפול דיאלקטי-התנהגותי קובע שהמטופל עושה כמיטב יכולתו בכל נקודת זמן מסוימת. קל וחומר בטיפול בהתמכרויות - למטופלים רבים לוקח זמן רב יותר להתחייב, ויש כאלה שלעולם אינם מצליחים להגיע לידי מחויבות מלאה המאפשרת לטיפול דיאלקטי-התנהגותי לעזור להם להיחלץ מ"הגהינום הרגשי" (לינהן מתייחסת למצב הנפשי הקשה בתחילת הטיפול כגהינום).

את המעטים הללו, ׳האגוזים הקשים׳ באמת של הטיפול בהתמכרויות, מכנה מרשה לינהן "פרפרים":

"פרפרים" הם אותם המטופלים אשר מתקשים להתחייב לטיפול בהתמכרות ממנה הם סובלים. הם מתעופפים, כמו פרפרים, פנימה והחוצה מטווח השגתו של מטפל, הם חומקים מרדיוס הנגישות בדיוק ברגע בו המטפל משוכנע שהנחיתה המיוחלת הגיעה. התנהגות המטופלים הפרפרים מתבטאת באופנים רבים, כמו הגעה לסירוגין לפגישות טיפוליות, הם לא מחזירים טלפון למטפל, הם מאחרים, שוכחים, נרדמים ומפספסים פגישות ונוטים לרחף פנימה והחוצה מהטיפול באופן בלתי צפוי.

חשוב לציין כי מרבית המטופלים אינם מתחמקים, לפחות לא במובן הפשוט של המילה. אם אנחנו נאמנים לראייה שהתמכרות היא מחלה ולא בחירה, חשוב לקבל את התכנות המצב הפרדוקסלי, בו הם רוצים שינוי בכל מאודם, אבל משהו חזק בפנים מסכל ומחבל במאמצים הללו. לאותו "משהו" מנסים הפסיכולוגים שמפתחים את DBT-SUDS להגיע, אליו הם מעוניינים להנגיש את רבגיוניותה של השיטה, את הנכונות שלה לגשת בשיא הרכות ולתקף רגשות בעומק הנפש, לצד דרישותיה הבלתי-מתפשרות לשינוי ההתנהגותי.

 

butterfly patients DBT

  

DBT והתקשרות 

הממשק בין התקשרות (attachment) לבין טיפול דיאלקטי-התנהגותי אינו ברור כלל וכלל.

למעשה, לינהן מצהירה במפורש כי טיפול נפשי, מנקודת ראותה, אינו עובד באמצעות תיקון מאוחר של תהליכים פסיכולוגיים מוקדמים שהתקלקלו בשנים הראשונות לחיים.

הגישה שפיתחה לינהן מתייחסת באדיקות למושגים אופרציונליים וברי-מדידה, כיאה לטיפול נפשי אמפירי ומבוסס ראיות, ולא להמשגות דינמיות שנועדו לחולל שינוי אישיותי באמצעות חוויה מתקנת (היא מתייחסת לכך כ- Re-Parenting).

ובכל זאת, כאשר פגשה את חמקמקותם של המכורים, שרבים מהם הקשו עליה בטיפול, לעיתים אף יותר מהמטופלות הקשות ביותר שהתמודדו עם הפרעת אישיות גבולית. היא החלה לחפש מענים נוספים, והרעיון של התקשרות בטוחה בטיפול נראה כמו הרכיב החסר. 

DBT Attachment

אסטרטגיות התקשרות ב-DBT

בטיפול DBT בהתמכרויות יתייחס המטפל לבעיית המחויבות מייד במפגש הראשון.

  • שלב ההתכווננות מחייב דיון כן וגלוי לגבי מכשולים וגורמי סיכון: מדברים בו על הסכם שמחייב את המטופל "לתת את המילה שלו" לגבי אותן בעיות שצפויות לצוף בהמשך: אין שקרים, אין היעלמויות ואין נטישה חד-צדדית של הטיפול.
  • המטפל יעבוד יחד עם המטופל על גיוס מערכות תמיכה עבורו. טיפול עצמי בהתמכרות אינו מתבטא רק ברמת התיאוריה, הכוונה כאן להכנה ממשית ומעשית של תכנית התמודדות במצבי משבר, כאשר ההתייחסות תהיה לשמות ספציפיים, בעיקר בני משפחה וחברים, שיסייעו למטופל להתמסר לתהליך הטיפולי במקומות קשים בדרך. בנוסף, יכין המטופל רשימה של כתובות וטלפונים של "חברים" משתמשים, כדי שהמטפל והאחרים המשמעותיים יוכלו לפנות אליהם בעת צרה.
  • המטפל והמטופל ייבנו לוח זמנים לתקשורת הדדית בין המפגשים - בטלפון, אי-מייל ו/או בהודעות טקסט. במצבים מסוימים ובמידת הצורך, תתקיימה פגישות מחוץ לקליניקה, למשל בחיק הטבע או בביתו של המטופל. 

 

 

יעילות של טיפול DBT בהתמכרויות

שיטת DBT נחשבת כיום יעילה ביותר לטיפול בהתמכרויות, גם כאשר מדובר במקרים של תחלואה כפולה, כלומר התמכרות לחומרים שפורצת יחד עם הפרעות נפשיות אחרות.  

למשל, מחקר מבוקר שפורסם ב-2018 מתאר יעילות רבה של השתתפות מכורים בקבוצת מיומנויות ב-DBT, הממוקדת ברכישת מיומנויות עמידות במצוקה. משתתפי המחקר התמודדו עם BPD, הפרעת אישיות גבולית, יחד עם התמכרות לאלכוהול או לסמים.

במחקר מוקדם יותר שערכו מרשה לינהן ועמיתיה (2002) דווח על יעילות DBT לטיפול בהתמכרות לאופיאטים בקרב נשים הסובלות גם מהפרעת אישיות גבולית.

  

 

 אם קשה לכם, או לאדם יקר לכם,

לעבוד ולהתמודד עם ההתמכרות שלו -

פנו אלינו למפגש ייעוץ ונעבוד על זה עם טיפול DBT-SUD !

בימים אלו נפתחות קבוצות חדשות בתל אביב

להתמודדות עם תלות יתר בקנאביס, בגישת DBT-SUD

0723940004

מכון טמיר


 

 

 

 

 

מקורות:

BEST, David (2018). Emotional Dysregulation as a target in the treatment of co-existing substance use and borderline personality disorders: A pilot study. Clinical Psychologist, 22 (2), 112-125

 

Dimeff, L. A., & Linehan, M. M. (2008). Dialectical Behavior Therapy for Substance Abusers. Addiction Science & Clinical Practice, 4(2), 39–47

 

Addiction and Change: How Addictions Develop and Addicted People Recover, Second Edition. Carlo C. DiClemente 2018. Guilford Press

 

Kienast, T., Stoffers, J., Bermpohl, F., & Lieb, K. (2014). Borderline Personality Disorder and Comorbid Addiction: Epidemiology and Treatment. Deutsches Ärzteblatt International, 111(16), 280–286

 

Linehan, M. M. (2015). DBT skills training manual (2nd ed.). New York, NY, US: Guilford Press

 

Linehan, M. M. et al. (2002) Dialectical behavior therapy versus comprehensive validation therapy plus 12-step for the treatment of opioid dependent women meeting criteria for borderline personality disorder. Drug and Alcohol Dependence 67 (2002) 13/26

 

Rathus, Jill H. (2014). DBT Skills Manual for Adolescents. New York :The Guilford Press.

הרצאה של Linda Dimeff, PhD:

https://youtu.be/7nt7D8Jg3hg

 

 

 

גבולות ביחסי מטפל מטופל בטיפול פסיכולוגי

תמי, מטופלת בת 25 שמאוד מתקדמת בטיפול הפסיכולוגי שהחלה, הגיעה לפגישה השביעית עם רונית, פסיכולוגית קלינית בתל אביב, בתחושה פנימית עמוקה שהיא מוכרחה לדעת יותר על המטפלת שלה. 

בששת המפגשים הראשונים עוררה רונית את סקרנותה, אבל היא התאפקה. עכשיו תמי החליטה שכדי להמשיך ולבסס את האמון בפסיכולוגית שלה, היא דורשת לדעת האם רונית בעצמה אמא.

רונית הפסיכולוגית התלבטה: מצד אחד, היא תשמח לשתף את תמי בהורות שלה.

מה יותר טבעי מזה?

מצד שני, רונית גם חשבה על כך שתמי עסוקה מאוד בקשיים סבוכים ואפילו טראומטיים ביחסים עם אמה, שהחלו בשנות הילדות והדיהם ניכרים גם כיום. קשה לתמי לדבר על אמא.

עכשיו עולה השאלה: האם להתייחס את השאלה ברמת הפשט ולענות לתמי, או לתסכל אותה באמצעות תשובה עמומה (כמו: ״מעניין שאת שואלת...״) ולעורר אפשרות ״לפגוש״ את היחסים בין תמי לבין אמה בזמן אמת, בתוך המיקרוקוסמוס של היחסים הטיפוליים.

גבולות... בואו נדבר על זה: 

 

למה גבולות חשובים בטיפול?

גבולות הם כנראה המאפיין החשוב ביותר ביחסים בין-אישיים.

למעשה קשיים בהצבת גבולות ובשמירה עליהם מופיעים בכל בעיה נפשית וצורה של פסיכופתולוגיה.

בטיפול פסיכולוגי דינמי הם מופיעים בדרך כלל ביחסי ההעברה וההעברה הנגדית, לעיתים דרך פריצת גבולות, והם מהווים חומרים מצוינים לעיבוד ולבדיקת קשיים שמתבטאים בחיים מחוץ לקשר הטיפולי.

BOUNDARIES IN PSYCHOTHERAPY REASONS

 


חשיבותם של גבולות בטיפול ברורים ומובנים לכל מטפל ולמרבית המטופלים. 

כחלק מלימודי הפסיכותרפיה, מטפלים מקבלים דגשים מיוחדים על גבולות הקשר, הזמן, המקום והמטרה - מאפייני ה-Setting הטיפולי - בהם ננסה לגעת כאן בקצרה.

 

מדוע שמירה על גבולות חיונית בטיפול נפשי?


לכאורה, קיים פרדוקס מובנה במחשבה על טיפול נפשי ועל גבולות:

הרי אם אתם מגיעים כמטופלים לתוך מרחב שיחתי שניתן לדבר בו על הכל ולאפשר לעצמכם סוף סוף להרגיש בטוחים ונינוחים. יותר מזה, למה שלא הכל יהיה שקוף עבורכם כמטופלים?

מה יש להסתיר? (מזכיר את הדוגמא שהתחלנו איתה, עם תמי ורונית הפסיכולוגית). 

 

מדוע גבולות ברורים (ואולי נוקשים) נתפסים כערך כל כך משמעותי, ולפעמים נוקשה, ביחסים טיפוליים?

 

 

הסיבה היא שגבולות הם אלמנט הכרחי כדי לספק תנאים להתפתחות של שינוי טיפולי.

בכל גישה פסיכולוגית, לא ניתן לבנות מרחב בטוח מבלי שיובהרו וייאכפו גבולות ברורים ומוסכמים. 

 

 

PSYCHOTHERAPY BOUNDARIES

 

 

גבולות בגישה הדינמית


בגישה הדינמית, במורשתו של פרויד וממשיכיו, גבולות טיפוליים מאפשרים ביטחון בסיסי.

 

אותו ביטחון בסיסי מציע קביעות של האוביקט - המטפל יהיה שם בכל שבוע, באותה שעה ובאותו מקום.

קביעות זו מהווה תנאי הכרחי להתפתחותה של רגרסיה, חוויה שבה המטופל מחייה ומשחזר היבטים נפשיים מעברו בתוך הסיטואציה הטיפולית בהווה.

מתוך אותו שחזור, שמתבטא בעיקר ביחסי העברה והעברה נגדית בין המטופל למטפל, עולים חומרים יקרי ערך מהם ניתן ללמוד על דפוסים בין-אישיים, חסכים, קונפליקטים לא פתורים ומבנה הגנתי שנוצר לאור כל אלו.

 

מתוך למידה של המטפל על שחזור הדפוסים הפסיכולוגיים הלא-מודעים של המטופל, ניתן לטוות את הערכת המצוקה ומתוכה להעלות מענים אפשריים, אליהם ניתן להתייחס כחוויה מתקנת, ו/או כהזדמנות לשינוי עמוק דרך היכרות עם אותם דפוסי עבר שתובעים את מקומם ביחסים בהווה. 

מרבית הטיפולים הפסיכודינמיים מתייחסים למהות האפקט הטיפולי כהורות מתקנת (Re-Parenting), כזו בכוחה לחולל שינוי בחיי המטופל באמצעים המבוססים על הקשר עצמו. עם זאת, בגישות דינמיות חדשות יותר, מודגש הצורך באיזון בין הקשר לבין התוכן. 

 גבולות בטיפול פסיכולוגי

גבולות בגישה ההתנהגותית 

פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים שעובדים בגישה הקוגניטיבית התנהגותית, אינם משתמשים ברגרסיה ובתהליכי ההעברה וההעברה הנגדית שמדגישה הגישה הפסיכודינמית. 

להיפך, מרבית המטפלים ההתנהגותיים מעדיפים לעבוד עם מטופל שאינו משליך מעולמו הפנימי על המטפל, ובגישות מסוימות השלכות כאלה והשלכותיהן נחשבות כהתנהגות של הפרעה לטיפול.

ויחד עם זאת, גם למטפלים התנהגותיים, משפחתיים, זוגיים וקוגנטיביים, נדרשים גבולות בקשר הטיפולי כתנאי חיוני להובלת שינוי.

כאשר קיימת פריצת גבולות, כאשר הם נחצים או מופרים, מתקשה המטפל להקנות למטופל את הכלים והמיומנויות שבאמתחתו בדרכם לפתרון הבעיה ולהשגת המטרות. 

 

 

אחריות על גבולות הקשר

במסגרת הפסיכותרפויטית, שני הצדדים הם בעלי עניין  ומחויבות בשמירה על הגבולות, אך המטפל, כאיש המקצוע, הוא האחראי למסגרת כולה, ואליו גם תופנה אצבע מאשימה במקרים של פגיעה אתית או חוקית בזכויות המטופל.

לצערנו, עולים יותר ויותר מקרים קליניים בהם מטפלים ניצלו את מעמדם על מנת לקדם צרכים ומאוויים אישיים, מבחינה מינית, רומנטית, פרסומית וכלכלית.

לאחרונה פורסם עדכון חשוב באתר פסיכולוגיה עברית, שנכתב על ידי פסיכולוגיות קליניות ונערך על ידי מומחי אתיקה מובילים, ובו התייחסות לסימנים מקדימים של הפרת גבולות מיניים על ידי מטפלים

תקנון האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים מהווה מסגרת התייחסות חשובה ומפורטת, הן עבור אנשי מקצוע והן עבור לקוחות, שמבהירה באילו מקרים קיים טשטוש גבולות בין מטפלים למטופלים, בין מטפלים לעמיתים, מטפלים למדריכים ובמקרים אחרים. 

 

 

 

חשיפה עצמית של המטפל

 

העולם הטיפולי עבר ב-20 השנים האחרונות שינויים רבים.

אחד מהם צמח בגישה ההתייחסותית, בה מתוארים היחסים הטיפוליים כשיוויוניים הרבה יותר ממה שהיה נהוג לפניה. הרעיון מאחורי חשיפה עצמית של המטפל הוא שהמטופל בכל מקרה רואה הרבה יותר ממה שהמטפל מעוניין לחשוף. בנוסף, גישת הטיפול ההתייחסותי גורסת כי לחומרים שעולים בחיי המטפל - אסוציאציות, מחשבות ורגשות - בהקשר של המטופל הספציפי, יש ערך רב לטיפול עצמו. 

נכון להיום פסיכולוגים קליניים ופסיכותרפיסטים רבים מקיימים מידה מסוימת של חשיפה עצמית עם מטופלים. מחקרים שבחנו את התפקיד שממלאת החשיפה העצמית בתהליך הטיפולי אכן מצאו כי כאשר חשיפה עצמית של המטפל נעשית בזהירות ובשיקול דעת מתאים, נוצרים תנאים שמגבירים אמפתיה, מקלים על בניית אמון ומחזקים את הברית הטיפולית.

יחד עם זאת, מטפלים שמאפשרים לעצמם לשתף בגילוי לב בחייהם האישיים מציבים את עצמם בסיכון גבוה יותר ליצירה של קשרים בעייתיים עם מטופלים.

 

מידת החשיפה העצמית, זו שיכולה לתרום למטופל, תלויה כנראה בהקשר הרחב בו מתקיים הקשר הטיפולי:

הראייה התיאורטית בתפיסה הקלינית של הקלינאי, גישת הטיפול עליה הוא נשען ומשתנים מגוונים בחיי המטופל, כמו רקע תרבותי, מגדר, סוג הבעיה עמה הוא מתמודד, הצרכים הטיפוליים בנקודת הזמן בה נמצא הטיפול ועוד. 

 

מטפלים שמדברים יותר מדי

גם זה קורה, לפעמים מטפלים נוטים לדבר יותר מדי.

 

במקרים רבים, הנחיה ועצות בטיפול עשויות לתרום להתקדמות הטיפול, אולם קיימות לפחות 4 דוגמאות בהן המטפל נדרש למודעות רבה יותר כדי לאפשר יותר מקום למטופל: 

 

 

  • בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, ובפרט בטיפול DBT - מרשה לינהן מתייחסת ל״מטפל שמדבר יותר מדי״ כמי שמסתכן ביצירה ובהנצחה של סביבה טיפולית בלתי מתקפת. 
  • בגישה ההתייחסותית - מטפלים שנוטים לחשיפה עצמית מופרזת, מתוך ביטוי של סגנון אישי שמתחבר להבנה סלקטיבית ושגויה של התיאוריה בבסיס הגישה.
  • בטיפול דינמי / רגשי - אנאקטמנט של דפוסי הורות מוקדמים, בהם ההורים מטיפים מניסיונם באמצעות ״הרבצת תּוֹרָה״. מטופלים שגדלו בסביבה כזו ייטו לחזק את המטפל הדברן.
  • ברמה האישית ומהניסיון - בניגוד לאינטואיציה, שעה טיפולית בה המטפל מבטא מלל מוגזם מרמזת דווקא על חוסר סבלנות, תשישות ושחיקה מקצועית.

 

 

Money in Psychotherpy

כסף בטיפול פסיכולוגי

ארווין יאלום, פסיכיאטר אמריקאי משפיע מסטנפורד, כתב פעם כי קיימות שלוש סוגיות שמשתתפי הקבוצה הטיפולית נזהרים לדבר עליהן:

  • סקס
  • כסף 
  • מוות 

 

ובכן, ל״כסף״ יש מקום של כבוד בין שני ענקים מוכרים.

גם כאשר הכסף מדובר בתוך השיח הפרטני או הקבוצתי, הוא מוצג באופן חלקי.

למשל: ״אני לא יכולה להמשיך את הטיפול כי אין לי כסף״, הוא בדרך כלל משפט חצי אמיתי. המשפט האמיתי הוא: :״אני בוחרת לתעדף את הוצאת התשלום עבור תחומים אחרים בחיי, ולא על הטיפול״

כסף הוא היבט כל כך משמעותי בחיינו, שהדרתו ממסגרת הטיפול מהווה חרב פיפיות של ממש. לפעמים הדיון בו וברגשות שהוא מעורר חיוני לא פחות מצמיחה אישית, מהפנמות ומעיוותי חשיבה.

 

האם פסיכולוג יכול להחליט לא לטפל במטופל מסוים?

ודאי.

ההחלטה על התחלה של טיפול פסיכולוגי היא משותפת ואינה מובנת מאליה. היא דורשת השקעה משני הצדדים גם יחד. התשלום הכספי הוא עבור הטיפול הוא תנאי הכרחי, אך איננו מספיק

מרבית הפסיכולוגים הקליניים יסכימו, פחות או יותר, שקבלת מטופל חדש לטיפול חדש מחייבת חשיבה על 4 נקודות חשובות:

  • האם למטפל יש מה לתת למטופל והאם הוא מנוסה במקרים דומים? 
  • האם יש למטפל יכולת לדמיין תקווה והצלחה במקרה הנוכחי?
  • האם קיימת הלימה ערכית בין ערכי המטופל לבין מאפייני האדם שמבקש להתחיל טיפול? (למשל, טיפול נפשי בפסיכופתים דורש הרבה שיקול דעת, התייעצות קלינית ונכונות לראיית הנולד)

 

איתן טמיר פסיכתרפיה בתל אביב 

 

 

 

 

 

מקורות:

 

 

טלי בורלא גלילי, הצבת גבולות לילדים, מתוך בלוג מכון טמיר "טיפול פסיכולוגי לילדים": http://childtherapytali.blogspot.com/2015/10/setting-bounderies.html

 

Hundert E.M., Appelbaum P.S. (1995). Boundaries in psychotherapy: model guidelines. Psychiatry. 58(4):345-56

 

 

 

 

טראומטיזציה משנית / עקיפה

על המחירים הנפשיים של חשיפת מטפלים לטראומה

 

 

 

 

כתיבה:

נורית אלנהורן

עו"ס קלינית ויועצת זוגית,

ומטפלת CBT ברחובות

מכון טמיר

  נורית אלנהורן מכון טמיר רחובות ובאר שבע

 

 

 

על אף שאנו חווים אירועי טרור על בסיס כמעט יומי בחודשים האחרונים, נראה כי המחשבה על תיירים שנרצחו או נפגעו באירועי איבה במהלך חופשה בחו"ל הינה מטלטלת וקשה לעיכול. אנחנו לא חייבים להכיר אישית את הנפגעים, מספיק לחוות את האימה באמצעי התקשורת, מה פוגע עמוק בלב ומותיר חותם פוסט טראומטי .

המחירים הנפשיים שגובה הטרור אינם מנת חלקיהם רק של קורבנותיו ומשפחותיהם, כי אם של כולנו, והדבר נכון מתמיד דווקא בעידן המדיה של ימינו.

 

secondary traumatization

 

מהי טראומטיזציה משנית / עקיפה?

חלק ניכר מההשפעות הנפשיות מהן סובלים הנחשפים לאירועי טרור באמצעות המדיה מסוכמים על ידי המושג 'טראומטיזציה משנית'.

ההגדרה של טראומה משנית, המכונה בלועזית Secondary Traumatic Stress , מתייחסת למשפחה רחבה של השפעות נפשיות שחווה אדם שנחשף לטראומה של אדם אחר, אך לא עבר אותה בעצמו.

ההשפעות הנפשיות הללו מזכירות סימפטומים פוסט-טראומטיים, כמו דריכות יתר, חרדה, דיכאון, התבודדות, ניתוק ועלולות להוביל להימנעויות ולשינוי בשגרת החיים.

אנשים שסובלים מטראומטיזציה משנית מדווחים על פלאשבקים מאירועים בהם כלל לא נכחו, על חלומות וגם על מחשבות מטרידות בנושא.

האדם אמנם אינו חווה את הטראומה בעצמו, באופן ישיר, אך הסימפטומים הפוסט טראומטיים מהם הוא עלול לסבול בעקיפין חמורים יחסית ועלוליל להסב לו סבל רב.

  Complex PTSD

מי נפגע מטראומה משנית?

כיום ידוע כי האנשים הנמצאים בסיכון הרב ביותר לסבול מטראומטיזציה משנית הם אנשים המטפלים באחרים נפגעי טראומות, כדוגמת עובדים סוציאלים, פסיכולוגים, רופאים ואחיות, זאת, כיוון והם באים במגע עם הטראומה יחסית מקרוב בעודם מטפלים בנפגעי הטראומה. ואולם, השנים האחרונות מלמדות אותנו עוד ועוד על מקצועות נוספים, המוגדרים כ-Helping Professions, שאינם חסינים בפני טראומטיזציה משנית.

כן, הפסיכולוג, או איש המקצוע שעובד עם טראומה, חווה את החיים כמו כורה הפחם:

הוא מסיים את המשמרת במכרה וחוזר הביתה, אל הזוגיות, הילדים, המשפחה,השגרה, אלא שלמרות כל המאמצים, הוא לא מצליח להשתחרר מהכתמים שדבקו בו...

למשל, במהלך מבצע צוק איתן ב-2014, פעלו אנשי בריאות הנפש, מרביתם בהתנדבות, במטרה לסייע לתושבי דרום הארץ להתמודד עם חרדות הטרור. הם אמנם שבו לביתם בסופו של כל יום קרב, אך ההשפעה הנפשית שעברו בעצמם זכתה לפחות התייחסות מחקרית וקלינית עד לעשור-שניים האחרונים. קראו למשל על התנסותם האישית של פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים באשדוד במהלך אותו מבצע.

לפי מחקר שפורסם לאחרונה באוניברסיטת וושינגטון, שיעור הסוהרים הסובלים מתסמינים פוסט-טראומטיים גבוה לפחות כמו שיעורי ה-PTSD בקרב לוחמים בצבא האמריקאי ששירתו בעיראק ובאפגניסטן. רבים מהסוהרים שהשתתפו במחקר דיווחו על אירועים בהם נאלצו להתמודד עם איומים על חייהם. כמחצית מהם חוו מוות של אסיר בזמן משמרת בבית הסוהר וחלקם חזו באירוע בו הותקף עמית שלהם, סוהר אחר, על ידי כלואים.

באנגליה, לפי דיווח בגרדיאן הבריטי במאי 2019, 20% מהשוטרים מתמודדים עם הפרעת דחק פוסט טראומטית, תוצר של חשיפה מתמשכת לאירועים דרמטיים ומסכני חיים. חשוב לציין כי באנגליה, כמו במרבית מדינות המערב ובכללן ישראל, שוטרים משמשים גם כמודיעי נפגעים עקב תאונות דרכים. חשיפה חזרתית להודעות אסון, שחווים צוותי חללים שבאים לבשר את הבשורה המרה, היא גורם פסיכולוגי שוחק והרסני.

גם קברנים פגיעים למופעים של טראומטיזציה משנית. ב-2019 החל מיזם קהילתי חשוב, בו עוברים עובדי חברא קדישא בירושלים סדנאת התמודדות עם ההשלכות הנפשיות של עבודתם. הסדנה מתקיימת על ידי וביוזמת הארגון ״איחוד הצלה״.

נהגי קטרים נאלצים להתמודד עם מקרים רבים של אובדנות במהלך הנהיגה - אנשים שפשוט זורקים את עצמם על הפסים ומותירים את הנהגים עם רגשות בלתי נסבלים.

ולבסוף, מפקחי התוכן של הרשת החברתית פייסבוק, נאלצים להתמודד עם תסמינים פוסט-טראומטיים עקב חשיפה לתכנים קשים של אלימות מינית. הנהלת פייסבוק לוקחת אחריות על בעיית הטראומה המשנית של העובדים והיא החלה להגיש להם ייעוץ פסיכולוגי מקצועי ושוטף. תחקיר חדש של ה- Intercept, שפורסם בגלובס, מתחקה אחר הלחצים האינטנסיביים (לכאורה, לכאורה...) שמפעילה חברת הקבלן על פסיכולוגים ומטפלים שעובדים עם בודקי התוכן של הרשת החברתית.

 

השפעת המדיה על טראומה

אחת ההשפעות שמייצרת המדיה, אשר נכונה בעידן הדיגיטלי של ימינו יותר מבעבר, הוא הכנסת הטראומה לכל בית ולחייו של כל צרכני המדיה.

צרכני המדיה הם למעשה כולנו, המקשיבים לרדיו, צופים בטלוויזיה, פעילים ברשתות החברתיות ובאפליקציות חדשות בסמארטפונים.

עתה, לא רק אנשים שמטפלים בנפגעי הטראומה נמצאים בסיכון לסבול מטראומטיזציה משנית, כי אם גם הצופים בבית, אשר נחשפים לסיפורים, לתמונות הקשות ולפרשנויות המוטות.

כאשר מתרחש אירוע טרור, או כל אירוע דקירה מקומי מן החודשים האחרונים, אנו נחשפים מיידית לעדכונים בזמן אמת, למחבלים שלעיתים מסתובבים חופשי, לתמונות הפצועים וההרוגים, למשפחותיהם.

כל אלה, מכניסים אותנו לעומקו של אירוע הטרור, גם אם אינו קשור אלינו בשום אופן ישיר, והינם בעלי השפעה משמעותית על רווחתנו הנפשית.

 

מחקר שנערך באוניברסיטת חיפה ופורסם ב-International Journal of Stress Management בשנת 2012 בחן טראומטיזציה משנית בקרב סטודנטים ישראלים.

המחקר מצא כי קיים קשר בין חשיפה למדיה בתדירות גבוהה במהלך או לאחר אירועי טרור, לבין סימפטומים פוסט-טראומטיים. המחקר מתאר כיצד הידיעות החדשותיות במדיה נוטות להעצים ולהגדיל את מקרי הטרור, לרכז את עיסוקן סביב האירוע ובכך להגדיל את ההשפעה הנפשית שמייצר האירוע על אנשים שצופים בידיעות החדשותיות אודותיו. המחקר מראה כי ככל שאנשים נחשפים יותר למדיה, המסקרת בהרחבה ולפרטי פרטים אירועי טרור, כך הם סובלים יותר מסימפטומים פוסט טראומטיים ולמעשה- מטראומטיזציה משנית.

PTSD Post Traumatic Stress Disorder

חשוב לזכור כי יש לנו שליטה עקיפה על חומרת הטראומטיזציה המשנית ממנה אנו סובלים בכך שיש לנו שליטה מלאה במידת החשיפה שלנו למדיה. אנו בוחרים לפנות למדיה ולכן- יכולים גם לבחור שלא לפנות אליה. אם אתם מרגישים שהחשיפה לתמונות הקשות או לפרטים הקטנים מייצרת בקרבכם תחושות לא נעימות, מלחיצות, יוצרות חוסר שקט שמפריע לשגרת החיים- דעו שלא חייבים להיות מעודכנים בתכנים הקשים, וכי מספיק לשמוע על האירועים פעם אחת על מנת להישאר מעודכנים באקטואליה. הבחירה המודעת להימנע מהפרטים הכואבים איננה העלמת עין, כי אם דאגה לבריאותנו הנפשית.

לצד זה, חשוב לדעת כי כיום קיימים כלים טיפוליים רבים באמצעותם ניתן לטפל בסימפטומים מהם סובלים אנשים החווים טראומה משנית, וכן כלים רבים אשר מסייעים לאדם להיות עמיד יותר בפני טראומה משנית כאשר נחשף אליה באופן עקיף. על אף שאנו חיים באדמה מוקפת טרור מבית ומחוץ, חשוב לשמור על יציבות נפשית ושגרת חיים, וכל עוד לא נפגענו אנחנו- חשוב שלא לתת לסערה שסביבנו להשתלט על נפשנו ועל חיינו.

 

מהי תשישות החמלה Compassion Fatigue? 

 

 

טראומה משנית בקרב עובדים עם נפגעי תקיפה מינית

צ׳ארלס פיגלי הכיר בכך שאנשים החשופים לילדים במצב טראומטי, פגיעים באופן מיוחד לתופעת הלוואי המזיקה של לחץ טראומטי משני. לטענתו, לא רק שעובדי שירותי הגנה לילדים נחשפים לטראומות של הילדים, הם נושאים איתם את הכאב הזה על בסיסי יומי לאורך הקריירה שלהם.

במחקר איכותני בקרב 148 נשים המטפלות בקורבנות של הטרדה מינית ותקיפה נמצא מתאם בין מספר הטיפולים במטופלים ניצולי תקיפה מינית לבין עלייה בסימפטומים הפוסט טראומטיים ועלייה בדיווחים על טראומה עקיפה. כאשר ראיינו שתיים עשרה יועצות בתחום התעללות ותקיפה מינית נמצא שכל המטפלות חוו טראומה עקיפה ודווחו על סימפטומים כגון עייפות, דפוסים של הפרעות שינה, פלשבקים, חלומות ומחשבות טורדניות. יחד עם זאת, רבות מהמטפלות חוו שינויים חיוביים בתחושת המשמעות, הרוחניות וראיית העולם, שכללו מודעות עצמית מוגברת והוספה של פרספקטיבות חדשות ( Hope,2006).

במחקר רטרוספקטיבי בקרב עשרים ואחד מטפלים אשר חמש שנים קודם לכן, היו מעורבים בטיפול בילדים שנפגעו מינית נמצאו דיווחים על סימפטומים של PTSD ולחץ כתוצאה מהטיפול בילדים. כאשר ניסו לבדוק מה מנבא התפתחות טראומטיזציה משנית נמצא קשר בין היסטוריה של טראומה אישית, ניצול מיני, או דחייה לבין הסיכון לטראומטיזציה משנית (V.T.) בקרב העובדים (Nelson-Gardell, Harris, 2003). בניתוח איכותני בקרב מטפלות בילדים שנפגעו מינית עולה כי יש קשר בין יכולת המטפל לעבוד ביעילות עם הילדים לבין המצאות סביבה מקצועית אישית תומכת ברמה גבוהה, מתן פסיכותרפיה למטפל, הימצאות קבוצת קולגות איתה ניתן להתייעץ, קיומם של מפגשי הדרכה והגדלת האמון (Pistorious et al, 2008).

מאחר וברור לכל כי קיימת חשיבות רבה לטיפול בנפגעי טראומה, אנו חושבים כי חיוני לבדוק האם ישנם גורמים שעשויים להקטין או להגן מהאפשרות של פגיעה במטפל, פגיעה אשר עשויה להזיק גם לפונים אליהם מכוונת העזרה. בטיפול בילדים שהאמון בעולם ובמבוגרים נפגע, צריך להתחיל להעניק מסגרת מכילה תומכת השואפת לשיקום העולם הפנימי של הילד, התקווה של המטפל עשויה להיות מרכיב משמעותי, בטיפול בילדים אלה ולהתמודדות האישית של המטפל עם מצבם.

אנו מניחים כי תקווה עשויה להשפיע לטובה על עבודת המטפל ולהפחית התפתחות טראומטיזציה משנית, כמו גם שתנאים אישיים ומקצועיים שעשויים להשפיע על רמת הטראומטיזציה העקיפה ממנה נפגעים המטפלים.

מוזמנים לפנות אלינו

לטיפול פסיכולוגי בטראומה משנית.

עלות - סביב 330 ש״ח למפגש --

  

072-3940004

 

נורית אלנהורן וצוות המכון 

 

 
 
 

 
מקורות:  

 

 

דרורי, נ. (2014). טראומה בהשאלה: מחשבות על הטראומטיזציה הבלתי-נמנעת של המטפל בטראומה. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3167

 

 

 

Boscarino, J. A., Adams, R. E., & Figley, C. R. (2010). Secondary Trauma Issues for Psychiatrists. The Psychiatric Times, 27(11), 24–26

 

 

One in five police officers in UK suffer from PTSD, study finds. The Guardian. May 9, 2019

 

 

Bride BE. (2007) Prevalence of secondary traumatic stress among social workers. Soc Work. 52: 63– 70

 

 

Brockhouse R, Msetfi RM, Cohen K, Joseph S. (2011) Vicarious exposure to trauma and growth in therapists: The moderating effects of sense of coherence, organizational support, and empathy. J Trauma Stress 24: 735– 742

 

 

Cieslak, R., Anderson, V., Bock, J., Moore, B. A., Peterson, A. L., & Benight, C. C. (2013). Secondary Traumatic Stress Among Mental Health Providers Working With the Military: Prevalence and Its Work- and Exposure-Related Correlates. The Journal of Nervous and Mental Disease, 201(11), 917–925

 

 

Creamer TL, Liddle BJ. (2005) Secondary traumatic stress among disaster mental health workers responding to the September 11 attacks. J Trauma Stress. 18: 89– 96

 

 

Deighton RM, Gurris N, Traue H. (2007) Factors affecting burnout and compassion fatigue in psychotherapists treating torture survivors: Is the therapist’s attitude to working through trauma relevant? J Trauma Stress. 20: 63– 75

 

 

Jenkins SR, Baird S. (2002) Secondary traumatic stress and vicarious trauma: A validational study. J Trauma Stress. 15: 423– 432. [PubMed] 

 

 

Marcus S, Dubi M. (2006) The relationship between resilience and compassion fatigue in counselors. In Walz GR, Bleuer JC, Yep KK, RK, editors. (Eds)

 

 

Nelson-Gardell, D., & Harris, D. (2003). Childhood abuse history, secondary traumatic stress, and child welfare workers. Child welfare, 82 1, 5-26

 

 

 Pedersen, T. (2018). Prison Employees Face High Rates of PTSD. Psych Central. Retrieved on July 18, 2018, from  https://psychcentral.com/news/2018/07/14/prison-employees-face-high-rates-of-ptsd/137008.html

 

 

Peterson AL, Cigrang JA, Isler WC. (2009) Future directions: Trauma, resilience, and recovery research. In Freeman SM, Moore B, Freeman A, editors. (Eds)

 

 

 

על טיפול פסיכולוגי ואפקט הפלצבו

 

מהו אפקט פלצבו?

אפקט פלצבו הוא תופעה מוכרת מתחום הרפואה והפסיכולוגיה, המתארת מצבים בהם אנשים מקבלים טיפול שהוא בעצם תרופת דמה, כלומר חסרת חומר פעיל, אך בכל זאת מתנהגים כאילו היה אפקט מסוים לטיפול.

הפסיכותרפיה, ככל שהיא מתקדמת יותר ויותר לעבר טיפולים פסיכולוגיים מבוססי ראיות, רואה את השפעת אפקט הפלסבו בטיפול ממשי ובקבוצות ביקורת. בתחום הרפואה, ניתן לראות את האפקט בכך שחולים רבים המקבלים תרופות דמה, כאשר הם בטוחים שמדובר בתרופות אמיתיות שישפרו את מצבם, מדווחים על הפחתה בסימפטומים או בכאבים ועל תחושה כללית טובה יותר. הפסיכיאטריה מתייחסת להשפעה הטיפולית של אפקט הפלסבו כשילוב מורכב ורב-שלבי בין ציפיה, התניה, שחרור אנדורפין והקלה רגשית שמתקיימת מעצם הידיעה על מתן הטיפול.

Placebo and Psychology

 בעולם המחקר, הן בתחום הפסיכולוגיה והן בתחום הרפואה, ניתן לראות שכאשר אנשים מצפים למשהו שיקרה בעקבות נטילת תרופה למשל, הם מראים את ההתנהגות המצופה גם אם קיבלו תרופת דמה. מדובר באפקט בעל השלכות פסיכולוגיות ובריאותיות רבות, ובכך כוחו. למשל, לקראת פגישה ראשונה של טיפול פסיכולוגי, או בין הפגישה הראשונה לשניה, מדווחים מטופלים רבים על הטבה במצבם. ניתן להסביר זאת באמצעות השפעת האפקט. תכלס, מחקרים מלמדים אותנו כי טיפול באמצעות פלסבו מסייע בהקלה על כאב גופני, דיכאון, חרדה, תסמיני פרקינסון, הפרעות דלקתיות ואפילו סרטן.

פלסבו זה לא בלוף.

 

placebo effect

האם טיפול פלצבו משפיע פיזיולוגית?

רבים מאמינים שמכיוון שניתנת תרופת דמה בלבד, אפקט פלצבו לא באמת משפיע על הגוף אלא רק "מרמה את המוח", גורם לו להאמין במשהו שמוביל את האדם להתנהג בצורה הצפויה ולדווח על התחושה הצפויה. בפועל, אפקט פלצבו יכול ליצור שינויים כימיים והורמונאליים במוח האדם, ממש כמו שעושה התרופה הרגילה. אם נשתמש בדוגמה המוכרת ביותר, של תרופת פלסבו הנלקחת כאשר האדם מאמין שמדובר בתרופה משככת כאבים, לא רק האמונה מפיגה את הכאב. מחקרים מראים כי הורמונים משככי כאבים משתחררים במוח האדם כאשר הוא נוטל תרופת פלסבו שמאמין כי תפקידה לשכך כאב, ולהורמונים תפקיד חשוב בשינוי התחושה הסובייקטיבית עליה מדווח האדם. כלומר, אפקט פלצבו יוצר שינוי גופני של ממש ולא רק בתודעתו של האדם, מה שהופך אותו לעוצמתי כפליים.

על מי משפיע יותר אפקט הפלצבו?

עובדה מעניינת נוספת על אפקט פלצבו, היא זו שהוא משפיע באופן שונה ובעוצמה שונה על אנשים שונים.

תכונות אופי מסוימות, כמו אופטימיות וחוסן נפשי, הופכות את האדם לעמיד פחות בפני אפקט פלסבו, מה שגורם לאפקט להשפיע עליו יותר בהשוואה לאנשים דיכאוניים, למשל.

אדם בעל תקווה, למשל, יצליח להפיק ולהשתפר מהר יותר מטיפול פסיכולוגי, בהשוואה לאדם פסימי.

יתכן כי הסיבה לכך היא שתכונות אישיות מסוימות משפיעות באופן כללי על יעילות טיפולים רפואיים, ואכן אופטימיות ומצב רוח חיובי למשל משפיעים על סיכויי ההחלמה ממחלות קשות, בעוד לחץ וחרדה נמצאים בקורלציה גבוהה עם בעיות בריאותיות. מחקר חדש תומך בכך: הבדלים במבנה המוח והאישיות יכולה לעזור לנבא מי יגיב הכי טוב לטיפולי פלסבו בכאב. החוקרים מצאו כי הנבדקים שהגיבו טוב יותר לטיפול הפלצבו הם בעלי תכונות אישיות ספציפיות, כמו מודעות עצמית רגשית ומוכוונות חיובית לגופם. 

נתונים אלה אודות אפקט פלצבו כלל אינו מפתיע, שכן נפש בריאה היא אחד מהגורמים המסייעים לבניית גוף בריא.

 Placebo Psychotherapy

בכל תרופה אמיתית פעיל גם פלצבו

גם בטיפול פסיכולוגי מצוין יש השפעה של אפקט פלסיבו.

בטיפול תרופתי, רבים מייחסים לנטילת תרופה בעלת חומר פעיל (כלומר תרופה אמיתית) את כלל השינוי במצב, למרות שלא כך הדבר.

השפעתה של התרופה מורכבת הן מהשפעתה הכימית, אשר לרוב לוקחת פרק זמן מסוים עד לשינוי התחושה, והן מאפקט הפלצבו ומהציפייה לשינוי בהרגשה. עדות לכך ניתן למצוא במצבים מוכרים רבים מחיי היומיום.

למשל, רבים מהנוטלים תרופות כמו ציפרלקס, מדווחים על שיפור במצבם כתוצאה מפלסבו: גם יומיים לאחר שהחלו לקחת תרופות נוגדות דיכאון הם חווים הקלה בסימפטומים הנפשיים בעוד שבמציאות הפיזיולוגית נדרש תהליך שאורך שבועיים שלושה עד לשינוי התנהגותי מורגש.  

Placebo and Mental Health

גם שכאתה יודע שזה פלצבו - זה עדיין עובד!

מדוע קוראים בקפה, אסטרולוגים ורבנים משיחיים מצליחים להפיק לעיתים קרובות תוצאות חיוביות כשהם מעניקים ברכה, קמיע או ניבוי לגבי העתיד?

משום שגם כשאנחנו מבינים שזה לא עובד, משהו בזה עדיין עובד!

תמציות פרחי באך, רסקיו, מרק עוף, כולם פלצבו, שנותן עבודה.

אמונה רווחת לגבי פלצבו, אשר רבים מחזיקים בה גם כיום, היא שהאפקט תלוי בכך שהאדם לא ידע שהתרופה שנוטל היא תרופת דמה, אלא יאמין כי נוטל את הדבר האמיתי.

מספר מחקרים מן השנים האחרונות מראים כי תנאי זה אינו נכון בהכרח, וכי גם מטופלים שמודעים לכך שהם נוטלים תרופת דמה מדווחים על הקלה בסימפטומים מהם סבלו בהשוואה לאלה שלא נטלו את תרופת הדמה או כל תרופה אחרת.

נכון להיום, לא ברור המנגנון בזכותו אפקט פלצבו מתרחש גם כשהאדם מודע לטיפול הדמה, וככל הנראה המנגנון קשור בתהליכי התניה (כלומר, תהליכי למידה שאינה בהכרח מודעת, המלמדת את האדם שעצם פעולת נטילת התרופה משמעותה הקלה במצב).  

על אף יתרונותיו ושימושיו הרבים של אפקט הפלצבו בעולם הרפואה והפסיכולוגיה, חשוב לזכור כי תרופת דמה המייצרת אפקט פלסבו איננה תרופה של ממש ובכך- כוחה מוגבל.

אפקט פלצבו כשלעצמו אינו יכול להבריא אדם ממחלה קשה, לחסוך ניתוח או להציל חיים, ולכן לעולם לא יחליף ממשי. אפקט פלצבו הינו יעיל במיוחד בתחומים הקשורים לפסיכולוגיה ולמצב הנפשי כדוגמת התמודדות עם דיכאון, התמכרויות, מיגרנות וכאבים פיזיים, בהם למוח האדם שליטה רבה על המצב, ממש בדומה לתרופה עצמה.

 

 

 

 

 

מקורות

 

גארי גרינברג (2018) ומה אם אפקט הפלצבו הוא לא עבודה בעיניים?. תורגם ב״הארץ״ מתוך ניו יורק טיימס מגזין: https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-MAGAZINE-1.6653995

Brown, W.A. (2006). Understanding and Using the Placebo Effect. Psychiatric Times. Vol 23: http://www.psychiatrictimes.com/addiction/understanding-and-using-placebo-effect

Kirsch I. (2009). The emperor’s new drugs: Exploding the antidepressant myth. London, UK: Bodley Head.

Kirsch, I. (2014). Antidepressants and the Placebo Effect. Zeitschrift Fur Psychologie, 222(3), 128–134. http://doi.org/10.1027/2151-2604/a000176

Linde, K., Fässler, M., & Meissner, K. (2011). Placebo interventions, placebo effects and clinical practice. Philosophical Transactions of the Royal Society B: Biological Sciences, 366(1572), 1905–1912. http://doi.org/10.1098/rstb.2010.0383

Tilburt J. C., Emanuel E., Kaptchuk T. J., Curlin F. A., Miller F. G. 2008. Prescribing ‘placebo treatments’: results of national survey of US internists and rheumatologists. Br. Med. J. 337, a1938.10.1136/bmj.a1938 (doi:10.1136/bmj.a1938)

 

%MCEPASTEBIN%

רחמים עצמיים ורווחים משניים

 

כולנו מונעים לעבר אותה מטרה: אושר. עבור חלקנו מתבטא אושר בזמן איכות עם המשפחה, עבור אחרים הוא מתגלם בקריירה מצליחה ועוד שלל הגדרות סובייקטיביות להנאה ולסיפוק בחיים.

כאשר נשאל פרויד בערוב ימיו, מה הם הקריטריונים לחיים מאושרים, הוא ענה בפשטות של גאון: "עבודה ואהבה". ככה, בסדר הזה.

קיימות המון תיאוריות פסיכולוגיות על המסע לעבר האושר - כיצד עלינו לחשוב חיובי כדי שיהיה לנו טוב. בחירה ברחמים עצמיים אינה מקדמת אותנו לשם, וזו אחת הסיבות לכתיבת טקסט זה.

 

​​

ספרציה-אינדיבידואציה

מהו תהליך ספרציה-אינדיבידואציה?

ספרציה-אינדיבידואציה הוא מונח אותו טבעה הפסיכולוגית מרגרט מאהלר על מנת לתאר את תהליך התעצבות אישיותו של התינוק הבריא כאישיות עצמאית ונפרדת.

מאהלר התייחסה לשלבים המתרחשים עד גיל 3, וכמוה תאורטיקנים רבים אחרים מתייחסים לתקופת הילדות המוקדמת כקריטית ומעצבת להתפתחותו של האדם וקיבוע תכונותיו ונטיותיו.

השלב הספרציה אינדוידואציה הוא השלב הארוך ביותר שמוביל לבניית העצמי.

 

ילדותי השניה:

תהליכי separation–individuation בטיפול נפשי בגילאי ה- 20+

מאת:

לאה מרקו, פסיכולוגית קלינית בתל אביב

לאה מרקו

 

עם התפתחות עולם הטיפול הפסיכולוגי אנו חוזים בהיווצרותם של יותר ויותר תחומי מומחיות ספציפיים.

כדור השלג שהחל להתגלגל בסוף המאה ה-19 עם המטופלות ה"היסטריות" של פרויד בוינה הוסיף לעצמו מסה עצומה של ידע, ניסיון ומחקר.

לעיתים נראה לנו במכון טמיר, שבהיות הפסיכולוגיה מקצוע צעיר מאוד, היא רצה אחוזת תזזית על מנת להיענות לאתגרים שניצבים בפניה:

  • שכלול וגיוון הפרספקטיבות התיאורטיות שבה
  • התאמה למגוון רחב של הפרעות ואוכלוסיות
  • עמידה בקצב של הידע המצטבר בדיסציפלינות משיקות
  • התאמה למציאות התרבותית-חברתית המשתנה תדיר

 

ההבנה לפיה יש לראות את האדם בתוך ההקשר של נסיבות חייו ומערכות היחסים שלו הייתה תזוזה טקטונית בפסיכותרפיה של כמה עשרות השנים האחרונות.

תפיסה זו הושפעה בחלקה מהתפתחויות תיאורטיות בפסיכולוגיה עצמה. בתחילת דרכה היה נהוגה תפיסת ה"פסיכולוגיה של אדם אחד", כלומר התפיסה לפיה נפש האדם מושפעת מהכוחות הדינמיים בין חלקים שונים של עצמה, למשל בין דחפים לבין מוסר.

עם התפתחות תיאוריות יחסי האובייקט נרשם מעבר ל"פסיכולוגיה של שניים", ועלתה חשיבותה של השפעת האינטראקציה של אדם עם סובביו מינקותו ווהלאה על חייו הנפשיים.

בנוסף, התעצבה הפסיכולוגיה העכשווית גם בהתכתבות עם רעיונות פילוסופיים פוסט-מודרניסטיים ואקזיסטנציאליסטיים ומהתפתחות המחשבה הסוציולוגית והתרבותית אשר הציבה את האדם בתוך ההקשר סביבתו, משפיע ומושפע ממנה עד למעמקי הנפש.

כיום, חשיבותה של הבנת המאפיינים הייחודיים של אדם המגיע לטיפול הינה מבוססת.

כאמור, מתוך זה צמחו נישות טיפוליות ומספר תחומי ההתמחות של פסיכולוגים גדלו ללא היכר.

המקום הראשון בו נתקלתי בחשיבות הבנת ההקשר שמתוכו מגיע אדם לטיפול היה במהלך התואר השני, כשטיפלתי במשך שנה בסטודנטים בשירותי הייעוץ של האוניברסיטה.

בהתחלה, כנראה עקב חוסר הניסיון, לא חיברתי את הנקודות המשותפות איתן מגיעים הסטודנטים לקווים היוצרים תמונה.

למזלי, המשכתי לטפל בגילאים אלו גם לאחר סיום לימודי ובהדרגה התחלתי להרגיש שישנם הקשרים החוזרים על עצמם.

 

 Seperation Individuation young adults

 

כאשר עוסקים בטיפול פסיכולוגי בילדים או בייעוץ נפשי לגיל השלישי כמעט מובן מאליו להתייחס באופן ייחודי לאתגרים, לתנאי הסביבה ולקשיים האופייניים לגילאים אלו.

אך מה לגבי גילאי ה- 20+?

אותם "מבוגרים צעירים" פוגשים לראשונה את האקדמיה, את עולם העבודה, את המגורים מחוץ לבית, מערכות יחסים זוגיות משמעותיות ומעגלים חברתיים אשר לאו דווקא מתווכים על ידי הכיתה או המחלקה בצבא.

פעמים רבות זהו גיל של חיפוש, שכן בעולם המודרני מצופה ממבוגר צעיר "למצוא את עצמו", כלומר לבחור מסלול תעסוקתי, לפתח מערכות יחסים בוגרות ולבסס את חייו מחוץ לתא המשפחתי ממנו הגיע. פרויד אמר ש"עבודה ואהבה הן הבסיס לאנושיותנו".

קל לומר, ועבור אנשים בגילאים אלו הרבה יותר קשה לעשות. פעמים רבות ארגז הכלים הנפשי לא תואם את האתגרים ההתפתחותיים שניצבים בפני אנשים בגילאים אלה.

הפער שנוצר יכול להיות זרז ללמידה והתפתחות אולם אצל אנשים שסובלים מקשיים נפשיים שונים הוא יכול להיות הטריגר להגעה לטיפול ומלווה לרוב בתחושות לא פשוטות של לחץ, מצוקה וחוסר אונים. הרבה פעמים אני רואה אנשים שמגיעים עם הפרעות חרדה, דיכאון, קשיים ביחסים וטראומות לא מעובדות אולם התלונה המפורשת עוסקת דווקא יותר בתחושת אי עמידה בציפיות בחיים המקצועיים או האישיים.

 

ש' הגיעה לטיפול בגיל 22 בהפניית המכללה בה היא לומדת עם תלונה על חרדת בחינות חמורה אשר מכשילה אותה בלימודים שוב ושוב. על פניו, הסימפטומים שש' תיארה הם קלאסיים: החל בעלייה הדרגתית במפלס החרדה לקראת תקופת המבחנים, דרך לחץ, הימנעות ודחיינות בלמידה, ועד ל"בלק אאוטים" וסימפטומים פיזיולוגיים בבחינה עצמה. כפי שקורה פעמים רבות עם חרדת בחינות, התחלנו לגלות רקע רגשי וסכמות קוגניטיביות של ערך עצמי נמוך, כישלונות מצטברים, קשיי התארגנות ותכנון, חוסר ביטחון ואי פניות רגשית ללמידה . בהדרגה החלה להביא ש' לטיפול תכנים קשים הקשורים למשפחתה ולאופן בו גדלה.

היא סיפרה על אב מופרע נפש שהיה אלים ורודני כלפי האם והילדים, נכנס ויצא מאשפוזים בעוד אמה, אותה תפסה ש' כפאסיבית וחלשה, שומרת את הראש מעל המים ומנסה לדאוג לצרכי הבית, בעיקר בישולים וניקיונות. ש' אומרת: "איך, איך אמא לא ראתה שאני לא מכינה שיעורי בית, שיש לי הפרעת קשב, שאני כל היום דואגת מה יקרה בבית ולא מתפתחת בבית הספר". מה שש' רצתה לבנות לעצמה בטיפול הוא "עמוד שדרה", מונח בו השתמשה פעמים רבות לתאר את תחושת החרדה, החסך וחוסר הביטחון שגדלה איתם. חרדת הבחינות והקשיים האקדמיים היו אצל ש', כמו במקרים רבים אחרים רק קצה הקרחון של דפוסים ותחושות עמוקות לגבי העצמי והעולם.

seperation individuation mahler

במקרה של ש' נאלצנו לחזור אחורה כדי להתקדם. במשך חודשים ארוכים שוחחנו על משפחתה ועברה הכאוב. בהתחלה זה היה מאוד קשה לש', עבורה זו הפעם הראשונה שהיא מספרת על כך למישהו אחר. למעשה, תמיד התביישה במשפחתה והאשימה את עצמה בכישלונותיה, פעמים רבות דיברה על תחושת פגימות בסיסית שנבעה במידה רבה מהזדהותה עם דפוסי המשפחה. תחושות אלו היו בהתחלה אמורפיות וכלליות. עם התקדמות הטיפול, הבנת הדפוסים המשפחתיים והשפעתם על ההתפתחות שלה כאדם עזרה לה להגיע בסופו של דבר למקום בו יש לה בחירה להיות אחרת ממה שהכירה. בשנתיים הראשונות של הטיפול ש' הרשתה לעצמה, לראשונה בחייה, לחפש את עצמה, לנסות דברים ולהגדיר במילים את מצוקותיה, רצונותיה ושאיפותיה בתחומים השונים של חייה. עבור ש' הפער בין המקום שהגיעה ממנו לבין המקום אליו היא רוצה ללכת היה גדול. ניתן להשוות זאת לילד שעקב בעיה מוטורית לא מצליח לזחול וכבר מצופה ממנו ללכת. ש' השלימה את הפער הזה במידה רבה על ידי תהליך של ספרציה-אינדיבידואציה .

 

 

תהליכי ספרציה אינדיבידואציה בגילאי 20+

כיום, ידוע שאדם ממשיך להתפתח ולהתעצב גם לאחר שנות הילדות.

נראה שבגילאי ה-20+ מתרחשת תקופה נוספת של צמיחה אשר גם היא עוסקת במידה רבה בנפרדות והגדרה עצמית.

באופן דומה לתהליך זה בילדות המוקדמת ישנם שלבים שונים וישנם צרכים התפתחותיים.

לדוגמה, על מנת שילד יעז לצאת ולחקור את העולם והאחרים בו במגרש המשחקים השכונתי עליו להרגיש שאמא מאחוריו, נותנת לו "גב" של ביטחון וקבלה מהספסל. בבגרותנו, אמא כבר לא צופה מהספסל באופן קונקרטי אלא עלינו להסתמך על ההפנמה של פונקציה זו.

על מנת שאישה בת 24 תעז לבדוק מסלולי לימודים שונים ולהתנסות במערכות יחסים שונות על מנת להבין מה מתאים לה, עליה לחוש, בדומה למה שש' אמרה – שיש לה גב, עמוד שדרה. הכוונה היא לביטחון פנימי ביכולות נפשיות של הסתגלות, וויסות, עמידה בתסכולים, ערך עצמי יציב מספיק ועוד.

seperation individuation young adults

 

ביחסי ההעברה בטיפול, הייתי עבור ש' לעיתים אם דוחפת ומקדמת אך גם אמפטית ומכילה, ולעיתים אחות גדולה שעברה את המסע אותו היא עוברת עכשיו.

היא הייתה זקוקה להפנמה מיטיבה יותר של דמויות כאלו כדי לבנות ממנה את עמוד השדרה שלה.

כיום ש' נמצאת במקום מאוד שונה מזה שהייתה בו בתחילת הטיפול:

היא לומדת מקצוע אקדמי אשר מעניין אותה מאוד ומרגישה שלראשונה היא גם נהנית מהלימודים וחווה אותם כמרחיבים אותה.

ש' בנתה בשנה האחרונה זוגיות מיטיבה עם גבר שמולו עשתה עבודה משמעותית של הבעת רצונותיה וצרכיה במסגרת הקשר.

היא למדה להציב גבולות למשפחתה ולשמור על היציבות בחייה בעוד שבעבר הייתה "מתפרקת" ולא מתפקדת במשך שבועות אם היה אירוע קשה בבית ההורים.

כמו מבוגרים צעירים רבים אחרים המגיעים לטיפול, ש' הייתה פעמים רבות במהלך הטיפול מבולבלת לגבי מה היא מרגישה ומה היא רוצה, אולם תמיד חיפשה.

החיפוש בגילאים אלה מתודלק באופן טבעי מפוטנציאל הגדילה הקיים בהם באופן אינהרנטי.

כמו שתינוק רוצה ללמוד ללכת כך מבוגר צעיר רוצה לחצוב לעצמו חיים אשר יגרמו לו מימוש ושמחה.

אגב, כמטפלת אציין שהמוטיבציה לשינוי בטיפול בגילאים אלה נוטה להיות גבוהה במיוחד. בדומה לתינוק, בן ה-20+ ניצב בפני האתגר ההתפתחותי של בניית ישות עצמאית ונפרדת.

מסע זה מערב חיפוש חיצוני ופנימי כאחד, ופעמים רבות אם ישנם קשיים נפשיים העומדים בדרכה של גדילה זו תהליכי הבנייה וההגדרה העצמית משובשים. אולם, כפי שטוענת הפסיכולוגית בהרצאה הבאה, שינויי מסלול קלים בגיל צעיר זה משפיע באופן דרמטי מאוד על המשך החיים. על מנת להתאים את הטיפול באופן המיטבי לטיפולים בגילאים אלה על המטפל להיות רגיש ומיודע להקשר הסביבתי בדמות הלחצים, האתגרים והקשיים האופייניים לגילאים אלה וכמו כן לתמונה ההתפתחותית של האדם ולתהליכי הספרציה אינדיבידואציה המתרחשים בחייו.

הנה עוד פרספקטיבה של הפסיכולוגית מג ג'יי, המתמחה בעבודה קלינית עם גילאים אלה:

 

התלבטויות בפנייה לטיפול פסיכולוגי

מה גורם לנו להסס

בהתחלת המסע הטיפולי שלנו?

 

רבים מאתנו מתלבטים האם לפנות לטיפול פסיכולוגי.

לפי ההיגיון הפשוט, אם אנחנו אחראים מספיק לפנות לרופא כשאנו סובלים מכאב גופני, מן הראוי שנאזור כוחות לפנות  ל"מומחי הנפש" - פסיכולוגים - כאשר אנו סובלים מכאב נפשי.

אך המציאות במקרה דנן מורכבת יותר.

למעשה, הנתונים מראים ש-86% מהאנשים נוטים לדחות פניה לאיש מקצוע עד שפורץ משבר של ממש.  

אצלנו במכון טמיר מתקבלות מדי יום עשרות שיחות של מתעניינים, שמבקשים לקבל המלצה על פסיכולוג בתל אביב, ובאיזורים נוספים בארץ.

מתוך ההיכרות היומיומית עם הלבטים והחששות, כתבנו מאמר זה.

 

ישנן סיבות מגוונות להמנעותם של רבים לפנות לפסיכותרפיה וייעוץ פסיכולוגי מקצועי.

אנו מציינים כאן כמה, אם יעלו בך רעיונות נוספים, ניתן להוסיף בתגובות:

  • מה מקשה לפנות לטיפול פסיכולוגי?
  • מה החששות?
  • מה מחזק את ההיסוסים?  

 

doubts about psychotherapy

 

 

התלבטויות בפניה לטיפול פסיכולוגי

בעבר, רבים חששו לפנות לפסיכותרפיה ולטיפול פסיכולוגי בגלל הסטיגמות, ההבניות התרבותיות והתייחסותה של החברה כלפי המושג 'טיפול נפשי':

"מה יחשבו עלי?"

"זה יפגע לי בתדמית"

"אני לא נורמלי"

 

אלו רק חלק מהמחשבות שעברו בתודעתם של אנשים ששקלו טיפול והפחד ממחירי הסטיגמה של "משוגע", "חולה נפש", או "פסיכי", גרם לרבים להימנע מפנייה לפסיכולוג ולוותר על טיפול נפשי מקצועי.

לשמחתנו, המודעות השתפרה פלאים וההסכמה הנרחבת על חשיבות של טיפול פסיכולוגי גברה, בגיבוי ראיות מדעיות וטיפולים מבוססי ראיות.

גם התרבות הרחבה הנחילה לנו שפע לגיטימציה בסדרות ובסרטים, בהם מיוצג הטיפול הפסיכולוגי כחלק משגרה נורמטיבית של התפתחות אנושית. יתירה מכך, טיפול החל להיתפס כשירות יוקרתי, כמותרות של חברי המעמד הבינוני והגבוה, עבור אלו שיכולים להרשות לעצמו ליווי וסיוע מקצועיים באיכות הטובה ביותר (תפיסה שתרמנו בה את שני הסנט שלנו עם המהפיכה החברתית של טיפולים פסיכולוגיים במסגרת מכון טמיר).

 

 

recommended psychotherapist

 

 

ואף על פי כן, למרות המודעות הגוברת והזמינות הגבוהה של אנשי מקצוע טובים, רבים עדיין חוששים מפנייה לפסיכולוג קליני.

ליקטנו כמה מהסיבות המצויות בבסיסה של המנעות זו:

 

 

חשש מחשיפה של 'תכנים כבדים' בטיפול

לכל אחד יש מזוודה משלו.

כולנו התמודדנו בחיינו עם קשיים, אובדנים ומשברים.

חלקנו סבלו  יותר וחלקנו פחות, אבל חשוב להבין שהמדדים של כאב נפשי נותרו סובייקטיביים לחלוטין. הפסיכולוגיה לא הצליחה עדיין לאמוד אותם אובייקטיבית, ולכן מצוקה נפשית נחווית כרצינית וכואבת עד מאוד עבור כל אדם שחווה אותה בזמן אמת.

המחשבה על שיתוף הכאב הזה בפני אדם לא מוכר, בסביבה לא מוכרת, נשמעת מחרידה ומטרידה למדי. אחרי הכל, טיפול פסיכולוגי טוב הוא לא תהליך קליל, מדברים בו על הכל וזוכים להתייחסות אותנטית וחקרנית בניסיון למצוא את הדרך לשינוי.

 

מתקדמים בקצב שלך

ובכן, חשוב לדעת שמטפל אחראי ומנוסה יודע להוביל תהליך הדרגתי, כזה שמתחשב ומותאם לקצב והצרכים המנטליים של כל מטופל ספציפי.

מטפל מקצועי יידע מתי לבקש מהמטופל לספר או להרחיב על אירוע מסויים ומתי מוקדם (או לא מומלץ כלל) לחשוף אותו.

 

 

good psychologist

 

 

אי התאמה בין המטופל למטפל - אין חיבור, אין כימיה, אין וויב טוב... 

כימיה בין בני אדם היא פקטור נוסף שהפסיכולוגיה לא פענחה עד הסוף.

יש מצבים בהם בני אדם פשוט לא מתחברים זה לזה. תקראו לזה אנרגיה חיובית, כימיה טובה מול כימיה גרועה ועוד.

הנקודה היא שההיבט של איכות היחסים הטיפוליים הכרחי וחשוב מאין כמותו, תנאי יסודי להצלחת הטיפול שנחקר רבות ונקרא הברית הטיפולית.

 

התכווננות לצרכי המטופל

מטפל טוב, פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי קליני, יודע להתאים את עצמו לצרכים של המטופל.

גם כאשר אין כימיה, הוא ייעזר בכלים מקצועיים העומדים לרשותו כמנוף לקידום התהליך וביסוס הקשר הטיפולי.

למשל, אם המטופל מעורר במטפל כעס, שעמום או תסכול, האחרון מוכשר היטב כיצד לחבר בין תחושותיו לבין התרחשויות מקבילות שמתקיימות בחייו של המטופל, או בחיי המטפל. בטיפול דינמי מכונה תופעה זו העברה נגדית והיא מהווה מאיץ מצוין לעבודה טיפולית תוצאתית.  

Therapist Client Relationship 

 

מטפלים שאינם פסיכולוגים / פסיכותרפיסטים מוסמכים

אנו חיים בתקופה אינטנסיבית שמביאה עמה משאלה לסיפוקים מהירים.

גם הפסיכולוגיה התאימה את עצמה לרוח התקופה, באמצעות פיתוח ובדיקה מתמדת של טיפולים קצרי מועד וממוקדי מטרה.

עם זאת, לא מעט אנשים מאמצים פתרון קל ונוח יותר בפנייה עם מצוקתם הנפשית למציעי שירותים שלא עברו הכשרה מתאימה בבריאות הנפש: קואוצ'רים / מאמנים, מטפלים בתחום הרפואה המשלימה ובעלי הכשרה רוחנית שלא עברו את מבחנה של התקפות האמפירית.

ברוב המקרים זו עזרה מבורכת, אבל כאשר קיימת בעיה נפשית ברורה, המקור הנכון לסיוע הוא איש מקצוע מוסמך שהוכשר לטפל בבריאות הנפש.

 

 

אל תתפתו לפתרונות קלים

כמו בכל מקצוע רציני, קיים הבדל עצום בין מי שלמד קורס של 3 חודשים לבין איש מקצוע שהוסמך, הודרך והתמחה לאורך שנים במוסדות אקדמיים רציניים.

במכון טמיר יש תכנית התמחות להכשרת פסיכולוגים קליניים.

צריך לראות איזו דרך ארוכה ומושקעת עוברים המתמחות והמתמחים לאורך 4 שנות ההכשרה.

Certified Clinical Psychologist 

 

 

בושה, מבוכה וחרדה בכניסה לקשר אישי עם אדם זר

המטפל הנפשי, כגורם חיצוני ו'אובייקטיבי', אינו שופט או מבקר את המחשבות או ההתנהגויות שלכם. להיפך, הוא מאפשר לכם סוף סוף לעבד אותן בצורה עמוקה, בסביבה בטוחה, בצורה שלא ניתן לרוב לקיימה עם אדם קרוב.

יחד עם זאת, חלק מרכזי מתהליך הפסיכותרפיה מתבסס על הקשר בין המטפל למטופל.

קשר חיובי וחזק ישפיע לטובה על איכות הטיפול ואיכות התהליך שהמטופל יעבור (ולכן המלצה חמה היא למצוא מטפל שניתן לסמוך עליו ולהתמיד בטיפול - שני גורמים הכרחיים לטיפול מוצלח).

בטיפול דינמי מושם דגש על פענוח תהליכים לא-מודעים ביחסים הטיפוליים, מה שמאתגר ומתריע לעיתים לשתף באמירות כלפי המטפל. רגשות, דעות ומחשבות כלפי המטפל עשויות להפתיע אותנו בעוצמתן, ולעיתים קרובות כלל לא היינו מודעים אליה.

 

 

משק כנפי ההיסטוריה

ביחסים הטיפוליים מתקיימים, במקביל, משחק ומציאות.

מצד אחד מדובר בשני אנשים אמיתיים שמדברים על תכנים אמיתיים.

אבל מצד שני התכנים והרגשות שעולים בחדר משקפים תמונה היסטורית עמוקה בה מוקרנים דפוסים מממערכות היחסים של המטופל עם דמויות מוקדמות בחיים, בעיקר אמא ואבא.

באמצעות פרשנות (אינטרפטציה), המטפל הדינמי יסב את תשומת לבנו לאירועים ב"כאן ועכשיו" (היחסים הטיפוליים בהווה) שמשחזרים אירועים מ"שם ואז" (טראומות לא פתורות שמהדהדות מיחסי העבר).

 

 

 

טיפול פסיכולוגי אינו בראש סדר העדיפויות 

עבודה, לימודים, זוגיות, מכון כושר, סדרות בנטפליקס...

לכולנו יש כל כך הרבה דברים חשובים לעשות.

למי בכלל יש זמן לעצור את הכל ולקבל תמיכה נפשית?

איכשהו, במירוץ החיים אנו נוטים לעיתים למקם את עצמנו אחרונים ברשימת העדיפויות והמשימות האינסופית, כך שלא מפתיע שרוב הזמן אנחנו לא מגיעים כלל למונח הזה בתחתית הרשימה, טיפול פסיכולוגי.

 

 

טיפול פסיכולוגי טוב שווה את המאמץ

החיים קצרים מכדי להישאב לתוך 'לופ' של עשייה אוטומטית. אם אתם מבינים שהקשיים הנפשיים חוזרים על עצמם, ואתם רוצים שינוי, אל תוותרו על עצמכם!

אין גיל מאוחר מדי בכדי לעשות שינוי פסיכולוגי משמעותי בחייכם: טיפול נפשי נועד לשרת כל אוכלוסיה במעגל החיים - מטיפול פסיכולוגי לילדים ועד פסיכותרפיה לקשישים.

 

 

 

 

שאלה לגבי הצורך בטיפול פסיכולוגי

גברים ונשים רבים מסתקרנים לגבי טיפול אבל לא משוכנעים אם הם באמת "צריכים" אותו. זאת דילמה מצוינת ששוה להתעכב עליה.

כדי לפנות לעזרה נפשית ולהשקיע בה זמן, כסף ואנרגיה, נדרשת מספיק מצוקה נפשית על מנת לבקש סיוע.

מתי מגיע הזמן הנכון לעשות זאת?

האם נכון יותר לדחות את הפניה לזמן משבר?

יש עוד שאלות...

 

 

לא כל אדם צריך טיפול נפשי

טיפול פסיכולוגי נועד לעזור לאנשים בעלי מוטיבציה לשינוי. המוטיבציה הזו צומחת על רקע של מצוקה נפשית, קשיי תפקוד, חרדות, דיכאון, אובדן ועוד מגוון הפרעות נפשיות.

מצד שני, טיפול ממוקד וקצר מועד נועד לשרת את המתמודדים עם קשיים פחות קשים, והוא נמצא יעיל ומתאים ממי שמחפש הכוונה בחיים, עזרה בקבלת החלטה או בכל נושא ספציפי ונקודתי אחר שניתן "לפרק" בתהליך ייעוצי קצר ויעיל. הטיפול הפסיכולוגי מתאים גם למי שמרגישים שאבדה דרכם, אבל באותה מידה גם עבור מי שרוצה לפרוק את אשר על לבו, או לפתור דילמה שקשה לפותרה עצמאית.

 

how psychotherapy works

 

 

רבים מאתנו לא מודעים ליכולת האדירה שלנו להתגבר ולהתמודד עם קשיים:

לאורך החיים סביר שעברת קשיים שבמבט לאחור נראו בלתי נסבלים. אבל המציאות מראה שעם רוב הקשיים שאנו נתקלים אנו מצליחים להתמודד באמצעות חוסן נפשי, תמיכה רגשית מבני משפחה, בני זוג וחברים, או אפילו עם ספר לעזרה עצמית או סרטון מעורר מוטיבציה ביוטיוב.

 

היתרון הגדול בטיפול פסיכולוגי הוא היותו מסגרת בטוחה שמאפשרת לעבד חומרים מורכבים בליווי מטפל מקצועי.

 

 

 

לסיכום אצטט את גנדי:

 

"דברים טובים קורים למי שמחכה,

אך דברים טובים יותר קורים למי שקם והולך להשיג את מה שהוא רוצה".

 

פנו אלינו ונשוחח !

 

072-3940004

 

 

מור צח מוכתר,

מכון טמיר

 

שאלות נוספות שעשויות לעניין אותך:

איך לעזור לאדם יקר לפנות לפסיכותרפיה? <  

כמה עולה טיפול פסיכולוגי? <

 

 

האם הורים למתבגרים יכולים ללמוד מאלישע?

(להיות הורים למתבגרים)

טלי בורלא-גלילי, פסיכולוגית קלינית מומחית

אחראית תחום ילדים, מכון טמיר תל אביב

http://elisha.kidstv.co.il/images/elisha.png

"אילו רק יכולתי לחזור אחורה בזמן, ולהיות שוב צעיר, רק הפעם עם ניסיון החיים שלי כמבוגר..."

זה בדיוק מה שקורה לאלישע, גיבור הסדרה הפופולרית בקרב ילדים ומתבגרים צעירים. אלישע בן ה-40 חוזר אל ספסל הלימודים, לכיתה ו' בביה"ס ממנו סולק כילד, במטרה הפעם להצליח לסיים את לימודיו כמו שצריך, כי זהו התנאי לקבלת ירושת סבו (ואולי להכרה בו כמבוגר אחראי).

מה יש בסדרה "אלישע" שכל כך מדבר אל הילדים המתבגרים שלנו?

כמובן שהיכולות הקומיות של יובל סמו ושאר צוות השחקנים הכישרוני, אך יתכן שיש כאן עוד גורם שמושך אותם אל המרקע, גורם פסיכולוגי.

הסדרה בנויה משלל מצבים שילדינו מכירים מחייהם (עם חברים ועם סמכות), מצבים שיכולים להסעיר אותם רגשית, לרגש, להכעיס, לאיים, או למשל לבלבל או להכניס לחוסר אונים. דרך הסדרה, כמו כל סדרה לבני נוער, הצופים יכולים להתבונן ממרחק בהתרחשויות הטיפוסיות לגילם, להרהר ולעבד מצבים מוכרים, לשנות פרספקטיבה ופרופורציה, לחשוב אחרת על הדברים ואולי לפתח עוד דרכי התמודדות.  

ובכל זאת בסדרה הזו יש משהו מיוחד- את אלישע.

אלישע הוא בן כלאיים, מבוגר-ילד, ויתכן שזה הכח שלו על הצופים הצעירים. הוא מספיק ילדותי כדי להזדהות עם הילדים, להבין אותם באמת, ל"היכנס לראש" שלהם, לחוות את הדברים בעוצמה, להתרגש כמותם, אך בכל זאת הוא בעל ניסיון חיים ופרספקטיבה שמאפשרים לו לראות את הדברים גם כמבוגר, לפחות לרגעים.

בגיל ההתבגרות ילדינו נמצאים במאבק לעצמאות, הם רוצים להרגיש קומפטנטיים, מסתגלים ומתמודדים, הם חשים שהם יודעים יותר טוב מהמבוגרים מה נכון ואיך נכון, ולא צריכים אותם. עמדה זו לא מאפשרת להם לקבל תמיכה ועצה של המבוגרים (בעיקר של הוריהם).

הנוכחות ה"אלישעית" המתעתעת, שיש בה חיבור לחלקים ילדיים-התבגרותיים מחד, אך תובנות מסוימות מעולם המבוגרים מצד שני, מאפשרת איזו תזוזה במחשבה של הצופים הצעירים, כי הדחף למרוד במבוגרים, שכל כך טיפוסי לגיל, מנוטרל מעט ומאפשר להם להקשיב לו (אלישע לא נתפס כמבוגר טיפוסי או כסמכות ולכן אפשר להזדהות איתו ולהקשיב לו).

איך לדבר עם מתבגרים? חומר למחשבה להורים לבני נוער

להיות הורים למתבגרים זו חוויה לא פשוטה. ההורים שמרגישים מודרים, ממודרים, נתונים תחת מתקפה, עשויים לתהות האם אימוץ תכונות "אלישעיות" יטיב עם הקשר והתקשורת עם ילדיהם?

התיאוריה על גיל ההתבגרות של הפסיכואנלטיקאי דונלד ויניקוט* שוללת טקטיקה שכזו.

כמובן שהבנה אמפתית לילד לא יכולה להזיק, ואף מומלצת, אבל המתבגר לא רוצה את הוריו מתיילדים, "מסתחבקים" מדי, או מרצים, הוא צריך אותם עמידים וחזקים, כאלו שיכולים לאפשר ולשרוד את המתקפות שלו, שיכולים לעמוד בעימות אתו.

לפי ויניקוט, הפנטזיה הלא מודעת בגיל ההתבגרות כוללת לא פחות מאשר רצח, מפני שלגדול פירושו לתפוס את מקום ההורה. לדבריו, "הסיטואציה של ההתבגרות תאבד מעושרה המלא אם ההימנעות מן ההתנגשות פנים אל פנים קלה ומוצלחת מדי" כדי להיות בעל חיים וחיות, המתבגר זקוק לעימות אישי עם מבוגרים "העימות הוא מין הכלה, שאין בה השבת מידה כנגד מידה ואין בה נקמנות, אבל היא בעלת כוח משלה".

ואם נחזור לאלישע, הוא ככל הנראה לא עבר תהליך התבגרות מוצלח, ונשאר מתבגר, מבוגר-ילד. בילדותו הוא החל למרוד באופן מאוד עוצמתי וסוער, והסמכות התקשתה לעמוד בעימות ולהכיל אותו, עד שבסופו של דבר נקמה בו (הוא סולק מביה"ס). לכאורה אלישע ניצח, כי הוא "הרס" את הסמכות, אך למעשה הרס הסמכות הוא האסון הפסיכולוגי שלו. כדי להפוך למבוגר בשל, המתבגר צריך לגלות את הכוחות שלו, דרך הפעלת מניפולציות ותוקפנות על הסביבה. כדי לגלות את עצמו ואת יכולותיו, המתבגר זקוק למרחב ביניים בטוח, בינו לבין הוריו. מרחב בין דמיון למציאות, בו הוא יכול לפנטז שהוא אומניפוטנטי, כל יכול, טוב מכולם ומעל הוריו, משם הוא מבקר, יוזם, פועל, מתנגד, מתריס, מגלה את ההשפעה שלו על הסביבה, את כוחותיו, הוא מדמיין שהרס את הוריו, ואז מגלה שהם שרדו, ובהדרגה לומד גם את מגבלותיו, ומתפכח מהאשליות, לומד להתנהל במציאות ולקבלה, מתבגר...

אם הסביבה נוקמת במתבגר, היא מפגישה אותו מוקדם מדי ובצורה אגרסיבית מדי עם המציאות, מוציאה אותו מהמרחב שמאפשר התפתחות והתבגרות, ואולי מותירה אותו בתחושה שהפעלת כוחותיו הרסנית ומסוכנת ועדיף להימנע ממנה.

באותה מידה מתבגר שמקבל מהר מדי את מבוקשו, שסביבתו מרצה אותו, גם הוא יתקשה להתבגר, משום שלא התאפשר לו להפעיל ולגלות את כוחותיו.

משימה לא פשוטה עומדת בפני ההורים בגיל ההתבגרות, לשרוד את ההתקפות המתמשכות עליהם ללא נקמה. ולא פשוט לא לנקום, כי המתבגר מרגיז, הוא מצפה לקבל עצמאות וחופש פעולה, הוא יכול להתחצף, להתפרץ, להיות ביקורתי, לדחות את ההורה מעליו, אך עדיין דורש סיפוק פיזי של צרכיו ("תסיעי אותי" "תקנה לי" "תבשלי לי" וכו' לפעמים מיד אחרי התפרצות על ההורה). במצב הזה הורים יכולים להרגיש מנוצלים ודחויים. הם רוצים קשר ותקשורת עם הילד, שהילד יהיה פחות אגוצנטרי ויראה גם אותם, יכיר בהשקעה שלהם בו, ואולי ירצה את נוכחותם ותרומתם מעבר לרמה הפיזית-טכנית.

אך יש לקחת בחשבון שהילד לא מסוגל בשלב זה לראות את הוריו כדמויות נפרדות ומציאותיות, זה יקרה, כך אנו מקווים, באופן הדרגתי, בזכות היכולת של ההורים לשרוד את הניסיונות להרוס אותם.

מה יכול לעזור להורה להישאר  בעמדה אמפתית, מכילה ושורדת מול המתבגר שלו?

התבוננות כנה של הורים בקשר שלהם עם הוריהם עשויה לעזור להם להבין את העמדה של ילדיהם. עד כמה הורים מתייחסים להוריהם כאנשים נפרדים עם צרכים משלהם? עד כמה הם נמצאים בקשר עמוק איתם מעבר לעזרה הטכנית עם הנכדים? לעתים זה קורה, ולעתים לא, ואין בכך עדות לכישלון הורי כלשהו. יתכן שזהו מעגל החיים. בתום תהליך ההתבגרות הילד אמור לתפוס את הוריו כדמויות נפרדות, ולקיים איתן קשר הדדי, אך קשר הדם אינו מבטיח חיבור בתחומי עניין, עמדות ותפיסות חיים, וכמו בקשרים אחרים דרושים כאן רצון טוב והשקעה של שני הצדדים.

ולסיום, הארה של ויניקוט, אשר עשויה לנחם מעט את ההורה הסחוט של המתבגר-

לדעת ויניקוט, התבגרות סוערת משקפת הורות טובה דיה, שבזכותה התפתח מתבגר, אשר מחובר לחלקים שונים באישיותו, שיש לו "עמוד שדרה" שמאפשר לו לא לפחד ללכת עם האמת שלו גם במחיר של הכעסת הסביבה.

קראו עוד על טיפול פסיכולוגי בגיל ההתבגרות

ד.ו. ויניקוט (1971) מושגים בני זמננו על התפתחות המתבגר והשלכותיהם על החינוך הגבוה. ב"משחק ומציאות" עם עובד (1998).

חרדות של ילדים עקב המצב הבטחוני

הורים יקרים,

הסבב החדש שהלך בסופ״ש ברצועת עזה וביישובי הדרום מעלה בכולנו לחץ, חרדה ודאגות.

העובדה כי המצב הביטחוני מגיעים לכל רחבי הארץ מכניסה אותנו לחרדה ממשית, ממנה מושפעים גם ילדינו.

לא תמיד אנו יודעים עד כמה ילדינו קולטים את המידע ששומעים בבית וכיצד הם מפרשים אותו, ובמרבית המקרים התשובה לכך היא שהם קולטים המון, אך לא בהכרח מבינים.

הילדים שומעים הכל, גם אם אינם מגיבים לנשמע באופן אקטיבי.

הם שומעים את הרדיו, החדשות, את שיחות ההורים והגננות. הם קולטים את הטון, את הדאגה והלחץ בו נמצאים ההורים, ומבינים שיש מעין מצב חירום, אך אינם בהכרח מסוגלים להבין אותו.

גם חוברות שהפיץ פיקוד העורף יחד עם משרד החינוך לתלמידי כיתות ה' בתל אביב, לא בדיוק הפיגו את הפחד... (ראו למטה).

 

alone with terrorist

כולנו רגישים לאירועים מעוררי טרור:

אפילו פעוטות בני שנתיים-שלוש מסוגלים לקלוט הלך רוח, על אף שאינם מסוגלים להבין אותו או לתארו במילים.

הם קולטים את הסטרס בו נמצאים הוריהם ומאמצים אותו, הדבר עלול לגרום להם להתנהגות חרדתית יותר, תלותית יותר, עצמאית פחות מהרגיל.

הורים רבים תוהים האם כדאי לשתף את הילדים במצב הביטחוני, וכיצד לעשות זאת באופן שלא יכניס בילדים פחד ודאגות מיותרות.

אז מה כדאי לעשות (הורים הזקוקים לייעוץ, מוזמנים להתייעץ עם פסיכולוג ילדים):

  • במידה והילד קולט את הפחד והדאגה, אך צעיר מכדי להבין את המצב או לשאול עליו- חשוב מאוד להקנות לילד תחושת וביטחון, לא להביע דאגה או חרדות לידו, להקפיד לחייך, לחבק, להקנות תחושת שליטה במצב. במקרי אובדן שליטה של אחד ההורים, של התפרצות דאגה, בכי וכיוצא באלה- חשוב להימנע מחשיפת הילד למצב.

 

  • במידה והילד מבין את המצב ושואל עליו- חשוב להסביר ולשקף לו את המצב בהתאם לגילו, למידע אליו נחשף וליכולתו להבין. ילדים שומעים בגן את המתרחש, אך אין הדבר אומר שביכולתם לשאת את כובד המידע כפי שהוא. לכן, חשוב לשקף לילדים את המתרחש בסיפורים, ציורים, להסביר את המצב באופן פשטני אך שיספק מענה. אפשר לחסוך מהילד פרטים קשים לעיכול כמו הרוגים, דקירות ואלימות, אך בהחלט אפשר לשקף לו את התסכול שחשים שני הצדדים בדרך סיפורית וקלה להבנה. חשוב לתת לילד תשובות מלאות לשאלותיו, גם אם הן חוזרות על עצמן. חזרתיות על שאלות עוזרת לילדים רבים לעכל ולעבד את המידע שקולטים.

 

  • כשהילדים רוצים פרטים, גם את אלה המפחידים והכואבים- ילדים, ובעיקר גדולים יותר, לרוב בגילאי בית הספר היסודי, מסוגלים לשמוע, לקרוא ולהבין טוב יותר את המתרחש. מעבר לכך, המידע עתה אינו מגיע רק מההורים ומהדמויות החינוכיות, הם מסוגלים לקרוא בעצמם, לשמוע בעצמם ולהגיע למידע המפחיד המסתובב ברשת. כשהילדים שואלים בישירות על הפיגועים, הדקירות, ההרוגים, חשוב שלא לבטל את העיסוק בזה ולא לשלול אותו. ניתן להגיד משפטים כמו "כן, היו הרוגים, זה מאוד עצוב וכואב", הנותנים לגיטימציה לרגשות שמעלה הילד ולקושי שבמצב. זו התמודדות ראשונה עם אירועים בלתי נסבלים שאין לילד או להוריו שליטה עליהם, היא קשה ומעוררת חרדה.

 

  • יש חשיבות עליונה לשמירה על שגרת יום תקינה, גם כשהמצב מסוכן. כלומר, להמשיך לשלוח את הילדים לגן, לבית הספר, לחוגים ולחברים, לא להשאירם בבית במיוחד, אלא אם יש הנחיה מפורשת לכך. הפרעה בסדר היום התקין מבלבלת ומלחיצה מאוד את הילדים, במיוחד הצעירים יותר, ובמיוחד אם הם מבינים שהשינוי בשגרה נובע מפחד. יתרה על כן, לאחר יציאה מהשגרה במקרי חירום, החזרה לשגרה עשויה להיות קשה ומפחידה הרבה יותר. לכן, עדיף לשמור במידת האפשר על השגרה אליה רגילים הילדים.

 

  • חשוב מאוד להקנות תחושת שליטה במידת האפשר. כלומר, לצייד את הילדים ב'עוגני ביטחון' למיניהם. למשל, ניתן לתאר לילדים אילו אנשים נראים חשודים, אילו סממנים ניתן להחשיב כמחשידים. לצד זה, ניתן להראות להם סרטוני הגנה עצמית המופצים ברחבי הרשת והחדשות ובמקרה הצורך גם לשלוח אותם להדרכות בסיסיות בנוגע להגנה עצמית. הידע הבסיסי הזה נותן תחושת שליטה, אפילו אם בפועל קלוש הסיכוי שנצליח להגן על עצמינו. עוגני הביטחון צריכים להיות מותאמים ליכולותיו של הילד ומטרתן להקנות ביטחון, לא נתיב להגנה עצמית.

 

  • פרופורציות- ילדים אינם יודעים כיצד לפרש את המצב שקולטים סביבם במידה כזו או אחרת. יש כאלה שחשים שמדובר בסוף העולם, יש כאלה שהמצב "עובר לידם". במיוחד עבור אלה המפחדים מאוד- חשוב להגיד משפטים המכניסים את המצב לפרופורציות, כדוגמת "המדינה שלנו עברה תקופות קשות מאלה ושרדה", "אמא ואבא וכל המשפחה כבר עברו הרבה תקופות כאלה, הן קשות אבל עוברות והשקט יחזור".  

 

מה לא לעשות?

  • מוטב שלא להגיד לילדים משפטים כמו "הכל בסדר, אין מה לדאוג". כאמור, הילדים קולטים ומבינים שהמצב אינו כתמול שלשום, מהתנהגות הוריהם וסביבתם, ואין טעם לבטל את שקולטים בחושיהם. יתרה על כן, הילדים מפרשים נכונה את המצב, לוקחים למקום הנכון את המסרים שקולטים מהסביבה. לשקר לילד זה למעשה להטעות אותו ולבלבל אותו, כך שבפעם הבאה לא ידע כיצד לפרש את אותם המסרים.

  • חשוב להפעיל שיקול דעת לפני שמציידים את הילדים באמצעים להגנה עצמית המופצים בחנויות כמו גז פלפל וכלי נשק קר. ילדים במרבית הגילאים אינם יודעים להפעיל שיקול דעת מתי נכון להשתמש בו, מתי נקלעו למצב של סכנה ממשית, ייתכן שעצם נשיאת כלי ההגנה יעורר בהם חרדה רבה. לצד זה, הם נמצאים ליד ילדים אחרים שאין לדעת כיצד ינצלו את כלי ההגנה, שבמקרים רבים הופכים לכלי נשק כלפי חסרי אונים.


     

חרדה אצל ילדים ונוער בעקבות המצב הבטחוני

לאה מרקו

לאה מרקו, פסיכולוגית קלינית מומחית במכון טמיר בתל אביב

 

מה ההבדל בין לחץ לחרדה?

 

שאלה חשובה, אולי באמת כדאי לעשות קצת סדר במונחים ולהבדיל בין חרדה, לחץ ופחד. לחץ הוא מצב שכיח בחיים של ילדים, נוער ומבוגרים כאחד. ניתן להגדיר אותו כפער בין הציפיות לבין תחושת המסוגלות של האדם. לדוגמה, תלמיד שיש לו בחינה במתמטיקה- עד כמה הוא ירגיש בלחץ יהיה תלוי ברמת הקושי הצפויה של המבחן, כמה חומר יכלל במבחן וכו'. אבל אולי יותר חשוב מכך רמת הלחץ תהיה תלויה בכמה אותו תלמיד מאמין שהוא טוב במתמטיקה, כמה מרגיש מוכן, כמה למד, כלומר תחושת המסוגלות הכוללת שלו לגבי המבחן. הגורם הזה יכול לעשות את כל ההבדל בין תפיסה של המבחן כמלחיץ או פשוט כמאתגר.

לגבי פחד, מדובר בתגובה ספציפית לגירוי מסוים אשר תלויה בעצם בניסיון הקודם שלנו עם אותו גירוי. לדוגמה, אם נכשלתי במשך שנתיים במתמטיקה ופיתחתי כבר סוג של פוביה מהמקצוע שלא מופיעה במקצועות אחרים- זה פחד. פחד הוא תגובה טבעית של הגוף והנפש, זה חשוב שנדע לפחד כדי שנדע ממה להישמר, זה מנגנון הישרדותי. אם לא היינו יודעים שנחשים עלולים להיות ארסיים והיינו ניגשים ללטף כל נחש שאנחנו פוגשים או אם לא היינו מפחדים מאש ונוגעים בגחלים רותחות בשמחה – לא היינו שורדים הרבה כמין אנושי.

חרדה לעומת זאת היא תגובת פחד יותר מוכללת ופחות ספציפית. הסיבות להתפתחותה של חרדה הן רבות אך תמיד יופיעו סימנים מגוונים לכך: מחשבות, רגשות, תחושות גוף והתנהגויות. חרדה היא בעצם מעין תגובת יתר, יציאה משליטה של מנגנוני הפחד הטבעיים שלנו. דוגמה קלאסית היא חרדת בחינות. במצב כזה כבר לא נלחצים ממבחן מסוים או ממקצוע מסוים אלא מפתחים תגובת חרדה לכל המבחנים. במצב כזה של חרדת בחינות עלולות להופיע מחשבות כמו "אין לי שום סיכוי עדיף להגיש את המבחן ריק", רגשות של מצוקה ונחיתות, סימפטומים גופניים כמו כאב בטן, הזעה או קשיי נשימה ולעיתים אף "בלק אאוטים" או הימנעות מלגשת למבחנים.

 

איך מסבירים לילד מציאות של מלחמה?

 

חשוב לקחת בחשבון את גיל הילד כאן. ההסבר צריך להיות תואם את רמת ההבנה שלו. שפה של ילדים היא שונה משפה של מבוגרים במובנים רבים. ילדים, במיוחד קטנים יותר, נוטים לא להבדיל בין מציאות ודמיון ולכן חשוב קודם כל לראות מה הילד כבר יודע על למשל מה זאת מלחמה, איך הדיוק הוא תופס את זה וכמה הוא מבין. כך ניתן "לארגן לו את הראש" ולהסביר שמצב של מלחמה הוא דומה למצב של ריב בין ילדים. אפשר להדגים לו זאת בדוגמה של ריב שחווה לאחרונה כדי ליצור תפיסה יותר מציאותית של הדברים ולעזור לו להתחבר לזה.

בכל מקרה, חשוב שהמסר יהיה בסופו של דבר מרגיע וצריך לכלול הסבר על כך שיש למדינת ישראל צבא אשר מגן עלינו, שהמלחמה מתרחשת באזורים שהם רחוקים יותר ושלא נשקפת סכנה מיידית בכאן ועכשיו. חשוב שהילד יבין וירגיש שהוא מוגן, לכן חשוב שמי שיסביר לו את הדברים בעצמו לא יגיע ממקום מפוחד אלא משרה ביטחון. לאחר מכן חשוב לאפשר לילד לבוא ולשאול שאלות אם יש דברים שהוא חושש מהם או לא מבין.

 

איך מתמודדים עם פחדים / לחץ / חרדה אצל ילדים ונוער?

 

קודם כל חשוב לומר שבאופן כללי פחדים אצל ילדים הם דר נפוץ ואף טבע  אצל ילדים. רוב הילדים חווים את זה בשלב כזה או אחר ומדובר בחלק מההתפתחות שלהם. שוב, אמרנו שילדים פחות מפרידים בין מציאות לדמיון לכן עבורם מה שנראה למבוגר כתרחיש בדיוני עבורם הוא מציאותי: מכשפות, חייזרים, מפלצות מתחת למיטה ולצערנו גם מחבלים שפורצים הביתה הם הצורות שהפחד תופס. לכן כמו שבסרטי אימה יש הגבלת גיל חשוב שתהיה גם הגבלה ופיקוח על חדשות וסיקורים שילדים נחשפים אליהם. אותו ההגיון לגבי בני נוער – יש סרטים שמוגבלים מגיל 12, 14, או 18 מסיבה טובה. לצערנו אין אזהרה בעיתון או בטלויזיה לגבי מידת החשיפה של זוועות שונות לכן חשוב שהמבוגר האחראי ישים לב מה הם רואים. כשמדובר בבני נוער, שיש להם יותר אוטונומיה ושיקול עצמאי חשוב שנער או נערה ישימו לב גם בעצמם מה עושה להם לא טוב לראות או לשמוע.

אז איך מתמודדים כשיש פחד? חשוב לתת לילד או לנער תחושת ביטחון, הבנה ושותפות. בין אם מדובר בתרחיש דמיוני כמו מפלצת מתחת למיטה ובין אם בתרחיש מציאותי אך לא סביר כמו מחבל בבית, הילד בעיקר צריך להרגיש שמישהו נמצא איתו בזה, תומך ומנסה להבין אותו. חשוב לשוחח עם הילד על החרדה שלו ולנסות להבין את זה מתוך העולם שלו בלי לשפוט או לנסות להוכיח לו שאין בסיס לפחד שלו. מתוך עמדה כזאת ניתן לחפש עם ילדים פתרונות, יצא לי לטפל בילדים ונוער שמצאו מתוך עצמם פתרונות חכמים ויצירתיים ביותר לגירוש המפלצות הפרטיות שלהם אך תמיד יש צורך בדמות שתבין, תרגיע ותאפשר לו להתמודד עם הפחד שלו בסביבה תומכת ומכילה.

 

לחץ וחרדה מובילים לטראומה, כדי להתגבר עליה יש לעבור תהליך. מהם השלבים להתמודדות?

 

טראומה היא אירוע זמני או מתמשך שסביבו תחושות הלם, כאב ואו מצוקה. זוהי למעשה חוויה קשה במיוחד שאדם עובר שאכן מעוררת פעמים רבות חרדה. לפעמים טראומה עלולה להוביל לתסמינים של פוסט טראומה, כלומר קושי פסיכולוגי להסתגל מחדש לאחר הטראומה שיש לו מגוון תסמינים כגון מחשבות טורדניות על האירוע לאורך זמן, סיוטים, הסתגרות ועוד. אולם לא כל לחץ או חרדה מובילים לטראומה ובטח שלא להפרעה פוסט טראומטית. זהו דבר שניתן ורצוי למנוע. טראומה מתוך אירוע מפחיד או מלחיץ עלולה להיגרם כשיש לצד האירוע עצמו גם תחושה של חוסר שליטה, בדידות, חוסר הבנה או חוסר אונים וכאן שוב יש דגש על אותם עקרונות של להסביר באופן שמתאים לגיל ולאופי הילד או הנער, לייצר תחושת שותפות ואוזן קשבת ולמצוא ביחד פתרונות.

רוב האירועים המלחיצים בחיינו לא משאירים אצלנו טראומות. המערכת הפסיכולוגית האנושית בנויה כדי להתמודד עם דברים כאלה וכן אנחנו כחברה, במיוחד כשמדובר בילדים ונוער, צריכים להוות מערכת תמיכה במצבים כאלה.

אם מסיבות שונות כן יש סימנים לטראומה או למצוקה מתמשכת אחרת בעקבות פחדים או חרדה עולם הטיפול הפסיכולוגי מציע היום מגוון פתרונות שמותאמים לכל אדם וחשוב לדעת שאפשר וצריך לפנות לעזרה מקצועית במצבים כאלה. אין בכך שום בושה ואפשר להגיד אפילו ההפך, צריך להיות ילד או נער אמיצים במיוחד כדי לבקש עזרה ולשתף בקשיים ומצוקות.

אין תשובה אחת נכונה ומנצחת להגיד לילדים, בדיוק כפי שאין דרך אחת נכונה להתמודד עם המצב ולפתור אותו.

המצב מורכב, וכמו שאנו חיים לצד המורכבות- בואו נעזור לילדינו להתמודד ולעבור אותו בשלום.

אנא תרמו מניסיונכם והוסיפו משלכם !

 
 לאה מרקו ויעל טל, מכון טמיר
 
 

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





מה בא לך לקרוא היום?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

972-72-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2019