איך מדברים עם הילדים על מגיפת הקורונה? 

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון

 

מיליארדים של בני אדם ברחבי העולם  ילדים, בני נוער ומבוגרים, מחויבים להישאר בבידוד עם פוטנציאל למחלה, או מחלה של ממש בווירוס הקורונה.

ארגון הבריאות העולמי (WHO) פרסם לאחרונה כי קיימת הסכמה גורפת של מומחים לגבי ההשפעה השלילית של הפנדמיה, מגיפת הקורונה, על בריאותם הנפשית של אנשים ורווחתם.

שטף המידע אודות מגיפת הקורונה מציף אצלנו חרדות ודאגות רבות, שאינן פוסחות גם על הילדים.

איך הכי נכון, עבורכם כהורים, לשוחח עם הילדים על הווירוס, על הבידוד וההשפעות הנפשיות שלו ועל העתיד ביום שאחרי? 

קבלו מאיתנו הדרכת הורים אונליין, ורכשו טכניקות, עצות וכלים התנהגותיים שיעזרו למצב להיות נהיר ומדובר יותר, יפחית את הפחדים ויסייע לתפקוד הילד/ים והמשפחה כולה: 

 

קודם כל הרגיעו את החרדה ההורית

 ילדים לוקחים דוגמה מההורים ומהתנהגות שלהם בפועל.

זהו עיקרון פסיכולוגי בסיסי שתקף לכל מצב, לא רק במשבר הקורונה.

הרעיון הוא שמבלי שנרגיש שאנחנו בעצמנו מווסתים רגשית, לא נוכל לספק את המיכל המרגיע עבור הילדים.

בואו נרחיב - להורים קל יותר להתמודד עם פחד של ילדים מפני חושך או ממפלצות, כי יש מרחק מסוים בין מה שאנחנו מרגישים כלפי האובייקט או המצב המאיים לבין מה שהילד מרגיש. אולם במצבים של חרדה נרחבת וכללית, כמו במקרה של מגיפה מסכנת חיים או מצב בטחוני אקוטי לאומי, אנחנו נתונים, יחד עם ילדינו, בדיוק באותה סיטואציה רגשית ומחשבתית. במצבי חירום כאלה  קשה לנו יותר להיות אמפתיים ונדרשת הרגעה עצמית מוקדמת לפני שמנסים להרגיע ילדים. 

אגב, התופעה הזו מוכרת היטב בימים אלו גם למטפלי בריאות הנפש:

הרבה יותר קשה לעזור למטופלים לגייס כוחות נפשיים כאשר גם הפסיכולוג מתמודד עם דלדול המשאבים האישיים שלו כבן אדם. לכן פסיכולוגים טובים פונים בעצמם להדרכה מקצועית בזמנים של מצוקה משותפת, או לפחות משקיעים בעבודה עצמית כדי למצוא מקורות נפשיים לסיוע לאחר. 

 

שוחחו עם הילד בהקדם 

כהורים, האינסטינקט הראשון הוא להגן על הילד, גם אם פירוש הדבר ״למזער״ את הסכנות ולחסוך לו את מורכבות הסיטואציה.

אולם המהלך הטוב ביותר שניתן לעשות הוא להיות ישרים וישירים ולספק מידע עובדתי.

הציפו את האישושל הקורונה במהרה, לפני שהילד יחוש במתח שקיים בבית, כי אנחנו יודעים שיש להם מיחושים רגשיים משובחים... 

כמו כל דבר אחר – הסבירו את המצב  לילד בהקשר של עולמו האישי, מה שמתבטא בקשר עם חברים, ענייני בית ספר, שיעורי בית, חוגים ודאגה כלפי בני משפחה שמצויים בסיכון גבוה יותר, כמו סבתא וסבא. 

למרות שחשוב לא לדחות את השיחה עם הילדים לגבי הקורונה, כן רצוי שנבין בעצמנו מה קורה. הילדים שלנו סקרנים, נבונים וחקרנים, ובמצבי חרדה הם שואלים בדיוק את השאלות שאין לנו מילים ותשובות עבורן. 

לכן חשוב במצבים מסוימים לדעת שאתם לא יודעים ולהבהיר זאת לילד. אחת החוויות המערערות ביותר במשבר הקורונה הוא חוסר הוודאות הגלובלי. אל תבהלו מהמחשבה על התגובה של הילד לחוסר האונים שלכם, זאת רק האמת, ולצד חוסר הוודאות קיימים מאמצי מחקר אינטנסיביים למצוא חיסון ותרופה, מה שמבטא ערכים חשובים, כמו האתגור האנושי המשותף, היופי  שקיים במחקר מדעי והחוויה של התגייסות קבוצתית משותפת. 

 

 בדקו מה הילד כבר יודע 

טוב, הילדים שלנו חשופים להרבה יותר מה שהיינו אנחנו. במצבים הלאומיים בהם נאלצנו אנחנו להתמודד כילדים ובני נוער, נדרשנו לעמוד מול אי ודאות כפולה ומכופלת. 

קחו למשל את מלחמת המפרץ הראשונה בינואר 1991:

אני זוכר כנער את החרדה המשוטטת סביב שולחן השישי שלנו. האם הלילה ייפלו שוב טילי סקאד מעיראק? למעשה יכולנו לצרוך מידע על העתיד הקרוב רק משני מקורות: אמצעי תקשורת ההמונים (רדיו, טלויזיה ועיתונות) ושמועות שרצו בהמוניהן, בעיקר אצל "יודעי דבר" מלחיצים. לפתע נשמעה דפיקה בדלת ובפתח עמדה דינה השכנה, אשה מבוגרת ודי קשה. היא לוחשת לאמא: "הלילה זה כימי…". אחרי שעברנו את הסופ"ש בשלום, זו הפכה להיות הבדיחה המשפחתית שלנו. הומור הוא דרך התמודדות מצוינת במצבי חרדה…"

הילדים שלנו יודעים המון, והם תמיד צעד או שניים לפני מה שאנחנו חושבים שהם מצויים. מידע בוואטסאפ, באתרי החדשות באינטרנט, בטיק טוק ובעיקר באינסטגרם, כל אלה ממלאים את החללים שמותירים סימני השאלה לגבי הקורונה. יש לזה הרבה יתרונות, אבל גם שפע חסרונות: פייק ניוז, תיאוריות קונספירציה הזויות וכתבות שמטרתן להצית את החרדה כדי לקבל יותר טראפיק ושיתופים. אם הילדים שלנו גדלים בסביבה משפחתית בטוחה הם נוטים להאמין למידע שנראה סמכותני, הרי מה להם ולביקורתיות פוסט מודרניסטית? 

לכן, חשוב מאוד לעודד את הילד לשתף אותנו במידע שנחשף אליו לגבי מצב המגיפה בישראל ובעולם.

ואם יש לכם יותר מילד אחד, רשמו לפניכם את הדברים שאמר לכם כל אחד בנפרד. נוכח המידע שיש להם, תוכלו לבחור באילו עובדות לשתף אותם.

עשו זאת באופן מאוזן ואינטגרטיבי והציעו להם לשתף אתכם בחדשות מסעירות במיוחד כדי שתעשו יחד Fact Checking.

 

גלו אמפתיה ותנו תיקוף רגשי

רגשות, אנחנו תמיד מזכירים באתר זה, אינם עובדות.

אבל הם בכל זאת משפיעים מאוד על הרווחה הנפשית.

יכול להיות שאחרי הבירור שתקיימו לגבי המידע שהילד נחשף אליו, תמצאו גם פחדים וחרדות שאינם מצויים בהלימה עם המציאות. למשל, הרבה ילדים ובני נוער משייכים מגיפות מדבקות לסרטים הוליוודיים על המוני זומבים שמעבירים את המחלה באמצעות ביס בצוואר וצובאים ברבבותיהם על השורדים הבריאים שמסתתרים.

 

תראו איך נראית למשל מגיפה גלובלית בסרט World War Z: 

 

אבל, ופה יש אבל חשוב, גם אם פחדיו של הילד אינם הגיוניים ומבוססים בוודאות על מידע כוזב ודימיוני,  אין פירוש הדבר שהוא אינו תופס את הפחד עצמו כממשי. 

כלומר הפחדים של הילדים זקוקים להכרה ולהתייחסות נפרדת, כזו שאינה מצדיקה את העובדות, אך מתקפת את הרגשות. 

תיקוף (ולידציה באנגלית) הוא לא מיומנות פסיכולוגית מורכבת, אך חיונית מאין כמוה וסביר מאוד להניח שאתן משתמשים בה המון כהורים בהקשרים אחרים: "אני מבינה שאתה פוחד... ", או "טבעי שכל אחד מרגיש במצב הזה הרבה דאגה לגבי העתיד", או הכי פשוט ואינטואיטיבי: "מתוק שלי, אתה ממש פוחד…". 

תיקוף הוא כלי חשוב ביותר להרגעה בהווה, אבל הוא משמש גם אבן דרך חשובה לביסוס הביטחון העצמי וההרגשה הקיומית שהילד יכול לסמוך על עצמו ועל תחושותיו הרבה אנחנו יודעים היום שהרבה מהבעיות הנפשיות שכרוכות בקשיים בוויסות הרגשי נובעות מסביבה לא מתקפת, בה לא ניתנה התייחסות לרגשות קשים מדי עבור ההורים. 

אם כך, לפני שאתם נחלצים להציל את הילד עם שיחה בוגרת על העובדות, האזינו לדאגותיו ואל תבטלו את פחדיו. אחרי התיקוף, תראו איך הפחד פוחת קצת ואז תוכלו לקבוע כיצד לנתב את המשך השיחה. 

 

היצמדו לעובדות

 המידע שתחלקו עם הילד אמור להגיע ממקור או שניים, לא יותר, על מנת למזער את הבלבול. למדו אותם כיצד לחפש מידע מדויק והדגישו בעיקר את 5 העובדות הבאות: 

א. וירוס הקורונה גורם לסימפטומים רבים שדומים לאלה של שפעת, אך הם יכולים להחמיר, בעיקר בקרב זקנים ואנשים שמתמודדים עם מחלות רקע כרוניות. 

ב. חשוב שאדם שחש בסימפטומים יעטה מסיכה, יישאר בבידוד בבית ויברר במהירה איך והיכן ניתן לעבור בדיקה רפואית 

ג. וירוס הקורונה מתפשט באוויר, בעיקר כשמשתעלים ומתעטשים. 

ד. אפשר להפחית את הסיכוי להידבק על ידי שטיפת ידיים והימנעות ממגע בעיניים, באף ובפה. 

ה. יש טיפולים נגד המחלה. רובם עדיין לא בשלים מבחינת כשירות קלינית נרחבת, אבל לא ברוב המקרים החולים מחלימים. 

ו. היו כבר מגיפות ויראליות בתקופת החיים הנוכחית, כמו סארס, מארס ואבולה, והאנושות הצליחה לגייס כוחות ומשאבים כדי למגר אותן

 

דברו בגובה העיניים

ילדים קטנים עשויים להזדקק לקרבה הורית גופנית כשמדברים אליהם. כמו תמיד, אפשר להחזיק להם את היד ולשבת לצידם. 

את הדיון יש לכוון לגיל הילד ולדבר בעולם המושגים שלו. למשל, אל הווירוס, שנראה בעיניי המבוגר כמו עיגול עם קוצים, יכולים להתלוות בדימיון הילד עוד שלל אלמנטים פנטזמטיים, יכולה להתלוות לדימוי של הווירוס כוונה מוקדמת לפגוע, למרות שזו אינה קיימת, והוא יכול לעבור אסוציאציה (חיבור מנטלי) לדמויות של רשעים בסרטים, בקומיקס ובסדרות. נסו לזרום עם הדימויים העשירים הללו, שחקו איתם והיכנסו יחד עם הילד למרחב הדימיוני שלו. המעבר לעולם הילדי ייזכה מייד בהוקרת תודה עמוקה מצד הילד, אנחנו הרי חיים בעולם של מבוגרים, עם נקודת ראות שונה שנרכשה אחרי עשרות שנים שאנחנו פה. המחווה של ביקור בעולמו הפנימי של הילד היא מתנה גדולה עבורו, וכמובן גם עבורכם כהורים. 

חשוב לעודד אותו להיגיינה נאותה – להימנע ממגע בפנים ולחיצת יד, להשתעל ולהתעטש אל שקע המרפק ולרחוץ ידיים. אם מדובר בגיל בית ספר יסודי, אפשר למשל לבקש מהילד שישיר פעמיים שורה מתוך שיר שהוא אוהב בזמן שהוא רוחץ ידיים היטב בסבון. 

 

הדגישו היצמדות לשגרה

דברו עם הילד על הצורך בשמירת רוטינות ולוח זמנים קבוע ככל הניתן. 

כן, אפילו אם אתם קצת כאוטיים בימים אלה בעצמכם. 

כשמתחייבים שינויים, כמו התגייסות ללמידה מרחוק בבית הספר, מסגרו את השיחה עם הילדים על השינויים הללו בגישה מקדמת. באופן טבעי הילד יפנים טוב יותר את השינויים במצב בו ההורה שומר בעצמו על שלווה, אופטימיות וחיוביות. 

בנוסף, מאחורי כל דרישה לשינוי כעמד רציונל. אל תנחיתו הוראות סתומות מבלי להסביר מה הסיבה להגעתן. ככה תקבלו ילד מתפקד, שמבין עניין ועוזר לכם לעזור לו. אם הוא יחווה כך את המשבר, תופתעו לשמוע רעיונות לדרכי התמודדות שיכולות לחדש גם לכם כמבוגרים. 

הילדים שלנו יצירתיים מאוד בתנאים המתאימים. 

 

עקבו אחרי שינויים בהתנהגות הילד

 ילדים רבים מתקשים לבטא מילולית פחדים ודאגות והדבר יכול להביא לשינוי בהתנהגותם. לעיתים קרובות יכולות לצוץ בעיות בשינה, כאבי ראש או כאבי בטן, שיכולים לבטא תסמינים פסיכוסומטיים על רקע של מתח וחרדה.

היו נוכחים ומעורבים בשיחה (הניחו את הטלפונים הניידים בצד) והתרכזו במה שהילד אומר לכם. כל מה שיוצא מפיו אמת, גם אם התוכן הרגשי אינו מחובר למציאות המוכרת לכם. 

אם הילד מביע כעס או תסכול בקלות רבה מדי אלה אינדיקציות ברורות לכך שקשה לו ושהוא זקוק לתמיכה הורית, וזו גם מחמאה - הוא סומך עליכם שתדעו להתמודד עם רגשותיו ותתעקשו שיהיה לו טוב. 

 

מעל לכל, חשוב שהילד יקבל מידע מדויק אודות הווירוס, כזה שלא יתבסס על שמועות או אינפורמציה כוזבת. 

למרות שהשיחה עשויה להיות לא נוחה, זכרו שסביר שכל המשפחה תרגיש טוב יותר אחריה ותוכלו לפעול נכון יותר בתוך הסיטואציה המשברית הזו.

 

לסיום, קצת מחשבות על ההזדמנויות הלא צפויות שמציעה התקופה.

מוזמנים/ת להצטרף לדיון בדף הפייסבוק שלי: 

 

 

כלים להתמודדות עם בידוד במשבר הקורונה

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון

 

בסוף ינואר 2020, הגיבה ממשלת סין להתפרצות וירוס הקורונה במחוז ווהאן. משרד הבריאות הסיני אימץ אך אחד מההליכים הרפואיים העתיקים בעולם - בידוד.

הרציונל של הליך הבידוד פשוט: כשנדבקים בקורונה מבודדים במתקנים מיוחדים ואזרחים מועדים מצויים בהסגר ביתי, מואטת התפשטות המחלה, עד כדי בלימת המגיה הגלובלית, או הכלתה.

נכון להיום, תמונת המצב האפידמיולוגית של התפרצות נגיף הקורונה משתנה במהירות עצומה. 

מציאות כזו לוקחת את כולנו למקומות של אי ודאות, חרדה, פאניקה ותחושת אובדן שליטה על הביטחון הרווחי, הפיזי, החברתי והכלכלי שלנו. 

כולם ביחד באותה סירה… 

אנחנו מוטרדים ומודאגים לעצמנו ולרווחתם של אחרים שעשויים להיות תלויים בנו, הורות לילדים צעירים, הורים בוגרים ומתמודדים עם מחלות רקע במשפחה. יתכנו מצבים בריאותיים קיימים או שהגיל מעמיד אותנו בסיכון ספציפי. 

ריחוק חברתי (social distancing), הסגר מרצון ובידוד עשויים להיות מאוד מלחיצים ברגעים אלה, במיוחד עבור אלה שרחוקים ממשפחתם ומחבריהם.
אז, זוהי תזכורת שבדומה לדאגה לבריאותכם הפיזית, זה טבעי וחשוב לדאוג לבריאותכם הנפשית.

 בואו נלמד מה קורה שם:

בידוד ביתי יכול לשחק תפקיד חשוב במניעת הפצת וירוס הקורונה, אבל לא פשוט בכלל להתמודד איתו. 

גם כאשר מדובר בבידוד קצר, חיוני לשים דגש על בריאות הנפש. 

התפרצות נגיף הקורונה והצורך הקריטי ב״השטחת העקומה״ והאטת העלייה בשיעור ההדבקות הביאו את הממשלה לנקיטת צעדים של ריחוק חברתי. 

כידוע, הקורונה היא מחלה ויראלית מדבקת מאוד, אפילו על ידי נשא שאינו מפגין תסמינים קליניים. אנשים אסימפטומטיים אינם מודעים לכך שהם מדבקים ומכאן הצורך שהבידוד לא יחול רק על חולים ידועים או על חשודים כנשאים. נוסף על אי-הוודאות והמתח שבהתפרצות הגלובלית, הזמן בבידוד יכול לגבות מחיר נפשי רציני, כאשר חלק מהשפעת הבידוד נעוצה בשלושה רכיבי מפתח בבריאות הנפש: אוטונומיה, יכולת והיות מקושר. בידוד יכול להשרות על כל אחד מאיתנו תחושה של היעדר שליטה במצב, של ניתוק מן העולם ושל חוסר יכולת לבצע את מטלות היומיום. 



מה ההשפעה הפסיכולוגית של בידוד?

כשהאוניברסיטאות ובתי הספר סגורים, מקומות העבודה מתבססים על תקשורת מרחוק ואירועים חברתיים מבוטלים השכם והערב, המחשבה על שהייה ממושכת בבית יכולה להיות די מבהילה. 

השעון מתקתק והזמן מזדחל לאטו.

אפילו אם חיים בבית אנשים נוספים, תחושת הבידוד עשויה להיות עוצמתית. 

בידוד חברתי נושא בחובו סיכונים בריאותיים: 

הוא עלול להוביל לשינה דלה, סימפטומים של דיכאון ואפילו בעיות בלב, החלשת המערכת החיסונית ופגיעה בתפקוד בכל תחומי החיים. כאשר מיומנויות התפקוד נפגמות, הדבר עשוי להתבטא בקשיים בריכוז, בניהול ובוויסות רגשות, בזיכרון ובמעקב אחר הנחיות. אפילו בידוד קצר, אם כן, עשוי להיות בעל השלכות פיזיות ונפשיות שליליות. 

מצוקה נפשית יכולה להיגרם גם מהסטיגמה המוצמדת לבידוד: 29% מהנבדקים דיווחו שאחרים נמנעו מהם לאחר הבידוד.

מחקר שניתח 24 מאמרים אקדמיים שבחנו את ההשפעה הפסיכולוגית של בידוד במגיפות קודמות, עליו דווח באתר גלובס, העלה כי אצל מרבית המבודדים נמצאו תסמינים פוסט-טראומטיים כאלה ואחרים וגם שבזמן ששוחררו מהבידוד התמודדו עם קשיי הסתגלות בחזרתם לשגרה. 

סקירה מ-2019 של מחקרי עבר העלתה כי מצוקה פסיכולוגית שכיחה הן במהלך תקופת הבידוד והן אחריה. בעיקר חוו אנשים פחד, עצב, חוסר תחושה, אינסומניה, בלבול, כעס, PTSD, תסמיני דיכאון, מצב רוח ירוד, מתח, הפרעות רגשיות, רגזנות ותשישות רגשית. 

זאת ועוד, ישנן ראיות בנוגע להשלכות בטווח הארוך יותר, ושימוש באלכוהול וחומרים ממכרים נמצא נפוץ יותר בקרב מבודדים, עד שלוש שנים לאחר מכן. למרות שהתגובה לבידוד מרצון שונה מאדם לאדם, תחושות של בדידות, עצב, פחד, חרדה ומתח הם רגשות נורמליים לסיטואציה. ואולם, ישנם צעדים שניתן לנקוט כדי להגן על השקט הנפשי.

 

רגע, קחו קצת שקט. יונה וולך בביצוע של להקת בלאגן:

 

 

נמשיך.

מה הקשיים הנפשיים העיקריים שאנחנו מתמודדים איתם בעקבות איכות החיים החדשה של תקופת הקורונה?

 

רובנו לא רגילים להעביר תקופות ארוכות לבד בבית, וההפסקה הפתאומית של כל הפעילויות בחוץ עשויה להיות לא קלה. 

מחקרים מצאו קשר משמעותי בין בידוד חברתי לבין העצמה של תחושת בדידות (גם אם אתם לא לבד), בריאות נפשית לקויה ועליה בשיעור הכללי של תמותה. 

איך מתמודדים עם תחושת הבדידות? 

חשוב לשמור על בריאות הנפש כאשר המגעים החברתיים פוחתים. 

תחושת לחץ היא נורמלית כאשר ניצבים בפני בידוד והפחתה באינטראקציות אנושיות פנים אל פנים, בעיקר כשנלווה לכך פחד מציאותי למדי לחלות בנגיף. 

כל הגורמים הללו עלולים להגביר את הסיכון לפתח בעיות נפשיות כמו חרדה ודיכאון. 

נוסיף לכך סטיגמה חברתית כלפי מי שקיבל הנחיה ממשרד הבריאות לשהות בבידוד (בהודעת סמס או בדרך אחרת).

 ישנן אסטרטגיות רבות שיכולות לסייע לרווחה והאיזון הנפשי בזמן הבידוד, מרביתן מבוססות על אסטרטגיות להסחת דעת או לשמירה יזומה על קשרים במגבלות הקיימות.

 

כך כותבת מיכל (שם בדוי), פסיכולוגית צעירה, על המצב הפסיכולוגי שלה בימי הבידוד:

"פנים וחוץ. אני הרבה עסוקה בחיים שלי במעבריות הזאת בין הבית שלי, השהות במרחב המוגן, נטול הדרישות, הפשוט הזה- לבין העשייה והחיכוך בחוץ- עם אנשים, עם מעגלים חברתיים שונים, עם מטופלים, עם התקדמות והתפתחות בחיים, עם דרישות שונות ומשונות ממני. תקופות מסוימות אני מרגישה שהדרישה הזאת בחיכוך בחוץ סוגרת עליי, ותקופות אחרות אני מרגישה שהבית והבידוד שבו סוגרים עליי. בתקופה הזאת של הבידוד, בהכרח משהו בפרופורציות הרגילות של בית וחוץ- משתנה, משהו במקצב של החוץ והפנים משתנה- וזה חידד לי כמה תחושות שהיו שם.
אחת המחשבות שלי בתקופות עמוסות ולחוצות, ובכללי בשנים האחרונות שמוקדשות להתפתחות מקצועית ועשייה מחוץ לבית, היא שיש בי איזה קול כזה שרק רוצה לנוח בבית. עזבו אותי בשקט! ממש מספיק לי לטייל בטבע, לקרוא ספר, לבשל על מדורה, לפגוש קצת חברים- אני רוצה שקט. אני רוצה קצב אחר, פחות מערבי בבקשה. ובימים האלו, שפה ושם ניתנים לי, או תקופות מעבר כאלו, אני הרבה פעמים מרגישה את השקיעה שיש בבית. ובשקיעה הזאת- אני לעתים לא זוכרת בכלל מה מניע אותי לעשייה שלי הבלתי פוסקת של השנים האלו. יש תקופות, שההרגשה היא שבעצם כשאני בבית, כשאני לעצמי בביתי- זה לגמרי בסדר, ולגמרי מספיק. וזה קצת מערער המחשבה הזאת, שלעתים גם יכולה להחוות כמוות. איך זה שכשאני לעצמי בביתי לבדי- אני שוקעת כל כך? איך זה שאני כבר בעצם לא ממש רוצה את כל הדברים האלו שנמצאים בחוץ ואני עמלה עליהם כל כך הרבה"

מה גורמי הסיכון שמקשים על בידוד?

בין הגורמים המשחקים תפקיד בהתמודדות של אדם עם המצב הם: 

מצב נפשי לפני הבידוד - האם קיימות הפרעות נפשיות כמו דיכאון והפרעות חרדה

אופן ההתמודדות עם לחץ

משך הבידוד - גורם מפתח בקביעת יכולת ההתמודדות, כאשר ככל שהבידוד ארוך יותר - השלכותיו בולטות יותר, 

מבנה אישיות - אנשים מוחצנים יותר, הזקוקים לאינטראקציה חברתית רבה יותר, עשויים למצוא את ההתמודדות קשה יחסית לאחרים, אך יכולים למשל להיעזר בתקשורת אונליין כדי להפיג את הבדידות. 

מופנמים יטו להתמודד בקלות רבה יותר עם בידוד, אך גם הם זקוקים למגע אנושי ועליהם למצוא דרכי תקשורת שיבטיחו שלא יתנתקו לגמרי.

 

איך להתמודד עם בידוד? אסטרטגיות וכלים 

מחקרים הראו כי יש דרכים יעילות להקלה על כמה מההשפעות הנפשיות השליליות של בידוד: 

 

היצמדו ללו״ז קבוע

 התחילו כל יום בתכנית הכוללת כמה דברים שעליכם לעשות, נהלו יומן של רגשותיכם ומעשיכם או רשימת מעקב אחר סימפטומים, אם יש כאלה. מערכות המעקב הללו יגרמו לכם להרגיש פרואקטיביים ביחס למצב ויעזרו לנטרל את התחושה שהבדידות אינה נגמרת. 

 

הסחת הדעת

טקטיקה של הסחה מוכרת היטב בתחום הטיפול ההתנהגותי והקוגניטיבי-התנהגותי (CBT).  הסחה עוזרת לנו להפסיק לחשוב ללא הרף על היבטים שליליים של המצב הנוכחי,רומינציות, שמהוות גורם סיכון לדיכאון, ואילו שמירה על קשרים נלחמת בתחושת הבדידות. 

הנה 3 המלצות להסחה: 

קריאה -  חזרו לספר נעורים אהוב, או אתגרו את עצמכם לקרוא ספרים שתמיד רציתם. הצטרפו לקבוצת קריאה בפייסבוק,  הקשיבו לפודקסטים שמדברים אליכם.

סדרות וסרטים - פו בטלוויזיה או בסרטים (הרצאות TED, נטפליקס ואמזון).

מוזיקה - צרו או האזינו למוזיקה. זה הזמן לחזור קצת לשירים שתמיד אהבתם וכמובן ליצור צרו רשימת השמעה של שירים שמחים, נגנו, סיירו וירטואלית בגוגל street view (דרך מעולה לנצח את הבידוד) או שחקו במשחקי חשיבה כמו שחמט אונליין, או הרכיבו פאזל שלא מוצה.

 

קחו חלק בדיונים אינוטרנטיים עם רעיונות לא שגרתיים.

הנה אחד לדוגמא, מתוך הדף שלי בפייסבוק: 

 

 

הישארו מעודכנים, בגבולות המתאימים

אנשים נוטים לחוות חרדה מוגברת כאשר הם חשים אי-נגישות למידע שהם צריכים, אבל עדכונים 24/7 שמבוססים על דיווחים לא מדויקים עד פייק ניוז עלולים לתרום לחיזוק החרדה. לכן, מומלץ להתבסס רק על ערוצי מידע מהימנים, כמו ארגון הבריאות העולמי או אתר קופת החולים. בקיצור, התעדכנו דרך אתרים מקצועיים שמספקים פחות דעות ויותר מידע עובדתי שיסייע לכם להישאר מאוזנים.

זכרו גם - התקושרת לא נוטה לפרסם חומרים חדשותיים על החלמה מקורונה, אלא על תמותה.

מחקר שהתפרסם ממש השנה, בהתבסס על סקר שנערך בסין הראה כי מי שהיה מעודכן במידע בריאותי ועצות בנוגע לאמצעי זהירות שמר על תפקוד פסיכולוגי וחסינות נפשית גבוהים יותר. 

חשוב לא להזין את החרדות והפחדים באמצעות עניין בלתי פוסק בחדשות על הנגיף אלא להתעדכן במידע האחרון ובהמלצות הרלוונטיות ביותר. 

הדבר יועיל לבריאותכם הנפשית ובכך יפחית את המצוקה. 

הגבילו את צריכת המדיה, ואם כולם מדברים הווירוס, הפחיתו שימוש במדיה החברתית.



הישארו פעילים 

הגוף והנפש קשורים כידוע. 

14 יום ללא פעילות גופנית יהיו בעלי השפעה מזיקה על יכולת ההתמודדות הנפשית. נסו לתרגל טאי-צ׳י, יוגה או התעמלות ביתית. אם תנאי הבידוד מתירים זאת, כדאי לטייל בשכונה.  

היו אקטיביים ככל הניתן, שכן אפילו תקופות קצרות של חוסר פעילות פיזית יכולות להשפיע על בריאות נפש והגוף. למשל, מחקר מצא שדי בשבועיים של חוסר פעילות גופנית כדי לדלדל דרמטית את מסת השריר ולהשפיע על חילוף החומרים. 

למרבה המזל ישנן תכניות רבות להתעמלות ביתית, בהן תכניות בווידאו ואונליין או אפליקציות כושר. גם בבידוד קצר, פעילות גופנית יכולה לסייע לתחושה טובה, לתחזוקת הכושר ולמלחמה בתחושת הדיכאון והשעמום. 

 

עשו משהו משמעותי

 אובדן תחושת המשמעות יכול לתרום להרגשת בדידות. אם לשעמום נלווה גם אובדן תחושה עצמית, ייתכן ואובדן המשמעות נוגס בכם. פעילות משמעותית בכל יום, גם אם קצרה, תעניק את תחושת התכלית והזהות החיונית לנו. אפשר, למשל, להירשם לקורס מקוון ובכל יום לעשות מעט שיעורי בית, ליצור עץ משפחה בעזרת אתרי אינטרנט ייעודיים, להירשם להתנדבות אונליין או כל פעילות אחרת שתכניס משמעות לחייכם. 

 

שמרו על קשר 

הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות כדי להילחם בבדידות הוא ליצור קשר עם חברים ומשפחה בכל דרך אפשרית: טלפונים, רשתות חברתיות, אימיילים, מכתבים, שיחות וידאו. עוד ניתן לתקשר אונליין עם אנשים מכל רחבי העולם שחולקים עמכם משהו במשותף. אפשר, למשל, להצטרף לקבוצות פייסבוק בנושאים שמעניינם אתכם, לשחק במשחקים מקוונים רבי משתתפים או להצטרף לשירותים כמו QuarantineChat, שנועדו לחבר בין אנשים הנמצאים באותו מצב. 

 

מצאו מקורות נחמה ותמיכה 

פרגנו לעצמכם אמבטיה חמה או טוש ממושך עם זרם חזק, תנו מקום לקצת אילוף עם הכלב, בשלו אוכל חמים, בריא ומנחם, צפו בתכנית טלוויזיה אהובה או קראו ספר שאתם אוהבים במיוחד, שתו תה, עדיף בלי קפאין, הדליקו נרות מבושמים (בעיקר לוונדר) . בקיצור כל התנהגות שמביאה לכם נחמה. 

 

עסקו ביצירה

ציור, כתיבה, נגינה וריקוד - כל ביטוי עצמי באופן יצירתי הוא בעל אפקט טיפולי. של ממש. אם קשה לכם לבטא את  מה שאתם מרגישים בפנים, ניתוב התחושה ליצירה יכול לזכך רגשות קשים שתקועים בפנים. יצירה גם מכניסה אותנו למעין אזור פסיכולוגי קסום, תחושה שכשלעצמה עשויה להיות מדיטטיבית. ניתן, לדוגמה, לנהל יומן קורונה, לכתוב שירה או הייקו, לתפור, לרקום, לסרוג, להשלים חוברת צביעה, להכין תכשיטים, ללמוד אוריגמי או אפילו לסדר אזור מבולגן בבית או לעצב חדר מחדש. אם קשה לכם לחשוב על פרויקטים חדשים, התמקדו במה שכבר התחלתם. 

 

תכננו לעתיד

תראו, למרות שממש קשה עכשיו, המגיפה לא תימשך לנצח והשגרה עוד תשוב. חשוב להגיע אליה כמה שיותר מוכנים. זה זמן עם הזדמנות מיוחדת להתארגנות והצטיידות - בידע חדש, במשאבים ובהתבוננות ביקורתית על תכניות קיימות.

תכננו דברים שיעזרו לכם להתמקד בעתיד. ערכו רשימה של כל הדברים שתרצו לעשות לאחר הבידוד, תכננו אירועים מהנים, ערכו רשימה של דברים שאתם רוצים לעשות במהלך חייכם. 

אם יצאתם לחל"ת, כמו עוד 800,000 ישראלים, חשבו על הקריירה. זו הפסקה כפויה, שיכולה להיות מבורכת. 

 

תרגלו חמלה עצמית

 זהירות - אל תתנכרו לרגשות, יהיו אלה קשים ככל שיהיו. 

הרחקת רגש רק מחזקת את הכאב הנפשי ומעצימה את המצוקה. 

מצאו דרכים לקבל ולתקף (מלשון ולידציה) את הרגשות הקשים,  מהלך שיפחית את ההשפעה השלילית ויקל על העצבות. 

עוד ניתן להקל על המצב הפנימי באמצעות סרטוני מדיטציה מודרכת ומיינדפולנס, שמוצעים חינם ובשפע ביוטיוב. 

זכרו - רגשות אינם עובדות. 

כדאי גם להראות חמלה כלפי אחרים. 

אנשים המתמודדים עם מצוקה רגשית יכולים להקל על המצב דווקא דרך אלטרואיזם, בכך שיציעו עזרה לאחרים שמתמודדים עמה. שיחת טלפון, הודעת טקסט או אפילו תגובה מעודדת בפייסבוק לאדם שחש בדידות יכולה לעשות לכם הרבה טוב.

 

שגרה

ההפרעה ברוטינות שלנו היא אחד מהקשיים הבולטים של בידוד. 

אם אתם עובדים מהבית, כדאי להבנות את הזמן בצורה שדומה ככל הניתן ליום עבודה רגיל. הדבר עשוי להיות מאתגר אם ילדים או בני משפחה אחרים נוכחים בבית כל היום, כשגם הם מתמודדים עם שגרה רופפת. בשילוב בין עבודה, הפעלת הילדים ושאר המטלות כדאי למצוא שגרה שעובדת לכם. אפשר לתכנן פעילויות שיעסיקו את כולם בזמן שההורה עובד או ליצור סדר יום,לקראת יום המחר, אך אין להיצמד אליו ביתר קשיחות, כדי למנוע מונוטוניות. 

 

מלחמה בתסכול ובשעמום 

 חלק מהמצוקה שבבידוד נובעת משעמום ותסכול ולכן חשוב למצוא דרכים להישאר עסוקים. שמרו על כמה שיותר רוטינות, המשיכו לעבוד על פרויקטים ומצאו פעילויות למלא בהן את הזמן, למשל סדרו את הארון או מצאו תחביב יצירתי חדש. תחושת תכלית ויכולת מעניקות דבר לשאוף אליו בכל יום. עשו תכניות ורשימת מטלות ובכל יום מחקו משהו שביצעתם. אפשר לעסוק בפעילויות DIY -  עשה זאת בעצמך - ממדפים ועד וילונות, לעסוק בצביעה ולמלא סודוקו.

 

תקשורת 

 קשר עם אחרים נלחם בשעמום וקריטי למזעור תחושת הבידוד. שמרו על קשר טלפוני, באימייל ובמדיה החברתית עם חברים ומשפחה. אם אפשר, הצטרפו לקבוצת תמיכה או דיון של אנשים הנמצאים בבידוד, לצורך תחושת קהילה והעצמה. ניתן גם להקפיד על ארוחות סדירות עם שאר דיירי הבית ולנסות לדאוג לאחרים, למשל לחבר שנמצא במתח. 

 

ילדים והורות

איכשהו, יש תחושה שהילדים שלנו מזכירים לנו איך לשמור על הכללים. היפוך תפקידים שמאפיין תקופות מצוקה הוריות.

אבל חשוב לזכור שהילדים שלנו מתמודדים עם לא פחות סטרס. 

מחקרים הראו שילדים שחוו בידוד מתמשך פיתחו PTSD  בשיעור גבוה פי 4 מילדים שלא חוו בידוד. כהורים, מומלץ לדבר אל הילדים על הבידוד בצורה אינפורמטיבית, מותאמת לגיל  ומרגיעה ולהתרכז בשמירה על תחושת מסגרת מגוננת ועל התנהגות בריאה וחיובית. וכמו תמיד, הורים שיטפלו תחילה בחרדות האישיות שלהם יוכלו להרגיע טוב יותר את פחדי הילד. 

החדשות הטובות הן שלמרותהכל, נראה כי נגיף ה-COVID-19 בדרך כלל מייצר תסמינים פחות חמורים בקרב ילדים בהשוואה לאוכלוסיה הבוגרת יותר. 

טיפ חשוב להורים:

ילדים יגיבו הרבה יותר טוב אם תשארו רגועים וחיוביים בעת התיאור המצב המגיפה. הרוגע רלוונטי גם בהעברת שיעורי הבית ולוחות הזמנים של בתי הספר .

 

זכרו את המטרה 

יש רציונל מאחורי הסיוט הזה. 

הזכירו לעצמכם את הסיבה לבידוד ואת רצונכם לא להידבק ולא להדביק אחרים. 

אם שכחתם, אז הנה:

האטת התפשטות המחלה עוזרת להשטחת העקומה, קרי יצירת מצב מתמשך בו מספר החולים נותר בכל רגע נתון כזה שהמחלקות לטיפול נמרץ בבתי החולים מסוגלים לעמוד בו. עלייה חדה במספר החולים עלולה להביא להתמוטטות דומה לזו שאירעה באיטליה, כאשר המונים אינם זוכים לטיפול רפואי נאות.

במקרה הצורך, ניתן לשוחח על המצוקה עם פסיכולוג אונליין או טלפונית.




מקורות:




Hawryluck, L., Gold, W. L., Robinson, S., Pogorski, S., Galea, S., & Styra, R. (2004). SARS control and psychological effects of quarantine, Toronto, Canada. Emerging infectious diseases, 10(7), 1206–1212.

 

An overview of systematic reviews on the public health consequences of social isolation and loneliness

 

Immediate Psychological Responses and Associated Factors during the Initial Stage of the 2019 Coronavirus Disease (COVID-19) Epidemic among the General Population in China

 

Bowden Davies KA, Pickles S, Sprung VS, et al. Reduced physical activity in young and older adults: metabolic and musculoskeletal implications. Ther Adv Endocrinol Metab. 2019;10

 

Hawryluck L, Gold WL, Robinson S, Pogorski S, Galea S, Styra R. SARS control and psychological effects of quarantine, Toronto, Canada. Emerg Infect Dis. 2004;10(7):1206–1212







ממשות בימי קורונה

הדס אורינגר וייס

שערו בנפשכם שאתם יושבים בתיאטרון. המסך עולה ותפאורה מרהיבה נגלית אליכם לראשונה: שנדלירים רבי קומה משתלשלים מטה, קירות תלת ממדיים עמוסי תמונות עתיקות זהובות מסגרת, כורסאות עזות נוכחות מפוזרות בקפידה בטרקלין, בד הקטיפה שלהן מפזר אור תעתועים אדמדם. השחקנית הראשית ניצבת קפוצת מנח, לגופה שמלה עתירת ממדים ופרטי קישוט, שחה את נפשה בלשון פיוטית ותוך כך מערבת אותנו בסיפור המעשה. אט אט מוחנו מרפה, מאפשר ציפה, נכנע מרצון. אנו מתמלאים באמונה בעולם שמולנו, שקועים בו בחדווה ומתענגים על זמן תעתוע מרטיט. 

שערו בנפשכם שברגע אחד, למשל במערכה השנייה, בזמן שנשכח מליבכם עובדת היותכם ישובים על כיסא מול במה, בזמן הזה שהמבנה נהיה לכם שקוף וכל כולכם מושקעים בסיפור: אין הצגה, אין תיאטרון, אין גוף. וברגע הזה אתם שומעים לפתע את השחקנית צוחקת. יחד אתכם, מהדבר שממנו אתם צוחקים, חוברת אליכם לעמדת הצופה. צחוק קטן, כמעט בלתי נשמע, ועם זאת צורם בקולו החד האומר תקלה, צליל קטן שמתקיף את החוויה ומאיים להכביר בה הכרה. יש לשער שברגע שכזה יפעל מוחכם נמרצות, בדומה לפעולה המתרחשת בחלום צלול, ויצליח לרגע להחזיק בשני ממדי החוויה- בחלום עצמו ובידיעה שהוא חלום. רגע כזה שמוחנו ישלים את הפערים, ולו רק לא להתנער מעולם הבדיון ולהישאר בחוויה הרחמית של ההיסחפות.

והנה הרגע הזה חלף, צלחנו אותו בקושי ואנו שבים מלאי עונג, אך דרוכים, אל ההצגה. ושוב הצחוק הזה. הפעם אין לטעות- השחקנית כושלת בשליחותה להתמזג עם דמותה, ותוך כך גוררת את כולנו אל ההבנה שזוהי הצגה, שהיא שחקנית, ושאנחנו נטועים כעת, וכפי הנראה לנצח, באיזו סתמיות נטולת סיפור, חשופים, מעוקמי מבט אל עבר הריק שנגלה, ערומים מכל מילה שעשויה לארגן את הרגע. 

ימים טרופים עוברים על העולם, ונדמה כי לא נצא מצידו השני של האירוע כפי שנכנסנו. הנגיף הערמומי ומשולל הרסן, עם השם הנשי האקזוטי, מתמקם מולנו כאחרת בולענית, חודרנית, התוקפת אותנו מבעד למעטפת. המעטפת שהיא עורנו הגשמי, המעניק לנו מראה קוהרנטי ומחובר ומגן עלינו חלקית מפני חדירה מבחוץ, אך היא גם אופן המחשבה שמבנה עבורנו סיפור ומשמעות, שנוטע בנו אמונה במבנה שנוצר ומאפשר לנו להעלים עין מהריק והאקראיות שניצבים תחתיו. 

הטראומה היא המפגש עם הממשי, אומר לאקאן. הממשי של לאקאן הוא אזור ללא ניסוח, גם אם יש בו מילים, הן מפורקות וחסרות סדר ואין ביכולתן לשאת את כובד המסומנים אליהן הן אמורות להתייחס. הממשי של לאקאן הוא סתמי, כאוטי, מתקיים כהבזקים בתודעה האנושית, מודע ולא מודע לפערים, נטול מבנה וחמקמק מכל צורה. הוא הדבר שמתרחש עכשיו, האיברים שמתקיימים באקראיות מתחת לעור, המגע של דברים לפני שמבינים אותם, הקיום כולו לפני שנטבלה בו השפה. 

אנו תרים אחרי חיסון לקורונה, זה שישיב לנו את המבנה ויגאל אותנו מהמפגש המצמרר עם בבואתנו השבורה. הקורונה, כמו השחקנית בתיאטרון שהחדירה בנו אל מתחת למעטפת זריקה של הכרה, מקלפת אותנו ממשמעויות ומרופפת את ההגדרות עליהן בנינו את עצמנו כחברה ופרטים. התפשטותה חושפת אותנו לזיופה של המעטפת ואי יכולתה להגן עלינו, חודרת כל מבנה חברתי, כלכלי, מקצועי או פוליטי, מותירה אותנו נבוכים מול התפוררות ההצגה של חיינו. 

בבואנו לייצר חיסון מול פעולתה של הקורונה על חיינו, אנו עסוקים בניסיונות לשקם את השיח, להבנות מחשבה חדשה שתעניק לנו כיוון, אוריינטציה, הכרה במי שאנחנו. קולות רבים נשמעים מכל עבר, מדמים את הקורונה לאם הגדולה- שמחד שולטת בנו באכזריות ומאיימת לכלותנו, ומאידך עשויה להרבות טוב בעולם אם רק נאמין בשליחותה. ימים רבים יעברו עד שנשיג את חותמה של הקורונה בנו, את חדירתה אל תוך המרקם העמוק ביותר בתוכנו, נוטעת אותנו אל מול הלא נודע שמתחולל ברגעים אלה.

 

קורונה וחרדה -

דרכי התמודדות פסיכולוגיות

מגיפת נגיף הקורונה (COVID-19) היא מצב גלובלי נדיר שטרם חווינו בימי חיינו.

המשבר משפיע עלינו פיזית, אך גם פסיכולוגית.

בהקשר הנפשי, מאות מיליונים ברחבי הגלובוס חווים תגובות של מתח קיצוני, חרדה ודיכאון.

המטרה של דף זה היא לעזור לך למזער את ההשלכות מעוררות החרדה של המגיפה הוויראלית על חיינו, כדי לחזור שפויים וחסינים יותר מנטלית ליום שאחרי

 

כך כותבת מיכל (שם בדוי), פסיכולוגית צעירה:

 

"וכל המחשבות, שבימים האלו רצות לי באוטוסטרדה אינטנסיבית (לעתים מדי) אני מרגישה שהם תחת הדבר המרכזי, תחת המרווח הזה שנוצר, כאשר מעטה היציבות של החיים כפי שאנחנו מכירים אותם עד כה, ועל סמך זה אנחנו בטוחים ובונים את עצמנו כלפי העתיד, מתערערים- כפי שקורה עכשיו. ההרגשה הבסיסית שיהיה מי שידאג לנו, שהחיים שלנו לא יכולים באמת באמת להתערער ולהשתנות- מתגלה כאשליה. ברגע אחד, השבריריות של מה שדמינו כיציב מכל, שהוא הידיעה הפשוטה שאנחנו מכירים עולם שמתנהג באופן מסוים-מתגלה. ואז אנחנו לרגע נשארים ערומים. ערומים מביטחונות וידיעות וכיסויים. ערומים, ולעיתים יש לומר אף קצת מדממים מהתגלית הזאת, כי יש בזה משהו פוצע. אבל יש בערום הזה גם משהו מרגש.יש חיות ויש משהו חדש ולא מוכר, ואולי איזה שהיא הזדמנות להכיר את ההנחות שמלוות אותנו ומקיימות אותנו כפי שאנחנו. וגם סתם מרווח נשימה- אם מצליחים להרגיע את החרדה..."

 

אנחנו שומעים בלי סוף ומכל עבר על הסכנות הבריאותיות הגופניות שיש במגיפת וירוס הקורונה, אבל כאן אנחנו דווקא רוצים להתייחס להיבט אחר - לבריאות הנפשית שלנו. 

נראה שהמגיפה העולמית מפזרת פאניקה וחרדה בכל העולם: פחד מפני הידבקות, דאגה כלפי היקרים לנו (במיוחד המבוגרים שנמצאים בסיכון גבוה), חרדה כלכלית...

אין ספק שיש בסיס מציאותי אמיתי לחוויית הלחץ הקולקטיבית הזו. אדם שאינו חווה כלל חרדה בימים אלו ומתנתק מהמציאות סביר שמשתמש במה שבשפה פסיכולוגית נקרא 'הכחשה' – מנגנון הגנה שמאפשר להתמודד עם מציאות מאיימת מדי על ידי אי-הכרה בה והכחשתה. בקצה השני של ספקטרום ההתמודדויות נמצאת מעורבות-יתר, או ‘Over Doing’. כך, ניתן לראות כי בכדי למסך את תחושות החרדה והלחץ, רבים עוקבים באדיקות אחר החדשות בטלויזיה, מסתערים על הסופרים ובתי המרקחת, אוגרים אוכל, תרופות, נייר טואלט... מנגנון זה מאפשר להרגיש בשליטה מול חוויה קשה של חוסר אונים. אחרי הכל, המין האנושי חווה בימים אלו סוג של טראומה – חוויה קשה של חוסר שליטה, חוסר יציבות, ערעור תחושת הביטחון המובנת-מאליה שהרגשנו בעולם... העובדה שאין תרופה או חיסון לוירוס הקורונה רק מחזקת את תחושות הלחץ והחרדה ואת חוסר האונים. אני חושב שיש במצב הנוכחי משהו כמעט מעליב, דומה לסטירה מפתיעה ומצלצלת, ששם זרקור חזק על המוגבלות האנושית מול כוחות הטבע העליונים והאקראיים. כך, בעיני, החרדה היא לא רק מהוירוס עצמו ומההשלכות שלו, אלא גם תוצאה של אתגור וניפוץ של אשליית העליונות, השליטה,הביטחון והכוח שיש לנו בעולם. 

אי וודאות היא הבסיס לכל הפרעות החרדה. חוסר ודאות היא תנאי הכרחי להתפתחות של כל חרדה, כר מרבץ לדאגות אין ספור. לכן, במובנים רבים, COVID-19 הצית את כל יסודות החרדה, בקרב ילדים, בני נוער ומבוגרים. משום שהחרדה היא תגובה טבעית, איננו יכולים לעצור אותה לגמרי, ואולם יש ביכולתנו ליטול את השליטה על חיינו כך שהחרדה לא תפגום בתפקודנו התקין.

נתייחס לארבע הפרעות חרדה שעשויות לקבל 'בוסט' בימים אלו, שנמצאות תחת הכותרת 'הפרעות חרדה'.

לפני כן, חשוב לנו להדגיש את הנקודה הבאה – המצב הנוכחי הוא מאתגר וקשה, גם בזירה של הבריאות הנפשית שלנו, אך הוא אינו חורץ גורלות. בסינית, המשמעות של המילה 'משבר' ושל 'הזדמנות' מיוצגת על די אותה פיקטוגרמה (כתב הציורים הסיני). תחת הפילוסופיה הזו, אציג בסוף כל הפרעה את ההזדמנות שמסתתרת בתוך המשבר.

 

הקורונה ו-OCD

ראשונה נתייחס אליה היא הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. בהפרעה זו, מופיעות מחשבות טורדניות וחודרניות שאינן רצויות (אובססיות), שהפרט מתמודד עמן בדרך כלל על ידי ביצוע טקסים מחשבתיים או התנהגותיים כאלו ואחרים (קומפולסיות).

למשל, מגיפת הקורונה מעודדת אובססיות שקשורות להיגיינה, זיהומים, ניקיון... קומפולסיה נפוצה שקשורה לתכנים אלו היא שטיפת ידיים מספר רב של פעמים. OCD בדרך כלל מסב סבל רב, במיוחד בתקופות קשות ומבלבלות שהמחיצות בין מציאות ודמיון, מה אמיתי ומה לא, מה מסוכן ומה לא – מתערערות. החדשות הטובות הן שטיפול פסיכולוגי עשוי במקרים רבים לעזור לאנשים שמתמודדים עם הפרעה זו. הטיפול הנפוץ (אך בהחלט לא היחיד) הוא קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), שבו שמים במרכז ועובדים על תהליכי החשיבה וההתנהגות של הפרט. 

 

קורונה וחרדה מוכללת

ההפרעה השנייה היא הפרעת חרדה מוכללת (Generalized Anxiety Disorders), בה האדם חווה דאגנות-יתר בלתי ניתנת לשליטה ולעיתים קרובות לא רציונלית סביב נושאים ופעילויות מסויימים. הסימפטומים כוללים בין היתר רמת חרדה גבוהה במיוחד, בעיות שינה, קשיי ריכוז, עצבנות וכו'. בעידן הקורונה הנוכחי, שלא חוסך מאיתנו סיבות לחרדה, עדיין ניתן לראות שיש אנשים שמגיבים בעוצמה הרבה יותר גבוהה של לחץ ביחס לאחרים. כולנו מכירים מצבים של חרדה, ולכן קל להיות אמפטיים לתחושות הסבל שמרגישים אנשים שסובלים ממנה בצורה כל כך עוצמתית ונרחבת. לא פלא שחרדה ודיכאון הם חברים כל כך טובים, ולרוב הם באים ביחד. אני חושב שיש הזדמנות גדולה דווקא במצב הקיים, שבו יש סיבה אמיתית ומאיימת לאנשים שסובלים מהפרעת חרדה מוכללת. כך, אפשר בטיפול לעבוד על החרדה שלהם ב-live, מול מפלצת הקורונה המפחידה והמאיימת, להתבונן בתחושות וברגשות, לנתח יחד עם המטפל את דרכי החשיבה והפעולה, ולהבין לעומק את המקור לקשיים אלו לאורך הנרטיב שהוא סיפור חייהם. 

 

קורונה והתקפי חרדה

ההפרעה השלישית היא התקפי חרדה, או פאניקה, שבאים לידי ביטוי באפיזודה פתאומית של פחד אינטנסיבי המעורר תגובות גופניות חמורות כאשר אין בנמצא סכנה אמיתית או גורם מובחן. התקפי פאניקה עשויים להיות מפחידים וכאשר אדם חווה אותם הוא עלול לחוש שהוא מאבד שליטה, חווה התקף לב או אפילו מת. רבים חווים במהלך חייהם רק התקף פאניקה אחד או שניים והבעיה חולפת, למשל אם מצב מלחיץ נגמר, אבל מי שחווה התקפים חוזרים וחש פחד מתמיד מאחד נוסף, עלול לסבול ממצב המכונה ״הפרעת פאניקה״. 

למרות שההתקפים עצמם אינם מסכני חיים, הם עלולים להיות מפחידים ולהשפיע לרעה משמעותית על איכות החיים. למרבה המזל, הטיפולים הקיימים להפרעה עשויים להיות אפקטיביים מאוד. התקפי פאניקה מתחילים לרוב באופן פתאומי ויכולים להכות בכל זמן – בנהיגה, בקניון, בשינה עמוקה או במהלך פגישה עסקית. ההתקפים עשויים לקרות לפעמים או לעתים קרובות, ולמרות שיש להם וריאציות אפשריות רבות, לרוב הסימפטומים מאמירים תוך דקות. לאחר ההתקף עשויה להישאר תחושה של עייפות גדולה. 

בדרך כלל יכללו ההתקפים כמה מהתסמינים הבאים: 

תחושה של סכנה או אבדון ממשמשים ובאים, פחד מפני אובדן שליטה או מוות, דפיקות לב מהירות וחזקות, הזעה, רעידות, קוצר נשימה או תחושה שהגרון מתהדק, צמרמורות, גלי חום, בחילה, התכווצויות בבטן, כאבים בחזה, כאב ראש, סחרחורת או עילפון, חוסר תחושה, עקצוץ ותחושת חוסר מציאות או ניתוק.

אחד הדברים הנוראיים ביותר בהתקף פאניקה הוא הפחד האינטנסיבי לחוות אחד נוסף, דבר שיכול לגרום להימנעות ממצבים שונים.

אם חווים תסמינים כאלה יש לחפש עזרה מקצועית בהקדם, שכן הם יכולים להחריף בהיעדר טיפול. סימפטומים של התקף פאניקה יכולים להיות דומים לאלה של בעיות בריאותיות חמורות אחרות, כמו התקף לב.

לכן חשוב לפנות לפסיכולוג להערכה ראשונית במידה ולא ברור מקור הסימפטומים. לא ידוע מה גורם להתקפי פאניקה ולהפרעת פאניקה, אך הגורמים הבאים עשויים לשחק בהם תפקיד: גנטיקה, לחץ גדול, טמפרמנט שרגיש יותר ללחץ או נוטה לרגשות שליליים ושינויים מסוימים באופן שבו מתפקדים חלקים במוח. למרות הופעתם הפתאומית, עם הזמן התקפי הפאניקה מופיעים בהינתן טריגר של סיטואציה מסוימת, וישנם מחקרים אשר מצביעים על כך שתגובת ה״הילחם או ברח״ של הגוף לסכנה מעורבת בהם. למשל, אם דוב גריזלי רודף אחרי אדם, גופו יגיב לכך אינסטינקטיבית וקצב הלב והנשימה יואצו כהכנה למצב מסכן חיים, בדומה למתרחש בהתקף פאניקה. ואולם לא ידוע מדוע מתרחש ההתקף ללא נוכחות סכנה.

הסימפטומים של הפרעת פאניקה מתחילים לעתים קרובות בגילאי העשרה המאוחרים או אצל מבוגרים צעירים ופוגעים יותר בנשים מאשר בגברים. גורמים המגבירים את הסיכון לפיתוח התקפי פאניקה או הפרעת פאניקה הם היסטוריה משפחתית של אחד מאלה, מתח גדול בחיים – למשל מוות או מחלה חמורה של אדם אהוב, אירועים טראומטיים – למשל תקיפה מינית או תאונה קשה, שינויים גדולים בחיים – למשל גירושים או הולדת תינוק, עישון או צריכת קפאין מופרזת והיסטוריה של ניצול פיזי או מיני בילדות.

כאשר התקפי פאניקה והפרעת פאניקה אינם מטופלים, יש בכוחם לפגוע כמעט בכל תחום בחיים ולהביא או להיות קשורים לסיבוכים נפשיים נוספים, כמו פיתוח פוביות ספציפיות – למשל פחד לנהוג או לצאת מהבית, טיפול רפואי לעתים תכופות בבעיות בריאות שונות, הימנעות ממצבים חברתיים, בעיות בבית הספר או בעבודה, דיכאון, הפרעות חרדה  מגוונות או הפרעות פסיכיאטריות אחרות, סיכון מוגבר להתאבדות או למחשבות אובדניות, צריכה מופרזת של אלכוהול או חומרים אחרים וגם בעיות כלכליות. 

יש מצבים בהם הפרעת הפאניקה כוללת אגורפוביה – הימנעות ממקומות או ממצבים שיכולים לגרום לחרדה מתוך תחושה של חוסר יכולת לברוח או לקבל עזרה במקרה של התקף פאניקה, או הסתמכות על אחרים לשם יציאה מהבית. 

אין דרך בטוחה למנוע התקפי פאניקה או הפרעת פאניקה, אך ההמלצות הבאות עשויות לעזור: 

  • לפנות לעזרה בהקדם האפשרי על מנת לעצור את ההתקפים מלהחמיר או מלהפוך תכופים יותר, 

  • להיצמד לתכנית הטיפול כדי למנוע התדרדרות או החרפה 

  • השקעה בפעילות גופנית קבועה, שעשויה לסייע בהגנה מפני חרדה

 

קורונה וקלסטרופוביה

ההפרעה האחרונה, הרביעית, היא קלסטרופוביה, פחד ממקומות סגורים, שעולה אל פני השטח בעקבות הבידוד שנכפה על כולנו.

עבור קלסטרופובים, ההנחיות של משרד הבריאות, שהולכות ומחמירות כל הזמן, מדובר באור אדום של הקפצת החרדה. ההמלצות להתמודדות עם חרדה מהצמצום של המרחב הביתי הן אלה:

  • ראשית, פתחו את החלונות כדי להכניס אוויר צח. או בלו זמן בישיבה על סף דלתכם, או בגינה, אם יש.

  • שנית, נסו להסתכל על השמיים דרך חלון פתוח, מהלך שיכול לעזור להעצים את תחושת המרחב.

  • ולבסוף, התניידו  באופן קבוע בין החדרים בבית. זה עוזר. 

 

איך להתמודד עם קשיים רגשיים בזמן הקורונה?

פחדים וחרדות בעקבות התפרצות נגיף הקורונה הם נורמליים.

הם מאתגרים במיוחד את הסובלים מחרדות קודמות, בעיקר מחרדת בריאות (היפוכונדריה), אנשים שחוששים באופן קבוע לבריאותם ובאופן מופרז.

 להלן כמה טיפים שעשויים לעזור למתמודדים עם קשיים רגשיים בימים קשים אלו: 

 

המנעו כמה שניתן מצריכת חדשות בנושאי בריאות

 כולנו רוצים להישאר מעודכנים, אך אם בדיקת החדשות הופכת כפייתית – החרדה מתחזקת.

מומלץ לבצע Detox מחדשות או להקצות זמן מוגבל לצריכתן.

את החשש לפספס מידע קריטי, מה שמכונה בפסיכולוגיה חרדת החמצה בהקשרים אחרים, אפשר לפתור על ידי בקשה מחבר או בן משפחה לעדכן אתכם במקרה חירום.

 

להימנע מחיפוש מתמיד אחר עידוד

עידוד מספק הקלה, אבל היא זמנית בלבד, ועד מהרה המוח יצור מעגל של תלות הולכת וגוברת בנתונים מרגיעים, מה שרק יגביר את החרדה.

טבעי לרצות שהקרובים לנו יאשרו ש"יהיה בסדר", אבל חיפוש אינטנסיבי שך אישור כזה לא יטיב עמכם. 

 

 לאסור לחלוטין חיפוש סימפטומים בגוגל

זה מתאים במיוחד למתמודדים עם פחד ממחלות:

״ד״ר גוגל״, כמו גם פורומים בנושאי בריאות, הם מהמקומות האחרונים לחפש בהם מידע, על אחת כמה וכמה לסובלים מחרדת בריאות, או נטיה קודמת להיפוכונדריה. 

מכיוון שאנשים מבקרים באתרים האלה כאשר יש להם סיבה לדאגה, הם מהווים לעיתים קרובות עדשה מעוותת של המציאות. במקום מידע מעורר חרדה ודאגה, חפשו דיונים מעניינים שקושרים בהיבטים של תקווה, ויש הרבה כאלה בימי הקורונה.

הנה פוסט שמעורר תהודה ומתמקד בחווית התיקוף של רבים מהמתמודדים עם תחושות חרדה בימים שבתיקונם:

 

 

נסו 'טכניקת התנגדות'

 המדובר הוא בתרגיל בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, המערב עימות מחשבה עיקשת עם מחשבה רציונאלית סותרת. למשל, אם המחשבה העיקשת היא ״כל מי שאני אוהב ימות מקורונה״, המחשבה העובדתית הנגדית תהיה ״למעשה, מרבית חולי הקורונה מבריאים לחלוטין, וזה אפילו בהנחה שבני משפחתי יחלו מלכתחילה״. 

 

התאמנו

מספיקות כמה ״קפיצות" או ניעור הגוף כמו בתחילת אימון בחדר כושר כדי להוציא את האדרנלין מהמערכת ולנתב את הפאניקה למקום אחר. אימון יומי קבוע ואימוץ הרגלים גופניים מהנים מפחיתים תסמיני חרדה. 

 

תרגלו נשימה וקרקוע

קוראים לזה Grounding וזה עובד יופי. 

החל מנשימות יוגה מודרכות ועד לריח עז, כמו לבנדר, טכניקות קרקוע יכולות לסייע לשוב למציאות. אפילו התכופפות עד לקצות האצבעות והתיישרות איטית בחזרה יכולה למקד אתכם. הרשת עמוסה ברעיונות לתרגילי קרקוע פשוטים, חינם אין כסף. 

 

 הקצו ״זמן דאגה״ יומי מוגבל 

תנו לעצמכם חצי שעה-שעה גג לעיסוק בדאגות לגבי תוצאות המגיפה. 

כשנגמר הזמן קומו ולעשות משהו אחר.

 

 טפלו בעצמכם

 בשלו של מאכל שאתם אוהבים (שימוש לב שרשתות השיווק פתוחות וכך גם אתרי המתכונים), פרגנו לעצמכם  אמבטיה חמה או האזינו לפלייליסט אהוב, 

כל אלה הם רק דוגמאות לדברים קטנים שיכולים להרים את מצב הרוח. 

 

זכרו שמצב החרדה והמשבר לא ימשכו לתמיד

למרות שלעתים התחושה היא שהחרדה לא תגמר, היא תסתיים בשלב זה או אחר, כאשר העקומה תתחיל לרדת.  נסו לזכור זאת. אלה זמנים מטרידים ואולי ישנם אנשים קרובים לכם המפגינים תסמינים מדאיגים, אבל הנטייה לקפוץ אל התסריט הגרוע ביותר אינה משקפת את המציאות ולא את חיי הנפש. 

 

טיפול פסיכולוגי בחרדות קורונה

בתקופת המשבר הזה, מרבית הקליניקות  הפרטיות אינן פעילות, ומוגדרות כ'עבודה לא חיונית'.

דרכי הטיפול הפסיכולוגי עברו למפגשים אונליין, במתכונת דומה, שמצליחה להביא לתוצאות חיוביות, ודאי כאשר מדובר בפסיכותרפיה ממוקדת להפחתת חרדה.

גם אנחנו במכון טמיר מציעים טיפול פסיכולוגי אונליין, עם התחלה מיידית, ברמה המקצועית הגבוהה שלנו ובמחיר אפשרי לכל נפש.  

נשמח להיות בקשר, אנחנו פה עבורך. עלות מפגש של טיפול אונליין בחרדה הוא 150 ש"ח בלבד.

 

בשבועות הקרובים נמשיך להתמודד כולנו, בני ובנות המין האנושי, עם הפחד והחרדה.

ככל שיידרש עדיין ריחוק חברתית בחיינו, חובה עלינו לעבוד יחד כחברה - עם הרבה אמפתיה.

כיחידים עלינו ליידע את עצמנו בעובדות, להישאר מחוברים למישאנחנו אוהבים ולהיות נדיבים זה עם זה.

לשמחתנו, מרבית המגיפות נעלמות באותה מהירות בה הופיעו, אולם ניהול החרדה ואימוץ דרכים יעילות להתמודדות עם חרדות יכולים להיות מאתגרים.

 

אנו מאחלים לך בריאות פיזית ונפשית, ושנדע כולנו לזהות את ההזדמנות בתוך המשבר.

 

בר ואיתן 

התמודדות עם חרדת הקורונה 

מטפלי מכון טמיר משתפים

 

התקופה האחרונה משרה עלינו את האיום הגדול ביותר שיש על נפש האדם- חוסר הידיעה.

בנוסף, ההתמודדות עם נגיף הקורונה מביאה עימה שינויים רבים, ואנו נאלצים להסתגל לשגרת חיים חדשה.  דבר זה יכול לגרום למשבר אך עם הגישה הנכונה, גם להתחזקות.

כמכון פסיכותרפי חברתי אנו שמחים שיש לנו את היכולת להביא את דבריהם של קומץ ממטפלינו, שנאותו לשתף מליבם ומניסיונם הטיפולי, ופשוט לעזור.

מוזמנים לקחת אליכם, אל בתיכם ואל יקיריכם את העצות הכתובות לעיל, חלקן יישומיות וחלקן נועדו פשוט לחזק את הנפש.

 

מאחלת לכולנו שנחזור למה שתמיד עושה לנו הכי טוב- השגרה המבורכת.

 

אופיר ברגמן

מנהלת קהילת העמיתים במכון טמיר

 

גזירת הבידוד?

דניאל זיסלמן, עו"ס קליני ומטפל משפחתי וזוגי בכפר סבא:

 

אני עולה היום על טיסה עם המשפחה שלי לחתונה בארה"ב, וזאת בידיעה ברורה שכולנו נכנסים לבידוד של שבועיים עם חזרתנו לארץ.  

תחילה חששתי מאוד מ-"גזירת הבידוד".  באופן כללי אני "טיפוס של חוץ", כלומר אני במיטבי ובמלוא כוחי בתפקוד בעבודה כמו גם במטלות מחוץ לבית. דווקא בבית, אני נוטה לעסוק יותר בדאגות וחששות סביב "הקורונה",  ובכלל.  

התלבטתי רבות, אך בסופו של דבר החלטתי שהערך של השתתפות באירוע משפחתי משמעותי עולה על הישארות במרחב היותר בטוח שלי בארץ. מאותו רגע שהחלטתי לאתגר את עצמי בדיוק במקום שבמיוחד קשה לי, התמלאתי באנרגיה חיובית שטרם הכרתי.  שמחה וכוח עוצמתי מילאו אותי, ונטייה לחרדה ופחד נמוגו. ראייתי הפכה חיובית- פתאום שמתי לב כי גם בארץ,בכל רגע נתון, אני יכול "להיקלע" למסלול של חולה או נשא, ולהישלח לבידוד בכל מקרה. 

יתירה מזו, "ירד לי האסימון" כי זו בדיוק המהות של תהליך טיפולי – לחשוף ולגעת במקום של "הפגיעות" שלנו, כדי בסופו של דבר להרגיע את הכאב הרגשי ובכך להעצים את הכוחות והאושר בחיים.  

בנוסף, חשבתי על דרכים יצירתיות להפיק את מירב התועלת מ"המשבר", ואף להרחיב את האופקים. למשל, אני מתכנן להמשיך לעבוד ולטפל באמצעות סקייפ.  כמו כן, למרות שלא אוכל להשתתף בקבוצת הריצה הקבועה שלי, גייסתי את הבן הצעיר, שהוא אלוף נינג'ה, לשמש לי כמנטור על מנת לחזק את הגוף במקומות שהריצה פחות מועילה.   

לסיכום, אין ספק שההתמודדות האישית שלי סביב הקורונה, כבר שינתה לי את החיים – ולטובה. ההתמודדות מעצימה את החזקות שלי, ובכך מקרבת אותי לעולם של הפסיכולוגיה החיובית, שמהותה למצוא ולטפח תכונות חיוביות וכישרון אנושי ובכך להפוך את החיים למספקים יותר. 

 

 

קורונה… מה עושים?? 

לירון יניב, עו"ס קלינית ומטפלת קוגניטיבית התנהגותית (CBT) ברעננה

 

אני שומעת את השאלה הזו בקליניקה והתשובה היא-

במצבים של חוסר שליטה, עמימות וחוסר ודאות חשוב למצוא מקומות בהם יש לנו שליטה. כדאי לבנות סדר יום ושגרה חדשה. מומלץ להיות עסוקים ולצקת משמעות לעשייה שלנו.

מדוע לא כדאי להתמקד בדאגה?

הדאגה הראשונית מסייעת להתארגן ולהתכונן. לאחר מכן הדאגה לא מועילה אלא מזיקה. העיסוק בדאגה גורם לתחושת אשליה של שליטה ועל כן מפחית את הסיכוי להיות בשליטה בפועל. בנוסף, מחשבות שליליות עלולות לפגוע במצב הרוח ואף לגרום לתחושות גופניות לא טובות.

אין לנו יכולת לשנות חלקים מסויימים במציאות או למנוע ממחשבות מסויימות להגיע לתודעה אבל יש לנו בחירה לא לשתף פעולה עם המחשבות הללו. העדר שיתוף הפעולה עימן תגרום להחלשתן ותסייע לנו להתחזק מחדש.



התמודדות עם חרדה

ענבר קונטס, עו"ס קלינית בתל אביב ותלמידת המסלול לפסיכותרפיה פסיכואנליטית באוניברסיטת תל אביב, מטפלת במכון טמיר בתל אביב

 

התמודדות עם חרדה דרך שלושה מישורים עיקריים:

מידע

התעדכנות אינטנסיבית במידע ובמספרים מזינה את החרדה ולכן חשוב לצמצם את ההתעדכנות המסיבית בחדשות. בנוסף, לחפש מידע שמצביע גם על אופטימיות. אם כל הצצה בחדשות מעלה את מפלס החרדה, אפשר למנות אדם קרוב שיעדכן בכל פעם שיש הודעה משמעותית.

חברה

סביבה חברתית מאד משפיעה על תחושת הלחץ או הרוגע ולכן חשוב לשהות בסביבה חברתית רגועה. גם במחיר של התרחקות זמנית מאלה המלחיצים, או לחילופין לבקש שלא לדבר על הנושא בנוכחותכם.

שליטה

אפשר לפעול באופן שיקנה תחושת שליטה כמו שמירה על ההגיינה, שטיפת ידיים ועוד. בנוסף, חשיבה "רק להיום"- האם היום המצב סביר? אם כן, אפשר להיות אופטימיים וחיוביים, זה גם ככה בריא יותר למערכת החיסונית שלנו :)

 

נקודות אור

חגית טייבר, עו"ס קלינית ומטפלת זוגית ומשפחתית ברמת השרון:

כמה נקודות קטנות שעשויות להאיר את הימים הללו:

  1. לשמור עד כמה שאפשר על סדר יום קבוע. לקום בשעה יחסית קבועה, להתארגן, ולאכול בשעות מסודרות.

  2. אם בן/ בת הזוג בבידוד, לכתוב לו בכל יום משהו זוגי מנחם אחר.

  3. לתאם שעה קבועה פנויה יחסית בסוף כל יום, לשיחת וידאו משותפת.

  4. לדבר את התחושות אחד עם השנייה ועם הילדים, ולתת מקום לכל קשת הרגשות.


התמודדות רגשית מקדמת

איילת כהן תדהר, עו"ס קלינית ופסיכותרפיסטית בגישה הדינמית בהרצליה:

מתוך ניסיון אישי ומקצועי, ותפיסת עולמי כמטפלת, הנה שלוש המלצות להתמודדות רגשית מקדמת לימים מאתגרים אלו:

  1. תאהבו והימנעו מקונפליקטים מיותרים-רמות חרדה גבוהות עשויות להוביל לעלייה בתוקפנות (כסוג של מנגנון הגנה). חשוב לזכור את הקשר בין השניים, לשמור על תקשורת מכבדת, מקרבת ומשתפת בין בני המשפחה ונסו לדבר בעיקר בשפת הדאגה והאהבה, מדובר בשפה עולמית. 

  2. ההנאה שבפשטות-הזמן הנוכחי מאפשר לכולנו להיות יותר פשוטים, פחות עסוקים בפסאדות וניראות, פחות בתחרות. כולנו באותה סירה. תהנו מהחופש לעבוד בפיג'מה, ממשחק כיפי עם הילדים והקרובים, מלעשות שטויות, מהטבע, ומפעילויות ספורטיביות קלות. האושר נמצא בקשרים משמעותיים עם אנשים, ובדברים הקטנים והפשוטים (לא רק בקניונים).

  3. ראש פתוח ויצירתי-מדעני העולם עומלים על מציאת חיסון או תרופה שיביאו שקט ומזור לכולנו, ובינתיים, מצאו אתם פתרונות יצירתיים, חדשים, מקוריים,  להעברת הזמן בנינוחות ובכיף, עד כמה שניתן. השתמשו בהומור, תתחברו לילד בתוככם, תשחקו, תקראו, תכתבו, תציירו, תרקדו, תשירו, תנגנו, תמציאו ותמצאו את עצמכם מחדש. ואל תשכחו לשתף אחרים, שכולנו נהנה ונשכיל.

יום יבוא וכל זה יהיה מאחורינו. אני מאמינה שבידינו היכולת לנצל את התקופה הזו לצמיחה, ללמידה ולגדילה אישית, זוגית, משפחתית וחברתית. כוחנו באנושיותנו ובאחדותנו.

 

ולסיום,

מידע מותאם בעידן הקורונה

שגית יוסף, עו"ס קלינית ופסיכותרפיסטית (מומחית לילדים ומתבגרים) באשדוד:

 

קבוצת הווטסאפ הכיתתית של הבת שלי, בת העשר, רועשת וגועשת. ישנם עדכונים כל כמה דקות על מספר החולים, נדבקים, הסגר וכו'.

השאלה מה הילדים עושים עם כל המידע הזה, עם עומס המידע?

עלינו לזכור כי יכולת עיבוד המידע אצל ילדים היא שונה מהותית מיכולת עיבוד המידע שלנו. לנו יש שנים של ניסיון בעיבוד מידע, ובעיקר בסינון מידע- רלוונטי, לא רלוונטי, אמיתי/לא אמיתי, מוגזם/לא מוגזם.

לילדים אין עדיין את כל היכולות הללו.

והיום בעידן התקשורתי הם מוצפים במידע, שאינו מותאם לגילם, שאינו רלוונטי עבורם כלל.

אז מה כן אפשר לעשות?

  1. לא להקשיב לחדשות ליד הילדים, עדיף לא להדליק טלוויזיה לידם . המלצה חמה – ערוץ 23, חינוכית. שם המידע מותאם, לא עמוס והמון תכניות מצחיקות ומותאמות לכל גיל.

  2. לבדוק את המידע שמגיע אליהם, לדבר איתם על כך, לבדוק איזה מידע הגיע אליהם בווטס, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד… הורים – קחו אחריות על המידע שמגיע לילדים שלכם, אפליקציית חמ"ל – לא מיועדת לילדים, היא לא אמורה להיות אצלם בנייד.

  3. לדבר איתם על מידע מותאם גיל (פתאום אפילו מידע על מחלה הופך למידע לא מותאם גיל)

  4. ולהרגיע, לדבר בכנות ובגובה העיניים (שוב מותאם גיל), מי כן בקבוצת הסיכון (ילדים לא!), לדבר על ההבדל בין נשא, חולה, וחולה בקבוצת סיכון.

  5. אם הם דואגים לסבא וסבתא – כן הדאגה מוצדקת, אבל לדבר על מה שאתם והסבים כן עושים כדי לדאוג לבריאות שלכם, שלהם. שסבא וסבתא עושים הכל כדי לדאוג לבריאות שלהם.

וכעת, לפעילות מהנה שניתן לעשות עם הילדים בבית :)

"פיקניק רצפה" - לצאת מהקופסה ב"הסגר"

סגרו את בתיה"ס והילדים בבית, אז מה עוד אפשר לעשות?

אפשר לערוך ארוחה קצת אחרת, אצלנו קוראים לזה פיקניק רצפה. אפשרות להפעיל את כל הבית בהכנות לקראתו ואז ליהנות כל המשפחה יחד.

תוציאו את המפה היפה, הכלים היפים (לא חד פעמי) ועכשיו את כל הסידור תעשו ברצפה, כאילו אתם באמצע יער פורח.

הילדים ישמחו לעזור בהכנות- תנו לכל אחד תפקיד:

האחד אחראי על שאיבת הרצפה לפני המפה, השני פורס את המפה, השלישי מסדר את הצלחות והסכו"ם.

שתפו את הילדים בהכנות, חלקו תפקידים.

וזכרו כי ההכנה היא חלק מההנאה.

עכשיו תתחברו להנאה שלהם ושלכם, ביציאה מהשגרה, ביציאה מהקופסא .

פיקניק רצפה הוא הזדמנות להיות משוחררים, בלי להעיר על השוקו שנשפך, ישיבה ישרה, אפילו המתבגרים יצאו בשמחה מהחדר לארוחה כזו.

רעיונות לפיקניק רצפה- ארוחת קינוחים, ארוחת טעימות- דברים חדשים, אפשר גם להכין תפריט מסודר- ולתכנן ולהכין את הפיקניק מהבוקר עד ארוחת הצהריים, ה-ביחד הוא שעושה את האוכל טעים:)





גילנות (Ageism) ומגיפת הקורונה:

הכתובת על הקיר

 

מה נוכל ללמוד מהפסיכולוגיה של קבוצות גדולות על הסכנות של הפנדמיה הראשונה שאנו חווים בימי חיינו? 

 

כולנו תקווה וציפייה שוירוס הקורונה ידעך בקרוב, אבל אם תימשך מדיניות המניעה הרדיקלית בה נוקטות ממשלות העולם, בגיבוי ארגון הבריאות העולמי, יתכן שהשלכות הקורונה על חיינו יסלימו בשבועות ובחודשים הבאים ושהתוצאות העיקריות תתבטאנה בפגיעה אנושה בכלכלה, כלומר בכיסים של כולנו.  

 

בסרט Wild in the Streets, שעלה לאקרנים ב-1968,  והפך לקאלט בתרבות האמריקאית של שנות ה-70, מוצעת עלילת בלהות, במסגרתה נשלחים כל תושבי ארה״ב מעל גיל 35 למחנות חינוך מחדש, בעוד שהצעירים לוקחים לידיהם את השלטון באופן דמוקרטי, באמצעות שינוי החוקה הלאומית. 

במקרה או שלא, בדיוק שנה לאחר עליית הסרט לאקרנים והסערה העצומה שהוא עורר, ניסח הגרונטולוג האמריקאי רוברט באטלר את המושג גילנות, Ageism, אותה הגדיר כדעה קדומה כלפי בני אדם, בהתבסס בלעדית על גילם. 

המציאות לימדה אותנו לאורך העשורים שחלפו מאז, שאותה דעה קדומה פוגעת באוכלוסיית המבוגרים, בעוד ערכה של הצעירות עולה מאז יותר ויותר. 

 

למה גילנות ולמה עכשיו?

קבוצות אנושיות גדולות נוטות להיווצר, להתגבש ולהתלכד בצורה המהירה ביותר כאשר חבריה מגדירים לעצמם בספונטניות סכנה נתפסת, תהא זו אמיתית או דימיונית. 

מכיוון שמשרדי הבריאות בכל העולם כופים על הציבור הנחיות שבולמות את התנועה הספונטנית של המשק ומכיוון שצעדים חיוניים אלו נועדו למנוע תחלואה בקרב אוכלוסיה פגיעה יותר (בעיקר גברים ונשים מעל גיל 70), ניתן לחזות תרחיש מזעזע, שאינו בדיוני כלל וכלל, בו תופנה אצבע מאשימה כלפי מי שגורם לכאורה להחמרה ולהנצחה של המצב. 

וכך, בקוטב האחר של ׳ספקטרום הסולידריות׳ עלולות לצוף האשמות כלפי קשישים ובני הגיל השלישי, לא רק בתיאוריה, אלא גם בפרקטיקה. 

 

איך יתגלגל כדור השלג?

מבחינה קבוצתית, תחילתו של תרחיש הבלהות של אפליה כלפי קשישים במשבר הויראלי, בפיצול דיכוטומי גלובלי, בלתי פורמלי, בין שתי קבוצות באוכלוסיה: 

מחד, הקהלים שפגיעים להחמרת המצב הבריאותי ומאידך, מי שאינם בסיכון לתמותה בעקבות הידבקות בוירוס. באמצעות פיצול כזה עלולות להיווצר שתי קבוצות מובחנות, עם דינמיקה של ״אנחנו והם״, לצד רציונל מעוות שינוסח על ידי חברי קבוצת הבריאים - 

״אנחנו יכולים להידבק; שהם ייכנסו לבידוד״. 

אחרי הפיצול תופיע השלכה של התכנים השליליים כלפי הקבוצה הפגיעה, שהרי ״הם״ אינם עובדים, ״אנחנו״ אלה שמממנים עבורם את קצבאות הביטוח הלאומי והפערים בינינו לבינם מהותיים ולכן מתסכלים ומכעיסים. 

אחרי ההשלכה נפגוש מנגנון הגנה קבוצתי רב עצמה של אידאליזציה ודה-אבולואציה, יחד עם סאב-טייפינג ממוקד וייחודי: ״יש לי סבא או סבתא שאני אוהב, אבל שנאת הקשישים אינה חלה עליהם. הם, כמו מתי מעט אחרים, בסך הכל דוגמאות יוצאות מן הכלל של מציאות אמיתית ומוכחת...״. 

ההיסטוריה מלמדת שבעיתות חסך קיומי, כולנו נוטים להתחבר לאינסטינקט העדרי הבסיסי. די לנו לראות את המדפים הריקים ברשתות השיווק כדי להבין, ולו לרגע, את כוחה הפלאי של פסיכולוגיית ההמון. 

 

לא במקרה מדברים בתקשורת על ההזדמנות לסולידריות חברתיות כלפי קבוצות פגיעות. זו הצהרת כוונות לא מודעת של החזקים, הצעירים יותר, כלפי מי שמושכים את העולם לאחור.

חשוב שנהיה ערים לרבדים הפרימיטיביים שלנו, ויפה שעה אחת קודם.



איתן טמיר, MA, ראש מכון טמיר לפסיכותרפיה, תל אביב 

https://twitter.com/eitan_tamir_psy




נכנסתם לבידוד כמו רבים אחרים?

אתם עצמאים ויש פחות עבודה בתקופה הזאת?

אתם הורים שנאלצים לשהות בבידוד עם הילדים?

אין ספק שכל העניין הזה מאתגר מאד ויחד עם זאת, משבר יכול להיות גם הזדמנות ובידוד בעקבות הקורונה לא חייב להיות בדידות אם נמצא את הדרך להיות שם אחד בשביל השני. וילפרד ביון הציע שאפשר לראות בבירור אור, ולו הקלוש ביותר, בתנאי חשיכה מרביים.

בימים האחרונים אני קוראת עוד ועוד עדויות של אנשים שמתארים חמלה נדירה שהופנתה כלפיהם בזמן היותם בבידוד בעקבות הקורונה, אנשים שמתארים שבבידוד הזה שנפל עליהם כרעם ביום בהיר מצאו רגעי קסם אמיתיים כמו למשל זמן איכות מדהים עם הילדים שלהם (ששהו איתם בבידוד שאחרי חופשה). מסתבר שאקולוגית העולם מקבל פה סוג של חסד ותהיתי על החסד שאנחנו יכולים לתת לאחרים ולעצמנו בתוך המצב ההזוי הזה. אנחנו יכולים לעשות כל מה שאנחנו יכולים לעשות כדיי לשמור על עצמנו מבחינה בריאותית ואחרי שעשינו את כל זה, מה לגבי הנפש? קראתי פוסטים יפים על כך שנתינה ממלאת, הומור מנחם, פרופרציות חשובות, תחושת הסולידריות ועוד. דבר נוסף שאנחנו יכולים לעשות למען הנפש שלנו: התבוננות אמיתית במה חשוב לנו בחיים האלה. אנשים שנמצאים בבידוד, אנשים שיש להם פחות עבודה בתקופה הזאת, קחו את הזמן כדיי לעשות סוג של ריסטרט למערכת. כמה הזדמנויות יש לנו כבר במרוץ המטורף לעצור לרגע ולהסתכל על הדברים קצת מ"בחוץ", לתהות מה חשוב לנו בחיים האלה והאם אנחנו משקיעים במה שחשוב או נשאבים ליום יום כמו עדר עיוור וחירש במדבר מתייבש שמסנוור ולא מהשמש אלא מזרקורים מיותרים. למשל זרקור תרבות הצריכה וזרקור מה אני "אמור" ומה אני "צריכה" לפי סטנדרטים כלליים ולא אישיים. ה"פאוז" מהשגרה שמציע הבידוד או העומס שירד בעבודה מאפשר הזדמנות לראות מי אנחנו רוצים להיות בעולם הזה וכמה אנחנו נותנים לעצמנו את הרשת להשקיע במה שחשוב לנו באמת. חיים רק פעם אחת ולא לנצח. עכשיו זה הזמן לאהוב באמת, להיות, להגשים, לתת, להאמין באהובים שלנו ובעצמנו.

והנה הציטוט של וילפרד ביון:

"במקום לנסות לזרוע אור בהיר, נבון, ידעני על בעיות מערפלות, אני מציע שנזרה גריעה של אור, אלומה נוקבת של חושך, היפוכו של הזרקור. החשיכה תהיה מוחלטת כל כך שתגיע לכדי ריק מוחלט, זוהר ובאופן הזה אם קיים עצם כלשהוא, קלוש כל שיהיה, הוא יופיע בבהירות רבה וכך אפשר יהיה לראות אור ולו הקלוש ביותר בתנאי חשיכה מרביים".

שנהיה בריאים ונשמור על עצמנו ועל האור בחיינו.

לירון שניר, MSW, עמיתת מכון טמיר בפרדס חנה ות״א 

וירוס הקורונה מעורר חששות, פחדים וחרדות בכל העולם.

האימה הגלובלית, שפחות ופחות סבורים היא מופרזת, איננה מוגבלת רק למתמודדים עם פחד מוירוסים וחיידקים, היא רלוונטית לכל אדם ובכל גיל.

ילדים ובני נוער חשופים הרבה יותר ממה שצריך למדיה באינטרנט, וכאשר מבוגרים עסוקים במושגים קליניים כמו פנדמיה (מגיפה עולמית) ובתמורות כלכליות (כמו הפיטורים הנרחבים עליהם הודיעה חברת אל על), הם עושים הסקות סובייקטיביות משלהם. כמו תמיד, הם משלימים את המידע החסר וכמו תמיד הם מספיק נבונים כדי להבין שכאשר ההורים מתחמקים מתשובות אמיתיות ומלאות, יש כאן אישו רציני.

ההחלטה של ממשלת ישראל ומשרד הבריאות לבטל את הלימודים בבית הספר עד הודעה חדשה בעקבות המגיפה העולמית שנקלענו אליה כולנו, מערערת את תחושת הביטחון של ילדינו, ומביאה את התסריטים המפחידים היישר אל תודעתם,  בגן המשחקים, בחוגים ובשיחות בין חברים. 

הורים רבים תוהים כיצד לדבר עם ילדים על המגיפה באופן מווסת ומרגיע, שלא יגרום לילדים להיות מודאגים יותר ממה שהם כבר עשויים להיות.

קרין אמיתי, עו״ס קלינית ומטפלת במכון טמיר בתל אביב, הכינה דף עצות וטיפים להורים, שנועד לסייע בשיחה אותנטית עם הילדים. מוזמנים לקרוא, להיעזר וגם לשתף:

 

טיפים להורים על התמודדות עם חרדת קורונה של הילדים

 

מוזמנים לפנות אלינו להדרכת הורים מקוונת

להתמודדות ממוקדת עם אתגרי ההורות

בימי משבר המגיפה

 

היום השתתפתי בסדנה שכותרתה "תובנות ומודלים פמיניסטיים חדשניים בעבודה עם Complex Trauma״, אותה הנחתה פרופ' לורה בראון מבוסטון בנושא פוסט טראומה מורכבת.

טרם צאתי לסדנה סידרתי את שיערי "המרדן" עם קרם ששמו הוא "discipline" ושמתי לב שהדאודורנט של בניי מכונה  "anarchy" , סוג של מידע שהיה עובר מתחת לרדאר המודעות שלי בכל יום אחר.

גם היום, כ-50 או 60 שנה לאחר שהתנועה הפמיניסטית החלה במאבק הכה בסיסי להכיר בנשים כבנות אדם בעלות זכויות שוות, ישנם עדיין מסרים חזקים, לעיתים אגביים, שמטיפים לנשים להיות מרוצות, מרצות, מסופקות ממקומן כרעיות ואמהות ולא יותר, בזמן שאת הגברים מעודדים להיות חזקים, שולטים, אנרכיסטים, מרדנים, סוג מסרים המכונה "גבריות רעילה" –toxic masculinity  שגם גברים הם קורבנות שלו.

בעולם שבו האישי הוא הפוליטי והפוליטי הוא כ"כ אישי, כשפוליטיקת הזהויות היא מאוד נוכחת, שעניינים כמו מגדר, מוצא אתני, אוריינטציה מינית, עמדה פוליטית ועוד מכתיבים את האופן שבו אנו מתבוננים על אנשים, שלא לומר שופטים אותם, יש חשיבות לשיח שנותן מקום לאותם חלקים במטופל/ת, שמתייחס למגוון הזהויות שלו/ה, מה שבראון מכנה "זהויות מצטלבות" intersect identities. הכרה בכך שלזהויות של המטופל/ת יש משמעויות והשלכות על הנרטיב שלו.

הגישה הפמיניסטית לפסיכותרפיה (בקצרה ועל רגל אחת) שואפת בין היתר לשבור את הנרטיב שעושה פתולוגיזציה לא.נשים ששרדו והתמודדו עם טראומה, לא לתייגן כחולים/בעייתיים, לתת כבוד ולהשיב את הכח take back the power, ליצור תנאים בתוך הטיפול שיאפשרו לדרוש מחדש את הכח שנלקח מהמטופל.ת שחוותה טראומה reclaim the power, לסייע לה/לו למצוא את הקול האישי שלו ושלה, אשר הושתק או עוות ע"י אדם או באופן ממסדי. המסר הוא שהבעיה אינה באיש.ה עצמה (רבים ורבות מנפגעי טראומה חשים אשמה ובושה), אבל הפתרון בהחלט נמצא במטופל.ת ואנו מסייעים/ות לו לטפח את היכולת לריפוי/החלמה דרך יצירת תנאים מיטיבים ודרך זה שאנו מחזיקים/ות באמונה שיש במטופל.ת את היכולת לדעת מה הוא חש, מה הם רגשותיו, רצונותיו, מהו הקול האישי והאותנטי שלו. דרך אגב המגדר של המטפל/ת אינו קריטי בטיפול הפמיניסטי, מה שקריטי הוא העמדה שלו/שלה ותפיסת עולמו.

בראון מתייחסת לשני מופעים שכיחים של מטופלים/ות עם פוסט טראומה מורכבת, מטופל.ת מאד מוצפ.ת וסימפטומתי.ת, ומטופל/ת מאד מצומצמ.ת, שמתקשה לדעת מה מרגיש.ה, חווה. שני דפוסים אלו מהווים מנגנוני הגנה והשרדות של המטופל.ת נוכח טראומה שלרוב התרחשה בתוך קונטקסט התפתחותי ובנוכחות דמות התקשרות משמעותית. נוכח ארועים טראומטים מתערערת ונשדדת יכולתו הטבעית של הילד.ה להעריך  מי ראוי/לא ראוי לאמונו. מתקיימת דיסוציאציה, שהיא מנגנון הגנה, התנתקות מהחוויה של הסכנה ו/או מהזכרון השלילי, מהידע עד כמה זה מסוכן ורע בעבורי. כבני אדם אנו מכוונים באופן ראשוני לשמר קירבה לדמות התקשרות, זהו טבענו (בולבי, תאורית ההתקשרות), האינטרס הראשוני ההשרדותי שלנו הוא קודם כל להעדיף קירבה לדמות ההתקשרות, גם אם היא מזיקה או פוגענית. רעיון שמובא בהרחבה בספר betrayal trauma, the logic of forgetting abuse, של ג'ניפר פרייל.

בראון הציגה בפנינו תאוריה חשובה poly vegal theory, העומדת בבסיסה של תגובת הקיפאון נוכח פגיעה. לשאלה שטורדת את מנוחתן של קורבנות תקיפה, למה לא התנגדתי/ נאבקתי/ברחתי, המלווה תדיר ברגשות אשם יש הסבר ברמה הפיסית, לא מדובר בבחירה, אלא בתגובה אינסטינקטיבית/השרדותית שהיא שונה מתגובת ה- fight or flight, ויש לה מערכת עצבית שונה, הקשורה לעצב הוואגוס. היא מונה שתי סיבות לקיפאון: האחת לא לפגוע במערכת ההתקשרות עם הדמות המשמעותית והשנייה שמדובר בתגובה אינסטינקטיבית (לעיתים ניתן לראות אותה אצל בעלי חיים שעושים עצמם מתים נוכח התקפה מסוכנת של חיה אחרת). לומר למטופל/ת שהגוף שלה הגן עליה מלא להיטרף, שזוהי תגובה ברמה האינסטינקטיבית, זה לתת ניסוח מחדש לתגובת הקיפאון שלה, שיש בכוחה לשחרר אותה מחוויה של אשמה/בושה.

לסיום הסדנה הקדישה בראון זמן לנושא הכה חשוב של השימור העצמי וההתמודדות של המטפל/ת הפוגש/ת מקרים כל כך קשים. היה מרשים מאד לראות כיצד למרות גילה המבוגר של בראון, היא מדברת בהרבה תשוקה ולהט על הנושאים שעל הפרק.  לשאלה שעלתה מצד משתתפות הסדנה כיצד היא עושה זאת היא מספרת בכנות על התמודדותה לאורך השנים ומדברת על הצורך החיוני של המטפל/ת לפעול מתוך חמלה וכבוד הן כלפי המטופל/ת והן כלפי עצמה. היא אומרת "being a therapist is not a life sentence"  ומתייחסת בכך לחוויה הנפוצה של אשמה ובושה שעולה במטפל/ת נוכח חוסר יכולתה או חוסר רצונה לסייע למטופל/ת. לדבריה כולנו היינו רוצות ללבוש מידי פעם את החליפה של גל גדות ולהושיע את המטופל שלנו, להיות גיבורות על, מסורות תמיד, ללא גבולות וללא סייגים, בפועל זה בלתי אפשרי ויותר מכך לא רצוי. מעבר לזה היא מעודדת את המטפלות/ים למצוא תחום עיסוק שיש בכוחו לספק ולמלא את משאביו, הנמצאים בסכנה של התרוקנות והתדלדלות נוכח תהליכים טיפוליים ארוכים, מתסכלים, תובעניים, הדורשים מידה רבה של אורך רוח וסובלנות.

 

ההזמנה לסדנה של פרופ׳ בראון,

מתוך דף הפייסבוק של המרכז לחקר וקידום בריאות האישה:

 

התחפושות שאנו לובשים בחיינו

מאת אורית זיידמן,

פסיכותרפיסטית קוגניטיבית התנהגותית;

MA בטיפול בהבעה ויצירה;

עמיתת מכון טמיר בראשל״צ

 

אורית זיידמן מכון טמיר בראשון לציון

 

השנה, 1978.

אני בת 10. הסרט "גריז, מוקרן בקולנוע "תפארת" הקולנוע היחיד הגדול והמפואר בראשון לציון.

אבא שלי ז"ל, צועד איתי יד ביד, לוקח אותי לצפות בסרט שכל הכיתה והשכבה שלי מדברת עליו. אני נפעמת מאוליביה ניוטון ג'ון. היא נראית לי האישה הכי יפה שראיתי בחיי...

פורים 1978, אני רוצה להיות אוליבייה ניוטון ג'ון!

סבתא שלי שהיתה כישרון על בתפירה, חורשת את דרום תל אביב כדי למצוא לי בד סקאי, שחור מבריק ולתפור לי את המכנס הצמוד מהסרט.

למזלי אני בלונדינית טבעית ולכן פיאה איננה נחוצה, רק תספורת עם פוני ופן חלק.

אני צועדת לבית הספר, מרגישה הכי יפה בעולם...

כולם מתפעלים. אני זוכה במקום ראשון בתחרות התחפושות הכיתתית.

כל רגשות הנחיתות על הבטן העגלגלה והלחיים השמנמנות שלי נעלמים ליום אחד, יום שלא יישכח.

 

*** 

 

חג פורים בפתח. חג התחפושות והמסיכות. החג שבו לרגע, לכמה ימים, אנחנו מקבלים לגיטימציה להתחפש.

להגשים פנטזיות, להיות נועזים, מפחידים, אמיצים, חסרי פנים, להשתחרר או להפנים, להרגיש יפים או לכער מבלי להרגיש אשמים.

 

במחשבה לעומק, ואם נהיה כנים, הרי שרוב חיינו אנחנו מחופשים. 

הפסיכואנליטיקאי הותיק, קארל גוסטב יונג,  היה בין הראשונים שהתייחס לצורך הפנימי שלנו ללבוש מסיכות ולהתחפש. הוא הגדיר את הצורך הזה במושג שנקרא "פרסונה".

לטענתו, זוהי "הזהות החיצונית" שאנחנו מאמצים כייצוג של עצמנו, על מנת לשדר לסביבה בה אנו נמצאים , מי אנחנו ואיך היינו מעוניינים להיתפס על ידה. 

ל"פרסונה" תפקיד חשוב ביותר בחיינו, עליה לתווך בין האדם לסביבתו, והיא מעוצבת מתפקידיו של האדם. האדם מוכר לסביבתו לפי הפרסונה שלו.

המסיכה מורכבת מגינוני התנהגות ואופי שנבנו שלב אחר שלב בתהליכי ההתפתחות שלנו.

על ידי ה"פרסונה" אנחנו למעשה מסתירים את החלקים שאנחנו פחות אוהבים ומחוברים אליהם באישיותנו, ועיתים אף מתקשים להשלים ולקבל אותם כחלק מאיתנו.  לחלקים אלה קרא יונג ה"צל". 

הפסיכולוגיה הקלאסית מתייחסת לכך כ"אני המזוייף" שכבות שמכסות על ה"אני האמיתי".

כולנו זקוקים ל"אני המזוייף"  כדי להתנהל בנורמות החברתיות ולהיות מקובלים ואהובים. אלה שעל הדרך, אנחנו גם מאבדים פעמים רבות את האותנטיות שלנו ומפספסים את נקודת הייחודיות.

תת המודע שלנו, אינו יודע להבדיל בין אמיתי למזויף, ולכן אם אנחנו מזייפים מספיק טוב, בסופו של דבר, אנחנו הופכים להיות חלק מהמסיכות שלנו.

 

בנוסף, קיימות גישות הטוענות שכל תחפושת, מסיכה או "פרסונה" שאנחנו לובשים, משמשת למעשה ייצוג פנימי לחלק מאישיותנו.

לדוגמה: לא נוכל לאמץ מסיכה ביישנית ועדינה אם במהותנו אנו עוצמתיים ואגרסיביים. 

ולהפך, לא נוכל לאמץ מסיכה תוקפנית ומלאת כריזמה אם באישיותנו הבסיסית אנו עדינים חרדתיים ומופנמים.

נוכל, ביחס לעצמנו, לפתח "פרסונה" עוצמתית יותר, אסרטיבית יותר אך לעולם המהות שלנו תישאר.

 

כעבור 41 שנים...

 

אני יושבת בקליניקה, הוא נכנס, מלווה בבן דוד.

הוא כבר בגיל שמותר לשתות, לנהוג, להיכנס לרוב המועדונים, הוא גבר, גבר, יפה, גבוה, חסון,  קצת גינונים של גנגסטר ישראלי.

אני תוהה מדוע לא הגיע לבד.

 

הוא יושב מולי, קצת רועד, חיוור, קולו נסדק:

"אני חצי בנאדם... אני לא מבין מה קורה, אני כל הזמן בהתקפי חרדה, בטוח שאני מקבל התקף לב. אין לי עם מי לדבר על זה, לא יכול שחברים שלי יחשבו שאני סמרטוט... מה, אני אחרב להם כל יציאה?

את לא מבינה. פחדתי לבוא לפה לבד, אני מדבר איתך עכשיו ודופק לי הלב, כאילו אני בדייט. לא מבין מה נסגר!״ 

ואז הוא מספר לי על המסיכה:

״אני אחד שלא פוחד מכלום! הכל קטן עליי! אני איש של עבודה, של בילויים, של בחורות, של חברים, של לדפוק ת'ראש... אני הכי קל וזורם בעולם... אליי תמיד פונים עם כל צרה ובעיה.״

 

והפחד הגדול בעיניו כאשר הוא מבין שהמסיכה נשרה:

״אני לא יכול פתאום לעשות כלום! לא רוצה לצאת, מפחד ללכת לעבוד, מפחד לנהוג, לא רוצה לעשן, לא רוצה לשתות, כאילו רוצה, אבל פוחד ומעדיף שלא. אבל מה זה אומר? זהו? לעולם לא אוכל יותר להנות?״

מקרה אחד מתוך עשרות, מאות שמגיעים, ומנסים להבין איך מדביקים מחדש את המסיכה לפנים ולבפנים. 

 

בשלב ראשון אנחנו עדיין מבררים, מתי נוצרה, מה תפקידה, מי הוא בלעדיה, ואיך מחברים? איך הוא יכול להיות ציר מרכזי בחיי אנשים גם עם האותנטיות שמותר לו להיות רגיש, פגיע, ולא תמיד זמין רק עבור אחרים.

כולנו זקוקים למסיכות בחיינו. יש להן תפקיד חיוני, של שמירה עלינו, והן משמשות אותנו בהתנהלות השוטפת מול האחר. יחד עם זאת, הבנה עמוקה יותר, על מי אנחנו באמת, מודעות עצמית, לחלקים שאנחנו מעדיפים להסתיר, חקירתם, הכרה בהם והשלמה איתם.  יכולים לעזור לנו, להסיר מסיכות שאינן רלוונטיות יותר לחיינו, לשנות אותן, ולעיתים להסיר אותן באומץ ולהתעצם מכך שהחלקים האותנטיים שלנו באים יותר לידי ביטוי.

 

פורים שמח ☺         



 

 

מקורות: 

 

האני והלא מודע, קארל גוסטב יונג, הוצאת דביר 1973 

מסע אל העצמי, אלכימיית הנפש סמלים ומיתוסים, רות נצר הוצאת מודן 2004

 

עמוד 1 מתוך 6

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





חדשות ועדכונים

לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

972-72-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2019