פחד להשתגע

על החרדה מאובדן שפיות

 

מה זה פחד משיגעון?

 

הפחד משיגעון הוא תופעה מוכרת בספרות הפסיכולוגית, ואף זכה לשם ״דמנטופוביה״.

מי שחווה דמנטופוביה חושש הוא משתגע, פוחד שהוא מאבד קשר עם המציאות וחשש שאובדת לו שפיותו הנפשית.  

בין הסיבות הנפוצות לפחד משיגעון הן היסטוריה משפחתית של הפרעות נפשיות שמשלבות פסיכוזה התקפי חרדה חריפים או תקופות של מתח נפשי חמור וקיצוני.

 

וזה מפחיד.

 

אנשים שחוו התקף פסיכוטי מספרים על הספק שמתעורר לגבי תפיסת המציאות, על היעדר הביטחון בתחושות הבטן, על המחשבות שמתלוות אליהן ועל המשוב של הסביבה, שמאשש את התחושה שמשהו לא טוב קורה.

 

אבל ממש לא צריך התקף פסיכוטי כדי להבין חוויתית ולעומק את החרדה משיגעון:

בין אם הייתם על סף תהום בטריפ רע של אקסטזי שעבר את הגבול, בין אם חוויתם התקף חרדה מהגהינום ובין אם נכחתם לצד חבר או בן משפחה שהתמודד עם אובדן שפיות, אתם מכירים את אותה הבנה מזדחלת ומחלחלת, לפיה המרחק בין שפיות לשיגעון איננו כה מובחן כפי שנדמה לנו.

גם מי שעובד/ת עם פגועי נפש, נכיר את התחושות המציפות: 

 

אני זוכר את התקופה בה עבדתי כמדריך נוער במחלקה הפתוחה לנוער במרכז לבריאות הנפש טירת כרמל, בשנת 1998.

הייתה זו הפעם הראשונה בחיי בה נחשפתי באינטנסיביות יומיומית למגע עם נפגעי נפש, ועוד בני נוער, ילדים כמעט, שנפשם התערערה במאורעות חיים מורכבים וקשים והם הגיעו אלינו כדי להתאזן, ללמוד, להתארגן ולשוב לדרך המלך.

אני זוכר היטב את החלומות מדי לילה, את ההיאחזות של הצוות אחד בשני ואת האתגר לבנות גבולות התנהגותיים בתוך מרחב פסיכולוגי ובין-אישי של גבולות פנימיים מטושטשים.

הטירוף, אובדן השפיות, אינם רחוקים כל כך מהנורמליות. חווית השיגעון מתקיימת בתוך אנשים נורמליים, עם מכנה משותף נרחב עם כולנו.

זה קשה לעיכול ובתחילת הדרך מעורר חרדה עצומה.

זה גם נושא המאמר.

איתן טמיר


fear of insanity

ההיסטוריה של הפחד משיגעון

 

לכל אורך ההיסטוריה הוצמדה למתמודדים עם הפרעות נפשיות בתודעה סטיגמה חברתית אכזרית וקשה, והם נתפסו כסובלים ממצב בלתי הפיך שלצדו כאב פיזי.

רק במאה ה-20 החלו הפרעות נפש להיות מזוהות כמצב רפואי שניתן לטיפול באמצעים רפואיים, פסיכולוגיים ואנושיים, שאינם מכאיבים או מפחידים.



מתי החל הטיפול הפסיכולוגי בשיגעון?

 

תחילת ההבנה לגבי אובדן שפיות כבעיה פסיכולוגית החל במהפכה הצרפתית, שחרטה על דגלה את השיוויון, החירות והאחווה.

ההתייחסות ההומניסטית לנפגעי נפש כחולים קשורה כנראה לשינוי חברתי עמוק, שכן עד אז ראו בהפרעת נפשיות פסיכוטיות תופעה מאגית של של דיבוק ואחיזה בידי שדים. ״המשוגעים״ היו באחריות הכנסיה והשיגעון היה כרוך בחטא. נפגעי הנפש הועלו על המוקד, ורק בתקופת הרנסנס החלו לראות בתופעה הפסיכוטית בעיה שרופאים אמורים לטפל בה, למרות שלא ידעו איך.

פיליפ פינל היה רופא שניהל ב-1793 מחלקות בבית חולים כללי. פינל הושפע מהפילוסופים קאנט ורוסו, שדיברו שכתבו על חשיבות חירות האנושית והמשמעות של להיות בן חורין כחלק אינטגרלי ממהות האדם.

פינל נקט בגישה חדשה לזמנו - נפגעי הנפש נתפסו בעיניו מנוכרים למהות האנושית, חוויה שמעוררת סבל קיומי עצום. 

המטופלים הפסיכוטים, שהיו אזוקים בשלשלאות בבית החולים, פגשו לראשונה רופא שהחליט להפסיק לאזוק אותם ולהתחיל להקשיב להם. 

פינל הפך את המחלקה בבית חולים לה סלפטייר מסוג של בית סוהר למחלקה פסיכיאטרית, ובעצם היה למטפל הראשון, שבחן מה שהכי קרוב בימינו לפסיכותרפיה.

 

ֿלמרות שהסטיגמה החברתית עדיין קיימת ובועטת גם היום, בעיקר משום שיש הפרעות נפשיות המתבטאות בתסמינים התנהגותיים בולטים (כמו הפרעת ״טיקים״ שכוללת התפרצויות קוליות והתנהגות לא נאותה בחברה) היא כבר איננה נפוצה כבעבר.

 

Fear to become lunatic 

״כאשר אתה מסתכל ישירות על אדם משוגע מה שאתה רואה הוא בבואה של הידיעה שלך בדבר שגעונו, משמע, אינך רואה אותו כלל. כדי לראות אותו, עליך לראות את מה שהוא ראה, וכשאתה מנסה להביט דרך עיניו של אדם משוגע, הדרך היחידה לעשות זאת היא להשתמש בנתיב אלכסוני״.

-- רוברט מ. פירסיגמתוך הספר "זן ואמנות אחזקת האופנוע״

 

מהי בכלל שפיות נפשית?

ראשית הבעיה באשר לגבול בין שפיות לשיגעון עוברת בקונטרוברסליות של ההגדרה - ״מהי נורמליות?״. 

לא קל להגדיר התנהגות נורמלית, מה שמחייב להגדירה בצורה מאוד מופשטת.

אפשר להתייחס לאדם שמגלה התנהגות נורמלית ככזה שיש לו תפיסה רציונלית למציאות בה הוא חי.

תפיסה רציונלית פירושה מצב שבו האדם שופט את המציאות בצורה תקינה, הוא מבין את המציאות כפי שמבינים אותה מרבית בני האדם סביבו.

לבני האדם שמפגינים שיפוט תקין למציאות יש לרוב בוחן מציאות תקין, ביכולתם להעריך מצבים של סיכון פיזי או מנטלי והתפיסה הרציונלית שלהם מתבטאת ביכולת לזהות מתי להתנהג בצורה מסוימת ומתי לא, כמו גם פירוש נכון  של הקודים מאפשרים לנו להתנהג באופן הזה.

המאפיין הנוסף שאנו מצפים שיהיה לאדם שמתנהג באופן נורמלי הוא שליטה רצונית בהתנהגות, איפוק ועיכוב דחפים. זה אומר שהאדם יודע שהתנהגות מסוימת אינה תואמת מצב ולכן יש לשלוט בה. ילדים, למשל, עדיין לא לומדים לשלוט בהתנהגות שלהם ואנו מחנכים אותם לעשות כן.

המאפיין האחרון הוא יצרנות. כל אדם שם לעצמו מטרות בחיים ומעוניין להתקדם, להתפתח. לרוב בני האדם הבוגרים יש מסלול קבוע בחיים, יש התנהגות מצופה גם כאשר עולים שינויים במסלול הזה. אנשים לא פרודוקטיביים, או שאינם מאמינים בעתיד יתויגו בד"כ בעלי מצוקה נפשית כלשהי. בחברה שלנו, יצרנות פירושה להיות משמעותי, לחיות חיים עם כיוון.

בקיצור, כללי מדי... 

 

הפחד להשתגע הוא אחד מהסימפטומים המפחידים ביותר של הפרעות חרדה ושל התקפי פאניקה בפרט, והוא צופן בחובו את החשש לאבד קרובים, חברים ובני משפחה או להתמודד עם מבוכה ובושה בפני זרים, עקב ביטויי המשבר.

 

אבל האם אדם יכול באמת ״להשתגע״, במובן של לאבד קשר עם המציאות?

 

התשובה היא שברוב המקרים לא;

״להשתגע״ במובן זה הוא לא תופעה נפוצה או כזו שמתרחשת בקלות.

 

למעשה, מרבית האנשים שאכן מאבדים קשר עם המציאות מסיבה כלשהי (נזק מוחי, פסיכוזה או סכיזופרניה, למשל) כלל אינם מודעים לכך.

לכן, עצם העובדה שאדם יכול לשאול את עצמו אם הוא מאבד קשר עם המציאות ומנהל על כך מונולוג או דיאלוג, מהווה תמיכה לכך שהקשר עם המציאות תקין, לפחות חלקית.

 

ואולם, אין ספק שיש אנשים שמרגישים שהם מתמודדים עם סוג כלשהו של פסיכוזה שנובעת מחרדה, והגיוני שאדם עם חרדה יחוש דאגה כזו.

ֿיש שיאמרו שחרדה אכן גורמת לסוג של פסיכוזה אצל מטופלים מסוימים; אנשים הלוקים בחרדה עשויים לחוש לעתים שהם מחוץ לגופם, צופים בעצמם, וחרדה יכולה גם להביא למצב שבו המטופל מרגיש שמחשבותיו כה מפוזרות שהוא אינו מצליח לעקוב אחר מחשבה אחת רציפה.

 

השילוב בין שני הסימפטומים הללו גם יחד עשוי להביא אדם לחשש שהוא עומד להשתגע, כאשר למעשה הוא רק חווה תגובה לפרץ האדרנלין שמתרחש במהלך התקף חרדה או פאניקה ולהפעלת מצב ה״הילחם או ברח״ של הגוף.

למרות שהתקפי חרדה קשים אינם בשום אופן בגדר פסיכוזה אמיתית, מי שחש על בסיס קבוע תחושות של פסיכוזה כתוצאה מחרדה ירגיש חסר אונים נוכח האפיזודות הללו, מה שרק מעצים את החרדה.

למרות שברגע שהחרדה שוככת הסימפטומים נוטים להיעלם, טיפול מקצועי עשוי להיות הדבר היחיד שביכולתו לשבור את המעגל הזה. תסמינים שכיחים אצל אנשים הסובלים מדמנטופוביה הם דיכאון חמור, הסתגרות חברתית, התקפי פאניקה, חרדה, כאבי ראש, חולשה גופנית, סחרחורת, בחילה, הזעה מוגברת, דפיקות לב מואצות וקוצר נשימה.

 

הפרעות חרדה ופחד לאבד שפיות

מלבד התחושה הכללית של אובדן שליטה, לכל סוג חרדה נוטים להיות תסמינים אופייניים לו נוכח תחושת ה״אני הולך להשתגע״:

 

 

הפרעת פאניקה

 

התחושה שלא ניתן לעקוב אחר מחשבות, תחושה של המצאות מחוץ לגוף, ובהתקף חמור אף תחושה שהמוח אינו מתפקד. תסמינים אלה נחווים כריאליסטיים מאוד וגורמים למתח רב.



הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD)

 

תחושת ה״אני הולך להשתגע״ בקרב הלוקים בהפרעה טורדנית כפיייתית, OCD, נחווית כאשר המתמודדים מזהים את האובססיות וההתנהגויות הקומפולסיביות (הטקסים) כלא-רציונליות בבסיסן, ועדיין – לא משנה מה יעשו אין ביכולתם להיפטר מהן.

הדבר גורם לתחושה שהמוח שולט בהם ומוליד תסמינים טקסיים שאמורים להרגיע, אבל תורמים, בתורם, לחיזוק התחושה של אובדן שליטה.

חשבו למשל על המקרה הבא: אדם המתמודד עם OCD קשה משוכנע שבמהלך הנסיעה מהעבודה הביתה, דרס הולך רגל והמשיך לנסוע. הספק מכרסם בו לכל אורך הנסיעה, אפילו שהוא מודע לכך שהוא סובל מההפרעה וההסתברות שאכן פגע באדם אפסית. הוא נאבק המחשבה הטורדנית לכל אורך הדרך, אך אינו יודע מנוח. כדי להירגע, הוא שב על עקבותיו ונוסע בדיוק לאותה נקודה בכביש בה התעוררה המחשבה המחרידה. כך, אחת לכמה ימים, הוא מוצא עצמו ׳תופר׳ את הכבישים במטרה לפגוש קצת שקט ושלווה.

שיגעון זה לא, אבל החרדה עצומה. 

 

הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)

התחושה של שיגעון ממשמש ובא נפוצה בקרב מי שסובל מ-ptsd בדרגה חמורה, והיא עשויה להתבטא בפלאשבקים חדים, בפרנויה חלקית ואפילו בהזיות קוליות וחזותיות.

למרות שהתופעות הללו בהחלט מתאימות לכותרת ״פסיכוזה״, הן בעצם סימן להפרעת חרדה ואינן מצביעות על התקף פסיכוטי בקרב מי שסובל מתסמונת דחק פוסט-טראומטית. תחת זאת, מדובר בתגובה לחרדה הנחווית כתוצאה מהטראומה, כשהגוף נכנס לדריכות גבוהה.

Fear of insanity Therapy 

 

טיפול בפחד משיגעון

אז לא, הבשורה הטובה היא שסביר שאתם לא משתגעים, ושאפשר לטפל בזה.

הטיפול השכיח ביותר הוא שילוב של תרופות עם טיפול פסיכולוגי, בדרך כלל כזה שנגזר מטכניקות שונות של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

בדרך זו המטפל מסייע למטופל לשנות את האמונות שלו אודות חולי נפשי ולפתח דרכי חשיבה בריאות יותר. גם באמצעות העברת מידע פסיכו-חינוכי (פסיכואדוקציה) אפשר ללמוד על חולי נפשי ועל המשמעות שיש לפחד משיגעון בחוווית המטופל.

בשיטת CBT המטרה היא בדרך כלל לעזור למטופל להבין את הנושאים המורכבים המעורבים בפחד שהוא חווה, ובכך למזער את הרגשות הכרוכים בו.

זאת ועוד, הטיפול בחרדה צריך להיות כולל ולא כזה המטפל רק בסימפטום הספציפי של הפחד מפני שיגעון. לצד טיפול מקצועי, ישנן גם דרכים שבהן החולה יכול לעזור לעצמו. ראשית, משמתחילה תחושת אובדן השליטה, אפשר פשוט לחכות שהיא תעבור, וברגע שחוזרת ״תחושת העצמי״ כבר ניתן להתבונן בגורמים לאותה תחושה ולנסות לתת להם מענה. עוד פתרונות שניתן לנסות הם:

ללמוד יותר על סימפטומים של חרדה – רבים מהלוקים בחרדה שחשים שהם משתגעים פשוט אינם מבינים מה קורה וכיצד חרדה יכולה לגרום לתחושות כה עוצמתיות. ואולם, ברגע שמבינים מה גורם לסימפטומים ומהן המחשבות שמניעות אותם כבר אין תחושה של אובדן שליטה.

למשל, רבים מהסימפטומים הגופניים של התקפי חרדה נובעים מהיפרוונטילציה, וככל שהמטופל ידע יותר על תופעת ההיפרוונטילציה כך יוכל להבין ולשלוט במצב ברגע שהוא מתחיל.

 

תזכורת לגבי המציאות

כאשר התחושה של השיגעון המשתלט נגמרת, מוטב להזכיר לעצמנו שאנחנו עדיין מעוגנים במציאות.

אפשר, למשל, להתקשר לחבר או לצפות בסרט, פעילויות שבוחנות ובודקות האם קיים באמת ניתוק מן המציאות.

במקום לשבת ולתהות על מה שקורה, מוטב להתאמץ לחזור לחיים.

 

 

תוספי תזונה 

באופן כללי טיפול תרופתי, ואפילו תוספים טבעיים, אינם מומלצים לטיפול מלא בחרדה.

ואולם במקרים קשים בהם החולה חש שהעולם מתמוטט עליו,

כדאי להתייעץ עם רופא בנושא או לבחון נטילת תוספים טבעיים מרגיעים ורלוונטיים. 

 

פסיכותרפיה וקבוצות תמיכה

פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית היא שיטת הטיפול המתאימה ביותר לטיפול בפוביות ופחדים ממוקדים, אולם יתכן כי טיפול ממושך יותר יוכל לבחון את המקורות ואת הקונפליקט היושב בבסיסם. 

גם קבוצות תמיכה פנים אל פנים או פורומים באינטרנט יכולים לתת מענה מרגיע, בעיקר כאשר מתקיימת תקשורת תומכת עם מי שהתגברו על חרדה חמורה משיגעון.

 

פעילות גופנית

פעילות ספורטיבית היא כלי חשוב וזמין לכולנו.

ספורט אמנם עוזר פחות במקרים של פסיכוזה אך יכול להפחית חרדה חמורה מפניה ובכך גם את התחושה המוקדמת של השיגעון, שכביכול משתלט על המטופל.

 

לאחר כל התקף חרדה כדאי שהמטופל ייזכר בהתקפי העבר כדי להבין שהנה – הוא עדיין בחיים ושפוי, כלומר הוא מצליח להתמודד עם האפיזודות הללו ואינו באמת משתגע.

 

מוזמנים לדבר איתנו:

1-800-509-809

מכון טמיר

 

 

 

 

מִילְיוֹנֵי אֲנָשִׁים לְבַד

וְאִם כְּבָר לְבַד אָז שֶׁיִהְיֶה בִּתְנוּעָה

שֶׁנִּתְחַמֵּם, שֶׁלּא נִקְפָּא, שֶׁלּא נִשְׁתַּגֵּעַ.

 

-- מיכה שטרית

 

 

 

עריכה: איתן טמיר

 

טיפול באוטיזם

 

לרגל הקמת קליניקה חדשה של מכון בשרון, לטיפול בהפרעות על הספקטרום האוטיסטי אצל ילדים, קראו מאמר עדכני על שיטות הטיפול באוטיזם: 

 

https://www.tipulpsychology.co.il/therapy/children/autism-netanya.html

 

 

קריאה מהנה ומלמדת!

 

צוות מכון טמיר

אנצו יוסף בּוֹנָבֶנטורה

סיפורו של ראש המחלקה לפסיכולוגיה

באוניברסיטה העברית, שנרצח בדרך לירושלים

 

- מיוחד ליום ירושלים 2019 - 

 

מיהו פרופ׳ אנצו יוסף בונבנטורה?

פרופ׳ אנצו יוסף בונבנטורה (Bonaventura) היה פסיכולוג יהודי ממוצא איטלקי, שהקים ב-1939 את המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בהר הצופים. 

בונבנטורה נרצח בשנת 1948, במתקפת טרור על שיירת אזרחים שעלתה לירושלים (״טבח שיירת הדסה״), בה ניספו 77 יהודים. 

 

פסיכולוגיה במציאות סוערת

בונבנטורה נולד בפיזה שבאיטליה ב-1891 וגדל בפירנצה.

אביו, ארנלדו, היה מוזיקולוג ידוע.

בונבנטורה חונך ללא זיקה ליהדות, אך לאחר שירותו הצבאי כקצין תותחנים מצטיין במלחמת העולם הראשונה, במהלכו אף נפצע, דאג לעבור ברית מילה, וזאת בהשפעת הרב של עירו.

ב-1921 התחתן עם מתילדה פאסיליי וב-1922 התמנה למשרת פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת פירנצה, שם ייסד וניהל מעבדה לפסיכולוגיה והיה מראשוני הפסיכולוגים באיטליה.

בונבנטורה שימש כמזכיר כללי של החברה הפסיכולוגית האיטלקית והיה חבר במערכת כתב העת Rivista di Psicologia.

כראש האגודה הציונית בפירנצה עמד בקשרי חברות עם פרופ׳ חיים וייצמן, מרטין בובר ואברהם הלוי פרנקל, ופרסם מסות ומחקרים בתחום היהדות.

 

לאחר שפוטר ממשרתו באוניברסיטה ב-1938 בעקבות חוקי הגזע של מוסוליני, עלה ב-1939 לפלסטינה וקיבל משרת פרופ׳ לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, בעקבות המלצתו של חיים וייצמן.

באוניברסיטה העברית הקים בונבנטורה את המחלקה לפסיכולוגיה.

בהמשך הקים גם מעבדה לפסיכולוגיה וניהל את פעילותה.

 

דרכו ותרומותיו של פרופסור אנצו יוסף בונבנטורה

השקפותיו של בונבנטורה על הפסיכולוגיה איחדו בין אסכולות החשיבה המסורתיות והמודרניות לתקופתו, אינטגרציה שניכרת בעבודתו המדעית, שתרה אחר הפרטים מבלי לפספס את המסגרת הפילוסופית הרחבה.

בונבנטורה נמנה על האסכולה הפסיכולוגית-ניסויית שייסד וילהלם וונדט (Wundt) והשתמש בה במחקריו שנגעו בשאלות של זמן, תפיסה, תנועה, תשומת לב, מוטיבציה וכוח רצון. הוא חקר גם בעיות של התפתחות מנטלית, בעיקר בקרב ילדים עם עיכוב התפתחותי.

בנוסף להיותו פסיכולוג בירושלים, בונבנטורה עסק במחקר ובהוראה. את תרומתו כמורה הרחיב מעבר לאוניברסיטה העברית ופעל גם במוסדות על-תיכוניים אחרים, וכן חינך והדריך בני נוער בבחירת מסלול מקצועי וקריירה.

הוא שימש יושב ראש המרכז להתייעצות מקצועית והיה חבר בוועדה לקביעת מונחי פסיכולוגיה בשפה העברית.

חלק מהספרים שכתב תורגמו מאיטלקית לעברית וכן ערכים באנציקלופדיה העברית.

בסוף 1947 יצא לשנת שבתון, אך עד מהרה שב ארצה, עם החלטת האו״ם על הקמת מדינת ישראל.

 

ב-1948 נרצח בונבנטורה במהלך מתקפה ערבית על שיירה שעשתה דרכה לאוניברסיטה העברית בהר הצופים. המתקפה אירעה באיזור שכונת שיח׳ ג׳ראח בירושלים, ונטען כי בוצעה כפעולת נקם על טבח כפר יאסין, שאירע כמה ימים לפני כן. 

 

לזכרו 

ב-1988 צוינו בפירנצה חמישים שנים לפיטוריו בעקבות חוקי הגזע באמצעות שלושה ימי עיון שהוקדשו למפעלו בתחום הפסיכולוגיה.

המכשירים בהם עשה שימוש במחקריו וכן עבודת הדוקטורט המקורית שלו, הכתובה בכתב ידו, שמורים במחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת פירנצה.

ב-1995 החליטה עיריית ירושלים לקרוא רחוב על שמו.

 

בונבנטורה הותיר אחריו שלושה בנים, פרופ׳ דוד אשרי מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, עמנואל אשרי ופיזיקאי הגרעין פרופ׳ דניאל אשרי מאוניברסיטת תל אביב.

 

 

 

 

 

 

מקורות:

 

אֶנצו יוסף בּוֹנָבֶנטורה - מתוך ויקיפדיה

https://www.encyclopedia.com/religion/encyclopedias-almanacs-transcripts-and-maps/bonaventura-enzo-joseph

 

 

10 תובנות על סינדרום ירושלים

%MCEPASTEBIN%

דרכו המדהימה של קטמין (special K) מחומר פסיכדלי אסור

לדבר הבא בטיפול תרופתי בהפרעות נפשיות

 

קטמין לטיפול בדיכאון ובהפרעות נפשיות נוספות

לפי החדשות המחקריות של החודשים האחרונים, נראה כי חייהם של עשרות אלפי גברים ונשים בישראל, שסובלים מדיכאון ואינם מגיבים היטב לטיפולים המקובלים, עומדים להשתנות מן היסוד.


משהו חדש מתחיל...

במרץ 2019 אישר מינהל המזון והתרופות האמריקאי, ה-FDA, את התרופה Spravato,  תרסיס לאף של ובו חומר דמוי קטמין, פיתוח ראשוני של חברת התרופות ג'ונסון אנד ג'ונסון.

התרסיס נמצא יעיל לטיפול בדיכאון והתרופה מוגדרת כבר בחצרות הקליניים של הפסיכיאטריה כ״כלי משנה משחק״ לטיפול בדיכאון ובמחשבות התאבדות.

 

לקריאה:

 https://www.tipulpsychology.co.il/psychiatric-counseling/ketamine.html

 

שקרים של מטופלים בטיפול פסיכולוגי

 

מרבית המטפלים במקצועות בריאות הנפש נוטים לתפוס את המרחב הטיפולי כמקום בו יכולים המטופלים שלהם לדבר על הכל. 
 
אבל על הכל. 
 
 
 
 
זה נשמע הגיוני ומתבקש - טיפול פסיכולוגי הוא אזור בטוח, בו המטופל מרגיש בנוח לתת דרור ולבטא בחופשיות את מחשבותיו ורגשותיו הכמוסים ביותר. 
 
אז זהו, שלא ממש.
 
מחקרים מקצועיים מלמדים אותנו כי שיעור מפתיע מהמטופלים מודים ומתוודים ששיקרו או שלא היו כנים באופן מלא עם מטפליהם.
 
למשל, מחקר שפורסם ב-2016 מצא כי לא פחות מ-93% מהמטופלים שהשתתפו דיווחו  ששיקרו למטפל/ת שלהם במודע ו-84% הודו בכנות בפני החוקרים שקיימו את המחקר, כי חוסר הכנות כלפי הדמות הטיפולית נמשך על בסיס קבוע. 
 
 
>>> רגע, הממ... איך נדע שהם לא שיקרו גם לחוקרים? :-) 
 
עזבו את זה רגע, נו - 
 
 
התופעה של חוסר כנות בקרב מטופלים מתייחסת לאותם אירועים בהם המטופל מרגיש שאינו מסוגל להיות ישר לחלוטין עם המטפל, בהקשר של נושאים מסוימים.  חוסר הכנות בטיפול מתייחסת לקטגוריה רחבה של היעדר חשיפה, כולל עיוות האמת והצגתה באופן חלקי, לצד השמטת פרטים, הימנעות, הסתרת סודות ועוד.
 
 
 
 

המרדף לגילוי האמת 

למרות שמרביתנו, המטפלים, יוצאים מנקודת הנחה שיש לנו ׳רדאר שקרים׳ לזיהוי בלופים של מטופלים, כלי אבחוני מיוחד שכזה שהעניקו לנו ניסיון קליני מצטבר, הקשבה רבת שנים כ׳ילדים הוריים׳ מצטיינים ואינטואיציה בריאה, הרי שבמציאות (לפחות זו המחקרית) אנו ממש נאיביים:   73% מבין המטופלים שהתוודו בפני החוקרים ששיקרו בטיפול, לא נחשפו מעולם - לא על ידי המטפל ולא עד ידי המטופל.  גם כאשר בכל זאת מתגלה האמת, המטפל חושף אותה רק ב-9% מהמקרים, בעוד ש3.5% מהנשאלים התוודו בפני המטפל על שקרים מרצונם החופשי. 
 
 
 
 

משחק המחבואים של המסע הנפשי

דונלד ויניקוט כתב כי ״תענוג להתחבא אבל קטסטרופה לא להימצא".  כך, סביר שאצל כל מטופל קיימת משאלת לב עמוקה להיראות ולהתגלות בשקיפות מלאה בפני המטפל, גם כאשר הוא מסתיר במכוון את האמת, אפילו כאשר הוא מסלף אותה. התנפצות האשליה באשר ליכולתו העל-אנושית של המטפל לגלות כל תרמית נפשית מוסיפה נדבך של בדידות לתחושת הפספוס.  
 
 
מצד שני, האמת גם מאיימת. על הטיפול היא מאיימת, על התקווה שנבנית בו. 
 
אם טיפול פסיכולוגי מתיימר לעצב נרטיב קיומי מחודש, וחותר לעתיד נפשי משופר, הרי שלעיתים מוטב שאמיתות אובייקטיביות, מכונסות ומבוישות, יאוחסנו בבוידעם של עברנו. 
 
 
יש כאן איזון טיפולי עדין בין מאמץ לשמור על ׳מרחב אנרגטי חיובי׳ לבין סיכון בהכחשה משותפת של חומרי עבודה קריטיים.  

על מה מטופלים משקרים? 

יש שיטענו ששקרים הם בלתי נמנעים בטיפול נפשי.  בכלל בחיים, אפילו בזוגיות.  כולנו מסלפים את האמת לפעמים, בוחרים במודע מה לשתף ומה להסתיר, מגזימים, נסחפים, מספרים לעצמנו מהם שקרים לבנים, עושים קצת פוטושופ למילים…  טיפול נפשי, כפי הנראה, אינו יוצא דופן מבחינה זו.  ספקטרום הנושאים לגביהם נוטים מטופלים לשקר או לסלף את האמת בפני המטפל הוא נרחב ועשיר.  המחקרים בשאלה ממקדים את התחומים המוסתרים ושופכים אור על התכנים המועדים יותר.  

 

 

״אצלי הכל בסדר״ 

באחד המחקרים, 54% מהנבדקים הודו שבחרו להציג בפני המטפל תמונה ורודה יותר לגבי עצמת המצוקה הפסיכולוגית ממנה סבלו, ממש העמידו פנים שהם שמחים ובריאים יותר מכפי שהיו באמת.  למעשה, הנטיה להפחית בחומרת הסימפטומים, מדווח על ידי 39% מהמשתתפים באותו מחקר.  שומרים עלינו המטופלים שלנו, וקליין כבר אמרה את זה מזמן. 

 

 

״מחשבות אובדניות, אבל רק מחשבות...״

כל מטפל יודע שבעקבות שיתוף של  המטופל בהרהור על אובדנות, סביר שתופיע גם צפירת הרגעה, משהו בסגנון - ״רק חשבתי על זה, אני לא באמת מתכוון לפגוע בעצמי״    המחקר מתריע לגבי הנטיה של קלינאים לזחיחות באירועים כאלה:  מטופלים נוטים להסתיר מחשבות אובדניות, נתון מדאיג עליו דיווחו 31% מהנשאלים.  אובדנות היא באמת נושא שקשה מאוד לדון בו בטיפול, לשני הצדדים, אך ההסכמה היא כי באחריות הקלינאי הטוב לבדוק את מידת החומרה של הכוונה האובדנית ברגע שנגלה קצה חוט. 

 

 

ערך עצמי פגוע

מטופלים נוטים לשקר, או לכל הפחות להצניע היטב, היבטים קיצוניים של חוסר ביטחון או ספקות עצמיים עמוקים.  הרבה פעמים קורה שמטופלים חושפים רק לקראת סיום הטיפול, כאילו במקרה, אמונה פנימית אקסיומטית ובסיסית, שלכאורה אינה קשורה לבעיה שטופלה עד כה, אך משלימות חלק חיוני בהרכבת הפאזל המנטלי שהתגבש אצל המטפל.  למשל:  ״אני לא מסוגל להסתכל על עצמי בראי כשאני עולה לקליניקה שלך במעלית״  או ״אני אוגר עיתוני ספורט בקפידה מגיל 11...״ גילויים כאלה אינם מעידים בהכרח על שקר מכוון, אך בהיותם רבי משמעות, הם מותירים את המטפל פעור פה, תוך שהם שומטים באחת את מגדל הקלפים הפסיכודיאגנוסטי שנבנה לאורך שבועות וחודשים. 

 

 

״הפסיכולוג שהציל אותי״

לא מפתיע, לפחות בעיני, ש- 6 מבין 20 הנושאים העיקריים שעוברים התמרה לשקרים בטיפול נוגעים לחוויות המטופל בתוך התהליך הטיפולי, ב״כאן ועכשיו״.   מטופלים רבים, בעיקר בעלי נטיה אישיותית לריצוי, מעמידים פנים שהטיפול עדיין מקדם אותם, בעוד שבפועל הם חוששים לפגוע במטפל או פוחדים לעזוב.   

 

 

מדוע מטופלים משקרים למטפלים?

טוב, אז הבנו שיש כאן בעיה של ממש.  עכשיו נדרשת העמקה בשאלה ״למה״.  הרי מטופלים משקיעים את מיטב המשאבים בטיפול - זמן, כסף, אנרגיה נפשית - ורוצים להתקדם ולהשתנות.  למה לכל הרוחות שיסתירו את האמת מהמטפל?  כשמטופלים מקטינים את מצוקתם או מפריזים בדיווחים על אפקטיביות הטיפול, יש לכך כמה סיבות: 

 

 

הרס המטפל 

רצון שלא להדאיג את המטפל או להיתפס כאדם שמקטר, ומן העבר השני – ניסיון להגנה עצמית מפני ההכרה הכואבת בחומרה האמיתית של מצבם.  הרס המטפל, או הישרדות האוביקט, הוא סוגיה שלמה בטיפול דינמי, שלא ניכנס אליה כאן.  מוזמנים לקרוא כאן מאמר יפה על יחסי אוביקט

 

 

דאגה לגבי דיווח 

כאשר מדובר במטופלים שמסתירים מחשבות אובדניות או שימוש בסמים, הסיבה העיקרית לשקרים יושבת על פחד מפני ההשלכות המעשיות במידה והעובדות תצאנה מגבולות החדר, למשל רתיעה מהחרדה הפסיכיאטרית האולטימטיבית - אשפוז בכפייה (בפועל, אחוזים בודדים מכלל האשפוזים בבריאות הנפש נעשים בכפייה).  אותו רעיון לגבי צריכת חומרים אסורים, סמים, כאשר המטופלים חוששים לגבי חובת הדיווח לה מחויב המטפל.  החרדה היא שהמשטרה תדפוק בדלת... 

 

 

בושה 

סיבה נפוצה ומובנת לשקר בטיפול היא בושה, בייחוד בנוגע למיניות, בהווה (למשל, עבודה בתעשיית הזנות) ובעבר (למשל, גילוי עריות).  הבושה, רגש שראוי להרבה יותר מקום ביחס להשפעתו העצומה על הפסיכולוגיה של מערכות יחסים,  כרוכה כנראה בחשש מהשיפוטיות האפשרית של המטפל או מתוך הנחה מוקדמת שלא יוכל להבין את הצרכים הרגשיים והריגושיים המצויים בבסיס ההתנהגות המינית.  חלק מהמטופלים חרדים שאם יחשפו בפני המטפל מחשבות או רגשות מסוימים הדבר ישפיע מאוד על המשך הטיפול, למשל החשש שדיבור על מחשבות אובדניות יביא את כל הפוקוס הטיפולי להתמקד רק בכך.

 

סודות ושקרים

מצד המטפלים, חשוב לזהות את ההבדל בין סוד לשקר:  בעוד ששניהם מורכבים ממידה של הולכת שולל, שמירת סוד היא אקט של השמטת מידע בעוד שקר הוא אקט של מתן מידע מוטעה.  מטפלים צריכים לקבל רדיקלית את העובדה שלא כל הסודות ייחשפו בפניהם, ושזה אינו דבר רע.  במקום זה, האתגר הוא להתרכז בחומרים שהמטופל כן בוחר לחשוף וביצירת יחסי אמון, שסביר כי יתרמו בעתיד לשתף בסוד הכמוס.  גם כאשר מטפלים ׳עולים על שקר׳, מוטב במקרים רבים לשקול היטב איך מתקדמים. עימות ישיר מדי והתעקשות על חשיפת האמת עלולה לגרום לשבר בברית הטיפולית ולהוביל את המטופל לעבר הדלת.  בכל זאת יש כמה המלצות, צעדים רלוונטיים, שאת חלקם יכולים מטפלים לאמץ: 

 

 

להיות ישיר בנוגע לתהליך הגילוי

מטופלים צריכים שהמטפל יבהיר להם את החשיבות של מגע עם נושא בו הם חוששים לגעת.  זה לא מובן מאליו.  הסבר אודות הערך שיש לגילוי עצמי בטיפול ועל הרווח הפוטנציאלי שיפיק המטופל בהחלט  מעניק חיזוק חיובי לאזירת האומץ.   לפעמים כדאי לקיים את תיאום הציפיות הזה כבר בפגישות הראשונות, אבל חומרים כאלה, כשהם נאמרים בחוזה, לא מחזיקים הרבה זמן בסערת המסע.  הם פשוט נשכחים כלא היו. לכן כדאי שהמסר לגבי מודלינג של פתיחות יעבור מהמטפל לאורך כל הדרך.  הכי טוב אם פתיחות היא חלק מהמבנה שלו, אבל זאת מה לנו כי נדרוש. במקרה של מטופלים שחוששים לדבר על מחשבות אובדניות, יש להבהיר בפתיחות את גבולות החיסיון. מידע פתוח וגלוי יוסיף לתחושת הנוחות והביטחון של המטופל.

 

 

לשאול שאלות ישירות

בדרך כלל מטופלים מוכנים לדבר כמעט על הכל, אך מהססים לעשות את הצעד הראשון.  מטפל שאינו מאתגר את המטופל עלול להעביר את המסר שהתכנים הללו מצויים מחוץ לתחום, בעוד שעליו להעביר בדיוק את המסר ההפוך: בטיפול אפשר לדבר על הכל. ואכן, מטופלים מדווחים כי שאלות ישירות מצד המטפל היו גורמות להם להיות כנים יותר.  שאלות ״כן״ ו״לא״ עשויות להיות יעילות במיוחד להתקדמות הטיפול, ועל המטפל להתגבר על המחשבה שהוא שתלטן או שיפוטי כלפי המטופל, ולהוביל אותו באמצעות שאלות פשוטות במקרים שבהם הן מתבקשות.  נוסף על כך, חשוב לזכור לתת משוב חיובי כשהמטופל משתף בחוויות קשות ואישיות במיוחד. 

 

 

לשוב לדון מדי פעם בנושאים לא מעובדים

בסוף הפגישה נוטים מטופלים לזרוק לחלל האוויר הערה אגבית, שמעידה על נושא עמוק יותר שיש לגעת בו.  קוראים לזה ״אפקט סף הדלת״.  מטפל טוב יהיה רגיש לכך ויציין שחשוב לתת את הדעת על העניין בהזדמנות, או אפילו לרשום לעצמו לפתוח בזה את המפגש הבא.  כל דבר בעיתו:   חשוב לחזור לחפירה בנושא מסוים בעיתוי ובתזמון המתאימים.  דריכות היא מילת המפתח כאן. 

 

 

חפשו את החוליה החסרה

לשקר, אנחנו יודעים, אין רגליים.  חשוב לתת מקום להרגשה הפנימית שעולה בנו כמטפלים, כאשר מתעורר ספק זמני לגבי מידת האמינות של המטופל, קל וחומר כאשר מדובר באדם כן ואותנטי.  אין צורך לזהות חללים של ממש בסיפור, אלא להתעקש על החלקים שאינם מובנים, שמנוסחים בטשטוש.   טקטיקה חיונית למעקף של הסתרת חומר קשה היא לברר לגבי עצם הקושי בשיתוף במקום ללחוץ את המטופל לשתף בתוכן עצמו.  ברגע שקיימת הסכמה שיש עניין שקשה למצוא לו מילים, מסתיימת דה פקטו ההסתרה, מועברת חוויה של סביבה מתקפת (שמכירה בקושי לשתף) ומכאן סלולה הדרך להתקדמות. 

 

 

להכיר בקשיי הגילוי

 טיפול פסיכולוגי אינו תהליך פשוט ולעתים על המטפל לתת על כך את הדעת, גם בפני עצמו וגם בפני המטופל.  אצלנו במקצוע התרגלנו הרבה יותר ללגיטימציה של חשיפה עצמית, כבר מתחילת ההכשרה הקלינית, אבל עבור רבים שאינם מגיעים מתחום הפסיכותרפיה, הערוצים הרגשיים מצויים בגיבוש, בבדיקה, בבחינת המידה בה ניתן לשתף בביטחון בחומרים הכי אינטימיים.    כפי שראינו במחקרים, יש תחומים ספציפיים שבאופן טבעי קשה יותר לגעת בהם בטיפול נפשי, מה שדורש רכות, סובלנות, איפוק והבנה לגבי התנגדות של המטופל להיכנס לעובי הקורה.  ארווין יאלום, פסיכיאטר ואמן הטיפול הקבוצתי כתב פעם שהקבוצה הטיפולית נזהרת מדיבור על שלושה נושאים: מוות, סקס וכסף. זה רלוונטי מאוד גם לטיפול האישי.  למרות שנראה שאין מנוס מכך שמטופלים ישקרו למטפליהם, הצד החיובי הוא שסבלנות וזמן יוצרים תנאים שבהם מטופלים חשים יותר בנוח לחשוף את סודותיהם.  זאת ועוד, לעתים לחוסר כנות יש תפקיד בפני עצמו בטיפול, ובמינונים נמוכים הוא עשוי לסייע למטופל לבנות נרטיב מדויק יותר של חייו ובכך לשפר את הדימוי העצמי ואת התנהלותו הבין אישית.  מטפלים צריכים להיות מודעים לכך שאולי לא ידעו לעולם מה מתרחש בראשו של המטופל ושלמרות ששיתוף נמצא בלב הפסיכותרפיה, בסופו של דבר זכותו של המטופל לשתף או להימנע מכך.
 
 
נו, רגע, אז שניה, 
 
 
יצא לך לשקר בטיפול? :-)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מקורות:
Baumann, E.C., & Hill, C.E. (2016). Client Concealment and Disclosure of Secrets in Outpatient Psychotherapy. Counselling Psychology Quarterly
Slepian, M., et al. (2017). The Experience of Secrecy  Journal of Personality and Social Psychology.

בינה מלאכותית (AI) בשירות בריאות הנפש

 
 
על רקע המשבר שקיים בשנים האחרונות בבריאות הנפש, בישראל ובעולם, חוקרים בוחנים דרכים מגווונות ויצירתיות שבהן עשויה בינה מלאכותית לסייע באבחון ובטיפול במחלות נפש.  במחקר שבוצע על ידי פרויקט הרווחה העולמי (WWBP) נותחה המדיה החברתית באמצעות אלגוריתם ייחודי של בינה מלאכותית במטרה לזהות רמזים שעשויים לחזות ולנבא דיכאון.  מה שהתברר הוא שאנשים הסובלים מדיכאון נוטים לבטא את עצמם במדיה החברתית, בעיקר בפייסבוק, בדפוס שמייחד אותם מבעלי בעיות נפשיות אחרות, כאשר הם מרבים לכתוב על בדידות, לתאר רגשות ולהשתמש במילים בגוף ראשון, כמו I, me.  לאחר שנבדקו כחצי מיליון סטטוסים בפייסבוק של אנשים שהסכימו לחשוף אותם ואת המידע הרפואי והפסיכולוגי שלהם, צוות המחקר הצליח לזהות סמנים לשוניים העשויים לחזות דיכאון עד שלושה חודשים לפני קבלת האבחנה הרשמית!  חוקרים אחרים משתמשים בטכנולוגיה כדי לשפוך אור על האופן בו הבעות פנים, שפה ואינטונציה יכולים להצביע על סיכון לאובדנות. 
 

יצירתיות נפשית בלמידת מכונה 

במקביל, ישנן גם חברות המשתמשות בבינה מלאכותית להתמודדות עם משבר הבריאות: הפלטפורמה של Quartet, העשויה לזהות בעיה נפשית ולהפנות את החולה למטפל או לתכנית ממחושבת של טיפול קוגניטיבי התנהגותי. Spring Health, פלטפורמה של למידת מכונה שמיועדת לזהות צרכים פסיכותרפיים של עובדים בארגונים ולבצע השמה מדויקת לגורם הטיפולי המתאים ביותר.  Ginger, המספקת ייעוץ ישיר באמצעות צ׳אט, בהתבסס על אלגוריתמים המנתחים את שפת המשתמש ומספקים לו המלצות, ומבוססים על מאגר מידע הכולל 2 מיליארד דגימות התנהגותיות, 45 מיליון הודעות טקסט ו-2 מיליון הערכות קליניות. Neurotrack, אפליקציה שמפותחת בסטארטאפ בקליפורניה מצליחה לאבחן מרחוק תהליכים של אובדן זיכרון ודמנטיה.   CompanionMX, פיתחה אפליקציה המאפשרת ללוקים בדיכאון, הפרעה דו-קוטבית ומצבים אחרים ליצור יומן קולי בו הם מדברים על תחושותיהם. המערכת מנתחת את ההקלטות ומחפשת אחר שינויי התנהגות לשם בקרה פרואקטיבית של מצבם.  Bark היא אפליקציית מעקב לבקרה הורית, המנטרת פלטפורמות של מדיה חברתית והתכתבות על מנת לאתר סימנים של בריונות רשת, דיכאון, מחשבות אובדניות והתכתבויות בעלות אופי מיני בטלפון של ילדיהם.  אלה הן רק 6 דוגמאות לפתרונות יצירתיים מבוססי בינה מלאכותית לתמיכה בבריאות הנפש.

היתרונות של בינה מלאכותית בטיפול נפשי

בתחום זה, אם כן, יש לבינה מלאכותית ארבעה יתרונות בולטים: 1. בינה מלאכותית עשויה לתמוך בעבודתם של אנשי מקצוע, שכן האלגוריתמים יכולים לזהות מידע מהר יותר מבני אדם, ובכך להציע טיפולים אפשריים, לנטר את התקדמות הטיפול ולהתריע בפני המטפל על נושאים שונים. 2. בינה מלאכותית מאפשרת זמינות של 24 שעות ביממה. בשל המחסור באנשי מקצוע, לעתים קביעת פגישה תתכן רק חודשים מראש. הבינה המלאכותית, לעומת זאת, זמינה מסביב לשעון. 3. בעוד שמחסום כלכלי עשוי למנוע קבלת טיפול, בינה מלאכותית מציעה פתרון זול יותר. 4. האנונימיות שבדיבור עם אלגוריתם עשויה לסייע לאנשים להיפתח. יש אמנם חסרונות בהיעדר המטפל האנושי, אולם בכל מה שקשור בנתונים מדידים, למחשב יש דווקא יתרונות

אתגרים לעתיד

למרות שגלומה בבינה המלאכותית הבטחה גדולה למשבר בתחום בריאות הנפש, עדיין קיימים לא מעט מכשולים שצריך להתגבר עליהם.  הנה שלושה אתגרים בולטים ועכשוויים: 
  • אתיקה ושמירה על חיסיון המטופל 
  • פתיחות המשתמשים לבקרה ברמות שונות על פעולותיהם היומיומיות 
  • היעדר רגולציה מוסכמת בתחום האפליקציות לבריאות הנפש (חשוב לציין בהקשר זה, כי איגוד הפסיכולוגים האמריקאי עומל על הקמת כלי הערכה לאפליקציות של טיפול פסיכולוגי) 
מכאן עולה בינתיים ההמלצה להשתמש ביישומים קליניים של בינה מלאכותית במקביל לעזרה מקצועית קלינית ולא במקומה.  עריכה: איתן טמיר

חוסן נפשי ועמידות פסיכולוגית

בקרב ניצולי שואה

 


אחת הסוגיות המסקרנות (והקלאסיות) במחקרים פסיכולוגיים על השפעות של טראומה נפשית היא השאלה מה מדויק יותר מבין השתיים:  
 

״הקש ששבר את גב הגמל״

גישה זו טוענת שאם נעמיס גורמי לחץ אינטנסיביים דיים, כל אדם יחווה לבסוף התמוטטות נפשית. 
יש אפילו מודלים שמנסים לתת ציון אובייקטיבי לכל גורם סטרס ולשער באיזו נקודה תגיע ההתפרקות. 


 

״מה שלא הורג מחשל״

גישה הפוכה זו רואה  חשיפה לאירועים טראומטיים, עמם הצלחנו להתמודד בהצלחה ולשרוד, כבעלת פוטנציאל לבנות חוסן נפשי בפני קשיים עתידיים. 
גישה מקבילה לעמדה זו נקראת צמיחה פוסט טראומטית.
 
 
 
לקריאת המאמר: 
 
 
 

תקיעות בטיפול פסיכולוגי:

דרכים יצירתיות להתקדמות

איך מתמודדים עם טיפול פסיכולוגי תקוע?

טור של איתן טמיר, שמציע למטפלים דרכים יצירתיות להיחלצות ממצבי תקיעות בפסיכותרפיה: אבוקטיביות, ״כאן ועכשיו״ והגדרת מטרות מחודשת.

 

תקיעות בפסיכותרפיה: איך מתמודדים עם תהליך טיפולי שנתקע במקום? 

 

כל קלינאי מנוסה, הגון וכן, יודה כי מצבים של תקיעות בטיפול נפשי מוכרים לו היטב כחלק אינטגרלי מהפרקטיקה הקלינית.

מצבי תקיעות (impasse) מופיעים גם בטיפולים המוצלחים והעשירים ביותר.

הנכונות של מטפלים להכיר בקיומה של תקיעות בטיפול אינה ביטוי של כניעה.

אדרבא, היא מסמנת מושקעות של מטפלים במטופלים, שכן הם אמיצים דיים להודות שקשה מדי לבד ושהם זקוקים להדרכה קלינית או לקבוצת עמיתים, כדי לאפיין במדויק את המצב ולגייס דרכים יצירתיות להתקדם מתוכו. 

 

ועם זאת, זה קשה:

אחרי שהמטפל והמטופל נפגשים לאורך תקופה ממושכת, לאחר שהושגה התקדמות מסוימת והתבסס קשר טיפולי בין-סובייקטיבי יקר ערך, מופיעה נקודה בזמן בה מטשטשות המטרות והתובנות, בה מתפתחת תעיה חזרתית, עד למצב בו השביל המפותל של הטיפול לוטה בערפל נרטיבי סמיך.

 

שנשתוק על זה ביחד?


חוסר אונים של מטפלים מול תקיעות בטיפול הוא אחת הסיבות השכיחות לביקורת הציבורית כלפי הגישה הפסיכודינמית במאה הנוכחית.

בניגוד לטענה המוכרת, ״המטופלים של ימינו״ אינם מחפשים בהכרח טיפולים קצרים או פתרונות מהירים.

הם רוצים לזוז, להשתנות, לחוות תנועה.

הם חוששים להיתקע וכפי שנראה תיכף, הם צודקים ב-100%.

 

קראו את הטור המלא

בבלוג מכון טמיר בפסיכולוגיה עברית 

טיפול פסיכולוגי במציאות מדומה

 

זה לא העתיד, זה ממש כאן:

מציאות מדומה היא כלי טיפולי חדשני בו נעזרים מומחי בריאות הנפש לטיפול פסיכולוגי בפחדים, בחרדות, בכאב כרוני, בפוביות ספציפיות ומורכבות, בפגיעות ראש, בהתמכרויות ובהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). 

 

כפי שנקרא כאן, היד עוד נטויה. 


שיטה זו לוקה בכמה חסרונות, אך תוצאותיה הראשוניות נראות מבטיחות.

מהי מציאות מדומה?


מציאות מדומה היא עולם וירטואלי הנבנה באמצעים טכנולוגיים, באופן כה מפורט שמי שנכנס לתוכו, באמצעות הציוד המתאים, מרגיש שהוא נמצא  בתוך עולם אמיתי, זאת מכיוון שהחושים האנושיים מקבלים את הגרייה הטכנולוגית באופן כמעט מלא. 

 

אם טרם התנסית בחוויה, סביר להניח שהיא תבחר לפגוש אותך בעצמה בעתיד הקרוב: בקולנוע, ברפואה, בפסיכולוגיה וכמובן במשחקי מחשב... 

 Virtual Reality Therapy

מה זה טיפול באמצעות מציאות מדומה?

 

טיפול נפשי באמצעות מציאות מדומה שואף ליצור עבור המטופל מציאות מקבילה, עולם חושי ותפיסתי אינטראקטיבי בו ניתן לחוות חשיפה טיפולית לגירויים מעוררי חרדה. 

הטיפול במציאות מדומה מכניס את המטופל היישר אל תוך עולם שנבנה בקפידה על מנת לחשוף אותו באופן הדרגתי לגירויים שליליים, אשר מאפשרים לו אט אט לפתח מולם עמידות וחוסן רגשיים. 

כניסה פנימה (Immersion) לעולם וירטואלי עשויה לסייע למטופלים להסיח את הדעת מכאב, מחרדה וממחשבות שליליות שמעצימות את המצוקה הנפשית. 

החשיפה לגירויים הנדרשים היא הדרגתית ומותאמת אישית, והטיפול משולב בשיחות עם המטפל לפני, אחרי ולעתים גם במהלך החוויות הווירטואליות, על מנת שהמטופל יעבד את הדברים באופן הבריא לו ביותר.

כמו בטיפול באמצעות היפנוזה, בכל שלב יכול האדם להיות מודע לכך שהוא חווה עולם וירטואלי, תגובותיו הפיזיות והמנטליות יהיו כאילו הוא אמיתי.

כמו בתהליכי סוגסטיה, דימיון מודרך למשל, פסיכולוגים ומטופלים נעזרים בטיפול במציאות מדומה כדי לתפעל את המוח, שלמרות מורכבותו הוא נתון למניפולציה חיצונית של בעליו. 

 

מטפל עשוי להפנות לטיפול באמצעות מציאות מדומה על בסיס הערכת אופי הבעיה, מקורותיה והמאפיינים האישיותיים של המטופל.

 

צפו בהסבר קצרצר על טיפול פסיכולוגי במציאות מדומה (שרה שוורץ, פסיכולוגית קלינית באוניברסיטת קולורדו): 

 

לאילו הפרעות נפשיות עוזר טיפול במציאות מדומה?

כפי שראינו בסרטון למעלה, טיפול באמצעות מציאות מדומה משמש בעיקר כטיפול ממוקד בפחד מטיסה, פחד קהל, פחד מעכבישים, פוביית בית ספר אצל ילדים, כאבים גופניים, PTSD, דיכאון, הפרעות חרדה והפרעות אכילה.

עבודות מחקריות עדכניות בוחנות את יעילות השיטה עבור טיפול בהתקפי פאניקה, הפרעות על הספקטרום האוטיסטי, הפרעות אכילה והפרעה טורדנית כפייתית. 

 

חלק הארי של המחקר על טיפול פסיכולוגי ב- VR נעשה עד היום עבור יעילות השיטה לטיפול בהפרעות חרדה.

התוצאות מלמדות כי הטיפול מוביל להפחתה משמעותית בתסמיני החרדה, וכי הוא בעל יעילות דומה להתערבויות טיפוליות קוגניטיביות-התנהגותיות של חשיפה. בנוסף, גוף הידע המחקרי מלמד כי לטיפולים במציאות מדומה יש השפעה חזקה ועמידה על החיים האמיתיים, גם בחלוף זמן לאחר סיום התהליך הקליני. 

הנה תוצאות ניסוי, אחד מיני רבים, שבוחן את ההשפעה המיטיבה של טיפול במציאות מדומה על הפחתת חרדה.

החוקרים מציגים את תוצאות ההשוואה שערכו בין שלוש קבוצות משתתפים, לפני ההתערבות, מיד אחריה ובחלוף 6 חודשים: 

  • קבוצת הטיפול במציאות מדומה - צבע סגול 
  • קבוצת הטיפול הרגיל (CBT) - צבע אדום 
  • קבוצת הביקורת - צבע תכלת 

 

VR therapy research

 תרשים מתוך אתר sciencenews.org

 

 

למעשה, לטיפול במציאות מדומה יש פוטנציאל תרפויטי עצום: 

חישבו למשל על טיפול בהתמכרויות, בו ניתן לייצר סביבה וירטואלית שחושפת מכורים לגירויים שמעוררים בהם אסוציאטיבית את הכמיהה לסם. כל זה מתקיים בתנאים בטוחים ושמורים של טיפול, מבלי שהמטופל יתפתה למעידה נוספת להתמכרות. 

 

מיזמים בכל העולם משקיעים את מיטב המשאבים כדי לקדם את הטיפול הווירטואלי:

הצבא האמריקאי, למשל, משקיע תקציבים עצומים במחקרים קליניים מבוקרים של טכנולוגיות מציאות מדומה, במטרה לטפל באמצעותן ביוצאי צבא המתמודדים עם PTSD, הפרעה נפשית כרונית שאיננה ניתנת כיום לריפוי מלא.

גם באבחון PTSD עושה ׳הדוד סם׳ עבודה מדהימה תוך שימוש בטכנולוגיה חדישה: לפי מחקר שפורסם בכתב העת דיכאון וחרדה תכנה חדשה של בינה מלאכותית ״מקשיבה״ למתמודדים עם טראומות, מנתחת את קולותיהם ומצליחה לזהות ה-89% האם הסובל אכן מתמודד עם PTSD.

 

טיפול במציאות מדומה בישראל 

גם בישראל קיימים מיזמים מחקריים נהדרים לפיתוח טכניקות טיפוליות של מציאות מדומה, מרביתם בחסות האקדמיה או הרפואה הציבורית.

שני הבולטים ביותר הם המעבדה לחקר טיפול באמצעות מציאות מדומה באוניברסיטת חיפה ובמרכז לטיפול שיקומי בבית חולים תל השומר (שיבא).

 

ראו למטה הפניות לסיכומי מאמרים ופרסומים על העבודות של חוקרים ישראלים. 


 

מכיוון שהטיפול נשען על אמצעים וציוד טכנולוגיים, ככל שאלה יהיו מתקדמים יותר, כך צפויות תוצאות טובות יותר בטיפול.

כיום, הציוד המתקדם העומד לרשות המטפל כולל קסדת מציאות מדומה להשתקעות מוצלחת יותר אל תוך העולם הווירטואלי, וכן תוכנות מגוונות שמתאימות לטיפול במצבים פסיכולוגיים שונים.


Virtual reality for anxiety treatment

איך עובד טיפול במציאות מדומה?

טיפול באמצעות מציאות מדומה מהווה בדרך כלל חלק מהתערבות טיפולית כוללת יותר.

באמצעות המציאות המדומה המטופל נחשף בהדרגה לגירויים השליליים שעמם הוא נדרש להתמודד, כאשר החשיפה אל פחדיו הגדולים ביותר בסביבה שאיננה מאיימת מסייעת לגופו ולמוחו להתרגל לנוכחותם, עד שלא יעוררו יותר תחושות של חרדה ופחד בעולם האמיתי.

 מטפל טוב שעושה שימוש בשיטה ילווה את המטופל בכל סצנה אותה יחווה, בנוסף לשיחות לפני ואחרי התרגול.

כמובן שראשית עליו להבין את מהות הבעיה באמצעות שיחות הכנה, על מנת לקבוע ולהתאים את התכנית הווירטואלית המתאימה.

הטיפול הנלווה עשוי להיות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי או טיפול רגשי.  

למשל, ילד שסובל מפוביית בית ספר יכול לחוות באמצעות המציאות המדומה גירויים הקשורים לחוויותיו השליליות בבית הספר, ולאחר מכן באמצעות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי למצוא דרך להחליף את התחושות הללו באחרות.

בעוד שהמטפל אינו נוכח בבית הספר כאשר הילד מגיב לגירויים השליליים, הטיפול באמצעות מציאות מדומה מאפשר לו לצפות בתגובות המטופל בזמן אמת ולהציע באותו רגע שינויים קוגניטיביים.

 

 

חסרונות ומגבלות של טיפול VR

התוצאות הראשוניות שהתקבלו מהטיפול החדשני היו חיוביות. 

אבל יש גם חסרונות שמאתגרים חוקרים, מטפלים ויזמים: 

עלויות גבוהות

החיסרון העיקרי של טיפול במציאות מדומה מתבטא בעלות הציוד הממוחשב, לכן נכון ליום הטיפול אינו נגיש כל כך לקהל הרחב.

עם זאת, חשוב לציין כי בטווח של כמה שנים קדימה, נוכל לראות שטיפול במציאות מדומה דווקא יפחית עלויות של טיפול התנהגותי מסורתי.

לדוגמא, תחשבו מה צריכים לעבור היום מטפל קוגניטיבי התנהגותי ומטופל שמתמודד עם חרדה מנחשים. הטיפול המקובל הוא הקהיה שיטתית, חשיפה מדורגת של גרויים מפחידים בהיררכיה הולכת וגוברת (בהתחלה רק לדמיין נחש, אחר כך לצפות בתמונה של נחש ולבסוף, אחרי עוד כמה שלבים באמצע, לצאת לגן החיות המקומי ולהיחשף לנחש אמיתי). טיפול VR מתקיים בחדר אחד, בלי טיולים הכרחיים בשטח, תוך שהוא מציע חשיפה חיה (In vivo), אמיתית לכאורה, בתנאים מלאכותיים.

כלכלית, טיפול זה יהיה בעתיד מוזל יותר וזה פקטור חשוב. 

 

מחלת המציאות המדומה

טיפול במציאות מלאכותית עלול לגרום למצב מנטלי המכונה ״מחלת מציאות מדומה״.

וואלה, יש דבר כזה. 

מהי מחלת המציאות המדומה? 

מחלת המציאות המדומה מתרחשת כאשר לאחר חשיפה ממושכת לסביבה הווירטואלית, בדרך כלל לפחות חצי שעה, המטופל עלול לחוות פלאשבקים, בחילות והקאות כתוצאה מתנועה, חיוורון, כאבי ראש, קרקושים בקיבה, ורטיגו, אובדן, עייפות וניקורים, קשיי התמצאות במרחב (דיסאוריינטציה) ואפילו התקפי זעם.

יחד עם זאת, כיוון שנכון להיום, זמן ממושך של מציאות מדומה עולה ביוקר, הטיפולים קצרים יותר והתופעות כמעט ואינן נוכחות בטיפולים.  

טכניקות VR עם וללא ״כניסה פנימה״

חוויות המציאות המדומה נחלקות לשני סוגים עיקריים:

  • טכניקות שכוללות כניסה טוטאלית לתוך העולם הווירטואלי
  • טכניקות שאינן כוללות כניסה כזו (בהן נעשה שימוש בציוד פשוט וזמין יותר, כמו מחשב)

הטכניקות מהסוג הראשון, שכוללות כניסה חווייתית מלאה להתנסות המציאות המדומה, מראות הצלחות טיפוליות מרשימות מאוד, משום שהן מצליחות להכניס את המטופל באופן תפיסתי כמעט מלא לסביבה וירטואלית שמרגישה אמיתית. 

 

 Virtual Reallity Therapy Challenges

אתגרי העתיד בטיפול פסיכולוגי מבוסס מציאות מדומה

 

הטכנולוגיה צפויה עוד להתפתח רבות, אך במצבה הנוכחי היא משמשת לטיפולים של חשיפה באמצעות מציאות מדומה, סוגים של טיפולים קוגניטיביים או קוגניטיביים-התנהגותיים, הסחה מכאב וכחוויה התנסותית פסיכו-חינוכית.

נכון להיום הטיפול באמצעות מציאות מדומה עדיין לא מפותח דיו כדי להתאים לכולם, הן מכיוון שהוא זמין בטווח מצומצם יחסית של בעיות וקשיים והן מבחינת המחיר הכספי, שכן הוא עדיין גבוה ביחס לשיטות פסיכותרפיה מקבילות, לאור עלויות התפעול.

טכנולוגיות, אנחנו יודעים, מתפתחות בקצב מדהים.

לא רחוק היום שבו נוכל כולנו להשתחרר מפחדים, פוביות וחרדות תוך שאנחנו צועדים ברוגע בשדה חמניות רחב ידיים, שייתפס בחוויה שלנו כאמיתי לגמרי בעוד שהוא וירטואלי לחלוטין. 

 

תלודה על הקריאה

ומוזמנים/ות להגיב ולשתף במחשבות...

 

  

 

כתיבה: איתן טמיר וגיא פינקלשטיין, מכון טמיר

 

 

 

 

 

מקורות:

 

הסוף לפחד טיסה - באמצעות עולמות וירטואלים. מערך תהודה, אוניברסיטת חיפה:  http://wordpress.haifa.ac.il/?p=3838

Aerospace Medicine and Human Performance - סיכום מאמר מתוך אתר בית החולים השיקומי שיבא: https://shikum.sheba.co.il/Aerospace-Medicine-and-Human-Performance

 

Maples-Keller JL, Bunnell BE, Kim SJ, Rothbaum BO (2017). The Use of Virtual Reality Technology in the Treatment of Anxiety and Other Psychiatric Disorders. Harvard Review Psychiatry. 25(3):103–113

 

איך מעצבים קליניקה של טיפול נפשי? 

נקודות חשובות למטפלים

 



עיצוב קליניקה טיפולית

 

בקליניקה אורבנית מוקפדת של פסיכולוגית קלינית בצפון תל אביב, פוסע לתוך החדר מטופל חדש. מאחורי הפסיכולוגית ניצב דרך קבע אגרטל מעוצב ובו זר סחלבים טרי. בחדר ההמתנה מפכפכים מים ממזרקה מפוסלת, מפל הרים קטן שמשתלב עם מוסיקה שלווה.

בצדה האחר של העיר, מזמינה עובדת סוציאלית במחלקה לשירותים חברתיים את המטופל החדש שממתין לה במסדרון, לקראת התחלה של טיפול בהתמכרות לאלכוהול. יש לה בחדר שני כיסאות, קופסת טישו, שעון קיר ודלת פשוטה.

בשתי הקליניקות קיימות תקוות, רגשות, ציפיות ומאוויים של עוזרים ונעזרים שיוצאים יחד למסע של טיפול נפשי.

בשני המקרים נוכחת השפעה סאבלימינלית, תת סיפית, על חווית המטופלים החדשים. בהיעדר מידע מלא בקשר חדש ומתהווה, בדיוק כמו בבליינד דייט, מתקיים תהליך קוגניטיבי ורגשי של איסוף מידע, שיפוט היוריסטי מהיר ושכלול הנתונים לכדי הערכה שמספקת תחושת ביטחון.

ככה עובד גם שיווק, בכל תחום. למגינת ליבנו, אנחנו מושפעים בצורה חזקה מגרויים בסביבה, בין אם אנחנו מעוניינים בכך ובין אם לאו.

Thearapist interior design furniture

הארכיטקטורה של קליניקה פסיכולוגית

 

פסיכותרפיה אינה דורשת יותר משני כיסאות, ארבע קירות, קופסאת טישו, שעון והרבה נכונות של שני הצדדים. 

בכל זאת, יש כמה שאלות שקלינאים אמורים לשאול את עצמם לגבי עיצוב המרחב הפיזי של חדר בו מתקיימת פסיכותרפיה.

 

גם אנחנו, בחממה הקלינית של מכון טמיר בתל אביב, עסוקים בהן:

 

  • איזה רושם ראשוני מבקש המטפל לשדר למטופלים?
  • כיצד עיצוב החלל עשוי להשפיע על התהליך הטיפולי?
  • האם חוויה אסתטית חיובית עשויה להשפיע על מהלך ותוצאות הטיפול?
  • האם ניתן לכוון מראש את חווית המשתתפים באמצעות עיצוב החלל?

 

לחצו לקריאת המאמר המלא 

 

עמוד 1 מתוך 4

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





מה בא לך לקרוא היום?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים כמוסד שמכשיר ובוחן מתמחים בפסיכולוגיה קלינית

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

972-3-6031552

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר