חיפוש המטפל המומלץ עבורי:

תפריט טיפול פסיכולוגי

מתי תגבר ההסתברות שתקחו (או תתנו) שוחד?

האם השתתפות בתהליך כזה היא נחלתם של בעלי הפרעת אישיות או שקיימים גורמים סביבתיים שתורמים להתדרדרות לשם?

האם מדובר תמיד באנשי שררה שנשחקו מוסרית או שיש הסברים מצביים אלטרנטיביים?

מה תרומתן של המנטליות המקומית ותרבות מתן הטיפים לנורמטיביות של השוחד? 

 

INS Tanin 1

הלכתי לבדוק מה מלמדים המחקרים הפסיכולוגיים והסוציולוגיים על סוגיה זו וקיבלתי תשובות מעניינות ומאירות עיניים.

המאמר הועלה באתר ״גלובס״ -

פשוט חפשו בגוגל : 

״איתן טמיר פרשת הצוללות״  

קריאה מהנה!

איתן

איך ניתן להבין את הקונפליקט בצפון חצי האי קוריאה דרך הפסיכולוגיה של המנהיגות?ֿ

הטור פורסם היום ב״חדשות ניוז 1״:

אי-אפשר להבין את אישיותו של קים מבלי להתייחס לדינמיקה בין שני המנהיגים, שני גברים נרקיסיסטים שמתקשים להתמודד עם הפגיעות שכופה אליהם שגרת תפקידם. נשיאים מתחלפים, רודנים מתים, אך תבנית היחסים הדיאדית בין ארה״ב לצפון קוריאה נותרת קבועה, גם לפני וגם אחרי המלחמה הקרה, דינמיקה מווסתת היטב בין ׳תינוק מגודל׳ לבין ׳מבוגר אחראי׳.

מוזמנים לקרוא!

 

לקריאת הטור בבלוג של איתן טמיר

האם משחק טטריס מונע פלאשבקים לאחר טראומה?

זיכרונות חושיים פולשניים ובלתי רצוניים הם בין הסימפטומים הנפוצים המופיעים לאחר טראומה, ומאפיינים הפרעת דחק חמורה (ASD) והפרעה פוסט-טראומטית (PTSD). איתן טמיר, פסיכותרפיסט ומנחה קבוצות, ראש מכון טמיר לפסיכותרפיה, מסביר:

זיכרונות טראומטיים כוללים מראות וריחות, בדיוק כפי שנקלטו על ידי החושים בזמן התרחשות האירוע הטראומטי. הם מעוררים רגשות שליליים עוצמתיים ופוגעים בתפקוד באופן משמעותי. מחקרים רבים הראו, מוסיף טמיר, כי התערבויות מניעתיות לאחר טראומה הקיימות כיום אינן יעילות דיין או שאינן נגישות בצורה מספקת לרבים מהנפגעים. ההתערבות המניעתית החדשה שמוצעת כאן מציעה מניעה ממוקדת של סימפטום מרכזי המופיע לאחר טראומה- זיכרונות חזותיים בלתי-רצוניים מהאירוע הטראומטי, הנקראים גם פלאשבקים.  

tetris ptsd research

ההתערבות הטיפולית הזו משלבת תובנות מתיאוריות קוגניטיביות, התנהגותיות ונוירולוגיות. לפיה, משימות חזותיות-מרחביות המבוצעות בפרק הזמן שבו מתגבש הזיכרון הטראומטי (6 שעות לאחר הטראומה), עשויות לצמצם את תדירות הופעתם של זיכרונות חזותיים פולשניים מהטראומה, ולמנוע כרוניות של הפרעת דחק פוסט-טראומטית.

זיכרון טראומטי מתגבש כאשר המצוקה וההלם אינם מאפשרים למוח לעבד בצורה תקינה את החוויה הטראומטית.  

הניסוי

בניסוי מעבדה בו הראו למשתתפים סרטון, מצאו כי כאשר המשתתפים ביצעו משימות חזותיות-מרחביות זמן קצר לאחר הצפייה, חלה ירידה משמעותית בהופעת זיכרונות פולשניים בשבוע שלאחר מכן, בעוד שבקרב משתתפים שביצעו משימות מילוליות לא חלה ירידה בהופעת הזיכרונות ולעיתים אף התרחשה עלייה.

 

בניסוי הנוכחי שנערך בבית החולים אוקספורד בבריטניה, השתתפו 71 מטופלים (34 גברים ו-37 נשים, גילם הממוצע 40) שעמדו בקריטריונים הבאים: חוו או היו עדים לתאונת אופנוע טראומטית, הגיעו למחלקת המיון תוך 6 שעות מרגע עזיבת מקום האירוע, דיווחו כי הם זוכרים את התרחשות התאונה והיו בעלי יכולת פיזית בסיסית (כמו כן, החוקרים בחנו כי אין היסטוריה של מחלות נפשיות או נוירולוגיות חמורות, אין כוונות אובדניות ואין התמכרות פעילה). המשתתפים חולקו באופן רנדומלי לשתי קבוצות. המשתתפים בקבוצה הראשונה  התבקשו להיזכר בתאונה ולתאר לחוקר בקצרה את הרגעים הקשים ביותר שעלו בזיכרונם. לאחר מכן, הם הונחו לשחק במשחק המחשב טטריס במשך 10-20 דקות ללא הפרעה. המשתתפים בקבוצה השנייה הונחו למלא טבלה בצורה ידנית ולרשום בה את כל הפעילויות שביצעו בעת שהותם במחלקת המיון ומשך זמן כל פעילות (למשל, קריאה, שיחה, קבלת טיפול רפואי, פתרון תשחצים, שליחת הודעות וכדומה). גם הם התבקשו לסיים את המשימה תוך 20 דקות.

הממצאים הראו כי ההתערבות באמצעות משחק הטטריס הפחיתה את מספר הזיכרונות הפולשניים של המשתתפים

ב-62% במהלך השבוע הראשון לאחר התאונה, בעוד שבקרב המשתתפים האחרים לא חל שינוי בתדירות הופעת הזיכרונות.

תוצאותֿ

תוצאות ניסוי זה מחזקות את מסקנות ניסוי המעבדה, לפיהן התערבויות התנהגותיות-קוגניטיביות הכוללות שני מרכיבים:

(1) היזכרות בטראומה

(2) משחק במשחק מחשב בעל דרישות חזותיות-מרחביות במשך 10 דקות לפחות ללא הפרעה- עשויות למנוע את גיבוש הזיכרון החזותי הטראומטי.

 

משחק הטטריס יוצר עומס קוגניטיבי בשני אופנים, הוא דורש חשיבה חזותית ולוגית, ומעלה בהדרגה את רמת הקושי של דרישות המשחק. העומס הקוגניטיבי שנוצר מטה חלק מהיכולת הקוגניטיבית הנדרשת לגיבוש הזיכרון הטראומטי וכך מונע למעשה את גיבושו. כמו כן, החוקרים סבורים כי כל משחק מחשב בעל דרישות חזותיות-מרחביות גבוהות הינו יעיל (קנדי-קראש, ציור), בניגוד למשימות מילוליות מסיחות דעת כמו קריאה, פתירת תשחצים וכיוצא בזה. השימוש בטריגר להעלאת הזיכרונות (בקשת החוקרים לתאר את הזיכרונות הקשים) נעשה במטרה לכוון ולמקד את ההתערבות באלמנטים הטראומטיים ביותר שנשמרו בזיכרון.   

 

דיון

לסיכום, ההתערבות מציעה 'חיסון קוגניטיבי', היא נגישה, ניתנת ליישום תוך זמן קצר לאחר התרחשות הטראומה ומפחיתה בצורה ניכרת את הופעתם של זיכרונות חזותיים פולשניים.  

עם זאת, קיים צורך בעריכת ניסויים נוספים שיבחנו את הסוגיות הבאות:

  1. האם הירידה בתדירות הופעתם של הזיכרונות נמשכת גם כעבור חודש מהאירוע הטראומטי.

  2. האם הארכת זמן המשחק עשויה להשיג תוצאות טובות ויעילות יותר.

  3. האם ניתן להשתמש בהתערבות זו ככלי קליני להפחתת הסימפטומים של המטופל.

ניסוי זה המחיש כיצד שילוב של תיאוריות נוירולוגיות (גיבוש הזיכרון הטראומטי), קוגניטיביות והתנהגותיות הוביל לפיתוח טכניקת התערבות יעילה מבחינה קלינית, וכך פתח למעשה את הדרך לפיתוחן של טכניקות משולבות נוספות.

פורסם בכתב העת האמריקאי - Molecular Psychiatryֿ

 

Molecular Psychiatry advance online publication 28 March 2017; doi: 10.1038/mp.2017.23

   

Google

האם משחק טטריס מונע פלאשבקים לאחר טראומה?
Rated 5/5 based on 4 reviews
יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל 6745445
Phone: 972-3-6031552
Email: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

גישה חדשה להבנת התנהגות כפייתית: בעקבות הספר

CAN’T JUST STOP- An Investigation of Compulsions

ספר חדש של שרון בגלי (Sharon Begley), שאפשר לתרגם כ"לא יכול פשוט לעצור", מציע התבוננות שונה על התנהגות כפייתית מכל סוג שהוא: בין אם מדובר בהתמכרות לסמים או לאלכוהול, ובין אם מדובר על סידור מופרז או ניקיון כפייתי.

cant just stop

שרון בגלי מסבירה את ההשתעבדות להתנהגות כפייתית כדרך להפחתת חרדה, ולניקוז אותה חרדה שמפעילה אותנו להתנהגות תועלתנית, או לכל הפחות כזו שמעניקה לנו אשליה של שליטה. המחברת מתייחסת לחרדה הזו כתופעה כלל אנושית, חרדה שנמצאת בכל מקום והדרך היחידה לשלוט בה איכשהו היא באמצעות התנהגות כפייתית.

בגלי היא העורכת המדעית של כתב העת "בוסטון גלוב". היא קנתה את שמה כמומחית בהפשטה והנגשה של רעיונות מדעיים מורכבים לקהל הרחב. בין היתר היא מפרטת את המנגנונים הכימיים שעומדים בבסיס הנטייה הבלתי נשלטת שלנו לבדוק שוב ושוב את הטלפונים הניידים שלנו או להתקדם עוד שלב במשחק המחשב האהוב עלינו.

מנגנונים אלה קשורים למערכת הדופמין במוח, זו שאחראית למצב הרוח שלנו ומעורבת בהתנהגות מתמכרת. אבל אם נהוג לחשוב על מערכת הדופמין כמערכת העונג במוח, בגלי מגדירה אותה כמערכת "הציפייה לעונג": אם מדי פעם כשאנחנו בודקים את הטלפון שלנו מצפה לנו הפתעה נעימה- למשל הודעה משמחת שציפינו לה - עולה ההסתברות שנצפה שוב ושוב להפתעות דומות. הדופמין ייכנס לפעולה בכל פעם שנבדוק את הטלפון שלנו, ובמידה ולא נשיג את תחושת העונג שציפינו לה, נמשיך לחפש אחריה באופן נואש וכפייתי (מזכיר קצת מהמרים שזכו פעם בכרטיס חיש גד ומאז מגרדים ומגרדים... ). אבחנה משמעותית נוספת בספר היא בין התנהגות כפייתית ברמה המוכרת כמעט לכולנו, לבין הפרעה טורדנית כפייתית (OCD). מי שנוטה להתנהגות כפייתית בעצם משחרר עצמו מהחרדה באמצעות אותה התנהגות: למשל אדם חש חרדה על רקע מתחושות של אי- וודאות, לחץ כלכלי או בדידות ומשכיח זאת באמצעות שתיית אלכוהול. גם מי שנוהג לאגור חפצים לרוב חש הקלה מעצם האיסוף, לעומת אנשים סביבו שרואים בכך תופעה מטרידה. לעומת זאת, עבור מי שסובל מ-OCD, המחשבות הטורדניות הן אלה שמייצרות את החרדה, וההתנהגות הכפייתית מפחיתה את החרדה לזמן קצר מאוד ובאופן לא יעיל.

מנקודת ראות ביקורתית, הכותבת משתיתה את טענותיה על דוגמאות היסטוריות ואחרות, חלקן מבוססות יותר וחלקן פחות - הם מוצגות בגדר השערות ולאו דווקא תוך התבססות איתנה על מחקרים מהימנים ותקפים. הכותבת אינה מפרטת את המקורות עליהם הסתמכה ולכן קשה לדעת מהו הבסיס המחקרי לתאוריה שפיתחה.

ֿובכל זאת, הספר מציע דרך חשיבה מעניינת שמכלילה תופעות (כמעט) כלל אנושיות לגבי הפרעה נפשית ייחודית לא פתורה, ופותחת צוהר לדיון מעניין על אורח החיים שלנו ועל דרכי ההתמודדות אליהן אנחנו פונים באופן מיידי, ולאו דווקא רציונלי.  

לרכישת הספר:

https://www.amazon.com/Cant-Just-Stop-Investigation-Compulsions-ebook/dp/B01HMXV0VU

לעיון בביקורת מתוך ניו יורק טיימס:

https://www.nytimes.com/2017/03/08/books/review/cant-just-stop-sharon-begley.html

לקריאה נוספת על OCD:

https://www.tipulpsychology.co.il/therapy/adults/ocd-treatment.html

3 תובנות על הדרמה הפסיכולוגית בעסקת שוחד

אני מאמין שכולנו מקווים שהחדשות בימים אלו תתבדינה. מחריד מדי לאמת את המידע על מתן וקבלת שלמונים ברכישת הצוללות מגרמניה. לקראתנו עוד פרה קדושה שעומדת בתור לשחיטה וזה מפחיד. אז בואו נתגונן קצת עם אינטלקטואליזציה ונדבר על מחקרים פסיכולוגיים על נטיותיהם של בני האדם לתת ולקבל שוחד.    
מה מלמד אותנו המחקר הפסיכולוגי על מתן וקבלת שוחד?

למה כל כך מורכב ומתיש לחתוך מבן זוג בעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית? לפעמים נדמה שיש את כל הסיבות המוצדקות, אבל משהו בפנים משאיר את בן הזוג הנרקיסיסטי בתמונה - למרות שהחברים, המשפחה והשכל הישר דוחקים בנו לסיים את זה. קראו כתבה ב-YNET עם איתן טמיר על הסיבות לכך וההתמודדות המתאימה:

 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4974098,00.html

 

לצד הרווחים העצומים של הטכנולוגיה, יש גם אובדנים: אחד מהם הוא החופש. אפליקציית וואטסאפ, כמו עזרים טכניים אחרים היא גולם שקם על יוצרו, סוס שרכבנו עליו לנוחותינו, עד שהחל הוא לרכב על גבינו. כמו כל שינוי טכנולוגי רדיקלי, אנחנו מוצאים את עצמנו אמביוולנטיים, מתלבטים בין הבעד והנגד שאפשר השינוי בחיינו. אבל יש קפיצות מדרגה, אמנם לא קפיצה פרדיגמטית, אבל מדובבר באפליקציה שפתחה בפנינו אפשרויות חדשות בהארת חוסר הוודאות הבין אישית שנכפית עלינו ביחסים עם אחרים. במובן מסוים האפקליציה מציעה לנו "לשמוע" מה חושבים עלינו, להיות דנידין - עד כמה דרוכים לקראתנו, עד כמה מצפים ובמובן מסויים, עד כמה אנחנו חשובים. 

היבט אחר, מורכב יותר, הוא היותו של וואטסאפ כלי מקולל עבור אנשים הסובלים מאובססיה במערכות יחסים - היכולת לגלות מתי האחר היה מחובר לאחרונה פותחת שלל תרחישים, היפותזות ופנטזיות שמשליכות לכאורה על היתכנות הקשר ואיכותו. זו פונקציה שנכנסה מעתה לחיינו ושינתה את אזור הדמדומים במערכות היחסים שלנו.

הנה טור מתוך הבלוג של איתן טמיר באתר News1 על המחירים הפסיכולוגיים של שימוש באפליקציה, "מראה שחורה" רק בחיים האמיתיים: 

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-120469-00.html

 

טיפול דיאלקטי התנהגותי - הכשרה בסיסית

תיאור הקורס

הקורס יימשך לאורך שנה"ל. הוא תוכנן במיוחד למטפלים פרטניים המכירים את התיאוריה והפרקטיקה של טיפול קוגניטיבי התנהגותי, שלא השתתפו עדיין בהכשרה יסודית בטיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT).

במסגרת הקורס יתנסו המשתתפים בהרצאות, סרטוני וידאו, משחקי תפקידים ותרגילים בקבוצות קטנות על מנת ללמוד את התאוריה והאסטרטגיות של DBT  לעומקן. המשתתפים צריכים לקחת חלק ב-80% ממפגשי הקורס, לעשות ככל יכולתם כדי ללמוד את החומר ולהיות מחויבים ומסורים לתהליך.

תכנית הקורס דורשת מהתלמידים לעבוד במהלך הסמסטר השני בתכנית פעילה של DBT, להשתתף בקבוצת ייעוץ לעמיתים ולהמשיך ללמוד DBT אונליין ופנים אל פנים.

מהן מטרות הקורס?

  1. ללמוד את יסודות השיטה.

  2. להדגים אסטרטגיות של ייעוץ קבוצתי המקובלות ב-DBT.

  3. לציין את אופני הפעולה, התפקודים והסכמי הטיפול המקובלים ב-DBT.

  4. ליישם את המבנה, המטרות והשלבים של טיפול DBT.

  5. ללמד את ארבעת אופני המיומנויות העיקריים ב-DBT (מיינדפולנס, יעילות בין-אישית, ויסות רגשי, ועמידות במצוקה).

  6. המודל הביו סוציאלי להפרעת אישיות גבולית (BPD) והפרעות חמורות אחרות בכל הקשרי הטיפול הנדרשים.

  7. ליצור תכניות טיפול DBT באמצעות נהלי מיקוד.

  8. להשתתף בקבוצת ייעוץ לעמיתים

  9. להסביר ולהדגים כיצד משתמשים בדיאלקטיקה ב-DBT.

  10. לנהל חשיפה לרמזים ומניעת תגובה.

  11. לציין את הצעדים בפתרון בעיות.

  12. לנהל Chain Analysis התנהגותי שלם וניתוח פתרון.

  13. ליישם טכניקות התנהגותיות- קוגנטיביות ב-DBT.

  14. לזהות את רמות התיקוף וההקשרים בהם הן מיושמות.

  15. להדגים את השימוש בתיקוף כדי לאזן את אסטרטגיות השינוי בטיפול.

  16. להדגים את טכניקות התקשורת השונות ב-DBT.

  17. ליישם את אסטרטגיות ניהול המקרה ב-DBT.

  18. ליישם את האימון הטלפוני ב-DBT.

  19. ליישם את הפרוטוקול של משבר אובדני ב-DBT

  20. לדון במחקר העדכני בתחום ה-DBT לגבי אוכלוסיות שונות.

לפרטים נוספים: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

 

Google

קורס בטיפול DBT | הכשרה בטיפול דיאלקטי התנהגותי 2017
Rated 5/5 based on 4 reviews
יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל 6745445
Phone: 972-3-6031552
Email: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תסמונת ירושלים

מה אנחנו יודעים עליה ומה נותר תעלומה?

10 תובנות על פסיכוזה בעיר הקודש

ירושלים עיר מדהימה. בין ההיסטוריה הדחוסה, הפוליטיקה והרוחניות שלה, ירושלים מעלה תחושה עמוקה של קדושה ועל כן מהווה מוקד משיכה עצום, בייחוד עבור אנשים המחזיקים באמונה דתית - יהודים, מוסלמים ונוצרים.

כאשר תיירים רואים בעיני רוחם את ירושלים, הם אינם פוגשים בדרך כלל את בירתנו המודרנית כפי שהיא כיום. כנראה שלא אחת הם מעלים בדמיונם את העיר התנ"כית, הקדושה והדתית, על שלל הפוטנציאל הרוחני שלה.

גם כישראלים ואפילו כירושלמים, אפשר להתחבר לרעיון שבירושלים יש עוצמות רוחניות בלתי רגילות. מוכר לא? מחו"ל זה נראה כנראה חזק יותר:

 

 1. יש דבר כזה סינדרום ירושלים, ויש אפילו מחקרים

החל מתחילת שנות ה-80 של המאה שעברה, החלו פסיכיאטרים להבחין במספרים גוברים והולכים של תיירים מהעולם, שבעת ביקורם בירושלים סבלו מהתפרצות של אפיזודה פסיכוטית.

לאור השכיחות הגבוהה של התופעה, הוחלט להפנות את כל המקרים למרכז רפואי אחד: כפר שאול בו נפגשו המתמודדים עם פסיכיאטרים ופסיכולוגים מומלצים בירושלים.  למעשה, במהלך 13 שנים (1980-1993),  הופנו לכפר שאול 1,200 מתמודדים שסבלו מסינדרום ירושלים, 470 מהם ממש אושפזו.

בממוצע, עד היום מופנים לשם מדי שנה כמאה מטופלים, כ-40 מהם זקוקים לאשפוז פסיכיאטרי בבית החולים. בהתבסס על הניסיון הקליני זוהו 3 קבוצות עיקריות של מטופלים עם סינדרום ירושלים:

  • מבקרים עם אפיזודות פסיכוטיות קודמות

  • אנשים עם הפרעות נפשיות שאובחנו בעבר והביקור הצית אצלם פסיכוזה

  • תיירים ללא שום רקע של בעיות נפשיות

תיכף נגיד משהו על כל אחד מהשלושה.

 jerusalem children psychologist

2. גם אנשים "נורמלים" יכולים להשתגע בירושלים

המקרים הללו הם אולי המרתקים ביותר, שכן הם מתייחסים לאנשים ללא היסטוריה של הפרעות נפשיות, הנקלעים לאפיזודה פסיכוטית בירושלים, מחלימים בספונטניות, ונדמה שהם נהנים מחזרה תקינה לשגרת חיים בריאה לאחר עזיבתם את ישראל. לפיכך זו קבוצה עם סוג "טהור" של סינדרום ירושלים. מבחינה סטטיסטית קבוצה זו פחות שכיחה בין המקרים של הסינדרום: משנת 1980 עד 993 אובחנו רק 43 מקרים בקטגוריה זו.

לקבוצת המתמודדים הזו 3 קריטריונים עיקריים לאבחון:

קריטריון א' – לאדם אין היסטוריה של מחלות או הפרעות נפשיות, הוא אינו סובל מבעיות משמעותיות בתפקוד או בעבודה ואינו משתמש בסמים. כלומר, אדם שיכול להיות מוגדר כאדם "בריא".  

קריטריון ב' – הגיע לירושלים כתייר שבא לטייל, ללא משימה או מטרה מתוכננת מיוחדת. בדרך כלל מדובר באדם שמגיע עם משפחה, חברים, או בטיול מאורגן עם קבוצת תיירים.

קריטריון ג' – עם ההגעה לירושלים פורצת תגובה פסיכוטית חריפה, המתפתחת בעקביות על פני רצף של 7 שלבים:    

  1. חרדה, עצבנות ומתח, בתוספת תגובות אחרות שלא דווחו.

  2. רצון מוצהר להתרחק מהמשפחה והחברים ולהסתובב בדד בעיר. אגב, מדריכי תיירים בירושלים מודעים היטב לסינדרום ולסימניו. לרוב הם יפנו את המתמודד בשלב זה לכפר שאול לצורך הסתכלות במטרה למנוע הסלמה והחמרה.

  3. ניקיון אובססיבי, צורך להיטהר, רחיצה ונטילת ציפורניים כפייתיות

  4. הכנה של טוגה (שמלה ארוכה) לבנה, בדרך כלל בעזרת הסדינים של המלון.

  5. צורך לצרוח, או לפחות לשיר בקול רם, מזמורים או פסוקים מהתנ"ך. גילויים מסוג זה יכולים אף הם לשמש נורות אזהרה למדריכי התיירים ואנשי המלון.

  1. תהלוכה או מצעד לאחד המקומות הקדושים בירושלים.

  2. מסירת "דרשה" במקום קדוש - הדרשה בדרך כלל מאד מבולבלת ומבוססת על טיעונים לא הכי רציונליים. אבל המסר חיובי: הוא פונה לאנושות ומבקש לאמץ אורח חיים בריא, מוסרי ופשוט יותר.

 

3. ההחלמה - הזמן עושה את שלו ומהר

מטופלים נעדרי רקע נפשי קודם לא חווים בדרך כלל הזיות שמיעה או ראיה, הם יודעים תמיד ובדיוק מהי זהותם האמיתית ואינם סבורים שהם 'אדם אחר'. הם כן מבקשים, בכל אופן, שלא יפריעו להם בהוצאה לפועל של משימתם. בדרך כלל הם שבים למוטב בחלוף חמישה ימים עד שבוע. במילים אחרות, הם חווים אפיזודה חולפת, ומחלימים באופן מלא. למרות שהם בהחלט צריכים התערבות פסיכולוגית וגם מקבלים אותה בדרך כלל, ההחלמה מתרחשת לרוב באופן טבעי ואינה מיוחסת ישירות להשפעת הטיפול.

 jerusalem psychologists

4. רחוק מהעין, רחוק מהלב

הניסיון מלמד, כי שיפור כרוך לרוב בהרחקת המטופל באופן פיזי מירושלים. כאמור, לא מצוינת התערבות רפואית משמעותית בטיפול בסובלים מהתסמונת, ותרופות הרגעה או מלטונין מספקות. אסטרטגיית הטיפול העיקרית, היא בדרך כלל הנגשה של חזרה לקבוצה בטוחה, או חידוש קשרי משפחה, או במקרה הצורך, הפניה לכומר (נגיע למאפיינים הדתיים של המתמודדים). פסיכותרפיה הכוללת התערבות במשבר מהווה גם היא חלק חשוב בהחלמה.

לאחר ההחלמה, המטופלים זוכרים בדרך כלל כל פרט מהתנהגותם. זה לא סיפור פשוט ובאופן בלתי נמנע הם מתביישים במה שקרה, או מרגישים טיפשים וילדותיים. לעיתים קרובות הם יתארו את התנהגותם כמזכירה נרקומנים או ליצנים. צריך שם מי שיתקף את רגשות הבושה, את הקושי  ואת ההתקדמות הרצויה להשבת החיים למסלולם.

 

5. הרגשה ש"משהו נפתח בתוכי"

המחלימים מסינדרום ירושלים אינם ששים לתאר את החוויה הפנימית שעברה עליהם, ולכן קיים קושי להמשיג הבנה עמוקה יותר שלה. אלו שכן משתפים מתארים תחושה, ש"משהו נפתח בתוכם", ושתנועות הגוף שלהם מניעות אותם כלפי חוץ… לאחר התחושה הזו מתעוררת בהם הבנה שהם חייבים לפעול ולהעביר מסר אלינו מסר חשוב מאין כמוהו.

לא מדהים שיש פה דפוס אחיד? בוא נתהה על מקור האחידות...

 jerusalem recommended psychologists

6. הכל מתחיל במהפכה של לותר. וכמובן אבא…

רוב מכריע של המתמודדים עם סינדרום ירושלים הם נוצרים פרוטסטנטים. כל הפרוטסטנטים המתמודדים הגיעו ממשפחות "אולטרה דתיות" פונדמנטליסטיות, בהן מאמין אב המשפחה שהתנ"ך הוא מקור אולטימטיבי לפתרון בעיות (גם כאלו שאינן פתירות). יתכן שנבנה כאן ייצוג אידיאלי של ירושלים כעיר הקודש, עירו של ישו, העיר של תחיית המתים: ניתן לשער שבבואם לירושלים, המתמודדים עם התסמונת אינם מצליחים ליישב כהלכה את הפער הפנימי בין הדימוי הלא מודע של ירושלים לבין המציאות בחוץ. אפשר להציג את המצב הפסיכוטי, ובפרט את הצורך להטיף לאחרים ולהעביר מסר אוניברסלי לאנושות, כניסיון לגשר על הפער בין שני הייצוגים הללו של ירושלים.

בניסיון להשיג תוצאות מחקריות אמפיריות, איתרו חוקרי התופעה מחלימים מסינדרום ירושלים. הם ביקשו מהם למלא שאלונים ולקיים ראיונות טלפוניים מובנים, אך התוצאות היו מאכזבות - המטופלים רק הודו על הטיפול שקיבלו בעבר ולא היו מעוניינים לדבר על חווית סינדרום ירושלים.

הרבה סימני שאלה. נפענח.

 

7. יש עוד מקומות בעולם שיכולים להוריד אותך מהפסים

אז האם הסינדרום שלנו ייחודי לירושלים, או שיש איזורים אחרים בגלובוס שעלולים לערער את מצפן בוחן המציאות שלנו?

יש ויש.

קיים לא מעט תיעוד על גילויים היסטריים או פסיכוטיים הקשורים למקומות ייחודיים בעלי ערך רוחני: העיר מכה בסעודיה למשל, או מקדשים דתיים בהודו. גם אתרים הקדושים לנצרות עשויים בהחלט להידמות לתיאור זה.

וזה לא נעצר בהקשר הדתי.

קחו למשל את "תסמונת סטנדל": אנשים הלוקים בתסמונת זו, Stendhal syndrome, מציגים מופע נפשי דומה ביותר לסינדרום ירושלים. במצב הזה חווים המתמודדים התקף פסיכוטי חריף שפורץ בקרב חובבי האומנות שמבקרים בפירנצה (התסמונת נקראת על שם סופר צרפתי, שדווח על תחושות "דה ז'ה וו" וחוסר שקט, לאחר התבוננות מעמיקה בחפצי אומנות בעיר).

לפי מגריני, שזיהתה את הסינדרום לראשונה, התגובה הפסיכוטית מקושרת בדרך כלל עם הפרעה נפשית סמויה או מזדחלת שבאה לידי ביטוי בתגובה לציורים של קרבות, או יצירות מופת אחרות, ומגיעה לשיא כוחה בהתפרצות של הסטנדל.

אז לפעמים אנחנו צריכים כנראה יותר סובלימציה כדי להישאר בקו השפיות…

ועדיין, שיעור המתמודדים מצביע על תסמונת ירושלים כתופעה ייחודית שראויה להערכה יסודית.  

 FREUD

8. פרויד גם לקה בסינדרום. רק שזה קרה באקרופוליס ביוון

מספר הסברים הוצעו כדי להסביר את ההתקף הפסיכוטי בקרב מטיילים. חלק מההסברים האלה מציעים, כי שינוי השגרה הכרוך בנסיעה, משפיע על המצב הנפשי במידה ניכרת.

פלין וסין הציעו מספר גורמים לסינדרום ירושלים:

  • סביבה לא מוכרת

  • קרבה לאנשים זרים

  • היעדר פעילות

  • תחושת בדידות

  • התנגשות בין תרבותית

גורמים אלו מועצמים אף יותר בהקשר של המשמעות של ירושלים לדתות השונות וכך עלולים להוות טריגר להתקף פסיכוטי.

לפי כהן והתאוריה שכתב על חמשת מצבי נסיעה, המצב ה"קיומי", המצב החמישי מדבר על נסיעה למרכז רוחני ומהווה מטמורפוזה מודרנית של עליה לרגל.

גם פרויד דיווח על חווית דיסוציאציה כשביקר בעיר אקרופוליס ביוון. אין לפטור את האפשרות שיש משותף, בהקשר של הסינדרום, בין מקומות מסוימים וירושלים.יש הרבה דוגמאות של "נוודי תעופה", או תסמונת  תעופה, מצב נדיר בו תיירים הולכים לאיבוד בשדה תעופה וחווים אפיזודה פסיכוטית.   

תודו.

יש משהו קצת הזוי בשדות תעופה. יש הטוענים שבאופן סימבולי הם מייצגים חוויות "טרום קיומיות". ועם זאת, שלא כמו בחוויית סינדרום ירושלים,  אנשים שחווים "תסמונת תעופה דיסוציאטיבית" מתעופפים שם לגמרי - הם שוכחים זמנית את זהותם ואינם מודעים מהיכן הם באים ולאן הם הולכים. כמו אצל הירושלמים, ההחלמה מתסמונת זו היא בדרך כלל ספונטנית (ללא טיפול) ודורשת סיוע מינימלי, כמו שינה טובה וכמה שעות מנוחה.

 

9. היצירתיים באמת נופלים בין הכיסאות

ישנם אנשים שלקו בסינדרום לאחר שאובחנו בעבר עם הפרעות נפשיות, כמו הפרעת אישיות סכיזוטיפלית, עם אובססיה או קיבעון, אך אין להם אבחון ברור של הפרעה  נפשית מובחנת. מחשבותיהם ורעיונותיהם המוזרים, נופלים במרחק קצר מדלוזיות. בסוג זה נכללים למעשה, הרבה מהסובלים מסינדרום ירושלים. ניתן לראותם בקבוצות, במקומות ציבוריים (במיוחד במקומות קדושים), הם מופיעים מדי פעם בתקשורת, אך בדרך כלל הם נמנעים מפנייה לעזרה פסיכיאטרית מקצועית.    

ניתן לחלק אותם לשניים:

  1. שייכים לקבוצה: קבוצות נוצריות הממוקמות בירושלים והסביבה, המלוכדות סביב הרעיון של תחיית המתים או תחיית ישו. חברי הקבוצה לובשים בגדים מוזרים וייחודים, שלטענתם דומים לסגנון הלבוש בימי ישו. ישנן גם קבוצות יהודיות בסגנון זה: למשל, קבוצה המנסה ליצור פרה אדומה בדיוק כמו בתנ"ך. אנשים אלו בדרך כלל לא מאושפזים, כיוון שאינם מסוכנים לציבור, או עוברים על החוק. רק 3 אנשים מקבוצה זו הופנו לאשפוז, בצו בית משפט, בעקבות עימות אלים עם שכנים, שלושתם אובחנו כסובלים מהפרעת אישיות.

  2. בודדים:  תייר גרמני שלא אובחן בעבר, ולא מוכר כסובל מבעיה נפשית, פיתח אובססיה למצוא את "הדת האמיתית". הוא השקיע שנים בלמידת דתות: זרמים שונים של נצרות, דתות סיניות, יפניות וכו', אך לא הצליח לבחור באף אחת מהן כדת האמת. ואז עזב את עבודתו, נסע לירושלים והחל ללמוד יהדות באוניברסיטה ובישיבה. אך גם ביהדות לא מצא את נחמתו - היא לא הייתה הדת האמיתית מבחינתו. בסוף התהליך הוא הגיע למסקנה שהנצרות העתיקה היא האמת ואין בלתה. מכאן נפתחה הדרך להטפת האמת לתושבי ירושלים. באחד מהנאומים הגיע לכנסיה והחל לצעוק שם על הכמרים, שהם פגאניים ושהם הורסים ומחללים את הדת... הצעקות התפתחו לאירוע אלים ומיודעינו החל אף להרוס ציורים ופסלים. בצו בית המשפט הוא הופנה לכפר שאול. באופן מפתיע, הפסיכיאטרים שטיפלו בו לא הצליחו להצביע על הפרעה נפשית, גם לא כשהמקרה חזר על עצמו לאחר 3 שנים.

     

10. תיירים שלקו בסינדרום ירושלים וסבלו מפסיכוזה בעבר

מדובר באנשים שאובחנו כסובלים מפסיכוזה עוד לפני הגעתם ארצה. המוטיבציה להגיע לישראל הייתה קשורה באופן ישיר למצבם המנטלי ולהשפעת רעיונות דתיים, לעיתים קרובות הם מגיעים לכפר שאול בעקבות דלוזיות (מחשבות שאינן נופלות בקנה אחד עם המציאות), המפצירות בהם לבוא לירושלים ולעשות שם "משהו".

ניתן לחלק אותם לארבעה סוגי משנה:

  1. הזדהות פסיכוטית עם דמויות תנ"כיות: אנשים בסוג זה מזדהים בצורה חזקה עם דמויות מהתנ"ך או מהברית החדשה (תלוי אם הם יהודים או נוצרים), או מאמינים שהם בעצמם הדמויות הללו. גברים יזדהו בדרך כלל עם דמויות גבריות ונשים עם נשיות. במאמר על סינדרום ירושלים, מתועד תייר אמריקאי שסבל מסכיזופרניה פרנואידית, שכחלק מהשיקום שלו החל לעבוד על דימוי גוף, תזונה בריאה והתעמלות. ככל שעבר הזמן החל לזהות עצמו עם דמות תנ"כית רלוונטית? מי?  שמשון הגיבור כמובן. בסופו של דבר התעורר בו דחף טורדני לעלות לירושלים במטרה להזיז את אחת האבנים שלא הייתה ממוקמת לדעתו בזווית הנכונה. כמובן שתוך ניסיונו האמיץ להזיז את האבן (סלע, ליתר דיוק)הוזעקה משטרה והוא אושפז בכפר שאול. בניגוד לפרקטיקה המקובלת, פסיכיאטרים שם ניסו להתווכח עם הדלוזיות שלו ולהוכיח לו שהוא לא שמשון, והוא הגיב לכך בזעם בלתי מרוסן, עד כדי ניפוץ חפצים ובריחה מבית החולים רק לאחר קבלת טיפול תרופתי אנטי - פסיכוטי, הוא נרגע והיה מסוגל לטוס הביתה בליווי אביו.  

  2. הזדהות פסיכוטית עם רעיון : מטופלים מסוג זה מזדהים עם רעיון: פוליטי או דתי ומגיעים לירושלים על מנת לפעול לפי רעיון זה.  המאמר מביא תיאור מקרה של פרוטסטנטי מאמריקה, שהזדהה עמוקות עם הרעיון של הרס מקומות הקדושים למוסלמים על מנת להחליף אותם במקומות קדושים ליהודים. השלב השני של תכניתו היה, לא פחות ולא יותר, להצית את מלחמת גוג ומגוג. הוא הצליח לעורר מהומה לא קטנה באחד האתרים המקודשים לאיסלאם. כאשר אושפז, אובחן פסיכיאטרית כבלתי אחראי למעשיו.

  3. "רעיונות קסומים" בקשר לחיבור שבין בריאות למקום קדוש : אנשים מסוג זה מייחסים כוחות מבריאים לירושלים, מעניין לציין שהסופר הרוסי המפורסם גוגול, לאחר שהפסיכוזה סיימה את קריירת הכתיבה שלו, הוא חווה התגלות, שבה נאמר לו שמוטב יעשה אם יבקר בירושלים, ויישא שם תפילה במקומות המקודשים, על מנת שיוכל להבריא, ולחזור לכתוב שוב. הוא אכן הגיע לירושלים, אבל הרעיב את עצמו למוות , שנים אחר כך.

  4. בעיות משפחתיות שהגיעו לשיאן בירושלים : סוג משנה זה, מתייחס לאנשים שהמצב הנפשי שלהם מתבטא בהקשר של בעיות במשפחה. סוג זה הוא בעייתי, כיוון שתחת השפעתה של פסיכוזה, בלתי אפשרי בדרך כלל, לגלות את המשמעות העיקרית של ירושלים עבור המטופל ואת המוטיבציה שלו לעלות לירושלים ,ועדיין אנו רואים שבכל אופן הם ממשיכים לעלות שוב ושוב לירושלים, בזמן שהם מפתחים פסיכוזה מורכבת. המאמר מביא מקרה של אדם אפרו-אמריקאי הסובל מהפרעה ביפולרית, שהגיע ארבע פעמים לירושלים ובכל פעם חווה התקף מאני פסיכוטי שגרם לאשפוזו, האיש טען שהגיע לירושלים על מנת להרוג את האיש שאנס את בתו (מסתבר שהכוונה לבעלה) . משפחתו הייתה מודיעה מראש לרשויות על הגעתו וכתוצאה מכך הוא אושפז. לאחר שטופל היה מסוגל  להראות רמת תובנה מסוימת, לזהות שחווה מניה ולהודות שהוא בעצם מכבד את חתנו. מטפליו תארו זאת כקונפליקט אדיפלי שנחווה בזמן האפיזודות המניות, אך הקשר לירושלים וההיטלטלות אליה בכדי לפתור בעיה דמיונית, נותר לא ברור.

 

מה למדנו?

קודם כל, סינדרום ירושלים הוא תופעה פסיכיאטרית ייחודית, האופיינית למי שמבקר פה. שנית, חשוב להכיר יותר בפסיכופתולוגיה שבבסיסה קרבה למקומות קדושים, כי זיהוי והתערבות מוקדמים עשויים לעצור ולווסת את החומרה של אפיזודה פסיכוטית. ולבסוף, ידע מקיף על הרקע הדתי-תרבותי ועל אמונותיהם של מתמודדים הוא חלק חיוני מהתערבות במשבר.

תודה על הקריאה !

       

מקורות:

Bar-El, I., Witztum, E., Kalian, M., et al (1991a) Psychiatric hospitalization of tourists in Jerusalem. Comprehensive Psychiatry, 32, 238 -244
 
Freud, S. (1936) A disturbance of memory on the Acropolis. Reprinted (1953-1974) in the Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud (trans. and ed. J. Strachey), vol. 22, p
239. London: Hogarth Press
Bar-El, Kalian, M. & Eisenberg, B. (1991b) Tourists and psychiatric hospitalization with reference to ethical aspects concerning management and treatment. Psychiatry, 10, 487 -492
סינדרום ירושלים
Rated 5/5 based on 53 reviews
יגאל אלון 157
תל אביב, <spanitemprop="addressRegion">ישראל 6745445
Phone: 972-3-6031552
Email: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

9 דברים שהסביבה לא מבינה שאתה עושה, אחי,  פשוט כי יש לך OCD:

OCD

  1. אתה חושב באובססיביות על דברים שבכלל לא עוברים בראש של אחרים. OCD זה לא רק הקלישאה של להיכנס לחדר ולא להפסיק לפתוח ולסגור את המתג של האור עשרות פעמים. החלק האובססיבי של ה-OCD הוא החלק שמקבל ביטוי לעתים קרובות יותר. למשל, אתה יכול להיתפס לאנקדוטה קטנה שעלתה בתוך שיחה, פרט ששאר הסובבים התייחסו אליו כשולי, והוא ייתקע לך בראש עוד ימים רבים ולא ייתן לך מנוח. או למשל אם צפית יחד עם בן/בת הזוג בידיעה נוראית בחדשות, בן הזוג כבר שכח ונפל לשינה מתוקה ואילו אתה מתהפך מצד לצד ונשאר עם אותה ידיעה קשה ללא מנוח. הראש שלך כל הזמן עובר על פרטים שוב ושוב ואתה רק מנסה לעשות רגע הפסקה מהשידורים החוזרים שרצים ללא הרף בתוך הומח שלך.

  2. אתה מאוד חשדן. כשאנשים פוגשים אותך הם מניחים שאתה פרפקציוניסט. אתה מאוד מודע לסימטריה וחשוב לך שדברים יתנהלו בסדר מאוד מסוים. אתה מסוג האנשים ששמים לפרטים הכי קטנים שאנשים אחרים לא שמים אליהם לב בכלל.

  3. כשאתה בסביבת אנשים הם הרבה פעמים לא מבינים שאתה ממש מתאמץ כדי להסתיר את ה-OCD. כי OCD זו הפרעה שאפשר להסתיר, כך שאתה יכול לשבת מול החברים שלך לחייך ולהנהן לסיפורים שלהם כאשר בו זמנית בתוך תוכך אתה מוצף חרדה. הרבה אנשים עם OCD מפתחים טקסים קטנים שמרימים ראש רק כתגובה למשהו שגורם להם להרגיש חרדים. למשל תוך כדי שאתה מדבר עם מישהו, הוא בכלל לא ישים לב שאתה  משחק בשיער ללא הפסקה, משפשף ידיים או סופר בלב עד 10, כל אלה טקסים קטנטנים ומאוד אישיים שאנחנו מפתחים כדי להרגיע את עצמנו.

  4. אתה מעמיס על עצמך עוד ועוד משימות באופן מכוון, כדי שתקרוס תחת העומס - אחת הדרכים לנסות ולשלוט במחשבות הטורדניות שמציפות אותך היא לחפש פעילויות אחרות שיסיחו את דעתך מאותן מחשבות משתלטות. אתה רוצה להיות לגמרי מרוכז בפעולה שאתה עושה כי זה מבטיח שהמוח שלך לא ינדוד שוב למחשבות אובססיביות.

  5. אתה מאוד תכל'ס אפילו כשמדובר בפחדים הכי גדולים שלך. כשאתה במצב נינוח ורחוק מטריגרים פונטציאליים, אתה יכול לבחון את ההתנהגויות הקומפולסיביות ולהסביר לעצמך שמה שאתה מאבסס לגביו הוא ממש לא רציונאלי.  עצם זה שאתה מזהה את חוסר ההיגיון שבמחשבות האובססיביות - גורם לך להרגיש יותר בשליטה.

6. יש לך סלידה מאי סדר.  אתה לא מסוגל לעבוד בסביבה מבולגנת או מרגיש חרדה מלעמוד במקום עם הרבה אנשים. אפילו רעשים חזקים או כל עומס אחר על החושים שלך יכול להוות טריגר להתקף חרדה. מה שהחברים שלך לא קולטים זה כשאתה נראה להם עצבני וחסר סבלנות זה בעצם כי נמצא בחרדה מאוד גדולה. אתה לעיתים קרובות מוצא עצמך מחפש תירוץ  לכך שעזבת מקום בפתאומיות כי זה יהיה מורכב מדי להסביר לחבר'ה שברחת כי נתקלת במשהו שהיווה טריגר ל-OCD ורצית לברוח לפני שיהיה מאוחר מדי.

7. בדיוק כפי שאי סדר פיזי יכול להטריף, כך גם אי סדר דיגיטלי, רגשי או מנטלי יכול להפריע לך גם כן. זה ש-10 טאבים פתוחים על מסך המחשב שלך בו זמנית יכול לשגע אותך, כך גם אם תתקל בדסקטופ  ממש מבולגן. בדומה לכך, אם יש לך יותר מדי דברים שקופצים לך בראש זה לגמרי יציף אותך ותצטרך לכתוב חלק מהמחשבות רק כדי להקל על עצמך.

8. אתה מודאג כל הזמן מאסונות לא רציונליים (שכנראה לעולם לא יקרו) והראש שלך תמיד עסוק במחשבות על "הנורא מכל" . אתה קולט שאתה חושב באופן לא רציונלי אבל אתה לא יכול להפסיק. אתה לעתים מדמיין שדברים רעים קורים ואז זקוק להסחת דעת ויזואלית רק כדי להדוף את התמונות הנוראיות מהראש שלך.

9. אתה צריך לכתוב ביומן את כל המשימות שלך של "מה צריך לעשות". כשיש לך OCD אתה עלול לשכוח דברים בגלל שאתה לא יכול להתרכז גם באובססיות וגם במטלות של חיי היום יום באותו הזמן. אתה כל הזמן כותב דברים שאתה צריך לעשות, עושה רשימות "To Do" וים של תזכורות, משאיר פתקים לעצמך רק כדי לוודא שאתה סוגר את הפינה מכל הכיוונים.

המחקרים העדכניים ביותר של 2016 על OCD !

עמוד 1 מתוך 4

חזרו אלי להכוונה טלפונית !


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות(*)
אימות

הקוד שגוי





תגובות

 

תפריט טיפול פסיכולוגי - מובייל

חדשות ועדכונים

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג ללא עלות והתחייבות ! צור קשר

תמונות ממשרדנו

מכון טמיר - סניפים

סניף תל אביב

רח' יגאל אלון 157
תל אביב, 6745445 

972-3-6031552

 info@tipulpsychology.co.il

 

סניף חיפה

רח' אלחנן 13
מרכז הכרמל
חיפה, 3445217