שבת, 28 מרס 2020 14:04

איך לדבר עם ילדים על הקורונה? ארגז כלים פסיכולוגי להורים

דרג פריט זה
(6 הצבעות)
תקשורת עם ילדים על מגיפת הקורונה תקשורת עם ילדים על מגיפת הקורונה Pixabay

איך מדברים עם הילדים על מגיפת הקורונה? 

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון

 

מיליארדים של בני אדם ברחבי העולם  ילדים, בני נוער ומבוגרים, מחויבים להישאר בבידוד עם פוטנציאל למחלה, או מחלה של ממש בווירוס הקורונה.

ארגון הבריאות העולמי (WHO) פרסם לאחרונה כי קיימת הסכמה גורפת של מומחים לגבי ההשפעה השלילית של הפנדמיה, מגיפת הקורונה, על בריאותם הנפשית של אנשים ורווחתם.

שטף המידע אודות מגיפת הקורונה מציף אצלנו חרדות ודאגות רבות, שאינן פוסחות גם על הילדים.

איך הכי נכון, עבורכם כהורים, לשוחח עם הילדים על הווירוס, על הבידוד וההשפעות הנפשיות שלו ועל העתיד ביום שאחרי? 

קבלו מאיתנו הדרכת הורים אונליין, ורכשו טכניקות, עצות וכלים התנהגותיים שיעזרו למצב להיות נהיר ומדובר יותר, יפחית את הפחדים ויסייע לתפקוד הילד/ים והמשפחה כולה: 

 

קודם כל הרגיעו את החרדה ההורית

 ילדים לוקחים דוגמה מההורים ומהתנהגות שלהם בפועל.

זהו עיקרון פסיכולוגי בסיסי שתקף לכל מצב, לא רק במשבר הקורונה.

הרעיון הוא שמבלי שנרגיש שאנחנו בעצמנו מווסתים רגשית, לא נוכל לספק את המיכל המרגיע עבור הילדים.

 

גם אם הימים מלמדים אותנו כי ילדים פחות פגיעים לוירוס הקורונה, התעדכנות בחדשות מחרידה אותנו על רקע תסמונת קוואסקי, שמדווח כי קיים מכנה משותף בינה לבין הנגיף.  אין לזה סוף.

 

בואו נרחיב -

להורים קל יותר להתמודד עם פחד של ילדים מפני חושך או ממפלצות, כי יש מרחק מסוים בין מה שאנחנו מרגישים כלפי האובייקט או המצב המאיים לבין מה שהילד מרגיש. אולם במצבים של חרדה נרחבת וכללית, כמו במקרה של מגיפה מסכנת חיים או מצב בטחוני אקוטי לאומי, אנחנו נתונים, יחד עם ילדינו, בדיוק באותה סיטואציה רגשית ומחשבתית. במצבי חירום כאלה  קשה לנו יותר להיות אמפתיים ונדרשת הרגעה עצמית מוקדמת לפני שמנסים להרגיע ילדים. 

אגב, התופעה הזו מוכרת היטב בימים אלו גם למטפלי בריאות הנפש:

הרבה יותר קשה לעזור למטופלים לגייס כוחות נפשיים כאשר גם הפסיכולוג מתמודד עם דלדול המשאבים האישיים שלו כבן אדם. לכן פסיכולוגים טובים פונים בעצמם להדרכה מקצועית בזמנים של מצוקה משותפת, או לפחות משקיעים בעבודה עצמית כדי למצוא מקורות נפשיים לסיוע לאחר. 

 

שוחחו עם הילד בהקדם 

כהורים, האינסטינקט הראשון הוא להגן על הילד, גם אם פירוש הדבר ״למזער״ את הסכנות ולחסוך לו את מורכבות הסיטואציה.

אולם המהלך הטוב ביותר שניתן לעשות הוא להיות ישרים וישירים ולספק מידע עובדתי.

הציפו את האישושל הקורונה במהרה, לפני שהילד יחוש במתח שקיים בבית, כי אנחנו יודעים שיש להם מיחושים רגשיים משובחים... 

כמו כל דבר אחר – הסבירו את המצב  לילד בהקשר של עולמו האישי, מה שמתבטא בקשר עם חברים, ענייני בית ספר, שיעורי בית, חוגים ודאגה כלפי בני משפחה שמצויים בסיכון גבוה יותר, כמו סבתא וסבא. 

למרות שחשוב לא לדחות את השיחה עם הילדים לגבי הקורונה, כן רצוי שנבין בעצמנו מה קורה. הילדים שלנו סקרנים, נבונים וחקרנים, ובמצבי חרדה הם שואלים בדיוק את השאלות שאין לנו מילים ותשובות עבורן. 

לכן חשוב במצבים מסוימים לדעת שאתם לא יודעים ולהבהיר זאת לילד. אחת החוויות המערערות ביותר במשבר הקורונה הוא חוסר הוודאות הגלובלי. אל תבהלו מהמחשבה על התגובה של הילד לחוסר האונים שלכם, זאת רק האמת, ולצד חוסר הוודאות קיימים מאמצי מחקר אינטנסיביים למצוא חיסון ותרופה, מה שמבטא ערכים חשובים, כמו האתגור האנושי המשותף, היופי  שקיים במחקר מדעי והחוויה של התגייסות קבוצתית משותפת. 

 

 בדקו מה הילד כבר יודע 

טוב, הילדים שלנו חשופים להרבה יותר מה שהיינו אנחנו. במצבים הלאומיים בהם נאלצנו אנחנו להתמודד כילדים ובני נוער, נדרשנו לעמוד מול אי ודאות כפולה ומכופלת. 

קחו למשל את מלחמת המפרץ הראשונה בינואר 1991:

אני זוכר כנער את החרדה המשוטטת סביב שולחן השישי שלנו. האם הלילה ייפלו שוב טילי סקאד מעיראק? למעשה יכולנו לצרוך מידע על העתיד הקרוב רק משני מקורות: אמצעי תקשורת ההמונים (רדיו, טלויזיה ועיתונות) ושמועות שרצו בהמוניהן, בעיקר אצל "יודעי דבר" מלחיצים. לפתע נשמעה דפיקה בדלת ובפתח עמדה דינה השכנה, אשה מבוגרת ודי קשה. היא לוחשת לאמא: "הלילה זה כימי…". אחרי שעברנו את הסופ"ש בשלום, זו הפכה להיות הבדיחה המשפחתית שלנו. הומור הוא דרך התמודדות מצוינת במצבי חרדה…"

הילדים שלנו יודעים המון, והם תמיד צעד או שניים לפני מה שאנחנו חושבים שהם מצויים. מידע בוואטסאפ, באתרי החדשות באינטרנט, בטיק טוק ובעיקר באינסטגרם, כל אלה ממלאים את החללים שמותירים סימני השאלה לגבי הקורונה. יש לזה הרבה יתרונות, אבל גם שפע חסרונות: פייק ניוז, תיאוריות קונספירציה הזויות וכתבות שמטרתן להצית את החרדה כדי לקבל יותר טראפיק ושיתופים. אם הילדים שלנו גדלים בסביבה משפחתית בטוחה הם נוטים להאמין למידע שנראה סמכותני, הרי מה להם ולביקורתיות פוסט מודרניסטית? 

לכן, חשוב מאוד לעודד את הילד לשתף אותנו במידע שנחשף אליו לגבי מצב המגיפה בישראל ובעולם.

ואם יש לכם יותר מילד אחד, רשמו לפניכם את הדברים שאמר לכם כל אחד בנפרד. נוכח המידע שיש להם, תוכלו לבחור באילו עובדות לשתף אותם.

עשו זאת באופן מאוזן ואינטגרטיבי והציעו להם לשתף אתכם בחדשות מסעירות במיוחד כדי שתעשו יחד Fact Checking.

 

גלו אמפתיה ותנו תיקוף רגשי

רגשות, אנחנו תמיד מזכירים באתר זה, אינם עובדות.

אבל הם בכל זאת משפיעים מאוד על הרווחה הנפשית.

יכול להיות שאחרי הבירור שתקיימו לגבי המידע שהילד נחשף אליו, תמצאו גם פחדים וחרדות שאינם מצויים בהלימה עם המציאות. למשל, הרבה ילדים ובני נוער משייכים מגיפות מדבקות לסרטים הוליוודיים על המוני זומבים שמעבירים את המחלה באמצעות ביס בצוואר וצובאים ברבבותיהם על השורדים הבריאים שמסתתרים.

 

תראו איך נראית למשל מגיפה גלובלית בסרט World War Z: 

 

אבל, ופה יש אבל חשוב, גם אם פחדיו של הילד אינם הגיוניים ומבוססים בוודאות על מידע כוזב ודימיוני,  אין פירוש הדבר שהוא אינו תופס את הפחד עצמו כממשי. 

כלומר הפחדים של הילדים זקוקים להכרה ולהתייחסות נפרדת, כזו שאינה מצדיקה את העובדות, אך מתקפת את הרגשות. 

תיקוף (ולידציה באנגלית) הוא לא מיומנות פסיכולוגית מורכבת, אך חיונית מאין כמוה וסביר מאוד להניח שאתן משתמשים בה המון כהורים בהקשרים אחרים: "אני מבינה שאתה פוחד... ", או "טבעי שכל אחד מרגיש במצב הזה הרבה דאגה לגבי העתיד", או הכי פשוט ואינטואיטיבי: "מתוק שלי, אתה ממש פוחד…". 

תיקוף הוא כלי חשוב ביותר להרגעה בהווה, אבל הוא משמש גם אבן דרך חשובה לביסוס הביטחון העצמי וההרגשה הקיומית שהילד יכול לסמוך על עצמו ועל תחושותיו הרבה אנחנו יודעים היום שהרבה מהבעיות הנפשיות שכרוכות בקשיים בוויסות הרגשי נובעות מסביבה לא מתקפת, בה לא ניתנה התייחסות לרגשות קשים מדי עבור ההורים. 

אם כך, לפני שאתם נחלצים להציל את הילד עם שיחה בוגרת על העובדות, האזינו לדאגותיו ואל תבטלו את פחדיו. אחרי התיקוף, תראו איך הפחד פוחת קצת ואז תוכלו לקבוע כיצד לנתב את המשך השיחה. 

 

היצמדו לעובדות

 המידע שתחלקו עם הילד אמור להגיע ממקור או שניים, לא יותר, על מנת למזער את הבלבול. למדו אותם כיצד לחפש מידע מדויק והדגישו בעיקר את 5 העובדות הבאות: 

א. וירוס הקורונה גורם לסימפטומים רבים שדומים לאלה של שפעת, אך הם יכולים להחמיר, בעיקר בקרב זקנים ואנשים שמתמודדים עם מחלות רקע כרוניות. 

ב. חשוב שאדם שחש בסימפטומים יעטה מסיכה, יישאר בבידוד בבית ויברר במהירה איך והיכן ניתן לעבור בדיקה רפואית 

ג. וירוס הקורונה מתפשט באוויר, בעיקר כשמשתעלים ומתעטשים. 

ד. אפשר להפחית את הסיכוי להידבק על ידי שטיפת ידיים והימנעות ממגע בעיניים, באף ובפה. 

ה. יש טיפולים נגד המחלה. רובם עדיין לא בשלים מבחינת כשירות קלינית נרחבת, אבל לא ברוב המקרים החולים מחלימים. 

ו. היו כבר מגיפות ויראליות בתקופת החיים הנוכחית, כמו סארס, מארס ואבולה, והאנושות הצליחה לגייס כוחות ומשאבים כדי למגר אותן

 

דברו בגובה העיניים

ילדים קטנים עשויים להזדקק לקרבה הורית גופנית כשמדברים אליהם. כמו תמיד, אפשר להחזיק להם את היד ולשבת לצידם. 

את הדיון יש לכוון לגיל הילד ולדבר בעולם המושגים שלו. למשל, אל הווירוס, שנראה בעיניי המבוגר כמו עיגול עם קוצים, יכולים להתלוות בדימיון הילד עוד שלל אלמנטים פנטזמטיים, יכולה להתלוות לדימוי של הווירוס כוונה מוקדמת לפגוע, למרות שזו אינה קיימת, והוא יכול לעבור אסוציאציה (חיבור מנטלי) לדמויות של רשעים בסרטים, בקומיקס ובסדרות. נסו לזרום עם הדימויים העשירים הללו, שחקו איתם והיכנסו יחד עם הילד למרחב הדימיוני שלו. המעבר לעולם הילדי ייזכה מייד בהוקרת תודה עמוקה מצד הילד, אנחנו הרי חיים בעולם של מבוגרים, עם נקודת ראות שונה שנרכשה אחרי עשרות שנים שאנחנו פה. המחווה של ביקור בעולמו הפנימי של הילד היא מתנה גדולה עבורו, וכמובן גם עבורכם כהורים. 

חשוב לעודד אותו להיגיינה נאותה – להימנע ממגע בפנים ולחיצת יד, להשתעל ולהתעטש אל שקע המרפק ולרחוץ ידיים. אם מדובר בגיל בית ספר יסודי, אפשר למשל לבקש מהילד שישיר פעמיים שורה מתוך שיר שהוא אוהב בזמן שהוא רוחץ ידיים היטב בסבון. 

 

הדגישו היצמדות לשגרה

דברו עם הילד על הצורך בשמירת רוטינות ולוח זמנים קבוע ככל הניתן. 

כן, אפילו אם אתם קצת כאוטיים בימים אלה בעצמכם. 

כשמתחייבים שינויים, כמו התגייסות ללמידה מרחוק בבית הספר, מסגרו את השיחה עם הילדים על השינויים הללו בגישה מקדמת. באופן טבעי הילד יפנים טוב יותר את השינויים במצב בו ההורה שומר בעצמו על שלווה, אופטימיות וחיוביות. 

בנוסף, מאחורי כל דרישה לשינוי כעמד רציונל. אל תנחיתו הוראות סתומות מבלי להסביר מה הסיבה להגעתן. ככה תקבלו ילד מתפקד, שמבין עניין ועוזר לכם לעזור לו. אם הוא יחווה כך את המשבר, תופתעו לשמוע רעיונות לדרכי התמודדות שיכולות לחדש גם לכם כמבוגרים. 

הילדים שלנו יצירתיים מאוד בתנאים המתאימים. 

 

עקבו אחרי שינויים בהתנהגות הילד

 ילדים רבים מתקשים לבטא מילולית פחדים ודאגות והדבר יכול להביא לשינוי בהתנהגותם. לעיתים קרובות יכולות לצוץ בעיות בשינה, כאבי ראש או כאבי בטן, שיכולים לבטא תסמינים פסיכוסומטיים על רקע של מתח וחרדה.

היו נוכחים ומעורבים בשיחה (הניחו את הטלפונים הניידים בצד) והתרכזו במה שהילד אומר לכם. כל מה שיוצא מפיו אמת, גם אם התוכן הרגשי אינו מחובר למציאות המוכרת לכם. 

אם הילד מביע כעס או תסכול בקלות רבה מדי אלה אינדיקציות ברורות לכך שקשה לו ושהוא זקוק לתמיכה הורית, וזו גם מחמאה - הוא סומך עליכם שתדעו להתמודד עם רגשותיו ותתעקשו שיהיה לו טוב. 

 

מעל לכל, חשוב שהילד יקבל מידע מדויק אודות הווירוס, כזה שלא יתבסס על שמועות או אינפורמציה כוזבת. 

למרות שהשיחה עשויה להיות לא נוחה, זכרו שסביר שכל המשפחה תרגיש טוב יותר אחריה ותוכלו לפעול נכון יותר בתוך הסיטואציה המשברית הזו.

 

לסיום, קצת מחשבות על ההזדמנויות הלא צפויות שמציעה התקופה.

מוזמנים/ת להצטרף לדיון בדף הפייסבוק שלי: 

 

 

נקרא 815 פעמים עודכן לאחרונה ב שישי, 01 מאי 2020 17:28

2 תגובות

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2020