שקרים של מטופלים בטיפול פסיכולוגי

 

מרבית המטפלים במקצועות בריאות הנפש נוטים לתפוס את המרחב הטיפולי כמקום בו יכולים המטופלים שלהם לדבר על הכל. 
 
אבל על הכל. 
 
 
 
 
זה נשמע הגיוני ומתבקש - טיפול פסיכולוגי הוא אזור בטוח, בו המטופל מרגיש בנוח לתת דרור ולבטא בחופשיות את מחשבותיו ורגשותיו הכמוסים ביותר. 
 
אז זהו, שלא ממש.
 
מחקרים מקצועיים מלמדים אותנו כי שיעור מפתיע מהמטופלים מודים ומתוודים ששיקרו או שלא היו כנים באופן מלא עם מטפליהם.
 
למשל, מחקר שפורסם ב-2016 מצא כי לא פחות מ-93% מהמטופלים שהשתתפו דיווחו  ששיקרו למטפל/ת שלהם במודע ו-84% הודו בכנות בפני החוקרים שקיימו את המחקר, כי חוסר הכנות כלפי הדמות הטיפולית נמשך על בסיס קבוע. 
 
 
>>> רגע, הממ... איך נדע שהם לא שיקרו גם לחוקרים? :-) 
 
עזבו את זה רגע, נו - 
 
 
התופעה של חוסר כנות בקרב מטופלים מתייחסת לאותם אירועים בהם המטופל מרגיש שאינו מסוגל להיות ישר לחלוטין עם המטפל, בהקשר של נושאים מסוימים.  חוסר הכנות בטיפול מתייחסת לקטגוריה רחבה של היעדר חשיפה, כולל עיוות האמת והצגתה באופן חלקי, לצד השמטת פרטים, הימנעות, הסתרת סודות ועוד.
 
 
 
 

המרדף לגילוי האמת 

למרות שמרביתנו, המטפלים, יוצאים מנקודת הנחה שיש לנו ׳רדאר שקרים׳ לזיהוי בלופים של מטופלים, כלי אבחוני מיוחד שכזה שהעניקו לנו ניסיון קליני מצטבר, הקשבה רבת שנים כ׳ילדים הוריים׳ מצטיינים ואינטואיציה בריאה, הרי שבמציאות (לפחות זו המחקרית) אנו ממש נאיביים:   73% מבין המטופלים שהתוודו בפני החוקרים ששיקרו בטיפול, לא נחשפו מעולם - לא על ידי המטפל ולא עד ידי המטופל.  גם כאשר בכל זאת מתגלה האמת, המטפל חושף אותה רק ב-9% מהמקרים, בעוד ש3.5% מהנשאלים התוודו בפני המטפל על שקרים מרצונם החופשי. 
 
 
 
 

משחק המחבואים של המסע הנפשי

דונלד ויניקוט כתב כי ״תענוג להתחבא אבל קטסטרופה לא להימצא".  כך, סביר שאצל כל מטופל קיימת משאלת לב עמוקה להיראות ולהתגלות בשקיפות מלאה בפני המטפל, גם כאשר הוא מסתיר במכוון את האמת, אפילו כאשר הוא מסלף אותה. התנפצות האשליה באשר ליכולתו העל-אנושית של המטפל לגלות כל תרמית נפשית מוסיפה נדבך של בדידות לתחושת הפספוס.  
 
 
מצד שני, האמת גם מאיימת. על הטיפול היא מאיימת, על התקווה שנבנית בו. 
 
אם טיפול פסיכולוגי מתיימר לעצב נרטיב קיומי מחודש, וחותר לעתיד נפשי משופר, הרי שלעיתים מוטב שאמיתות אובייקטיביות, מכונסות ומבוישות, יאוחסנו בבוידעם של עברנו. 
 
 
יש כאן איזון טיפולי עדין בין מאמץ לשמור על ׳מרחב אנרגטי חיובי׳ לבין סיכון בהכחשה משותפת של חומרי עבודה קריטיים.  

על מה מטופלים משקרים? 

יש שיטענו ששקרים הם בלתי נמנעים בטיפול נפשי.  בכלל בחיים, אפילו בזוגיות.  כולנו מסלפים את האמת לפעמים, בוחרים במודע מה לשתף ומה להסתיר, מגזימים, נסחפים, מספרים לעצמנו מהם שקרים לבנים, עושים קצת פוטושופ למילים…  טיפול נפשי, כפי הנראה, אינו יוצא דופן מבחינה זו.  ספקטרום הנושאים לגביהם נוטים מטופלים לשקר או לסלף את האמת בפני המטפל הוא נרחב ועשיר.  המחקרים בשאלה ממקדים את התחומים המוסתרים ושופכים אור על התכנים המועדים יותר.  

 

 

״אצלי הכל בסדר״ 

באחד המחקרים, 54% מהנבדקים הודו שבחרו להציג בפני המטפל תמונה ורודה יותר לגבי עצמת המצוקה הפסיכולוגית ממנה סבלו, ממש העמידו פנים שהם שמחים ובריאים יותר מכפי שהיו באמת.  למעשה, הנטיה להפחית בחומרת הסימפטומים, מדווח על ידי 39% מהמשתתפים באותו מחקר.  שומרים עלינו המטופלים שלנו, וקליין כבר אמרה את זה מזמן. 

 

 

״מחשבות אובדניות, אבל רק מחשבות...״

כל מטפל יודע שבעקבות שיתוף של  המטופל בהרהור על אובדנות, סביר שתופיע גם צפירת הרגעה, משהו בסגנון - ״רק חשבתי על זה, אני לא באמת מתכוון לפגוע בעצמי״    המחקר מתריע לגבי הנטיה של קלינאים לזחיחות באירועים כאלה:  מטופלים נוטים להסתיר מחשבות אובדניות, נתון מדאיג עליו דיווחו 31% מהנשאלים.  אובדנות היא באמת נושא שקשה מאוד לדון בו בטיפול, לשני הצדדים, אך ההסכמה היא כי באחריות הקלינאי הטוב לבדוק את מידת החומרה של הכוונה האובדנית ברגע שנגלה קצה חוט. 

 

 

ערך עצמי פגוע

מטופלים נוטים לשקר, או לכל הפחות להצניע היטב, היבטים קיצוניים של חוסר ביטחון או ספקות עצמיים עמוקים.  הרבה פעמים קורה שמטופלים חושפים רק לקראת סיום הטיפול, כאילו במקרה, אמונה פנימית אקסיומטית ובסיסית, שלכאורה אינה קשורה לבעיה שטופלה עד כה, אך משלימות חלק חיוני בהרכבת הפאזל המנטלי שהתגבש אצל המטפל.  למשל:  ״אני לא מסוגל להסתכל על עצמי בראי כשאני עולה לקליניקה שלך במעלית״  או ״אני אוגר עיתוני ספורט בקפידה מגיל 11...״ גילויים כאלה אינם מעידים בהכרח על שקר מכוון, אך בהיותם רבי משמעות, הם מותירים את המטפל פעור פה, תוך שהם שומטים באחת את מגדל הקלפים הפסיכודיאגנוסטי שנבנה לאורך שבועות וחודשים. 

 

 

״הפסיכולוג שהציל אותי״

לא מפתיע, לפחות בעיני, ש- 6 מבין 20 הנושאים העיקריים שעוברים התמרה לשקרים בטיפול נוגעים לחוויות המטופל בתוך התהליך הטיפולי, ב״כאן ועכשיו״.   מטופלים רבים, בעיקר בעלי נטיה אישיותית לריצוי, מעמידים פנים שהטיפול עדיין מקדם אותם, בעוד שבפועל הם חוששים לפגוע במטפל או פוחדים לעזוב.   

 

 

מדוע מטופלים משקרים למטפלים?

טוב, אז הבנו שיש כאן בעיה של ממש.  עכשיו נדרשת העמקה בשאלה ״למה״.  הרי מטופלים משקיעים את מיטב המשאבים בטיפול - זמן, כסף, אנרגיה נפשית - ורוצים להתקדם ולהשתנות.  למה לכל הרוחות שיסתירו את האמת מהמטפל?  כשמטופלים מקטינים את מצוקתם או מפריזים בדיווחים על אפקטיביות הטיפול, יש לכך כמה סיבות: 

 

 

הרס המטפל 

רצון שלא להדאיג את המטפל או להיתפס כאדם שמקטר, ומן העבר השני – ניסיון להגנה עצמית מפני ההכרה הכואבת בחומרה האמיתית של מצבם.  הרס המטפל, או הישרדות האוביקט, הוא סוגיה שלמה בטיפול דינמי, שלא ניכנס אליה כאן.  מוזמנים לקרוא כאן מאמר יפה על יחסי אוביקט

 

 

דאגה לגבי דיווח 

כאשר מדובר במטופלים שמסתירים מחשבות אובדניות או שימוש בסמים, הסיבה העיקרית לשקרים יושבת על פחד מפני ההשלכות המעשיות במידה והעובדות תצאנה מגבולות החדר, למשל רתיעה מהחרדה הפסיכיאטרית האולטימטיבית - אשפוז בכפייה (בפועל, אחוזים בודדים מכלל האשפוזים בבריאות הנפש נעשים בכפייה).  אותו רעיון לגבי צריכת חומרים אסורים, סמים, כאשר המטופלים חוששים לגבי חובת הדיווח לה מחויב המטפל.  החרדה היא שהמשטרה תדפוק בדלת... 

 

 

בושה 

סיבה נפוצה ומובנת לשקר בטיפול היא בושה, בייחוד בנוגע למיניות, בהווה (למשל, עבודה בתעשיית הזנות) ובעבר (למשל, גילוי עריות).  הבושה, רגש שראוי להרבה יותר מקום ביחס להשפעתו העצומה על הפסיכולוגיה של מערכות יחסים,  כרוכה כנראה בחשש מהשיפוטיות האפשרית של המטפל או מתוך הנחה מוקדמת שלא יוכל להבין את הצרכים הרגשיים והריגושיים המצויים בבסיס ההתנהגות המינית.  חלק מהמטופלים חרדים שאם יחשפו בפני המטפל מחשבות או רגשות מסוימים הדבר ישפיע מאוד על המשך הטיפול, למשל החשש שדיבור על מחשבות אובדניות יביא את כל הפוקוס הטיפולי להתמקד רק בכך.

 

סודות ושקרים

מצד המטפלים, חשוב לזהות את ההבדל בין סוד לשקר:  בעוד ששניהם מורכבים ממידה של הולכת שולל, שמירת סוד היא אקט של השמטת מידע בעוד שקר הוא אקט של מתן מידע מוטעה.  מטפלים צריכים לקבל רדיקלית את העובדה שלא כל הסודות ייחשפו בפניהם, ושזה אינו דבר רע.  במקום זה, האתגר הוא להתרכז בחומרים שהמטופל כן בוחר לחשוף וביצירת יחסי אמון, שסביר כי יתרמו בעתיד לשתף בסוד הכמוס.  גם כאשר מטפלים ׳עולים על שקר׳, מוטב במקרים רבים לשקול היטב איך מתקדמים. עימות ישיר מדי והתעקשות על חשיפת האמת עלולה לגרום לשבר בברית הטיפולית ולהוביל את המטופל לעבר הדלת.  בכל זאת יש כמה המלצות, צעדים רלוונטיים, שאת חלקם יכולים מטפלים לאמץ: 

 

 

להיות ישיר בנוגע לתהליך הגילוי

מטופלים צריכים שהמטפל יבהיר להם את החשיבות של מגע עם נושא בו הם חוששים לגעת.  זה לא מובן מאליו.  הסבר אודות הערך שיש לגילוי עצמי בטיפול ועל הרווח הפוטנציאלי שיפיק המטופל בהחלט  מעניק חיזוק חיובי לאזירת האומץ.   לפעמים כדאי לקיים את תיאום הציפיות הזה כבר בפגישות הראשונות, אבל חומרים כאלה, כשהם נאמרים בחוזה, לא מחזיקים הרבה זמן בסערת המסע.  הם פשוט נשכחים כלא היו. לכן כדאי שהמסר לגבי מודלינג של פתיחות יעבור מהמטפל לאורך כל הדרך.  הכי טוב אם פתיחות היא חלק מהמבנה שלו, אבל זאת מה לנו כי נדרוש. במקרה של מטופלים שחוששים לדבר על מחשבות אובדניות, יש להבהיר בפתיחות את גבולות החיסיון. מידע פתוח וגלוי יוסיף לתחושת הנוחות והביטחון של המטופל.

 

 

לשאול שאלות ישירות

בדרך כלל מטופלים מוכנים לדבר כמעט על הכל, אך מהססים לעשות את הצעד הראשון.  מטפל שאינו מאתגר את המטופל עלול להעביר את המסר שהתכנים הללו מצויים מחוץ לתחום, בעוד שעליו להעביר בדיוק את המסר ההפוך: בטיפול אפשר לדבר על הכל. ואכן, מטופלים מדווחים כי שאלות ישירות מצד המטפל היו גורמות להם להיות כנים יותר.  שאלות ״כן״ ו״לא״ עשויות להיות יעילות במיוחד להתקדמות הטיפול, ועל המטפל להתגבר על המחשבה שהוא שתלטן או שיפוטי כלפי המטופל, ולהוביל אותו באמצעות שאלות פשוטות במקרים שבהם הן מתבקשות.  נוסף על כך, חשוב לזכור לתת משוב חיובי כשהמטופל משתף בחוויות קשות ואישיות במיוחד. 

 

 

לשוב לדון מדי פעם בנושאים לא מעובדים

בסוף הפגישה נוטים מטופלים לזרוק לחלל האוויר הערה אגבית, שמעידה על נושא עמוק יותר שיש לגעת בו.  קוראים לזה ״אפקט סף הדלת״.  מטפל טוב יהיה רגיש לכך ויציין שחשוב לתת את הדעת על העניין בהזדמנות, או אפילו לרשום לעצמו לפתוח בזה את המפגש הבא.  כל דבר בעיתו:   חשוב לחזור לחפירה בנושא מסוים בעיתוי ובתזמון המתאימים.  דריכות היא מילת המפתח כאן. 

 

 

חפשו את החוליה החסרה

לשקר, אנחנו יודעים, אין רגליים.  חשוב לתת מקום להרגשה הפנימית שעולה בנו כמטפלים, כאשר מתעורר ספק זמני לגבי מידת האמינות של המטופל, קל וחומר כאשר מדובר באדם כן ואותנטי.  אין צורך לזהות חללים של ממש בסיפור, אלא להתעקש על החלקים שאינם מובנים, שמנוסחים בטשטוש.   טקטיקה חיונית למעקף של הסתרת חומר קשה היא לברר לגבי עצם הקושי בשיתוף במקום ללחוץ את המטופל לשתף בתוכן עצמו.  ברגע שקיימת הסכמה שיש עניין שקשה למצוא לו מילים, מסתיימת דה פקטו ההסתרה, מועברת חוויה של סביבה מתקפת (שמכירה בקושי לשתף) ומכאן סלולה הדרך להתקדמות. 

 

 

להכיר בקשיי הגילוי

 טיפול פסיכולוגי אינו תהליך פשוט ולעתים על המטפל לתת על כך את הדעת, גם בפני עצמו וגם בפני המטופל.  אצלנו במקצוע התרגלנו הרבה יותר ללגיטימציה של חשיפה עצמית, כבר מתחילת ההכשרה הקלינית, אבל עבור רבים שאינם מגיעים מתחום הפסיכותרפיה, הערוצים הרגשיים מצויים בגיבוש, בבדיקה, בבחינת המידה בה ניתן לשתף בביטחון בחומרים הכי אינטימיים.    כפי שראינו במחקרים, יש תחומים ספציפיים שבאופן טבעי קשה יותר לגעת בהם בטיפול נפשי, מה שדורש רכות, סובלנות, איפוק והבנה לגבי התנגדות של המטופל להיכנס לעובי הקורה.  ארווין יאלום, פסיכיאטר ואמן הטיפול הקבוצתי כתב פעם שהקבוצה הטיפולית נזהרת מדיבור על שלושה נושאים: מוות, סקס וכסף. זה רלוונטי מאוד גם לטיפול האישי.  למרות שנראה שאין מנוס מכך שמטופלים ישקרו למטפליהם, הצד החיובי הוא שסבלנות וזמן יוצרים תנאים שבהם מטופלים חשים יותר בנוח לחשוף את סודותיהם.  זאת ועוד, לעתים לחוסר כנות יש תפקיד בפני עצמו בטיפול, ובמינונים נמוכים הוא עשוי לסייע למטופל לבנות נרטיב מדויק יותר של חייו ובכך לשפר את הדימוי העצמי ואת התנהלותו הבין אישית.  מטפלים צריכים להיות מודעים לכך שאולי לא ידעו לעולם מה מתרחש בראשו של המטופל ושלמרות ששיתוף נמצא בלב הפסיכותרפיה, בסופו של דבר זכותו של המטופל לשתף או להימנע מכך.
 
 
נו, רגע, אז שניה, 
 
 
יצא לך לשקר בטיפול? :-)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מקורות:
Baumann, E.C., & Hill, C.E. (2016). Client Concealment and Disclosure of Secrets in Outpatient Psychotherapy. Counselling Psychology Quarterly
Slepian, M., et al. (2017). The Experience of Secrecy  Journal of Personality and Social Psychology.

בינה מלאכותית (AI) בשירות בריאות הנפש

 
 
על רקע המשבר שקיים בשנים האחרונות בבריאות הנפש, בישראל ובעולם, חוקרים בוחנים דרכים מגווונות ויצירתיות שבהן עשויה בינה מלאכותית לסייע באבחון ובטיפול במחלות נפש.  במחקר שבוצע על ידי פרויקט הרווחה העולמי (WWBP) נותחה המדיה החברתית באמצעות אלגוריתם ייחודי של בינה מלאכותית במטרה לזהות רמזים שעשויים לחזות ולנבא דיכאון.  מה שהתברר הוא שאנשים הסובלים מדיכאון נוטים לבטא את עצמם במדיה החברתית, בעיקר בפייסבוק, בדפוס שמייחד אותם מבעלי בעיות נפשיות אחרות, כאשר הם מרבים לכתוב על בדידות, לתאר רגשות ולהשתמש במילים בגוף ראשון, כמו I, me.  לאחר שנבדקו כחצי מיליון סטטוסים בפייסבוק של אנשים שהסכימו לחשוף אותם ואת המידע הרפואי והפסיכולוגי שלהם, צוות המחקר הצליח לזהות סמנים לשוניים העשויים לחזות דיכאון עד שלושה חודשים לפני קבלת האבחנה הרשמית!  חוקרים אחרים משתמשים בטכנולוגיה כדי לשפוך אור על האופן בו הבעות פנים, שפה ואינטונציה יכולים להצביע על סיכון לאובדנות. 
 

יצירתיות נפשית בלמידת מכונה 

במקביל, ישנן גם חברות המשתמשות בבינה מלאכותית להתמודדות עם משבר הבריאות: הפלטפורמה של Quartet, העשויה לזהות בעיה נפשית ולהפנות את החולה למטפל או לתכנית ממחושבת של טיפול קוגניטיבי התנהגותי. Spring Health, פלטפורמה של למידת מכונה שמיועדת לזהות צרכים פסיכותרפיים של עובדים בארגונים ולבצע השמה מדויקת לגורם הטיפולי המתאים ביותר.  Ginger, המספקת ייעוץ ישיר באמצעות צ׳אט, בהתבסס על אלגוריתמים המנתחים את שפת המשתמש ומספקים לו המלצות, ומבוססים על מאגר מידע הכולל 2 מיליארד דגימות התנהגותיות, 45 מיליון הודעות טקסט ו-2 מיליון הערכות קליניות. Neurotrack, אפליקציה שמפותחת בסטארטאפ בקליפורניה מצליחה לאבחן מרחוק תהליכים של אובדן זיכרון ודמנטיה.   CompanionMX, פיתחה אפליקציה המאפשרת ללוקים בדיכאון, הפרעה דו-קוטבית ומצבים אחרים ליצור יומן קולי בו הם מדברים על תחושותיהם. המערכת מנתחת את ההקלטות ומחפשת אחר שינויי התנהגות לשם בקרה פרואקטיבית של מצבם.  Bark היא אפליקציית מעקב לבקרה הורית, המנטרת פלטפורמות של מדיה חברתית והתכתבות על מנת לאתר סימנים של בריונות רשת, דיכאון, מחשבות אובדניות והתכתבויות בעלות אופי מיני בטלפון של ילדיהם.  אלה הן רק 6 דוגמאות לפתרונות יצירתיים מבוססי בינה מלאכותית לתמיכה בבריאות הנפש.

היתרונות של בינה מלאכותית בטיפול נפשי

בתחום זה, אם כן, יש לבינה מלאכותית ארבעה יתרונות בולטים: 1. בינה מלאכותית עשויה לתמוך בעבודתם של אנשי מקצוע, שכן האלגוריתמים יכולים לזהות מידע מהר יותר מבני אדם, ובכך להציע טיפולים אפשריים, לנטר את התקדמות הטיפול ולהתריע בפני המטפל על נושאים שונים. 2. בינה מלאכותית מאפשרת זמינות של 24 שעות ביממה. בשל המחסור באנשי מקצוע, לעתים קביעת פגישה תתכן רק חודשים מראש. הבינה המלאכותית, לעומת זאת, זמינה מסביב לשעון. 3. בעוד שמחסום כלכלי עשוי למנוע קבלת טיפול, בינה מלאכותית מציעה פתרון זול יותר. 4. האנונימיות שבדיבור עם אלגוריתם עשויה לסייע לאנשים להיפתח. יש אמנם חסרונות בהיעדר המטפל האנושי, אולם בכל מה שקשור בנתונים מדידים, למחשב יש דווקא יתרונות

אתגרים לעתיד

למרות שגלומה בבינה המלאכותית הבטחה גדולה למשבר בתחום בריאות הנפש, עדיין קיימים לא מעט מכשולים שצריך להתגבר עליהם.  הנה שלושה אתגרים בולטים ועכשוויים: 
  • אתיקה ושמירה על חיסיון המטופל 
  • פתיחות המשתמשים לבקרה ברמות שונות על פעולותיהם היומיומיות 
  • היעדר רגולציה מוסכמת בתחום האפליקציות לבריאות הנפש (חשוב לציין בהקשר זה, כי איגוד הפסיכולוגים האמריקאי עומל על הקמת כלי הערכה לאפליקציות של טיפול פסיכולוגי) 
מכאן עולה בינתיים ההמלצה להשתמש ביישומים קליניים של בינה מלאכותית במקביל לעזרה מקצועית קלינית ולא במקומה.  עריכה: איתן טמיר

חוסן נפשי ועמידות פסיכולוגית

בקרב ניצולי שואה

 


אחת הסוגיות המסקרנות (והקלאסיות) במחקרים פסיכולוגיים על השפעות של טראומה נפשית היא השאלה מה מדויק יותר מבין השתיים:  
 

״הקש ששבר את גב הגמל״

גישה זו טוענת שאם נעמיס גורמי לחץ אינטנסיביים דיים, כל אדם יחווה לבסוף התמוטטות נפשית. 
יש אפילו מודלים שמנסים לתת ציון אובייקטיבי לכל גורם סטרס ולשער באיזו נקודה תגיע ההתפרקות. 


 

״מה שלא הורג מחשל״

גישה הפוכה זו רואה  חשיפה לאירועים טראומטיים, עמם הצלחנו להתמודד בהצלחה ולשרוד, כבעלת פוטנציאל לבנות חוסן נפשי בפני קשיים עתידיים. 
גישה מקבילה לעמדה זו נקראת צמיחה פוסט טראומטית.
 
 
 
לקריאת המאמר: 
 
 
 

תקיעות בטיפול פסיכולוגי:

דרכים יצירתיות להתקדמות

איך מתמודדים עם טיפול פסיכולוגי תקוע?

טור של איתן טמיר, שמציע למטפלים דרכים יצירתיות להיחלצות ממצבי תקיעות בפסיכותרפיה: אבוקטיביות, ״כאן ועכשיו״ והגדרת מטרות מחודשת.

 

תקיעות בפסיכותרפיה: איך מתמודדים עם תהליך טיפולי שנתקע במקום? 

 

כל קלינאי מנוסה, הגון וכן, יודה כי מצבים של תקיעות בטיפול נפשי מוכרים לו היטב כחלק אינטגרלי מהפרקטיקה הקלינית.

מצבי תקיעות (impasse) מופיעים גם בטיפולים המוצלחים והעשירים ביותר.

הנכונות של מטפלים להכיר בקיומה של תקיעות בטיפול אינה ביטוי של כניעה.

אדרבא, היא מסמנת מושקעות של מטפלים במטופלים, שכן הם אמיצים דיים להודות שקשה מדי לבד ושהם זקוקים להדרכה קלינית או לקבוצת עמיתים, כדי לאפיין במדויק את המצב ולגייס דרכים יצירתיות להתקדם מתוכו. 

 

ועם זאת, זה קשה:

אחרי שהמטפל והמטופל נפגשים לאורך תקופה ממושכת, לאחר שהושגה התקדמות מסוימת והתבסס קשר טיפולי בין-סובייקטיבי יקר ערך, מופיעה נקודה בזמן בה מטשטשות המטרות והתובנות, בה מתפתחת תעיה חזרתית, עד למצב בו השביל המפותל של הטיפול לוטה בערפל נרטיבי סמיך.

 

שנשתוק על זה ביחד?


חוסר אונים של מטפלים מול תקיעות בטיפול הוא אחת הסיבות השכיחות לביקורת הציבורית כלפי הגישה הפסיכודינמית במאה הנוכחית.

בניגוד לטענה המוכרת, ״המטופלים של ימינו״ אינם מחפשים בהכרח טיפולים קצרים או פתרונות מהירים.

הם רוצים לזוז, להשתנות, לחוות תנועה.

הם חוששים להיתקע וכפי שנראה תיכף, הם צודקים ב-100%.

 

קראו את הטור המלא

בבלוג מכון טמיר בפסיכולוגיה עברית 

טיפול פסיכולוגי במציאות מדומה

 

זה לא העתיד, זה ממש כאן:

מציאות מדומה היא כלי טיפולי חדשני בו נעזרים מומחי בריאות הנפש לטיפול פסיכולוגי בפחדים, בחרדות, בכאב כרוני, בפוביות ספציפיות ומורכבות, בפגיעות ראש, בהתמכרויות ובהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). 

 

כפי שנקרא כאן, היד עוד נטויה. 


שיטה זו לוקה בכמה חסרונות, אך תוצאותיה הראשוניות נראות מבטיחות.

מהי מציאות מדומה?


מציאות מדומה היא עולם וירטואלי הנבנה באמצעים טכנולוגיים, באופן כה מפורט שמי שנכנס לתוכו, באמצעות הציוד המתאים, מרגיש שהוא נמצא  בתוך עולם אמיתי, זאת מכיוון שהחושים האנושיים מקבלים את הגרייה הטכנולוגית באופן כמעט מלא. 

אם טרם התנסית בחוויה, סביר להניח שהיא תבחר לפגוש אותך בעצמה בעתיד הקרוב: בקולנוע, ברפואה, בפסיכולוגיה וכמובן במשחקי מחשב... 

 Virtual Reality Therapy

מה זה טיפול באמצעות מציאות מדומה?

 

טיפול נפשי באמצעות מציאות מדומה שואף ליצור עבור המטופל מציאות מקבילה, עולם חושי ותפיסתי אינטראקטיבי בו ניתן לחוות חשיפה טיפולית לגירויים מעוררי חרדה. 

הטיפול במציאות מדומה מכניס את המטופל היישר אל תוך עולם שנבנה בקפידה על מנת לחשוף אותו באופן הדרגתי לגירויים שליליים, אשר מאפשרים לו אט אט לפתח מולם עמידות וחוסן רגשיים. 

כניסה פנימה (Immersion) לעולם וירטואלי עשויה לסייע למטופלים להסיח את הדעת מכאב, מחרדה וממחשבות שליליות שמעצימות את המצוקה הנפשית. 

החשיפה לגירויים הנדרשים היא הדרגתית ומותאמת אישית, והטיפול משולב בשיחות עם המטפל לפני, אחרי ולעתים גם במהלך החוויות הווירטואליות, על מנת שהמטופל יעבד את הדברים באופן הבריא לו ביותר.

כמו בטיפול באמצעות היפנוזה, בכל שלב יכול האדם להיות מודע לכך שהוא חווה עולם וירטואלי, תגובותיו הפיזיות והמנטליות יהיו כאילו הוא אמיתי.

כמו בתהליכי סוגסטיה, דימיון מודרך למשל, פסיכולוגים ומטופלים נעזרים בטיפול במציאות מדומה כדי לתפעל את המוח, שלמרות מורכבותו הוא נתון למניפולציה חיצונית של בעליו. 

 

מטפל עשוי להפנות לטיפול באמצעות מציאות מדומה על בסיס הערכת אופי הבעיה, מקורותיה והמאפיינים האישיותיים של המטופל.

 

צפו בהסבר קצרצר על טיפול פסיכולוגי במציאות מדומה (שרה שוורץ, פסיכולוגית קלינית באוניברסיטת קולורדו): 

 

לאילו הפרעות נפשיות עוזר טיפול במציאות מדומה?

כפי שראינו בסרטון למעלה, טיפול באמצעות מציאות מדומה משמש בעיקר כטיפול ממוקד בפחד מטיסה, פחד קהל, פחד מעכבישים, פוביית בית ספר אצל ילדים, כאבים גופניים, PTSD, דיכאון, הפרעות חרדה והפרעות אכילה.

עבודות מחקריות עדכניות בוחנות את יעילות השיטה עבור טיפול בהתקפי פאניקה, הפרעות על הספקטרום האוטיסטי, הפרעות אכילה והפרעה טורדנית כפייתית. 

 

טיפול במציאות מדומה להפחתת חרדות

חלק הארי של המחקר על טיפול פסיכולוגי ב- VR נעשה עד היום עבור יעילות השיטה לטיפול בהפרעות חרדה.

התוצאות מלמדות כי הטיפול מוביל להפחתה משמעותית בתסמיני החרדה, וכי הוא בעל יעילות דומה להתערבויות טיפוליות קוגניטיביות-התנהגותיות של חשיפה. בנוסף, גוף הידע המחקרי מלמד כי לטיפולים במציאות מדומה יש השפעה חזקה ועמידה על החיים האמיתיים, גם בחלוף זמן לאחר סיום התהליך הקליני. 

הנה תוצאות ניסוי, אחד מיני רבים, שבוחן את ההשפעה המיטיבה של טיפול במציאות מדומה על הפחתת חרדה.

החוקרים מציגים את תוצאות ההשוואה שערכו בין שלוש קבוצות משתתפים, לפני ההתערבות, מיד אחריה ובחלוף 6 חודשים: 

  • קבוצת הטיפול במציאות מדומה - צבע סגול 
  • קבוצת הטיפול הרגיל (CBT) - צבע אדום 
  • קבוצת הביקורת - צבע תכלת 

 

VR therapy research

 תרשים מתוך אתר sciencenews.org

 

 

טיפול במציאות מדומה להפחתת כאב כרוני

בעוד שכאב הוא חלק בלתי נפרד מהמציאות של חולים רבים, מחקר חדש שנערך במרכז הרפואי סדרס-סיני שבלוס אנג׳לס מעלה שדווקא סביבה וירטואלית של מציאות מדומה עשויה להיות להם לעזר.

האפשרויות המסורתיות לטיפול בכאבים כרוניים הן טיפול תרופתי, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ומדיטציה. 

מכאב אורתופדי ועד לכאבים שמקורם במחלת הסרטן, נראה ששילוב הטכנולוגיה החדשנית כגורם משכך כאבים, באמצעות תסריטים מלאכותיים של מציאות מדומה, המשתנים ממדיטציה בהרים ועד לדמויות מצוירות, ממש יעיל וראוי למקום לגיטימי לצד האפשרויות הקונבנציונליות לניהול כאב.

במחקר בסדרס-סיני השתתפו 140 מבוגרים שסבלו מכאבים גופניים כרוניים, שנחלקו לשתי קבוצות:

  • קבוצה אחת חוותה טיפול במציאות מדומה
  • חברי הקבוצה השניה צפו בטלוויזיה בסרטוני וידאו בנושאי בריאות

 

במכשיר המציאות המדומה ניתנה לנבדקים אפשרות בחירה מבין 21 תסריטים והוצע להם לצפות בהם שלוש פעמים ביום משך 10 דקות בכל פעם ומתי שחשו בכאב מיוחד.

בשתי הקבוצות נדרשו המשתתפים לדרג את רמת הכאב שחשו במדרג של 1-10 ונבדקו כמויות משככי הכאבים שניטלו על ידם במהלך המחקר.

בשקלול הדיווחים נמצא כי נבדקי קבוצת המציאות המדומה דיווחו על ירידה של כשתי נקודות ברמת הכאב (שלוש נקודות בקרב סובלים מכאב חמור), ואילו חברי הקבוצה השנייה דיווחו על ירידה של חצי נקודה (כנקודה בקרב הסובלים מכאב חמור). 

בעוד שלטיפול תרופתי כל חולה יגיב אחרת, חלק מהם אף יפתחו התמכרות לתרופות משככות כאבים או יפתחו תופעות לוואי, לא נצפו סימני התמכרות למציאות וירטואלית. 

אמנם נצפתה מידה מועטה של ״מחלת מציאות מדומה״, תופעת לוואי המתבטאת בתחושות כמו סחרחורת או בחילה, אך כמעט תמיד הן נעלמות ברגע שהמטפל מסיר מהמטופל את מתקן הראש שבאמצעותו משתקעים בתוך המציאות המדומה. 

תוצאות המחקר נראות מבטיחות ומעוררות תקווות שבעתיד תשולב המציאות המדומה בתכניות לניהול כאב.

 

למעשה, לטיפול במציאות מדומה יש פוטנציאל תרפויטי עצום: 

חישבו למשל על טיפול בהתמכרויות, בו ניתן לייצר סביבה וירטואלית שחושפת מכורים לגירויים שמעוררים בהם אסוציאטיבית את הכמיהה לסם. כל זה מתקיים בתנאים בטוחים ושמורים של טיפול, מבלי שהמטופל יתפתה למעידה נוספת להתמכרות. 

 

מיזמים בכל העולם משקיעים את מיטב המשאבים כדי לקדם את הטיפול הווירטואלי:

הצבא האמריקאי, למשל, משקיע תקציבים עצומים במחקרים קליניים מבוקרים של טכנולוגיות מציאות מדומה, במטרה לטפל באמצעותן ביוצאי צבא המתמודדים עם PTSD, הפרעה נפשית כרונית שאיננה ניתנת כיום לריפוי מלא.

גם באבחון PTSD עושה ׳הדוד סם׳ עבודה מדהימה תוך שימוש בטכנולוגיה חדישה: לפי מחקר שפורסם בכתב העת דיכאון וחרדה תכנה חדשה של בינה מלאכותית ״מקשיבה״ למתמודדים עם טראומות, מנתחת את קולותיהם ומצליחה לזהות ה-89% האם הסובל אכן מתמודד עם PTSD.

 

טיפול במציאות מדומה בישראל 

גם בישראל קיימים מיזמים מחקריים נהדרים לפיתוח טכניקות טיפוליות של מציאות מדומה, מרביתם בחסות האקדמיה או הרפואה הציבורית.

שני הבולטים ביותר הם המעבדה לחקר טיפול באמצעות מציאות מדומה באוניברסיטת חיפה ובמרכז לטיפול שיקומי בבית חולים תל השומר (שיבא).

 

ראו למטה הפניות לסיכומי מאמרים ופרסומים על העבודות של חוקרים ישראלים. 


 

מכיוון שהטיפול נשען על אמצעים וציוד טכנולוגיים, ככל שאלה יהיו מתקדמים יותר, כך צפויות תוצאות טובות יותר בטיפול.

כיום, הציוד המתקדם העומד לרשות המטפל כולל קסדת מציאות מדומה להשתקעות מוצלחת יותר אל תוך העולם הווירטואלי, וכן תוכנות מגוונות שמתאימות לטיפול במצבים פסיכולוגיים שונים.


Virtual reality for anxiety treatment

איך עובד טיפול במציאות מדומה?

טיפול באמצעות מציאות מדומה מהווה בדרך כלל חלק מהתערבות טיפולית כוללת יותר.

באמצעות המציאות המדומה המטופל נחשף בהדרגה לגירויים השליליים שעמם הוא נדרש להתמודד, כאשר החשיפה אל פחדיו הגדולים ביותר בסביבה שאיננה מאיימת מסייעת לגופו ולמוחו להתרגל לנוכחותם, עד שלא יעוררו יותר תחושות של חרדה ופחד בעולם האמיתי.

 מטפל טוב שעושה שימוש בשיטה ילווה את המטופל בכל סצנה אותה יחווה, בנוסף לשיחות לפני ואחרי התרגול.

כמובן שראשית עליו להבין את מהות הבעיה באמצעות שיחות הכנה, על מנת לקבוע ולהתאים את התכנית הווירטואלית המתאימה.

הטיפול הנלווה עשוי להיות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי או טיפול רגשי.  

למשל, ילד שסובל מפוביית בית ספר יכול לחוות באמצעות המציאות המדומה גירויים הקשורים לחוויותיו השליליות בבית הספר, ולאחר מכן באמצעות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי למצוא דרך להחליף את התחושות הללו באחרות.

בעוד שהמטפל אינו נוכח בבית הספר כאשר הילד מגיב לגירויים השליליים, הטיפול באמצעות מציאות מדומה מאפשר לו לצפות בתגובות המטופל בזמן אמת ולהציע באותו רגע שינויים קוגניטיביים.

 

 

חסרונות ומגבלות של טיפול VR

התוצאות הראשוניות שהתקבלו מהטיפול החדשני היו חיוביות. 

אבל יש גם חסרונות שמאתגרים חוקרים, מטפלים ויזמים: 

עלויות גבוהות

החיסרון העיקרי של טיפול במציאות מדומה מתבטא בעלות הציוד הממוחשב, לכן נכון ליום הטיפול אינו נגיש כל כך לקהל הרחב.

עם זאת, חשוב לציין כי בטווח של כמה שנים קדימה, נוכל לראות שטיפול במציאות מדומה דווקא יפחית עלויות של טיפול התנהגותי מסורתי.

לדוגמא, תחשבו מה צריכים לעבור היום מטפל קוגניטיבי התנהגותי ומטופל שמתמודד עם חרדה מנחשים. הטיפול המקובל הוא הקהיה שיטתית, חשיפה מדורגת של גרויים מפחידים בהיררכיה הולכת וגוברת (בהתחלה רק לדמיין נחש, אחר כך לצפות בתמונה של נחש ולבסוף, אחרי עוד כמה שלבים באמצע, לצאת לגן החיות המקומי ולהיחשף לנחש אמיתי). טיפול VR מתקיים בחדר אחד, בלי טיולים הכרחיים בשטח, תוך שהוא מציע חשיפה חיה (In vivo), אמיתית לכאורה, בתנאים מלאכותיים.

כלכלית, טיפול זה יהיה בעתיד מוזל יותר וזה פקטור חשוב. 

 

מחלת המציאות המדומה

טיפול במציאות מלאכותית עלול לגרום למצב מנטלי המכונה ״מחלת מציאות מדומה״.

וואלה, יש דבר כזה. 

מהי מחלת המציאות המדומה? 

מחלת המציאות המדומה מתרחשת כאשר לאחר חשיפה ממושכת לסביבה הווירטואלית, בדרך כלל לפחות חצי שעה, המטופל עלול לחוות פלאשבקים, בחילות והקאות כתוצאה מתנועה, חיוורון, כאבי ראש, קרקושים בקיבה, ורטיגו, אובדן, עייפות וניקורים, קשיי התמצאות במרחב (דיסאוריינטציה) ואפילו התקפי זעם.

יחד עם זאת, כיוון שנכון להיום, זמן ממושך של מציאות מדומה עולה ביוקר, הטיפולים קצרים יותר והתופעות כמעט ואינן נוכחות בטיפולים.  

טכניקות VR עם וללא ״כניסה פנימה״

חוויות המציאות המדומה נחלקות לשני סוגים עיקריים:

  • טכניקות שכוללות כניסה טוטאלית לתוך העולם הווירטואלי
  • טכניקות שאינן כוללות כניסה כזו (בהן נעשה שימוש בציוד פשוט וזמין יותר, כמו מחשב)

הטכניקות מהסוג הראשון, שכוללות כניסה חווייתית מלאה להתנסות המציאות המדומה, מראות הצלחות טיפוליות מרשימות מאוד, משום שהן מצליחות להכניס את המטופל באופן תפיסתי כמעט מלא לסביבה וירטואלית שמרגישה אמיתית. 

 

 Virtual Reallity Therapy Challenges

אתגרי העתיד בטיפול פסיכולוגי מבוסס מציאות מדומה

 

הטכנולוגיה צפויה עוד להתפתח רבות, אך במצבה הנוכחי היא משמשת לטיפולים של חשיפה באמצעות מציאות מדומה, סוגים של טיפולים קוגניטיביים או קוגניטיביים-התנהגותיים, הסחה מכאב וכחוויה התנסותית פסיכו-חינוכית.

נכון להיום הטיפול באמצעות מציאות מדומה עדיין לא מפותח דיו כדי להתאים לכולם, הן מכיוון שהוא זמין בטווח מצומצם יחסית של בעיות וקשיים והן מבחינת המחיר הכספי, שכן הוא עדיין גבוה ביחס לשיטות פסיכותרפיה מקבילות, לאור עלויות התפעול.

טכנולוגיות, אנחנו יודעים, מתפתחות בקצב מדהים.

לא רחוק היום שבו נוכל כולנו להשתחרר מפחדים, פוביות וחרדות תוך שאנחנו צועדים ברוגע בשדה חמניות רחב ידיים, שייתפס בחוויה שלנו כאמיתי לגמרי בעוד שהוא וירטואלי לחלוטין. 

 

תלודה על הקריאה

ומוזמנים/ות להגיב ולשתף במחשבות...

 

  

 

כתיבה: איתן טמיר וגיא פינקלשטיין, מכון טמיר

 

המאמר נערך על ידי איתן טמיר, MA וראש המכון. עריכה אחרונה: 17.8.19

 

 

 

 

 

 

מקורות:

 

הסוף לפחד טיסה - באמצעות עולמות וירטואלים. מערך תהודה, אוניברסיטת חיפה:  http://wordpress.haifa.ac.il/?p=3838

Aerospace Medicine and Human Performance - סיכום מאמר מתוך אתר בית החולים השיקומי שיבא: https://shikum.sheba.co.il/Aerospace-Medicine-and-Human-Performance

 

Maples-Keller JL, Bunnell BE, Kim SJ, Rothbaum BO (2017). The Use of Virtual Reality Technology in the Treatment of Anxiety and Other Psychiatric Disorders. Harvard Review Psychiatry. 25(3):103–113

Spiegel, B., (2019). Virtual reality for management of pain in hospitalized patients: A randomized comparative effectiveness trial. Plos One. https://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0219115

 

 

איך מעצבים קליניקה של טיפול נפשי? 

נקודות חשובות למטפלים

 



עיצוב קליניקה טיפולית

 

בקליניקה אורבנית מוקפדת של פסיכולוגית קלינית בצפון תל אביב, פוסע לתוך החדר מטופל חדש. מאחורי הפסיכולוגית ניצב דרך קבע אגרטל מעוצב ובו זר סחלבים טרי. בחדר ההמתנה מפכפכים מים ממזרקה מפוסלת, מפל הרים קטן שמשתלב עם מוסיקה שלווה.

בצדה האחר של העיר, מזמינה עובדת סוציאלית במחלקה לשירותים חברתיים את המטופל החדש שממתין לה במסדרון, לקראת התחלה של טיפול בהתמכרות לאלכוהול. יש לה בחדר שני כיסאות, קופסת טישו, שעון קיר ודלת פשוטה.

בשתי הקליניקות קיימות תקוות, רגשות, ציפיות ומאוויים של עוזרים ונעזרים שיוצאים יחד למסע של טיפול נפשי.

בשני המקרים נוכחת השפעה סאבלימינלית, תת סיפית, על חווית המטופלים החדשים. בהיעדר מידע מלא בקשר חדש ומתהווה, בדיוק כמו בבליינד דייט, מתקיים תהליך קוגניטיבי ורגשי של איסוף מידע, שיפוט היוריסטי מהיר ושכלול הנתונים לכדי הערכה שמספקת תחושת ביטחון.

ככה עובד גם שיווק, בכל תחום. למגינת ליבנו, אנחנו מושפעים בצורה חזקה מגרויים בסביבה, בין אם אנחנו מעוניינים בכך ובין אם לאו.

Thearapist interior design furniture

הארכיטקטורה של קליניקה פסיכולוגית

 

פסיכותרפיה אינה דורשת יותר משני כיסאות, ארבע קירות, קופסאת טישו, שעון והרבה נכונות של שני הצדדים. 

בכל זאת, יש כמה שאלות שקלינאים אמורים לשאול את עצמם לגבי עיצוב המרחב הפיזי של חדר בו מתקיימת פסיכותרפיה.

 

גם אנחנו, בחממה הקלינית של מכון טמיר בתל אביב, עסוקים בהן:

 

  • איזה רושם ראשוני מבקש המטפל לשדר למטופלים?
  • כיצד עיצוב החלל עשוי להשפיע על התהליך הטיפולי?
  • האם חוויה אסתטית חיובית עשויה להשפיע על מהלך ותוצאות הטיפול?
  • האם ניתן לכוון מראש את חווית המשתתפים באמצעות עיצוב החלל?

 

לחצו לקריאת המאמר המלא 

 

הלחימה הפסיכולוגית החדשה והטלפון הנייד של בני גנץ

 

המשפט האירוני ״רצית אמריקה״, נראה היום אירוני מתמיד:

בני גנץ מותקף פסיכולוגית כאדם שאינו יציב נפשית ומתגונן באותה דרך לא יעילה בה התגוננו במחנה הילארי קלינטון בבחירות 2016.

בבחירות האחרונות בארה״ב, המציאו הקמפיינרים הרפובליקאים נורמות חדשות של סיאוב פסיכולוגי-דיגיטלי, בחסות הפרצות של חוקי האינטרנט.

 

תזכורת ללחימה הפסיכולוגית ב-2016 בבחירות בארה״ב

 

טקטיקה פסיכודיגיטלית 1:

הילרי קלינטון הואשמה בשימוש בכתובת אימייל ממשלתית לתכתובות אישיות, הרוסים פרצו לתיבת המייל ומבקרי הילרי דרשו לפרסם את התכנים של 30,000 המכתבים האישיים שכתבה במייל. כן, הילרי התנצלה והתייחסה לעניין בביטול הראוי, אבל האימפקט על דעת הקהל האמריקאית כבר נוצר וטראמפ דהר על כנפי האייטם הדמוני, תוך שהוא ממציא לקלינטון דימוי של בוגדת ומערער את האמון בה כמנהיגה.

 hillary clinton psychological warfare

טקטיקה פסיכודיגיטלית 2:

הילרי צולמה מתראיינת ברגע של גמגום, בנאום משועל, בשנייה של מעידה בכניסה לרכב ובקלואז-אפים שנויים במחלוקת של טיקים בראיונות.

כל אלה זכו לפרשנויות מרחיקות לכת, מודאגות וחוככות כפיים, לגבי מצבה הפסיכולוגי והרפואי המטריד של המועמדת, שבאמת לקתה לפני מספר שנים באירוע מוחי.

קהל הבוחרים האמריקאי קיבל מסר ברור: אתם עומדים לתמוך בנשיאה מעורערת, מנוהלת, מחופפת ומתפרקת.

דיר בלאק.

וזה עבד: 

 

 

אלה רק שתי דוגמאות לבליץ המקוון והמכוון שהופעל ב-2016 מעבר לים.

האסטרטגיה: 

מתקפה פסיכולוגית אינטנסיבית וחסרת גבולות על המועמדת לנשיאות, באיזורים הכי אישיים ומתחת לחגורה, בלי בושה ובלי מורא.

 

לחימה פסיכולוגית ב-2019 בבחירות בישראל

 

חזרה אלינו:

בני גנץ מותקף, ערב בחירות 2019, באותן שתי טקטיקות בדיוק וצוות הקמפיין ממאן ללמוד מלקחי העבר. 

 

טקטיקה פסיכודיגיטלית 1:

המתקפה הראשונה מרוכזת בהדלפה עמומה על מסתרי הטלפון הניד של גנץ, שנפרץ על ידי האיראנים. גנץ מגיב בבטחה לגבי התכנים הביטחוניים שנעדרים מהטלפון הפרוץ, אך מתקשה להפריך את ״הסודות האישיים״ שהועתקו מתוכו - הודעות, סרטונים, שיחות אישיות - שעלולים להיות ממונפים על ידי אויבינו ולהפוך את גנץ לראש ממשלה הנתון לסחיטה בזמן אמת.

 

טקטיקה פסיכודיגיטלית 2:

בן כספית (מעריב), עיתונאי מוערך, מדווח כי בני גנץ טופל על ידי פסיכולוגית קלינית ברמת השרון לאורך מספר שנים לאחר סיום שירותו הצבאי.

הטיפול, לפי החומר הנפיץ שהתגולל לידי כספית, כלל, רחמנא ליצלן, טיפול תרופתי. 

 

זה רק ריקושט לווקטור של הקמפיין:

בין המילים, לצד סרטון מהונדס מתוך ראיון אומלל ואמירה רגעית של גנץ באשר להבהוב מחשבתי היפותטי על כך שביבי היה הורג אותו אילו יכל, מוצג בני גנץ כ״חולה נפש״ (ביטוי שעורר השבוע מחאה מהדהדת בעולם הפסיכולוגי והפסיכיאטרי בישראל).

 

ממש כמו בטקטיקות התעללות אכזריות של בעל באשה מוכה, הקמפיין של הליכוד מאשים את גנץ ברמיזה, בקריצה, בחצי חיוך, בהיותו ״פסיכי״:

 

 

 

האשמות כאלה, יזכיר לנו רב סרן שמועתי, לעולם אינן ניתנות להפרכה מלאה ולא ניתן לבטלן לחלוטין בפסיכולוגיה של ההמון.

הן שיימינג וכמו בכל שיימינג יש בהן רסיס של אמת שמנופח בידי בעלי אינטרס. 

הן כמו גחל לוחש שמחייב ׳כיבוי צופים׳ אלגנטי, שקול ומושכל. 

 

 

בני גנץ תתעורר

יתכן בהחלט שעם ישראל יעדיף לבחור במנהיג יציב, שמואשם בשחיתות, על פני מנהיג שסביבו זמזום על היותו לא יציב נפשית.

ממש כמו הילארי, גנץ שוגה בבחירת תגובתו:  

במקום להוסיף לדבריו - 

״אין שום בושה להיעזר בפסיכולוגית קלינית״,

גנץ בוחר בעמדה אפולוגטית - 

״נעזרתי ביועצת ארגונית כדי שתסייע לי בעסקיי״.

 

 

במקום לתקוף את הטרולים הפרימיטיביים שמאשימים אותו בהיעזרות בטיפול תרופתי,

כאילו היינו עכשיו 100 שנה אחורה, גנץ זונח את ׳דור הציפרלקס׳ (שעומד להצביע לו) וטוען בבהלה ש-

״הכדורים היחידים שאני מכיר זה 5.56 ו 7.62.״

 

נו באמת, בני, מי מייעץ לך?

אי אפשר להיות גם גבר גבר וגם להיתמך נפשית? 

 

ההכחשות של בני גנץ הן, אפוא, חרב פיפיות.

הן מגבירות את הספק, הן מעצימות את התעתוע, את כוחה הבלתי נסבל של ההטרדה הנפשית בה נוקטים יריביו. 

אפילו אני, שאין לי הרבה חיבורים לקבוצות וואטסאפ, מקבל ים של סרטונים בהם מוצג גנץ כמנהיג מהורהר, מגומגם ומעורער.

 

אז נכון, אין כאן שום הוכחה להפרעה נפשית מתמשכת, אין כל תימוכין, אבל הספק, הו כוחו של הספק...  

וחוץ מזה, אזכיר למנהלי הקמפיין של ״כחול לבן״ - רונן צור ורמי יהודיחהבאמריקה זה עבד יופי.

 

אם גנץ וחבר מרעיו לא יתעשתו בדקה ה-90, הם יובסו על ידי טקטיקות נלוזות של מלחמה פסיכולוגית שהוכיחה את יעילותה לפני שנים ספורות.

 

האחריות לתבוסה, אם תהיה כזו, תוביל ישירות לבורות, יהירות ואי-נכונות ללמוד מהניסיון.  

 

מוזמנים/ת להגיב ותודה על הקריאה, 

 

איתן טמיר

 

 

העדר הדיגיטלי והפסיכולוגיה של ההמון - ניתוח תופעת השיימינג ב-2019 <

 

 

 

מקורות:

 

 

בן כספית. האם נתניהו בטוח שדיון על כשירותו הנפשית של גנץ הוא מהלך נכון? מתוך אתר מעריב, 29/03/2019

Patrick Healy (2016). Little Is Off Limits as Donald Trump Plans Attacks on Hillary Clinton’s Character. New York Times. May 16, 2016. 

 

 

 

%MCEPASTEBIN%

מכון טמיר - כתבה ב״הארץ״ 

איגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA) פירסם סדרת הנחיות חדשות לפרקטיקה הפסיכולוגית בארה״ב ובעולם המערבי כולו, לגבי ההשלכות של גבריות מסורתית על חיי הנפש של נערים וגברים לאורך החיים.

בכתבה מרתקת שכתב איתן גילור מילר באתר הארץ, נפתח דיון חשוב, שהתקיים בעיקר בין קלינאים, באשר למורכבות של הנחיות אלו, בייחוד בתקופה בה הגבריות החדשה נבחנת בזכוכית מגדלת בכל העולם.

    מכון טמיר הארץ

צילום מסך מתוך הארץ

 

 

איתן שאל אותי אם ניתן לצטט ולהפנות מתוך הכתבה בבלוג שלו ב״הארץ״ לפוסט שהעליתי בנושא בדף שלי בפייסבוק, ואישרתי בשמחה.

בפוסט עצמו הבאתי רגשות מעורבים לגבי הפרסום החדש של עמיתיי הפסיכולוגים מעבר לים:

מצד אחד, אני סובר כי המחירים הפוטנציאליים של ההסללה שכופה גבריות מסורתית על ילדים, בני נוער וגברים, גבוהים מאוד.

מה גם שמומחי האיגוד הצטיידו במחקרים מתמשכים ורציניים שתיעדו את הנושא לאורך עשרות שנים.

 

מאידך, כגבר, הרגשתי לא נוח.

תנועת המטוטלת חזקה מדי ומטה את הכף באופן שאינו הולם את המציאות, החברתית, הפסיכולוגית, האבולוציונית.

 

חודשיים אחרי, אני עדיין בסוג של התחבטות והתלבטות, אך הדיון עצמו בהחלט מעניין ושווה קריאה.

 

איתן טמיר

 

החממה הקלינית

מכון טמיר תל אביב 2019

מטפלים? מגיע לכם יותר מקליניקה 

כדאי לכם להיות חלק מקהילה קלינית מפתחת ומעשירה!

אחרי שלמדנו, התקבלנו, חרשנו, הודרכנו ולבסוף הוסמכנו, הגיעה השעה לממש את המקצוענות ולהקים קליניקה טיפולית פרטית.

עם תחילת שנת 2019, אנחנו ממש שמחים לחשוף בפניכם את מיזם החממה הקלינית של מכון טמיר:

16 חדרי טיפול להשכרה בתל אביב, עם מעטפת מקצועית תומכת, מעשירה ומחזיקה.

 

להרגיש מובנים ושייכים

פסיכותרפיסטים ופסיכולוגים מכירים את זה היטב:

לפעמים אנשים בסביבה הקרובה שלנו פשוט לא ממש מבינים מה זה אומר להיות מטפל:

״איך את יושבת ומקשיבה למטופלים 8 שעות ביום?

״את לא משתגעת בקליניקה?״ 

קשה להסביר.

קשה להבהיר שהעבודה שלנו מתגמלת מאוד. שיש בה המון משמעות, אהבה ורגש. 

 

כן, לציבור הרחב יש תפיסות ספציפיות לגבי המקצוע, כמו: "פסיכולוגית היא מישהי שיושבת כל היום ושומעת סיפורים עצובים", או "פסיכיאטר מנתח את האישיות של כל הסובבים אותו, כל הזמן".

תפיסות שגויות כאלה עלולות להביא אותנו, כמטפלים מקצועיים, לתחושות מצטברות של בדידות, שאין מישהו לידנו שבאמת מבין את החוויה האישית. 

 

יתרונות הטיפול בקהילת המטפלים שלנו בתל אביב

מהסיבות הללו, ומסיבות רבות נוספות, יש ערך עצום ליצירת סביבה של אנשי מקצוע עמיתים שחולקים שפה משותפת, שניתן לשתף אותם בחוויות, להתייעץ עמם, לחשוב יחד איתם. והכי חשוב - בלי שיפוטיות.  

עבודה בקליניקה שהיא חלק מקהילה פסיכולוגית, כמו החממה הקלינית בתל אביב, עשויה להפחית סיכון לשחיקה ואפילו לירידה באיכויות המקצועיות, תופעות שעשויות לאפיין אוכלוסיה של מטפלים, במיוחד כאלו שעובדים בגפם בקליניקה לאורך שעות ארוכות, יום יום.

למעשה, קיימים מחקרים, כמו זה, שמלמדים כי אנחנו, אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש, מתקשים לזהות את מידת השחיקה הנפשית וגם כאשר אנחנו מזהיםף קשה לנו לפעמים להודות בכך בפני אחרים.

 

  • בקליניקות של מכון טמיר בתל אביב תוכלו להצטרף לקבוצת עמיתים - נשות ואנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש - ולהיפגש אחת לשבוע להתייעצות על מקרים טיפוליים.
  • החממה הקלינית מציעה הרצאה חודשית בנושאים מקצועיים מגוונים ועדכניים, שיעודדו אתכם להתפתחות בשינויים שעובר עולם הפסיכותרפיה (ותהיה לכם אפשרות להשתתף בבחירת נושאי ההרצאות והמרצים).
  • החממה הקלינית מציעה ערכות מבחנים להשכרה עבור פסיכולוגים קליניים, חינוכיים, שיקומיים, תעסוקתיים ורפואיים, מומחים או מתמחים לקראת הבחינה. מכון טמיר תל אביב הוא מוסד מוכר להכשרת מתמחים בפסיכולוגיה קלינית ותעסוקתית. מתקיימות אצלנו ישיבות צוות קבועות, הדרכות פרטניות וקבוצתיות, סמינרים קליניים, קבוצות הדרכה על פסיכותרפיה ופסיכודיאגנוסטיקה, וכמובן ספרייה מקצועית עם ספרות מקצועית עשירה וכתבי עת מהארץ ומהעולם. 

 

 

בואו לראות את 16 חדרי הטיפול להשכרה בתל אביב

 

צרו עמנו קשר, בואו לבקר,

שריינו חדר טיפול

ומקום משלכם במעגל המטפלים של החממה הקלינית !

03-6031552

שלכם,

הצוות

 

 

 

 

 

כתבו: איריס צח ואיתן טמיר, החממה הקלינית במכון טמיר תל אביב

בכי של מטפלים במהלך טיפול נפשי

 

כן, חברות וחברים, בכי של מטפלים במהלך טיפול פסיכולוגי הוא עובדה קיימת ואפילו די שכיחה. 

אין דבר כזה טיפול פסיכולוגי קליל, תמיד קיים מאמץ משמעותי של שני הצדדים, כאשר בחלק מסוים מהתהליכים הטיפוליים, מגיעים מטפלים אל קצה ההכלה. 

מעניין שלמרות שכיחות התופעה של הזלת דמעות אצל מטפלים במהלך פסיכותרפיה, פורסמו על הנושא מעט מאוד מאמרים.

באנגלית וכמובן בעברית, קיימים מספר מצומצם של מאמרים על בכי של מטפל במהלך טיפול פסיכולוגי. 

 

 בכי אצל מטופלים

הפסיכולוגיה כבר אינה מקדשת באופן מלא את הבכי האנושי כמרפא באמצעות קטרזיס, פשוט כי המציאות הקלינית מלמדת שהוא לא תמיד מועיל: כשאנחנו מתחילים לדמוע ברגע שמתעורר הדחף ושואף להשתחרר, עלולות הדמעות הזולגות דווקא לקבע ולהנציח דפוסים של דיכאון וכאב. נדרשת הערכה זהירה לגבי המחשבות והאמונות שמייצרות את הבכי, ולהחזיק בראש שבכי יכול להיות דרך לשחרור רגש והקלה, אך בקצה השני קיימת גם ״התמכרות לכאב נפשי״ שמחזקת חוסר תקווה ותקיעות.

 

בכי אצל פסיכולוגים

לא מפתיע שפסיכולוגים מזילים דמעות במהלך טיפול. אנחנו יושבים שם בכורסא שממול, נכונים ודרוכים בהקשבה מלאה ומזמינים שיח אותנטי שתכניו מתייחסים לכל מה שעולה בנפש המטופל. הכל - כאבים, שמחות, בושה, סודות מהעבר, מכשולי ההווה ותקוות העתיד העומדות מול חרדות וייאוש.

הדגש הטיפולי מתבסס כיום על שיח, על דיאלוג, ולא רק על שיתוף חד צדדי ברגשות, מחשבות והתנסויות של צד אחד כלפי הצד השני. אם בעבר התבסס טיפול נפשי על ניתוח אנליטי של המונולוג שהעלו מטופלים, התמונה והתפאורה של פסיכותרפיה היא צבעונית ועשירה מאי פעם. יש בה התייחסותיות, קשר אנושי, קרבה ואהבה, וזה תקף לכל גישה טיפולית באשר היא.

 

כתבנו מאמר ראשוני בבלוג מכון טמיר, בו התבססנו על שיתוף אותנטי של שתי מטפלות בכירות במכון טמיר, שהתייחסו מזווית אישית לבכי של מטפלים בטיפול פסיכולוגי.

לצד העמדות האישיות, סיכמנו מחקר מרתק וייחודי, אשר סקר עמדות של פסיכותרפיסטים לגבי בכי בטיפול נפשי.

 

תמצתנו מתוכו כמה תשובות לשאלות חשובות: 

מי הם המטפלים שדומעים בסשן הטיפולי?

פסיכותרפיסטים או פסיכותרפיסטיות?

פסיכולוגים קליניים ותיקים או מתמחים בפסיכולוגיה קלינית?

מטפלים דינמיים או מטפלים קוגניטיביים התנהגותיים?

ואילו משתנים קשורים לנטיית המטפל לבכות בטיפול?

  • אישיות?
  • אמפתיה?

 

אנו מזמינים אתכם לחשוב יחד,

לקרוא וכמובן להגיב, במאמר בבלוג מכון טמיר:

 http://www.abiliko.co.il/index2.php?id=7258&postId=4211&lang=HEB

 

שלכן/ם,

צוות המטפלים והפסיכולוגים

מכון טמיר תל אביב

 

 

 

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





מה בא לך לקרוא היום?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

972-72-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2019