תוקפנות מוסרית | הדינמיקה של האישיות המוראל-אגרסיבית

תוקפנות מוסרית, או מוראל-אגרסיביות, היא דפוס פסיכולווגי הרסני, המאפיין יחידים, משפחות וקבוצות. 

התופעה נעה בין בריונות וצביעות מיקרו-אגרסיבית לבין שימוש יזום שיטתי בצדקנות כנשק ליצירת טרור ושליטה. 

תוקפנות מוסרית בהיסטוריה

ההיסטוריה האנושית מלאה בפרצי זעם מוסריים שהצדיקו מעשי רצח אישיים והמוניים, מקומיים וגלובליים.

מסעות הצלב הנוצריים, מקארתיזם, ציד המכשפות, סקילה או לינץ', כולם מתארים אלימות מאורגנת שהתבססה על מוטיבציה ערכית של ניקיון כפיים.

בימינו ניכרות תופעות אלימות לא פחות, כמו רצח להט״ב או ביוש אינטרנטי פוגעני. 

“What is lawful is not always identical to what is right.”

Ian MacOwen

השפעה תרבותית

אם נתבונן על הערכים התרבותיים במערב, נראה קונצנזוס רחב לגבי הצורך למגר את הרוע ולחזק את הטוב. 

המציאות כידוע הרבה יותר מורכבת, אבל כפנטזיה היא מאוד ברורה:

יש רעים ויש טובים ואנחנו עם הטובים. 

ההתפתחות הנרטיבית של הרעים יכולה להיות אחת משתיים - חיסול או תיקון.

נראה ש״מסלול התיקון״ התגלה ממש לאחרונה ע״י יועצי תקשורת למיניהם - במקום להתכחש למוצג ולהוכיח את צדקתו, הנפגע מהתוקפנות המוסרית ״מתנצל בפני כל מי שנפגע״ ממעשיו ובכך שולף קלף מוסרי משל עצמו, אשר מבטל את הרציונליזציה של המהלך המוסרי המקורי.

עם תופעות של הנדסת המונים, כמו איתות סגולה (Virtue signalling), אי אפשר כבר לדעת מה קורה פה.

מכניזם הפעולה 

ברוב המהלכים הללו זה מנהיג, שמונע ע״י אידאולוגיה או צרכים אישיים, והמון אנושי שתופס לפיד ורץ בעקבותיו. 

האקט התוקפני-מוסרי משרת פונקציה פסיכולוגית מעדנת, מזככת ומטהרת, אשר בכוחה לשפר את ההערכה העצמית, בקרב יחידים ובקבוצות.

מחקר שנערך לאחרונה מגיש ממצא מעניין:

אנשים הטוענים שהם בעלי ערכים מוסריים חזקים נוטים למעשה להמעיט בהתנהגויות השליליות של עצמם.

במילים אחרות, ייתכן שהם אינם בעלי מידות טובות כפי שהם חווים עצמם סובייקטיבית.

כאשר מדובר בתוקפנות מוסרית של קבוצה (שני אנשים או יותר) כלפי אינדיבידואל, תוקפנות מוסרית משרתת ביסוס וחיזוק של לכידות קבוצתית, כזו שמצליחה לטשטש הבדלים תוך-קבוצתיים ובכך למנוע פיצולים וקרעים פנימיים על רקע תחרות, מאבקי היררכיה וצרות עין.

תרבות הביטול - מהפרט את ההמון

תרבות הביטול (Cancel Culture) מתבטאת בביטול של יחיד, קבוצה או ארגון באמצעות ביוש פומבי, כאשר המוטיבציה של המבטלים היא תגובה לעבירה מוסרית, חוקית או אתית.

ביטול חברתי, או תרבות הביטול, היא תופעה הזו בת-זמננו כיוון שהתשתית הטכנולוגית שלה מתבססת על פעילות ויראלית ברשתות החברתיות.

תחושת זעם מוסרי בעידן דיגיטלי 

האם הרשתות החברתיות, שתחילה הוצגו כניטרליות מתפקדות כיום כגורם המאיץ מגמות של התנהגות חברתית ובהן גם הבעת זעם מוסרי?

חשוב לשאול את עצמנו שאלות אלה ולבחון אותם בעין ביקורתית. שכן לשאלות אלה יש השלכות רגולטוריות ואתיות. 

פרופ׳ מולי קרוקט נחשבת לאחת החוקרות המובילות כיום בתחום הזעם המוסרי ברשת ומקורותיו.

במאמר חשוב שכתבה היא מציעה כמה השערות לגבי השפעת המדיה הדיגיטלית על ביטוי הזעם המוסרי והשלכותיו החברתיות:

זעם מוסרי הינו רגש שבני האדם מתמודדים איתו כבר שנים רבות.

כיום עולה השאלה האם המדיה והרשתות החברתיות משנות את ביטוי הזעם המוסרי ואת השלכותיו החברתיות. 

זעם מוסרי הינו רגש עוצמתי הגורם לאנשים לחוש בושה וחרטה על מעשיהם. הוא מופעל על ידי גירויים המפנים את תשומת הלב שלנו להפרות של נורמה מוסרית. גירויים אלה מעוררים טווח של תגובות רגשיות. לבסוף, הבעת הזעם מובילה למגוון של תוצאות אישיות וחברתיות.

ענישה מוסרית יכולה להיות גורם שמוביל לעשייה טובה ונכונה. אך לעונש יש צד שלילי שבו הוא יכול להחמיר את הקונפליקט החברתי על ידי ביצוע דה- הומניזציה, העונש עלול לגרום להסלמת ויכוחים.

תחושת זעם המוסרי הינה עתיקה כמו הציוויליזציה עצמה. ברחבי העולם, יותר ממיליארד אנשים מבלים לפחות שעה מול הרשתות החברתיות. כל תחושת זעם שהם חווים בזמן זה הינה זעם מוסרי.
בשנים האחרונות עניין השיימינג תפס תאוצה. הוא פוגע כלכלית בחברות רבות בנזק שיכול להגיע למיליונים ובאנשים שהקריירה שלהם נהרסת ברגע. כשהמדיה חברתית חודרת למרחב הפרטי שלנו חשוב שנבין כיצד הטכנולוגיה עשויה לשנות את הביטוי של זעם מוסרי ואת השלכותיו. במחקר שבוצע לאחרונה עלה כי המדיה עשויה להחריף את ביטוי הזעם המוסרי על ידי הדגשה והעצמה של הגירויים המפעילים אותו. 

טריגרים של זעם מוסרי 

לרוב אנשים מתקוממים כאשר הם חושבים שנורמה מוסרית הופרה.

מחקר שנערך לאחרונה בארה"ב וקנדה מצא כי אנו נתקלים בהפרות של נורמה באופן נדיר יחסית-

פחות מ 5% מהמקרים עליהם אנו מספרים לאחרים ביום.

אך הרשתות החברתית והאינטרנט חושפים אותנו למגוון עצום של מקרים כאלה- שחיתויות, רצח, סחר בילדים ועוד.

לפני האינטרנט, הרכילות שימשה אותנו בהפצת הסיפורים על עוולות חברתיות.

המטרה שלהם הייתה לחזק את האמון ואת שיתוף הפעולה בתוך הקהילה. אך לרשתות החברתיות יש סיבות אחרות שבגינן הם משתפים את המידע.

הגורם העיקרי הוא התחרות על תשומת לבנו, הצופים.

כל גורם תקשורתי או רשת חברתית מעוניינת לייצר כמה שיותר טראפיק ובכך להגדיל את הפרסום וההכנסות שלהם.

האלגוריתמים שלהם מקדמים תוכן רלוונטי עבור הצופה, ללא בדיקה מעמיקה דיה האם המידע נכון. 

במחקר שנעשה על תוכן ויראלי מעלה כי תוכן שערורייתי מייצר יותר הכנסות באמצעות שיתוף.

תוכן זה מעלה בנו כצופים תחושות זעם חזקות הרבה יותר מאשר עבירות שאנחנו פוגשים בחיי היום יום שלנו.

מחקר זה מראה כי המדיה החברתית משנה את מידת הזעם המוסרי בחיינו, הן מבחינת הביטוי שלו והן מבחינת הגורמים המעוררים אותו.

כיום הרשתות החברתיות פועלות על זרימה שוטפת של "קליקבייט" שערורייתיים שאנשים יכולים להיכנס אליהם בכל רגע וזמן ולחוות תחושת זעם מוסרית. 

החוויה והביטוי של זעם מוסרי 

הפרות של נורמות מוסריות גורמות לאנשים לחוש זעם מוסרי ולהביע אותו דרך רכילות, שיימינג וענישה.

המדיה הדיגיטלית עשויה לשנות את החוויה הסובייקטיבית של תחושת הזעם. השינוי מתבטא בכך שישנה גדילה בתדירות ובקיצוניות של הגירויים.

לדוגמה חשיפה עקבית לחדשות עלולה להפחית את העוצמה הכללית של חוויות הזעם, או לחוש זעם בצורה סלקטיבית יותר המפחיתה דריכות רגשית וקשב.

מצד שני, באופן פרדוקסלי מחקרים הראו כי חשיפה לתכנים פורקי כעס מגדילה את התדירות שבה אנו מרגישים כעס. 

אנשים מביעים זעם בדרכים שונות ומגוונות, המשתנות מבחינת המאמץ שהן מצריכות.

באופן לא מקוון אנשים מביעים זעם דרך רכילות או דרך עימות ישיר מול האדם בתוקפנות מילולית או פיזית. שתי דרכים אלה דורשות יותר מאמץ והן נושאות סיכון פוטנציאלי עבור המעניש.

לעומת זאת, אנשים יכולים להביע את זעמם דרך האינטרנט מכל מקום שנוח להם לתפוצה רחבה. דרך זאת דורשת הרבה פחות מאמץ והיכולת להביע זעם נמצאת ממש בקצות אצבעותינו, לכן הסף להבעת זעם הינו נמוך יותר באינטרנט לעומת הדרך הישירה והפרונטלית.

בנוסף, הבעת זעם פנים אל פנים- דרך תוקפנות מילולית או תוקפנות פיזי דורש קרבה פיזי לנפגע.

אך הבעת הזעם באינטרנט אינה מוגבלת לפי מיקום, שעה ביום או ההסתברות הסטטיסטית לפגוש עוולה חברתית. אנשים יכולים לחפש ואף למצוא מטרות לזעם אפילו אם הם זרים מוחלטים החיים במדינה אחרת.

הקלות שבה דבר זה קרה, מעלה את האפשרות שבאינטרנט אנשים מביעים זעם בלי לחוות את התוצאות של התנהגותם. שכן ברשתות החברתיות ישנו ייעול של גירויים ותגובות לתוך מצב של 'גירוי- תגובה- תוצאה'.

הקליקבייט הוא דוגמה טובה לכך. קליקבייט הינו כותרת שמוצגות לצד אייקון חזותי המאפשר לאנשים להביע את זעמם בלחיצה קטנה. משוב חיוב, כמו לייק או שיתוף מגיע בזמנים בלתי צפויים והדבר הופך אצלנו להרגל. לכן כאשר ביטוי זעם מתרחש באינטרנט הוא הופך לזמין יותר, דורש פחות מאמץ והוא מחוזק בלוח זמנים שממקסם את הסבירות לזעם עתידי. 

יתרונות וחסרונות של הבעת זעם מוסרי

הבעת זעם מוסרי עשוי להיות בעל השלכות חמורות עבור הפוגע.

כאשר מביעים אותו באופן פרונטלי, הבעת הזעם כרוכה בסיכון, אך באינטרנט סיכון זה קטן,

שכן באינטרנט ניתן להביע את הזעם בפני קהל אוהד, הדבר מוריד את הסיכון בכך שתהיה תגובת נגד קשה.

בנוסף לכך הבעת הזעם ברשתות החברתיות מאפשרת "להתחבא" בתוך קהל גדול יותר של מגיבים. 

מחיר נוסף שאנו משלמים עקב עלייה בהבעת הזעם ברשתות החברתיות, הוא הירידה באמפתיה לנוכח מצוקה הבאים לידי ביטוי בשיימינג, תופעה המוכרת בכל בית.

שיימינג כרוך בגרימת נזק לאדם אחר, מצב שלרוב גורם לנו לחוש אי נעימות.

אך מכיוון שאנו עושים זאת באופן מקוון בלי לראות ולעיתים אף בלי להכיר את האדם בו אנו פוגעים רמת האמפתיה שאנו חשים יורדת משמעותית. שכן הרבה יותר להכפיש ולבייש אדם כשאין לנו יכולת לראות אותו. 

למרות החסרונות המפורטים, לאנשים עדיין יש רצון ומוטיבציה לבטא זעם מוסרי.

אחת הסיבת לכך היא שביטוי זעם מוסרי מראה לאחרים כי אמות המוסר שלנו גבוהות ואיכותיות, כך אנו משמרים את התדמית שלנו בעיניי האחר. לרוב אנשים אינם מודעים לסיבה זו, אך העובדה שרובנו בוחרים לבטא זעם מוסרי בנוכחות אחרים שצופים בנו מראה כי אנו פועלים לשימור המוניטין באופן לא מודע. 

כמובן שרשתות חברתיות מעיצות את היתרונות של הבעת זעם מוסרי, שכן פעולה מקוונת מפורסמת באופן מיידי לתפוצה רחבה של אנשים. כך אותו אדם משמר ומחזק את המוניטין שלו כאדם מוסרי בפני קבוצה גדולה יותר של אנשים. שכן פוסט או שיתוף בודד יכול להגיע במהירות למיליוני אנשים. 

צד נוסף של הבעת הזעם המוסרי קשור לתועלת שזה מביא לחברה בה אנו חיים.

הבעת הזעם מעמידה במקום "שחקנים רעים", היא גורמת להם לקחת אחריות על מעשיהם ולהתנצל על התנהגות שאינה מקובלת חברתית. הפלטפורמות המקוונות מאפשרות לקבוצות שבעבר היו מבוטלות להביע כיום את דעתם על קבוצות בעלות אינטרסים וכוח. בנוסף הבעת הזעם באופן מקוון מול מיליונים מגבירה את דבקותם של אנשים למטרה על ידי התחייבות פומבית לפעולה.

לצד זאת המדיה החברתית מגבילה את היתרונות החברתיים הפוטנציאליים של הזעם המוסרי בשתי דרכים עיקריות.

ראשית, הבעת הזעם באינטרנט מפחיתה משמעותית מעורבות חברתית כמו התנדבות ותרומות. אנשים נוטים להוציא פחות כסף או לתרום מזמנם כאשר יש להם אפשרות להביע את דעתם, שכן הם רואים בהבעת הדעה תרומה בפני עצמה.

שנית, בעידן הדיגיטלי בו אנו חיים אנשים נראים לנו פחות אנושיים. אנו מסתכלים על האחר כדמות שטוחה, לכן יש נטייה קלה יותר לבקר ולפגוע.

תהליך זה של דה הומניזציה מגביר את הבעת הזעם, וכך מוביל לשיסוע בין קבוצות שונות ומגבירה את הקיטוב החברתי. 

בואו לדבר עם מישהו

מוזמנים לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

לשיחת ייעוץ קצרה, ממוקדת וחד-פעמית - 

הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

עלות: 140 ש"ח

הרשמה מהירה:

 בתל אביב / אונליין בזום

מענה לכל שאלה

(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):

עדכון אחרון:

16 בדצמבר 2023 

מקורות:

Dong, M., Kupfer, T. R., Yuan, S., van Prooijen, J.-W. (2023). Being good to look good: Self-reported moral character predicts moral double standards among reputation-seeking individuals. British Journal of Psychology, 114, 244– 261. https://doi.org/10.1111/bjop.12608