תוקפנות מוסרית | הדינמיקה של האישיות המוראל-אגרסיבית

תוקפנות מוסרית, או מוראל-אגרסיביות, היא דפוס פסיכולווגי הרסני, המאפיין יחידים, משפחות וקבוצות. 

התופעה נעה בין בריונות וצביעות מיקרו-אגרסיבית לבין שימוש יזום שיטתי בצדקנות כנשק ליצירת טרור ושליטה. 

תוקפנות מוסרית בהיסטוריה

ההיסטוריה האנושית מלאה בפרצי זעם מוסריים שהצדיקו מעשי רצח אישיים והמוניים, מקומיים וגלובליים.

מסעות הצלב הנוצריים, מקארתיזם, ציד המכשפות, סקילה או לינץ', כולם מתארים אלימות מאורגנת שהתבססה על מוטיבציה ערכית של ניקיון כפיים.

בימינו ניכרות תופעות אלימות לא פחות, כמו רצח להט״ב או ביוש אינטרנטי פוגעני. 

השפעה תרבותית

אם נתבונן על הערכים התרבותיים במערב, נראה קונצנזוס רחב לגבי הצורך למגר את הרוע ולחזק את הטוב. 

המציאות כידוע הרבה יותר מורכבת, אבל כפנטזיה היא מאוד ברורה:

יש רעים ויש טובים ואנחנו עם הטובים. 

ההתפתחות הנרטיבית של הרעים יכולה להיות אחת משתיים - חיסול או תיקון.

נראה ש״מסלול התיקון״ התגלה ממש לאחרונה ע״י יועצי תקשורת למיניהם - במקום להתכחש למוצג ולהוכיח את צדקתו, הנפגע מהתוקפנות המוסרית ״מתנצל בפני כל מי שנפגע״ ממעשיו ובכך שולף קלף מוסרי משל עצמו, אשר מבטל את הרציונליזציה של המהלך המוסרי המקורי. 

מכניזם הפעולה 

המשותף לכל המהלכים הללו זה מנהיג, שמונע ע״י אידאולוגיה או צרכים אישיים, והמון אנושי שתופס לפיד ורץ בעקבותיו. 

האקט התוקפני-מוסרי משרת פונקציה פסיכולוגית מעדנת, מזככת ומטהרת, אשר בכוחה לשפר את ההערכה העצמית, בקרב יחידים ובקבוצות.

כאשר מדובר בתוקפנות מוסרית של קבוצה (שני אנשים או יותר) כלפי אינדיבידואל, תוקפנות מוסרית משרתת ביסוס וחיזוק של לכידות קבוצתית, כזו שמצליחה לטשטש הבדלים תוך-קבוצתיים ובכך למנוע פיצולים וקרעים פנימיים על רקע תחרות, מאבקי היררכיה וצרות עין.

תרבות הביטול - מהפרט את ההמון

תרבות הביטול (Cancel Culture) מתבטאת בביטול של יחיד, קבוצה או ארגון באמצעות ביוש פומבי, כאשר המוטיבציה של המבטלים היא תגובה לעבירה מוסרית, חוקית או אתית.

ביטול חברתי, או תרבות הביטול, היא תופעה הזו בת-זמננו כיוון שהתשתית הטכנולוגית שלה מתבססת על פעילות ויראלית ברשתות החברתיות.

בעריכה...

כתיבה:

איתן טמיר, MA,

מטפל ומנחה קבוצות, ראש המכון