התמכרות אצל בני נוער | סימנים, טיפול והדרכת הורים

 

 

איך נראית התמכרות אצל מתבגרים? סימנים ותסמינים 

 

 אם אתם חוששים שבנכם או בתכם עשויים להשתמש בסמים, הנה חמישה סימני אזהרה שכדאי לשים לב אליהם:

 

 

שינויים בהתנהגות

 

על פי מאמר שפורסם ב-Innovations In Clinical Neuroscience, "אחד מסימני האזהרה המוקדמים ביותר המנבאים שימוש בסמים אצל בני נוער הוא שינויים בהתנהגות". חלק מהשינויים הללו כוללים שינוי פתאומי של חברים, הימנעות או נסיגה ממשפחה וחברים, התבודדות, חוסר תקשורת או חוסר עניין בפעילויות מהם נהנו בעבר.

 

ייתכן גם שתבחינו שילדכם גונב כסף או פריטים אחרים מרחבי הבית. אם זו התנהגות חריגה עבורם, זה כנראה סימן שהם צריכים כסף כדי לקנות עוד סמים.

 

 

 

שינויים במצב הרוח

 

חלק מבני הנוער שמשתמשים בסמים עשויים להיות לא הגיוניים או דרמטיים יותר במעשיהם. ייתכן ותשימו לב שהילד שלכם הופך להיות עצבני יותר, מקלל, או אפילו מתנהג באלימות כלפי אחיו או בני משפחה אחרים. בנוסף, ילדכם עלול להתחיל לסרב ללכת לבית הספר, לאיים לברוח מהבית או להרוס רכוש.

 

מצד שני, דיכאון, חוסר יציבות במצב הרוח ואדישות הם גם סימני אזהרה לשימוש פוטנציאלי בסמים ואסור להקל בהם ראש. אם אתם מזהים שבנכם או בתכם נסוגים חברתית ומבלים יותר זמן לבד, זה יכול להיות סימן לבעיה גדולה יותר של שימוש בחומרים ממכרים.

 

 

שינויים באישיות

 

דגל אדום לשימוש בסמים בקרב בני נוער הוא כאשר הם מתחילים לגלות אדישות, מורל ירוד, פרודוקטיביות נמוכה, חוסר שליטה עצמית, התנהגות תוקפנית או אינטראקציות לקויות עם בני משפחה, חברים ומורים. סימן נוסף הוא כישלון במבחנים ובחנים, ציונים גרועים בשיעורים וביצועים או התנהגות לקויים בכיתה.

 

אמנם קל להתייחס לשינויים באישיות כהתנהגות נורמלית של בני נוער, אך חשוב לא להתעלם מכך מכיוון שלעתים קרובות מדובר באחד הסימנים המוקדמים ביותר לשימוש בסמים.

 

 

שינויים פיזיים

 

השימוש בסמים גובה מחיר פיזי מהגוף, חלק מהסימנים הפיזיים של שימוש לרעה בסמים כוללים:

 

• עיניים אדומות.

• אישונים מורחבים.

• ירידה פתאומית במשקל (או להיפך, עלייה במשקל).

• היגיינה לקויה.

• דימומים תכופים מהאף.

• רעידות לא רצוניות.

• לחיים אדומות או סמוקות.

• חבורות או פציעות בלתי מוסברות אחרות.

• ישנוניות או עייפות.

 

 

 

החזקת אביזרי סמים

 

זהו הסימן המובהק ביותר לכך שילדכם משתמש בסמים.

החזקת פריטים כמו באנגים, משקל, מקטרות עישון, מציתים, קערות חרסינה קטנות, מחטים היפודרמיות, בלונים ובקבוקונים, כולם עשויים ללמד על שימוש בסמים.

 

 

מה לעשות אם אתם חושדים שהמתבגר שלכם משתמש בסמים?

 

השתמשו באף שלכם - אם המתבגר שתה או עישן, סביר להניח שתריחו זאת מהנשימה שלו, על הבגדים והשיער.

 

 

הסתכלו להם בעיניים - לעתים קרובות ניתן לראות סימנים בשימוש בסמים מסוימים:

 

• עיניים אדומות וכבדות, עפעפיים עם אישונים מכווצים.

• אישונים מורחבים וקושי בהתמקדות להתמקד.

• הפנים ו/או הלחיים שלהם עשויים להיות אדומים או סמוקים אם הם שתו.

 

חפשו במרחב שלהם - אם השימוש בסמים מעורר דאגה, הגבולות הרגילים שקבעתם משתנים, ספרו מדוע אתם מתכוונים לחפש במרחב שלהם ושזה מתוך דאגה לבריאותם ולבטיחותם.

 

  

טיפול בהתמכרות בקרב בני נוער

 

למעשה טיפול בהתמכרות, אינו טיפול בהתמכרות כלל. זאת משום שהתמכרות איננה הבעיה, היא הסימפטום לבעיה.

היא פיתרון לא מוצלח לבעיית חיים.

לכן, במהלך הטיפול אנו נקדיש זמן לברר מה ההתמכרות משרתת, על איזו בעיה היא "יושבת".

לאחר מכן נלמד יחד דרכים מסתגלות יותר להתמודדות עם הבעיה או נפעל יחד לצמצומה.

למשל, אם נער חש שהוריו אינם נוכחים בחייו ושהתקשורת עמם קשה מנשוא, אנו נפעל לשיפור מערכת היחסים עימם.

 

היום יש כבר ביסוס מחקרי לתפיסה הזאת:

צוות חוקרים מאוניברסיטת בר אילן ומאוניברסיטת ייל פיתחו ותיקפו שאלון  למדידת חוויה שהם מכנים "תחושת היעדר" (Sense of Absence) - הרגשת ריקנות פנימית לצד תחושה שאף אחד לא באמת רואה או מבין אותך, עד כדי הרגשה של התבוננות על החיים מבחוץ מבלי שיש לך יכולת להשתתף בהם. במחקר שנערך בקרב יותר מ-1,500 בני נוער ישראלים נמצא שתחושת ההיעדר היא חוויה נפשית העומדת בפני עצמה, כלומר היא לא זהה לבדידות, ריקנות או כאב נפשי. רמות גבוהות של התחושה הזו קשורות למעורבות רבה יותר בהתנהגויות ממכרות, בעיקר אונליין.

החוקרים מדגישים שלצד השאלה מה המתבגר עושה - כמה הוא משחק, גולש או שותה - חשוב לא פחות לשאול איך הוא מרגיש בתוך מערכות היחסים שלו, והאם הוא משמעותי ומרגיש שאחרים בסביבתו רואים אותו (Efrati & Potenza, 2026).

 

 

עומר, בן 17 וחודשיים, תלמיד כיתה י״ב מיישוב בצפון הארץ, בן בכור למשפחה עם זוג הורים ועוד שני אחים צעירים. עומר הגיע למכון ביוזמת הוריו, ששמו לב שבתקופה האחרונה חלה הידרדרות מדאיגה במצבו. כלפי חוץ הוא נער מרשים: אינטליגנט, מתאמן , רהוט, אחד שיודע להסתדר איפה שנשים אותו. אבל מתחת לפני השטח, כפי שתיאר בעצמו בטיפול, הוא חי כבר הרבה שנים עם תחושה עמוקה שאף אחד לא באמת רואה אותו. הוא נוכח בכיתה, במשפחה ובקבוצת החברים, הוא שם פיזית, אבל בו בזמן מתבונן על הכל מבחוץ, כאילו החיים קורים שם בלעדיו.

 

הפנייה של ההורים לשיחת הייעוץ הגיעה בעקבות החמרה במצבו של עומר בשבועות האחרונים. זה התבטא בדכדוך, עייפות וניתוק רגשי, מה שהפך בהדרגה לשימוש הולך וגובר בשילוב של אלכוהול, קנאביס, אטנט ו-MMC, עם לילות שלמים בלי שינה. בשלב מסוים עומר תיאר בלבול חריף וקושי לדעת מה קורה בדיוק בשיחות שניהל; זמן קצר אחר כך התהפכה התמונה, והוא הגיע לפגישות נסער, מדבר ברצף, ישן שעתיים בלילה ומרגיש ש"שום דבר לא יכול לעצור אותי כרגע". באחת הפגישות הגיע אחרי לילה שלם בו שוטט ברחובות לבד, אחרי שנטל באימפולסיביות חומר ממריץ למרות החלטה קודמת שהוא מפסיק.

 

בשיחות עם הפסיכולוגית הצטיירה דינמיקה עקבית, בה עומר נע ונד בין שני מצבים קיצוניים:

במצב האחד הוא בחור הישגי וחותר לשלמות: משמעת, ציונים, אימונים, דרישה בלתי מתפשרת להיות הכי טוב שאפשר - מולו ומול אחרים -  מה שהפך בהדרגה לשיפוט עצמי רודני. 

במצב השני עומר בורח מהעצמי המוצלח הזה דרך חומרים פסיכואקטיביים, לילות לבנים, ריגושים ומערכות יחסים מיניות קצרצרות. עומר הרגיש שאחרי תקופה שבה הוא בונה את עצמו, מגיעה רוויה, זהו, הוא רוצה פסק זמן מהביקורת הפנימית, ומחפש דרך מהירה להשתחרר מהכבלים הפנימיים.

 

מה שבלט במיוחד היה שבכל מצב רוח, גם בטוב וגם ברע - חזרה שוב ושוב אותה חוויה בסיסית: תחושת ריקנות והיעדר. גם כשהוא מוקף חברים הוא מרגיש כאילו אף אחד לא מכיר אותו באמת, ושבבית רואים את הציונים ואת ההתנהגות אבל אותו הם מפספסים. השימוש בחומרים לא ישב על צורך למצוא הנאה, אלא ניסיון להרגיש -  ולו לרגע -  נוכח, חי ומשתתף בחיים שלו.

ההורים נעו בחדות בין כעס לחוסר אונים, מתקשים להבין איך זה שהנער המוצלח הזה מתפרק לחתיכות. עומר, מצדו, נאבק על העצמאות שלו, עם עטיפה של עשייה אמנותית (הוא מנגן), הפחית בהערכה של חומרת המצב, מנסה להסביר שהוא כבר הבין ופענח הכל, ״ממש הבוקר״. באותה נשימה הוא שאל שוב ושוב את המטפלת ״אתה מודאג?״, אישר לו לשתף את הוריו, ולמעשה ביקש שמישהו יעזור לו לווסת את הכאב שהוא מתקשה לנהל.

 

האמביוולנטיות של עומר עמדה במרכז העבודה הטיפולית:  הרצון להיות אוטונומי ובלתי תלוי, לצד כמיהה עמוקה שמישהו יקלוט את מצוקתו ויתקף אותה. דווקא בתוך המשבר, הקשר הטיפולי עבד יפה-  הוויכוחים, הבדיקות החוזרות והבקשה השותקת לגבול חיצוני היו כולם דרכים לומר: ״תראו אותי, תעזרו לי לראות מה שאני עיוור כלפיו״.

 

 

 

מהם האתגרים בטיפול בהתמכרות אצל בני נוער?

 

הטיפול בבני נוער עשוי להיות מאתגר לא רק בהתמכרויות.

בני נוער לעיתים קרובות אינם יודעים ,או "מתפדחים" לומר את אשר על ליבם ללא עקבות.

לעיתים אף אינם יודעים לשיים את רגשותיהם. הם עסוקים תדיר במה אומרים וחושבים עליהם ובמיוחד בדור זה שהכל גלוי כל הזמן ברשתות החברתיות.

בנוסף קורה לעיתים שהם בטוחים שהתשובות כבר מצויות אצלם וכל ניסיון להראות להם תוצאות של מעשים דומים לשלהם גורמות להם להתבצרות גדולה יותר בעמדתם (אני אוכיח לכם שאני אחר).

בהתמכרויות באופן ספציפי בשונה ממבוגרים, לא נוהגים להפסיק את השימוש בבת אחת, מתוך מחשבה שמנגנוני ההגנה האחרים אינם גמישים ויציבים דיים. וכך קורה שאנו נאלצים לבצע הפחתה הדרגתית וזה עשוי לקחת זמן.

 

 

לא קל לזהות את סימני האזהרה של שימוש בסמים אצל בני נוער, וקשה עוד יותר להודות בפני עצמכם שייתכן שהילד או הילדה שלכם מתמודדים עם בעיה של שימוש בסמים.

 

במקום לטאטא זאת מתחת לשטיח ולקוות שזה יעבור, הדבר הטוב ביותר שאתם יכול לעשות עבור הילד שלכם הוא לבקש עזרה מאיש מקצוע מיומן.

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים

 

 

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

 

 

כתיבה:

 

אוריין גלעדי, MSW,

עמיתת מכון טמיר בשפלה,

עם מומחי מכון טמיר

 

 

 

מקורות:

 

Efrati, Y., & Potenza, M. N. (2026). "Feeling unseen": Generation and psychometric validation of a scale assessing sense of absence. Journal of Behavioral Addictions, 15(1), 230–244. https://doi.org/10.1556/2006.2025.00373