ראיון עם הפסיכולוג עופר כהן לרגל ספרו | ציידת המחשבות, "גוונים"

דרג פריט זה
(8 הצבעות)
ציידת המחשבות - ספר ילדים של הפסיכולוג עופר כהן ציידת המחשבות - ספר ילדים של הפסיכולוג עופר כהן

 

 

ראיון עם עופר כהן לרגל הוצאת ספרו "ציידת המחשבות"

מראיינת: מור צח, מכון טמיר

עופר כהן הוא פסיכולוג בחיפה, בעל מומחיות חינוכית,

מטפל במסגרת קליניקה עמיתה של מכון טמיר בחיפה

 

 

הי עופר, ספר לי על הספר "ציידת המחשבות"

הספר הוא ספר טיפולי לילדים, לנוער ולהוריהם. הוא מספר על אליזבת, ציידת מחשבות שעובדת ב"מחלקה למדע ממש מגניב" בטכניון, בתוך מעבדת מחשבות סודית. אליזבת מקבלת מכתבים מכל מיני ילדים ולכל ילד יש איזושהי בעיה אחרת: יש ילד שכועס הרבה, ילד שיש לו חרדות, ילד שקשה לו עם אמא שלו והציידת מנסה לעזור להם. מכיוון שהיא מדענית מהטכניון, יש לה כל מיני אביזרי עזר טכנולוגיים מתקדמים, אשר אחד מהם (שנקרא שֹרעפיים) מאפשר לה להיכנס לראש של הילדים ושם לצאת להרפתקה "תוך-ראשית" . במסגרתה, אליזבת מסבירה לילדים את מה שהם חווים, ועוזרת להם להתמודד עם מחשבות מציקות (שנקראות "טורדנים") ובכך גם  עם הקשיים שלהם.

thoughts hunter ofer cohen

 רכשנו עותק מהספר

לכל אחד ואחת

מהמטפלים והעמיתים

במכון טמיר

מומלץ בחום!

 

פנו להוצאת גוונים

מה הוביל אותך לכתוב את הספר?

זו שאלה קצת קשה, אני מרגיש שהסיפור קצת כתב את עצמו, כמו הרבה סיפורים אצלי שדורשים להיכתב. זה התחיל בתור סיפור קצר של ילדה עם בעיית קשב שכותבת מכתב לפסיכולוגית, ואז חשבתי שיהיה מדליק לפתוח את זה לעוד מכתבים ועוד ילדים, כשכל ילד מתמודד עם בעיה אחרת (חרדות, כעסים וכו'), באופן שיאפשר לכל קורא להתחבר למישהו אחר שמייצג בצורה מדויקת אותו ואת הבעיות שלו.  כשאני מסתכל אחורה, אני חושב שהכתיבה נבעה משילוב של הצורך שלי לכתוב והניסיון המקצועי שלי, ההבנה שחסר משהו כזה, ספר שידבר לילדים בגובה העיניים, דרך הסיפור ולא בצורה דידקטית, שיאפשר גם ליהנות וגם ללמוד. זה קצת מקביל לספרי עזרה עצמית למבוגרים, רק שפה בגלל שמדובר בילדים זה משהו שצריך להיעשות בצורה יותר מתוחכמת.

 

 

בתור מתאמת טיפול במכון טמיר, אני שמה לב שהרבה הורים מספרים שהילדים שלהם מסרבים להגיע לטיפול. אני מרגישה שהספר הזה מאוד חשוב משום שהוא יכול להציג לילדים את הפניה לטיפול באופן ידידותי ולהראות שזה לא כל כך נורא כפי שהם חוששים

נכון, אחד מהדברים שמאוד רציתי לגעת בהם דרך הספר זה כל הנושא של מוטיבציה. בעקבות הספר הכנתי הרצאה שמציגה איך לייצר ולשמר מוטיבציה בטיפול, ואיך הספר יכול לעזור בזה. הבעיה הבסיסית היא שלרוב, הילדים הם לא אלו שפונים לקבלת עזרה. מי שפונה זה ההורים או בית הספר, והילד הוא מצד אחד הלקוח אבל מצד שני הוא לא מרגיש ככה. בנוסף, יש ילדים שמתקשים להבין מה זה בדיוק "טיפול" - הם יודעים מה זה להיות מול מורה בשיעור, למשל, או רופא בקליניקה, אבל הם הרבה פעמים לא מבינים מה זה המפגש הטיפולי, ולוקח להם זמן כדי להטמיע את הרעיון של פגישה שבועית עם מישהו שקשוב להם ויכול לעזור.  לכן במצבים רבים לוקח הרבה זמן עד שהילד מבין מה קורה בחדר ומרגיש שהמפגש הטיפולי תורם לו.                                                  

הספר מאפשר להתגבר על הבעיות הללו דרך זה שהוא מייצר נרטיב לטיפול שמותאם לילדים, ספציפית הספר הוא בעיקר על הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, אבל  גם מטפלים דינמיים יכולים להשתמש בעולם הספרותי של "ציידי המחשבות".  באמצעות הנרטיב, הילדים מתחברים בצורה הרבה יותר קלה וחווייתית למה שקורה בחדר והם לא צריכים להרגיש כאילו הם באו ל"טיפול" – תחשבי על זה, אפילו המילה עצמה "טיפול" עשויה להיות עם קונוטציה בעייתית. אז באמצעות הספר, הילדים שנפגשים איתי לא מרגישים שהם באו כדי שיטפלו ויתקנו אותם, אלא הם באו בשביל לצוד מחשבות, וזה ריפריימינג שהוא מאוד משמעותי בעבורם.

 

האם אתה משתמש במונחים אמיתיים מתוך עולם הטיפול בספר?

המונחים שקיימים היום בעולם הטיפול במבוגרים לא מתאימים לעולם הילדים, הם לא מושכים ומגניבים מספיק, אז הייתי צריך לייצר מונחים אחרים, שילדים יוכלו להתחבר אליהם. כך למשל הרעיון של "מחשבות אוטומטיות דיס-פונקציונאליות", מושג שמהווה נדבך מרכזי בתיאוריה הקוגניטיבית, הוא משהו שכששומעים אותו ממש לא עושה חשק להבין במה מדובר, ולכן בספר אני מדבר על "טורדנים". בגדול יש בספר די הרבה מונחים, מכיוון שאחת המטרות הייתה לייצר הסבר פסיכו-חינוכי של התיאוריה הקוגניטיבית בכללותה. כך למשל, הספר מגיע גם לתיאור של סכמות חשיבה –  דפוסי חשיבה בסיסיים שמבנים כיצד אנחנו חושבים על העולם – ובספר נקראים "חמקמקים". עבדתי קשה כדי לייצר שפה ייחודית, תוך תשומת לב לצלילים ולמשחקי מילים אפשריים, ובאופן שיתחבר עם הנרטיב של הספר ולא ייתפס כאיזשהו נטע זר שהילד יצטרך לשבור את השיניים כדי להטמיע או להבין.

היית אומר שהספר יכול להחליף טיפול?

כן, במקרים בהם לא מדובר בבעיה פסיכולוגית עמוקה או מתמשכת.  

הספר בהחלט נועד לתת כלים אפקטיביים לילדים, והוא נכתב גם כדי לשמש כעוגן מנחה בטיפול פסיכולוגי.

הרבה הורים, אנשי טיפול וחינוך מאוד התלהבו מהפרקטיות שלו, מהעובדה שהם יכולים ממש לקחת את הספר, לקרוא, לחשוב על הדברים וליישם אותם. כבר יצא לי להיפגש בכל מני קונטקסטים עם הורים שקראו את הספר או עם הילדים שלהם שסיפרו לי שזה יצר אצלם שינוי.

אפילו אנשים מבוגרים שקראו אותו, למרות שמדובר בסיפור ילדים, הרגישו שזה נתן להם הרבה נקודות למחשבה וכיוונים להתמודדות עם קשיים שיש להם כמבוגרים.

אז לסיכום, התשובה היא כן, אני בהחלט חושב שהספר יכול להיות מאוד יעיל, בדומה לספרי עזרה עצמית למבוגרים שיש הרבה אנשים שזה מאוד עוזר להם.

אפרופו הנושא של ספרי עזרה עצמית, זה נושא מאוד "חם" היום בשטח ובמחקר, בעקבות ההבנה שיש לנו היום בעולם הרבה יותר אנשים שצריכים טיפול מאשר מטפלים, ועולה השאלה כיצד ניתן להנגיש את הכלים הפסיכולוגיים עבורם.

בסיביטי, הזרם הזה נקרא LICBT: "טיפול התנהגותי-קוגניטיבי בעצימות נמוכה" (LICBT – Low Intensity Cognitive Behavioral Therapy), והוא התחיל במקומות כמו אנגליה אבל גם בארץ מתחיל לתפוס תאוצה. מבחינתי, אם הספר הזה יצליח להגיע לכמה ראשים של ילדים, לפתוח אותם לאפשרות של קבלת עזרה בטיפול, או לתת להם את הכלים להתמודד בעצמם (או בסיוע הוריהם ומוריהם) עם הקשיים שלהם, עשיתי את העבודה.

במה הספר שונה מספרי עזרה עצמית?

האמת היא שאני לא מכיר משהו ממש דומה בתחום של ילדים.

קודם כל, מבחינת גיל הקוראים – מרבית הספרים הטיפוליים שיצא לי לקרוא הם לילדים צעירים יותר (גילאי 5-8), כשבמקרה של "הציידת" קהל היעד הוא ילדים בוגרים יותר ובני נוער – באזור 8-12.

בנוסף, לפחות ממה שאני מכיר מספרים טיפוליים ובמיוחד אלו שנכתבים על ידי אנשי טיפול, יש תחושה חזקה לקורא שמדובר בספרים שהם קודם כל טיפוליים ואז ספרי קריאה, ממש אפשר להרגיש שמי שכתב אותם זה פסיכולוג ולא סופר ויש לו אג'נדה דידקטית חזקה.

אני לא מחשיב עצמי כסופר, אבל היה לי מאוד חשוב שבמהלך הכתיבה, בכל פעם שהייתה התלבטות בין להעדיף את הסיפור לבין להעדיף את הדידקטיקה או את הכלים שאני נותן, תמיד ניסיתי ללכת עם הסיפור, כי  אני חושב שאם זה לא סיפור טוב אז ילדים לא ירצו לקרוא את זה, זה אולי יוכל לשמש כמה פסיכולוגים בקליניקה שלהם אבל זה לא יהיה משהו חי שילדים יוכלו להתחבר אליו.

בהקשר הזה היה לי גם חשוב מאוד שהספר יראה טוב ושיהיו לו איורים טובים, ובאמת ניתן לראות שהם מאוד מושקעים, רתם יראקצ'י המאיירת עשתה עבודה ממש מדהימה.

כדי להכניס עוד פלפל לספר הכנסתי סיפור נוסף שמתרחש במקביל לסיפור של הילדים, הסיפור של אליזבת עצמה, הציידת, על ההתמודדות שלה עצמה עם הטורדנים שלה ועם הבוסית המרשעת שלה, מתוך מחשבה שזה ייצר תחושה של מישהי אמיתית, לא דמות של פיה שהכל מושלם איתה, עבדתי מאוד קשה כדי שהסיפור יהיה אמיתי ואותנטי.

ולסיכום?

פה זה אולי המקום להפנות אנשים לאתר הספר שמכיל עוד מידע על הספר, ממשיך את הנרטיב של "ציידי מחשבות" ונותן כלים וטכניקות נוספות מעולם הפסיכולוגיה. המטרה תהיה בסופו של דבר שילדים יוכלו להיכנס לאתר באופן עצמאי והוא יוכל להיהפך לפורטל טיפולי לילדים, שיוכלו לצוד מחשבות באופן עצמאי או עם מבוגר/מורה/מטפל, וכך להמשיך את ההרפתקה שהתחילו בספר.

הספר זמין בחנויות -

 קריאה מהנה !

 

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





מה בא לך לקרוא היום?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים כמוסד שמכשיר ובוחן מתמחים בפסיכולוגיה קלינית

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

972-3-6031552

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר