מה הקשר בין ADHD להתמכרויות? סקירה, מחקר וטיפול

ADHD והתמכרויות

 

למתמודדים/ות עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) יש סיכוי מוגבר לשימוש לרעה בסמים ואלכוהול כאמצעים לטיפול עצמי בתסמינים של מצב זה.

זה נכון בעיקר במצבים בהם המתמודד עם הפרעת קשב לא אובחן או לא טופל כראוי.

 

מתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז מועדים יותר לפתח מגוון סוגים של התמכרויות והתנהגויות מתמכרות.

ע״פ סקירת ספרות בנושא ניכר שמתבגרים הסובלים מהתמכרות הם בעלי סבירות גבוהה יותר להתמודד בנוסף עם ADHD. 

למשל, סקירת ספרות שמסתכלת על הקשר בין הפרעות קשב והתמכרות מציגה מחקר על התמכרות לקנביס מצא ש-38% מהמשתתפים לקו גם ב-ADHD, ומחקר אחר הראה ש-23% מהמבוגרים הצעירים שסבלו מהתמכרות לחומרים פסיכואקטיביים התמודדו  גם הפרעת קשב (Zulauf et al, 2014). עוד מתועד שם כי הסבירות להתמכרות פתולוגית גבוהה פי 2 אצל מתמודדים עם ADHD וגבוה פי 4 אצל מתמודדים עם ADHD יחד עם הפרעת התנהגות. 

 

המומחים לא סגורים על הסיבות המדויקות שעומדות מאחורי הקשר הזה, אבל יש כמה תאוריות הקושרות בין ADHD לשימוש בחומרים.

 

התכונות של ADHD, לרבות אימפולסיביות, בעיות בשיפוט ואתגרים בביה״ס, עשויות להגביר את הסבירות להתחיל להשתמש בחומרים; 

קיים קשר גנטי כלשהו בין ADHD לסיכון לפתח הפרעת התמכרות.

אנשים החיים עם ADHD עשויים לחוש פיתוי לנסות סמים פסיכואקטיביים לטיפול עצמי בתסמיני ADHD. 

 

בנוסף להסברים אפשריים אלה, מוחותיהם של אנשים עם ADHD והפרעת התמכרות עשויים לחלוק מאפיינים מבניים דומים, כולל קליפת מוח מצחית ומוח קטן בעלי נפח מצומצם יחסית.

 

 עוד נראה שעישון סיגריות משפיע על הסבירות לפתח הפרעות התמכרות בילדים ומתבגרים עם ADHD. 



למשל, יש מחקר שמלמד כי למעלה מ-50% מהמתבגרים שמעשנים ויש להם ADHD מפתחים הפרעת התמכרות כמבוגרים צעירים. 

מחקר זה מציע שאולי הסיבה לדבר נעוצה בכך שחברים שמעשנים משתמשים גם בחומרים אחרים ו/או שהשימוש בניקוטין משנה את התפתחות המוח. 

נראה שלילדים שמקבלים טיפול ל-ADHD בגיל צעיר יותר יש סבירות נמוכה יותר לפתח הפרעות התמכרות ביחס לאלה שמתחילים בטיפול מאוחר יותר. 

 

זאת ועוד, טיפול בבעיות נפשיות, כמו חרדה ודיכאון, שלעתים קרובות מתקיימים לצד ADHD, הוא חיוני ויכול להפחית את סיכויו של המטופל לפתח את ההפרעה. 

 

ואולם הקשר בין ADHD לשימוש בחומרים הוא מורכב ונדרש מחקר נוסף כדי להסבירו במלואו. 

 

מומחים מחשיבים את תכונות האישיות הבאות המאפיינות ADHD ככאלה העשויות להוביל להתמכרות: 

 

  • אימפולסיביות.

  • התנהגות של חיפוש אחר גמול.

  • חרדתיות ואָפקט שלילי לרבות רגשות כמו כעס, אשמה, פחד ובוז. 

  •  

אולם תכונות אלה אינן מסבירות את הסיבות השוכנות בבסיס ההתמכרות.



גורמי סיכון

 

 גורמי סיכון נפוצים להתמכרות כוללים:

 

  • היסטוריה משפחתית של שימוש בחומרים.

  • הורים המשתמשים בעצמם בחומרים או שהם מחזיקים בעמדות חיוביות בנוגע לחומרים ממכרים.

  • בעיות בסמכות ההורית.

  • דחייה משפחתית על רקע אוריינטציה מינית או זהות מגדרית.

  • חברים המשתמשים בחומרים.

  • חוסר חיבור רגשי לבי״ס.

  • אתגרים בהישגים האקדמיים.

  • ניצול מיני בילדות.

  • בעיות נפשיות.

 

חשוב לציין שבעוד ש-ADHD מציב כמה אתגרים אפשריים, יש לו גם כמה בונוסים וחוזקות הגלומות במצב אורגני זה. 

 

 

סימנים של התמכרות

מכל מקום, לא משנה מהו החומר שעל הפרק, לעתים קרובות סימני ההתמכרות דומים. 

 

ה-DSM-5 (מדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות) מצהיר שהתמכרות מתרחשת כשלפחות 2 מהתסמינים הבאים נוכחים משך 12 חודשים: 

 

  • נטילת חומרים במהלך תקופה ארוכה ובמנות גבוהות יותר מהנדרש.

  • תשוקה עיקשת או מאמצים כושלים לצמצם או לשלוט בצריכת החומרים.

  • הקדשת זמן רב מאוד להתארגנות בהשגת החומר, לשימוש בו ולהתאוששות מהשפעותיו.

  • דודא או תשוקה עזה להשתמש בחומרים

  • שימוש חוזר ונשנה בחומרים שגורם לבעיות במילוי מתחייבויות בעבודה, בלימודים או בבית.

  • שימוש מתמשך בחומרים חרף בעיות חברתיות או בינאישיות מתמשכות או חוזרות שנגרמות או מוחמרות ע״י השימוש בחומרים.

  •  ויתור או הפחתה בפעילויות חשובות.

  • שימוש חוזר ונשנה בחומרים במצבים מסוכנים פיזית.

  • שימוש מתמשך בחומרים חרף מודעות לבעיות פיזיות או פסיכולוגיות מתמידות או חוזרות שהחומרים עשויים להיות הגורם להן או להחמרתן.

  • צורך להגדיל באופן מתמשך את כמות החומרים כדי להגיע להשפעה הרצויה.

  • השפעה פחותה באופן ברור בשימוש מתמשך באותה כמות של חומר

  • חוויית גמילה כאשר לא משתמשים בחומר. 

 

 

טיפולים

יש מגוון טיפולים יעילים בהתמכרויות וניתן לחשוב יחד על הערכת אפשרויות הטיפול הטובות ביותר. 

לשם כך הרופא המטפל ישקול את מצבו הספציפי של המטופל וכל בעיה רפואית, נפשית או חברתית המתקיימת במקביל. 

 

עבור רבים, ההמלצה תהיה על  שילוב בין תרופות לפסיכותרפיה. 

 

תרופות יכולות לעזור לשלוט בתשוקה לחומרים, להקל על תסמיני גמילה ולמנוע חזרה לשימוש בחומר. 

טיפול פסיכותרפי מסייע למתמודדים להבין טוב יותר את מניעיהם לשימוש בחומרים, לחזק את ההערכה העצמית שלהם, ללמוד ולתרגל מנגנוני התמודדות בריאים ולתת מענה לבעיות נפשיות נוספות. 

 

לכל מכור נבנית תכנית החלמה תפורה אישית, בהתאם בנסיבות.

במקרים מסוימים היא תכלול אשפוז במוסד גמילה, שותפות בקהילה טיפולית בבה חווים סביבה נטולת חומרים ממכרים, טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי, תכניות אינטנסיביות במרפאות חוץ, טיפול בהוסטל שיקומי וכמובן וקבוצות תמיכה כמו ״אלכוהוליסטים אנונימיים״ או ״מכורים אנונימיים״. 

 

 

עד כמה תרופות להפרעות קשב ממכרות?

רופא עשוי לרשום תרופות כמו מתילפנידאט (ריטלין) או אדרל לאנשים עם ADH (אטנט). תרופות ממריצות אלה עוזרות להתמקד ולשלוט ברגשות ואינן אמורות להוביל להתמכרות או לניצול לרעה כל עוד נוטלים אותן ע״פ הוראות הרופא.

 ואולם, הן עלולות להביא להתמכרות אם משתמשים בהן מסיבות שאינן רפואיות, כמו ניסיון להישאר ערים כדי ללמוד או לעבוד. 

 

כאשר נוטלים אותן במינון מתאים, כחלק מתכנית טיפול ןע״פ מרשם רופא, הסיכון לפתח התמכרות לתרופות ADHD פוחת משמעותית, 

אבל בכל זאת, כל מתמודד עם הפרעת קשב הנוטל ריטלין או תרופות דומות, מכיר את ההבעה המחמירה של הרוקח, כולל הדרישה לזיהוי אישי עם תעודה. 

ההתייחסות הרשמית לתרופות סטימולנטיות היא כאל חומרים נרקוטיים וזה לא מקרי.

מלבד זאת, אין ראיות לכך שנטילת תרופות ממריצות ל-ADHD מציבה אנשים בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעת התמכרות מאוחר יותר בחייהם.

 לכן, למרות שילדים עם ADHD מצויים בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעות התמכרות, הדבר קשור למצב עצמו ולא לתרופות הממריצות. הדרך הטובה ביותר שבה אנשים שעושים בחומרים שימוש שאינו הולם יכולים להימנע מהתמכרות או הפרעת התמכרות היא לחפש עזרה מוקדם ככל הניתן, לפני שהמצב יחמיר. 

 

ֿאם חווים קושי לשלוט בשימוש בתרופה - הכרחי לדבר עם הרופא המטפל, שיוכל להמליץ על טיפול אחר, לשנות מינונים או להפנות לשירות גמילה ספציפי יותר. 

 

כיום מומחים יכולים לטפל בהצלחה בהפרעות התמכרות, עם שיעורי הישנות נמוכים. 

עם טיפול מקיף ומתמשך, ההחלמה אפשרית. 

 

חיים עם ADHD יכולים להפוך את היום-יום למאתגר, אבל יש אסטרטגיות שיכולות להקל על המטופל. 

 

במקרה של אתגרים בניהול תסמיני ה-ADHD או רצון להפיק תועלת משיחה עם אנשים החיים עם חוויה דומה – קיימות אפשרויות תמיכה זמינות. 

 

חשוב גם להעלות את המודעות ל-ADHD כדי להבין את המצב טוב יותר.

 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

בדיקת עובדות והצהרה לגבי אמינות המאמר מדיניות כתיבה

 

 

 

 

מקורות:

 

Davis, C., Cohen, A., Davids, M., & Rabindranath, A. (2015). Attention-deficit/hyperactivity disorder in relation to addictive behaviors: a moderated-mediation analysis of personality-risk factors and sex. Frontiers in psychiatry6, 47. https://doi.org/10.3389/fpsyt.2015.00047

 

Zulauf, C. A., Sprich, S. E., Safren, S. A., & Wilens, T. E. (2014). The complicated relationship between attention deficit/hyperactivity disorder and substance use disorders. Current psychiatry reports, 16(3), 436. https://doi.org/10.1007/s11920-013-0436-6

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


שם מלא(*)

חסר שם מלא

השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

בית פנינת האילון, יגאל אלון 157, תל אביב יפו, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר

הצהרת נגישות

שעות פעילות:

יום ראשון, 9:00–21:00
יום שני, 9:00–21:00
יום שלישי, 9:00–21:00
יום רביעי, 9:00–21:00
יום חמישי, 9:00–21:00
יום שישי, 9:00–13:00
 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2022