התמכרות לחומרי הרדמה אצל רופאים מרדימים ואחיות

ברטה הגיעה למכון טמיר מיישוב בגליל. היא אחות חדר ניתוח מנוסה, בשנות ה-60 לחייה, עצמאית, מוערכת וסבתא אהובה מאוד. ברטה התמכרה לחומרי הרדמה, כדורים וזריקות שהיו נגישות עבורה בכל עת, וכמו עוד שתי עובדות אחרות שהכירה היא מצאה את עצמה מפתחת תלות פיזית ורגשית בחומרים הללו.  

היא עשתה את כל הדרך לתל אביב כדי לפגוש מומחה לטיפול בהתמכרויות, אבל זו לא הייתה הסיבה היחידה לנסיעה הממושכת.  ברטה חוותה בושה עצומה, מול בני המשפחה, מול הקולגות ומול המנהלים האדמיניסרטיביים במוסד הרפואי. עצם המחשבה על האפשרות שתדווח מיוזמתה על הבעיה, עוררה בה גל של חרדה לגבי ההשלכות  שעשויות להתלוות לדבר - החברתיות, המקצועיות, החוקיות והכלכליות.

תופעת השימוש הנרחב של אנשי מקצועות הבריאות בחומרי הרדמה מוכרת בספרות הרפואית כבר מהמאה ה-19, ומאז רק הלכה וגדלה. גם בישראל מתועדים מקרים רבים של רופאים ואחיות שלא עמדו בפיתוי ומצאו משענת בחומרי הרדמה מסוכנים (למשל, רופאה מרדימה בכירה במרכז הרפואי שניידר). 

עובדי מקצועות הבריאות המתמודדים עם שימוש בחומרים אסורים והתמכרות, בעיקר רופאים מרדימים, עלולים לשאת בתוצאות קשות עבורם ועבור מטופליהם. הדבר מטריד במיוחד מהסיבה שהוא עלול לחבל בבטיחות החולה כאשר הוא מטופל על ידי איש מקצוע המצוי תחת השפעתם של חומרים מסוג זה. 

לכן, ברור כיום כי לטובת בטיחות החולים, חשוב להעניק לקבוצת סיכון זו טיפול אינטנסיבי יותר בהתמכרויות בהשוואה למטופלים אחרים הסובלים מאותה בעיה.

למה צוותים רפואיים מתמכרים יותר לחומרי הרדמה?

למרות שרופאים ואחיות מובילים במדדים של אורח חיים בריא, ביחס לכלל האוכלוסיה (למשל, אחוזי עישון נמוכים ושיעור גבוה של פעילות גופנית) הסטטיסטיקה מלמדת שהם משתמשים בסמים מרגיעים בשיעור גבוה משמעותית בהשוואה לנורמה. 

מעבר לנגישות של חומרי הרדמה זמינים, אחת ההשערות היא שהלחץ שכרוך בעבודה מובילים לשימוש בחומרים הללו כדרך התמודדות בעייתית. חשבו על זה: מדובר במסלול תעסוקתי שכולל חשיפה יומיומית למחלות, למוות ולטראומה, באחריות קיצונית לחיי אדם, באלימות של מטופלים ובני משפחה ובמחסור קבוע בשינה.

יחד עם זאת, חשוב לזכור שלא כל עובד בבית חולים מתמכר לתרופות ולסמים. הלחץ הנפשי המתמשך יכול להסביר את הפוטנציאל המוגבר ואת המועדות לשימוש אסור ולהתמכרות לחומרים אצל צוותים רפואיים, אולם אין בכוחו לתת תמונה שלמה. נראה שהמתמכרים מקרב העובדים הרפואיים הם מראש בעלי גורמי סיכון אחרים לשימוש, כמו נטיי גנטית או שימוש מוקדם יותר בסמים. 

זאת ועוד, עובדי מקצועות הבריאות המשתמשים במשככי כאבים הם בעלי סיכון גבוה יותר משמעותית, ביחס לכלל האוכלוסיה, להתדרדר חזרה לשימוש. לכן, דרושות תכניות התערבות ייחודיות שילוו אותם גם לאחר הטיפול. מומלץ מאוד שיטופלו במוסד אחר מזה שבו הם עובדים, עם מטפלים ופסיכולוגים שהם לא מכירים. 

למרות שהסטטיסטיקה לכאורה ״נגדם״, חשוב לציין כי עובדי מקצועות הרפואה נמנים על הקבוצות המקצועיות בעלות שיעורי ההצלחה הגבוהים ביותר בטיפול בהתמכרות, כאשר מחקר מ-2008 הראה כי מעל 80% מהמטופלים והמטופלות  נשארו נקיים גם בחלוף 5 שנים ממועד הסיום של תהליך הגמילה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

 לייעוץ קצר, ממוקד וחד-פעמי - 

הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

עלות: 140 ש"ח

הרשמה מהירה:

 בתל אביב / אונליין בזום

התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

עדכון אחרון:

29 בינואר 2024

מקורות:

DeFord, S., Bonom, J., & Durbin, T. (2019). A review of literature on substance abuse among anaesthesia providers. Journal of research in nursing : JRN, 24(8), 587–600. https://doi.org/10.1177/1744987119827353

 McLellan, A. T., Skipper, G. S., Campbell, M., & DuPont, R. L. (2008). Five year outcomes in a cohort study of physicians treated for substance use disorders in the United States. BMJ, 337, 2038–2044.