מכון טמיר לפסיכותרפיה
מה זה פרפקציוניזם?
פרפקציוניזם היא נטיה אישיותית להציב לעצמנו סטנדרטים בלתי אפשריים או להאמין שאנחנו חייבים לעמוד בציפיות הגבוהות של אחרים כלפינו ואף להתעלות עליהן.
הבעיה של כולנו עם פרפקציוניזם מתחילה כנראה כאשר הצורך הבריא בהצלחה הופך לצורך בשלמות. אנחנו חיים בעידן פוסט-מודרני שדורש הישגים והצלחות.
פרפקציוניזם נמצא בעלייה מתמדת בעולם המערבי, ומי שאינו עומד בקצב משלם מחיר, אלא שעבור חלקנו המחיר עלול להפוך לקול פנימי מציק וקבוע שאינו נותן מנוח:
לפרפקציוניסט שמגיע לטיפול פסיכולוגי יש סטנדרטים גבוהים באופן מוגזם, שהופכים את חייו למרדף אין-סופי בעקבות התוצאה המושלמת.
האם פרפקציוניזם הוא טוב או רע?
כל סגנונות הפרפקציוניזם טומנים בחובם סטנדרטים גבוהים. אבל מעניין לראות האם זו תכונה חיובית או שלילית, לפי מבחן התוצאה.
הולנדר (1965), ממייסדי המחקר לגבי שאלה זו, הגדיר פרפקציוניזם כתכונת אישיות שלילית מטבעה, המתבטאת בדרישה לא מציאותית של הפרפקציוניסט מעצמו או מאחרים לתפקד היטב בכל זמן ובכל מקום.
אפשר להסכים כיום כי פרפקציוניזם אדפטיבי מונע מתוך רצון להשיג מטרות, בסיוע אמונה עצמית, בעוד פרפקציוניזם לא אדפטיבי מתבסס על פחד מכישלון.
במחקר שפורסם בשנת 2014 הושוו שני הסגנונות הללו. התוצאות מלמדות כי בשני "המחנות" הייתה דאגה ניכרת מטעויות. אולם, בעלי הסגנון הלא אדפטיבי השיגו ציונים גבוהים יותר במדדי הביקורת העצמית, הדיכאון והלחץ בעוד שבעלי הסגנון האדפטיבי השיגו ציון גבוה יותר במדד הסתגלתנות. כלומר, 'הפרפקציוניסטים האדפטיביים' לא שייכו את הטעויות שעשו ישירות לעצמם אלא ידעו לווסת את המחשבות בהתאם לסיטואציה.
פרפקציונסטים מסתגלים, בניגוד לאחרים, נוטים פחות להשתמש באסטרטגיות התמודדות של הימנעות, דבר המסביר את רמות הדיכאון הנמוכות יותר.
דוגמא מעניינת לפרפקציוניזם סתגלני היא התנהגות צרכנית:
מחקר מצא כי פרפקציוניסטים נזהרים מקניית ״מוצרים חשודים״, כמו כאלה שקרובים למועד התפוגה, בעלי מראה פגום או בלי שירות אחרי הרכישה (Chen et al, 2023).
חשיבה דיכוטומית וחוסר יכולת לשאת אי ודאות זוהו כגורמים מתווכים המסבירים את ההעדפות האלה.
מסקנה: הבעיה היא לא הסטנדרטים הגבוהים, אלא במחשבות השליליות שאנחנו מחברים אליהם.
הצורך בשלמות גורם לאדם לחוות קשיים רבים:
בין אם בלחץ וקשיים בחיי העבודה כשעולה קושי בהתארגנות יעילה, בעבודה בצוותים ובהתמקדות בעיקר ולא בתפל, בין אם בזוגיות וביחסים הבינאישיים ובעצם מסב רגשות שליליים בכל תחום בחיים (Hummel et al, 2023).
פרפקציוניזם תורם במקרים רבים להפרעה טורדנית כפייתית, לחרדות ודיכאון (קראו מחקר על הקשר בין פרפקציוניזם לדיכאון אחרי לידה) וכל זאת בגלל הלחץ הנפשי הכבד שמוטל על הפרפקציוניסט באופן יומיומי.
אורי (שם בדוי) הגיע אל השירות הצבאי אחרי שורה מרשימה של הצלחות:
תמיד תלמיד מצטיין, תמיד מתנדב ותמיד זוכה למשוב המוקיר של הסביבה (ההורים, המורים והחברים).
אלא שהגיוס לצה״ל טרף את הקלפים. שיבוץ לא מותאם הביא אותו לתפקיד של תומך לחימה ביחידה בדרום הרחוק, ולמרות ניסיונותיו להשקיע ולתרום, הרגיש שהוא מקבל פידבקים הפוכים ממה שהכיר עד כה. האסטרטגיה שעבדה עבורו כל החיים, לתת מעצמו ולהתאמץ, הפסיקה להיות יעילה.
לראשונה בחייו אורי חווה התקף חרדה , האירוע הכי מפחיד שקרה לו. הוא הרגיש איך הוא מאבד שליטה על חייו. במצוקתו הרבה, ביקש פגישה עם קב״נית, אבל התחושה שקיבל במפגש הייתה שהיא משוכנעת שיש לו כוונה נסתרת להתחמק ולעבור לשרת ליד הבית.
הדחף להצטיינות, שהיה בעבר מקור כוחו, הפך את אורי לחייל מתעמת, שמרגיש שקולו לא נשמע.
בטיפול פסיכולוגי שהגיע אליו במהלך השירות, הבין עד כמה נטיה לפרפקציוניזם עלולה להיות חרב פיפיות.
לפעמים, למד, צריך לדעת להרפות.
פחד מכישלון
פחד מכישלון מכאיב לכולנו.
המפגש עם הכישלון המאיים מעורר בעיקר רגשות בושה ובמקרים מסוימים יש לו פוטנציאל לפגוע במידה מסוימת בביטחון העצמי.
פרפקציוניסטים מונעים לרוב מתוך חשש – הם פוחדים בקביעות מכשלון, הם מודאגים שמא יעשו טעות, הם מונעים מתוך חובה ומחוייבות (בניגוד להתלהבות או אתגר בריא) ומטטרדים מהאפשרות שאחר בסביבבה הקרובה והרחוקה ישפטו אותם על בסיס כישלון נקודתי ולא יקבלו אותם.
מתוך החששות והחרדות הללו, פרפקציוניסטים נמנעים מסיכונים והמחיר העיקרי הוא שהם מוותרים על ביטוי יצירתי.
פרפקציוניסטים, שנוטים לבקר את עצמם באופן תמידי, מצויים בסיכון לסבול משלל סימפטומים נפשיים שליליים: כעס, אשמה, עצבות, דכדוך ודיכאוניות, אנרגיות ירודות, אנהדוניה (חוסר הנאה), כמו גם מחרדה וחוסר תקווה.
מתי הרצון לשלמות נהיה פרפקציוניסטי?
כשאנו מתקשים להרפות ולשחרר מאירועים, שעשויים להיראות על ידי אחרים כמינוריים, אך יש בכוחם לגרום לפרפקציוניסט להיכנס למעגל של מחשבות טורדניות, בו הוא 'מאבסס' ומושפע על השלכות אותם אירועים ומוטרד ללא הרף.
כשהפחד מכישלון גורם לנו לדחות דברים עד כמה שניתן, פרפקציוניזם יוצר דחיינות, כך שבאופן אירוני הוא מונע מאיתנו במקרים רבים מלהצליח.
כשאנו מגדירים את עצמנו לפי תגובות הסביבה: הפרפקציוניסט חש בצורך מוגזם לרצות אחרים ברמה לא מתפשרת ולא מציאותית ומתקשה להיפתח בפני סביבתו על מנת לא להיפגע (תגובות הסביבה מאוד משמעותיות בעבור הפרפקציוניסט). הדבר גורם לפרפקציוניסט לא להיות מסוגל לקבל ביקורת בשל הצורה האישית והמוגזמת בה הוא מקבל את דברי הסביבה לגביו.
כשאנו ביקורתיים כלפי הסביבה במידה כה רבה עד שאנו מוצאים את עצמנו מנסים לשנות את הסביבה כדי שתתאים את עצמה בשבילנו (הנטייה של פרפקציוניסטים לבקר את האחר נובעת מהביקורת העצמית חסרת הפרופורציות שלהם כלפי עצמם).
כתוצאה מכך, מרבית הפרפקציוניסטים אינם מרגישים לעולם מסופקים, הם אף פעם לא "שם", להיפך, הם מוצאים את עצמם לחוצים נפשית באופן שגרתי, מחפשים תיקונים ונלחמים בעולם תוך שהם מתרצים לעצמם ש"זה מחיר ההצלחה" ("no pain no gain").
בסופו של יום, הדפוסים הללו מובילים ומתבטאים בפגיעה משמעותית באיכות החיים.
מה גורם לפרפקציוניזם?
אישיות פרפקציוניסטית היא תולדה של שילוב בין פרה-דיספוציזיה גנטית, התנהגות ההורים (שמועברת דרך למידת חיקוי - Modelling) וגורמים סוציו-אקונומיים.
סביבה משפיעה יותר מתורשה
בעוד שקיים רכיב גנטי לפרפקציוניזם, גורמים סביבתיים משחקים תפקיד מכריע בהתפתחותו. במחקר שפורסם ב-2015 החוקרים דגמו זוגות תאומים שגודלו בנפרד. מו התוצאות עולה כי פרפקציוניזם כתכונה מולדת היווה 23% מכלל תכונת הפרפקציוניזם אצל בנים ו30% אצל בנות. לעומת זאת, מול פרפקציוניזם כתכונה נלמדת היווה 39% מכלל תורשתיות התכונה אצל הבנים ו42% אצל הבנות.
משתמע מכך זה שלסביבה יש השפעה רבה יותר מתורשה על עיצוב הפרפקציוניזם.
ספציפית, נמצא כי סגנון ההורות הינו הגורם המשפיע ביותר על כך. משתתפים במחקר שדיווחו על הורים בעלי סגנון הורות ביקורתי בילדותם דיווחו בהתאמה על תכונות פרפקציוניסטיות גבוהות יותר.
הורים ביקורתיים
קיימות עדויות לכך שהורים פרפקציוניסטים הם יותר ביקורתיים, תובעניים ופחות תומכים בילדיהם. הם עשויים להשתמש ביחס חיובי מותנה – חיבה ואישרור - כחיזוק להתנהלות נטולת רבב. זאת, בנוסף לכך שהם בעצמם מהווים מודל לחרדה לגבי התפקוד האישי והמקצועי של עצמם, הם נמנעים בכל מחיר מטעויות, מתאמצים להציג בפני הילד דימוי חיובי ומהווים מודל להתפתחות 'אדם מושלם'. בעת שההתנהגות הילד אינה מושלמת (ומאד הגיוני וטבעי שכך יהיה), הוא חווה את החרדה והאכזבה של ההורים כדחיה.
הנטיות לפרפקציוניזם, לצורך לעשות כל דבר באופן מושלם, מגיעות לרוב מהסביבה שבתוכה גדלנו. אדם שהוריו, או אדם אחר שגידל אותו, הפעיל עליו אמצעי שליטה רבים, או התעלל בו בדרכים אחרות, עלול לגדול עם נטיות כאלו. לרוב ההורים הם בעלי נטיות נרקיסיסטיות ולא הצליחו לראות את הילד כאדם נפרד בעל צרכים שונים משלהם. במקום זאת הם ראו בילד מעין שלוחה שלהם. הילד נענה לציפיות ההורים לגבי איך לחוש, מה לעשות ואיך לחשוב, ולא היה לו מקום לפתח אישיות אותנטית משלו.
פרפקציוניזם כמנגנון הגנה
אפשר לראות בנטיות הפרפקציוניסטיות גם דרך הגנתית לשרוד מבחינה פסיכולוגית תחת משטר תובעני של ההורים, שהענישו את הילד באופן ממשי או סימבולי את הילד כאשר לא נענה לרצונותיהם ולא עמד ברף הציפיות שהציבו.
כתוצאה מכך, הילד מפנים את הדרישות הבלתי אפשריות הללו והן הופכות לחלק מאישיותו. הילד מקבל את המסר שעליו להיות תמיד טוב, מרצה אחרים ומספק את 'הסחורה' הנדרשת מחברים, מורים ובני משפחה. אולם בעוד שבתקופת הילדות עשויים אותם דפוסים הגנתיים לעזור לילד לשרוד ולהסתגל לעול הציפיות ההוריות, הרי שעם תחילת גיל ההתבגרות ובוודאי בבגרות הצעירה, הם הופכים לנטל מכאיב שגובה מחירים רגשיים ובין-אישיים גבוהים.
במצב נפשי של פרפקציוניזם הגנתי, הילד לומד לחיות בפער בלתי ניתן לגישור בין עצמי מצוי לבין עצמי רצוי, עם תחושות חרדה וחוסר-ערך תמידיים לצד רעב שאינו יודע שובע לתיקוף ולהכרה מהסביבה. אפשר להבין כמה הרסניים עלולים להיות דפוסים כאלה, בחיים החברתיים, בזוגיות, בחיי הקריירה ובהורות, שעלולה להנציח את הבעיה ולהעביר אותה לדור הבא.
פרפקציוניזם וחרדת בחינות
לא חשוב לאיזו קבוצה משתייך התלמיד / הסטודנט הפרפקציוניסט- הסבל הוא רב, ממשי וכבד.
תקופת המבחנים היא סיוט בלתי נסבל עבור הפרפקציוניסטים, כיוון והיא מאתגרת את אחת מתכונות האישיות המובילות שלהם למבחן- האם הפרפקציוניסט עומד בשאיפותיו החשובות מכל, ובמידה שלא- יתפרש הכישלון ככישלון מוחץ, ממנו יהיה קשה להתרומם. הפרפקציוניזם המניע את האדם גורם לו לחרדה קשה מהתקופה, חרדת בחינות עצומה מכל מבחן ומבחן, חרדה מההתמודדות מולו.
במידה וקיים קושי להתמודד לבד עם הפרפקציוניזם והחרדה הקשה שמתעוררת בעקבותיו, חשוב למצוא שעה בשבועות העמוסים לטובת טיפול נפשי. לעיתים, די בטיפול קצר מועד על מנת לשנות את אופי ההתמודדות של האדם עם תקופת הבחינות וכן את תחושותיו לגבי עצמו, הישגיו והשלמות באשר היא.
ביקורת עצמית
ביקורת עצמית פרפקציוניסטית מתבטאת בנטייה להציב לעצמי מטרות קשות להשגה ולאמץ עמדה מענישה כלפי העצמי כאשר הללו אינן מושגות.
המדע הכמותני מלמד אותנו שביקורת עצמית צומחת בהקשר משפחתי המדגיש הישגים, גם על חשבון ביטוי עצמי.
ביקורת עצמית היא כנראה הגורם החמור ביותר לפסיכופתולוגיה והיא מנבאת ומטרימה דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה, אובדנות ועלייה בכאב.
ביקורת עצמית מחוללת את כל הבעיות הללו, כיוון שהיא יוצרת סביבה חברתית שלילית. אותה סביבה חברתית, היא זו שיוצרת את הפסיכופתולוגיה.
אנשים שונים מבטאים את הביקורת העצמית שלהם בדרכים שונות. למשל, אצל אדם אחד הביקורת העצמית יכולה לבוא לידי ביטוי בהתמכרות לעבודה והישגיות חסרת פשרות. אצל אדם אחר היא תתבטא בפסיביות והימנעות. אצל אחר היא תתבטא בהוללות, שימוש בסמים ובריחה מהעצמי. כלומר, לכולם משותפת הביקורת העצמית, אך דרך הביטוי היא שונה.
ביקורת עצמית יכולה להיות חיובית או שלילית. במובנה החיובי ביקורת עצמית יכולה להביא לאינטרוספקציה שתוביל את האדם להתקדמות ולהישגים.
התפתחות של ביקורת עצמית שלילית יכולה לנבוע מכמה סיבות. אך ניתן לראות קשר בין הסביבה שבה האדם גדל לבין התפתחות של ביקורת עצמית בתוכו. לדוגמא, אדם שגדל בסביבה ביקורתית עשוי להפנים את הקול ההורי בתוכו, בצורה כזו שהביקורת השלילית תופנה אליו. כאמור, מצב זה עשוי לגרום לקשיים פסיכולוגיים ולהתפתחות של פתולוגיות.
פרפקציוניזם אצל ילדים ומתבגרים
כל הורה היה רוצה לומר לילדו ולהאמין בלב שלם ש-80 זה ציון מספק וראוי, או שמותר לפעמים לקבל 55. בפועל רובנו כהורים לא מאמינים בזה עד הסוף, ומעבירים לילד מסר כפול: מחד לגיטימציה לציון בינוני, מאידך ציפייה מרומזת לציון גבוה הרבה יותר:
ילדים נוטים לפרפקציוניזם כשאין להם אלטרנטיבה טובה יותר להציע. העולם מבלבל: מצד אחד ההורים מחזקים אותם על הישגים, בלימודים, בפעילות גופנית בפעילות חברתית. מצד שני, הילד שגדל בסביבה פרפקציוניסטית לעולם אינו יכול להיות מסופק, הוא כלל אינו מכיר תחושת הסיפוק (אם כי הוא יודע היטב לספק). הילד נשאב למרדף אין סופי אחרי יעד בלתי אפשרי. נשמע מוכר?
גם אם אתם לא הורים פרפקציוניסטיים בעצמכם, ניתן להבין אתכם היטב. זה הכי ברור על דרך השלילה: חישבו כמה קשה לדמיין את הילד שלכם נכשל, פעם אחר פעם, מתאכזב ומאכזב, לומד שהחיים רוויים בתסכולים, שהוא לא העיפרון הכי מחודד בחבילה, שאהבה מקבלים בדרכים אחרות. זה קשה מאוד - להורה, לא פחות מלילד. היינץ קוהוט, אבי פסיכולוגיית העצמי, תיאר את הילדים כשלוחה נרקיסיסטית של הוריהם. אהבה הורית שקשורה בהצלחה ובכישלון. כמה גאוני ככה אכזרי.
ההפרעה הפסיכולוגית שהכי קשורה בפרפקציוניזם היא, איך לא, OCD - הפרעה טורדנית כפייתית. ברמות המתונות יותר נראה אצל הילד חרדת ביצוע, כמו חרדת מבחנים, חרדה חברתית ומחשבות מטרידות וחזרתיות סביב נושאים אלו. ברמות הקלות נפגוש אדם עם ביקורת עצמית נוקבת, שיפוטיות מוגזמת, נוקשות מחשבתית וחוסר שביעות רצון תמידית, שמושלכת על האחרים בסביבתו.
פרפקציוניזם איננה תכונה חיובית - גם לא לאוזניהם של מאבחנים במרכזי הערכה (במכוני מיון תעסוקתי למשל). מבחינת היכולת של הפרפקציוניסט לתפקד במסגרות, נבנית פה תמונה לא אטרקטיבית של קושי בהבחנה בין עיקר לתפל, שימוש באסטרטגיות התמודדות של נסיגה קוגניטיבית ושיתוק מחשבתי בעיתות לחץ ונטייה אישיותית לקריסה מנטלית בזמן כישלון- במקום להשתקם ולשוב למערכה.
ילד ששואף לשלמות גדל להיות מבוגר שאינו מעז. באופן אירוני, השאיפה לשלמות מיתרגמת בשורה התחתונה לבינוניות. הרגש התמידי שהפרפקציוניסט חי אתו הוא אשמה: "אני לא מספיק טוב", "יכולתי יותר", "שוב פספסתי". המרדף אחר הזנב, לא עלינו, לא מסתיים אף פעם.
ביקורת עצמית מוגזמת אצל ילדים
ילדים חשופים כבר מגיל צעיר לביקורת: הדמות המחנכת, ההורית, ודמויות נוספות אל מעגל החיים, כגון מורים, חברים, קולגות לעבודה ועוד. מקבל הביקורת חש מוחלש ומותקף ויכול להגיב באופנים שונים. ילדים שונים יגיבו בצורה אחרת. האחד עשוי לתקוף חזרה ולהחזיר לעצמו את הכוח, השני יכול להתנתק רגשית ולחוש שזה לא אכפת לו. והאחר יכול לשתוק, לחוש עלבון, בושה ותוקפנות. ביקורת אינה חייבת להתבטא במילים, גם ביטול רעיון במחי יד, מבט מזלזל, או התעלמות, מעבירים מסר של ביקורת.
ההתמודדות של הילד ברגע נתון מול הביקורת, עשויה לעצב את תפיסתו ביחס לעצמו וליכולות שלו. אין זה אומר שאין צורך לבקר ילדים, יש להחיל את הביקורת בצורה חיובית ועדינה. אפשר להראות לילד כי יש עוד כמה דרכים לביצוע הפעולה, לצורך העניין, וכי הוא יכול לנסות שוב, והוא אינו לבד. במקרה כזה הילד לא יחוש כי מבטלים אותו. יתרה מזאת, בצורה כזו אפשר לגרום לילד ולמבוגר העתידי לחוש כי ביכולתו להצליח, גם לא עם הניסיון הראשון, וכישלון לא יופנם אצל הילד ככזה שקשה להתאושש ממנו.
ביקורת שלילית המופנית אל הילד תגרום לו להרגיש מצוקה, חוסר אונים, עלבון, ובעיקר תחושה של חוסר ערך. הילד יפנים את הקול הביקורתי ששמע, ומהמקום הזה יסתכל אל הצלחותיו וכישלונותיו, ועשוי להתייאש מבעוד מועד בשל התחושה הקשה המלווה אותו כי אין הוא יכול להצליח כשאר חבריו וכי נועד לכישלון. תחושה קשה זו עשויה לגרום לפרט לפתוח מצוקות פסיכולוגיות כגון חרדה, דיכאון, הפרעות אכילה. וכל פתולוגיה אשר תחביא בחובה את התחושה הקשה של הפרט כלפי עצמו.
ביקורת עצמית חיובית לעומת זאת יכולה להוסיף בריאות נפשית לפרט. כאשר הפרט זכה למשוב חיובי בקשריו הראשוניים, לרוב הדבר יביא למשוב חיובי נוסף וכן הלאה. בצורה כזו יחוש הפרט רווחה נפשית שתהא מבוססת בו בצורה איתנה. כך גם כאשר הפרט יכשל הוא לא יראה בכך ככישלון של כל מה שהוא. הבסיס העשיר שיש בנפשו יגן עליו מפני תחושת חוסר הערך.
משל למה הדבר דומה?
לילדים היושבים בכיתה ומקשיבים למורה. נדמיין כי לכל ילד יש שקית דמיונית של "אסימונים". כל אסימון הוא חיזוק שנמצא קרוב אל הילד ונותן לו את הביטחון העצמי להביע את עצמו ללא חשש. כאשר המורה תשאל שאלה, ילד עם הרבה אסימונים בשקית, ירים את היד בביטחון, מתוך מחשבה כי גם אם תשובתו לא תהא נכונה, יילקח ממנו אסימון אחד, והרי יש לו שקית מלאה. דבר זה יקנה לו ביטחון להגיב ולהשתתף בחיי החברה ללא מורא. לעומת זאת ילד המגיע לכיתה עם שקית דלת אסימונים, יחשב את צעדיו בצורה נמנעת יותר. אם לא יהיה בטוח בתשובתו, יחשוש להרים את היד, מפחד לאבד אסימון. וכך למעשה ימנע מהתערבות והשתלהבות בחיי החברה, דבר אשר יוביל להסגרות בהרבה תחומים בסביבתו, מתוך הגנה על השקית הקטנה בה יש מעט האסימונים.
במחקר מעניין נבדקה ההשפעה של פרפקציוניזם על רווחה נפשית. המושג שבו השתמשו החוקרים הוא "Flourishing" אשר מתאר רווחה נפשית מבחינה רגשית, פסיכולוגית וחברתית ובעצם מתאר מצב נפשי אופטימלי.הם בחנו את הקשר בין הממדים השונים של פרפקציוניזם (מוכוונות עצמית, מוכוונות כלפי גורמים אחרים ופרפקציוניזם שמוכתב על ידי החברה) לבין דיווחים עצמיים של נבדקים על רווחתם הנפשיים. תוצאות ממדגם של 388 סטודנטים גילו שרק פרפקציוניזם שמוכתב על ידי החברה הראה קשר שלילי עם רווחה נפשית, בעוד שפרפקציוניזם של מוכוונות עצמית הראה קשר חיובי.
פרפקציוניזם כגורם סיכון לאובדנות
סידני בלאט, פסיכולוג קליני ופרופסור לפסיכולוגיה ופסיכיאטריה באוניברסיטת ייל, פסיכואנליטיקאי שסיים מחקר דוקטורט באוניברסיטת שיקגו, בנושא פתרון בעיות ועבר התמחות קלינית אצל קארל רוג'רס, אבי הגישה ההומניסטית בפסיכולוגיה.
בלאט הושפע הן מתיאוריות הומניסטיות, הן מהמהפכה הקוגניטיבית והן מהתיאוריות המובילות בהתפתחות קוגניטיבית – כמו אלו של פיאז'ה ו-וורנר.
בלאט פיתח תיאוריה שמאחדת התפתחות קוגניטיבית, בעיקר סביב התיאוריה של פיאז'ה, יחד עם גישת יחסי אובייקט.
הוא פרסם לראשונה על הקשר בין פרפקציוניזם ואובדנות. הוא בחן שלושה אנשים מוכשרים ושאפתניים מאוד, בעלי ביקורת עצמית גבוהה, שבחרו לשים קץ לחייהם.
בלאט זיהה אצלם שלושה מאפיינים משותפים בקרב הפרפקציוניסטים שהתאבדו:
בעקבות הצורך לשמור על תדמית ציבורית של חוזק ושלמות, הם חיו בניסיון מתמיד להוכיח את עצמם תוך תחושה תמידית שהם עומדים למבחן.
הם חוו פגיעות עצומה מכל כישלון, ביקורת, פגם או חוסר שלמות מצידם.
פעמים רבות הם לא היו מסוגלים לפנות לאחרים כדי לבקש עזרה או לשתף בקשיים.
לאחרונה פורסמה סקירה מקיפה על הקשר בין אובדנות לפרפקציוניזם:
החוקרים ניתחו 45 מחקרים רלוונטיים שכללו יחד 11,747 משתתפים ומצאו כי מרבית המרכיבים של פרפקציוניזם קשורים לעליה במחשבות האובדניות.
נראה כי פרפקציוניסטים הם המבקרים הגרועים ביותר של עצמם. הם לכודים בלולאה אין-סופית של תבוסה עצמית ושאפתנות יתר, בה כל משימה חדשה מהווה הזדמנות נוספת להלקאה עצמית, אכזבה וכישלון.
המחקר מלמד שהחלק הממאיר ביותר של פרפקציוניסטים הוא הצורך הכרוני לעמוד בציפיות של אחרים. צורך זה קשור ישירות לעליה במחשבות אובדניות.
באופן זה, הממצאים מחזקים את התפיסה הקיימת כי תחושת חוסר יכולת לעמוד בסטנדרטים הסביבתיים מהווה חלק מכריע באישיות פרה-מורבידית של אנשים המצויים בסיכון לאובדנות בהמשך החיים.
חשוב להבין כי פרפקציוניזם קשור לכאב נפשי משמעותי ולעיתים בלתי נסבל. חיי הפרפקציוניסט עמוסים סטרס וקושי, עם נטיה לסגנון תקשורת עוקצני וקונפליקטואלי עם אחרים, מה שמותיר אותו לעיתים מבודד ונטול תמיכה.
טיפול פסיכולוגי בפרפקציוניזם
כל טיפול נפשי באדם הסובל מנטייה פרפקציוניסטית שפוגעת בו, חותר לשנות את תפיסת ההצלחה בתפיסת המטופל - הצלחה אמורה להיראות יותר כמו אופציה ופחות כמו אובססיה.
הטיפול הנפשי המתאים ביותר בפרפקציוניזם הוא כנראה CBT, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, אך גם טיפול דינמי עשוי להיות רלוונטי מאוד.
שניהם יכולים להיות מוגשים בפורמט של טיפול פסיכולוגי אונליין או פנים אל פנים בקליניקה.
המטרה הטיפולית, בכל סוג של פסיכותרפיה לפרפקציוניסטים, היא ללמוד לשחרר את הציפיות המופרזות ולהכיר במחירים הכבדים שהשאיפה לשלמות גובה מהם - לעיתים קרובות היא מחבלת בהשגת מטרות שהציבו לעצמם במקום לקדם אותם לקראת השגתן.
טיפול בפרפקציוניזם בגישה הדינמית
בראייה הפסיכודינמית, פרפקציוניסטים חיים עם סופר אגו נוקשה ולעיתים רודפני.
הביטויים ההתנהגותיים של הפרפקציוניסט הם ביקורת עצמית מוגזמת, שאינה נותנת להתפתח ולהתמודד עם המציאות.
העבודה הטיפולית הדינמית עם מטופלים פרפקציוניסטים חותרת ברובה לריכוך הסופר אגו שמנטרל את ״האני, את החיות והיצירתיות שבו.
טיפול בפרפקציוניזם בגישה הקוגניטיבית התנהגותית
המציאות היא שלא מציאותי להיות תמיד הכי טוב בכל התחומים בחיים. תן לעצמך מנוחה לעת לעת.
מחקר חדש אף מציע כי תרגול חמלה עצמית עשוי להגן על המתמודדים עם פרפקציוניזם לא אדפטיבי מפני פריצת דיכאון.
זה בסדר גמור לשאוף להצליח במספר תחומים, אולם אם אתה מצפה להצליח בכולם, אתה עלול להתדרדר למחשבות מזיקות, שאינן אדפטיביות.
טיפול CBT עוזר להתמקד בחוויה של מה שאתה עושה, ולא רק בתוצאות של מה שאתה עושה. חשוב, אנחנו יודעים, ללמוד כיצד להפיק סיפוק מהדרך ולא רק מכיבוש המטרה. אפילו אם דברים לא מתקדמים בדיוק כפי שציפית, אתה עשוי למצוא נחמה וביטחון בתהליך הלמידה או הצמיחה שמקנים לך הרבה ניסיון.
נושא נוסף שיעלה על השולחן בטיפול קוגניטיבי התנהגותי בפרפקציוניזם יהיה עיוות חשיבה שנקרא "הכל או כלום" - ראיה דיכוטומית של המציאות, במקום לראותה כאפשרויות הפרושות לפניך כספקטרום עשיר ונרחב. לדוגמא, אם אתה מועמד לקידום בעבודה והדבר הראשון שאתה אומר לעצמך זה שלא תקבל אותו ושאתה כישלון, כדאי שלפני כן תבדוק את העובדות ותוודא שזה אכן כך. קרי, האם קיימת עוד דרך להסתכל על הסיטואציה? כיצד הממונים עליך רואים אותך? האם הם מביעים מילות הערכה על עבודתך? לא תמיד, אבל בדרך כלל החיים מורכבים יותר משתי האפשרויות "שחור" או "לבן".
טיפול עצמי בפרפקציוניזם
הנה כמה טיפים לטיפול עצמי:
אהבה עצמית: אם אתה סובל מפרפקציוניזם, קרוב לודאי שהתפיסה שלך את עצמך מושתתת על דברים שאחרים חשבו עליך, ולא על פי מה שאתה באמת שווה. רבים נוטים להאשמה עצמית, לתחושה שהם לא עושים את המהלכים הנכונים ושהם צריכים להיענש על מעשיהם. איך מתרגלים אהבה עצמית? דבר על עצמך טובות. ותר על הצורך לרצות אחרים. דאג לכך שתקבל את מה שמגיע לך, מבחינה פיזית ונפשית כאחד.
התמקדו בתיקוף (ולידציה), אישרור, תמיכה ועידוד: הראו שאתם מעריכים את האדם שמולכם ולא את הביצועים שלו. כאשר הם נופלים לעת של חוסר בטחון, עיזרו להם לבסס תחושה של סקרנות, אפשרות לקחת סיכון כלשהו – בחינה של איפה הם טעו וגישות שונות לגבי התקדמות קדימה. זהו מחשבות והתנהגויות פרפקציוניסטית, שקפו אותן בנחמדות אך באסרטיביות. אתגרו את החשיבה. כל האנשים טועים האם אתם שונים מהם?
פיתוח עמידות בפני דחיה: עבור ילד קטן ופגיע, דחיה נחווית לעתים כמוות בגלל התלות האדירה של הילד במבוגר. אם לא נעבד את חוויות הפגיעה בילדות אנחנו נידונים לסחוב אותן אל החיים הבוגרים ולהישאר רגישים לדחייה. בפועל החיים הבוגרים מלאים בחוויות דחייה, הן ביחסים החברתיים, הן בחיפוש עבודה, הן בנסיון להתקדם בעבודה מסוימת ועוד. חלק מהחוויות הללו נחוות כבלתי צודקות ולכן מכאיבות, אבל צריך להתבונן בהן כחלק אינטגרלי מהחיים ולפתח עמידות מול תחושות שמתעוררות כתוצאה מדחיה, כמו הערכה עצמית נמוכה או עצבות.
התנגדו לפרפקציוניזם הנדרש מהסובבים: אם מישהו מכניס אתכם לפינה, תובע שתהיו מושלמים ושופטים אתכם בחומרה על כישלון שאינו עומד בציפיות שלו, עמדו על שלכם. סקירת מחקרים מ-2017 בדקה עבודות בנושא אימוץ חוסן נפשי לאחר כישלון או טעויות הדגישה שזהו גורם סיכון ברור: אנשים שמצייתים לסוג כזה של פרפקציוניזם נמצאו בסיכון גבוה יותר לחרדה, דיכאון וכעס לאחר שהובלו למצב של כישלון במשימה. החוקרים הסיקו שהתערבויות שנועדו לשיפור הרווחה והחוסן הנפשי צריכות לתת מענה לגורם זה. איך? יש ראיות לכך שחשיפה למסרים סותרים – חלקם נגד פרפקציוניזם וחלקם בעדו – עוזרת להכשיל פרפקציוניזם. גם התנגדות לדחף לחשוב איך אחרים עשויים לשפוט אותנו לאחר כישלון עשויה לעזור.
אחת המיומנויות הבסיסיות והפשוטות לעזור לפרפקציוניסט/ית היא להתחיל לחשוב במושגים של ״ספקטרום ביצועים״ במקום להעריך את מידת הצלחתו באופן בינארי, הערכה המתבססת על חשיבה דיכוטומית של הצלחה או כישלון.
במידה וקיים קושי להתמודד לבד עם הפרפקציוניזם והחרדה הקשה שמתעוררת בעקבותיו, חשוב למצוא שעה בשבועות העמוסים לטובת טיפול נפשי. לעיתים, די בטיפול קצר מועד על מנת לשנות את אופי ההתמודדות עם התחושות העצמיות של ההישגים והשלמות הדמיונית הנתפסת, באשר היא.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
פגישה טלפונית קצרה
עם מתאמת טיפול -
להרשמה (ללא עלות)
עם ראש המכון -
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
שיחת הכוונה לטיפול ומטפל
עם מתאמת בכירה -
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
כתיבה:
אביגיל וינר, MA,
פסיכולוגית בהתמחות קלינית
מירב פירק, MA,
פסיכולוגית תעסוקתית מומחית
ענבר קונטס, MSW,
עו״ס קלינית
עזרו בתהליך:
אופיר ברגמן פרי, MA
סמדר שטינברג, MA
מקורות:
Curran, T., & Hill, A. P. (2022). Young people’s perceptions of their parents’ expectations and criticism are increasing over time: Implications for perfectionism. Psychological Bulletin, 148(1-2), 107–128. https://doi.org/10.1037/bul0000347
Di Pierro, R., Mattavelli, S., & Gallucci, M. (2016). Narcissistic Traits and Explicit Self-Esteem: The Moderating Role of Implicit Self-View. Frontiers in Psychology, 7, 1815
Cognitive-Behavioral Treatment of Perfectionism. Sarah J. Egan, Tracey D. Wade, Roz Shafran, and Martin M. Antony, 2018. Guilford press
Fang, T. and Liu, F. (2022) A Review on Perfectionism. Open Journal of Social Sciences, 10, 355-364. doi: 10.4236/jss.2022.101027.
Hummel, J., Cludius, B., Woud, M. L., Holdenrieder, J., Mende, N., Huber, V., Limburg, K., & Takano, K. (2023). The causal relationship between perfectionism and negative affect: Two experimental studies. Personality and Individual Differences, 200, 111895. https://doi.org/10.1016/j.paid.2022.111895
Johnson J, Panagioti M, Bass J, Ramsey L, Harrison R. Resilience to emotional distress in response to failure, error or mistakes: A systematic review. Clin Psychol Rev. 2017 Mar;52:19-42. doi: 10.1016/j.cpr.2016.11.007. Epub 2016 Nov 21. PMID: 27918887.
Perfectionism: A Relational Approach to Conceptualization, Assessment, and Treatment. Paul L. Hewitt, Gordon L. Flett, and Samuel F. Mikail, 2017. Guilford press
Kelly, J. D. (2015). Your Best Life: Perfectionism—The Bane of Happiness. Clinical Orthopaedics and Related Research, 473(10), 3108–3111
Kothari, R., Egan, S., Wade, T., Andersson, G., & Shafran, R. (2016). Overcoming Perfectionism: Protocol of a Randomized Controlled Trial of an Internet-Based Guided Self-Help Cognitive Behavioral Therapy Intervention. JMIR Research Protocols, 5(4), e215
Iranzo-Tatay, Carmen et al. (2015). Genetic and environmental contributions to perfectionism and its common factors. Psychiatry Research , Volume 230 , Issue 3 , 932 - 939
Maloney, G. K., Egan, S. J., Kane, R. T., & Rees, C. S. (2014). An Etiological Model of Perfectionism. PLoS ONE, 9(5), e94757
Norman, R. M. G., Davies, F., Nicholson, I. R., Cortese, L. & Malla, A. K. (1998). The relationship of two aspects of perfectionism with symptoms in a psychiatric outpatient population. Journal of Social and Clinical Psychology, 17, 50−68
Rice K.G. and Richardson C.M. (2014). Classification challenges in perfectionism. J Couns Psychol. 2014 Oct;61(4):641-8
Shafran, R., & Mansell, W. (2001). Perfectionism and Psychopathology: A Review of Research and Treatment. Clinical Psychology Review, 21, 879-906
Shumaker, E. A., & Rodebaugh, T. L. (2009). Perfectionism and Social Anxiety: Rethinking the Role of High Standards. Journal of Behavior Therapy and Experimental Psychiatry, 40(3), 423–433
Smith, M. M., Sherry, S. B., Chen, S., Saklofske, D. H., Mushquash, C., Flett, G. L., & Hewitt, P. L. (2017). The perniciousness of perfectionism: A meta-analytic review of the perfectionism–suicide relationship. Journal of Personality, 85(5), 522-542. doi: 10.1111/jopy.12269
Stoeber, J., & Corr, P. J. (2016). A short empirical note on perfectionism and flourishing. Personality and Individual Differences, 90, 50-53. doi: 10.1016/j.paid.2015.10.036
