היפוכונדריה | דאגה וחרדה ממחלות: תסמינים, התמודדות וטיפולים

מהי היפוכונדריה (Hypochondriasis)?  

היפוכונדריה, או Hypochondria, היא חרדת בריאות, פחד מופרז ממחלות.

ההיפוכונדר חרד לבריאותו באופן אובססיבי, חושש ללא הפסקה כי הוא סובל מבעיות רפואיות שאנשי מקצוע אינם מזהים ומאשש זאת לעצמו באמצעות קשב סלקטיבי לסימפטומים גופניים.

את התסמינים הוא נוטה לפרש דרך ׳משקפיים של קטסטרופה׳, שעוזרים לתקף את החרדה.

ההיפוכונדר חי עם פחד מצמית שהוא סובל ממצב רפואי רציני שאינו מאובחן, למרות שבדיקות קליניות מראות שאין שום בעיה מיוחדת.

היפוכונדרים חווים חרדה קיצונית מהתגובות הגופניות שמרבית האנשים מקבלים כמובנות מאליהן.

קשה לדעת במדויק את שכיחות התופעה, בעיקר בהערכה סאב-קלינית, אולם הערכה עדכנית ברפואת משפחה מצביעה על כך שלא פחות מ-40-75% מהמטופלים המתלוננים על תסמינים גופניים ומבקשים הפניה לבדיקה רפואית מעמיקה יותר, אינם סובלים מתסמינים פיזיולוגיים שמחייבים זאת.

מה התסמינים של היפוכונדריה? 

כל אחד עסוק בשאלות של בריאות וחולי בזמנים מסוימים בחיים, אך כאשר הדאגה מתעצמת ומלווה אותנו ללא הפסק, יתכן שמדובר בנטיה היפוכונדרית.

התסמינים של היפוכונדריה מגוונים ויכולים גם להשתנות.

אופי התסמינים תלוי בגורמים כמו מתח, גיל והאם האדם הוא ׳דאגן כרוני׳.

להיפוכונדריה יכולים להופיע תסמינים ייחודיים משלה, כיוון שאדם יכול לסבול מכאבי בטן, סחרחורת או כאב כתוצאה מביטויים גופניים של החרדה.  

ב-DSM-5 הפכה היפוכונדריה להגדרה עממית. היא הוחלפה בשתי ישויות אבחנתיות חדשות:

הפרעת סימפטום סומטי (Somatic Symptom Disorder) והפרעת חרדה ממחלות (Illness Anxiety Disorder). 

שתי האבחנות חולקות חרדת בריאות גבוהה כקריטריון נפוץ, אך תסמינים סומטיים נוספים נדרשים לאבחון רק ב- SSD ולא IAD.

שיעול קטן שמעורר חרדה גדולה

מחלות פסיכוסומטיות, או לפחות הנטיה לחלות בזמנים של מצוקה נפשית המועצמות על רקע רגשי, מוכרת, טבעית ומשותפת לרובנו.

עיסוק מוגבר במצב הבריאותי יתבטא, למשל, בכאב ראש שיעורר אצל האדם חשד כבד שמדובר בסימן לגידול במוח.

הפרשנות הסובייקטיבית מעצימה את החרדה, וזו מובילה את הסובלים ממנה לעבור שוב ושוב בדיקות מקיפות, יקרות, מסוכנות וכואבות, שלרוב מתגלות כמיותרות.

גם כאשר הבדיקות שוללות ממצאי מחלה, החרדה אינה פוחתת. לפעמים זה בדיוק להיפך:

הביקורים החוזרים בבתי החולים רק מגבירים את החשש עקב הפחד מהידבקות במחלות כתוצאה ממגע עם השוהים בבית החולים.

בדומה להפרעת פאניקה, מתפתח מעגל מחשבתי אכזרי שמחזק את החששות והחרדות של ההיפוכונדר ופוגע בכל שטח בחייו. 

קשר גוף-נפש

היפוכונדריה משקפת את אחד הביטויים המרכזיים לקשר בין גוף ונפש, בו עסוקים כיום פסיכולוגים ורופאים רבים.

במקרים רבים החרדה ממחלה, או מצב חרדה כללי אכן מהווה גורם מסייע להתפרצות של מחלות ומחליש את הגוף.

כך, היפוכונדרים חווים מעין מעגל דמים שמזין את עצמו ומאשש פעם אחר פעם את חרדתם.

הנה כמה דוגמאות להתנהגויות המאפיינות היפוכונדריה:

• ביקורים תכופים אצל רופאים.

• חיפוש אובססיבי אחר מחלות באינטרנט.

• ניטור קבוע של הגוף.

• חיפוש תמיכה והרגעה מאנשים אחרים.

• הימנעות ממקומות או מפעילויות שיש בהן סיכון בהדבקה, למשל חרדה לגבי וירוסים או חיידקים.

• צורך ודרישה לביצוע בדיקות רפואיות מגוונות.

• פרשנות שגויה של תסמינים קלים כסימנים למחלה חמורה.

• חרדה מוגברת מדיווחים בתקשורת אודות תסמינים המעידים על מחלות ותסמונות.

• השפעה ניכרת של הדאגות על תפקוד יום-יומי בהורות, בזוגיות ובעבודה.

• הימנעות מנטילת תרופות מחשש לתופעות לוואי.

בין היפוכונדריה ל-OCD

העניינים מסתבכים אף יותר כאשר ברקע קיימת מחלה כרונית (כמו למשל, אסטמה או פסוריאזיס) והאדם עסוק באופן אובססיבי בסימפטומים, בהתפרצותם, במצב המחלה ובחידושים מחקריים לגביה.

זה יכול לבוא לידי ביטוי בהימנעות קיצונית ממגע עם חומרים שעלולים להיות מזהמים, מה שדומה ל-OCD (הפרעה טורדנית כפייתית) ופחד ממשי, עד כדי התקף חרדה, כאשר הם חווים תחושות גופניות שעלולות להתפרש כסימפטומים למחלות זיהומיות או ממאירות.

מה הדמיון והשוני בין OCD להיפוכונדריה?

בשני המצבים יש חרדה קשה, אובססיביות וקומפולסיביות שמרגיעה אותן.

עם זאת, OCD מתייחסת לספקטרום נרחב של תמות, בעוד שבהיפוכונדריה עסוק האדם רק במכאובי הגוף.

המתמודדים עם OCD נוטים להסתיר היטב את האובססיות, בעוד היפוכונדרים משתפים רבים בסביבתם, מתייעצים ומחפשים את הרופא שייתן את חוות הדעת המהימנה ביותר.

היפוכונדרים מראים תסמינים בולטים יותר של אגורפוביה והתקפי חרדה, בהשוואה למתמודדים עם OCD.

גם בהיבט האטיולוגי, שאלת המשקל הגנטי של היפוכונדריה שנויה מאוד במחלוקת, בעוד שב-OCD קיים קשר משפחתי ותורשתי חיובי. 

היפוכונדרים, באופן כללי, חיים בתוך "התרחיש הגרוע ביותר". אפשר לקרוא לזה פסימיות, אבל זה הרבה יותר מזה. גם כאשר הם חורשים את אתרי הרפואה המתקדמים ביותר ולומדים לעומק אודות מחלות אפשריות והסימפטומים שלהן במטרה לזכות בשליטה במצבם – הדבר מקטין את תחושת השליטה ומגביר את החרדה.

במקרים קלים יותר של היפוכונדריה ההתמקדות היא לא במחלה הקיימת אצל ההיפוכונדר אלא בחשש מפני מחלות עתידיות שעלולות לתקוף אותו. גם במקרים כאלו הפגיעה במהלך החיים התקין של האדם היא גדולה. חיפוש חומר בגוגל ובאינטרנט בכלל, על מחלות, גורמים, טיפולים חדשים ודעות מומחים, עלולה להוות חרב פיפיות: יש פה שני צדדים שיוצרים קונפליקט: מצד אחד, הידע נוסך תחושה של שליטה, מצד שני כניסה לעולם התוכן הספציפי של מחלה מסוימת עלול להיות גורם משמעותי להגברת החרדה. חיפוש יתר עלול להוביל למחשבות טורדניות ולחוסר שקט שמעצים את הדאגות.

החוויה ההיפוכונדרית יכולה להתלוות גם בריגוש, סקרנות ועוררות, לא רק בחרדה.

שאלתם את עצמכם מדוע תור של בתי מרקחת הוא איזור עם כל כך הרבה כעס?

אדם הסובל מהיפוכונדריה מוצף ברגשות פחד מפני המחלה שלא מצליחים למצוא אצלו, מוצף כעס ותסכול מהרופאים וכל האנשים מסביבו אשר טוענים כי הוא בריא לחלוטין ופעמים רבות נכנס לדיכאון קשה בשל חוסר האונים שהוא חש. בשל כל אלו ההיפוכונדריה הופכת את חיי הסובלים ממנה לקשים מאוד.

במקרים קלים יותר של היפוכונדריה ההתמקדות היא לא במחלה הקיימת אצל ההיפוכונדר אלא בחשש מפני מחלות עתידיות שעלולות לתקוף אותו. גם במקרים כאלו הפגיעה במהלך החיים התקין של האדם היא גדולה.

פוביות וחרדות רפואיות קשורות:

• חרדת בריאות באמצעות שליח

• חרדה גופנית

• הפרעות סומטופורמיות

• פחד מניתוח

• פחד מרופאים

• פוביה מרופא שיניים

• פחד מחיידקים 

• פחד ממוות

• פחד מאיידס

• פחד מחצבת

• פחד להזדקן

• פחד לחלות בקורונה 

היפוכונדריה לפי הגישה הקוגניטיבית 

כמה מילים חשובות על פרויד והיפוכונדריה

זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, התייחס לא מעט להיפוכונדריה.

הוא ראה בה תוצר של הקונפליקט האינטנסיבי בין תשוקות ודחפים ראשוניים לבין דרישות החברה לכבוש יצרים אסורים ולהדחיק אותם. עד פרויד, אושפזו ההיפוכונדרים במוסדות לחולי נפש. סבלם גבר והפך במעגל אכזרי לעדות באשר לתפיסתם המעוותת את המציאות.

בפסיכואנליזה שערך פרויד עם "איש הזאבים" (שמו האמיתי היה סרגיי קונסטנטינוביץ' פנקייב), ניתח פרויד לעומק ופירש את הפרעת המעיים שהתמודד עמה כהזדהות פתולוגית עם אמו. את התופעות ההיפוכונדריות מהן סבל איש הזאבים ייחס פרויד לניסיונותיו הנואשים והלא-מודעים להתחקות ולחקות את ההיפוכונדריה של אמו. 

מאז קרה המון בפסיכותרפיה, באמת, המון:

למרות שהיפוכונדריה עודנה מטופלת, במקרים רבים, על ברכי התובנות המעמיקות של הגישה הדינמית, זו שפיתחו פרויד וממשיכיו, מציעה הגישה הקוגניטיבית (והקוגניטיבית התנהגותית) בפסיכולוגיה תפיסה אטיולוגית פשוטה יותר, מעשית, הגיונית ואינטואיטיבית יותר, ובעיקר מוכחת יותר מבחינת יעילותה הקלינית.

לפי הגישה הקוגניטיבית, אמונות היסוד של ההיפוכונדר תתמקדנה בפגיעותו של הגוף, בהיותו מאוד שברירי ובחוסר יכולתו להתמודד עם מחלות וסופיות החיים.

האם יש אירועים מסוימים שמביאים לתפיסות כאלה? האם יש אנשים מסוימים שיהיו פגיעים יותר לנטיה היפוכונדרית?

כן, וכן.

למשל, אדם שעבר התקף לב יימצא באופן טבעי בעמדה מועדת יותר לחוות חרדה סביב פרשנות של כאב בחזה.

המוקד הקוגניטיבי של ההיפוכונדריה, כמו מרבית הפרעות החרדה, הוא בקושי להשיג וודאות. במקרה שלנו - ודאות שהסימפטומים הגופניים אינם מעידים על מחלה גופנית נסתרת, אישור מלא, 100% של "ביטוח" לגבי בריאותו של האדם. הבעיה, אתם הרי יודעים, היא שאין בעולם רופא, מומחה ומנוסה ככל שיהיה, שיוכל להבטיח בריאות מלאה מול סימנים ותסמינים עליהם מדווח המטופל שהוא מאבחן. יש בהיפוכונדריה היבט מסוים שמזכיר פרנויה, קשה מאוד להפריך את השתיים ולכן הפרשנות המחמירה של המתמודדים עם הפרעות אלו היא זו שקובעת את השורה התחתונה. 

בראיה הקוגניטיבית, חשוב לחשוף את התבנית הבסיסית הזו ויחד עמה את האמונות, המחשבות הקטסטרופליות ועיוותי החשיבה וכמובן את דרכי ההתמודדות הלא אדפטיביות. 

מודל שלושת ה-B בבסיס ההיפוכונדריה

היפוכונדרים מתמקדים בתוצאות הקטסטרופליות של תחושות גופניות או נסיבות בריאותיות לא צפויות, למשל ״אם כואב לי בחזה, יש לי בעיה בלב״. 

בניגוד לפאניקה, התוצאות שמפחידות את המטופל הן לא מידיות, והרבה פעמים היפוכונדריה הולכת ביחד עם התנהגויות ביטחון כמו בדיקה, חיפוש אחר אישור ש״הכל בסדר״, איסוף מידע כפייתי, הימנעות, הפסקת מחשבות או רומינציות. 

עוד מאפיין של היפוכונדרים זה שהם לא סובלים חוסר ודאות. סימפטומים של חרדת בריאות יכולים להתבטא במה שנקרא ״שלושת ה-B״: גוף (Body), אמונה (Belief), התנהגות (Behavior): 

הגוף

תחושות פיזיות, כמו עקצוצים בפנים, בכפות הידיים ובכפות הרגליים, דפיקות לב, רעידות, התכווצות חדרית מוקדמת (PVC), בעיות במערכת העיכול, כאבי ראש, ״גוש״ בגרון, גלי חום.

האמונה

האמונה מתבטאת במחשבות: למשל ״יש לי סרטן בעמוד השדרה, באשכים ובגרון, אני מוצף, זה יותר מדי, אני לא יכול להתגבר על זה״. 

ההתנהגות

ההתנהגות מתבטאת בדחפים. למשל בדיקות (לגעת כל הזמן בגוף כדי לבדוק סימנים לסרטן) חיפוש אישורים (לשאול קרובי משפחה ורופאים אם המחלה חמורה או לא), הימנעות (לא לצפות בסדרות רפואיות, להתרחק מאנשים חולים), והתנהגויות בטיחות (ריטואלים מנטליים [למשל לספור], שימוש מוגזם באלכוג׳ל). 

הרבה פעמים אנשים שמפחדים ממחלה הם שונים מאוד מכאלה שבאמת חולים. לדוגמה, אנשים שמפחדים ממחלת לב יכולים להימנע מפעילות גופנית, אבל דווקא אנשים עם מחלת לב הרבה פעמים כן יתאמנו, לפי המלצת הרופא. אנשים עם חרדת בריאות יכולים להיות מאוד מודעים לזה שהמחשבות שלהם לא לעניין והפעולות שלהם לא בריאות, ובגלל זה הם סובלים עוד יותר ופוחדים להתמוטט מכל הלחץ.

מדוע זה קורה?

• משבר בחיים: אדם שחווה אירוע שלילי קשה, כמו מוות של אדם קרוב.

• תקופת הילדות: דאגה כרונית של אחד מחברי המשפחה בילדות אשר דאג לבריאות בצורה לא פרופורציונאלית או מחלה קשה ממנה סבל האדם בילדותו.

• הטיות קשב: להיפוכונדרים יש נטיה חזקה לראות בחומרה תסמינים גופניים ולפרש אותם בהתאם. הקשב מונחה סלקטיבית לסיגנלים גופניים מאיימים, מה שמעניק לעיתים קרובות משקל יתר לאירועים זניחים. לכן עולות שוב ושוב פרשנויות קטסטרופליות, כמו למשל כאב בטן שמעיד על מחלת סרטן סופנית המתפתחת באיברים הפנימיים. פרשנויות אלו מטיסות את רמות החרדה לשמים, באופן לא פרופורציונאלי לסיטואציה.

• אופי האדם: אנשים דאגניים באופן כללי, או כאלו שלא יודעים להתמודד עם רגשותיהם בצורה נכונה עלולים למצוא את עצמם חרדים לבריאות שלהם (כמו לשאר הדברים בחייהם) בצורה לא פרופורציונאלית ולא מציאותית.

• סימפטום שמעיד על התפתחות הפרעה נפשית: לעתים חרדת בריאות היא סימפטום להפרעה נפשית, כמו דיכאון קליני או הפרעת חרדה מוכללת.

• סף רגישות גופני נמוך: אנשים עם סף רגישות נמוך במיוחד מרגישים כאב בעוצמה חזקה הרבה יותר מאנשים רגילים, מה שעלול להוביל לעיסוק מופרז בבריאות הגוף.

טיפול פסיכולוגי בהיפוכונדריה

כמו בהפרעות נפשיות רבות – גם היפוכונדריה היא כזו שלכל אחד מאיתנו יש ממנה קצת (במיוחד גברים עם שפעת:-)).

היא הופכת לפתולוגית כאשר היא משבשת באופן דרמטי את אורח החיים ומפריעה לתפקוד התקין. במקרים כאלו, התערבות פסיכולוגית הכרחית ויכולה לסייע לחלץ את המטופל מהלופ המחשבתי שקשה לו להפריך.

עמוק בתוך במאה ה-21, כשהנגישות לאמצעים רפואיים אבחוניים גבוהה מתמיד והידע הרפואי מתקדם ונגיש, אחד הצעדים הראשונים יהיה לשלול את האפשרות שאכן מדובר במחלה גופנית או אורגנית.

כיום קיימות מגוון שיטות טיפול שמשלבות גוף ונפש והסברים שונים לאותו מצב גופני.

כפי שנראה מייד, מטרת הטיפולים אינן לרפא היפוכונדריה, אלא לעזור למטופל לחיות עם הבעיה מתוך עמדה מקבלת ככל הניתן:

• רופאים רבים ממליצים על תרופות נוגדות דיכאון, שמראות שיפור במקרים מסוימים.

• חלד מהמטפלים, העובדים עם המטופל בגישת CBT, מנסים לבנות מחדש את תפיסת מושג המחלה דרך תיקון עיוותי החשיבה שהשתרשו במהלך חייו של האדם.

• בנוסף, שיטות שונות של הרפיה והשגת שליטה , לצד יסות מתח נפשי יכולות לעזור לשיפור המצב. שינוי מקצה לקצה, גם בהינתן מוטיבציה גבוהה לשינוי דפוסי המחשבה, הינו נדיר בדרך כלל, אולם שיפור משמעותי באיכות החיים מובטח לאלו המתמידים בטיפול.

מהי המטרה של טיפול פסיכולוגי בהיפוכונדריה?

מטרת הטיפול הפסיכולוגי בהיפוכונדריה היא למזער תסמינים סומטיים ולהתמודד איתם בצורה טובה יותר, לא להעלים אותם לחלוטין. מרבית המטופלים מגיעים לפסיכותרפיה אחרי שחיפשו זה זמן רב, לשווא, אחר מענה רפואי קונבנציונלי ולעיתים גם אלטרנטיבי. הציפייה להקלה בתסמינים פיזיולוגיים שאין להם תרופה רק מגבירה בסופו של דבר את המצוקה. עם זאת, בעוד שהמטופלים אינם יכולים פשוט לחסל את הסימפטומים שלהם, הם יכולים לשנות את התגובות שלהם אליהם.

 בגדול, קיימות 2 גישות טיפוליות בהיפוכונדריה, המומלצות בעולם הפסיכותרפיה:

• הגישה הראשונה היא טיפול דינמי , בו המטרה היא להגיע לשורש הבעיה ולטפל באדם דרך הבאתו לתובנה באשר לסיבה שהובילה אותו לחרדת הבריאות. לעתים הסיבה מודחקת ולכן הטיפול הדינמי הוא הטיפול המתאים ביותר (זאת בשל העיקרון המנחה את הטיפול הדינמי לפיו נפש האדם כוללת רבדים בלתי מודעים המשפיעים על התנהגותנו). הטיפול הדינמי יכול להיות מאוד יעיל אך גם בעייתי בשל העובדה שהסובלים מהיפוכונדריה לרוב לא מאמינים כי הם סובלים מבעיה נפשית ולכן אין להם רצון לטפל בה ככזו. היפוכונדריה, בראייה פסיכואנליטית, מתייחסת למצבים בהם המופע הסימפטומטי מהווה תסמין ולא מנגנון הגנה (כפי שפרויד התייחס אליו). היפוכונדריה יכולה להיות מנגנון הגנה כלפי רגשות של האשמה עצמית וכלפי הסביבה. ההיפוכונדר עובר מגורם אחד לאחר, תמיד חושד במחלות ולא נרגע במהירה בטיפול. בשונה מסומטיזציות, שם אם מטפלים בהם דרך הגוף והם מקבלים רווח משני יש הקלה. אצל ההיפוכונדר זה לא כך. מי שנמצא בחוץ לא יכול לעזור לך. זה שחזור של יחסי אובייקט - מנגנון הגנה שמשלב דחפים אגרסיביים גם כלפי עצמי וגם כלפי הזולת, וגם יוצר בידוד וניתוק רגשי מהאחרים. העבודה הקלינית מלמדת שהיפוכונדרים נוטים ״להציק״ לדמויות המטפלות, שהרבה פעמים יש אקטינג אאוט של הדמויות המטפלות. לצערנו, היפוכונדרים נשלחים לא אחת לניתוחים מיותרים, מקבלים טיפולים תרופתיים שאינם זקוקים להם ושממש לא פותרים את הבעיה הנפשית. כל זה בעקבות הפעלה של אגרסיה אצל הדמות המטפלת, שמהווה תגובת נגד של מנגנונים אגרסיביים מצד הדמות המטפלת, שמופיעה כתגובה למנגנונים האגרסיביים של המטופל. הפתרון האפשרי הוא לייצר, בעבודה קשה, קשר של אמון.

• גישת הטיפול השניה היא הפסיכותרפיה הקוגניטיבית-התנהגותית (CBT) . שיטת טיפול זו נמצאה יעילה במיוחד בטיפול בחרדות (כמו חרדת בריאות). הטיפול מתמקד בשינוי דפוסי החשיבה המעוותים של המטופלים. בטיפול ניתנים כלים המחזקים את המטופל ומאפשרים לו לנטר את המחשבות השליליות והרגשות שהוא חווה ולשלוט בהן (במקום להיות נשלט על ידיהן!). הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מתמקד במציאת דרכים המאתגרות את האינטרפרטציה של ההיפוכונדר את הסימפטומים שהוא חווה במטרה לעודד נקודת מבט מציאותית ושקולה יותר. אם אדם בודק את בריאות גופו בתדירות מוגזמת ומנטר כל העת את הסימפטומים הגופניים, ינסה מטפל CBT להתמודד עם הבעיה באמצעות הפחתת הקשב הסלקטיבי לתחושות הגופניות המטרידות, אתגור המחשבות האוטומטיות והאמונות הבסיסיות ותרגול התנהגותי שיציע אלטרנטיבות אחרות. במפגשים טיפוליים בגישת CBT ירכוש המטופל אסטרטגיות התמודדות יעילות, שתסייענה לו להגיב בצורה אדפטיבית יותר לסימפטומים המפריעים. למרות שטיפול CBT הוא טיפול קצר מועד, חשוב שהמטפל יעבוד עם המטופל, בצורה מציאותית, על הציפיות לתוצאות מיידיות מהטיפול קצר הטווח, חשוב שיימנע מהבטחות שווא לגבי ריפוי התסמינים בתוך כך וכך שבועות, או שההקלה תהיה מלאה. לבסוף, חשוב שידגיש את החשיבות של תכני המפגשים הפסיכוחינוכיים ותרגול שלהםבאמצעות השתתפות פעילה.

ומה עובד הכי טוב? 

ניסוי קליני מבוקר, שנערך על 195 מטופלים המאובחנים כסובלים מהיפוכונדריה לפי DSM-5, השווה את מידת היעילות של טיפולים תרופתיים ופסיכולוגיים להיפוכונדריה: טיפול CBT בלבד, טיפול באמצעות תרופות נוגדות דיכאון (פרוזאק), שילוב של השתיים וקבוצת ביקורת שקיבלה טיפול פלצבו. תנאי הטיפול בו נמצאו התוצאות הכי טובות היה שילוב בין טיפול CBT לטיפול תרופתי ב-SSRI.

פרדוקסים בהיפוכונדריה

חיפוש אחר הבעיה מונע את הטיפול בה 

החיפוש אחר אבחנה או הסבר רפואי החלטי עלולים בסופו של דבר להחמיר את מצבו הקליני של המטופל על ידי הסחת דעתו מללמוד כיצד להתמודד טוב יותר עם הסימפטומים.

יש כאן פרדוקס מובנה:

מטופלים עם היפוכונדריה נתונים לחשש כבד ומתמיד ממחלות קשות, מה שמוביל אותם לחפש באופן תדיר אבחנות והסברים רפואיים. עם זאת, חיפוש זה מסיח אותם מהתמקדות בדרכי התמודדות יעילות יותר עם התסמינים.

הפרדוקס נובע מכך שהתמודדות אפקטיבית עם התסמינים לא יכולה להתחיל עד שהמטופל יקבל את המציאות שהתסמינים שלו אינם סימן למחלה חמורה ויוותר על הניסיון למצוא "תרופה" למצב שלו.

דני, בן 35, סובל מהיפוכונדריה. הוא מרגיש כאב קל בצד ימין של הבטן ומיד מתחיל לחשוב שזהו סימן למחלה חמורה, כמו דלקת ריאות או גידול. הוא פונה לרופא ולאחר בדיקות נמצא בריא. כצפוי הוא החרדה מובילה אותו לבקש חוות דעת ממומחים נוספים ולבצע בדיקות רפואיות שונות. 

למרות האבחנה, דני לא מסוגל להירגע. הוא ממשיך לחשוב על הכאב ולחשוש שמשהו נורא עומד לקרות לו. החשש הזה משבש לגמרי את היומיום ומפריע לו ליהנות מהחיים.

הפרדוקס במצב של דני הוא שהמפתח להתמודדות עם המצוקה אינו טמון בחיפוש אחר אבחנה או תרופה למחלה שאינה קיימת, אלא בקבלת העובדה שהכאב הוא ביטוי למיחושים נורמליים ויתמקד ברכישת טכניקות להתמודדות עם החשש והחרדה הנלווית.

הפרדוקס בטיפול בהיפוכונדריה נעוץ בעובדה האירונית שהמטופל יכול להתחיל להרגיש יותר טוב לא על ידי ניסיון להיפטר מהתסמינים, אלא על ידי למידה איך לחיות איתם.

שינוי פרספקטיבה כזה חיוני לטיפול יעיל.

אם אתה היפוכונדר זה לא אומר שאתה לא חולה

לאנשים עם חרדת בריאות יש סיכון גבוה יותר לתמותה, הן מסיבות טבעיות והן מסיבות לא טבעיות, בהשוואה למי שאינם סובלים מההפרעה.

זהו גילוי מדהים, לאור הפחד העז של ההיפוכנדר ממחלה ומוות. 

מחקר שוודי שהתבסס על נתונים ממאגר מידע ציבורי, סקר סיכומי טיפול בין השנים 1997 ל-2020.

הממצאים הראו שלאנשים עם היפוכונדריה היה סיכון גבוה ב- 69% למוות מכל סיבה שהיא וסיכון מוגבר ב-60% למוות מסיבות טבעיות (כמו מחלות דם, מערכת העצבים או הנשימה).

זאת ועוד, הסיכון למוות לא טבעי גבוה אצלם ב-243% והסיכון להתאבדות גבוה ב-414%.

מסקנות המחקר מבהירות עד כמה חשובה התייחסות רצינית לסימפטומים הסומטיים של מתמודדים עם היפוכונדריה.

יחס כזה עשוי לסייע בהפחתת הסיכון לתמותה בקרב היפוכונדרים, במיוחד באובדנות ובמצבים בהם קיימת היסטוריה של דיכאון וחרדה.

טיפים לעזרה עצמית לחיים עם היפוכונדריה

אם אתם או בן/ת זוגכם סובלים מהיפוכונדריה, הנה כמה עצות בסיסיות שיכולות לסייע, באמצעות טיפול לא מקצועי:

• דברו עם מישהו שאתם סומכים עליו. השיתוף יעזור לכם להרגיש פחות לבד, ואולי גם להבין טוב יותר את הגורמים לרגישות המוגברת. 

• הימנעו מבדיקה עצמית מופרזת. בדיקה עצמית מוגזמת מחמירה את החרדה, היא מספקת אשליה של שליטה עצמית שמתפוגגת עד להתעוררות מחודשת של הדאגה. אם אתם מרגישים צורך לבדוק, קבעו "זמן דאגות" ספציפי, שמוקדש לטרדות בריאותיות. הגבילו את הדאגות לחלון זמנים זה בלבד. 

• התמקדו במה שחיובי בחיים. 

• קחו זמן לעצמכם. חשוב לפתוח שעות ביומן שמכוונות לפעילות ללא תכלית אינסטרומנטלית, פשוט להירגע. למשל, פעילות גופנית, מדיטציה או מוסיקה, שגורמות לכם הנאה יכולות לעזור להפחית את החרדה והדאגנות.

איך מתקדמים?

מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

לשיחת ייעוץ קצרה, ממוקדת וחד-פעמית - 

הערכה מהירה, עם חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -  

אצלנו או אצל עמיתים.

עלות: 140 ש"ח

הרשמה מהירה:

 בתל אביב / אונליין בזום

מענה לכל שאלה

(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):

קראו המלצות 

 על טיפול במכון טמיר

להמשך קריאה:

פחד ממחלות

נסיים בחיוך?

ג׳ורג׳ קונסטנזה בתגובה היפוכונדרית,

שהפסיכולוגית שלו מציתה:

  

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

16 בדצמבר 2023  

מקורות:

Barsky, A. J., & Ahern, D. K. (2004). Cognitive Behavior Therapy for Hypochondriasis: A Randomized Controlled Trial. JAMA, 291(12), 1464–1470.

Clark, D. A., & Beck, J. S. (2018). The Anxious Thoughts Workbook: Skills to Overcome the Unwanted Intrusive Thoughts that Drive Anxiety, Obsessions, and Depression. New Harbinger Publications.

D'Souza RS, Hooten WM. Somatic Syndrome Disorders. [Updated 2023 Mar 13]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2023 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK532253/

Fallon, B. A., et al. (2017). A randomized controlled trial of medication and cognitive-behavioral therapy for hypochondriasis. American Journal of Psychiatry, [e-pub].

French JH, Hameed S. Illness Anxiety Disorder. [Updated 2023 Apr 24]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2023 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK554399/

GoodTherapy. (2019). Hypochondria. Retrieved from https://www.goodtherapy.org/learn-about-therapy/issues/hypochondria

Griffin, R. M. (2007, April 09). Worried Sick? Help for Hypochondria. WebMD. Medically reviewed by Brunilda Nazario, MD. Retrieved from https://www.webmd.com/anxiety-panic/features/worried-sick-help-for-hypochondria

Mataix-Cols D, Isomura K, Sidorchuk A, et al. (2023). All-Cause and Cause-Specific Mortality Among Individuals With Hypochondriasis. JAMA Psychiatry. Published online December 13, 2023. doi:10.1001/jamapsychiatry.2023.4744

Olatunji, BO. et al (2014). Cognitive-behavioral therapy for hypochondriasis/health anxiety: a meta-analysis of treatment outcome and moderators. Behaviour Research and Therapy Volume 58, Pages 65-74

Pearlman, J. (2010, January 1). Hypochondria: The Impossible Illness. Psychology Today. Retrieved from https://www.psychologytoday.com/us/articles/201001/hypochondria-the-impossible-illness

Rensch, A. T.-L. (2015, February 27). Me, my brain and hypochondria: is fear of illness a problem or a curious blessing? The Guardian. Retrieved from https://www.theguardian.com/society/2015/feb/27/hypochondria-brain-mental-health-causes

Rosenfeld, David (2015). The Body Speaks: Body Image Delusions and Hypochondria. Karnac Books.

Taylor, S., & Asmundson, G. J. G. (2004). Treating Health Anxiety: A Cognitive-Behavioral Approach. Guilford Press.

Williams, P. G. (2004). The psychopathology of self-assessed health: A cognitive approach to health anxiety and hypochondriasis. Cognitive Therapy and Research, 28, 629–644.